עמק יזרעאל כפר ברוך

בשנת 1909 בגיל 70 שנה ,החליט ברוך כהנא הרווק מהעיר יאסי שברומניה יליד רוסיה לחתום על הסכם רכישת אדמה בארץ ישראל עם הקק"ל ,לצורך רכישה האדמות הקציב בשלב הראשון ,ברוך כהנא 100,000 פרנקים ,אלא שבהסכם לא נקבעה נקודת רכישת האדמות, עוד נחתם בהסכם כי היישוב שיוקם על אדמות אלו יונצחו על שמו , על מנת שיוכל להמשיך להתקיים בחיי היום יום ,נחתם בחוזה סעיף שהקק"ל תינתן לו קצבה חודשית קבועה לקיום .

לאחר תרומה זאת הבטיח ברוך כהנא ,כי ימשיך לאסוף תרומות למען המפעל הציוני בעת שימשיך לפעול בפעילותו הציבורית והציונית, ברוך נולד במחצית המאה התשע עשר ברוסיה התייתם וברח לעיר יאסי ברומניה, על מנת לא להיתפס ולשרת בצבא הרוסי , בעמל רב ובעבודה קשה החל לאגור את כספו.

ברוך נתפס לנושא הציוני והחל בפעילות למענה ,במיוחד בעת שהתקרב להרצל ולרעיונו להקמת מדינה ליהודים, לצורך זה הוא עקר ברוך לוינה ,על מנת להתקרב למרכז הפעילות ולהיות בקרבתו של הרצל, והכול למען הרעיון הציוני.
לאחר מלחמת העולם הראשונה הוא ממשיך באיסוף כספים בעבור רכישת קרקעות בארץ ישראל לגלי העלייה ,בגיל 92 נפטר ברוך ,לאחר שזכה לראות את כפר ברוך שנוסד בתחילה בעבור עולים מרומניה.

הקק"ל שקבלה את כספו ,עמדה להקים ישוב יהודי על אדמות הכפר הערבי וורקווי (ורקני) אדמות שנרכשו בידי הקק"ל בעמק יזרעאל , במטרה להקים ישוב ,שיועד לקבל את השם העברי בית ירק, שם זה ,הוחלף למען ישוב העולים מרומניה שנקרא כפר ברוך.

באופן כללי ,החליטה ההסתדרות הציונית להקים בשנים 1926-7 ,מספר נקודות ישוב בעמק יזרעאל בנוסף לשטח שכלל עוד 3000 דונם באזור שפך נחל הקישון :
להקמת הכפר יהושוע שם אושרה תוכנית לישוב 60 משפחות ושמירת רזרבה של אדמה ליישוב עוד משפחות בעתיד, לקבוצות שרונה ושרון הוקדשה משבצת אדמה לעליית 40 משפחות ,שבשלב הראשון יעלו כשלושים וחמישה מתיישבים בשנת 1927.

קבוצה שנקראה קדושי פינסק שיועדו לעלות על אדמות בגבתא הר ,על האדמה יועדו לעלות בשנת 1927 שלושים משפחות ונותרה רזרבה של 10 חלקות להמשך ההתיישבות, קבוצת בורקני שהורכבה מעולי רומניה ונחלקו לשלוש נקודות התיישבות שונות ,שתוכננה לעלות לאדמות בורקני (וורקאווי) .

מתוך שישים חלקות בכפר ברוך שהוקצו ,יועדו לעלות בתחילה לנקודה 20 משפחות , להתיישבות השנייה כמושב העדות המזרחיות (תנועת המזרחי) והנקודה השלישית יועדה לחלק הקבוצה שנקראה מושב המעמד הבינוני ,בכול אחת מהנקודות הוקצו לעלייה על הקרקע כעשרים נחלות, ועוד שישים נשמרו כרזרבה.

משלוש הקבוצות שיועדו להתיישבות בכפר ברוך ,נותרו שתים , קבוצת הרומנים שאליהם סופחו עולים מקווקז וג'ורג'יה שנקראו קבוצת בני העדה הספרדית, קבוצה שהועלתה על הקרקע בידי התאחדות העולמית של העדה הספרדית ,שנתמכו בידי אנשי אגודה זאת , הקבוצה השלישית של בני המעמד הבינוני סרבו לעלות להתיישבות באדמות בורקני שבעמק.

בעת שהגיעו המתיישבים הראשונים של כפר ברוך על גבי רכבת העמק ,בקשו מנהג הקטר להורידם בנקודה מסוימת שעל פי דעתם זאת נקודת ההתיישבות, מיד לאחר ירידתם מהרכבת נטעו המתיישבים את אוהליהם ליד המסילה, לאחר זמן קצר העתיקו את מיקום ההתיישבות למרומי התל שבקרבתם ,כאשר הגבול הטבעי שהפריד בינם לבין הישובים הערביים בסביבה ,היה נחל הקישון .

