התחבר
שוק מחנה יהודה אטליזים
הקדמה
בעלי חנויות הבשר בשוק מחנה יהודה ,נחלקו לאטליזים של בשר בקר וצאן, חנויות של עופות ותרנגולי הודו, קצבים מנקרים שאצלם ניתן היה לרכוש חלקים פנימיים ,וחלקם מכרו גם בקר וגם עופות, חלקם החלו את דרכם בשוק בפחונים לפני שנבנו מבני האבן בשוק הלוואה וחסכון,
כאשר העירייה בשנת 1981 ,ניסתה להוציא את השחיטה השחורה של העופות מהאטליזים שבשוק מחנה יהודה , הוצא צו לסגירת המשחטות שבשוק ,אי לכך נאספו כחמישים מהם ,וצרו על משרד ראש העיר קולק, קצביים אלו סיימו את המצור על המשרד , רק לאחר שהממונה על שפור פני העיר ,הבטיח שלא ישונה החוק והם יוכלו להמשיך לשחוט עופות ללא פיקוח וטרינרי ,וללא פיקוח תברואתי.
אך העירייה המשיכה בשיטת המקל והגזר ,והוציאה מכתבי הערכה לחמישה אטליזים על הניקיון ומצב התברואה ; רפאל צי'קשווילי מרחוב התפוח ,יצחק בטאט מרחוב מחנה יהודה 18 ,שלמה סמוכה מרחוב מחנה יהודה 15 ,צבי צדוק מרחוב השקד 4 , בניגוד למשחטות ברחבי ההעיר ,שקבלו קנסות על תברואה לקויה.
במקביל סגרה את רוב המשחטות בשווקי מאה שערים והבוכרים, כמו כן סגרה את משחטות העופות של תנובה וטנא תנובה ,ומשחטות ללא רישוי של העירייה ומשרד הבריאות , לבסוף נותרה משחטת עופות בשוק מאה שערים ,שלה ניתנה הארכה להשגת הרישיונות המתאימים.
בד בבד עם העירייה בשנת 1981 ,החלה הרבנות הראשית בירושלים להילחם בעבודת הניקור ,שנעשתה באטליזים שבשוק, לטענתה העבודה לצרכי הכשרות ,נעשתה בתנאים סניטריים גרועים ,כפי שהגדירו את זה לסלק מן המדרכות את הניקור, ולהעבירו לאולם נפרד בבית המטבחים העירוני , זאת בעקבות שיגור מכתב מטעם הווטרינר העירוני ,לרבנות שבו התריע על הניקור הנעשה בתנאים ירודים ובצפיפות שהדעת איננה מקבלת.
לטענתו שטח האטליזים בשוק קטן, ולכן מנקרי הבשר עושים את עבודתם על המדרכות מחוץ לאטליזים , ומכיוון שהעובדים הם עובדי המועצה הדתית בירושלים, יש להעבירם לבית המטבחים העירוני .
אי לכך החל הרב זלוטי לטפל בנושא , על פי הפסוק בתורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם " ,כאחד מדיני התורה החשובים, מעבר לניקיון ולתברואה ,עלה החשש לנושא הכשרות, כאשר חלק מהמנקרים מערבבים עם החלב והגידים טוחנים את זה ומוכרים כבשר טחון , ולדעתו בבית המטבחים יעשו סידורים להרחיק את החלב ולהשמידו.
לאחר בדיקה התברר גם ,כי ליד חלק מהמנקרים ,מתקבצות ערביות הנוטלות את החלב והגידים ,טוחנים ומעבדים אותם ביחד ,וחלק מהסחורה חוזרת לשוק המזון בשוק מחנה יהודה., הן המנקרים והן בעלי הקצביות , החלו להגיע לרבנות בניסיון לשנות את רוע הגזרה, ושלא לשנות את ההסדר הקיים.
