ימין משה ומשכנות שאננים רשימת דיירים לפי א – ב (עדכון אחרון)

תודה לוותיקים שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , תודה לספריה הלאומית ולמקורות השונים שעזרו ביצירת מאמר זה, תודה  ליהושוע בן משה – שכתב את ירושלים העיר החדשה יעקב יהושוע (פרויקט בן יהודה) , ארכיון עיריית ירושלים, מכתבים של ועדי משכנות שאננים וימין משה, מפקדים שנערכו בשכונה , באם שכחתי מפאת גילי המבוגר, לציין את שמם ,ולתת להם את הקרדיט אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.

מידע ארכיון עירייה עדות ראיה של מנחם לוין בשנת 1987 , למסמך ייפוי כוח שנכתב בשנת 1885 שבו חתומים  כמאה עשרים יהודים, ספרדים ואשכנזים , שנבחר לייצגם כנגד יורשי מונטפיורי (סבאג) לאחר מותו , בעל המסמך סרב לתת לצלמו.

בשנת 1941 נקבעה אספת דיירי ימין משה בבית הכנסת הספרדי הגדול , בראשות הוועד , מיוחס מורדכי ,שחור זאב, ניסים בכור יעקב חי, לקביעת הסדרה ,לכביש המוביל לשכונה.

בשנת 1932 , הסכים וועד השכונה , למסור את הטיפול והגביה בדירות השייכות לעדה הספרדית , לידי העורך דין לוי ניסים .

בשנת 1932 , מסכים מיוחס אברהם ,לקבל על עצמו את גביית השכירויות של הבתים שבמשכנות שאננים , כפי שעשה בשנה 1931 , ומתנה זאת שוועד העדה הספרדית ייתן לו עורך דין ,לסייע בגביה של סרבנים או מעוטי יכולת, לאורך השנה ,ניתנה בקשה שעו"ד ג'יניאו , ייקח את המשרה ,על מנת לעזור  לוועד, מיוחס מציע לשלם לוועד סך של שישים לירות בעבור השכרת כול הנכסים , כולל דירתו אשר הוא גר בה, בסיכום ,הוועד מוכן לקבל 72 לירות בעבור ההשכרות , ומיתרת הכסף ( מעל ל72 הלירות) שיגבה מהדיירים , יחלוק עם הוועד שני שליש לאברהם מיוחס והשליש הנותר יועבר לוועד מחוץ לסכום הראשוני שנקבע, לבסוף נקבע ,כי לוועד יינתנו 60 לירות , בעבור השכירות השנתית של נכסי הוועד, וכול הסכומים שיגבו מעל לשישים שקל ,יתחלקו שני שליש למיוחס אהרון בעבור עבודתו ושליש יועבר לוועד, כמו כן ישלם הוועד את שכר עבודתו של עורך הדין.

בשנת 1927 , נערכה בשכונה מסיבת טו בשבט ,ובמעמד זה , נקראו שמות הרחובות בשכונה ,וניטעו עצים בשכונה בחג.

בשנת 1941 , פרסם וועד שכונת משכנות שאננים וימין משה ,החברים : מיוחס מרדכי, זאב שחור, יעקב חי בכור ניסים , (וועד רחוב יהודית מלכי כיום, בשכונת ימין משה ) הזמנה לאספה שתדון בסידור הכביש לשכונה .

בשנת 1908 הוגש מאזן הוצאות והכנסות בידי הוועד השכונתי, ההוצאות כללו תיקונים תשלום לשימוש בתנור השכונתי לאפיית לחם והשימוש בימי שישי לחמין לשבת, לאחר ההוצאות נותר לוועד הכנסות נקיות מהשכרת הדירות 4131 לירות.

בשנת 1896 הוגש מאזן הכנסות והוצאות בשכונה , סך ההוצאות 7244 לירות ,הכנסות מתשלומי דיירים 4131 , לוועד נותר חוב של 3113 לרות .

משכנות שאננים בשנת 1948 גוש ורחוב שאינם ידועים , האם חלקה 45  ?יחידה 415 ? אזור 15? , בבניין זה התגוררו הדיירים: אעקר זלמן ורעייתו חוה , דהאן אברהם ורעייתו שרה ומשפחת שרבאני יוסף ורעייתו שולמית.

אבגנים אברהם , משפחת אשתו של וידה שטרית , שברחו מעיר חברון לאחר המאורעות 1929 לשכונת ימין משה  , אברהם עבד בדואר לאחר שעבר להתגורר בשכונה, הם התגוררו בשורה התחתונה ליד השער מעל ברכת הסולטאן  .

אבדיש שמחה , בשנת 1939 קבלה נפט בימין משה

אבולעפיה אהרון , גרו בבית ברחוב הטחנה 13 ,בתקופה העותומאנית ובימי המנדט.

אבולעפיה חיים ניסים , חלק מבני משפחת אבולעפיה התגוררו בשכונה ברחוב הטחנה 13 בעיקר מסוף המאה ה־19 ,ועד תקופת המנדט חלקם היו בעלי בתים ,וחלקם דיירים בשכונת ימין משה .

אבנד מרדכי ורעייתו פנינה שעלו מפולין  ,התגוררו בדירת מאיר ,בשכירות בשנת 1947 בחלקה  350,בדירה מספר 1.

אברהם ורעייתו עזיזה , התגוררו בבית ברחוב התקווה 25 , ,בחדר ששכרו מ ח.בן ציון לנדנד, בתקופה העותומאנית.

אבריים יוסף ורעייתו פורטונה , המשפחה התגוררה בשכונה בשנת 1948 ,

אברמוביץ שמואל, הרב שמואל אברמוביץ הגיע לשכונת ימין משה לחלק האשכנזי  בשנים 1950-51  ,נולד בביאליסטוק בשנת 1895,משפחתו הייתה מזרם חסידי חב"ד, בצעירותו למד בישיבות וכן למד להיות שוחט ומוהל, פרנסתו התחלקה למכירת ציציות בין הישיבות בירושלים, כמו כן שימש כחזן בבית הכנסת , לבין משרתו כפקיד בבית הדין הרבני האשכנזי עבודה שסידר לו הרב הרב חיים שרגא פייבל פראנק ,רבה האשכנזי של ימין משה . בשכונת ימין משה התנחל בבית שנעזב בידי תושביו ,ובעת שפונתה השכונה בשנת 1968 ,לטובת האכלוס מחדש ,סרב לפנות את ביתו אל מול החברה המפנה ,החברה לפיתוח מזרח ירושלים. התנגד להפקעה והפינוי בשנת 1968 , והיה בן 21 התושבים שסירבו להתפנות ובית המשפט העליון הוציא פסק לפנותם. תושב ימין משה שהגיע בשנות 1950–51,לפי העדות שפורסמה, סירב לפנות את ביתו במשפט כנגד חברה לפיתוח מזרח ירושלים .

אגסי שמעון , משפחת אגסי התגוררה במחצית השלטון המנדט ,ברחוב התקווה 41 בימין משה , כאשר נבנה המבנה בתקופה העותומאנית התגוררו בחציו של הבית גרו משפחת יהושוע לוינוס (לעווינהוס) שהעביר בהמשך את חצי הבית לידי כולל ורשה. אלו מכרו את מחצית הבית בשנת 1913 למשפחת ישראל משה ווילף, בחציו השני של הבית התגוררה משפחת יצחק זלמן טרכטענברג, שמכר את חציו בשנת 1924 לשותפו במבנה ישראל משה ווילף ולבן אברהם ווילף, בהמשך בתקופת המנדט ,מכרה משפחת ווילף ,את המבנה לידי משפחת שמעון אגסי שהשכיר את הבית למשפחת לבכור וגרסיה חמוי.

אגואיש (אואריש) שמחה , שכרה את ביתו של גינוסר יוסף , בשנת 1947 , בגוש 30 בחלקה 92 , בדירה 2 שלושה חדרים, שלחה בשנת 1930 ,מכתב בקשה לוועד העדה הספרדית, להוריד מתשלום השכירות שלה בסך 15 לירות לעשר לירות, בחלוקת נפט בשנת 1939 בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 1 ליטר נפט .

אגודת ימין משה ,בבית ברחוב טורא 23 ,בתקופת המנדט , במבנה השייך לאגודת ימין משה בבית זה היה גם ,בית המרקחת של הרוקח גבריאל גרבילוביץ.

אדהאן יוסף ,בגוש 30, בחלקה, 128 בדירה מספר1 כמה חדרים 1,יוסף ורחל ,ילדיהם : רות מרגלית ,שלום ,והאלמנה.

אדוני דוד ורעייתו בכורה , התגוררו בתקופת המנדט ברחוב טורא 38 בשכונה , דוד היה סוחר בשוק.

אדטו יהושוע ורבקה התגוררו בתקופה שלאחר מלחמת השחרור, בני העלייה מאזמיר, בדירה של ברנדיל – גינר בריינה ,בדירה חיו ההורים הזקנים שלא עבדו ובנם ישראל ורעייתו ( שכונתה זוגית) יהודית  ושלושת ילדיהם, הבן יהושוע היה בעליה של כריכיה ברחוב רובינסון במושבה הגרמנית הם פונו מדירתם בשנת 1968, בפינוי השכונה בידי החברה לפיתוח מזרח ירושלים.

אדטו ישראל ורעייתו יהודית וילדיהם , התגוררו במשכנות שאננים דירה 4, שפונו בשנת 1968 בפינוי השכונה בידי החברה לפיתוח מזרח ירושלים.

אדלה בן ציון , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה  4 ליטר נפט .

אהזיזיה שמחה האשכנזייה , אלמנת האופה ,התגוררה במשכנות שאננים בשנת 1860 ,בשנת 1873 קיבלה תרומה מסר משה מונטפיורי , בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים

אהרון דוד מאחר ובריאותו לא הייתה טובה בעיר העתיקה, הומלץ למשפחה לעזוב ולגור במשכנות שאננים שמחוץ לחומות, במשכנות נולדה לו ביתו , מאשתו השנייה בת שנקראה יקרה (פריסידה).

אהרוני , התגוררו בבית ברחוב התקווה 27 , לאחר עלייתם מאיזמיר ,בתום מלחמת השחרור.

אודיש אברהם ורעייתו מרים ,ובתם שמחה , המשפחה התגוררה בשכונה בשנת 1948 ,

אוולה הבית ברחוב פלא יועץ 19, גוש 30030, חלקה 12, בשטח של כ־93 מ"ר בתקופת העלייה התורכית 1948-68 ,התגוררו במבנה משפחת גברת אוולה ומשפחתה ,שעזבו בטרם זמן ועברו להתגורר בתל אביב, בקומה השנייה הכניסה מרחוב התקווה ,התגוררו במבנה משפחה של קומוניסט ,שנהג לערוך מסיבות בדירתו תמיד הלך עם חליפה עניבה ותיק מסמכים.

אוזר ויקטור , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 7 ליטר נפט .

אוחנה אברהם ורעייתו ויקטוריה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 ,האם בחלקה 53 ?  .

אוחנה מרדכי ורעייתו מלכה ילדיהם: שמעון ,מזל מרי ,יוסף , האם חלקה  50? המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 .

אופטובסקי הניך , בני המשפחה התגוררו בשכונת ימין משה , הניך נפצע במאורעות בשנת 1929 , בעת שהמון של כשלוש מאות מסיתים התנפל על השכונה .

אופנר שלמה ורעייתו ציפורה , בתה של פלס מלכה ,התגוררו בתחילה במשכנות שאננים בדירה כ"ב, ביחד עם האם של ציפורה , שעבדה עם שלמה במאפיה ,לאחר מכן רכש דירה ברחוב הטחנה 7 , בדירה 13 ,בחדר אחד ,ובהמשך גרה בדירה האלמנה זכאי מרכצה, בשנת 1947 .

אופנר ציפורה ,בתה של פלס מלכה , התגוררה בכולל הספרדים ,במשכנות שאננים בדירה ח' .

אזולי (אזולאי) ימנה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 6 ליטר נפט .

אזולי ניסים ורעייתו מינה (ימנה ) , התגוררו בימי המנדט בדירה ברחוב הטחנה 7 בשכונה, בשנת 1939 , הייתה ברשימת חלוקת הנפט בשכונה ( כמות הליטרים של הנפט נקבע בגודלה של המשפחה) 6 ליטר  .

אזמרלדה ויוסף ,התגוררו במשכנות שאננים 11, ( אין שם משפחה) ,יוסף התפרנס ממכירת לביבות וכיסונים לדיירי השכונה .

אזרקי רפאל, בגוש 30,בחלקה 122, בדירה מספר 1,כמה חדרים חדר וחצי , בבית ששכרו התגוררו בשנת 1947 ,האלמנה ידיד סלטנה  וילדיה :יצחק, לונה  ,אברהם.

אחיטוב יעקב ורעייתו אסטר (אסתר) וילדיהם : גרסיה, שלמה, המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , בכתובת :

אטינגר הרב יצחק צבי ורעייתו הניה , היה רב במשך שנים רבות בימין משה ,ועבד גם כשוחט עופות לתושבים האשכנזים, הוריה של רעייתו הניה ,הייתה ביתו של רבי ישראל רוזנטל , שעבר מירושלים העתיקה , בשנת 1868 ,והתיישב בשכונת ימין משה.

אידית גברת , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 4 ליטר נפט .

