מיקומו של המבנה במתחם מגרש הרוסים בכיכר ספרא 13,בשנת 1862 נבנה בית החולים הרוסי הראשון מחוץ לחומות, תכנון המבנה נמסר לאדריכל הרוסי מרטין איוונוביץ אפינגר, בית החולים שבו הוצבו כחמישים מיטות , נועד לשמש את עולי הרגל הרוסיים הנוצריים בעיקר את האורתודוכסיים ( הזקנים והבבושקות) בעת ביקורם בירושלים ואף סיפק את העזרה הרפואית הקהילה לא ברמה הגבוהה ,בנוסף לצורך הצליינות בארץ ישראל, צורף אוהל רפואה נייד, שנע עם הצליינים הרוסים ברחבי ישראל, במקומות הקדושים לנוצרים.
בית החולים נבנה מאבן והיה בן שתי קומות וקומת מרתף ,הוא נבנה כמבנה מלבני מאורך כאשר בכול קומה היה פרוזדור מאורך שממנו יצאו חדרי הטיפולים והאשפוז, בקומה הראשונה נקבעו חדרי המגורים של הסגל ובית המרקחת, בחזיתו של המבנה , נבנה גמלון מעל דלתות הכניסה ,שעליו נקבע סמל החברה הישראלית רוסית האורתודוכסית הקיסרית ברוסית, ונחקק הפסוק מספר ישעיהו "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט".
לאחר מהפכת אוקטובר בשנת 1917 כנגד הקיסרות ברוסיה ,חדלה העלייה לרגל לירושלים מרוסיה ובית החולים בעת מלחמת העולם הראשונה הפך להיות בית חולים צבאי תורכי ולאחר מכן אזרחי, בתקופת המנדט שימש כבית חולים ממשלתי ולאחר מלחמת העצמאות הפך לשמש כבית החולים צבאי ונקרא בית החולים אביחיל ,לאחר המלחמה משפסק להיות בית חולים ,הוא הוסב למעבדות ובית הספר לרוקחות ,כשלוחה של בית החולים הדסה ,עד שנמסר לצרכי העירייה ,למחלקת אגף החניה השנוא עלינו הירושלמים כיום הוא ממוקם במעבר הראשי לכיכר ספרא לפני המבנה הראשי של העירייה ומספרו 13 במבני העירייה.
בית החולים הממשלתי בתקופת המנדט
בית החולים הממשלתי המחוזי הבריטי שימש את האזרחים בירושלים שמחוץ לחומות העיר העתיקה .
הסיפור הפיקנטי הקשור למבנה היה סיפור בריחתה של קריינית לחי מאגף האסירות בבית החולים בעת שנידונה לשבע שנות מאסר על אחזקת כלי נשק ותחמושת ובנוסף עוד שנתיים על אחזקת מכשיר שידור שאינו חוקי ,האגדות של זקני ירושלים מספרים את הסיפור הבא :
בשעות הצהרים קבלה האסירה גאולה רשות להיכנס לחדר השירותיים, מחוץ לדלת ניצבה הסוהרת, באותו הזמן נכנסו שני ערביים לפרוזדור וחיפשו את קרובת משפחתם, משהוברר כי היא איננה מאושפזת, החלו הערבים לריב בגין כמה לירות שהפקיד אחד המבקרים על מנת שיעבירם לדודה , מריב מילולי הגיעו למכות והסוהרת ואחות מהמחלקה אצו להזעיק את השוטר הבריטי מהפתח, השוטר הגיע למקום הפריד בין הניצים וזרקם משטח בית החולים.
כשנרגעה המהומה חזרה הסוהרת לדלת השירותים דפקה עלי במטרה להוציא את האסירה גאולה, כיוון שלא נענתה נכנסה פנימה וגילתה את בגדי האסירה על הרצפה,גאולה יצאה מהחלון לאחר שהתלבשה בתלבושת ערבייה שהוכנה בחדר השירותים ,מבעוד מועד ויצאה בעת המהומה ועלתה על מונית שנהג ערבי נהג בה,כמובן שהבנתם את נושא התחפושת בלא לחכות לפורים.
