זקני דגניה והמושבה כנרת נזכרו בסיפור החינוך לילדי דגניה בשנים 1924-6 ,כאשר לעומתם ילדי כפר צמח ,משפחות טוחני הקמח בצמח וילדי חמשת המשפחות השכירות התימניות בכנרת, נותרו ללא מסגרות לימוד ונאלצו לשלוח את ילדיהם לחינוך בבית ספר ערבי באזור.
לעומתם בני קבוצת דגניה הקימו לצורך טיפול בילדיהם ,בית החינוך לילדים ילדים שבו אכלו עבדו התחנכו ולנו ילדי הקבוצה ,בבית הילדים כונסו ילדים מגיל שלוש ,שבו שהו הילדים בכול שעות היממה ,לפניהם הקימו אנשי מושבת כנרת בית ספר לידיהם בבית ספר זה התחנכו באותה העת שבעה ילדים .
אנשי קבוצת דגניה דחו את הטענות שאין מקבלים ילדים ספרדיים מחוץ למסגרת ילדי הקבוצה מפאת היותם ספרדים אלא מהטעם הפשוט כי זהו עול כלכלי ,ומשום שנדרש מהורי הילדים החפצים בחינוך על פי ערכי הקבוצה החלוצית בבית הילדים של דגניה,למסור את ילדיהם על מנת שישהו בהם כמו יתר ילדי בית הילדים.
זקני דגניה אף טענו מנגד לספור האפליה ,כי בנו של אחד מעובדי טחנת הקמח של צמח הסכים לתנאי קבוצת דגניה וילדו מתחנך בבית הילדים בדגניה,עוד הוסיפו הזקנים כי קשה היה לקבוץ ,לקלוט ילדים נוספים הן מבחינת הגיל והן מבחינת ידיעותיהם בעברית ובהשכלה כללית .
בנוסף על פי הזקנים ,טענו אנשי דגניה , שאינם יכולים לקלוט את ילדיו של הטוחן יוסף הלוי הספרדי ,כי השפה שבה הם דיברו בביתם הייתה הערבית,למרות זאת החליטה הקבוצה לשלוח את המורה של בית הילדים מדי יום ,לשיעור פרטי לביתו של הטוחן על מנת שילמד את ילדיו עברית .
אנשי מושבת כנרת טענו כנגד אפליית החינוך של בני העדה הספרדית ,כי הם הקימו במושבה חדר לימוד שממומן בידי אנשי משפחות מושבת כנרת מכיסם הפרטי,בחדר הלימוד התחנכו כשבעה ילדים בני גילים שונים , החדר שיועד לכיתת לימוד אינו יכול לקבל תלמידים נוספים ,ואפילו בתמורה כספית ,אנשי המושבה טענו כי גיל הילדים הלומדים הוא גיל צעיר ולכן אין מקום להכנסת תלמידים בגילים מבוגרים יותר .
בשנת 1944 במושבה כנרת בגן הילדים ובבית הספר העממי עד הכיתה ג' למדו כעשרים וחמישה ילדים,הילדים הגדולים יותר עברו לאחר כיתה ג' לבית הספר המרכזי בקבוץ דגניה,בשנת 1945 התכנסו איכרי המושבה והעובדים לכנס מיוחד בכנס זה נבחר וועד פעולה שהורכב משני משפחות האיכרים המייסדים, משני נציגי המשפחות הפועלים שגרים במושבה ומנהיגי המתיישבים החדשים .
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.