אידלוביץ יהודה (יודל) מוניש , נולד בפוניבז', ליטא, בשנת תרכ"ג (1863), לאביו שמעון אלעזר ולאימו  גיטל, ושניהם מתו עליו בילדותו. בן שבע יצא עם שני אחיו הגדולים ממנו לדרך לעלות לארץ-ישראל. הם הלכו ברגל, בלי כסף ובלי תעודות, עד שהגיעו לרומניה, שם לן בחוצות והתגנב לאוניה ונסע בה עד איסטנבול. שם נאסר, ברח מבית הכלא והתגנב לאוניה המפליגה ליפו, ואחרי שלש שנות נדודים וטלטולים הגיע ארצה בן עשר, בירושלים עזרו לו אנשים טובים בכלכלתו, למד בתלמוד-תורה ובישיבה ,ואח"כ למד מלאכת חקיקת אותיות באבן ,והחל עוסק בחקיקת כתבות ,על מצבות ואבני זיכרון של מוסדות והקדשות, וזמן-מה עזר לר' בינוש סלנט במסחרו באתרוגים, בהשפעת ר' יוסף ריבלין ,שקנה לו בית בימיה הראשונים בשכונת "ימין משה" (מונטפיורי) ,בתשלומים של חצי לירה לשבוע ,והוא שחקק את אבני הזיכרון בשכונה,  כן חקק את אבני הזיכרון בשכונת מאה שערים, בתי אונגארין ועוד, כשחקק בשנת תרמ"ב, אבן זיכרון בשביל שכונת "כרם אברהם" (שנוסדה בשנת תרי"ב (1852) ע"י הקונסול האנגלי הראשון בירושלים ג'ימס פין ואשתו אלזיבט אנא פין. מטעם חברות שונות אנגליות, לא מסיונריות) , נזהר לבלי לחקוק את שם הבורא באותותיו, רק אות ד", כנהוג מתוך יראת הקודש, והקונסול דרש ממנו לחרות את השם ככתבו, כפי שנמסר לו בנוסח הכתוב, וכשסירב תבע אותו הקונסול לדין, אך יצא זכאי, פעם הזמינוהו לחרות כתבות ,על מצבות בבית-הקברות הנוצרי ביפו, ואף כי מצבו החומרי היה קשה ,והמזמינים ויתרו לו ,שלא הוא יחרות את הצלבים, בכל זאת סירב.

איזנבאך משה רווק מהונגריה  , התגורר בשכירות בשנת 1947  בדירתו של זילברמן שמעון בגוש 30 ,בחלקה 22 , בדירה 1 חדר 1,

אייזבך אברהם ורעייתו שרה אסתר, וילדיהם :בנימין, בריינדל , משה, יצחק, שכרו דירה בשכונה מידי  אקר מאיר בשנת 1948,

אייזנבך הבן משה יהושוע , התגורר במחצית מהבית ברחוב התקווה 33, בתקופה העותומאנית .

אייזקמן יוסף האופטיקאי המפורסם ,היה אחיה של עלקא , שיצא לאחר תקופה קצרה ללימודיי האופטיקה באוסטרליה לאחר סיום לימודיו חזר לארץ ישראל התיישב בתל אביב וחזר לירושלים שם פתח חנות לאופטיקה ברחוב שטראוס.

אישי יעקב , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 8 ליטר נפט .

אייזקמן פלוגר הרב , היה אביה של עלקא , שהתגורר במשכנות שאננים בדירת בתו עלקא.

איכמכייס יוסף ורעייתו אסתר, לפרנסתו עבד כמחלק חלב בשכונה, בנו עבד כחייט במחנה יהודה ,ובנו השני עבד במוסך של משפחת ג'ינאו .

אילן בירגיטה יווארי , נולדה ב־1944 בשוודיה והגיעה לישראל ב־1973,ביחד עם בתה  .

אל חסיד דוד, בעלי הבית ברחוב טורא 17, בתקופת המנדט הם השכירו חלק מהמבנה למשפחות יעקב ורעייתו שמחה פאדרו ומשפחת יהודה ורעייתו סולטנה מזרחי.

אלאלוף ,בעל חנות ירקות בתקופה העותומאנית ובמנדט , התגורר בתחילה במלכי 7 בקומת הקרקע ,ברחוב מלכי 14 בימין משה, פונה בשנת 1968 , בעת הפינוי הגדול .

אלבום ניסים, קבל נפט בשנת 1939 בשכונה.

אלבוחר (אלבוכר) שלמה ורעייתו יונה , וילדיהם: משה, חיים, שמחה, ויקטוריה, רחל. התגוררו בשנת 1947 ,בגוש 30 חלקה 84, דירה 1, שני חדרים, בחלוקת נפט בשנת 1939 בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 6 ליטר נפט .

אלבוחר (אלבוחר ) אסתר , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים קבלה המשפחה 1 ליטר נפט .

אלבוחר איסרינה  , בשנת 1940 יצא מכתב מוועד הספרדים ,להסדיר את התשלום החודשי להשכרה של דירתם במשכנות שאננים,

אלבוחר חיים הרב ורעייתו שמחה , משפחה שהתגוררה בימין משה , ברחוב התחנה 13 בתקופת המנדט .

אלבוחר (אלבוכיר)  אסתר ,דיירת קבלה נפט בשנת 1939 בימין משה.

אלבוחר שלמה , קבל נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939.

אלבוחר (אלבוכר ) שמחה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

אלבום נסים , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה  9 ליטר נפט .

אלבוני שלמה ורעייתו יונה ,התגוררו בשכירות ברחוב מלכי 10,עבד כפחח ,גם בתקופת המנדט ,המשיך להתגורר בשכונה .

אלבוקר יוסף (מזרחי) ורעייתו מזל , והילדים :  יהודה, צפורה ,מרים (תמר) , המשפחה השכירה את הדירה בשנת 1948 .

אלבילייא בן ציון , רכש בית בימין משה ברחוב יהודית , העביר את זכויותיו לסיר מרקדו אשכנזי .

אלבס אליהו ורעייתו רבקה ילידת תורכיה וילדיהם דוד, יוסף ,מיכאל, התגוררו בשנת 1947 בדירת ארוצ'אס (ארוטשס ) ונזיה (ווינציה) , הבת של אהרון  סוחר הדגים המפורסם ,בגוש 30 חלקה 91  דירה 2.

אלברט שמעון ,אלמן ממוצא שעלה מסוריה , כבן 80 ,התגורר בשנת 1947 ,בדירתו לשעבר של מזרחי אברהם , בגוש 30  חלקה 17  דירה , בחדר אחד ,

אלברכט שמעון לייב . תושב שכונת ימין משה בתקופת המנדט, התגוררו ברחוב התקווה 43 בשנת 1923 רכשו בני המשפחה את הבית , מידי הרוקח גבריאל קברילוביץ.

אלגבלי משה ורעייתו לאה , נכנס לדירה מספר 13 במשכנות שאננים, בעליית איזמיר, בתום מלחמת השחרור , למשפחה היו שתי בנות ובן, פונו בשנת 1968 מהשכונה, בפינוי הגדול.

אלגזי משה שלמה , התגורר בשנת 1947 בביתו של דאסה ? , בגוש 30 חלקה ,71 דירה 3 בחדר אחד.

אלגזי, מעליית איזמיר, התגורר ברחוב מלכי 7 בשכונה משפחה ללא ילדים. לבדוק האם אלגזי הוא אלגזי משה שלמה

אלזכי יעקב, קבל נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה,

אלחנתי מרקו , המשפחה השכירה את הדירה בשנת 1948 ,

אלחסיד דוד ,היה תושב שכונת ימין משה ברחוב טורא 17.

אלחסיד אליהו כהן , ובעל חנות בשוק החדש (מוריסטן ) בעיר העתיקה( אליהו אלחסיד כהן) היה מבעלי המניות הראשונים ,של חברת המזמין בירושלים בשנת 1920 , בחר להשתתף בבחירות לוועד אספת הנבחרים, בשנת 1914 ,נבחר לוועד הורי בית הספר  ברשת עזרא , בשנת 1929 הייתה לו חנות, מנופקטורה (תעשיית בגדים בעבודת יד)  במרכז המסחרי בממילא .

אלטר שוב (בייתו הראשון ) במשכנות שאננים בדירה שהשכירו , בשנת 1948 .

אלטרס (אלטרץ) שמואל התגורר בשנת 1947 בדירת אזרקי רפאל  , בגוש 30 חלקה ,68 דירה 2, בדירת חדר.

אליהו אברהם יצחק משכנות שאננים , המשפחה השכירה את הדירה בשנת 1948 ,

אלישע רחל , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

אליישר (אלישר) יצחק , התגורר בשכונה , נישא לביתו של יוסף ביי נבון , חיי בשנים 1872-1933.

אליישר (אלישר) מורנו , התגורר בשכונה , נישא לביתו של יוסף ביי נבון .

אלישר , חלק מבני המשפחה ,התגוררה בשכונת ימין משה בתחילת דרכה של השכונה, אין מידע ספציפי לרחוב ולמספר הבית, שתי בנותיו של יוסף ביי נבון, נישאו למורנו ויצחק אלישר וגרו בשכונה.

אלישר יוסף , סוחר בשוק המורדיסטן ( סוק אל ג’דיד) ברובע הנוצרי, היה בנו של רבי יעקב שאול, חי בשנים 1867-1948.

אלכוסיר (אלקוסיר) וידיה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

אלכוסיר (אלקוסיר) דוד , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 7 ליטר נפט .

אלכוסיר (אלקוסיר) שלבון , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים קבלה המשפחה 3 ליטר נפט .

אללוף יצחק ורעייתו אסתר , וילדיהם : דוד ,אברהם, אסתר, שלום, מיכאל, חיה . המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 .

אלישע רחל , קבלה נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה.

אלמגיז , בקומת הקרקע מצידו האחורי של בית הכנסת שכיום ממוקם בו אולם גינוגלי ,על שם תורם הכסף לשיפוצו ,נפתח בשנת 1951 בית מאפה של משפחת אלמגיז בחדר בדירתם ,בית המאפה אפה רק כעכים ( בייגלה) עגולים , חיים יום טוב מחלק הכעכים ,כיוון שעבר בזמן קבוע ,היו מחכים התושבים בפתח הבית למוכר הכעכים בתום הסיבוב היה חיים יוצא ברכיבה על אופניו ללימודים בבית הספר רמז בעיר, בימי שישי נהגו נשות השכונה להביא אליו את סירי החמין לבישול על תנור המאפיה תמורת תשלום מועט, בימי חמישי ושישי שימשה הרחבה בחזית המאפיה ,כמקום כינוס ורכילות לנשות השכונה והילדים שהביאו את סירי החמין לבישול על תנור המאפיה תמורת תשלום מועט, לאחר תפילת השבת בבוקר התכנסו נציגי המשפחות לאסוף את החמין המבושל, על חלוקת הסירים, היה ממונה הנער שכונה צילבאום , שידע לשדך בין הסיר הנכון למשפחה שהייתה בעליו והיה מכריז את שם המשפחה שתיקח את הסיר המבושל.

אמזלג ( חסדי) חסדאי ,התגורר ברחוב ברחוב טורא 7 , למחייתו עבד כגובה מיסים בעירייה.

אלמנה רינה , דיירת קבלה נפט בשנת 1939 בימין משה.

אלסר לאה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 5 ליטר נפט .

אלפסי יהודה ורעייתו בכורה , התגררו בדירה ברחוב הטחנה 7 , בתקופת ה מנדט לפרנסתו עבד יהודה כחייט , , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 9 ליטר נפט .

אלפסי מרדכי ורעייתו יפה וילדיהם : שמעון, עזרא, הבת יהודית למדה בבית הספר לבנות , ואחותה שמחה למדה בבית הספר בימין משה, המשפחה התגוררה ברחוב טורא 9 שם גם התגוררו בשנת 1947 , (מפקד ההגנה ) בגוש 30 חלקה 118 דירה 4 שני חדרים, למחייתו עבד כחייט, אחד מבניו עבד בחנות למשקפים.

אלפסי מרקו , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 6 ליטר נפט .

אלפר הרב , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 4 ליטר נפט .

אלצקי רפאל , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 3 ליטר נפט .

אלקוברך מזל משכנות שאננים , המשפחה השכירה את הדירה בשנת 1948 .

אלקוצר דוד ורעייתו בוקס ,וילדיהם : ידידיה ויקטוריה ,משה ,התגוררו ב גוש 30 חלקה 87 דירה 3 שני חדרים, ברחוב מלכי 25 , בשנת 1939 קבל נפט בשכונה, בשנת 1947עדיין גרו בחלק השמאלי של רחוב יהודית כיום מלכי , דוד עבד כאינסטלטור וברזלן אצל קבלנים, למשפחה היו ארבעה בנים ושתי בנות, בתחילה גרה המשפחה ,במגורים בבתי משכנות שאננים, ולאחר מכן עברו לרחוב יהודית (מלכי כיום) בחלק השמאלי של הרחוב , בשנת 1928 התבקש לשלם את חובו בסך 8 לירות לוועד העדה הספרדית, בשנת 1930 מבקש הוא ,להפחית מדמי השכירות , משתים עשר לירות לשמונה לירות.

אלקוצר האימא של דוד ,נשארה לגור במשכנות שאננים ,בעת שפונו מהשכונה בשנת 1948 עברה המשפחה להתגורר בשכונת רוממה , האמא של דוד אלקוצר קבלה חדר בדירה נטושה, בעת חלק ממפוני שכונת ימין משה , עברו להתגורר בכפר הערבי ליפתא בעת שהתושבים הערביים ברחו.

אלקוצר (אלקציר) וידיה , התגוררה במשכנות שאננים ביחד עם בתה ,בכולל הספרדי בדירה מס' כ"ב קבלה נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה ,ובשנת 1940,קבלה מכתב מיו"ר הוועד הספרדי להסדיר את המשך מגוריה בדירתה במשכנות שאננים .

אלקוצר (אלקוסר)  יעקב ורעייתו ויקטוריה, התגוררו בגוש 30- חלקה 70-דירה 2 חדר אחד בית כולל הספרדים.

אלקוצר צליבון (שלבון) ורעייתו עזיזה ,שהייתה ביתו של יעקב, התגוררו כולל ספרדי במשכנות שאננים , בגוש  30,בחלקה בדירה מספר  כמה חדרים  , קבלו נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה, בבית התגוררו בשנת 1947, שילם דמי שכירת בשכונה לוועד העדה הספרדית בשנת 1957 , סך של 1 לא"י.