בנקודת הקבע של ההתיישבות ,שבה התיישבו שבע עשר משפחות מהעדה הקווקזית וחמש עשר משפחות מבני העדה הרומנית , בתי המתיישבים והחלקות נחלקו משני צדדי הכביש המרכזי בכפר, הרומנים בנו את בתיהם מצדו הימני המערבי של הכביש ,ואילו הספרדים בחלקו המזרחי של הכביש.

בתחילת ההתיישבות גם אנשי התאחדות המזרחית וגם אנשי עולי רומניה ,תמכו בחלוקת סיוע מיוחד לבני עדותיהם שבכפר, בשנות השלושים כשנרגעו מעט הרוחות ,החלו הגבולות העדתיים להיטשטש במקצת ,זאת לאחר קבלת תרומה להקמת בית הכנסת ובית הספר המשותף, מידי הנדבנים הרומנים שמואל זגוויל ופעסל צ'נטלר , לאחר מותם הובאו השניים לקבורה בבית הקברות בכפר ברוך, כתוצאה משלוב העדות והשותפות במבנים הציבוריים הוקם גם הוועד המשותף לניהול כפר ברוך.

השפה המיוחדת לכפר נחום ,כללה מילים ברומנית בקווקזית וביידיש ,בליל מילים שנשמעו במיוחד בעת האספות בכפר, מגמת האחדות בכפר ,שהחלה לאחר הקמת הוועד המשותף, יצירת נוסח תפילה בבית הכנסת שקישר את המתפללים, נישואי תערובת בין צעירי הכפר ודור ההמשך ,והכספים העדתיים שהגיעו לכפר, ונמסרו לידי אנשי הוועד המשותף ,שחילקו אותו על פי מפתח של צרכים משותפים.

לקראת סוף 1927 חלה התקדמות בקידוח באר המים בישוב, הקידוח הגיע לשישים מטר אלא שהתוצאות היו דלות של הספק שני קוב לשעה ,לכן הופסקה העבודה לזמן קצר, חברי הקבוצה שישבו בכפר ברוך למרות שהגיעו מאזור אחד ברומניה ,והורכבו מבני אותו לאום, היו מפולגים בדעותיהם, ונדרש היה להביא מתווך ממחלקת ההתיישבות , אך גם הוא לא הצליח לסגור את המחלוקת.

בשנת 1929 מנה המושב 32 משפחות מתיישבים ,לצורך ניהולו התקיימו בו שלושה ועדים לעדה הספרדית ,לחברי הקומונה הרומנית וועד משותף לשני העדות , התקציב שהגיע מהמוסדות הציונים נחלק גם כן ,ולכו ותבינו את שיטת הניהול שבה קשה לרצות את בקשות החקלאים עצמם בחלוקת הכספים המיועדים לעזרה.

רק שנה לאחר מכן הביא הצורך של תושבי הכפר להקים וועד משותף ,אך כרגיל אצל יהודים החלו האשמות ,כי חלקו הדרומי מזרחי של הכפר שהיה מיושב בידי הספרדים , קיים מחסור יחסי ,כנגד החלק הצפוני מערבי של הכפר שאוכלס בידי אנשי העלייה הרומנים.

עדיין בכפר נמשך תהליך הקמת הרפתות המקרטע, כול משפחה אחזה במספר מצומצם של פרות ובכול יום נשלחו לחיפה באמצעות תנובה בין 60-70 כדי חלב ברכבת , בתי התושבים בכפר היו דלים ,באר המים הפיקה מעט מים והמחסור לגידולים היה רב, וסלילת הכביש שיועד למנוע את בידודו של הכפר בחורף עקב חסימת הכניסה לעגלות בחורף בבוץ טובעני. במיוחד בדרך בין הכפר לתחנת הרכבת הסמוכה .

תנובת החלב בכפר ואיסופו הכריח את התושבים לבנות מחלבה ב שנת 1931 ,שבימי זוהרה טיפלה ב 60-70 ליטר חלב ביום ,אלא שבתהליך המתמשך של הדלות בכפר ירדה כמות הטיפול בחלב לרמה של איסוף של ליטר חלב ליום ,נאלצה המחלבה להיסגר וכך היא נותרה סגורה לעולם.

כתוצאה מהמחסור במים החלה קדיחת באר חדשה במגרש במרכז הכפר בשנת 1931, וסוף סוף נגמרה סלילת הכביש מהכפר לתחנת הרכבת שעזר בשווק התוצרת החקלאית והחלב, הרפתות הנוספות הושלמו ,אך תנאי החיים הקשים בעיבוד החלקות וחברי הכפר עדיין חיו על כספים שנאספו עבורם ברומניה ובידי המוסדות הציונים המיישבים.