בית החולים אביחיל בתקופת שלאחר מלחמת השחרור שימש הן כבית החולים צבאי ולאחר מכן הראשון שטיפל בחולי שחפת במחלקת הראות שלו ,בבית החולים נפתחה מחלקה לשיקום סוציאלי,שבו נלמדו מקצועות כמו חשבונאות,אנגלית לחיילים לקראת יציאתם לשוק האזרחי ,שיקום זקנים וקשישים .
אגדות זקני העיר
זקני העיר מספרים את ספור המתה חייה של שרה חזן, שנסעה באוטובוס לבדיקה אצל רופא וצנחה והתעלפה ,מיד הוזעק אמבולנס שפינה אותה לתחנת מגן דוד אדום , הרופא התורן בתחנה קבע את מותה ושלח את גופתה באמבולנס לחדר המתים של בית החולים אביחיל על מנת לנתחה ולקבוע את סיבת המוות.
בעת שנהג האמבולנס הכניסה לחדר המתים הבחין כי האישה נושמת ,מיד סובב את ריכבו והעבירה לטיפול , לאחר הטיפול קמה שרה חזן הודתה למטפלים ונסעה לביתה, הרופא שקבע את מותה הושעה.
יכול להיות שמספור זה התווספו לאגדות זקני ירושלים הסברות כי במבנה משוטטים רוחות רפאים של מאושפזים שמצאו את מותם מהטיפול החסר והלקוי של עובדי בית החולים בתקופה הרוסית.
אגדת הזקנה המתה משנת 1924 ,בבית החולים הממשלתי (מגרש הרוסים) ,
אגדה מבית היוצר של זקני העיר כפי שספרו הצאצאים , בעיקרו האגדה דנה בתאונת דרכים שארעה בכביש יפו מול שכונת מחנה יהודה, שחצתה את הכביש בדרכה את השוק האגדה מספרת כמקרה טראגי את שרות הרפואה המשובח ( סתאם) שקיבל זקנה זאת.
כיוון שהאמבולנס התמהמהה , לקחו בעל המוסך הסמוך ושוטר מזדמן את הזקנה הפצועה במכוניתו בעל המוסך לבית החולים הממשלתי, כאשר הגיעו לבית החולים נוצר המצב שכמו שאנו אומרים – אין עם מי לדבר , כיוון שכך הגיעה עת היוזמה העצמית ונטלוה השניים והניחוה על אלונקה ששנוררו, לאחר שעוררו מהומה הופיעה אחת האחיות, הטילה מבט על הפצועה והכריזה זאת עוד תחייה אחרינו, כיוון שלא הגיעה עזרה נטלוה והניחוה על מיטה פנויה מן האלונקה.
וכך נשארה הזקנה מוטלת במיטה יומיים תמימים בלא טיפול, מכיוון שכך החזירה נשמתה לבורא ורוחה המעונה ממשיכה לרחף במסדרונות בית החולים ואם אינכם מאמינים תשאלו את אנשי מחלקת החנייה העירונית ,שנשמה זאת מכעסה מעבירה דוחות משולחן לשולחן.
בעת ששופץ מתחם כיכר ספרא לאכלוס כול מחלקות העירייה ברחבי ירושלים למתחם אחד, עלה הרעיון להרסו ,עקב סירובם של חלק מהעובדים להיכנס למבנה שרוחות שוטטו בו , ולבסוף הוחלט לשמרו ולאכלס בו את עובדי מחלקת החנייה.
במחצית שנת 2020 החלה נושבת רוח חדשה במסדרונות העירייה דרך חברת עדן העירונית הירושלמית , שהגישה תוכנית להריסתו ובנייתו מחדש כמבנה משרדים למחלקת השימור ,על פי התוכנית המוצעת לשימור בידי חברת עדן,ישמר גרם המדרגות שבחזית המבנה , המצב כרגע שהוגשה בקשה לעצירת התוכנית ,עד שתגיע לדיון מחדש על מנת לשמר את המבנה היישן.
תודה ליונתן שקיבאי לצפייה בסרטון.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.