לפונים השיב הרב זלוטי ,כי באטליזים יש תנאי היגיינה ירודים יחסית למרכולים הגדולים, ולדעתו התקנה טובה, שתחזיר חלק מהקונים שעקב התברואה הירודה הדירו את רגליהם מחנויות השוק, מובן שהקצביים נקטו בצעדי מנע הכריזו על שביתה ,וחלקם הגיעו לבית המטבחים ,בניסיון למנוע בכוח את הניקור והשחיטה בבית המטבחים .
למקום הוזעקה המשטרה ,שהסירה את המצור וההפרעת בעבודה, על פניו נראה כי המנקרים שעשו עסקים מהצד, יפסידו את ההכנסה הצדדית , ועל כן התנגדו לתקנה החדשה, על פי דיני הרבנות הניקור בחלקים האחוריים ,איננו כלול בהתחייבות כלפי הרבנות ,והם עושים זאת כעבודה פרטית.
יש לציין ,ששכרם הנמוך של המנקרים והתנאים הקשים בעבודתם ,יצרו מחסור במספר המנקרים ,והנותרים השלימו את משכורתם ,במכירת השאריות לקהל , הרבנות החלה לשפר את משכורתם של המנקרים בבית המטבחים ,בתקווה לעודד את מנקרי השוק לעבור לשם, ובנוסף לפתח דור חדש של מנקרים.
כיוון שהמנקרים עבדו כעובדי הרבנות ,הם הגיעו לבית המטבחים לעבודה ,אך פתחו בשביתה איטלקית , למרות זאת נעמדה הרבנות על רגליה האחוריות והזהירה שאם לא יתבצע הניקור בבית המטבחים ,לא תתבצע שחיטה בירושלים., והוא יושבת .
על מנת להקל על המנקרים ,הוכן בבית המטבחים אולם ובו שולחנות נירוסטה וציוד הנדרש לעבודה , אולם גם ברבנות, התגלו חילוקי דעות בין הרב זלוטי לבין הרב אדלר יו"ר המועצה הדתית ,שטען שאין בידו תקציב להכשרה של מנקרים חדשים, לכן הוא לא השתתף בבהילות שנוצרה להעברה.
משהחלו הוויכוחים ,הוזמנו רבני העיר והשכונות ,לדיון מרוכז על מנת להחליט מה עושים, כאשר הגיעו הרבנים לישיבה ,הם גילו הודעה על דלתו של הרב הראשי, שהישיבה נדחתה עקב שהותו מחוץ לעיר, מובן שהרבנים נעלבו לכשהתברר כי את ההזמנה ,יזם הרב אדלר שלא על דעתו של זלוטי , למרות חילוקי הדעות נפתח הקורס למנקרים החדשים.
בשנות השמונים בימי החמישי ,התנהל מסחר בפרות, שהובאו על ידי המגדלים לחצר בית המטבחים, שם בחנו אותם בעלי האטליזים ,מיששו כרו אוזנם על בטן הפרות ,הביטו על צפרני הבקר , והחליטו מה מתאים להם לרכישה , וחתמו על העסקאות ,לאחר שסימנו חלקים בגופם בצבע או סימן ידוע שלהם.
ביום ראשון , ניגשו השוחטים פושטי העור על הבקר ,והכינו את הנתחים והחלקים לקצביים הרוכשים ,על מנת להעבירם לאטליזים בשוק מחנה יהודה, למעשה לאחר השחיטה נותרו רק החלקים הקדמיים, שהוכרזו כחלקים כשרים ונארזו כנתחים למשלוח, ואילו לחלקים האחוריים ,נדרשת פעולת ניקור לצורך קבלת הכשרות , שאותה עשו מנקרים באטליזים של הרוכשים ,בפועל על המדרכות שליד האטליזים .
בפועל טענו גורמים ממשלתיים, כי ניתן להשתמש בחלקים האחוריים למכירה ובאותו מחיר לשחיטה, ,אך הרבנות נעמדה על רגליה , בהתנגדותה לטענה זאת, ובכך מנעה רווח נוסף למדינה ממיסים על הבשר שאיננו כשר עד הניקור.