האגדות לאחר חמש שנות התיישבות בכפר ברוך ,החלו במלה " בלי " ,בלי יבול (מכת העכברים ,שהשמידו למעלה מארבעים אחוז משטחי הגידולים), בלי מים, בלי ירקות, ביצים, תנובה ועוד ,למרות קשיים אלו המשיכו התושבים להיאחז בקרקע בניסיונות לחיותה, מזון בעבור המשק החי ,חולק בידי המוסדות ניתן רק לפרה אחת ולשאר הפרות במשקם ,נאלצו המגדלים לספק בעצמם ,וכרגיל הפלייה עדתית על פי האגדות ,למתיישבי רומניה (האשכנזים) חולקו שתי פרות למשק, פרה גזעית ואחת ערבית שמומנו בידי אגודת ציוני רומניה .

אגדת החלב מהרפתות ממשיכה בחוזה שנחתם בין ועד הכפר לבין חלבן מעפולה למשלוח את החלב לידיו על מנת שיחלקו בעפולה ,חוזה שבטרם יבשה החתימה עליו לאחר שלושה ימים בוטל, הלולים לתרנגולות מטילות כרגיל על אגדות ההפליה נבנו בתחילה לרומנים ולא לחקלאים יוצאי עדות המזרח בכפר, את האפרוחים רכשו אנשי הכפר ממדגרה קבוצת שרונה כיוון שבכפר לא הייתה מדגרה משלהם.

בפועל חמש עשר הלולים לביצים ובשר שנבנו נמסרו רק למתיישבים מרומניה ,אף לול אחד לא הוקם למען התושבים מקווקז, למעשה רובם של התרנגולות גדלו בחצר שמסביב לבית החקלאי ,תוצרת הלולים של כאלפים ביצים ליום בתקופת הזוהר, שנמסרו לשווק לידי אנשי המחלבה , אלה שהתמותה של העופות הייתה גדולה והענף דעך בהדרגה.

בתחילה התיישבו עשר משפחות ממוצא רומני בעיקרם ממוצא חרדי ,על הקרקע ולאחר זמן קצר נוספו עוד חמישה מתיישבים, כול מתיישב קיבל דונם כרם לענבים , פרדה לעיבוד הקרקע, שכולם ניסו מיד להחליפה בצמד סוסים ,שיעזרו בעיבוד של כמאתיים דונם לגידולי פלחה שניתנו לכול משק, האגדות ממשיכות ומספרות כי נוצר שוק חילופין בין כפרי הערבים למתיישבים בכפר שבו החליפו המתיישבים ביצים בעבור ירקות.

בית הכנסת היה משותף לאשכנזים ולספרדים הוקם לאחר שלוש שנות תפילה נפרדת ,וכן בית הספר שהוקם בעבור ילדי המתיישבים והגן לפעוטות, בתרומת יהודי רומניה, בני הכפר בקשו גם הקמת מרפאה בעבור המחלות שחלו בהם בני הכפר, הוועד היחיד שנותר טיפל בתקציב ובחלוקתו ובתשלום ההוצאות הציבוריות.

בשנת 1936 צורפו לכפר שבע משפחות דתיות משכילות ולא מסורתיות שעלו מפולין , משפחות אלו נכנסו לבתי המגורים של המתיישבים שזבו את הכפר לאורך השנים, חלקם התגוררו בצריפים שהוחלפו בתקופת המאורעות במבני בטון .

מעט על תחנת הרכבת בכפר ברוך
תחנת הרכבת שליד כפר ברוך, התנהלה בסרבול בעת שנדרשה העמסה או פריקת סחורה לכפר ולשאר הישובים , מכוון שלא הוקמה מסילה צדדית נוספת בתחנה ,להעתקת הקרונות העמוסים , לכן נאלצה הרכבת להמתין בתחנה עד לפריקה או העמסה , מחיר ההמתנה היה כחצי לירה לחצי שעה , ולכן נזעקו מספר חברים ,בעת שהגיעה סחורה לתחנה או לפריקה על מנת לקצר את השהייה ולצמצם בהוצאות ההמתנה.

בתחנה בכפר יהושוע כן נסללה מסילה צדדית ,אלא שהיא הייתה מרוחקת כעשרה קילומטר מתחנת כפר נחום ,השימוש בתחנה הרחוקה ,גרמה נזקים כלכליים לחקלאים ולסוחרים בהובלה הנוספת ,רכבות שהובילו סחורה כמו חול בנייה (זיף זיף) לתחנת כפר נחום, הייתה נאלצת לפרוק את הסחורה מהקרונות תוך שעה והייתה כרוכה בתשלום זמן המתנה, על זה יש להוסיף כי זמני משלוח הרכבות לתחנה נעשו באיחורים רבים שגלשו לפעמים לשעות הבוקר המוקדמות.

