התחבר
כנרת הסוד שהוסתר ונשכח "אסון טביעת הרפתנים בכנרת"
תודתי האישית לדודי רכלבסקי ,לצאצאי משפחות החללים ,למוקי בצר, לאנשי דגניה א' להדס מנהלת מוזיאון דגניה, ולכול האנשים והעיתונאים, שעסקו להעלאת סיפור האסון מדפי השכחה.
כנס כינוס הרפתנים השנתי ,שהתקיים בקבוץ דגניה א' בתחילת אוקטובר 1943 בחג הסוכות ,כנס שהאסון בעקבותיו ,נשמר כסוד כמו סוד צבאי לאורך השנים , עלינו לזכור כי בתקופה של תחילת המאה העשרים ,נשמרה השתיקה בקרב הורינו, ואנו הבנים הזקנים של היום, לא העזנו לשאול ולא השכלנו לחקור את העבר וההיסטוריה הקשורים למשפחות, כפי שאמי הפולניה אמרה הכול נשאר במשפחה ואתם הילדים שיתקו.
מחשבות שבליבי
בזכות הטבו על הדיבור, אבדו תולדות ואירועים מההיסטוריות המשפחתיות בדורנו, כי בעת ששאלנו הושתקנו ולאורך השנים לא העזנו לשאול ,שמא הסוד האיום ידלוף, או שמא הפחד לפגוע ברעיון הציוני והתנועה הקיבוצית, האבל נבלע בידי המבוגרים בדממה רועמת ורק ענן האירוע המרחף המשיך במעופו מעל לראשנו.
כיום יודעים אנו כי בעת אסון לסובבים את הנפגע ,מתקיים השילוב בין הפגיעה הנפשית החברתית והכספית תרתי משמע, בתקופתנו במאה התשע עשר ,לא הוגשה עזרה לסובבים בכול שלושת הפרמטרים הללו.
לדעתי התנועה ההתיישבותית והקיבוצית ובמיוחד קבוץ עין גב, לא יכלו לשאת בנטל כספי לפיצוי עקב מצבם כלכלי, לפיצוי למשפחות הנפגעים ,התנועה ההתיישבותית עמדה כאחד מאחורי הטיעון הציוני ,במטרה לטשטש ולהעלים את הבעיה מתחת לשטיח ולא רק מרוע לב, אלא גם בשם הצניעות והענווה ואף אדם לא מיהר לספר לסובבים ,מה באמת המשפחות או הילדים שנפגעו חשו.
כיום המצב שונה במאה שמונים מעלות , כאשר רשתות חברתיות והרשת נמצאות בכול קרן רחוב ,לא היה קיימת האפשרות להסתיר, את אסון הטביעה של כנס הרפתנים שנשכח ולא משנה מה היו הסיבות ,או הרעיון שאם יטופל ויעלה מותם של הנספים על פני השטח יגרם נזק ,לכן הועדפה האמונה כי הבעיות יחלפו .
לילדים שחיו באותה תקופה ,תקופת הטבו וההס מלדבר במשפחות הנפגעות, היו מחשבות משלהם וצורות פעולות משלהם ,לפתרונות הקשורים באמונה, להתמודדותם בשכול המושתק הזה, כאשר לא היה סיוע או מושיע חיצוני או משפחתי לאסונם.
ספור אסון טביעת הרפתנים בכנרת
ספור הסוד מתחיל בכנס הרפתנים של שנת 1943 , שאליו הוזמנו רפתנים ורפתניות מההתיישבות העובדת החקלאית בארץ ישראל, מניח אני כי הכינוס התקיים בקיבוץ דגניה לכבודה של מרים ברץ שהקימה את ענף הרפת בקבוץ דגניה, היא אף נבחרה לנאום בפתיחת הכינוס, בנאומה סיפרה מרים על תחילת דרכה בענף הבקר הגברי ואיך למדה את תורת החליבה מבדואית ילידת האזור, בכנס נערך טקס פרידה מאפרים שמרק מנהל התאחדות מגדלי הבקר שסיים את הקדנציה.
