טבריה תעלומת קברו הנעלם של החלוץ משה אינגברמן

אגדה לא פתורה שנחבאה בשושלת משפחת אינברגמן לאורך שנים רבות ,תחילת התעלומה באחים הבוגרים של משפחת אינגברמן , את השושלת החלו לייצג משה אינגברמן שעלה לישראל מחבל פודל ברוסיה ביחד עם אחיו אהרון בשנת 1903 כאיש העלייה השנייה, שבה מרבית העולים הצעירים הגיעו מרוסיה.
משה אינגברמן היה עלם צעיר בן 22 שנה וברשותו  כינור ואהבה לנגינה,מניעיו לעלייה היו הרעיון הציוני ליישב את הארץ ,ברעיון הנביט לאחר פרעות שעברו היהודים ברוסיה הלבנה בעת שגר שם.
משה איש העלייה השנייה ,חקק לעצמו מוטו שעמו עבר בתחנותיו בקליטתו בארץ , המוטו שלפיו משה עבד היה :  מה שהיה בעבר לא חשוב ואף לו נחשב, מה שחשוב הוא מה שיקרה.
בשנת 1909  הצטרף מאיר למשה אינגברמן בחוות כנרת  , מאיר שעלה לארץ ועבד אף הוא כפועל בחווה כנרת כאחיו, , מאיר היה אידיאליסט ,שלא לקח לעצמו אפילו יום חופשה אחד ונחשב לאחד הפועלים החרוצים והמתמידים בחוות כנרת .
מעט על תנאי המגורים והמחיה הקשים של אנשי חוות כנרת.
באותה העת מנתה קבוצת העובדים כעשרים וחמשה עובדים אשכנזים חברי העלייה השנייה,ועוד עובדים ערביים מכפרי הבדויים בסביבה ובל נשכח את בני ספרד התימניים שעבדו אף הם בחווה,תנאי המגורים היו בלתי נסבלים כיוון שלצורך המגורים עמדו לרשותם שלושה חדרים בלבד .
בחדר הגדול במבנה החווה ,היו מקומות לחמש מיטות ובשני החדרים הקטנים היה מקום לשלוש מיטות , למרות זאת נדחסו לחדרים הללו שמונה עשר דיירים ,ממש פלא הנדסי שנוצר ממצוקת הדיור.
למצוקה דיור זאת התווספה ואף גברה מחלת הקדחת ,שפרחה בזכות תנאי התברואה הקשים והצפיפות בחדרים,מצב זה הביא את אנשי הקבוצה ,לשלוח מדי שבוע להחלמה בבית החולים הסקוטי של המיסיון בטבריה, בין שלושה לארבעה חברים .
תנאי הצפיפות הנוראיים הללו גרמו לחוסר פעילות תרבותית או לימוד לאחר יום העבודה שהסתיים בשעות הערב המוקדמות, כמו שנאמר במחוזותינו : עבודה ,אוכל ,פיפי ולנסות לישון בימי הקיץ חלקם אף עלה על הגג ללינה במטרה לנסות לקבל מעט רוח מהבריזה בכנרת לעת ערב וליל.
בימי החורף התווספה צרה חדשה לחדרי הלינה הדולפים הם הפכו לסניף של הביצה הסמוכה , המים חדרו מבעד לגגות הדולפים ויצרו בחדרים מעין אגמי כנרת קטנים נוספים,נחשו כעת איפה דוגרים יתושי האנופלס גורמי הקדחת ביתר עוצמה  .
תנאים קשים אלו גרמו לחברי הקבוצה להכריז על שביתה ,חברי הקבוצה דרשו כי מנהל העבודה ברמן יפנה את חדרו במבנה בית המוטור ,יערכו תיקונים במבנה למניעת חדירת מי הגשמים,יבנה חדר חולים ושהחווה תישא ותתחלק בשכרו של חובש מושבת כנרת על מנת שיקבלו חברי חוות כנרת טיפול רפואי סדיר.
הצטיינות יתרה הייתה לממונים ,בנאומים חוצבי להבות ,הבטחות לגן עדן עלי אדמות, שכרגיל לא מומשו וניפוח מוחם של העובדים בדברי סרק בגדולת הגשמת הרעיון הציוני. מפאת רצונם שלא לפגוע ביבולים החזיקה השביתה חצי יום,לאחר כינוסם ונאום מנהל העבודה ברמן בנאום חוצב להבות.
ספור מותו וקבורתו של מאיר אינגברמן בשנת 1911 קבר שנמצא לאחר מאה שנה
הערה : בית החולים הסקוטי של המיסיון בטבריה הוקם בתחילת שנת 1894 ,בידי הרפא מהמוצא הסקוטי , דוד ואט טוראנס ,הכספים לבנייה ולתחזוקת בית החולים הגיעה מידי ארגון הכנסייה הסקוטית בסקוטלנד, בית החולים שימש את שלושת הדתות בעיר והסביבה במתכונת זאת תחת משפחת טוראנס ,פעל בית החולים עד מלחמת העולם הראשונה ולאחריה המשיך לפעות בניהול חדש עד שנות החמישים , אני נולדתי בין כתליו לפני מלחמת השחרור .
