עין חרוד סיפור חיו של חיים שטורמן

חיים שטורמן נולד בשנת 1893 ,עלה בשנת 1906,בגיל 12 ביחד עם הוריו וארבעה הבנות ושלושה אחיו כשבט למשפחה חקלאית מיקטרינוסלב שברוסיה ,שהתיישבו בשכונת נווה שלום שביפו ,לאחר עלייתו למד חיים שנתיים במחזור הראשון שבגימנסיה הרצליה ,אך לא סיים את לימודיו כיוון שנאלץ לצאת לעבודה על מנת לעזור להתפרנס, לכן בגיל צעיר עזב את לימודיו ויצא לעבוד כחקלאי ושומר .
אחותו שפרה הבכירה , לקחה עמה את אחיותיה אסתר ושרה לעבוד במושבה ראשון לציון בבציר ענבים, בקלוף שקדים ובקטיף, בכול סוף שבוע היו עושות את דרכם לביתם שבשכונת נווה שלום בעיר יפו, שם גרה המשפחה בבית קטן עם חצר ובאר מים מעופשת בחצר הבית בנווה שלום ,יחסית לרווחה שבה גרו ברוסיה ,היה קשה יום למגורים ומחייה.
בעת שהחלה הנהירה של עולי העלייה השנייה לגליל ,אספה האחות שפרה הבכורה את אחיותיה אסתר ושרה ובייחד עלו לגליל והצטרפו לקולקטיב המושבה סג'רה , והשתלבו באגודת השומר, בעבודות חריש ,סיקול ועבודות קרקע ושדה הקשות גם לגברים.
אחיהם הצעיר חיים לא סיים את לימודיו בבית הספר הגימנסיה הרצליה ,משום שאביו נפטר והצטרף לאחיותיו בשומר ובמושבה סג'רה ,שם עבד בשעות היום בחריש ובלילה עבד כשומר באגודת השומרים בסג'רה .
המשפחה עזבה את סג'רה לאחר שבמושבה קמה התנגדות להעסקת עובדים בשכר ולא כעבודה יהודית בקומונה ,לכן עברה המשפחה למושבה יבניאל ,שם לפרנסתה פתחה האם מנוחה בית אוכל לפועלים
חיים עבר לעבוד בארגון השומר שבמושבה חדרה בהגנה על הרכוש והתושבים ,שם הסתבך בקטטה עם ערבים שבאו להציק לאנשי המושבה ונכלא בכלא עכו לזמן מה, לאחר שישב בכלא למעלה משנה שוחרר ועבר לרכז את השמירה במושבה מנחמיה בעמק, שם נלחם כנגד אנשי הכפר הערבי פולה ,שהתנגדו להתיישבות היהודית באזורם שבעמק.
במנחמיה שם ריכז חיים שטורמן את השמירה וההגנה ,החלה ההכרות עם רעייתו לעתיד עטרה ,חברתם של אחיותיו, בשנת 1912 נתבקש חיים וחברו לצאת לעזרת אנשי השומר במושבה מגדיאל, בדרכם הותקפו בידי ערבים ונאלצו לפתוח בירי על מנת שיחלצו מההתקפה ,סוסתו של חברו נפגעה והוא נתפס ,חיים באקט של חברות הסגיר את עצמו ולא ברח.
המשטרה הבריטית העמידה אותם למשפט והם נידונו לשנות מאסר בעוון הירי ,בעת שישב בכלא התהדקה החברות בינו לבין עטרה אשתו לעתיד, שאף ביקרה אותו בכלא , לאחר שחרורו הגיע לבית אחותו בבן שמן ושם פגש שוב את עטרה .
לאחר השחרור הוקם ישוב תל עדשים שחבריו היו חברי אגודת השומר , חיים וחברתו עטרה הצטרפו ליישוב והחל עוסק בארגון השמירה ועבודת האדמה, שם התגורר בחושות הערביות שנעזבו בידי האריסים הערבים ,שעיבדו את הקרקע לפני שהיא נרכשה בידי היהודים.
כיוון שחיים היה שייך לקומונה  שבה הרעיון הכללי היה הרכוש המשותף, על כן נהגו החברים בהכשרה להשתמש בזוגות נעלים בודדים מפאת המחסור ,ונהגו ללכת יחפים והנעלים עברו בין החברים על פי הצרכים, לחיים שטורמן היו סנדלים ערביות שאתם הלכו חבריו והחובשת .