פריקות וטעינות אלו של רכבות המשא ,נדרשו להיעשות בשעות הלילה ,על מנת לא להפריע לתנועת הרכבות היומית , לצורך הפעולות נדרשו אנשי הישובים לגייס במהירות צוותים לעבודה הלילית ,דבר שלא היה בנמצא תמיד.

דבר נוסף הייתה התלות של היישובים ,בדרך העפר שהוליכה לתחנת כפר ברוך, שהפכה בחורף לדרך בוצית ,שגרמה לאיחור של הגעת המשלוח לתחנת הרכבת מהישובים, יש לציין גם את המחסור התמידי לקרונות משא לבלגן והרי לכם דייסה שקשה לבלוע.

בעיה נוספת של שימוש בקרונות רכבת להובלת הקש והתבואה נוצרה בעיקר בגלל העומס וזמינות חברת הרכבות באספקת קרונות לתובלת התבואה בקו הרכבת חיפה צמח, הנוהג היה שהישובים היו מודיעים להנהלת הרכבת שיש להם משלוח מוכן, הנהלת הרכבת לא הזדרזה והודיעה יום לפני קבלת והעמסת התבואה על הקרונות בתחנה שהזמינה העמסה.

מיד הזדרזו אנשי היישובים שבגוש נהלל, לרכז את התבואה ליד מסילת הרכבת ,אלא שבתקופה זאת של ימי המרד הערבי נהגו אנשי צוות הרכבות הערבים, להשליך פחמים בוערים מדודיי הקטר לשדות התבואה שבעמק , וכך על פי האגדות נעשה לעשרים טון התבואה שבמערום ,שנאסף בשבת ליד מסילת תחנת ברוך בסוף שנת 1934 , ריטואל שחזר על עצמו שנה לאחר שנה.

על קובלנות הישובים בגוש נהלל לרכבת ,בדבר המחסור במסילה צדדית ,השיבה הנהלת הרכבת ,כי כמות הסחורות המובלת והמתקבלת בתחנת כפר ברוך ,אינה גדולה ולכן אינה מצדיקה את עלות בניית המסילה הנוספת , לטענה זאת השיבו אנשי הישובים כי אם תיסלל שלוחה צדדית ,תעלה כמות הסחורות הנשלחות או המתקבלות ובכך יעלה נפח ההובלות וההכנסות לרכבת , ממש דו שיח חרשים.

המשך סיפור ההתיישבות בכפר ברוך
בסוף שנת 1932 הוחלט במחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית לביסוס שבע נקודות התיישבות בעמק ובאזור הקישון אחד הישובים שנבחר היה כפר ברוך, אחת ההחלטות הייתה להוסיף מבנים למשק בעלי החיים ,רכישת מכונות חקלאיות לעבודה, רכישת פרות ותרנגולות נוספים למשקים בישוב, ובעיקר לשפר את כמויות המים וניתובם בהשקיית השדות החקלאיים , לצורך זה נחתמו חוזי אספקה ובנייה עם קבלנים וספקים.

אלא ששנה לאחר מכן בשנת 1933 , שנה לאחר חתימת החוזים, והכרזת הרצון לבסס את היישוב ,נותרו המילים על הנייר ולא התבצעו, לא נבנו המבנים למשק החקלאי ,לכסף לרכישת הציוד בפועל ,חיכו הישובים באזור בתקופה של כחמש עשר שנה ,עד שהגיעו הכספים להתבססות שהובטחה.

אל הבעיות הללו יש להוסיף את שנת הבצורת והרי לכם תחילת הגיהינום, מחוסר תקציב לתשלום ההוצאות הציבוריות נסגר בית הספר, והכפר שקע לאחור, על מנת לתאר את המצב הקשה ניתן היה לראות בחוסר כסף ,למשלוח נציגות להתלונן בסוכנות שבירושלים.

כתוצאה מהמחסור החלה תנועת עוזבים ונטישת הכפר, לחיפוש עבודה ופרנסה בערים הסמוכות ,בעיקר בידי צעירי כפר ברוך, בעיית המים החריפה הצריכה חפירת באר נוספת אך גם כמות המים שנתגלתה בה בהספק 12 קוב לשעה לא פתרה את בעיית המים , ההלוואה שהוצאה לכפר לשיקום מהסוכנות ,הייתה כול כך זעומה שוועד הכפר דחה אותה .

