התחבר
ירושלים רחוב יפו 161 בית החולים שערי צדק הישן
את אדמת בית החולים שערי צדק ברחוב יפו ליש שכונת שערי ירושלים ושכונת שערי צדק הלוא היא שכונת באסל,רכשו מהיהודי המומר הבנקאי פרוטינגר ,אנשי ועד העדה רכשו את האדמה ,בכספים שנאספו לאורך למעלה מעשרים שנה, בניגוד לדעה הרווחת בידי יהודי אנשי קהילת אמסטרדם ,האמת היא שהכספים הראשונים ותחילת האיסוף החלה מאנשי קהילת יהודי אשכנז בעיר פרנקפורט בגרמניה ולכן מונה לאחר הקמת בית החולים מטעמם המפקח מנהל יונה מקס, שאף גר עם משפחתו בבית החולים .
בתחילה נוצר הרצון להקים את מבנה בית החולים בין חומות העיר העתיקה בידי אנשי הציבור שמונו לועד להקמת בית החולים אנשי הועד כללו את אישי הציבור הבאים: הרב נימינסקי, הרב וויטנברג , הרב גולדשמידט, הרב זוננפלד, הרב אלישר, בעל הבנק וואלירו, והרופא וולאך .
אנשי הועד רכשו בתחילה מבנה בעיר העתיקה שהיה צריך להיות הבסיס לבית החולים שערי צדק, אלא שתושביו האשכנזיים הסמוכים התנגדו בתוקף להקמתו בקרבה לבתיהם ופנו לשלטונות התורכיים שלא נתנו רישיון לפתיחת בית חולים במבנה, אי לכך נמכר המבנה והוועד פתח מקום חילופי לרפואת עיניים ובית מרקחת בבתי מחסה ובהמשך במרפאה שנפתחה ברובע הארמני .
לצורף איסוף כספים על מנת שיוכלו לפתוח את בית החולים מחוץ לחומות העיר העתיקה נסע דר וולך לגרמניה ולהולנד על מנת להגביר את סכומי הכסף לבניית בית החולים ואכן מסע גיוס הכספים הזה הצליח והרופא וולך חזר עם סכום כסף נוסף שגייס על מנת להתחיל ברכישת הקרקע ובנית בית החולים, תכנון בית החולים נמסר למהנדס סנדלר אדריכל ממוצא גרמני, אך הפיקוח על הבנייה נמסר לידיו של הרב יעקב מן,אדם שכבר בנה ופיקח על הקמת בתים ושכונות.
אנשי הועד חיפשו אדמה חילופית שעליה יוכלו לבנות ולהקים את בית החולים שערי צדק , את רכישת השטח שהיה למעלה מעשרים אלף אמה ,רכשו כאמור מידיו של הבנקאי פרוכינגר ,לאחר שרכשו את השטח הגיעה הפורמין ( הרישיון) להקמת בית החולים החדש.
על השטח שנקנה נבנה בית החולים בין השנים 1900-2 ,מסביב למתחם בית החולים הוקמה חומה בתוכה גן ירק ,רפת חלב,בורות מים ומחסנים , על מנת להימנע מרכישת אבני בנייה ,נחצבו בשטח בית החולים שלושה בורות שמאבניהם השתמשו לאחר סיתות לבניית המבנה,זקני ירושלים הוסיפו כי לעושים במלאכת הבניה נהגו אנשי הועד לשלם אחת לשבועיים והשכר גם כן לא היה גבוהה,כיוון שכך פירשנו הליצנים את שם בית החולים האמשטרדמי בראשי השמות : אין משלמים שכר טרחה רק דבר מועט : אמשטרדם.
בתחילה נוצר בלבול מה בין תורמי הגולה, כיוון שבתחילה נקרא בית החולים שערי צדק – בית החולים האשכנזי ( זוכרים התרומות מהעיר פרנקפורט בגרמניה) וגם בית החולים ביקור חולים ברחוב הנביאים ,כונה בית החולים האשכנזי ולכן בכדי להבחין בינם כונה בית החולים שערי צדק בית החולים האמשטרדמי מהולנד.
זקני העיר מכנים עד היום את בית החולים שערי צדק כבית החולים וואלך ,בנתינת כבוד למנהלו והרופא הראשון של בית החולים ,קבלת שמו של בית החולים כבית החולים שערי צדק ניתן בתקופה מאוחרת יותר משערים שהוא על שם השכונה הסמוכה שערי צדק .