בכנס צוינה רפת קבוצת דגניה בהנהלתה של מרים ברץ ,שהייתה הרפתנית הראשונה בארץ ישראל, שהרפת שלה אף זכתה בשנת 1937 בפרס תנובת השומן הרב בעדר הפרות בארץ ישראל, ברפת שבדגניה נמצאו כמאה פרות שמתוכן 86 פרות שהיו ברות חליבה בזמן התחרות שנערכה בארץ ישראל ,עם ממוצע שנתי של מעל לארבעת אלפים וחמש מאות ליטר לפרת חליבה , אמנם את פרס הפרה המניבה ביותר ניתן לפרה חביבה ,מקבוץ עין חרוד שהניבה כתשעת אלפים ליטר חלב לשנת 1937.
בכינוס מגדלי הבקר שנערך בדגניה ,השתתפו כמאתיים רפתנים ורפתניות , אחד עשר מהם לא שבו לביתם, האירוע השנתי של הרפתנים, הסתיים באסון נוראי שפרטיו הוסתרו בדפי ההיסטוריה והסיבה איננה ברורה עד עצם היום הזה, לחלק מילדי המשפחות השכולות לא סופר הסיפור האמתי שההורה איננו ,אלא סופר שהוא איננו וזהו.
האווירה בכינוס שנערך בשנת 1943 בקבוץ דגניה א',החלה בחגיגיות בנאומי הפתיחה, רפתנים ורפתניות החליפו מידע בנושאי גידול הפרות, משק הבקר והחלב, מלחמה במחלות ומזון לעדר הבקר, בגמר נאומי הבוקר נערכה תערוכה חקלאית ותצוגה של עגלות ופרות מצטיינות מרפתות החקלאים בארץ ישראל.
לסיום בשעה תשע בלילה,הוחלט לערוך שייט לילי על גלי אגם הכנרת, לצורך זה הגיעה מקבוץ עין גב ,ספינת מוטור שגררה אחריה סירה נוספת שמנועה מושבת לשמש כפלטפורמה נוספת לשייט ,כיוון שהחוויה לשוט על פני אגם הכנרת הייתה מיוחדת במינה ובמיוחד בשייט לילי , מיהרו רבים להצטופף על הסירה והנגררת, בקיבולת שאינה סבירה שמעל ליכולתה לשאת.
קבוץ עין גב של אותם הימים (שש שנים מהווסדו) הוקם בחלקה המזרחי של האגם ,ללא גישה יבשתית אליו, הגישה לקיבוץ נערכה רק בתחבורה ימית על גבי סירות הקבוץ או סירות שיצאו מהעיר טבריה או מקבוץ דגניה.
אנשים שטיילו באזור טבריה ושהפרוטה הייתה בכיסם, עלו על סירות אלו ,לשייט לסיור בקבוץ וסביבתו ,חלקם אף אכלו במסעדה הדגים שנפתחה במקום, ארוחת דגים שצי הדייג של הקבוץ שלו מהאגם.
השייט החל ולאחר כעשרה קילומטר, החלה הסירה הנגררת לשקוע ועל מנת להגביר את הבלבול ,גם החבל שקישר בים הסירה לנגררת נקרע, האנשים שעל האסדה נפלו או קפצו למימי האגם בבהלה נוראית, חלקם הגדול של הרפתנים במים לא ידע אפילו לשחות.
חלק מהרפתנים שהיו במים, נאחזו וטיפסו על הסירה הראשונה, אך כעשרים עדיין נותרו על הסירה הנגררת, בשלב הזה של עומס יתר ולחץ להזעיק עזרה, מיהרה ספינת המנוע שנותקה מהנגררת לשוט למעגן עין גב להזעיק עזרה, לאחר שהסירה פרקה את נוסעיה במעגן והזעיקה עזרה, היא פנתה לנקודת האסון, אך מחוסר אמצעי נווט לקח זמן רב עד שמצאו חלק מהרפתנים במים שחלקם לא שרד גם כיוון שנתקעו בקבינה של הספינה הטובעת.
