בית וגן מפעלי תעשייה שהוקמו ושאבדו בארץ ישראל

כמשל בתי החרושת בשכונת בית וגן בירושלים
לא קלה הייתה חזונם של והאומץ להשקיע מכספם, שנדרש מהעולים והחלוצים שהגיעו לארץ ישראל בתחילת המאה העשרים, עולים אלו ניחונו בראייה למרחוק , אך לא השכילו להבין את המציאות הארץ ישראלית המכה כיום במפעלי תעשייה מקומית כמו בראשית המאה העשרים.
אנו בני הדור השני ,וההולכים בדרכנו , הדור השלישי והרביעי, שבויים בקונספט המותגים המיובאים, לא נותר אלא לראות במעשינו אשמים בחיסולו של מפעל המפעלים הפרטיים, הממשלתיים וההתיישבות העובדת, נכנענו לעגל הזהב וסימן המותג השולטים בחיינו.
קברניט המשק שכחו זה מכבר את רעיון ההגשמה ,את חזונם של האנשים שבנו עבורנו את המדינה, תוך כדי לחימה להכרה בשפה העברית כשפת ארץ ישראל היהודית,או את מלחמתם לעבודה עברית על אדמה עברית וכמובן את תוצרת הארץ של מפעלים מקומיים חלוצים אלו שקבעו בגופם את גבולות ארץ ישראל גוועו לתוך שיככת הנשייה.
חזונם של מקימי התעשייה העברית בארץ ישראל ,נבלמה באי מתן הגנת מכסים ,מיסוי גבוה על חומרי הגלם בעבר ובהווה , גורמים לנו כיום להיות תלויים ביבוא ממפעלי התבל,חשיבותם של מפעלינו אלו, איננה רק בהסתמכותנו על תוצרת מקומית , שאיננה בראש מעיניהם של קברניטינו ,המנווטים את מדינתו כאוניה המפליגה בחשכת הליל ואינם יודעים את הכוון אלא מפליגים לכוון משוער .
במאמרי אלו על התעשייה העלומה בשכונת בית וגן בירושלים בתקופה שלפני הקמתה שממנה כמעט ולא נותר דבר ,בוודאי לא שרידי המבנים שהפכו למפלצות ארכיטקטוניות , אנסה לספר בנימה אישית על מנת לדלות ממעמקי ההיסטוריה והנשייה ,את אשר אבד.

מיקום