בהחלטה חשובה למניעת העברת מחלות הוחלט כי אנשי השירותים ,הטבחים ואנשי המשק לא יהיו במגע עם החולים ,המטבח ובית המרקחת שהוקם גם בודדו מהחולים ,בבית החולים שנבה בשלוש קומות ,הוקמו שני אגפים עיקריים לגברים ולנשים וליד האגף של הנשים הוקמה מחלקת הילדים ,פרוזדור ארוך חיבר את שני האגפים ,עוד הוקמו במבנה חדרי ניתוח, חדרי מנוחה ומקום לשתיית משקאות חמים.
חדרי החולים נפתחו בקומה השנייה ובקומה הראשונה התמקמו חדרי הבדיקות המנהלה ,בית המרקחת ,המטבח ומגורי הסגל ,שני בורות מים שנחפרו בחזית המבנה אינם עוד, עוד נבנו שני מבנים לחולים שכונו האפנדים יועדו לחולים במחלות מדבקות במבנים הוקם מטבח נפרד ובור מים נפרד ליד מבנים אלו הוקם חדר המכבסה וטיהור הבגדים ממחלות עוד מעשה היה בחפירות תעלות לבורות סופג לשפכים ,בתחילה יועד בית החולים להכיל כשישים חולים .
בקומת הממסד הוקמו המרפאות ומעבדה קטנה ,חדרי בדיקה ואולם המתנה ,בית מרקחת וחדר רוקח ,החדרים צוידו בצנרת למים חמים וקרים, פרוזדור ארוך שמשני צדדיו חדרים מטבח חלבי ובשרי ,מגורי עובדי המשק.
בקומה הראשונה שאליה הובילו שני גרמי מדרגות למחלקות החולים הנפרדות לגברים ולנשים בכול חדר חולים שש מיטות לחולים ומחלקת הילדים, חדרי הניתוח ומרפסת, שני חדרי רחצה לגברים ונשים בנפרד ואמבטיות טיפוליות המצוידים במים חמים וקרים מובלים בצנרת, חדרי שירותים( חדרי כבוד) מופרדים בדלתות למניעת מעבר מחלות.
רובם של הבנאים והעובדים בהקמת המבנה היו יהודים, הבאת חומרי הגלם מארצות הנכר יצרה בעיה ומחלוקות בין רופא ומנהל הבית ,אנשי המנהלה חשבו כי הנגרים היהודיים בעיר אינם מסוגלים ליצור ריהוט ברמה נאותה מחומרי הגלם שיובאו מהנכר,באותה תקופה עשו התורכים הסגר על הנמלים עקב התפשטות מחלות מדבקות ברחבי ארץ ישראל גם בעיה זאת עיכבה את עבודות הסיום הפנימי בבית החולים, לבסוף נפתרו בעיות אלו והבנייה חודשה והתקדמה לקראת סיומה.
בית החולים שערי צדק הישן פעל בירושלים בין השנים 1902-1980 ,כיום נמסר המבנה לשיפוץ ושימור המשמש כמשרדי הנהלת רשות השידור, בחלקו הדרום מערבי בסוף החצר האחורית של המבנה ,הוקם בית קברות קטן ,ששימש לקבורה בתקופת מלחמת השחרור והמצור על ירושלים ,כחלק מכמה בתי קברות שהשתמשו בהם בתקופת קום המדינה.
סיפורה של האחות זלמה
מיד לאחר הקמת בית החולים נוצרה הבעיה העיקרית ,שהייתה המחסור באנשי מקצוע הסיעודי של האחיות , בתחילה שרתו את החולים נערות צעירות שעברו התמחות קצרה והפכו לאחיות מעשיות, אי לכך פנתה הנהלת בית החולים וייבאה שתי אחיות מקצועיות מהולנד, אך אלו עזבו מיד שפרצה מלחמת העולם הראשונה וחזרו לארצם.
דר וולך מנהל בית החולים פנה לחבריו בבית החולים בגרמניה ,ואלה שיגרו את זלמה מאייר ,אחות מקצועית בסוף המלחמה לעבודה כאחות ראשית ,בבית החולים שערי צדק שמחוץ לחומות, תנאי העבודה בתחילת הדרך היו כנהוג במזרח התיכון, מסביב לבית החולים לא היו דרכים ומדרכות והעובדים התבוססו בבוץ בדרכם לעבודה.
בית החולים עצמו סבל מתנאים ירודים ,חסר צנרת מים וחשמל , ממחסור באמצעי תובלה של בעלי חיים נאלצו להביא את החולים כאשר הם שכובים על אלונקה ונשאה בידי סבלים, בנקודה זאת החלה האחות זלמה להנהיג שיטות עבודה ובעיקר אמצעים סניטריים ,לטובת החולים של רחצה והחלפת כלי מיטה מדי יום, אחיות העזר לבשו חלוקים לבנים .
