התחבר
אגדת הקמת הגשר החדש במינכן ומצעד אנשי התנועה הנאצים בפתיחה.
חווה בתה של הנרייטה והיינריך פויכטונגר הייתה בת כחמש בעת התגברות התנועה הנאצית בעיר מינכן , בסיפורה מספרת חווה זוהר ,כי בצורר היטלר הייתה נתקלת בעת סיורי הבוקר שלו בעיר על יד ביתם ,הוריה של חווה הזהירו אותה כבר בתחילת דרכו כי הוא אדם רע ושיש להיזהר ממנו.
ליד בית המשפחה, זרם נהר האיזר שחצה את מינכן לשני חלקים באזור העתיק של העיר על הנהר היו שני גשרי אבן , ביתה של המשפחה ניצב בקרבה לגשר האבן שעל הנהר ביום בהיר החליטו שלטונות העיר כי יש להרוס את גשר האבן הצר לתחבורה ולהקים במקומו גשר רחב בן שני מסלולים שיתאים למעבר שריון וטנקים עליו , לכן הרסו את הישן ובנו את הגשר החדש.
לאחר שהסתיימה בניית הגשר החדש החליטו ראשי המפלגה הנאצית כי יחנכו אותו במצעד ראווה בנוסח הימים ההם עם דגלים תזמורות ואנשי מפלגה לבושים בבגדיהם מטילי האימה בתהליך ארגון המצעד החליטו חברי המפלגה כי לא יאה לעסקניה ומפקדיהם הבכירים (המקורבים) לעמוד עם פשוטי העם לאורך המדרכות .
לכן עברו בבתים שלאורך מסלול הצעידה ומעבר לקישוט והדגלים שינפו במסלול ועל קירות הבתים ,קבעו לבעלי הבתים מכסת לאורחים מקורבים חברי המפלגה ,מכסה לחלון ומכסה למרפסת שבה יצפו אנשיהם במצעד , בביתם של בני משפחת פויכטונגר ,פנתה האם ברטה ודרשה כי בחדר הילדים שבו היה גם חלון תוכל המשפחה והילדים להסתגר בשעת המצעד.
לאחר דין ודברים ,הסכימו פקידי המפלגה ונקבע כי המשפחה תסתגר בחדר הילדים ,אבל הוסיפו התניה ,שמכיוון שהן יהודים ,הם לא יורשו במיוחד הילדים לצפות במצעד מבעד לחלון .
כפי שתארה באוזני הבת חווה בת החמש בעת האירוע , הרעש היה עצום, המצעד היה מפחיד וקול התזמורות החריש אוזניים , בתחילת המצעד נסע היטלר בליווי משמר במכוניתו הפתוחה , והצועדים והתזמורות מאחוריו , למרות ההתניה הרשתה האם ברטה לילדים לצפות בחדר הסגור מבעד לחלון במצעד .
כאשר החלה התנועה הנאצית לשגשג בשנות השלושים ובגרמניה נחקקו חוגי הגזע, והחלה הצרת צעדיהם של היהודים בגרמניה , כמו סגירת עסקיהם ופיטוריהם מעבודה ציבורית של יהודים,האיסור למכירת רכושם והוצאת הכסף מהמכירות מחוץ לגרמניה ,כאשר חוקים אלו חלחלו למוחם ,הבינו בני משפחת פויכטונגר כי זה הזמן להיפרד מביתם בגרמניה ולעלות לארץ ישראל בשנת 1933.
החיים בבית משפחת פרוכטונגר לאחר העלייה לארץ ישראל
בני משפחת פרוכטונגר לא היו דתיים ,אך חיו חיים מסורתיים של הדת היהודים, בימי חג נהגו ללכת להתפלל בבית הכנסת הגדול ברחביה שנקרא הנשיא לכבודו של נשיא מדינת ישראל בן צבי.
במקביל לעבודתו כרופא שינים ,תחילה בחדר בביתו ששימש כמרפאה , לאחר הטלת ווטו מרעייתו הנרייטה למרפאה בביתה ,לרעיון של כניסת אנשים מטופלים זרים לביתה , לכן עברה מרפאת השיניים , למיקומה החדש ליד קולנוע אוריון (ז"ל) ,והתמקמה בקומה השנייה מעל לדפוס ליפשיץ .
למען האמת שנא דוקטור היינריך את עבודתו , אך נאלץ לעבוד בה על מנת לממן את המשך הגדלת אוספו וכמובן מעט לכלכלה, בפועל אהב האב הדוקטור היינריך ,מעבר לעיסוקו וכאספן, ליהנות ממופעי מוסיקה בביתו או באולמות הקונצרטים, דוקטור היינריך הקפיד לסייר ולטייל ברחבי ארץ ישראל בחוג סיורים שהקים,הוא פרסם מאמרים על מסלולי סיוריו בעיתונות ובקרב חבריו לחוגי השוטטות.