אלא שבמהרה החלו הסכסוכים בתל עדשים בין אנשי השומר הוותיקים לצעירים,  משום המחסור בעבודה והתנאים הקשים למחיה והחלה העזיבה ,במיוחד לאחר סכסוך מתמשך עם חברת יק"א ,כתוצאה מכך עזבה עטרה את תל עדשים וחזרה לחוות שוני (כנרת ).
חיים המשיך לשרת כמוכתר הישוב ,ונעצר בידי התורכים בעת פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בתואנה שעסק ברכישת נשק להגנת היישוב , משום הרקע הביטחוני שלו ,לאחר שחזר מהכלא ,הוטלה עליו המשימה לפרק את גרעין המתיישבים בתל עדשים ,עקב ההתפרקות של החברים והעזיבה.
לאחר שעזב את תל עדשים עבר לחצי שנה לישוב רוחמה שבנגב הצפוני התפקיד איש הביטחון מטעם ארגון השומר, שם עסק ברכישת נשק מחצי האי סיני ,בעבור ארגון השומר ובהברחתו לארץ ובעבור המושבה רחובות , לקראת שנת 1917 דרשה המשפחה כחיים יכונן משפחה ונישואים כיאות ,האגדות של אנשי אגודת השומר מספרות כי חיים החתן המתין ביחד עם אורחיו בשעה היעודה לטקס החתונה , אך עטרה שענייני היום של טיפול בגינה ועוד עבודות ,השכיחו ממנה את השעה לחתונתה, לבסוף נזכרה ומיהרה לחתונתה.
למרות דעותיו של חבריו הלוחמניים בשומר, נהג חיים להיכנס לכפרים הערבים על מנת ליצור קשרי חברה וכבוד הדדי , כתוצאה מכך מונה לאחראי בשנות העשרים ,על הביטחון ביישובי הגליל והצפון, כתוצאה מהמחסור בגברים ביישוב נאלצה עטרה לעבוד עבודה פיזית קשה, דבר שגרם למותו של ולדם הראשון בטרם נולד.
בני הזוג עברו למושבה כנרת ,שם נולד בנם הבכור משה, שנפל לבסוף במלחמת השחרור על הגנת יישובי הגליל, בני הזוג הצטרפו לפלוגת העמק שהקימה וייסדה בשנת 1921 את הקבוץ עין חרוד , שם הקים ביחד עם רעייתו עטרה ,ענפי משק בקיבוץ ועזר לרוכשי הקרקעות וגאולתם ,הקק"ל וחנקין ברכישת אדמות בעמק והסביבה.
בעת שהתגורר בקבוץ עין חרוד נולדו שתי בנותיו תמה ודבורה , בין השנים 1923-6 הצטרף להנהגת המרכז החקלאי והיה אחראי על רכישת הבקר מסוריה ולבנון ,על מנת להעלות את כמות החליבה היומית לפרות וגם למצוא את זן הפרות העמיד לתנאי הארץ.
תושבי הכפרים הערביים בעמק ,רחשו לו כבוד בזכות הקשרים הענפים שיצר לאורך השנים ועזרתו לאריסים בעבודת החקלאות וצרכיהם, בכדי ליצור יחסיי חיים משותפים תוך כיבוד הכבוד הדדי בין העמים.
חיים לא היה איש של מדון ומלחמה, בעת שקיבוצו עין חרוד עבר טלטלות על רקע אידאולוגי בין שני זרמים ,היה מכריז על עצמו כניטרלי, ולא הסכים להביע את דעתו ,זכורה בעיקר שתיקתו הרועמת בעת ויכוח ולא מחולשה ,אלא מההבנה שאין מנצחים בוויכוח אידאולוגי .
בני המשפחה התפזרו בנהלל, עין חרוד, שכונת בורוכוב ובירושלים, חיים, אחיותיו וגיסיו הצטרפו למייסדי ארגון השומר , ביחד עם רעייתו עטרה קרול בת העלייה השנייה , אחות אליעזר קרול מכפר גלעדי ,בעת שנהרג הותיר את אשתו עטרה ,את בנו שסיים ללמוד והצטרף כחבר בקיבוץ עין חרוד ושתי בנות  .