אלקוצר שמואל , הבן שמואל היה מהאנשים שפינו את אברהם קירשנבאום לאחר פציעתו לאמבולנס , על פי עדותו הוא ראה במו עיניו ,כיצד נורה אברהם בפעם השנייה בבטנו בעת ששכב על אלונקה והמתין לפינוי ,בידי חייל בריטי בירי ממרפסת במלון המלך דוד.

אלקלאי הרב יהודה בן שלמה חי, ורעייתו אסתר ,אלקלאי נולד 1798 בסרייבו, באימפריה העות'מאנית (כיום בוסניה והרצגובינה). בשנת 1874 עלה עם רעייתו אסתר לירושלים, אך נפטר כעבור כארבע שנים, הוא לא זכה לראות את רעיונותיו מתממשים, אולם בדיעבד הוכר כאחד ממבשרי הציונות המרכזיים. חי בירושלים ארבעים ושש שנה, הגיע לזקנה מופלגת (למעלה מתשעים שנה), וזכה לראות את בניו, וביחוד את בצלאל בנו, הולך בדרכיו ופעיל בבניין ירושלים וחיזוק הישוב בה. נפטר ב ד' בתשרי תרל"ט (1878) בירושלים. נקבר בבית העלמין היהודי בהר הזיתים בירושלים.

אמדורסקי .י ,התגורר בשכונה בתקופת המנדט , נבחר לשמש כחבר וועד החדש שנבחר בסוף שנת 1920.

אמוזיג ביה האלמנה התגוררה בזמן המנדט ברחוב המבשר 18.

אמזלג (אמזלאג),  בן ציון השם מפורש כתכשיטן, בן שלמה ובוליסה, מנכבדי הספרדים של ירושלים , נשא את בת דודו לונה־בוליסה אמזלג, בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .אמרש סולטן , דייר קבלה נפט בשנת 1939 בימין משה.

אמזלג חסדאי ,התגורר ברחוב ברחוב טורא 7 .

אנגל אברהם ושלמה בעלי מאפיה , אברהם אנגל אבי שושלת הלחם ובנו סלומון אנגל דור שהיה שמיני בארץ, היה נצר למשפחה ספרדית שהגיע לארץ ישראל לאחר גרוש יהודי ספרד  בתחילה התיישבו בני המשפחה בעיר ליבורנו שבאיטליה בהמשך עלו בני המשפחה לארץ ישראל, בני משפחת אנגל ,התגוררו בימין משה במהלך תקופת המנדט הבריטי, ובחלק מהמקרים גם קודם לכן, בסוף דצמבר , ניסו פורעים להצית את המאפיה של משפחת אנגל בימין משה, המשפחה הייתה חלק מן האוכלוסייה היהודית הוותיקה של השכונה, שבה התגוררו בעלי מלאכה, פקידים, סוחרים ועובדי מוסדות ציבור.

אסל (עסל) יעקב ,נכדו של הפייטן שמעון אשר מזרחי , משפחה שהתגוררה בעיר העתיקה, והעתיקה את מגוריה לימין משה.

אסקיו שלמה , בגוש 30, חלקה 70, דירה 2 חדר אחד ברחוב המבשר בין 116-18,בית בכולל הספרדים ,התגוררו : אלקוצר (אלקוסר)  יעקב ורעייתו ויקטוריה.

אסקיו שלמה לאחר מותו , אלמנתו עברה למשכנות שאננים ,לדירה בגוש 30 חלקה 141,דירה 1 חדר 1,ביחד עם בעלה השני משה , שמות הילדים אסתר, שרה  .

אעקר זלמן ורעייתו חוה, רחל,  גיטל ,יעקב , התגוררו בשכונה בשנת 1948 .

אקר מאיר ובנו משה ,המשפחה השכירה את הדירה בשנת 1948 .

אפרח שמעון , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 10 ליטר נפט .

אפרתי יעקב , שילם דמי שכירת בשכונה לוועד העדה הספרדית בשנת 1957 , סך של 0 לא"י.

ארדיטי אפרים וויולטה , התגוררו ברחוב מלכי ,בימין משה , פונו בשנת 1968 בעת הפינוי הגדול .

ארוך אליהו ורעייתו חנה וילדיהם :יצחק , דוד,יעקב , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , (מפקד אוכלוסין ) .

ארוך זקי , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 9  ליטר נפט .

ארוך יצחק ורעייתו, בתקופת המנדט התגוררו ברחוב המבשר 18 בימין משה.

ארוצ'אס (ארוטשס ) ונזיה (ווינציה) , הבת של אהרון  סוחר הדגים המפורסם התגוררה בגוש 30 חלקה 91  דירה 2, שני חדרים בתקופת העותומאניים והמנדט ,בשנת 1947 השכירה את הבית לאלבס אליהו ורעייתו רבקה ילידת תורכיה וילדיהם דוד, יוסף ,מיכאל.

ארוצ'אס אהרון , משפחת אהרון ארוצ'אס (ארוטשס )(מלך הדגים והזהב),התגוררו במבנה בתקופה העותומאנית ,בתקופת המנדט קבל נפט בשנת 1939 בשכונה, המשיכה משפחת  משפחת אהרון ארוצ'אס  : היו בעלי בית ברחוב יהודית (מלכי כיום) 17 שנהרס בשנת 2005 על מנת להקים במקומו מפלצת חדשה לקונה האמריקאי שרכש גם את החלקה הסמוכה והרס בה גם חלק מהמבנה .

אריה חיים , בשנת 1939 בחלוקת נפט בשכונה , קבלה המשפחה 10 ליטר נפט .

אריה משה ורעייתו סולטנה והאמא , בני המשפחה התגוררו בבית ברחוב טורא 11 , למחייתו עבד כחייט , בשנת 1939 קבלו נפט בשכונה, אריה השכיר את דירתו למשפחת בנבנישתי יעקב, אריה חיים , בשנת 1939 בחלוקת הנפט, בשכונה, קבלה המשפחה 10 ליטר נפט .

ארמוזה (אירמוזה ) המשך סיפור המשפחה ,כיוון שהשלטון העותומאני לא הקל על התושבים הזרים שלא היו בני הדת המוסלמית ובמיוחד נושא התובלה של סחורת הייבוא  לירושלים תוך תשלום בקשישים ובעיית שוד הדרכים בידי כנופיות של שודדים ערביים התגבשה במשפחה מחשבה לחפש דרכי פרנסה חליפיות, לאחר שהחליטו להיכנס בני משפחת ארמוזה  לענף החלבנות הבינו בני המשפחה כי רק בתחבולות יוכלו להידחף לענף החלב ,מהסיבה שבארץ ישראל היה שלטון עותומאני מוסלמי שפקידיו הבכירים קבלו דמי בקשיש מהחמולות המוסלמיות  הערביות ששלטו בענף , לכן החליטה משפחת ארמוזה בראשות אליהו ארמוזה ,להתחיל את ההסבה לחלבנות ברגל ימין ,בכדי למנוע מלחמות ובעיות עם השלטונות ולכן ברעיון מבריק החליטה המשפחה להיכנס בשותפות עם חמולת אבו חליל,  שהייתה אחת מהגדולות בענף, דבר שימנע התנגדות השלטון המוסלמי למהלך לכן החליטה משפחת אירמוזה בראשות אליהו אירמוזה ,להתחיל את ההסבה לחלבנות ברגל ימין ,בכדי למנוע מלחמות ובעיות עם השלטונות ולכן ברעיון מבריק החליטה המשפחה להיכנס בשותפות עם חמולת אבו חליל,  שהייתה אחת מהגדולות בענף, דבר שימנע התנגדות השלטון המוסלמי למהלך  בנוסף לעבודתו בחנותו שהייתה ברחוב היהודים והמפעל לייצור מוצרי החלב (הגבינות והיוגורט ) שהיה ממוקם בקרבה לבית הכנסת החורבה , בבית הכנסת לשעבר מימי הרמב"ן המבנה שכונה בעת ימי המחלבה "המואזין" שגילו מאות שנים, עד מהרה יצא שמו למרחוק בזכות תוצרתו הטובה והטריה  האגדות הירושלמיות מספרות כי אליהו המשיך לעבוד פיזית במפעלו עד ערוב ימיו ,כיוון שהמשפחה החלה להתעשר ממקור פרנסתם החלבנות ,הם החלו לפנות לכוונים נוספים וגוונו את מרכולתם באפיית בוקרסים ומאפים שונים ,חלק מהמשפחה עבר גם לענף הבשר והשחיטה, כיוון שבעלי החיים שברשותם שהפסיקו להניב חלב ,היה צורך למכרם לענף הבשר הכשר , ממש משק חקלאי מעורב לתפארת בתחום העירוני . בין יתר עיסוקיו היה אירמוזה אליהו, שמש בית הכנסת הרמב"ן , עבודה נוספת שעסק בה הייתה קבוץ תרומות לגמילות חסדים ליתומים, אלמנות וכלות לנישואים, בנוסף לעבודתו זאת  אליהו ארימוזה היה גם איש חברת קדישא שטיפלה במתים ובנושא הטהרה סיפור המשפחה, משמש כנדבך יסודי בסיפורה של החלבנות בירושלים ,סיפורה של המשפחה מתחיל איך לא ?, בגרוש ספרד ,כאשר עזבה המשפחה את ספרד, התפלגה המשפחה לשלושה שבטיים, שהתיישבו במקומות שונים ברחבי התבל. פלג אחד של המשפחה פנה צפונה למדינות שפלת אירופה והתיישבו באזור הולנד ובלגיה, פלג זה התפצל וחלקם נדדו עד לצפון גרמניה והתיישבו בערים המבורג ,קלן ואפילו צפונה משם , מפלג משפחתי זה נותרו מעטי מעט  ,כיוון שפלג זה הושמד ברובו בפרעות ובהשמדה של מלחמת העולם השנייה, פלג שני פנה והפליג לסוריה שם התיישב בעיר אליפו עם שיהודייה עסקו במסחר בעיקר, הפלג השלישי שם פעמיו לארץ ישראל והתיישבו בין חומות העיר העתיקה ,למרות הפילוג החליטו ראשי המשפחה כי הפלגים ישמרו את מנהגי המשפחה על פי המסורת כפי שהתקיימה בספרד בטרם הגרוש, כיוון שבספרד ארץ מוצאה עסקו בני המשפחה במסחר של אבנים טובות וזהב ,נטלו עמם בני המשפחה את רכושם ששימש אותם בתחילת דרכם המסחריים בארצות אשר התיישבו בהם, רכוש זה שימש את הפלג הירושלמי ,שכלל משפחת אירמוזה ברכישת חצר למגורים בתחומי העיר העתיקה . בחצר זאת, אף פתחו בני המשפחה חנות ליבוא סחורות באוניות חלקה אף מספרד תוך שימוש בקשריהם מהעבר, לנמל יפו ומשם בתעבורה יבשתית לחנותם בירושלים.

ארמוזה (אירמוזה )אברהם , בנו של אליהו אירמוזה (ארמוזה)  התגוררו ברחוב הטחנה 11 בשכונה בתקופה העותומאנית ובתקופת המנדט .

ארמוזה (אירמוזה) ניסים, גר בשכונה ,והתפרנס ממכירת חלקי בקר ועופות צלויים (מעורב) , ליהודים ומוסלמים.

ארמוזה (אירמוזה) פלורה , התגוררה בדירה שנשכרה ממשפחת אלטר שוב  ביתו הראשון , בשנת 1948 ,

ארמוזה (אירמוזה) שמואל (יפה) אחיו של אליהו ,גר ברחוב הטחנה 5 לידו , בנו של אליהו אברהם, גר ברחוב הטחנה 11 זאת לאחר שעברו מביתם בתוך חומות העיר העתיקה .

ארמוזה (אירמוזה) שמואל ורעייתו רבקה (יפה) , (אחיו של אברהם ושמעון (אירמוזה) התגוררו בתקופה העותומאנית ברחוב הטחנה 5 בשכונה, המשפחה המשיכה להתגורר בבית גם בתקופת המנדט.

ארמוזה (ארימזה )אליהו ואשתו סלחה שרים, גרו בשכונת ימין משה ברחוב הטחנה 11 או 3, לצרכי פרנסה התפרנס אליהו כיצרן מוצרי החלב , חמאה ,וסוחר בגבינות רחוב היהודים בעיר העתיקה ,בנוסף לעבודתו זאת  אליהו ארימוזה היה גם איש חברת קדישא ,שטיפלה במתים ובנושא הטהרה, בגיל שמונים בשנת 1950 נפטר אליהו אירמזה , אשתו נפטרה כשש שנים לאחריו, זקני העיר מוסיפים כי אליהו אירמוזה שנפטר בשנת 1944 בגיל 80 , לאחר שעבר לגור בשכונת ימין משה ,המשיך להגיע בכול שבוע לתפילות בבית הכנסת ריב"ז בעיר העתיקה שם שימש גם כגבאי.

ארמוזה (אירמוזה) אימו של אליהו, התגוררה בדירה העליונה בבית מספר 1 ברחוב מלכי בשכונת ימין משה.

ארמוזה רחל , קבל נפט בשנת 1939 בשכונה.

ארמוזה שווילי (שבילי) הבן ורעייתו ,התגוררו בבתים הקרובים לבית עבדאללה , מבנה שכיום משמש את בית הקונפדרציה  ,בבית אחד התגורר שווילי עם רעייתו וחמשת ילדיהם, בבית הסמוך גר אביו של שווילי , באחת מהתקפות הפורעים על ימין משה , בטרם זרקו את הפצצות לבית ,שברו המחבלים את זגוגיות החלונות, נוצרה מהומה שבעקבותיה הגיעו כוחות משטרה עם גשש, למזלם של הדיירים הפצצות היו מימי מלחמת העולם הראשונה של צבא גרמניה, כיוון שהיו ישנות לאר התפוצצו וגרמו נזק ובהלה.