ספור מציאת גופות הרפתנים והוצאתם מהמצולות
לנקודת הטביעה הגיעו בסירות חברי הקבוצים עין גב וגינוסר (דגניה ג') ,מטוסים בריטים החלו לרחף ולהאיר את האזור, למחרת הגיעו לאגם צוללנים מחברת העוגן שבנמל חיפה, על מנת לעזור ולמשות ממעמקי האגם את הטובעים שעדיין נעדרו, באסון נהרגו אחר עשר ממשתתפי הכינוס.
כיוון שהסירה הנגררת טבעה והיה צורך לאתר את מקום טביעתה ושל הרפתנים הטבועים ומכיוון שלא היה סימון מדויק לנקודת הטביעה במצוף, נחלק באור יום השטח המשוער למרובעים לסירות החיפוש ,אל הסירות נקשרו חבלים שבסופם משקולות או עוגנים והמרובעים החלו להיסרק בתהליך גרירה על קרקעית האגם.
באחת מריבועי החיפוש בעומק של 26 מטר ,נתקל חבל המשקולת בעצם ולא ניתן היה לנתקו , מיד הורד אחד העוגנים לנקודת החיכוך וכאשר הועלה היה עליו סימנים לבנים שלדעתם של המחפשים הגיע מהדפנות הצבועות של הסירה שטבעה.
כיוון שהממצאים נתגלו לקראת השעה חמש (שעת השרקייה) השעה שהכנרת רוגשת וגועשת בזכות הרוחות המנשבות מהרי הגולן, הופסקו החיפושים והתחילו שוב למחרת בבוקר יום רביעי ,לאחר אימות נוסף של קצין ימי שאכן זאת הסירה הטבועה.
למקום שסומן , הוזמנו צוללנים מנמל חיפה שהחלו בעבודתם, מהסירה הטבועה הצליחו הצוללנים ,להעלות כארבעה גופות של רפתנים טבועים, עוד גופה צפה של גיטה פרלסון ז"ל, נתגלתה במרחק חמישה קילומטר מנקודת הטביעה ,בעת שסיור חוף רכוב של שומרי עין גב, הבחין בגופתה הצפה, מאחר והמקום היה בקרבת מוצב כורסי של הסורים, התערב האו"ם בנושא ונשלח כוח להוציאה מהמים.
ביום חמישי בבוקר נתגלתה הגופה של יואל איבוש ולאחריה גופתו של דב שואבי ז"ל בהמשך היום נמשו מהמצולות גופותיהם של אייזיק פיינזילבר ז"ל וגופתו של יוסף רכלבסקי ז"ל, הצוללנים המשיכו לחפש את גופתו של חיים קראפט שלגביו היו עדויות שהוא נראה במכנסים קצרים בתחנת האוטובוס בטבריה, אך משנתגלתה גופתו נתברר כי העדויות אינן נכונות, לאחר שהועלו הגופות הטבועות ממעמקי האגם ,הן נשלחו למקומות מגוריהם לקבורה, במשקי עמק הירדן נקברו חמישה מהרפתנים הטבועים.
כעשרה ימים נמשך מהלך החיפוש עד שהושלם, בתחילה נתגלה גופתה של רבקה זונא,לאחר מכן גופותיהם של גיטה פרלסון,נשקה גוטמן,יצחק זוהר,נחמיה פרידמן ויטקה דרש למחרת נמצאה גופתם של יואל אייבוש ודב שואבי ולבסוף גופותיהם של אייזיק פיינזילבר,יוסף רכלבסקי וחיים קרפט.