מאחר והיה מחסור במגורי עובדים בבית החולים לצוותים הרפואיים , נאלצה זלדה לשמש כמיילדת כיוון ששהתה וגרה במקום, לקראת שנות השלושים לאחר כעשר שנות עבודה ,ופניה מבית חולים בגרמניה שתחזור, נאלץ דר וולך להזיע קשה על מנת לשכנעה להישאר והבטיח לה שתמשיך להתגורר ולהיתמך על ידי בית החולים עד מותה .
מיד לאחר שהחליטה להישאר בבית החולים בשנות השלושים, הקימה זלמה את בית הספר לאחיות , על מנת ללמד ולהקנות את הידע העצום בסיעוד וטיפול, שצברה לטובת הקמת דור אחיות מקצועי ומשכיל, בעבודתה אף שימשה כאחות בחדרי הניתוח וניסיונה עזר בתקופת הגשת עזרה וטיפול בימי הפרעות בשנות השלושים והטיפול במגפות.
האחות זלמה בעת שעבדה בבית החולים שלוש ילדות ,שהגיעו לבגרות ושימשה כאם ואב להורים שנפטרו או נעלמו , שלושה ימים לאחר שמלאו ללה מאה שנים נפטרה זלמה בחדרה שבבית החולים, אנו תושבי ירושלים נזכור תמיד את האחות הקטנה והצנועה ,שהשקיעה את חייה למען תושבי העיר החולים.
רפת מחלבת בית החולים שערי צדק
כאשר מספרים את ספור הקמת בית החולים שערי צדק החדש שעבר מהעיר העתיקה לרחוב יפו מול שכונת שערי צדק, יש לקשור לרופא דוקטור וואלך היהודי הדתי מהמוצא הגרמני שהקים ופתח את בית החולים (המודרני של אז) , קשריו הטובים עם בני העדה הגרמנית כולל הטמפלרים סלל את הגדלת הרפת והפיכתה לרפת ומחלבה בחצר האחורית של בית החולים.
מעבר לשיטותיו המודרניות לטיפול בחולים במגבלות ההלכה היהודית ,תוך שמירה על מנהגי וחוקי היהדות המחמירים אל מול דרישות הרפואה ומצבם של החולים ,בנוסף האמין דוקטור וואלך בסגולותיו הרפואיות הנוספות של החלב ומוצריו , גם לחלוקת כוס חלב טרי מדי יום לחוליו הילדים ,הרפת והמחלבה הפרטית הוקמו במבנה בחלק הדרומי ,מעבר לגדר בית החולים שערי צדק על מנת לשווק חלב טרי גבינות וחמאה לחולים בלא להיות תלויים באספקה חיצונית.
סיפור שסיפרה לי זקנה באחד המפגשים על חברתה, שסיפרה את סיפור על אחיותיה היו מאושפזות בתחילת המאה ה 19 בבית החולים במחלקת הילדים ,אחיותיה היו ילדה בת ארבע וילדה בת שבע והיא הגדולה בת התשע נשלחה על בסיס יומי ברגל, נושאת עמה אוכל מהבית לאחותה הקטנה .
צריך להבין כי הנערה ,הלכה בכול יום מהעיר העתיקה לבית החולים שערי צדק בכניסה לירושלים לאורך רחוב יפו ברגל שעה וחצי לכול כוון מבלה עם אחותה החולה וחוזרת הביתה ,בבואה לבית החולים הייתה הנערה מקבלת כוס חלב טרי ועוגייה.
כך התנהל הסבב עד אשר הקטנה מתה והגדולה יותר הובאה בחזרה לבית, למרות זאת האחות הבוגרת המשיכה להגיע לבית החולים לקבל את כוס החלב ,עד אשר מנהל בית החולים הבחין בה, צעק עלייה ואמר לה שאחותה מתה ואין סיבה שתגיע להמשיך לקבל את כוס החלב, היא לגמה את כוס החלב ונסה לביתה כארנבת מבוהלת.
בשנת 1930 נערך כנס חלבנים באולם בית וועד העיר, בנוכחות בעלי מחלבות בירושלים ונציגי תנובה מטרת הכינוס הייתה ליצור מערכת מכירה כשרה ואחידות במחיר החלב הנמכר בירושלים.