ארמוזה שווילי האב , התגורר בבית הקרוב לבית בנו לבית עבדאללה, מבנה שכיום משמש את בית הקונפדרציה  , באחת מהתקפות הפורעים על ימין משה , בטרם זרקו את הפצצות לבית ,שברו המחבלים את זגוגיות החלונות, נוצרה מהומה שבעקבותיה הגיעו כוחות משטרה עם גשש, למזלם של הדיירים הפצצות היו מימי מלחמת העולם הראשונה של צבא גרמניה, כיוון שהיו ישנות לאר התפוצצו וגרמו נזק ובהלה.

ארמוזה שמעון ואסתר התגוררו ברחוב המשלט 10 פינת רחוב המגדל , קבל בשנת 1939 נפט בחלוקה בשכונה, התפרנס כשומר בתחנת מים.

ארנהיים יצחק ורעייתו שרה , התגוררו בזמן המנדט ברחוב המבשר 18, יצחק התפרנס מעבודתו כרפד.

אשכנזי בכורה , הייתה אימו של הדייר אשכנזי יוסף , שהתגוררה עימו ובצריף  הקטן שבנה ליד ביתו.

אשכנזי יוסף ורעייתו ליזה ,התגוררו ברחוב המשלט 6 ,עבד בחברת המקשר,  קבל בשנת 1931, אישור מוועד העדה הספרדית ,לבנות צריף קטן בחצר ביתו על מנת ,לאפשר לאימו הקשישה אשכנזי בכורה ,להתגורר בקרבתו, בתנאי שיקבל אישור בניה מהעירייה, בחלוקת נפט בשנת 1939 בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 6 ליטר נפט .

אשכנזי יצחק הרב, (1859–1915), אחד הדמויות הבולטות, של היישוב הספרדי בירושלים חתום על ספר התקנות למגורים משכנות שאננים וימין משה בשנת 1892 נערכה ישיבה שבה השתתפו נציגי העדה הספרדית בימין משה : בראדון יחיאל,  אשכנזי יצחק,  מאיר יעקב, שמואל מיוחס, פנזיל אליה משה, היה גבאי בשכונה, למחייתו עסק במסחר בעופות בסוף התקופה העות'מאנית, כיהן כראשון לציון, חכם באשי והרב הראשי של יהודי ארץ ישראל, לרב יצחק אשכנזי היה גם קשר ציבורי לייסוד שכונת ימין משה, במסמכי התקופה הוא נמנה עם ראשי העדה הספרדית שחתמו על ההסכם עם קרן מונטפיורי למימון בניית בתי השכונה, לצד הרב שמואל מיוחס והרב אליהו פניז'יל,  בארכיון משפחת אשכנזי ,שמור תצלום משנת 1932 של יצחק אשכנזי על רקע בריכת הסולטאן, משכנות שאננים וימין משה, הנציגים של העדה האשכנזית בימין משה: יוסף ריבלין, המבורגר נתן פיינשטיין דוד , בעת הבנייה נפטר יוסף ריבלין ,והמבורגר נתן פשט רגל, כמחליפים נבחרו לוריא יעקב , חג'יז יצחק, והוניג אליה, ההסכם נערך לבין יורשו של מונטיפיורי ,יוסף סאבאג , וחתמו על הסכם לבניית בתים נוספים בשכונת ימין משה, חפירת בורות מים , לצורך זה הבטיחה קרן מונטפיורי להלוואות 2600 לירות בתור הלוואה לביצוע העבודה, בתוך שלוש שנים , אשכנזי יצחק, חתם על החוזה אל מול קרן מונטפיורי ונציגיה לבניית 65 הבתים החדשים שיבנו בימין משה , כנציג ועד השכונה בשנת 1882 , והוא זה שיחתום על חוזה הרכישה ויעביר את התמורה על פי ההסכם למועדי התשלום ,סכום הרכישה נקבע ל2600 לירות בעת הרכישה והיתרה 3100 לירות בעשרה תשלומים שנתיים ,שיועברו לנציגים בלונדון .

אשכנזי סיר מרקדו , קבל את זכויות הבעלות על הבית מהתושב אלבילייא בן ציון , ברחוב יהודית .

אשריקי וידה (רבקה),( או חיה בפי האשכנזים ),שנישאה ליצחק (יחזקאל) יהודה, כאשתו השנייה ,לאחר שאשתו הראשונה הייתה עקרה, וידה נפטרה בשנת 1927 ברעידת אדמה.

אשריקי חיים שכונה ויטל שפרושה בעברית חיים , היה בנם של אשריקי שמעון ובוליסה (למשפחת הרב סלימן מני), נולד בשנת 1884 ,ששימש כעזר לאביו בחזנות, חיים למד ערבית ,מהחכם יצחק יחזקאל יהודה , והחל לעבוד בגיל 18 ,כמורה לערבית וצרפתית בבתי ספר בירושלים.

אשריקי שמעון ורעייתו בוליסה ובנם חיים , התגוררו במשכנות שאננים בשנת 1948 ,שמעון עלה לארץ בשנת 1860 ממרוקו, כילד בן חמש לאביו חיים, דירתם הייתה ליד בייתו של משה חנוך העדני, בשכונה התנדב לחזנות בבית הכנסת , והיה ידוע בקולו הערב, שמעון אהב את רעייתו בוליסה ,וכאשר חלתה על ערש דווי , לא מש ממיטת חוליה.

באזה , התגוררו בתקופת המנדט בקומת הממסד ,ברחוב טורא 5 בשכונה.

באדהב יצחק הרב המקובל, היה נכדו של הרב יצחק ב"ר חזקיהו יוסף קובו – שד"ר ( שליח דה רבנן) והראשון לציון, ממנהיגי היישוב היהודי בירושלים במחצית הראשונה של המאה התשע עשר ,מצד אימו כנכדה של הרב רפאל חיים אברהם קובו ,(נכד הרב יוסף קובו השני), על פי המסורת המשפחתית מצד אביו הם צאצאי יהודים מגרוש ספרד מן העיר סרגוסה שבספרד ,בני המשפחה שגורשו עברו ליוון לעיר לריסה במסורת המשפחה נהוג לקרוא את מגילת סרגוסה לקראת טו בשבט , בשנת 1840 החליט אביו של הרב מיכאל בן רפאל לעלות לישראל והשתקע בירושלים, כיוון שהפרנסה הייתה קשה ,קבל על עצמו האב שליחות לאיסוף כסף לכולל ירושלמי בארצות הגולה ועזב את משפחתו לעבודתו החדשה , בביתו בירושלים נותרו האם ושני ילדיה, כאשר גברה מחלת החולירע בתחומי ירושלים העתיקה , עברו האם וילדיה להתגורר ביפו אך גם ביפו שם פגעה המחלה באם ובבנה הצעיר משה וגרמה למותם , מיכאל יצחק בדאהב הבן ששרד ,נותר לבדו ויתום מאימו בגיל שבע, אחיה של האם ,יוסף רפאל עוזיאל, שהתגורר בירושלים העביר את אחיינו מיכאל יצחק בדאהב בן השבע לביתו ,למרות גילו הצעיר של מיכאל יצחק בדאהב , הוא נמשך לאספנות והחל בעיסוקו באיסוף ספרים עתיקים, דודו יוסף רפאל עוזיאל שלחו ללמוד בחדר בפרק הזמן הזה חזר אביו של מיכאל יצחק בדאהב מעבודתו כגייס כספים לכולל ועזר בגידול בנו , עד שמלאו לבנו 18 שנה ואז נפטר גם הוא, בהגיעו לגיל 18 ,נישא מיכאל יצחק בדאהב ,ללאה בתו של יהודה בן משה קואניקה , מיד שנישא גר בבית חותנו ,עד שהחליט לעבור למקום מגורים חדש , מחוץ לחומות העיר העתיקה, הרב יצחק בדאהב ,השתתף בהגרלת הדירות ,של החלק הספרדי של השכונה וזכה בדירה ברחוב מלכי 1 . לאחר מכן עבר עם משפחתו לימין משה, למד בבית התלמוד דורש ציון, לאחר מכן למד בישיבת שבת אחים והתמחה בתלמוד, האגדה מספרת כי אשתו לאה ,של הרב מיכאל בדאהב ,הייתה אישה חברותית ובעלת חברות בשכונה, ובין הנשים בשכונה משקל רב היה לדבריה ואמרותיה בקרבן ,עוד מספרת האגדה כי ניחנה בחוש הומר ואחד מאמרותיה לחברותיה ,כי בעת מותה מבקשת היא ליצור חור קטן בארון המתים, על מנת שתוכל לראות ,מי מחברותיה הצטרפה לקבורה לידה ושתוכל לשוחח עמה, המלווים להלוואות ירדו לחיו ,עד שמהבושה וההטרדות נמלט לאחיו הקטן יהודה במצרים ושהה שם חולה ובודד למשך שלושה חודשים מתוכם  אושפז לשבוע בבית חולים, ואפילו נעצר במצרים כחסר אשרת כניסה ,ורק בהתערבות אחיו, הוא שוחרר מן הכלא לאחר ישיבה של יום , לאחר השהות אצל בני משפחתו במצרים ,נאלץ לחזור בשנת 1893 למשפחתו שהושארה בירושלים, מקורבים אליו סידרו לו עבודה כאחד מעשרה ( של מנין המצווה) ,שיזכירו את שמו של התורם מנחם חיים אליהו משרה שהחזיק בה שנים, ותמורת זאת קיבל סכום כסף פעמיים בשנה ,על סך שמונים פראנק צרפתי, על מנת להשיא את בנותיו סולטנה ומרים , בלקיחת הלוואה של למעלה מאלפים פראנקים , בעבור נדוניה לנישואי שתי בנותיו , סולטנה ומרים , הלוואה זאת, הייתה כרוכה בתשלום ריבית של 10 אחוזים שאותה כינה נשך ,כיוון שהנושא העסיק אותו ,הוא חיבר באותה העת את מחקרו בנושא חובות וריביות בספר תוספת שביעית , הדן בדיני שמיטות לחובות כספיים בהסתמכו על פסיקות של פוסקים וגדולים בתורה , לאחר חזרתו מחברון ,עברה המשפחה להתגורר בשכונת ימין משה בעת שהחלו במכירת הדירות החדשות שנבנו בה , לצורך השתתפותו בהגרלת הבתים בשכונה החדשה ישנה, הילווה לו אחד מרבני העיר מאה פראנק , בכסף זה השתתף בהגרלה ,בחלק הספרדי וזכה בדירה שאליה עבר, לצורך החזר הכסף ,נאלץ למכור חלק מאוספי ספריו , אך רצונו בדירת קבע היא שחרצה החלטה זאת, לאות תודה למעשיו של מונטפיורי בהקמת השכונה, כתב לכבודו הרב יצחק מיכאל , חוברת שנקראה מוליך לימין משה , שבה ציין את פועלו של הנדיב מונטפיורי, גם בביתו החדש בשכונת ימין משה המשיך לאסוף ולחקור כתבי יד וספרי תלמוד והתנך מהמאות השלוש עשר, כתבי יד עתיקים של הרמב"ם, וכתבי יד של גדולי הפוסקים בעולם היהודי.

בדאהב יהודה , יהודה היה בנו הרב יצחק בן מיכאל בדאהב, התגורר בשכירות ברחוב טורא 1 בשכונה, בתקופת המנדט ,יהודה באדהב נבחר בשנת 1939 לוועד שכונת ימין משה, בצעירותו רכש את לימוד הדפוס ,בבית הדפוס של עיתון חרות אצל משה עזריאל, הוא התמחה כסדר דפוס אך זנח את המקצוע , ורכש חנות מכולת בימין משה ,ממול לבית הכנסת הספרדי בימין משה, ממשפחת בכור ניסים , בשנת 1936 ביקש רישיון לממכר משקאות חריפים בחנותו, הבן יהודה של משפחת בדאהב , לאחר שחזר לשכונה מהשבי הירדני כסיים את  התקופה שבה שנפל בשבי בגוש עציון, יהודה בדאהב מתואר, כמי שקרא לפני בני הקהל מפרקי "מעם לועז" בבית הכנסת ,בזמן תפילת מנחה של שבת. הוא גם נמנה עם העסקנים שדאגו לילדי ימין משה ,וחילקו להם מזון וממתקים באירועים בשכונה.

בדאהב יצחק ורעייתו לאה , בתו של יהודה משה קואינקה, יצחק היה בנו של הרב יצחק בן מיכאל בדאהב, התגורר בשכירות ברחוב טורא 1 בשכונה, בתקופת המנדט .

בדאהב מרים בתו באדהב יצחק הרב המקובל, אחותו של יהודה בדאהב , האב מיכאל יצחק לקח הלוואה על מנת לערוך את חתונתה ,ללוי אהרון ,וחתונת אחותה סולטנה דונה , אך את ההלוואה של 2000 פראנק התקשה לשלם, שלאחר נישואיה לאהרון בן משפחת לוי שכונוהחלילים – החברונים) , התגוררה המשפחה במבנה ממול לבית הכנסת הספרדי ברחוב מלאכי 1 (כיום ביתו של יוסי )בבית זה נולדו ילדיה : יהושע, מנשה,  יוסף, לאה שולמית , הבן הבכור שלמה נולד בחברון לפני המעבר לימין משה והבן הקטן אברהם נולד במקום המגורים החדש בשכונה ליד שוק מחנה יהודה.

בדאהב סולטנה דונה ובעלה לוי אליהו ,(שמה ניתן לה על שם אחותו שנפטרה) ,נישאה ללוי אליהו הייתה בתו של מיכאל יצחק בדאהב, אחותו של יהודה בדאהב , הייתה בתו של מיכאל יצחק בדאהב, ורעייתו לאה,אחותו של יהודה בדאהב , האב מיכאל יצחק לקח הלוואה על מנת לערוך את חתונתה וחתונת אחותה סולטנה דונה , אך את ההלוואה התקשה לשלם ,של 2000 פראנק, סולטנה ואליהו התגוררו ברחוב פלא יועץ 21, אין רישום לילדים, סולטנה נקברה באוגוסט 1958 בהר המנוחות גבעת שאול,על המצבה רשום סולטנה לוי.