מאיר אינגברמן בתנאי המחיה הקשים הללו חלה במחלת הקדחת הצהובה ונשלח לאשפוז בבית החולים הסקוטי של המיסיון בטבריה,לאחר שמונה ימי אשפוז קבל אחיו פתקה מבית החולים למהר ולבקר את אחיו החולה והמאושפז, כיוון שבעת שנתקבלה הפתקה ירד גשם זלעפות שמנע עבודה בשדות לא עבדו הפועלים.
הם נגשו לברמן מנהל העבודה בחווה ובקשו את רשותו לרתום פרדה לעגלה ולצאת לדרך, הוא אישר את הבקשה, אך מספר האנשים שביקשו לצאת לביקור מאיר החולה ,היה גדול ונדרשה עוד עגלה למסע מיד רתמו את העגלה הנוספת , בשלב הזה יצא אל הפועלים ברמן מנהל העבודה ושפך קיטונות של צעקות וכעס שרתמו עגלה נוספת בניגוד לאישורו, הוא עוד הוסיף שיצאו לביקור ברגל כיוון שהגשם שירד איננו חזק במיוחד.
מהעלבון עזבו חברי הקבוצה את העגלות ויצאו ברגל לבקר את חברם מאיר אינגברמן שמצבו הורע לאחר שעבד שנתיים בחווה ,מסע ההליכה לטבריה והתבוססות בבוץ ,לא היה קל ולכשהגיעו לבסוף לבית החולים הסקוטי ,נתברר כי מאיר נפטר ,על פי האגדות המחסור בעגלה ,מנע את העמסת הגופה והובלתה לקבורה בכנרת ולכן נקבר בבית הקברות הישן בטבריה.
כיוון שיום מותו של מאיר היה בימי שישי והעובדים שהלכו רגלית בתנאי מזג אוויר קשים אחרו להגיע ,חברי חברת קדישא של טבריה מיהרו לקברו מפאת קרבת כניסת השבת בבית הקברות הישן של העיר טבריה, בפועל חברי הקבוצה שהגיעו רגלית לטבריה ,אחרו את מהלך הקבורה בידי אנשי חברת קדישא והוא נטמן בדד ללא חבריו ואחיו משה שהגיע אף הוא עם הקבוצה.
לפי סיפורי האח משה שנשארו במשפחה ,משה לא היה מסכים שאחיו יקבר בטבריה אלא היה מעבירו להיקבר על שפת אגם הכנרת , סביר להניח כי אמרה זאת נכונה כי לאחר מותו של מאיר נקברו העובדים שנפטרו בבית הקברות על שפת ים כינרת על פי מילותיה של המשוררת רחל :
אם צו הגורל ,לחיות רחוק מגבוליך ,תתניני כנרת ,לנוח בבית קברותיך .
חלקת הקבורה שבה נקבר מאיר הייתה שייכת לקברי האשכנזים הישנה,חלקה שלא שוחזרה או טופחה לאורך השנים,רשימות הקבורה היו לקויות ובלתי מסודרות כיאות והקבר והמצבה נעלמו מן העין ונותרו רק הסיפורים.
צרה נוספת של רישום המתים ברשומות היה רישום רק שמם הפרטי של הנפטרים,וכיוון שחלק מרשימות אלו אבד או נמחק לאורך השנים , נכדתו של משה אינגרמן שהסיפור חלחל בעורקיה החליטה לעשות מעשה ולנסות למצוא את קברו של אחי סבה המנוח.
נכדתו פנתה לממונה על בית הקברות הישן במועצה הדתית של טבריה, שריפה את ידיה כיוון שבדק ברשומות הישנות ולא מצא רישום כלשהו , בעת עיון מחדש ברשימות הקבורה בחלקת הקבורה הבחין הממונה בשני רישומים שעליהם התנוססה המלה מאיר ,אלא שעל אחת היה רשום מאיר מכנרת מספר הרשום היה 179 , הממונה הודיע למשפחה כי לדעתו זאת המצבה כיוון שלמיטב ידיעתו אין יותר נפטרים מחוות כנרת הקבורים בבית הקברות בטבריה .
גם תאריך הקבורה נראה די מתאים למרות ששנת הקבורה הייתה מחוקה על המצבה,למרות שהציע שהמשפחה תגיע ותעשה חיפוש פיזי בניסיון לאתר את חלקת הקבר אך למרות זאת הסיפור נגע ללבו ,עד שהחליט לצאת לשטח בעצמו ולהלך ולנסות לגלות את המצבה על קברו שמאיר אינגברמן בחלקת האשכנזים הישנה בטבריה.
לאחר חיפוש מחט בערמת השחת גילה את המצבה הפגועה למחצה שהוקמה ביום השלושים למותו,שעלייה הייתה חרוטה הכתובת ינגבירמן , שמוליק חדש מנהל בית הקברות של כנרת על שפת האגם , שהיה מעורב בסיפור הציע למשפחה להעביר את שרידי המנוח לחלקה בכנרת מן הסיבה שלא ישכח שוב .