מעט מאגדות ילדי המשפחה שנטלו חלק בחיפושי חפצי יהדות לאוסף בארץ ישראל
אגדות משפחת פויכטונגר מתארות את המשך החיים בבית לאור האספנות הבלתי נגמרת של האב היינריך בארבעה מישורים :
במישור המחקרי המשיך האבא היינריך להיפגש עם עמיתים לסריטת האספנות ,התכתב עם אספנים ברחבי העולם היהודי לצרכי החלפת פריטים ומידע , פרסם מאמרים וכתבות על פריטים באוספו ובעולם היהודי במה שאנו קוראים יודאיקה .
במישור העסקי ,החל דוקטור היינריך לרכוש פריטים בשווקים הערביים,מביקורים בשוק הבוכרי, מיהודים מגלויות שונות שעלו לארץ ישראל בעיקר מן המזרח , מטבעות היסטוריים שיש בהם סיפור מעניין מאחוריהם , מדליות של אישים יהודיים מפורסמים (כמו את מדליית משה מונטיפיורי) ,פרטי ריהוט וכדומה.
הבעייתיות של המשך רכישת הפריטים לאוסף, הייתה הנושא הכספי, שגרע מפרנסת המשפחה, לצורך הגדלת ההכנסה ,גורש האב היינריך בתקופת המלחמה ,מחדר המרפאה שבדירה ברחוב הארי 3 ,והחדר הושכר לדיירי משנה ,בתחילה לרב הצבאי הירושלמי ולאחר מכן ,לדוקטור קולונל היהודי רייכנטל מצבא צכיה החופשית , שהוצב בארץ ישראל.
בהמשך הביא רייכנטל לחדר המושכר ,את אשתו שנתגלתה לאחר המלחמה , במחנה העקורים באירופה, בני משפחת פויכטונגר מחייכים בזווית הפה ,בהזכירם את שם שמשו היהודי שנקרא טומושופ שהיה נשואי עם שני ילדים החיים בישראל.
למרות מצבם הכספי שלא היה מזהיר ,(תמיד נאמר במשפחה יש כסף באוסף), נאלצה המשפחה להצטמצם בהוצאות ,על מנת לאפשר לאב היינריך להמשיך לרכוש פריטים לאוספו ולתחזקם .
במישור סיורי האספנות מספרים ילדי המשפחה ,על חייהם בצל האב האספן שבה בילו עימו בשוטטות ולימוד ערכם של חפצים ,(בלשון המעטה ,השיטוט לאספנות היה שנוא על הילדים, אך הם מילאו את רצונו של האבא) וסיירו עם האב בשווקים הערביים בשוק הבוכרי , בבתי בני העליות מהמזרח ,בחנויות של סוחרי עתיקות,בחנויות צורפים של העדות השונות הסיורים הללו נערכו בכול עת אפשרית ומתחת לכול אבן בתוככי העיר, אך בעיקר בימי שישי לאורך ציר רחוב דוד בעיר העתיקה המתחיל בשער יפו.
בסיורים אלו למד האב היינריך לדבר ערבית בסיסית כשם שסוחרי העיר למדו אותו ואת תחביביו ,ושמו נקבע על ידם "לדוקטור", הם אף היו אוספים בעבורו חפצים להצגה לעיניו בעת סיורו הקרוב ,מחפצים שהביאו עמם הפלאחים שגדשו את השווקים .
בעת הסיורים "הדוקטור " ברך את הסוחרים בערבית ומיד התווספה השאלה בערבית "פי אישי מן יהוד "שפרושה יש חפצים יהודיים למכירה , מיד פנה הסוחר למטמונו בארונות החנות ,שלף מה שאסף בעבור הדוקטור, בשלב המשא ומתן, היה מיד הדוקטור מבחין בין העיקר לטפל ,כאשר ניסיונו שנצבר מלימודו בעבר בתורת החומרים ומהידע שלו במחקר.
כיוון שנוצרה אווירת כבוד הדדי בין הסוחרים לבינו ,למדו הם את רצונותיו והביאו לו סחורה שנרכשה רק עם הייתה קשורה ליהדות ובעלת ערך היסטורי , כיוון שהסיורים נערכו בימי שישי שבו האם הכינה וניקתה את הבית לשבת , הופיעו האספנים והאב היינריך היה מסתגר באמבטיה וניקה את הממצאים שהביא , למורת רוחה של הנרייטה אשתו.
אך הדבר העיקרי שהיה היינריך כלחם חוקו היה ביקור הבוקר הקבוע, בכניסה בדרך לעבודה בכול בוקר, לבית הנכאות בצלאל לביקור הסנפת מוצגים וקפה עם חברו מנהל המוזיאון מרדכי נרקיס , כמו ביקוריו בימי שבתות לסיור בתערוכות השונות בבית הנכאות , לפעמים היה אוצר תערוכות בבצלאל וכותב הקטלוגים לתערוכות .
בשנת 1950 הוקם בירושלים החברה לידע עם ,על מנת לשמר את הפולקלור ואתנולוגיה היהודית , בין עשרת חברי הוועד שנבחרו היה דוקטור היינריך פויכטינגר.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.