באזה , התגוררו בתקופת המנדט בקומת הממסד ,ברחוב טורא 5 בשכונה.

בבר חננום , קבלה בשנת 1940 , מכתב להסדיר את חוזה השכירות , בכולל הספרדי במשכנות שאננים.

בדף יהודה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 9 ליטר נפט .

בויאנוס משה ורעייתו רחל , התגוררו ברחוב מלכי 23 ,לפרנסתו עבד בשקם הבריטי.

בומגרשן ,בגוש 30,בחלקה 19, בדירה מספר 1,כמה חדרים  2 , בבית התגוררו בשכירות בשנת 1947 ,משפחת יפרח שמעון  ורעייתו צפורה, ילדיהם :אסתר, דוד, יצחק, מרדכי, מלכה, חנה, מרגלים, אברהם.

בוניס משה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 4 ליטר נפט .

בוקס בכורה , דיירת קבלה נפט בשנת 1939 בימין משה.

בורלא בן חיים ,היה בנו של יוסף ניסים , חי בשנים  1903-1828 שימש כעסקן ציבורי ודרשן בבית הכנסת, במשכנות שאננים חי יוסף ניסים בורלא בשנות השמונים של המאה התשע עשר

בורלא יוסף ניסים , חי בשנים  1903-1828 ,בתקופה העותומאנית גרה בדירה במשכנות שאננים ,משפחת יוסף ניסים בורלא, בדירה מספר 9 דלתות מספר י"ג – י"ד ,דירה שרכש בשנת 1861.בשכונה שימש כחזן ,דרשן ומטיף ,בבית הכנסת הספרדי הגדול בימין משה , בנו של בן חיים יעקב בורלא חי בשנים  1903-1828 , לאחר מגוריו במשכנות שאננים עברה המשפחה לגור ברחוב מלכי בשכונה, שימש כעסקן ציבורי ודרשן בבית הכנסת, במשכנות שאננים חי יוסף ניסים בורלא בשנות השמונים ,בתקופת השלטון העותומאני בימי במגוריו במשכנות שאננים נשא יוסף בורלא, הספד גדול בבית הכנסת הספרדי מטעם הספרדים שגרו במשכנות שאננים, למשה מונטפיורי ,לאחר מותו בשנת 1885, יוסף ניסים בורלא המשיך במלאכת ההספד והפך אותה לאומנות, בעת שהספיד רבנים ידועים לאחר מותם, כושרו זה העניק לו את הכינוי "הספדן – הדרשן" ,אחריו ספד לו הנציג האשכנזי במשכנות שאננים יעקב אליהו פריעקיארד , יוסף ניסים בורלא נחשב לרב מלומד ,שכתב תחת החתימה הספרותית ני"ב ס"ט והדפיס ספרים רבים כולל הספר לזכרו של סבו , פרסם ועבד בשנת  1882 בבית הדפוס הצבי של יואל משה סלומון, בהמשך תרם ספרים לספריה הלאומית שהחלה את דרכה, יוסף ניסים בורלא נחשב לרב מלומד ,שכתב תחת החתימה הספרותית ני"ב ס"ט והדפיס ספרים רבים כולל הספר לזכרו של סבו מקור ישראל ונחלת יהודה בשנת  1882 בבית הדפוס הצבי של יואל משה סלומון, בהמשך תרם ספרים לספריה הלאומית שהחלה את דרכה,, לאחר מכן נתמנה גם כראש בית הדין הספרדי ראבה"ד, כיוון שדגל בהשכלה החליט לתמוך בניסים בכר בעת שפתח את בית הספר כי"ח – אליאנס ודאג שתלמידיו יהיו מעדות המזרח בניגוד לחרם האשכנזי על בית הספר, בשנת 1896 השיא את בתו מזל לחיים ניסים עאבו, בשנת 1882 כתב את ספרו ספר מקור ישראל ונחלת יהודא מעל למאתיים שישים דפים בשנת 1900 הדפיס את ספרו לקט יוסף שהיה בן 130 דפים, בבית הדפוס של עיתון הצבי בשנת 1903 כאשר נפטר הרב יוסף ניסים בורלא בגיל 75 , בעיר ירושלים הוכרזה עצירת מסחר וארבעת אלפים איש התקבצו למסע ההלוויה.

בורלא מזל ,בתו של יוסף ניסים בורלא ,נישאה לחיים ניסים אעבו (עבו), בשנת 1896 , ובני המשפחה ,המשיכו להתגורר בשכונת ימין משה .

בורנדסקי אפרים ורעייתו הנייה  וילדיהם :יצחק ,בן ציון, חנה , התגוררו בדירה שנשכרה ממשפחת אלטר שוב ביתו הראשון , בשנת 1948 ,

בחבוט הרב שמואל, גרו ברחוב מלאכי ,בשכונת ימין משה, אשתו שנולדה למשפחת אשכנזי יצחק ממייסדי השכונה , שעסק במסחר עופות ודייר השכונה, אהבה לציין כי רחוב מלכי ,הוא מקום מגוריהם רבנים וגאונים.

בטי שם משפחה ? , קבלה את הדירה בשכונה , מלקוח של אביה ,שהיה חייב לו סכום גדול, אל הדירה נכנסו כשבועיים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אלא שעם פרוץ המלחמה גורשה המשפחה למצרים ,שם נישאה לאנגלי וחייה עימו עד שנת 1963 שבה נפטר, בטי חזרה להתגורר בביתה שבימין משה , אלא שבשנת 1968 , נתבקשה להתפנות מהשכונה , בצו הפינוי הגדול ,הייתה בין המתנגדים למכירת ביתה.

ביג'ויה (בן גויה ) התגוררו ברחוב מלאכי 18 .

ביזנטי פלור  רעייתו של בן ציון פיזנטי ,שהתאלמנה בשנת 1936, רכשה את דירת  בכור ניסים ברחוב מלכי 3 .

ביזנטי מרקדה ריינה מלכה , בתה של אמה פלור, נישאה למשה ניסים דאסה (דסה) והתדוררה ברחוב מלכי 5 .

ביטון יוסף , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

ביטינר שמואל, בגוש 30,בחלקה 48, בדירה מספר 2,כמה חדרים 2 , בבית התגוררו בשנת 1947 ,משפחת לאדו יצחק  ורעייתו ויקטוריה, ילדיהם : אליעז ,יעקב.

בילו (בילופולסקי) יעקב ורעייתו יהודית בילו , ( בתו של יעקב דסה) התגוררו בגוש 30,בחלקה 95, בדירה מספר 1,כמה חדרים 1 בבית שלהם ברחוב טורא 13, שלא נמכר ולאחר מכן בתקופת המנדט, עברו להתגורר בבית ,שברחוב טורא 38, בשנת 1947 בבית התגוררו הגרושה טרבלוס בוקס ואביה יצחק (צדוק).

ביצצו רעייתו וילדם, התגוררו במשכנות שאננים 17 , פונו בשנת 1968 בפינוי הגדול בשכונה.

בית הכנסת האשכנזי במשכנות שאננים כונה "השולקה של רבי אברהם " ,בדרך כלל התפללו בו צעירי השכונה בעיקר שחרית בטרם יציאתם ,גם בנו של שמואל דוד כהן ,אבי השכונה האשכנזית בימין משה חיים בנימין כהן , וולייבש  גולדברג  ,יאדלר שהייה בשנת 1947-8 ממפקדי ההגנה בשכונה.

בית המדרש של אגודת ימין משה , היה ברחוב טורא 21 שהשתמש בו שימש בתקופת המנדט .

בכור חי ניסים ורעייתו רחל , (נקרא גם יעקב חי ), היה דמות מרכזית, של העדה הספרדית ושל שכונת ימין משה שבה התגורר בתחילה ,בשני חדרים ברחוב מלכי 3 בדירה מספר 4, לאחר מכן עבר לרחוב מלכי 11, את דירתו שברחוב מלכי 3 ,רכשה פלור ביזנטי (רעייתו של בן ציון פיזנטי ) בהמשך, נסים נולד בירושלים וחי בשנים 1854-1948 , נמנה עם מייסדי בית הכנסת הספרדי הגדול בימין משה. בה שימש בתחילה כגבאי הראשון בבית הכנסת ובהמשך גם כחזן, כמו כן כיהן כיושב ראש ועד שכונת ימין משה במשך שנים, והיה פעיל מרכזי בענייני העדה הספרדית, ובניהול חיי הקהילה בשכונה, שימש כגבאי הראשון ששרת בבית הכנסת הספרדי הגדול , ביחד שרת עמו הגבאי יוסף פרץ ניסים בכור ששרת בבית הכנסת כחמישים שנה, בבית התגוררו בשנת 1947 ,(מפקד ההגנה בשנה זאת) משפחת  כהן שם טוב ורעייתו מלכה.

בכור מאיר ורעייתו קצנא סדרס ושלושת ילדיהם ,התגוררו במשכנות שאננים 18 ,לאחר עלייתם לארץ מאיזמיר ,בשנת 1950 , מאחורי המבנה הקים לעצמו נפחיה קטנה ועבד כנפח המייצר מרזבים , כלים ודודים, עבד גם כגבאי בבית הכנסת עם ניסים יום טוב, בטרם עלה לישראל עבד כמנהל כולל, אחד מתלמידיו היה ניסים יום טוב, פונה מהשכונה בשנת 1968 בפינוי הגדול  בשכונה.

בכור משה ורעייתו אורו (זהבה) , התגוררו בבית שהוקם בתקופה העותומאנית, אך נכנסו אליו בתקופה המנדטורית , ברחוב המשלט 8.

בכר אליהו ורעייתו שמחה ,התגוררו בשכונה בשנת 1948 .

בכר חנה האלמנה ,התגוררה עם אביה ושתי בנותיה ,בכולל הספרדי במשכנות שאננים , בדירה מס' כ"א .

בכר חנום (חנון) ,התגוררו בדירה בתקופת המנדט במשכנות דירה מספר 9 דלתות מספר י"ג – י"ד , לאחר עזיבת משפחת יוסף ניסים בורלא , בתם נישאה לחייל בריטי בתקופת המנדט.

בכר יצחק , בשנת 1940 יצא מכתב מוועד הספרדים ,להסדיר את התשלום החודשי להשכרה של דירתם במשכנות שאננים,

בכר נחמה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 4 ליטר נפט .בכר רינה ,

בכר רבקה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

בכר שמחה במשכנות שאננים גוש  , דירה שהשכירה בשנת 1948 לדיירים.

בכר שרה ,התגוררה בכולל הספרדי ,במשכנות שאננים בדירה ח'.

בכרוב שלום ורעייתו שרה רבקה , בתחילה ברחוב מלכי 19, התגוררו ברחוב פלא יועץ 33 , עבד למחייתו בטחנת הקמח של ברמן ,בגוראת אל ענב.

בכרי סניורה, המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 .

בלאנסי (בלנטי ) כרימולא ,קבלה מכתב מוועד השכונה , המתריע בפניה , כי ההסכם שנקבע עמה לגובה התשלומים , בסך חצי לירה מצרית בכול תחילת חודש , על מנת לכסות את חובה להשכרת הדירה מוועד העדה הספרדית, איננו מתקיים ,ועדיין חובה הוא בסך 4 לירות מצריות, אי לכך עליה לשלם את חובה לאלתר ,בטרם תוגש תביעה כנגדה לכיסוי החוב.

בלו יעקב ,בגוש 30,בחלקה 54 בדירה מספר 1,כמה חדרים  1 בבית ששכרה התגוררו בשנת 1947 ,הגרושה טרבלוס בנקס, אביה צדוק, בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 5 ליטר נפט .

בלומנפלד ( בלומענפעלד ) אברהם יהושוע האב ,שכונה (יודל לומזור) , התגורר במשכנות שאננים , בדירה מספר 5 מספר ז"-ח", נישא בשנית לפינה לבית בק ישראל ,(שהיה חלוץ הדפוס העברי בארץ ישראל) , עבר לגור בפלא יועץ 3 ,לאחר נישואיהם נולדו הילדים : אליעזר זאב, משה, אברהם ,דוד , מנחם.

בלומנפלד (בלומענפעלד) אברהם וגיטל , אברהם בנו של הרב בלומנפלד יהודה שכונה (יודל) לומזר , שהיה תלמיד חכם ומורה, ובעל בקיאות רבה בתורה, ואימו פינה ,בנו של ישראל בק חלוץ הדפוס העברי בירושלים, בשנת 1889 נישא לבתו של נחום (המגיד) קפלן התגורר בשכונת משכנות שאננים ( בתי מונטפיורי) בדירה מספר 5 מספר ז"-ח", בשנת 1902 נבחר להיות בוועד היהודי כנציג בכוללים האשכנזיים , ונבחר לוועד הצירים בשנת 1902 ,כציר, ירושלמי ונבחר גם לוועד בתי הכולל האשכנזיים, בשנת 1894 בעת שגר בירושלים בשכונת משכנות שאננים ,יסד בירושלים עם חברים את אגודת אחווה לפעילות ציבורית ולהגנת הישוב היהודי בארץ ישראל, היה פעיל בגאולת אדמות ביהודה השומרון ובגליל.

בלומנפלד אליעזר זאב ורעייתו רחל ריי לוינזון , היה בנו הבכור של בלומנפלד (בלומענפעלד) אברהם יהושוע , שכונה (יודל לומזור) ,לאחר נישואיו עבר להתגורר בפתח תקווה , בעקבות רעייתו שהייתה בתו של משה צבי לוינזון , מראשוני מתיישבי פתח תקווה, שם נפטר בגיל צעיר בשנת 1888, רעייתו ריי לוינזון ,חזרה עם ארבעת ילדיה להתגורר במשכנות שאננים.