יהי זכרם ברוך (מעט לזכרם)
הרפתנית גיטה פרלמן ז"ל,מקבוץ אפיקים הייתה בת 31 במותה, עלתה לארץ ישראל כחברת ארגון השומר הצעיר ,בגל העלייה השני מלטוויה בשנת 1921 ,גיטה התקבלה לקיבוץ אפיקים שם עבדה ברפת, גיטה נישאה במשק והייתה אם לילדה בת ארבע במותה.
הרפתנית יהודית דרש (יטקה דארש) ז"ל ,נולדה בתחילת המאה העשרים , בצעירותה הצטרפה לתנועת השומר הצעיר ועלתה לארץ בשנות העשרים, גרה תקופה קצרה בקבוץ מעלה החמישה ,שם הצטרפה להכשרה שעלתה להתיישבות בקיבוץ יפעת (קבוצת השרון) שם עבדה בענף הבקר.
הרפתנית רבקה זונא ז"ל , נולדה בתחילת המאה העשרים בלבוב , בצעירותה הצטרפה לתנועת השומר הצעיר ועלתה לארץ בשנת 1923 לקיבוץ מזרע, שימשה בענף הרפת כרפתנית הראשונה בקיבוץ ,השאירה במשק בעל ,בן ובת שאומצה על ידה מילדי טהרן שעלו לארץ ישראל.
הרפתנית נשקה גוטסמן ז"ל , נולדה בתחילת המאה העשרים בגליציה, בצעירותה הצטרפה לתנועת השומר הצעיר ועלתה לארץ בשנת 1929,הצטרפה לקבוץ מרחביה שם נישאה ונולדו לה שני ילדים ,בקבוץ עבדה בענף הרפת, הייתה חברה בוועד ארגון מגדלי הבקר, החלק העצוב בחייה שחודש לפני האסון נפגעה בתאונת דרכים ,אך למימי הכנרת לא יכלה, אחיה החייל ,שהוזעק מיחידתו הגיע באיחור רב ללוויה, ממש לפני שהטמינו את הארון באדמה, ספדה לה מרים ברץ מקבוץ דגניה א'.
הרפתן יצחק זוהר ז"ל ,נולד בתחילת המאה העשרים בגליציה, בצעירותו הצטרף לתנועת השומר הצעיר ועלה לארץ בשנת 1926,הצטרף להכשרה לקבוץ מרחביה עוד בהתהוותה בזיכרון יעקב ובחיפה ועלה עמם לקרקע במרחביה, שם נישא ונולדו לו שני ילדים, בקיבוץ עבד במספר עבודות ועבד גם ברפת שבה הגיע להיות מרכז ענף הבקר בקבוץ, ספדה לה מרים ברץ מקבוץ דגניה א'.
הרפתן דב שואבי (סאקאג'ו) ז"ל ,נולד בשנת 1915 ברומניה, בצעירותו הצטרף לתנועת השומר הצעיר ועלה לארץ בשנת 1936, בהכשרה להקמת קבוץ עמל (רוחמה כיום), שחבריה עבדו כסוורים יהודיים בנמל חיפה, שנה בטרם טבע נשלח מטעם ההכשרה לקבוץ שריד ללמוד את מלאכת הרפתנות ,על מנת להפוך למרכז ענף הבקר בקיבוצו.
אפיזודה לסיפורו של דב שואבי ז"ל ,בסוף 1946 בקיבוץ רוחמה נערך חיפוש אחר נשק בידי חיילים בריטים שהגיעו ממקום שרותם בהודו, כיוון שהגיעו לאחר לחימה במרד ההודי כנגד הממשל הבריטי, הם היו חדורים במחשבה כי להתייחס ליהודים כמו לאזרחים נחותים.
מכוון שכך החיפוש כלל ,חיפוש אלים, שבר חפצים, שוד שעונים וסיגריות ואבסורד שהחיילים השודדים ,ניסו למכור שעונים ששדדו ,על מנת לרכוש סיגריות מהחברים בקבוץ, אחד מחדרי הקבוץ שימש כחדר זיכרון לרפתן דב שואבי שטבע באסון הרפתנים, בחדר הזיכרון נקראו תמונותיו וחובלו החפצים לזכרו .
