נחלת שבעה תולדות השכונה

בפועל האגודה שחברה לרכוש את השטח החלה את מלאכת הרכישה בשנת 1867, כיוון שהכיסים שלהם ,לא היו עמוקים דיים לבניית בתיהם על האדמה שנגאלה , האדמה נותרה בשיממונה  עד שהחליטו חברי האגודה בשנת 1869 ,לחבור ולעשות קופה מרכזית , כול אחד משבעה המייסדים שלשל לקופה , סך  12 לירות תורכיות זהובות בשלושה תשלומים  בכספים שנאגרו בקופה המרכזית החלה בניית שני הבתים הראשונים.
באותה שנערכה הגרלת חלוקת רצועות הקרקע בחלקה , ההגרלה קבעה את מיקומו של כול שותף בחלקה, בהגרלה נקבע גם מיהם הזוכים בבניית שני הבתים הראשונים בשכונה, בהגרלה זכה לבניית שני הבתים הראשונים זכו יואל סלומון ורעייתו חנה ,ורבי מיכל כהן אלא שכיוון שרבי יואל משה סלומון לא היה יכול באותה העת לבנות את בייתו הועברה זכותו ליוסף ריבלין.
תקנה נוספת הסדירה את תנאי מכירת הקרקע בידי אחד השותפים לגורם חדש ,חייב הקונה החדש להיות מאושר בידי חמישה חברים מהקבוצה , עוד נקבע כי קצב הקמת הבתים מהכסף בקופה המרכזית יהיה שנים בשנה .
הם נכנסו לבית הראשון שנבנה ביחד עם יוסף ריבלין שביתו נבנה באותו הזמן, הבית של יואל משה סלומון ,ניצב במקום שהיום נמצא בו בית יואל ברחוב יפו 33 ,בית יואל הוקם בשנת 1962 על חורבות ביתו של יואל סלומון , בביתו זה בשנת 1912 ערך את טקס סלומון ורעייתו את הברית של אחד מבניו
בעת שהחלה הבנייה בשנת 1869 והחל הקמת השכונה , התקינו שבעת חברי קבוצת המייסדים את ספר התקנות , לצורך הבנייה נדרש כול מייסד להביא 37.5 לירות תורכיות זהובות שחולקו לשלושה תשלומים,בספר פורטו סדרי החזרת הכספים , פרטי האנשה של המאחרים בתשלומים או המתחרטים,כמו כן נחקקו סדרי תקנות להתנהגות בין אדם לחברו,על מנת למנוע סכסוכים בין חברי הקבוצה.
עד שיושלמו תשלומם של בניית שבעת בתי חברי הקבוצה ,יהיו הבתים רשומים על שם האגודה ולא כקניין פרטי של אנשי הקבוצה,חברי הקבוצה בחרו את בנימין סלנט לגזבר ותחת ידיו יועברו התשלומים לבנאים,עוד קבעו השותפים כי כול סכום שיגיע מתרומות לידיהם יימסר לקופה המרכזית .
בשנת 1872 חלה תזוזה משמעותית בבניית הבתים בשכונה ,משהחלו לזרום לקופת האגודה כספי תרומות של משה מונטיפיורי,שנאספו על ידו במסעותיו באמסטרדם וברוסיה כספים אלו אפשרו בניית מעל לארבעים וחמישה בתים תוך זמן קצר ביותר וממש לאחר מכן נערכה חגיגת כניסה לבתים החדשים בשכונה .
למרות השמחה לבניית הבתים הנוספים בשכונת נחלת שבעה,המשיכה השכונה לסבול משתי בעיות, בעיית הבטחון והגנבות והבעיה השנייה שהייתה לא פחות חמורה , הבעיה הכלכלית והעדר העבודה ,כיוון שבשעות הערב והלילה ,חסרה השכונה את חומות העיר העתיקה וכוח השמירה של הצבא העותמאני ,נאלצו התושבים כבודדים להלחם בפולשים החמסניים.
רבים מהמתיישבים החדשים סבלו מהעדר ממון לשלם את הבנייה או ההשכרה ,הן מחסרון כיס והן מהתחלפות בעלי הבתים שעזבו את בתיהם בשכונה,כבר מלכתחילה בעת שנרכשה החלקה בידי הקונים ,הם חסרו את הכסף ולכן נאלצו ללוות סכומי כסף להגשמת חלומם, ליצני העיר שאלו בציניות את רוכשי הקרקעות ,מכיוון שהאדמה זולה מדוע לא רכשתם יותר שטח ומיד השיבו הקונים ,כיוון שדואגים אתם לעושרנו ,בואו והיו שותפינו .
כיוון שהשכונה שכנה בין טרשי אדמה וסלעים, הסתובבו בה חיות טרף ( היו פעם בארצנו עד שנעלמו) , אך חיות הטרף של ההולכים על שתיים, היו אכזריות יותר וללא עכבות מקרים רבים של מעשי שוד מסופרים בסיפורי השכונה ,יש הטוענים כי החיות ההולכים על שתיים נהנו משיתוף פעולה ומעצימת עינם של שוטרי וחיילי השלטון העותמאני שנמרחו בבקשיש מידי השודדים .
תושבי השכונה נקטו באמצעים שונים על מנת להגן על חייהם ורכושם בשכירת קצינים תורכיים בשכר חודשי על מנת שיקצו שומרים מטעמם בשכונה,נשכרו שומרים ערביים לשמור על הבתים בתהליך הבנייה ,הותקן פעמון אזעקה ופנס על חלק מהגגות לאזעקת כוח תורכי להתערב בשעה של צרה .
חלק מבעיית התחבורה שהתנהלה עד אז על גבי חמורים וגמלים ,נעשתה קלה יותר שהשביל שנקרא רחוב יפו שופר והורחב וניתן עליו להסיע כרכרות בזאת שופר הקשר בין העיר העתיקה לשכונה ,כמובן יש את סיפורו של עגלון השכונה טוביה שבנה כירה לשמונה והיה מוליך את תושבי השכונה ואורחים בקו העיר העתיקה נחלת שבעה .
עקב ריבוי מעשי האיבה כנגד הבריטים ערכו חיילי הצבא הבריטי חיפושים רבים למציאת סליקים של נשק וחומרי נפץ ,לדוגמא בחודש יוני 1947 ערכו החיילים שלוש פשיטות על שכונת נחלת שבעה למציאת מאגרי הנשק ,את חיפושיהם ערכו במחסני סוחרים יהודיים בשכונה , כמו למשל במחסנו של סוחר העצים גייגר .

מיקום