בסוף שנת 1936 החליטה ההנהלה הציונית לשפר ולהקים מפעל מים בעמק המערבי בהשקעה שקרובה למאה אלף לירות, על פי תכניות חברת המים ניר באזור, בעזרת חברת מקורות שצמחה ממנה , על פי התכנון יש לקדוח בארות מים באזור כפר חסידים ובאזור הישוב רמת יוחנן , על פי התוכנית היו אמורים לקדוח בין 10-12 בארות חדשים לשאיבת מעל לאלף קוב מים בשעה .

מבארות אלו על פי התוכנית ייסלל צינור מים לאורך 20 קילומטר ,שיעבור באדמות הקק"ל , צינור שיספק מים ל 8,000-10,000 של שדות מעובדים , על פי תכנון של הספקת מים בנפח של 500 ליטר לדונם, כתוצאה מכך יוכלו ההתיישבותיות לפתח עוד חלקות חקלאיות ולהגדיל את מספר התושבים ,המפעל החל לקרום עור וגידים ,חרף התחלת המרד הערבי באזור.

כול יישובי האזור חתמו על חוזה שבו הם לקחו הלוואות מחברת ניר שאותם היו אמורים לפרוע תוך שנתיים, אלא שהישוב כפר ברוך היה כה עני ומבחינת מיקומו הגיאוגרפי היה צריך להקים שלוחת קו מים מיוחד לעברו , ולכן המושב לא חתם על ההלוואה ,מכוון שבכפר לא יכלו להחזיר את ההלוואה ,אי לכך קמה תרעומת באזור כלפי השלטונות בבקשת לעזרה בהצטרפות הכפר להסכם מפעל המים בערבותם.

תקופת המרד הערבי בארץ ישראל
ההתנכלויות של הערבים מהישובים הסמוכים החלה לאחר ההתיישבות ולאחר שנזרעו חלקות גידולי הפלחה, עדרי צאן של השכנים עלו על הקרקעות המעובדות של כפר נחום וכילו את היבולים, מעבר לגניבות החקלאיות שהתרחשו גם כן, או ריבוי התקפות על חקלאים יהודיים בודדים שיצאו לעבד את אדמתם.

כשלא נותרה ברירה ובניסיון להגן על רכושם של חקלאי הכפר ,נדרשה פעולה לסילוק וגרוש עדרים ערביים אלו ,פעולות שגרמו למריבות וקטטות בין הערבים ליהודים , מריבות שגלשו אף למקרי ירי ופציעת הפולשים.

האגדה המפורסמת למריבות אלו ,התרחשה בשנות השלושים כאשר פורעים ערביים ניסו לתקוף חקלאי יליד קווקז בשדותיו, מיד נזעקו גברי הכפר רכובים על סוסים ועמם הנשים, אחת הנשים הקווקזיות הצטיידה בקלשון וברוח לחימה , רכבה על סוסה ודקרה את ראש הכנופיה הערבי , השמועה על הג'דה היהודית התפשטה באזור, וכתוצאה מכך נמנעו הערבים להתקרב לכפר ברוך.

למרות זאת הוקמו מספר עמדות שמירה מבטון מסביב לכפר ברוך ועמדות תצפית בנקודות הגבוהות שבכפר ,שאותם איישו אנשי הכפר בעיקר בלילות על מנת להגן על רכושם, בנוסף לגפירים ולשוטר הבריטי שהוצבו במקום .

עד תקופת המאורעות והמרד הערבי שהיו בשנת 1936 לא היה מעורב כפר ברוך מהטרדות או התקפות מאורגנות קשות על הישוב ,אלא שהתנאים השתנו ובמחצית שנה זאת , בעקבות התקבצות של פורעים ערביים במרחק קצר מגדר הביטחון וירי בלתי פוסק על הישוב בשעות הליל, כתגובה השוטר הבריטי ושני הגפירים השיבו אש נגדית לעבר התוקפים, תושבי הכפר שגרו במגורים ארעיים כמו צריפים ,עברו בעת הירי לבתים הבנויים של חבריהם בישוב.

תופעות הירי על הכפר מצד הערבים ,החלו לחזור על עצמם מדי פעם לאורך השנים הבאות אנשי המשטרה והנוטרים ששהו בכפר ,החזירו בירי בעת שהכפר הותקף , מסילת הברזל של הרכבת סבלה מפגיעות באזור כפר ברוך והנחות חומרי נפץ על הפסים על מנת למנוע את נסיעת הרכבות, גם מקרים של פרוק פסי רכבת ואדנים חזרה על עצמה , החלו אף מקרי מיקוש דרכים למניעת נסיעת רכבים בעמק המערבי .