בלומנפלד ( בלומענפעלד ) דוד , בנו של בלומנפלד (בלומענפעלד) אברהם יהושוע האב , שכונה (יודל לומזור) , בילדותו התגורר במשכנות שאננים .

בלומנפלד ( בלומענפעלד ) מנחם , בנו של בלומנפלד (בלומענפעלד) אברהם יהושוע האב , שכונה (יודל לומזור) , בילדותו התגורר במשכנות שאננים .

בלומנפלד ( בלומענפעלד ) משה , בנו הבכור של בלומנפלד (בלומענפעלד) אברהם האב , שכונה (יודל לומזור) , בילדותו התגורר במשכנות שאננים .

בלומנפלד ( בלומענפעלד ) מנחם , בנו של בלומנפלד (בלומענפעלד) אברהם יהושוע האב , שכונה (יודל לומזור) , בילדותו התגורר במשכנות שאננים .

בליצקי זאב, בעלה של שיפרה בליצקי ,בחלוקת העבודה בינם הוא נשלח ללמוד תורה והיא פרנסה את הבית ממסחר בחנויות בשכונה .

בליצקי חיים יוסף ,חיים  נולד בשנת 1903 נפטר 1964, התחתן בבגרותו והתגורר בימין משה בדירת אחת בכולל האשכנזי  ,ברחוב פלא יועץ ופינת המצודה, בשנת 1933 התקיים בבית הכנסת האשכנזי בימין משה פדיון בנו , בצעירותו החל את עבודתו כלבלר בבנק ברגהיים ובטחנת הקמח שלו באזור שער שכם שבה היה בהמשך שותף , אברהם החל לעבוד בממשל התורכי כגובה מס הדרכים בעבור השלטון בכביש יפו – ירושלים, לאחר שחכר את הזיכיון מהשלטון העותומאני, האגדות הירושלמיות מספרות על עוז רוחו בעת שטיפל בסרבני התשלום הערביים ,או בעת שהציקו ליהודים .

בליצקי שפרה , רעייתו של זאב בליצקי, שפרה בליצקי , לשפרה ובעלה זאב בליצקי ,היה הסכם ברור שהוא ילך ללמוד בישיבות והיא תנהל את חיי המסחר של המשפחה, אם המשפחה שפרה ,ניהלה שתי חנויות בשכונת ימין משה וחנות שלישית בגורת אל ענב , החנות הראשונה : בפינת רחוב המצודה ורחוב התקווה החנות השנייה שהפכה במשך למחסן סחורה ליד שער הכניסה של רחוב המצודה והחנות שלישית בשכונת גורת אל ענב הסמוכה, בחודש מרץ בשנת 1934 נפרצה חנותה בימין משה ונגנבו מהחנות שק קופסאות סיגריות ושק סוכר ,בידי ארבעה ערבים בשעות הבוקר המוקדמות, שמש בית הכנסת יוסף פרץ ,אשר גר במשכנות שאננים, שהגיע לפתוח את בית הכנסת הגדול ,הבחין בהם וקרא לעברם, בעת שנשאו את השקים במדרגות הרחוב, בתגובה ירה אחד הערבים בגבאי יוסף פרץ והחטיא, אך בירייה הוא פגע בשותפו לשוד והרגו , מובן שהשקים עם הגנבה הושארו בשטח השודדים נתפסו לאחר זמן והועמדו לדין באוקטובר 1934, אחד השודדים הפך לעד מדינה וכנגד השנים הנותרים נערך משפט הגניבה והרצח, למשפט הופיעו השודדים בלבוש מהודר לאפנדים, העידו כנגדם איש המשטרה והרופא שטיפל בפצוע שנורה ומת, בשנת 1935 היא הגישה בקשה לרישיון למכירת משקאות חריפים.

בליצקי חיים ורעייתו רחל, התגוררו ברחוב פלא יועץ פינת רחוב המצודה ,למחייתו עבד בשוק מחנה יהודה .

בלנטי אל מאיר , ספרדי  שמש בבית הכנסת הספרדי הגדול בימין משה, ביחד עם מאיר חי ג'ינו במאה העשרים ,במשכנות שאננים גוש ורחוב שאינם ידועים , ג 46 – 45 / 1372 ,רחוב פלא יועץ ,יחידה 415 אזור 15 , התגוררו בשנת 1948.

בלנטי כרימולא (כרימולה) , קבלה מכתב לפינוי דירתה במשכנות שאננים, באם לא תשלם את חוב ההשכרה בסך 4 לירות .

בן טובים שמואל , בנו של יצחק אייזיק בן טובים ואימו שיינה חיה ,נולד בשנת 1880 , משפחתו עלתה לארץ ישראל בשנת 1881,בשנת 1899 עבר להתגורר בירושלים, בשנת 1900 נשא לאישה את בתו של יהושוע ברמן רשה ,ואז נכנס לעבוד בעסקי הקמח והתחנות .

בן יקר חיים, עלו לשכונה בעליית איזמיר שבתורכיה לאחר מלחמת העצמאות, התגוררו בקומה העליונה הימנית ברחוב מלכי 1.

בן מימון שלמה ,התגורר ברחוב מלכי , פונה בשנת 1968.

בן נבט מיסייה ברוך , התגוררו ברחוב התקווה 35, לאחר עלייתם מאיזמיר, בתום מלחמת השחרור ,ששימש כחזן בבית הכנסת הספרדי.

בן עובד מרדכי ורעייתו ג'ויה , התגוררו בדירת הממסד בימי המנדט, ברחוב הטחנה 15 מרדכי שימש כתוקע בשופר בבית הכנסת הגדול, שמו חקוק על טבלת הרבנים והשמשים שפעלו בבית הכנסת, התגורר בימין משה מתחת לבית הכנסת .

בן עזרא ,מעולי איזמיר, התגורר ברחוב מלכי 8 , בקומה העליונה , לידו משפחת עסל,  בן עטר אברהם ושרה רעייתו , מעובדי חביליו לממתקים בתקופה העותומאנית, פונה בש/נת 1968 ,בפינוי הגדול בשכונה.

בן עטר אברהם ושרה רעייתו , מעובדי חביליו לממתקים בתקופה העותומאנית, קבל נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939 .

בן ציון שלום , דייר קבל נפט בשנת 1939 בימין משה.

בן ציון פרנס , (גיסו של שמואל אירמוזה) התגוררו בשכונה יעקב דאסה ושותפו בן ציון פרנס מכרו לולבים ואתרוגים בשוק מחנה יהודה בחג הסוכות.

בן שמעון מסעוד חי ((אחיו של הרב רפאל אהרון בן שמעון) בתקופת המנדט התגוררה המשפחה ברחוב הטחנה – פינת רחוב ימין משה 1.

בנבנישתי ברוך, התגוררו בשכונה בקרבה לבית עבדאללה, ברחוב טורא 11 ,באוקטובר 1933 ,בשנת 1919 היה ברשימת המתמודדים לוועד השכונה, אל בייתו הושלחו שתי פצצות דרך החלונות במאורעות, כיוון שהמשפחה התגוררה בבתים המערביים של השכונה, מפצצות אלו לא נפגעה המשפחה

בנבנישתי דוד, שימש כפייטן בבית הכנסת הגדול הספרדי לפני מלחמת השחרור, דייר קבל נפט בשנת 1939 בימין משה.

בנבנישתי יעקב, שהתגוררו בימי המנדט ברחוב טורא 11 בדירה ששכרו מהחייט משה ורעייתו סולטנה אריה.

בנבנישתי רבקה האלמנה , התגוררה ברחוב מלכי 25 ,למחייתה עבדה בבית החולים הדסה בחלוקת נפט בשנת 1939 , קבלה מרים 1 ליטר נפט .

בנג'ל אהרון , קבל נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939.

בנצקובסקי אברהם בן דוד , האמן והמורה לאומנות בן דוד בנצקובסקי, גר בשכונת ימין משה כדייר ,לאחר ששכר דירה בשנת 1924 , בן דוד היה צייר מומחה לעבודת דפוס, פרסם מודעה שבה חיפש עבודה ,בביתו השכור בימין משה ,הנקרא בית משה האמריקאי במודעה ציין שהוא מקבל עבודה בצינקוגרפיה, תוכניות, שלטים ועוד .

בסון מאיר רעייתו וילדיהם :רחל ,לבנה ,יעקב ,שמחה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , האם חלקה 49 ? .

בצינדר מאיר, התגורר בימין משה, בתחילת שנת 1948 פתחו הלגיונרים ,מעל חומות העיר העתיקה ,בירי צלפים רב לעבר השכונה ,ופגעו בעיינו .

בצראווי אברהם בן משה חיים ,אבי המשפחה התחתן ,עם מוצאה של המשפחה בבצרה שבעירק, אבי המשפחה עלה לארץ בשנת 1830, הייתה לו חנות  בשוק החדש ( שוק המוריסטאן), שוק אפטימוס  ,שבשוק החדש ברובע הנוצרי , אברהם היה בעל חנות בדים קטנה בשוק, שעבד רק מספר שעות , עקב חיבתו ללימוד תורה בדרך כלל סגר את חנותו אחרי הצהרים ,ופנה לעיסוקי למידת התלמוד, כמו כן פתח כיתת לימוד לילדי השכונה ליד טחנת הקמח בשכונה, בשנת 1913 התרעם על מנהגו של הרב קוק האשכנזי ,לפרסם מודעות שעליהם חתם כראב"ד דעיה"ק יפו והמושבות, למרות שתוארו היה ראב"ד לעדת האשכנזים ביפו , לזרם הפרושי האשכנזי, ובכך לדעתו הוא פילג והעליב ,את כבוד העדה הספרדית, ועל כן יש להגבילו לחתימת מודעותיו בחתימתו בלבד, עוד בשנת 1913 פרצה מריבה ומחלוקת ,בין אברהם בצראווי לבין אהרון ברזני, על גובה שכר החנות שהושכרה לו, כתוצאה מכך התלונן אברהם בפני השלטונות , ששלחו שוטרים וסגרו ונעלו את החנות.

בצראווי (אלבצראי) בצלאל , בנו של אברהם ,היה מורה בחדר שפתח בדירתו, ליד תחנת הרוח.

בצראווי ( אלבצראי) חכם ניסים , חנות בשוק החדש, בעל מצבעה לבגדי האיכרים , ( בשוק המוריסטאן), ברובע הנוצרי  .

בצראווי ( אלבצראוי) ראובן ורעייתו רבקה חיה, היה בעל (חנות בשוק החדש ( שוק המוריסטאן), בני המשפחה התגוררו בחלק האשכנזי של ימין משה, כבעל חנות לבדים ,היה הסוחר המועדף על נשות שכונת שאננים וימין משה , את סחורתו המשובחת הביא מאנגליה, היה סוחר קשוח ולאחר שקבע את מחיר הבד , לא הסכים להוריד מחיר ,(ועל כן קיבל את הכינוי דיבורו אחד).

בצראווי (אלבצראוי )רבקה־חיה ,בתו של ראובן , נישאה ליצחק ממשפחת דאסה וגרו בימין משה , טרם החתונה פורסמה הודעת אירוסין , מטעם יעקב דאסה ורעייתו בשנת 1920 שנערכה בימין משה , ובשנת 1921 נערכה החתונה, למשפחה נולדו ארבעה בנות : יוכבד שנישאה לבן משפחת כהן  שמחה (שרינה) שנישאה לחסדי ממשפחת אלבג, מרגלית שנישאה לבן משפחת צארום, אהובה שנישאה לבן משפחת בושרי (אביבי).

בצראוי (אלבצראי) ניסים בעל מצבעה לבגדי האיכרים, תושב ימין משה בעל חנות בעיר העתיקה .

בצראוי (אלבצראי) (רובן -ראובן) ורעייתו יוכבד (שני אשכנזים) , שהתגוררו ברחבת המכוניות ,שמאחורי רחוב פלא יועץ, קבל בשנת 1939 2 ליטר נפט, בחלוקת נפט בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים, ילדיו תמכו במשפחה.

בר אדון יחיאל , (ספרדי) חתום על ספר התקנות למגורים משכנות שאננים וימין משה (חוזה) היה גבאי בשכונה, בשנת 1892 נערכה ישיבה שבה השתתפו נציגי העדה הספרדית בימין משה : בראדון יחיאל,  אשכנזי יצחק,  מאיר יעקב, שמואל מיוחס, פנזיל אליה משה, הנציגים של העדה האשכנזית בימין משה: יוסף ריבלין, המבורגר נתן פיינשטיין דוד , בעת הבנייה נפטר יוסף ריבלין ,והמבורגר נתן פשט רגל, כמחליפים נבחרו לוריא יעקב , חג'יז יצחק, והוניג אליה, ההסכם נערך לבין יורשו של מונטפיורי ,יוסף סאבאג , וחברי הוועד חתמו על הסכם לבניית בתים נוספים בשכונת ימין משה, חפירת בורות מים , לצורך זה הבטיחה קרן מונטפיורי להלוואות 2600 לירות בתור הלוואה לביצוע העבודה, בתוך שלוש שנים .

בר מימון ,מהעלייה מאיזמיר ,התגוררו במבנה לאחר מלחמת השחרור, גרו ברחוב מלכי 18 ולאחר מכן עברו לרחוב טורא 38 וגרו בקומה העליונה.

בר קון מרדכי ,התגורר בדירה מספר 8 במשכנות שאננים , עבד לפרנסתו בבית החרושת לחוטים "פוליטי" ברוממה , למרדכי בר קון ולרעייתו לא היו ילדים , בית החרושת היה שייך לעולה מתורכיה ,ועבדו בו בעיקר פועלים ממוצא תורכי , כאשר פונה מהשכונה עבר לבית ישראל , מרדכי בר קון נחשב לאדם מאמין ודתי .

בר שפירא , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

בר"ץ (בן רבי צדוק), שם אשכנזי נפוץ , משפחה ותיקה שחייה בימין משה , בתקופה שלפני פינוי השכונה בשנת 1968.

