התחבר
פארק מקורות הירקון טחנת אבו רבאח
טחנת אבו רבאח
איך להגיע כיוון שהתחנה ממוקמת בעיקול הנחל היא יושבת על מעין חצי אי מוקפת בחלקה בנחל הירקון, שתי דרכים עיקריות להגעה לתחנת ראבח, אחת הצפונית בנסיעה על כביש הוד השרון לכוון צומת ירקונים נבחין ליד משתלת נווה ירק בדרך הפונה ימינה לכוון הפרדסים, יורדים ונוסעים על דרך זאת לכוון דרום מערב.
הדרך השנייה להגיע לתחנה היא בנסיעה על כביש 5 לכוון צומת ירקונים פונים ימינה ושוב ימינה לדרך עפר לכוון מערב נוסעים במקביל לכביש חוצה שומרון ,השביל לאחר כשלוש מאות מטר פונה לכוון צפון ועוברת מתחת לכביש בגשר ממשיכים עד למפגש עם גדות הנחל שהתחנה ממוקמת בקרבתו.
קיימת גם דרך עפר היורדת מכביש 40 פתח תקווה לכוון חיפה, כחמש מאות מטר לפני גשר הירקון ,לאחר נסיעה של כ600 מטר פונים צפונה לגדות הירקון.
כינויה של תחנת אבו רבאח היה טחונת אל וסטה ,שפרוש שמו היה התחנה האמצעית כיוון ששכנה בין תחנת הקמח מיר לבין תחנת הקמח פרוחיה , תחנה זאת אף מופיעה במפת הסקר הבריטית כשרידי סכר ומתקני מבנה של תחנה שהם כינו אותה אל לוסטרה שפרושה גם האמצעית .
מיקומה הטוב של התחנה בפיתול הנחל בצורת האות אס האנגלית, שסבורים שפיתול זה ששוכלל בידי בוני התחנה הישנה גרם לזרימה טובה של המים לצורך הפעלת מגנוני הטחינה.
שנות השמונים של המאה התשע עשרה, הרחיב השיח אברהים אבו רבח שהיה מקורב לשלטון התורכי ,את שטחיו והשתלט על שטח אדמה גדול ובו הייתה טחנת הקמח הישנה טחונה אל וסטה שמסביבה חורשת איקליפטוס , ליד שרידי התחנה הישנה ששרידיה מצפון לתחנה החדשה שבנה ושחלקם טמונים בבוץ, הוא בנה ושיפץ את הסכר הישן .
בנייני הטחנה החדשה נבנו על אי שבין הזרוע הצפונית הטבעית לבין הזרוע הדרומית שהוקמה בצורה מלאכותית, במבנה בן שתי הקומות והחל להפעילה בעזרת הזרמת המים במנהרות לשש המערכות הכפולות של תחנות הרחיים ,תעלה נוספת שנוספה מאוחר יותר ועוד עמדת רחיים רואים בצד המערבי של התחנה .
סיפורו של שיך אברהים אל רבאח
השייח אברהים נתגלה כאיש חמדן , יעיד על כך מנהגו לגבות כעשרים אחוז דמי טחינה מהפלאחים שהביאו את יבולם לטחינה ,בעוד שהתשלום המקובל היה עשרה אחוז מעשר, בנוסף בכדי למנוע תחרות של תחנת מיר ופרוחיה שלח את עובדיו לחבל בתחנות אלו, השיח אבו רבח גם התנכל לחוות קאסר ומנע ממנו לשאוב מים לצורך השקיית חלקתו והבריח אותו מן השטח,את אדמותיו מכר קאסר למקימי המושבה פתח תקווה.
כיוון שבזכות קשריו עם השלטון העותמאני מינה את עצמו כבורר בסכסוכים תמורת שלמונים גבוהים ,בין הפלאחים הערבים בינם לבין עצמם ובין המתיישבים היהודים לערביים.