השביתה הגדולה בחוות כנרת והסכסוך
כאשר שבו העובדים שהלכו רגלית לבקר את מאיר והחסירו את קבורתו ובראשם משה אחיו, הם הטיחו האשמות בפניו של ברמן מנהל העבודה בגין המקרה  ואף האשימו אותו כי תנאי התברואה והעדר ומחסור של איש רפואה גרם גם למותה של רבקה ציזיק כשבוע לפני כן שמתה מזיהום שנגרם בידה.
דרישתם העיקרית של העובדים בראשותו של ברל כצלנסון ,הפועל הילמי וממשי חברו של משה, כי ברמן מנהל העבודה יסתלק ממשרתו כיוון שהם אינם מוכנים יותר לעבוד תחת ניהולו ,כיוון שנטש את הרוחניות למול הרווחיות ( מוכר גם כיום), הם החרימו את ברמן ודרשו שדר רופין הממונה יגיע מיפו למשא ומתן אתם.
הם ניסחו נוסח חדש לתנאי העסקתם שכלל בניית חדרי מגורים נוספים,להשתתף בשכרו של חובש בחווה ,לשלם שכר מסוים לחולים שאינם מסוגלים לעבוד החל מהימים הראשונים, ( ממש דרישה לתנאים סוציאליים של רווחה ראשונים) .
כתבות הופיעו בעיתונים : האחדות , הפועל הצעיר ,אודות השביתה בחוות כנרת , בפועל הם לקחו על עצמם לנהל את החווה וכיוון שהימים ימי זריעת החיטה התגייסו וזרעו ועיבדו את שטחי החווה בעצמם, טיפלו במשק החיי והמשיכו להתעלם מברמן.
כאקט מתריס ובניסיון להראות שהחווה הוזנחה בידי הפועלים יצא המפקח ברמן לעסקיו הפרטיים באזור חיפה וזכרון יעקב לחברו אהרונסון , בד בבד המשיך ברמן לבנות את בייתו בחווה ועל פי טענות העובדים השתמש בכסף החווה לבנייה זאת.
ראשי יק"א שבראשם עמד רופין וחברו אהרונסון החלו במסכת לחצים להחזיר את המורדים לתלם בטענה כי הפועלים אינם מייצגים את מטרות החווה ולפעול להחזרת מעמדו של ברמן מנהל העבודה לתפקידו,לאחר ברור האשמות ההדדיות ,פסק ברמן כי הפועלים צדקו ,אך למרות זאת הן הפועלים והן ברמן צריכים לעזוב את החווה לאור הסכסוך.
פרצה סערה גדולה והעובדים סרבו לקיים את החלטתו של רופין לפיטורים,על מנת לתת נפח להחלטתו ניסה רופין לגייס עובדים חדשים מהסביבה ומטבריה שיחליפו את העובדים ששבתו,משהבינו העובדים החדשים מהן הנסיבות לשביתה קמו ועזבו .
הגדיל לעשות חברו של ברמן אהרונסון מזכרון יעקוב שגייס פועלים בסביבתו על מנת שיחליפו את עובדי חוות כנרת הותיקים,מעשה זה הרגיז את רופין שראה בזה מעשה בגידה מאחורי גבו, במקביל ברמן ניסה להביא פועלים מפקיען ואיים שלא ישלם להם בעבור התקופה שעבדו בחווה בעת שרצו לעזוב, התגייסו העובדים הוותיקים ושילמו את שכרם בכדי שיעזבו.
בתקופת סכסוך זה עבדו עובדי חוות כנרת הוותיקים אצל חבריהם האיכרים  במושבה כנרת הסמוכה,ברל כצלנסון ממנהיגי השביתה חזר ואמר כי מי שמזלזל בפועליו ומקפח אותם אינו ראוי לנהל מוסד הכשרת פועלים ברוח הציונות.
שביתה זאת נתנה תנופה לסגנון ההתיישבות העצמאית של העליות הבאות ואנשי העלייה השנייה ,בלהט הויכוח הציוני והאכזבה מדרך הטיפול במותו של מאיר ,נשכח אסונה של המשפחה והמצבה והקבר נשתכחו ,משה אחיו שחלומו לקבל חלקת אדמה במושבה כנרת נכזב ,עזב ועבר להיות מודד במושבה מגדל , צריך לזכור כי משפחת משה וחיה אינגברמן  הוגלתה בשנת 1916 בידי התורכים כנתינים זרים במלחמת העולם הראשונה והוגלתה תחילה למצרים ולאחר לאמריקה שממנה חזרו לאחר שנים לתל אביב.
סיפורו של משה אינגברמן איש העלייה השנייה  https://www.tiplatrip.com/article.aspx?id=16413
תודתי מעומק הלב למחותנתי איריס טוקר , שחשפה בפני את סיפרו של הסבא משה והמשפחה בספרה משיב הרוח שניתן לי בחתימתה.

מיקום