הרפתן נחמיה פרידמן ז"ל ,נולד בתחילת המאה העשרים בפולין , בצעירותו הצטרף לתנועת השומר הצעיר ועלה לארץ בשנת 1932 בתחילה למגורים עם אחיו שעלה לפניו ולאחר מכן עבר עם חברי הכשרתו לקבוץ נגבה, בניגוד לחבריו למשק שעבדו בעבודות שמחוץ למשק, התחיל נחמיה להקים את משק הבקר בקבוץ, רפת שמנתה בעת שטבע כשישים פרות ברפת.
הרפתן יואל איבוש (כפר-יחזקאל) ז"ל ,נולד בתחילת המאה העשרים ברוסיה הלבנה , בצעירותו הצטרף לתנועת השומר הצעיר ועלה לארץ עם משפחתו בתחילת המאה העשרים, בתחילה עבד בגליל העליון ,עד שהצטרף להכשרה וייסד ביחד עם חבריו את כפר יחזקאל, יואל בנוסף לעבודתו כרפתן, היה פעיל ציבורי הן במישור החינוך והן בארגון מגדלי הבקר, לאחר מותו נותרו בביתו רעייתו ושלושה ילדיו והוריו המבוגרים אשר תמך בהם.
הרפתן אייזיק פיינזילבר ז"ל ,נולד בתחילת המאה העשרים בליטה ,כבנו של רב לאחר שעזב את הישיבה למד בגימנסיה, בצעירותו הצטרף לתנועת השומר הצעיר ועלה לארץ בשנת 1936,בהכשרה לקיבוץ עמיר ,היה מהעולים הראשונים לעמק החולה, לאחר מותו השאיר חברה ותינוקת בת חודשיים.
הרפתן יוסף רכלבסקי ז"ל ,נולד בתחילת המאה העשרים באוקרינה , בצעירותו הצטרף לתנועת השומר הצעיר ועלה לארץ בשנת 1926,לאחר עלייתו לארץ ישראל עסק בעבודה חקלאית ברפתו האישית במושב בית יהושוע , לאחר מותו הותיר במשקו את רעייתו ושלושת ילדיו ,בזכות הערבות ההדדית במושב ,עזרו חברי המושב להחזיק את המשק ,עד אשר בנו דוד בגר ולקח את המשק לידיו.
הרפתן חיים קרפט ז"ל ,נקבר במשקו בית חנון ,נולד בתחילת המאה העשרים ברומניה , בצעירותו הצטרף לתנועת גרודוניה ,לאחר עלייתו היה ממתיישביה הראשונים של בית חנון , ניר-חיים – היום ניר-עם, את ההשתלמות בענף הבקר עשה בקבוץ קריית ענבים, בן 23 היה במותו ,הקבר שחפר בעבורו במרחק של כשלוש מאות מטר מבתי הקבוץ היה הראשון שנכרה ופתח את חלקת בית הקברות בקבוץ.
המשך הפרשייה הנעלמת
אפיזודה אכזרית הייתה שהסירה חסרת המנוע שטבעה ,הייתה למעשה סירה שהושבתה עקב תקלה ,ששכבה תקופה ארוכה על החוף, גוף הסירה שנבנה מעץ התייבש בחוף מהשמש ,בעת שהמתינה הסירה לתיקון לאורך חודשים ארוכים ועל פי הסברות יבוש זה אפשר את חלחול המים לסירה וגרם לטביעתה, לאחר האסון נמשתה הסירה מהמים , תוקנה והמשיכה לשרת בצי הדייג של קבוץ עין גב לאורך שנים רבות.