מהמתיישבים החדשים היהודים בפתח תקווה שאדמותיהם גבלו באדמותיו ,הוא נהג לגבות דמי חסות – שמירה ,שאל כלים חקלאיים אך שכח להחזירם, פקיד הברון אוסוביצקי נהג על מנת למנוע התנכלות נרחבת שלו לתושבי פתח תקווה , נהג לשלוח לו מתנות ובהם ארגזי יין למרות שעל פי הדת המוסלמית אסור ללגום יין.
השייח רבאח אף הגדיל לעשות ובשנת 1889 השתלט על חלק מאדמות פתח תקווה ואנשיו החלו לעבדם, השתלטות זאת גרמה לסכסוך גדול ולהפסקת תשלום ומשלוח המתנות לשייך על מנת לנקום בתושבים היהודים ,ביים התקפה על תחנת הקמח שלו והאשים את תושבי פתח תקווה בהתקפה .
בתווך מושל ירושלים המושל ראשיד, נערכה סולחה , שבה ויתרו התושבים על שטח של מאתיים דונם ,שהשיח השתלט עליהם ובתמורה הוא הבטיח להגן על תושביה היהודים של פתח תקווה כמובן בשכר חודשי, למרות שתושבי פתח תקווה הציעו בסולחה סכום כסף גדול מכספו של הנדיב לקניית תחנת הקמח, סרב אבו ראבח להיפרד מנזיד העדשים .
ספור הפעלת תחנת אבו ראבח
בתחילה כאשר השייח הפעיל את הטחנה הוא שיקם את הסכר והשתמש בזרימת המים להפעלת מנגנוני הטחנה , התלות בכמות המים ובמהירות הזרימה גרמה ליכולת תפוקה מוגבלת יחסית לכן מספר שנים לפני מלחמת העולם השנייה בשנים 1913-14 רכש השייח שתי מנועי קיטור מתוצרת גרמניה , במנוע הקטן בן העשרים כוחות סוס השתמש לשאיבת מים לצורך השקיית הגידולים החקלאיים והפרדסים בעיקר של השיח , ואילו במנוע הגדול בעל 80 כוחות סוס השתמש להפעלת תחנת הקמח .
באותה עת החליף את גלגלי השניים מהעץ בתחנה בגלגלי שיניים מברזל ,ואבני הרחיים מבזלת הוחלפו באבני רחיים מקוורץ שהובאו מצרפת, בתחנת ראבח השתמשו להפעלת שבעת זוגות אבני הרחיים, כיוון שיכולת הטחינה גברה והוא הצליח להפיק טחינה של מאה קילו מכול זוג אבני רחיים בשעה ,התווספו עוד משתמשים מהסביבה הרחוקה יותר.
סיבה נוספת להגדלת המשתמשים בתחנה הייתה כי התורכים בנסיגתם פוצצו את הגשרים שמעל נחל הירקון והותירו את גשר תחנת הקמח רבאח על מקומו ,דבר שהגביר את העוברים בגשר ואת קהל המשתמשים .
ירידת קרנה של תחנת הקמח ראבח החלה שעוד ועוד תחנות התחילו להשתמש במנועים וויתרו על הפעלה של מנגנוני התחנות בזרימת מים , באותה תקופה השתמשו רק במחצית היכולת לטחינה בתחנה, שאר התחנות שהשתמשו בזרם המים של נחל הירקון לטחינה נסגרו ומשנת 1936 היא נותרה בבדידותה.
בעת מלחמת העולם השנייה נהגו תושבי האזור לטחון בתחנה טחינה שאינה מדווחת לשלטונות עקב הפיקוח על המזון במדינה שבדרך, הטורבינה הקטנה חדלה לפעול ובטורבינה הגדולה השתמשו לצורך הזרמת מים להשקיה בפרדסים , בשנת 1959 חדלה התחנה לפעול לחלוטין עקב ירידת כמות המים שזרמה בירקון .
כיוון שבסביבת התחנה לא נשפכו שפכים נותרה פינת טבע זאת ומאמצי השימור האחרונים להשתמרות של הטבע והצמחייה כולל צמחי מים.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.