כמו כן נהגו הערבים מעת לעת ,לחתוך את כבלי קווי הטלפון או לגנוב את החוטים לפעמים לאורך של יותר מקילומטר ואף לפגוע בעמודי הכבלים ,בין כפר ברוך לעפולה , בעקבות מרדף רגלי וכלבי גישוש הוברר שחלק מההתקפות נעשו בידי ערבים מהעיר ג'נין .

חברי ארגון הפועל ,החלו להתגייס כפלוגות גפירים להגנת הדרכים והישובים ,בין השנים 1936-8 , לצורך זה עברו גם מספר חברים בכפר ברוך ,הכשרה צבאית חלקית ,על מנת שיוכלו לאחוז בנשק חוקי שקבלו מהשלטונות המנדט, מספרם עלה לאלף שלוש מאות בשנה זאת.

הזדקנות הגיל של המתיישבים הראשונים בכפר ברוך
בשנים 1935-8 החלה בעיה דמוגרפית של גיל המתיישבים הראשונים ,שעלו על הקרקע בכפר להיווצר ,אנשים אלו שעלו בגיל ההתבגרות על הקרקע זקנו וכוחם החל להיחלש, חלקם נפטרו מעבודה קשה ומחולי , חלקם של הצעירים החל לעבוד בעבודות סבלות בנמל חיפה.

הבעיה העדתית שבכפר (אשכנזים אל מול הספרדים) ,גם הייתה בעוכריהם ולכן נמנעה הסוכנות היהודית ,לייעץ לתושבים חדשים להתיישב בכפר, למרות זאת החלו להתיישב בכפר בני המעמד הבינוני ,אלא שהם לא היו מורגלים לעבודה פיזית בשדות .

נעשתה גם פנייה של חברי אגודת הגליל להצטרפות לכפר ,אלא שהם רצו לקבל בחינם את ההשקעות שהציבוריות שנעשו בכפר בלי לתרום בכסף את חלקם בעת ההצטרפות, כסף שאנשי הכפר ייעדו אותו כאשר יגיע ,להצטרפות למפעל המים החדש שהוקם, על מנת שהתיישבות אגודת הגליל תוכל להתבצע ,היו נאלצים חברי המושב הוותיקים להפריש חלק מאדמותיהם החקלאיות לטובת המתיישבים החדשים.

מצוקה גדולה התגברה בשנת 1939 ,בעת שהצרכנייה חדלה לפעול , נשות הכפר נאלצו לכתת רגליהן לעפולה על מנת להשיג מעט מצרכים בכספם הדל, בית הספר עמד להסגר מחוסר תקציב, והארגונים הציוניים שלחו שני מורים לעזרה על חשבונם, אך בעיקר נוצרה בעיית אספקת זרעים לזריעה בשטחי הפלחה עקב מחסור במימון לרכישתם.

התקיים גם מחסור בכפר במיכון חקלאי ,בדשנים ודלק למכונות, כתוצאה מכך עמד הגורן בשיממונו, עזרה רפואית הוגשה לחברים שהגיעו למרפאה בכפר יהושוע , ובל נשכח את המחסור במים שלא הגיע מכוון שלא נסלל קו המים לכפר .

עד סוף שנת 1943 תקופת מלחמת העולם השנייה ,בוצע בארץ ישראל נוהל האיפול שבוטל בתקופה זאת בהיתר הממשל המנדטורי ,את תקופת האפלה בלילות החליף צו מנדטורי חדש המתיר בתנאים מסוימים להדליק אורות בבתים בשעות החשיכה .

סיור אנשי השלטון הבריטי במחוז כלל ביקור בכפר ברוך ,מכוון שעדיין לא נסללה הכביש למושב נאלצו קציני הצבא הבריטי לחוש על בשרם את בעיית הכביש הבוצני ,בהשאירם את רכביהם על הכביש הראשי ולבקר בכפר ברכיבה על סוסים .

בעת הביקור חזרו והתלוננו התושבים על בעיית אי סלילת הכביש ואי חיבור קו מים בנפרד ליישובם המבודד , עוד דרשו אנשי הכפר מהמושל להחזיר לידיהם אדמות שהוחרמו ביד הצבא הבריטי ושאינן בשימוש אל הוכרו לידיים פרטיות לעיבוד חקלאי .

תשע מאות דונם מאדמות כפר ברוך הופקעו בשנות הארבעים לסלילת שדה התעופה הבריטי ברמת דוד ,חלק מחברי הכפר החלו לעבוד בעבור הממשל בפיקוח אחיו של חיים ויצמן ששימש כקבלן בפרויקט, אנשי הכפר עבדו בהובלת חומרי בנייה ,ביציקת בלוקים , ובבניית מבנים וסלילת המסלול.