לאחר השחיטה ,שבוצעה בידי שוחטים ספרדיים לבעלי אטליז ספרדיים ושוחטים אשכנזים בעבור האטליזים האשכנזיים , חולק גוף הבקר לארבעה נתחי בשר ,התלויים על אנקולים לצידם היו היה תלויים הכבד, הראות ושאר החלקים הפנימיים, אז גם החלו עסקאות חדשות ,בין הקונים לבין בעלי האטליזים ,והבשר החליף בעלויות ,לצד ניתחי הבשר ניצבו מכלים, שהכילו חלקי בקר אחרים כמו זנבות, רגלים ,מוח ולשון ועוד ,וחלב השומן המיועד ליצירת הסבונים .
יש לזכור כי המנקרים פעלו כגוף סגור ,שלא היה מעוניין לצרף מנקרים חדשים לשרותיו, כתוצאה מבעיית הניקור לחלקים האחוריים, הורשו הקצביים לרכשם כמעט ללא הפקת רווח ממיסים למדינה .
בשטח בית המטבחים ,עמדו סוחרים ערביים ,וחיכו שחלקי בקר לא יעברו את תהליך הכשרות ,ורכשו חלקי בקר במחיר מוזל, כאלה שנשאו את הכתובת טריפה, ונפסלו בעיקר מפגם שנתגלה כמו ריאות פגומות, או בעיה במעטפת הבטן.
שוק מחנה יהודה משפחת הקצביים מגזימוב
הסבא מגזימוף פתח את הקצבייה שלו בשוק מחנה יהודה ,בתוך פחון בשנת 1917 לאחר מלחמת העולם הראשונה, בנו הלל מגזימוב ביחד עם יהושוע פתחו את אטליז הבשר שלו בשוק מחנה יהודה בשנת 1950 , בנו של הלל אליהו ,רכש גם הוא בהמשך אטליז ברחוב האגס , בשנים של עבודה מול הקואופרטיב של בית המטבחים בירושלים , ולפעמים הביאו בשר גם מבית המטבחים ברעננה ובתל אביב,, שבו שילמו כרבע ממחיר הבשר , ששולם בבית המטבחיים בירושלים ,ולכן היה יכול למכור את הבשר במחיר מוזל יותר, דבר שקומם את חבריו הקצביים בשוק.
בכדי שיוכל להמשיך לרכוש בבית המטבחים הירושלמי ,שילם מגזימוב האב 500 לא"י דמי כופר, מאחר והביא בשר מוזל מבאר שבע , בעקבות הבאת הבשר ממשחטות שמחוץ לירושלים ,הסירה הרבנות הראשית את ההכשר לבשר באטליז שלהם.
בוויכוח העיקרי העכשווי מחו בני המשפחה ,על מחירי הבשר שנמכר להם ,אך העיקר על הצורך להשתמש בשרותי ההובלה של בית המטבחים, במחיר של 100 לא"י לטונה , מחיר שהיה יקר לטעמם.
כהתרסה בנו הלל שכר טנדר והוביל טונה בשר מבית המטבחים לאטליז במחיר של 5 לא"י לטונה, בעקבות הוויכוחים בינם לבין בית המטבחים , בשנת 1962 נכנסו אל האטליז שברחוב האגס שני קצבים ,ובמהלך הוויכוח נדקר הנכד אליהו בן ה 27 קשות ,בידי יצחק לוי חבר קואופטיב פושטי העור ,הוא הובהל להדסה נותח ויצא מסכנה, בנו הלל שכינס חצי שנמה לפני דקירת אחיו אספה שבה התריע על מחירי ההובלה ומחיר הבשר במשחטה הירושלמית קיבל גם כן מכות לאחריה.