בראזני יצחק , סוחר בשוק המורדיסטן ( סוק אל ג’דיד )ברובע הנוצרי, היה גבאי בבית הכנסת לאורך 10 שנים , דור חמישי בארץ ישראל ,בנו של חכם דוד ביראזאן , שעלה לארץ בשנת 1741, יוסף עבר מצפת לירושלים ,נישא ונולדו לו שלושה ילדים, התפרנס ממסחר ודגים, בשנת 1934 התמנה לגזבר לגביית מיסים בעיריית ירושלים , סיים את תפקידו בשנת 1938, במקצועו היה כחייט, היה גוזר במספרים של עבודתו, את גיליונות כרטיסי המים לכרטיסים חולקו בתשלום בהקצבה למשפחות, כרטיסי מים אלו ,נמכרו בידי שמשי בית הכנסת וחברי וועד השכונה, התקנות העותומאניות קבעו שכאשר נבנה בית מחוץ לחומות העיר העתיקה יש לחצוב בור מים לאיסוף מי הגשמים ולאספקת תצרוכת המים המשפחתית, לצורך איסוף המים מהגגות ומהמדרכות הוסיפו בעלי הבתים מערכות איסוף של מרזבים מגגות הבתים ותעלות ניקוז ברחובות על מנת לאסוף את המים, על גבאי בתי הכנסת ,הוטלו האחריות לחלוקת המים, פתיחת הבורות ונעילתם , ניקיון המערכת והכנת התשתית בכול שנה לקראת החורף בעלי הבורות שילמו סכום כסף לאנשים תחזוקת וניקיון הבורות אחת לשנה.

ברגר ישראל, רעייתו רבקה ילדיהם: אברהם, יעקב , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 ,האם בחלקה 54 ?

ברדקי אברהם ורעייתו אהובה וילדתם חיה פסיה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 .

ברוך יעקב ורעייתו שמחה, התגוררו בטורא 7 ,ששימשה כמורה ,עד שנפטרה בשנת 1958 המשיכה להתגורר בדירה שברחוב טורא 7 בשכונה, עמה התגורר גם בנה יהודה בן ברוך בתקופת המנדט .

ברוך שמחה אלמנת יעקב , התגוררה ברחוב טורא 7 , וקיבלה בשנת 1939 ליטר נפט , בחלוקת הנפט בשכונה.

ברוך יהודה ,בנם של ברוך יעקב ושמחה , המשיך להתגורר בבית יחד עם אימו עד שנפטרה

ברוך ניסים ואסתר אלה  ,בשנת 1940 יצא מכתב מוועד הספרדים ,להסדיר את התשלום החודשי להשכרה של דירתם במשכנות שאננים.

ברוך אסתר אלמנת נסים אלה , דיירת קבלה בשנת 1939 נפט בחלוקה בימין משה.

ברכה אלברט ורעייתו מרים ,התגוררו ברחוב מלכי 16 , קבל בשנת  1939נ 2 ליטר נפט בחלוקת הנפט בשכונה .

ברוכיאל אסתר , התגוררה במשכנות שאננים,  בשנת 1940 יצא מכתב מוועד הספרדים להסדיר את התשלום החודשי להשכרה של דירתם במשכנות שאננים, קבלה מכתב מוועד העדה הספרדית בשכונה לחידוש חוזה השכירות למגורים.

ברוכיאל ריינה , בשנת 1940 יצא מכתב מוועד הספרדים ,להסדיר את התשלום החודשי להשכרה של דירתם במשכנות שאננים.

ברונר יוסף (יוזף) ורעייתו יהודית , שכרו דירה בשכונה מידי אליהו אברהם בשנת .1948

ברוששטר ,בגוש 30 ,בחלקה 8 , בני המשפחה ,התגוררו בשכירות בשנת 1947 , משפחת זעפרני שאול, ורעייתו אסתר.

ברזני יוסף , התגורר בימין משה , רכש פטיפון ,ובחגים השמיעה מוזיקה לדיירי השכונה.

ברטשינר שלמה ,בגוש 30, בחלקה 48, בדירה מספר 3 כמה חדרים 1 , בבית התגוררו בשנת 1947 האלמנה טורגמן רחל וילדיה : ישראל ,מלכה ,ידידיה .

ברטשנה שלומי , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 10 ליטר נפט .

ברינצ'ר שלמה ורעייתו רבקה , גרו ברחוב פלא יועץ 1-3 פינת רחוב המגדל, ( גן מרים) בתקופה המנדטורית התגוררו במבנה משפחת שלמה ורעייתו ברינצ'ר  (סיפור הסבל רחמים דה לרוזה ) שאהב גם את הטיפה המרה שאותה השיג ממשפחת ג'ינאו יצרני היין בעיר העתיקה ובשכונה , כאשר אבדו לו הכנסותיו ,מצא רחמים דה לרוזה עבודה , משני סבלי תחנת אגד ברחוב יפו שותפו לעבודה היה בריצ'נר האשכנזי, שהיה כמוהו שומר הלילה בתחנת אגד, בעת שרחמים דה לרוזה ,לא צנח מאהבתו לטיפה המרה על הרצפה ,בהמשך היה גם הסבל לופקה מהדמויות הציוריות של ירושלים.

ברכה אלברט , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 6 ליטר נפט .

ברכה ג'ק , קבל נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939.

ברכה יוסף , התגורר במשכנות שאננים , עבד אצל בכור מארש, קבל נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939 .

ברכה שלמה , התגוררה ברחוב התקווה 39 , לאחר עלייתם לארץ מאיזמיר, בתום מלחמת השחרור .

ברלין אלכסנדר , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 5 ליטר נפט .

ברלין אלעזר ד . , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 6 ליטר נפט .

ברלין רוחמה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

ברמן , הפעילו מאפייה בשכונת ימין משה, בסוף שנת 1947 , ניסו פורעים להצית את המאפיה בימין משה.

ברנדיל – גינר בריינה , (לבית שטרנברג) שאותו קבלה לאחר נישואיה , בני המשפחה התגוררו במשכנות שאננים בתקופה העותומאנית , דירה מספר 4 דלת מספר ו" , בתקופה העותומאנית גרה בדירה משפחת ברנדיל האלמנה בריינה (לבית שטרנברג) לאחר הנישואים החליפה את שם משפחתה ,לשם משפחת בעלה גינר  יחד עמה גר בנה גינר יצחק , בתקופה המנדטורית גרה בדירה משפחת ברנדיל האלמנה בריינה (לבית שטרנברג לאחר הנישואים נקראה גינר  ובנה גינר יצחק שהיה קצין בבריגאדה היהודית, ונהרג בפברואר 1948 ,בעת שהגן על שכונת ימין משה, האגדה מספרת כי כאשר הגיעה החלבנית הערבית חילווה לחלק חלב לברנדייל ,היא נהגה לעמוד מחוץ לדירה ולקרוא לה שתצא במשפט "אום אל לזאבט" שפירושו אם הקצין לכבוד בנה יצחק,שהיה קצין בריטי בבריגאדה היהודית.

ברקוביץ אהרון וציפורה ,גרו בכולל הספרדי במשכנות שאננים , בדירה ח', אהרון עבד כשוטר.

ברקוביץ דינה אימו של משה ברקוביץ , התגוררה בביתו של טרגה משה, בכולל אשכנזי במשכנות שאננים בשנת 1947,בגוש  30,בחלקה 141, בדירה מספר 16 כמה חדרים  1.

ברקוביץ האב ורעייתו ברטה ,התגוררה בתקופת המנדט בדירה מספר 2 (דלת ג) במשכנות שאננים משפחה מוזיקאלית , האב ניגן בתזמורת המשטרה הבריטית בתקופת המנדט , ילדיהם הלל ,לזר,נחמה וחנה.

ברקוביץ משה ורעייתו שרה ,נכדתה של רבקה טרגן, והאם דינה של ברקוביץ משה, התגורר בכולל אשכנזי ,במשכנות שאננים בשנת 1947,בגוש  30,בחלקה 141, בדירה מספר 16 כמה חדרים  1. לפני כן התגוררו דירה מספר 2 דלת מספר ג" ,

גאון אברהם , התגורר ברחוב טורא 38 , בקומת הממסד ,ופונה בפינוי של שנת 1968.

גאון יצחק , התגוררו ברחוב התקווה 29 ,לאחר עלייתם לארץ ,בתום מלחמת השחרור, ופונה בפינוי של שנת 1968.

גאטיניו (גטניו) מרים האלמנה התגוררה במשכנות שאננים , בדירה כ" ה ,בשנת 1930 ביקשה מהוועד להפחית את דמי השכירות משמונה לירות לארבעה לירות, בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 4 ליטר נפט , בשנת 1940, קבלה מכתב מוועד העדה הספרדית בשכונה , לחידוש חוזה השכירות למגורים, בשנת 1940 יצא מכתב מוועד הספרדים ,להסדיר את התשלום החודשי להשכרה של דירתם במשכנות שאננים,

ג'אני מאיר בחצרו ברובע הנוצרי בעיר העתיקה הייתה מפורסמת בקרב היהודים, בזכות בית הכנסת שהיה לו בקומה השלישית בביתו שאליו היו מתכנסים סוחרים יהודיים באזור לתפילה בימי השבוע, בבית זה גר מאיר ג'אני עם משפחתו ,וחתנו דוד שאקי שנישא לבתו אסתר וגרו בקומת הקרקע של המבנה בחצרו של ג'אני, גאני מאיר בית הכנסת החזיק מעמד ופעל עד מאורעות 1936 ,גם בשנים שקדמו לכך ,כיוון שחלק מסוחרי השוק החדש היהודיים עזבו , נאלץ מאיר גאני לשלם לאנשים שיבואו וישלימו מנין בעת התפילות, לאחר המאורעות בשנת 1936 הועבר בית הכנסת על רהיטיו למחסן שמרכז המסחרי שהפך לבית כנסת. לאחר המאורעות בשנת 1936 ,השכיר מאיר את חצרו וביתו לחבר נוצרי שהבטיח ,כי בקומת בית הכנסת לא תהפוך לחדר מגורים , הבטחה זאת קוימה כשחזרו בני המשפחה לבקר בבית לאחר מלחמת ששת הימים, גם לאביו של יוסף מארש חתנו של מאיר גאנו ,הייתה חנות ברובע החדש ,שבה עבדו ילידיו , עד הפרעות בשנת 1936 שאז העביר את עסקיו לרחוב ממילא ומשם למרכז המסחרי מעליו. אגדה מפורסמת שמסופרת בין זקני העיר, כי בעת שהיה נסיך לפני שהתמנה להיות, המלך ג'ורג החמישי, ביקר באופן לא רשמי בישראל הוא התארח בליל הסדר בביתו ,ובבית הכנסת של מאיר גאנו לסעודת החג ולקריאת האגדה המלך גורג החמישי ,התכבד באכילת מזונות החג והתפעל מהמצה השמורה, במהלך תפילת הסדר הסביר מאיר ,את מנהגי היהודים ופרשנות לתפילה גם הנציב הרבט סמואל ומנהיגי העדה הנוצרית התארחו בחצרו ובביתו בימי חג, במאורעות שהתרחשו בארץ ישראל והעיר העתיקה בשנים 1920-1,1929 השאירו את חותמם גם עסקיו וביתו של מאיר גאנו , אך נזקיו היו פחותים כיוון שהיה מיודד עם בני הקהילה הנוצרית ברובע, אך המאורעות של 1936 ושנת 1939 גרמו לבני המשפחה להתגורר מחוץ לחומות העיר העתיקה חלקם עברו לשכונת ימין משה , אגדה ירושלמית מספרת על יושרו של מאיר גאנו (גני), שכאשר הגיע לחנותו יהודי אחד מסוחרי השוק ורכש ממנו שלושה פחי נפט ומסר לו בתמורה שלושה צרורות של כסף בעבורם, כיוון שמאיר שהיה עסוק לא ספר את הכסף שקיבל , בסוף יום העבודה ספר את הכסף והתברר לו שהיהודי שילם לו יותר מדי, מיד פתח בחיפוש והחזיר ליהודי את הכסף המיותר, עוד מספרים שכיסו היה פתוח לנדבות ועזרה לעניים, בשנת 1904 התארגנה קבוצה מחשובי העדה הספרדית ונכבדיה בעיר העתיקה ובשכונות שמחוצה לו , והחליטו על רכישת דגנים ובעקר חיטה במחירי הקנייה ,ולמכור אותו ללא רווח לעניי העיר הספרדיים , אחד מאנשי הקבוצה שהוקמה היה מאיר גאני (גני), בקרבה לחנויות של משפחת מאיר גני ,התמקמו החנויות של : בן ציון קורונל, יוסף אלישר , האחים מראש, אליהו אלחסיד, יהודה קפלי, יצחק מזרחי, יצחק ברזאני, חכם אליהו נסים, דאוד טוטאח,  חכם נסים בצראוי,  בעל מצבעה לבגדי האיכרים  ג'אני מאיר, למשפחת גאני היו שלוש חנויות בשוק המוריסטאן החדש ,שרובע הנוצרי בעיר העתיקה, שעבר משבר לאחר מות שבעת בניו  , נותר עם שתי בנות , בתו הגדולה נשאה ליוסף מארש, ואחותה נשאה לדוד שאקו, מאיר גאני שנולד בעיר ינינה ביוון בשנת 1840 שם היה סוחר ידוע שעשה הון בעירו ,בשנת 1880 החליט ועלה לישראל מיוון ביחד עם אשתו ושלושת בנותיו , בתחילה גר באחת מחצרות היהודים בעיר העתיקה, אך הלכלוך והצפיפות לא הייתה לרוחו, אי לכך החל מחפש בית חדש למשפחתו , כיוון שהיה בקשרים טובים ,עם העדה הנוצרית היוונית הלבנה ,חפש תחילה דירה חילופית ברובע הנוצרי, למרות שידוע היה כי יש משפחות רבות שהתגוררו ,גם ברובע ארמני וברובע המוסלמי, למרות שברובע הנוצרי חיו מעט משפחות יהודיות רכש מאיר גאני חצר ברובע הנוצרי ביחד עם עוד משפחות כמו משפחת סירוטקין שרצו לשפר את מגוריהם , כולל חתנו דוד כהן שאקו  שהיה נשוי לבתו אסתר שגרו בקומת הקרקע, ומעליה דירתו של מאיר גאנו ,ומעליה בית הכנסת ממרפסת ביתו ניתן היה להשקיף על בריכת חזקיהו ,הבית היה מול מנזר יוהאנה – מנזר יוחנן המטביל בית מספר 113 רחוב יוחנן קטוע הראש ,ביתו של גאנו היה מספר 94, בקומה השלישית במבנה, שרכש בחצר  ברובע הנוצרי ,פתח בית כנסת מפאת המרחק הרב לבתי הכנסת ברובע היהודי, כך שהמקום החדש ושילוב בית הכנסת בביתו גרמו לו לפתוח גם שלוש חנויות בשוק החדש שוק המוריסטאן ברובע הנוצרי, בית הכנסת שפתח בביתו נקרא בית הכנסת של סניור גאני  ,בית הכנסת שימש גם את הסוחרים היהודים שהיו להם חנויות בשוק החדש ואפילו את המשתכנים היהודיים במלון אמדורסקי באזור שער יפו , הסוחרים היהודיים בשוק החדש, עלו והתרבו בעיקר עד תקופת מלחמת העולם הראשונה.