חלקם של הטייסים היו מאוסטרליה , ובימי השבתות נהגו ילדי הכפר להגיע למסלול שגבל בגדר הכפר על מנת לראות ולקבל ממתקים ובעיקר חבילות שוקולד , שדה זה שימש את המטוסים המצריים שבאו להפציצו בטרם פרצה מלחמת השחרור, מכוון שבבסיס שרתו עדיין טייסי המנדט הם עלו להתקפת נגד והפילו מספר מטוסים.

כפר ברוך מתקופת מלחמת השחרור עד ימיינו
בעת מלחמת השחרור החלה התקפת צבא השחרור הערבי של קאוקצ'י לכבוש את קבוץ משמר הירדן , הממוקם כשבעה קילומטר מכפר ברוך, זאת הייתה ההתקפה המסודרת הראשונה שלוותה בריכוך פגזי תותחים , לאחר יממה של קרב קשה הוחלט לפנות את הנשים והילדים מהקבוץ.

מבצע החילוץ נערך בחיפוי משוריינים בריטיים לכפר ברוך ,שם רוכזו הילדים וחולקו לישובים הסמוכים באמצעות עגלות הרתומות לטרקטורים , לאחר מלחמת העצמאות סופחו לכפר אדמות שנקראו השטח הנטוש ,אדמות שעובדו טרם המלחמה בידי הפלחים הערביים.

בכפר התיישבו משפחות חדשות והכביש החדש שנסלל בשנת 1949 ,משריד לכפר ברוך הגיע עד מרכז הכפר למחלבה , באותה שנה חובר הכפר למערכת החשמל של המדינה ובשנת 1951 חובר הכפר למערכת המים הארצית של מקורות באזור קבוץ גבע , אך מרפאת קופת חולים נפתחה בכפר רק בשנת 1950, מכון התערובת הוקם בכפר בשנות החמישים ומחסן לביצים למשלוח לתנובה .

לאחר מלחמת השחרור אדמות הכפר החקלאיות חולקו מחדש לאחר צרוף האדמות מהשטח הנטוש, אלא שהוותיקים על פי טענות החדשים ,זכו לקבל 120 דונם והחדשים רק 90 דונם, אז החל הוויכוח הנוסף לגבי טיב החלקות שחולקו לתושבים.

בשנת 1954 הוחלט להעביר את תלמידי בית הספר לבית הספר בנהלל, מכוון שהדלות שלטה בכפר ,לימד בבית הספר רק מחורה אחד שלימד בשיטה המדורגת של הגילאים ילדי הכפר חולקו לשלוש רמות של גילאים ,שתי כיתות למדו עצמאית ובאחד שימש מורה שהי ה מעיל עבודה עצמאית על הכיתה והיה עובר לכתה השנייה ,למדו בעיקר חשבון ותנך ,והרמה הייתה בהתאם.

בבית הספר בנהלל רמת הלימוד הייתה גבוה מהרמה בכפר ברוך, חלק נשארו כתה על מנת להשלים חומר, אך הבעיה הקשה לתלמידי הכפר הייתה הבעיה החברתית בקשר עם ילדי היישובים בסביבה ,שנחשפו לקדמה אל מול חבריהם בישוב המבודד כפר ברוך.

ילדי בית הספר בנהלל החלו להציק ולכנות את שמו של כפר ברוך בכינויים הבאים :כפר סרוח ,סלט, או כפר ברוכ , בקיצור תקופה קשה לילדים עד שמצאו את מקומם בחברת הילדים של נהלל.

עמק יזרעאל תל ברוך המאגר האגם והפארק
בשנות השבעים החליטו יעקב וחווה כופר אביו של החלל השני בכפר במלחמות ישראל להקים אנדרטת לנופלי כפר ברוך במרכז הכפר, המימון שהוצע להם לצורך הקמת האנדרטה מידי משרד הביטחון היה דל ,בצר לו פנה האב לחברת מקורות שבה עבד ,שהרימו את הכפפה ותרמו כסף להקמת האנדרטה המרשימה , בשנת 2006 החליטה מועצת עמק יזרעאל לשפץ ולהוסיף נוי ורחבה מכובדת לימי הזיכרון .

בשנות השבעים לאחר שהכפר נאלץ לוותר על חלק משטחיו ,בעבור הקמת האגם, בעבור המסלול בנוסף בשדה התעופה הצבאי, בצורך של המדינה להקמת ישובים חדשים בחלקו הצפוני של הכפר , וכמובן הצטרפות המתיישבים החדשים בשנות החמישים , כתוצאה ממהלכים אלו ,נאלץ הכפר לערוך חלוקה חדשה לאדמות הכפר.