על פי דבריהם, על ההובלה אחראי מונופול, המורכב משני שליש של פושטי העור ,ושליש לחברת ההובלה ,וכולם כפופים לקואופרטיב של בית המטבחים העירוני
בעקבות שקשרת הוויכוחים עם בית המטבחים , החליטו האב והבן הלל לעתור למשרד המסחר והתעשייה וארגון המזון העירוני , שם העלה את טענותיו שכללו : שמחיר ההובלה לאטליז גבוהה, שעובדי בית המטבחים בחרו נתחים וחלקי בקר ולקחו לביתם או מכרו אותם להשלמת משכורתם , בטענותיהם אמרו משפחת מגזימוב כי אין בידם להוזיל את הבשר עקב מחיר ההוצאות הנלוות לקנייה ומחיר הבשר הגבוה.
עיקר הטענות הופנו אל מול הממונים בעירייה, משרד העבודה והנהלת הקואופרטיב , בני המשפחה ביקשו חקירת הארגון, בצורה שקופה ופומבית למגבלות שהוטלו מבחינת הבלעדיות ,והמחיר שגבתה הנהלת בית המטבחים, ואכן התמנה בידי רשם החברות ,עורך דין לחקור את הטענות שהועלו בבקשתם, בתהליך נבדק גם תקנון הקואופרטיב כארגון, והאם אכן עמד בכתוב בתקנון.
לדברי משפחת מגזימוב הבזבוז בתהליך שחיטתו של הבקר, ועד הבאתו למכירה כוללים התשלומים על הקונה : שחיטה , פשיטת העור ,מיסי עירייה, מיסי הכשר לרבנות, אובדן חלקים ייחודיים (המעשר של הקצביים) ,שנמכר על ידם במחיר יקר לקצביים נבחרים, כול אלא מייקרים את הבשר בצורה מוגזמת, עוד הוסיף הבן הלל כי הקואופרטיב מכריח אותו למכור את העור לבעל זיכיון המשלם כחצי ממחירו לקניינים אחרים, תחת הסיסמא הפרה החייה שלך הפרה השחוטה שלנו .
עוד התברר כי הקצביים נאלצו לשלם שלמונים חודשיים נוספים , לכאורה בעבור הזכות להשתמש בשרותי המשחטה וההובלה שהיו בבחינת מונופול לכול דבר, ותשלומים נוספים שנגבו לאחר לחץ מתון לדבריהם .
קואופרטיב הובלת הבשר של המשחטה ,גבה למשלוח טונה בשר חי (נתחי בקר ) 22 ל"י ואילו לטונה בשר קפוא את הסכום 100 ל"י, אנשי ההובלה נשאלו האם קל יותר להוביל קפוא או בשר טרי והתשובה הייתה כי בשר טרי יותר קל לתובלה , מכיוון שבחלוקת הבשר הוכנס לארגזים כחלקים חתוכים ומוכנים .
נוכח האבסורד בהפרש בין ההובלות ,נשאלו המובילים מדוע הם גובים סכום הגדול פי ארבע להובלת הבשר הקפוא ,שהוא נוח יותר להובלה ולחלוקה, ומדוע לשלם יותר ,השיבו אנשי הקואופרטיב כי פושטי העור והקצביים במשחטה לא נדרשו לטפל לבצע עבודה במשחטה ,כי הכול הגיע מוכן, ולמעשה האטליזים שילמו יותר כסף על עבודה שלא נעשתה, אלא שההפרש שנגבה לכאורה כפיצוי על אובדן שעות עבודה לעובדי המשחטה , סכום שנתי של 60.000-80.000 שהלך ברובו לקופת המנהלים.
עוד הוסיף הלל לשאלות החוקר ,כי החלק הארי של ההכנסות, מתחלקים 19 ראשי הקואופרטיב ,המשתכרים כ 750 ל"י ובפרוטות מקבלים העובדים השכירים, כמאתיים וחמישים ל"י , בחקירה התברר כי שלושה מבין חברי ההנהלה ישבו בכלא, ואחד יותר מפעם אחת.