חיים שטורמן איש העלייה השנייה ,מחברי ארגון השומר ,היה בן 45 שנה בעת מותו ,כאשר רכבו עלה על מוקש שהטמינו חברי כנופיה ערביים ליד בית שאן בעת שעסק בתכנון ויישוב יישוב יהודי חדש בעמק ביחד עם חבריו, חיים הצטרף למייסדי קבוץ עין חרוד ב שנת 1921 כשהגיע כחבר בפלוגת העבודה של העמק.
מאחר וצבר ניסיון רב בעבודתו בארגון השומר ,והכיר את אורח חייהם של כפרי הערביים ואת שפתם וגינוניהם שמסביב למגוריו ,נתמנה כמוכתר ואחראי על הביטחון בקבוץ עין חרוד והסביבה, דרכו הייתה לשמור על סביבה שקטה, בזכות קשריו עם הערבים באזור.
אך מהצד השני גאולת הארץ ויישוב יהודים בחזרה על אדמתם ,קשרה אותו לארגון הקק"ל שרכש אדמות בעבור יישוב היהודים, בין יתר תפקידיו היה פעילות לרווחתם הכלכלית של חברי היישובים בקיבוצו וביישובים שמסביב לו, היה חבר המרכז החקלאי בין השנים 1923-6 כאשר פרץ המרד הערבי בשנת 1936 כנגד הבריטים, היה פעיל עם חברו אטקין בפעילות ביטחונית ומיגון ישובים בעמק ,ובהמשך הצטרף לחברו וינגייט בהקמת פלוגות הלילה .
בנו משה חבר בקבוץ עין חרוד נפל במלחמת השחרור בעת שהגן על יישובי עמק בית שאן , בשנת 1969 נהרג חיים נכדו (שנקרא על שמו) כלוחם איש הקומנדו הימי בקרב פשיטה על האי גרין בתעלת סואץ .
הבן משה שטורמן בנם של חיים ועטרה, כאשר התייתם מאביו היה בן 16 שנים, התגייס לפלמ"ח ,ומשם המשיך לפלגת ההכשרה הימית , בהמשך עבד על סירות שבהם שרתו יהודים וערבים, באחד מההפלגות הסגירו אותו מלחי הסירה הערביים לידי הלבנונים, לאחר תקופה קצרה נמלט ובדרכים עקלקלות הצליח להגיע לסוריה ומשם חזר לקבוץ.
כאשר חזר לקבוץ הצטרף להגנה ונישא לחברתו ראומה ,עקב פעילותו בהגנה נאסר ונכלא במחנה המעצר שברפיח, בעת שהותו במחנה נולד לו בנו חיים שנקרא על שהסבא, בתקופת מלחמת העצמאות שרת בחטיבת גולי ,עמה נלחם בעמק יזרעאל ולחם שם לשחרור האזור.
בקרב הקשה בסמריה שבעמק בית שאן ,כנגד צבא השחרור הערבי , נפל במערכה בתום ההפוגה השנייה ,שבה הוביל את חייליו לכיבוש אחד מהתילים ששלטו על שטחים בעמק בית שאן, כאשר הגיעו כוחות משקיפי האו"ם לסמן את גבולות הארץ הבינו בצה"ל כי מוטב שישבו בראשי התילים :   תל שלם (תל רדאה) תל מג'דע (תל מוג'דה) ותל תאומים (תל תום) .
בפועל בעת הלחימה נסוגו כוחות ההצלה הערביים מהשליטה על התילים ,אך חזרו אליהם בהסתר בלי שאנשי גולני ידעו זאת בניגוד להסכמים , הצבא שלח כוחות לתפוס מחדש את התילים על מנת ליצור עובדות בשטח , בעת כיבושם מחדש של התילים נפגע משה שטורמן ונהרג בקרבה למקום שאביו חיים נהרג בפיצוץ המוקש במכוניתו , משה בן ה 26 במותו נקבר ליד אביו בבית הקברות הישן של עין חרוד.
השכול במשפחה לא פסק עם מותו של משה , בנו חיים (חיימון) התגייס לקומנדו הימי ונפל בקרב על כיבוש האי גרין ,גם נכדו של חיים שטורמן ,הנכד  אמיר בן ה 19 ,מבתו תמה ובעלה שלמה גרין ,שנפל על גדות תעלת סואץ כאיש צוות טנקים בטנק שנפגע .

מיקום