כיוון שהמשייטים מעין גב היו צעירים ובעלי ניסיון ימי שאינו גדול, כנראה לא הבינו את בעיות העומס ולא עמדו בלחצים וב רצונם האדיר של באי הכנס להשתתף בשייט, שכחו את המילים לא ואסור, ובל נשכח את הכנסת הסירה הנוספת שלא עמדה בתקנים כסירה נגררת לסירה הראשונה.
לאחר האסון העלו חלק מחברי קבוץ עין גב את הרעיון לוועדת חקירה לאסון, אך רעיון זה נגנז, כיום מתברר שגם התנועה ההתיישבותית והקיבוצית או שלטונות המנדט לא הקימו ועדה שתחקור את האסון, לכן לא נמצאו אשמים למחדל והוא חדל להתקיים .
להערכתי האישית, ראשי ההתיישבות העובדת, התנועה הקיבוצית והמפלגות הפוליטיות הקשורות לתנועות ,העדיפו לא לעסוק בנושא ולתת לזמן לכסות את האסון באבק השכחה האם יד מכוונת או הטבו הבושתי לאלוהים הפתרונות.
שמות הרפתנים שטבעו היו:
רבקה זונא (קיבוץ מזרע), גיטה פרלסון (קבוץ אפיקים), נשקה גוטסמן (מרחביה), יצחק זוהר (מרחביה), נחמיה פרידמן (נגבה) ויהודית דרש (קבוצת השרון – היום קיבוץ יפעת). יואל איייבוש (כפר-יחזקאל) ודב שואבי (קיבוץ העמל – היום רוחמה), אייזיק פיינזילבר (עמיר), יוסף רכלבסקי (כפר-יהושע) וחיים קרפט (ניר-חיים – היום ניר-עם) .
טקס האזכרה הראשון לחללי אסון הטביעה
בספטמבר 2013 ,במלאות שבעים שנה לאסון טביעת הרפתנים במימי הכנרת ,בעת הוועידה לענף הבקר בארץ ישראל שנערכה בדגניה א' ,בחג הסוכות באוקטובר 1943,לאחר שבעים שנה למותם באסון.
בטקס שנערך בקבוץ דגניה א' בבית בוסל שבעצמו טבע בכנרת ,השתתפו צאצאי משפחות הנספים, קרובים ,חברים רפתנים ואישי ציבור, בתחילת הטקס נאמרה תפילת הקדיש ולאחרי עלו נציגי המשפחות להדליק נר זיכרון בני המשפחה העלו דברים לזכרם של הנספים.
בפני באי עצרת הזיכרון הוקרן סרט שבו הועלו זיכרונות ,סיפורם של האנשים שטבעו באסון וראיונות שנערכו עם הצאצאים של הנספים, חתם את הטקס משט הצדעה לנופלים שבו שטו באי האירוע על סירות במסלול עין גב לדגניה ק' ,כאשר בדרך הושלכו למימי האגם 11 זרי פרחים בידי נציגי המשפחות ,בנקודה שמשערים שהייתה נקודת הטביעה.
טקס הזיכרון וכינוס המשפחות (כמאתיים איש) נערך ביוזמתו של דוד רכלבסקי דור שני לרפתנות במושב כפר יהושוע, בנו של יוסף רכלבסקי שחקר את האסון, איתר את צאצאי משפחות הנספים, ביחד עם אנשי קבוץ דגניה א' ,אנשי ציבור וחברי ההתיישבות העובדת ובחסות התאחדות מגדלי בקר לחלב ומועצת החלב בארץ .
לזכרם של הנספים באסון, הוקמה לראשונה אנדרטת הנצחה שעוצבה בידי האמן יובל דניאלי והאדריכל יוסי וסיד במוזיאון ענף הבקר והרפת בקבוץ יפעת, צאצאי המשפחות שנשאו על גבם את קשר השתיקה נשבעו בסיום הטקס ,לשתף את הצאצאים הצעירים ואת הציבור בספור האסון ולגאול את האסון מזרועות השכחה והדחיקה.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.