בבדיחות הדעת ,הוסיף הלל כי הוא מוכן ללמד את פושטי העור במשחטה ,איך חוסכים זמן, מניסיונו שצבר ובמיומנות שרכש בימי שלטון המנדט, כאשר שחט בקר לשוק השחור.
המשך הסכסוך בין המשפחה ובית המטבחיים ,ארעה כאשר בשנת 1962 רכשה המשפחה מהקואופרטיב מספר טלאים והתברר להם כי המשקל בעת השקילה לאחר הקניה , ושנשקל שוב בבית המטבחים ,היה נמוך משמעותי מהמשקל שנרשם בעת הרכישה , זאת בדרישתם להוריד את המשקל ,שברור שהוא משפיע על המחיר, בשלב הזה הורמו ידים והגיעה המשטרה.
למרכז מובילי הבשר הירושלמי נמאס והוא הצהיר כי איננו קשור לקואופרטיב של עובדי ומובילי בשר בירושלים ,אינו קשור אליהם ואינו מסונף אליהם (לא לשכוח לקרוץ ) כמובן שהקואופרטיב תבע את המשפחה על הוצאת דיבה בעקבות העדויות בחקירה.
בחקירתם של אנשי הקואופרטיב בוועדת החקירה , שבראשם המנהל אהרון מוסן לוי ,התברר כי המובילים גבו 10 אגורות לקילו מקצבי השוק ,מעיין סובסידיה על אובדן הכנסות , לבשר שלא נשחט על ידם ושנרכש והובל בידי הקצביים ממקומות אחרים , לעבודה בבית המטבחים מתקבלים רק בנים של שלושת המשפחות מוסאן לוי, זעפרני ומזרחי ,בתמורה לתשלום של 5000-6000 דמי מניה.
לטענתו בעדותו של פנחסי ,בתפקידו כמזכיר הסקציה של המזון במועצת עיריית ירושלים ,שלא ידע על ההתנהלות שנשמעת בעדויות המתלוננים , ואם הן נכונות יש לבטל את הקואופרטיב .
בעדות יושב הראש בקשר לתובלת הבשר , התברר כי יש זיכיון שבשתיקה ושותפות בקואופרטיב לשני מובילים , ז. פונדמנסקי ומשה נחמיאס, שותפים אלו העמידו את משאיות התובלה לשימוש בית המטבחים בהובלת הבקר אליו והובלת החלקי הבקר לאחר השחיטה לקצביים.
הלל ממגזימוב בחקירתו טען כי פנה למועצה הדתית בירושלים ,שיספקו שוחטים ובודקים לבשר הנקנה מחוץ לירושלים, כמובן שהרבנות סרבה ,אך המשטרה החלה לאבטח קצביים ,שהגיעו לבית המטבחים עם צאן ובקר שרכשו מחוץ לירושלים על מנת שלא יתנכלו להם בעת השחיטה בבית המטבחים העירוני, אלא שהקואופרטיב עצר את הוצאת הבשר שלהם מבית המטבחים בטענה, כי על פי החוק ,נדרש רישיון מיוחד ממשרד הבריאות ,להוצאת והובלת בשר מבית המטבחיים לאטליז, כפי שהיה למובילי בית המטבחיים.
לסיכום בעת שהחוקר הגיש את הדוח לרשם האגודות ,הוא המליץ לסגור את בית המטבחיים ולפרקו ,עקב אי ניהול ספרי חשבונות, אי התאמתו לתפקיד הן מבחינה סניטרית ,והן מבחינת הציוד הלקוי והמיגון לעובדים בעת העבודה , וחוסר ההתאמה בין המשכורות ששולמו לאנשי ההנהלה לבין מה שהצהירו במס הכנסה .