עיקר קצפם של האנשים שנאספו באסיפה הייתה כנגד היזמים היהודיים שיצאו לכפרי הערביים בסביבה ורכשו מספר כדי חלב בודדים, העמיסו אותם על גבי חמורים והביאו אותם למכירה בשכונות ירושלים, חלב שנחלב אולי לטענתם בניגוד להליכות הכשרות ובעצם יזמים אלו התחרו בבעלי המחלבות בירושלים הן במחיר והן בלקוחות .
עוד טענו המתכנסים כי התחרות ברפתות הממוקמות בירושלים, של היזמים גורעת מיכולתם של עוד אנשים להתפרנס מהענף ולהפסדים לבעלי הרפתות המתפרנסים מהענף לאחר שהשקיעו כסף רב להקמתם.
האספה החליטו להנפיק לחלבנים הירושלמים ומחלקי החלב מהרפתות והמחלבות תעודות של אגודת החלבנים העבריים או תעודת מחלק של תנובה ושידעו הצרכנים כי יש ספק של כשרות לגבי החלבנות של היזמים שמכרו במחיר נמוך יותר מהמקובל.
סיפור ההכרות של ג'נט פויכטונג ודוקטור וואלך
בעת שמשפחתה של ג'נט פויכטונג ואביה הרב הראשי של העיר קלן בגרמניה , בזמן הזה התגורר בקלן גם דוקטור וואלך , כאשר הכיר ד"ר וואלך את ג'נט הצעירה ,הוא החל לחזר אחריה ואף ביקש את ידה, סיפור החיזור הלוהט היה שיחת היום בקרב היהודים בקלן .
ג'נט החליטה העדיפה על פניו את הרב דוד מאיר פויכטונג של העיר וינה ונישאה לו,ד"ר וואלך המאוכזב ,עבר להתגורר בארץ בירושלים בארץ ישראל ונישאר בגפו עד יומו האחרון, הסוד הרומנטי המשפחתי ,של האהבה הנסתרת מהעבר התגלה במקרה בשלהי מלחמת העולם השנייה .
כאשר נודע לבני המשפחה בירושלים ,על העסקה המתגבשת להחלפת הטמפלרים בארץ ישראל ביהודים העצורים בברגן בלזן ,פנתה בתה הנרייטה לד"ר וואלך ובקשה שיפעל בזכות קשריו עם השלטון המנדטורי להכניסה לרשימת המוחלפים .
ד"ר וואלך הפעיל את קשריו וג'נט הוכנסה למשלוח ההחלפה , כאשר הרכבת עשתה את דרכה לארץ ישראל פנתה שוב בתה הנרייטה לד"ר וואלך בבקשה שיפעל בקרב השלטון המנדטורי ,על מנת שג'נט לא תכנס למחנה המעצר עתלית ,עקב גילה הגבוה ומצבה הבריאותי הירוד והנרייטה תוכל להביא אותה ישירות לטיפול בבית החולים .
בקשה זאת בוצעה והשלטון המנדטורי הנפיק תעודת מעבר לג'נט ,האגדה המשפחתית מספרת ,כי הבת הנרייטה שכרה מונית בירושלים ויצאה לתחנת הרכבת בחיפה לקבל את אמה ג'נט, מפקד המשלוח הבריטי העביר את הסבתא ג'נט למונית והן פנו לירושלים.
המשך האגדה המשפחתית מספרת כי ,ד"ר וואלך עמד בכניסה לבית החולים שערי צדק והמתין למונית לאחר הגעתה מלמל ד"ר וואלך את המשפט הבא : כאשר היית צעירה ובריאה לא רצית אותי אז קבלתי אותך מבוגרת וחולה ,אך אל תדאגי אני העמיד אותך על רגליך ואכן לאחר אשפוז וטיפול בבית החולים חזרה ג'נט להתגורר עם בתה בביתם ברחביה.
צאצאי המשפחה זוכרים את ההליכה ברגל מביתם ברחביה לביקורים יומיים בעת האשפוז עד אשר חזרה לביתם ,מאותה הרגע המשיכה הסבתא ג'נט להתפלל בכול יום שלחרור בתה אריקה ונכדותיה מרים ושולמית ממחנה ברגן בלזן .
תודה לדב הימן לעזרתו בכתיבת המאמר
כיום לאחר ששופץ בידי רשות השידור ושימש במשך מספר שנים לעבודתם ,ננטש המבנה והפך לצערנו למעון של הומלסים שאף פגעו בחלקים מהמבנה, מגרש החניה שבו 90 חניות של המבנה הפך לחניה ציבורית בתשלום לקונים בשוק מחנה יהודה ביוני 2020.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.