חלוקת האדמות מחדש לתושבים ,הייתה כרוכה במדידות מחודשת ובהסתת קווי המים הקיימים לשטחי החקלאות שנקבעו מחדש, בחלוקה מחדש חולקו האדמות כך האדמות : לכל משק הוקצבו 10 דונמים הקרובים למשקו של האיכר, בצמוד לחלקה הזאת חולקו עוד 15 דונם משטחי האדמות הכללית המשותפות שבידי הכפר , בוטלו הדרכים שבין החלקות וכך התווסף עוד שטח נטו לעיבוד.

עוד בשנות השבעים נעשה מאמץ לסלילת דרכים וכבישים בכפר, נבנו עוד לולים להטלה מיכון חליבה אוטומטית הוכנס לרפתות , ואליהם צורפו בהמשך מכלים על גלגלים שנרתמו לטרקטור והובילו את החלב למכון החליבה ,אל משקי הבהמות החלו לצוץ גם דירי גידול צאן.

חלק מלולי ההטלה ,שהפכו ללולי גידול פטמים לבשר ,החלו להתחסל בהמשך ונותרו בשיממונם ליד בתי התושבים, חלקות חקלאיות עובדו במשותף בחריש סיקול בעזרת המיכון המשותף ,אך סוג הגידולים נקבעו עצמאית והתוצרת נותרה בידי בעלי החלקות .

עבודת מכון התערובת פסקה ,ובעלי הרפתות והלולים ייבאו אותה ממכוני התערובת הגדולים שבסביבה, המבנה עצמו הפך מחסן לחומרי דישון והדברה ומקום לאחסנת הזרעים בהמתנה לעונת הזריעה .

בשנות התשעים נוהל כפר ברוך בידי וועד הכפר במסגרת אגודת מושבי הצפון , אלא שקשיים כלכליים גרמו למשבר כלכלי מכוון שלאגודה חסרו כספים לשלם בעבור התוצרת החקלאית שנמסרה דרכם למכירה , כתוצאה מכך בהחלטות וועד המושב הוחלט שכול משק ידאג לעינינו בצורה פרטנית ולא משותפת, מספר שכירי הכפר ירד , אך נמשכה גביית מיסים לטובת השירותים הציבוריים בכפר.

מהלכים אלו והמירמור כלפי אגודת מושבי הצפון ,גרמו פרוד וכעסים בין החברים והשותפות בחיי הכפר נפגעה לשנים הבאות, למרות שחלק מהיחסים האישיים והחברתיים התחדשו חלקית, נותרו עדיין משקעים בין התושבים בכפר.
בשנות התשעים חל שינוי בשיטת החקלאית של משק מעורב ,שהייתה נהוגה בכפר מיום הקמתו ,ומכיוון שחברי הכפר נותרו חדלו לחיות בעבודה המשותפת ,אלא כעצמיים שכול אחד דואג לעצמו, החלו משקים להתמסר לענפים שבהם התמחו וצברו ניסיון בדרכם החקלאית החדשה.

כתוצאה מכך חוסלו בחלקם הגדול הרפתות ,הלולים ,העיבוד החקלאי בשדות , חוסלה המחלבה ומחסן הביצים, שטחים חקלאיים נעזבו או הושכרו, חלקם יצרו משקים שהפכו כחלק מענף תיירות ,כמו ברווזים בכפר של משפחת לוין , צימרים לאירוח, ולול ביצי חופש של משפחת יעקובסון , בכפר הוקמה בריכת השחייה לצרכי התושבים ולתיירות .

בשנים 2008-10 הוחלט על פעולת הרחבת והגדלת מספר התושבים ,בהקצעת שטחים לבניית בתים אך לא חלקות חקלאיות, את הכפר מנהלים ועד הכפר הרגיל, וועד החקלאים המגדלים שנותרו עם ענף החקלאות, הוועד העוסק בחינוך הילדים , בשנים האחרונות הגיש הכפר בקשה להרחבה נוספת ולהגדלת מספר התושבים.

תודה ליהודה לבנוני, לוותיקי יישובי עמק יזרעאל, לארכיב מוזיאון הרכבת , לוותיקי וצאצאי עובדי רכבת העמק ,לארכיון העיתונות, לוותיקי יישובי עמק יזרעאל, לארכיב מוזיאון הרכבת , לארכיון העיתונות העברית הישנה, המועצה לשימור אתרים ,ולעוזרים במלאכת הכנת הספור והארכיונים לתמונות הישנות ,המועצה לשימור אתרים ,ולעוזרים במלאכת הכנת הספור והארכיונים לתמונות הישנות ולצפייה בהם, מתנצל מראש ומבקש סליחה, למי ששמו נשמט כמקור ,ואשמח לצרפו לרשימת הקרדיטים ,לאחר שאקבל משוב

תכונות פילטר לוח

• מתאים לכל המשפחה
• מתאים לקבוצות

מיקום