בתגובה להחלטה פנה עורך הדין של המשחטה להפסיק את החקירה ,מאחר והפרסום גורם נזק למשחטה ,והם אינם לטובת העניין של החקירה, במקביל פנה פנחסי מזכיר אגודת עובדי המזון במשרד העבודה הירושלמי , באזהרה שאם יפורק הקואופרטיב הבשר בירושלים לא יוזל, ושכרגע אין תחליף ,ולדבריו שלאחר משא ומתן ,הצליח לשכנע את עובדי המשחטה והמנהלים, להתפרק ולהירשם כאגודה שיתופית, תחת פיקוח של גוף ציבורי.
בשנת 1951 החליט משרד המסחר והתעשייה בעיר, להעביר את מכירת הבשר משחיטה מקומית לידי תנובה ,על מנת שתמכור אותו לקצביים , קצבי השוק החלו בשביתה כמחאה על צעד זה, כתגובה הציעו משרד המסחר והתעשייה לדלל את מספר הקצביים שלטעמה היה רב מדי , בנוסף הם עודדו צרכניות להפעיל מחלקות קצבים ,צעד שגרע מרווחי הקצביים, בנוסף הועלה מחיר הבשר לאחר העברת הזיכיון לתנובה.
בשלב הזה של השביתה התפרצו שישה קצבים לאטליז יחדיו שבשוק , לאחר שמקור פרנסתם נפגע , ושפכו נפט על בשר שהיה באטליז של חיים דיין, עקב סרבו של חיים דיין להצטרף לשובתים, חלקם של הקצביים המתפרצים לחנות שוחררו לאחר שהפקידו בקופת בית המשפט , מאחר ולא כולם שוחררו הופסקה שחיטת הבשר לבתי החולים.
שוק מחנה יהודה הקצב יהודה רפאלי
על פי האגדות אחד הקצביים הידועים בשוק מחנה יהודה ,היה יהודה רפאלי ,שאביו הקצב בכור ששון רפאלי, עבד באחד הפחונים הראשונים בשוק מחנה יהודה שהוקמו בטרם מלחמת העולם הראשונה, בטרם נהרסו בימי המנדט לטובת השוק שנבנה מאבן.
הקצב יהודה רפאלי החל את עבודתו בשוק כבעל חנות וקצב בשנות הארבעים, כבן של משפחת קצבים ,שהנחיל את המקצוע גם לבניו, ואפילו כלתו עבדה כמנקרת באטליז, את שלב המכירה תיבל יהודה בפתגמים ובציטטות מהתנ"ך והגמרא הוא הכיר כול לקוח וידע מה רצונו וטעמו ,והיה מכין את המנה בטרם הגיעו הלקוחות לרכישה.
באטליז לא היה מכשיר טלפון להזמנות, על מנת שלא יבלבלו לו את המוח בהזמנות ,ביום שני היה פותח את החנות ,ומיד למחרת מכר את התוצרת שנשחט עבורו ביום ראשון.
עופות ותרנגולי הודו אינם מעניינים אותו ואינם מופיעים באטליז , כיוון שלא רצה לעבוד קשה , ולכן עבד רק עם בשר בקר טרי, לדעתו כדאי לצרוך במיוחד חלקים כמו צוואר ,קיבה ורחם ,שעליהם ציטט מהמשנה ,שבריאים הם לאדם אל מול חלקים פנימיים אחרים .
יהודה נהג למכור את החלקים הפנימיים של הבהמות, בעיקר לבני העדה הפרסית והמרוקאית, במיוחד את האשכים, לבבות ,ראות ועוד, התושבים הספרדיים לא נהו אחרי חלקים אלו, ואכלו בעיקר בחורף נתחי בשר , או מעי ממולא ,וכמובן חמין כבדים ורגלים ,בקיץ חלקי השר נקצץ והוכנס לכופתאות במרק או בבישול .
מאברו של הפר היו לוקחים מייבשים אותו וטוחנים לאבקה , לאחר מכן ,היו שמים בכוס מים ושתו לסגולה להגברת כוח הגברא .
תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.