ג'אני שמעון ורעייתו רבקה , התגוררו בשכונה בימי המנדט ברחוב טורא 38.

גבאי אברהם ,הגיע לשכונת ימין משה בשנת 1949, והצטרף לעולים החדשים מאיזמיר , באיזמיר שימש אברהם כמבקר איכות סחורות לייצוא בתורכיה,  בבואו כעולה בתחילה שכר דירה של חמש לירות, מלוי שלום מורנו שעבד כשופט , לאחר מכן עבר אברהם התגורר ברחוב מלכי 13 ,בהמשך עבר אברהם לרחוב המבשר ובהמשך לרחוב טורא 7-8 בקומת  הממסד , בשנת 1974 עזב את בייתו בימין משה ועבר להתגורר בדירה בקטמון, אך ממשיך להגיע ולהתפלל בבית הכנסת הספרדי בערב שבת .

גבאי חיים ורעייתו רוזה , (גיסו של שמואל אירמוזה) חיים היה אחיו אליהו אירמוזה יצרן הגבינות ,בני המשפחה התגוררו בימי המנדט ברחוב טורא 38 , בשנת 1940 יצא מכתב מוועד הספרדים ,להסדיר את התשלום החודשי להשכרה של דירתם במשכנות שאננים.

גבאי משה ומטילדה , שעלו בעלייה מאיזמיר לאחר מלחמת העצמאות, גרו ברחוב מלכי מול החנות של ויטלי, באיזמיר היו למשפחה מספר חנויות למונפקטורה ( תפירה והלבשה) , בארץ מחוסר עבודה הם התפרנסו מחנות ירקות שפתחו ברחוב בן שטח, בתחילה הגיעו לארץ הבנים : דוד, שושנה, יהודית, בנימין מאיזמיר , לאחר עלייתם ,שובצו בקיבוצים בעמק הירדן ובית שאן, ההורים שהגיעו מאוחר יותר ,בתחילה שוכנו במעברה ליד חיפה, ביחד עם ההורים ,הגיעו אחות של האבא קדם ואחות האמא מזל טוב, אחיו של האבא קדם גר באיטליה , כאשר עלה אחיו רפאל של האבא שאשתו הייתה עקרה ,הוא הביא עמו באימוץ את ילדיו של האח הנוסף מאיטליה בן ובת למגורים בשכונה.

גביזון אליהו ורעייתו פרחיה, משפחת גבינזון פרחיה גרו בתחילה ברחוב  ? ובשנת 1908 ניסו בני משפחת להשכיר את ביתם בימין משה , הם תיארו את ביתם כבית עם פרוזדור ובית תבשיל ומים לאורך כול השנה, בשנת 1927 פרצה שרפה בביתו של פרחיה גביזון בשכונת ימין משה כתוצאה מהתלקחות פרימוס בבית, כוחות כיבוי האש הוזעקו והגיעו שתי כבאיות וכוחות שיטור, כוחות הכיבוי נאלצו לשבור את סורגי החלונות על מנת להוציא את בני הזוג לאחר שנלכדו בחדר, כמו כן נכנסו כבאים לחדר אחר על מנת לחלץ את ילדי המשפחה שגם היו לכודים בחדרם, בני המשפחה הובהלו לטיפול בבית החולים בקור חולים וטופלו, במיוחד האב שנכווה בראשו ,תכולת הבית נשרפה כליל אך בתי השכנים ניצלו.

גבריאל חנניה יהושע שבתי , נישא בשנת 1893 לרחל, בתו של הרב אברהם פראג ונכדתו של הרב יצחק פראג,  שרת כרב בבית הכנסת הספרדי הגדול בימין משה, לצד הרב יוסף מרדכי הלוי והרב אברהם פילוסוף , חי בשנים 1875-1955 ,בשנת 1935 נבחר לכהונת אב בית הדין של העדה הספרדית בירושלים, מכר את בייתו לבכור מארש , ברחוב מלכי 25 ועבר לגור במקור ברוך.

גבריאל יהושע יעקב הסופר, בנו של גבריאל חנניה , חיי בשנים 1905-1982, נישא למלכה סולטנה רוזוליו ,בבגרותו היה חוקר ותיעד באופן מפורט מאוד ,את ילדותו בשכונה, בספריו, ילדות בירושלים הישנה, ושכונות בירושלים הישנה, פרסם את ספרו הראשון על ירושלים ילדות בירושלים הישנה בעת שמלאו לו שישים שנה, בלהט הזיכרונות לחיי הספרדיים בשכונות בירושלים, סיפר הסופר על עברנו בירושלים ומנהגיה של ירושלים של מטה הישנה, עד שנות השמונים הספיק יעקב יהושע לפרסם 12 ספרים, עשרות מאמרים בעיתונות ובירחונים  ובנוסף לשני ספרים בערבית לתולדות העיתונות הפלסטינית, לאחר מותו נתגלו עוד כתבי יד בלתי גמורים שחלקם פורסמו והושלמו בידי בנו א,ב,יהושוע .

גבריאל אברהם ב .יהושוע (בכינויו בולי) , הנכד המפורסם של גבריאל חנניה , ושל סבו רוזוליה מאמו סולטנה מלכה ,ובנו של גבריאל יעקב, חי בשנים 1936-2022 , היה סופר ידוע שכתב ספרים ומאמרים רבים.

גבריאל בוקאס , בתו של גבריאל חנניה ,נולדה בימין משה , נישאה לחיים הדאיה .

גבריאל אסתר , בתו של גבריאל חנניה , נולדה בימין משה ,נישאה למאיר חי ג'יניאו, שהיה בן דוד שלה, ילדתם הייתה פרופסור פנינה מורג טלמון.

גבריאל פורטונה , בתו של גבריאל חנניה , נולדה בימין משה ,נישאה לדוד יהושע וחסדאי אמירה.

גבריאל הבן , בנו של גבריאל חנניה , נולד בימין משה ,נישא לבלה.

גבריאל שבתי יהושוע , סבו של

גברת עידית , קבלה נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939 .

גברילואביץ גבריאל ורעייתו רחל , התגורר בתקופה העותומאנית בשכונה , ,ברחוב התקווה 43 ,את דירתו זאת מכר בשנת 1923 למשפחת עלבראכט שמעון לייב ,מבנה שכלל גם מרפאה ובית המרקחת, של הרוקח גבריאל גברילוביץ , שהיה שייך לאגודת ימין משה כונה בידי האשכנזיים ( האופטיקר גבריאלוביץ ) גבריאל חי בשנים 1878- 1948 , נפטר ממחלת השיתוק  קבור בבית הקברות שבסנהדריה , גבריאל נולד למשפחת רוקחים, אביו הרוקח רבי אריה לייב גבריאלוביץ היה בעל בית מרקחת ברחוב היהודים בעיר העתיקה, גבריאל למד בישיבות ובעיקר בישיבת עץ החיים, בגיל 17 נישא לרחל  בת אליעזר דנגילביץ (שקבורה בסנהדריה), בשנת 1890 פתח גבריאל ,מפעל ליצור סבון משובח ביחד עם דודתו חנה הירשנזון ,ושותף ממוצא גרמני ,אך המפעל נאלץ לסגור את שעריו ,מפאת תחרות קשה של סבון זול שיוצר בארץ ,לאחר כישלון זה פתח גבריאל מפעל למנעולים ומפתחות ,וגם הוא נכשל ונסגר, ניסיונו השלישי הייתה במפעל ליצור ומכירת בקבוקי סודה לשתייה שבו הצליח לאורך תקופה ארוכה תאבונו למסחר הביא אותו לנסות בגידולים חקלאיים ובשנת 1892 נטע כרם ופרדס באזור פתח תקווה , בלחץ אביו יצא לעיר בירות ולמד רוקחות ,שלאחר סיום לימודיו פתח את בית המרקחת בשכונה לפני מלחמת העולם הראשונה והיה פתוח בשכונה לאורך שלוש עשר שנה אלא שבית המרקחת הזה נסגר בצו השלטון העותומאני בשנת 1908 עקב מחסור בתעודות הסמכה כרוקח מטעם השלטון העותומאני , תושביה המזרחיים של השכונה ,נתנו לו את השם איל איספרייסו גבריאל  והאשכנזים כינו אותו האופטיקר גבריאלוביץ ,כולם שרו שירי הלל למומחיותו של הרוקח , שבית המרקחת שלו ניצב ליד הכניסה לשכונה, מבנה שנהרס ונותרו ממנו רק המדרגות,  רופאי השכונה מזארקי ואבו שדיד ,בדקו את החולים קבעו דיאגנוזה והעבירו את המשך הטיפול לרוקח גבריאל, הוא גם טיפל בערביים שגרו בקרבה לשכונה, חלק מהתרופות שנתן היו ממעשי ידיו גבריאל גברילואביץ גר ברחוב התקווה 43 בשכנת ימין משה לאחר שבנה את ביתו בשנת 1904 בשנת 1923 מכר את ביתו בשכונה למשפחת אלברכט שמעון לייב. 1904 בשנת 1923 מכר את ביתו בשכונה למשפחת שמעון לייב אלברכט, גבריאל בכינויו בידי האשכנזיים ( האופטיקר גבריאלוביץ ) גבריאל, קבור בבית הקברות שבסנהדריה ,גבריאל נולד למשפחת רוקחים, אביו הרוקח רבי אריה לייב גבריאלוביץ היה בעל בית מרקחת ברחוב היהודים בעיר העתיקה, גבריאל למד בישיבות ובעיקר בישיבת עץ החיים, בגיל 17 נישא ל רחל  בת אליעזר דנגילביץ (שקבורה בסנהדריה), בשנת 1890 פתח מפעל ליצור סבון משובח ביחד עם דודתו חנה הירשנזון ושותף ממוצא גרמני ,אך המפעל נאלץ לסגור את שעריו מפאת תחרות קשה של סבון זול שיוצר בארץ , לאחר כישלון זה פתח גבריאל מפעל למנעולים ומפתחות וגם הוא נכשל ונסגר, ניסיונו השלישי הייתה במפעל ליצור ומכירת בקבוקי סודה לשתייה שבו הצליח לאורך תקופה ארוכה, תאבונו למסחר הביא אותו לנסות בגידולים חקלאיים ובשנת 1892 נטע כרם ופרדס באזור פתח תקווה , בלחץ אביו יצא לעיר בירות ולמד רוקחות ,שלאחר סיום לימודיו פתח את בית המרקחת בשכונה לפני מלחמת העולם הראשונה והיה פתוח בשכונה לאורך שלוש עשר שנה , אלא שבית המרקחת הזה נסגר בצו השלטון העותומאני בשנת 1908 עקב מחסור בתעודות הסמכה כרוקח מטעם השלטון העותומאני , תושביה המזרחיים של השכונה שנתנו לו את השם איל איספרייסו גבריאל  והאשכנזים כינו אותו האופטיקר גבריאלוביץ ,שרו שירי הלל למומחיותו של הרוקח , שבית המרקחת שלו ניצב ליד הכניסה לשכונה, מבנה שנהרס ונותרו ממנו רק המדרגות, רופאי השכונה מזארקי ואבו שדיד ,בדקו את החולים קבעו דיאגנוזה והעבירו את המשך הטיפול לרוקח גבריאל, הוא גם טיפל בערביים שגרו בקרבה לשכונה, חלק מהתרופות שנתן היו ממעשי ידיו , השלטון העותומאני פרסם בצו כי רוקחים יורשו לעבוד במקצועם רק באם למדו באוניברסיטה ורוקחים שעבדו למעלה מחמש עשר שנים והיו נקיים מרבב מפשלות בעבודתם רוקחים אלו חסרי הסמכה יאלצו לעבור בחינה באיסטנבול בידי פרופסורים מוסמכים, אחד מתושבי השכונה פרסם מכתב תודה בשנת 1906 ,לעבודתו היעילה של הרוקח גבריאל שהציל את מאור עיניו של בניו לאחר שרופאים בירושלים כשלו בטיפולם בבנם, בשנת 1926 השיא גבריאל את בתו רחל, בשנת 1898 נתמנה כרוקח הראשי באגודה הנתמכת בידי יהודי גרמניה שנקראה "למען ציון" , בהמשך ניהל את בית המרקחת המשפחתי בשכונת ימין משה ,למרות שהיה רוקח התפרסם הרוקח גבריאל גברילואביץ כמומחה למחלות טרופיות ומחלות עיניים שבהם עזר לאנשים עקב מומחיותו בטיפול ובתרופות, בזכות טיפוליו אלו התחבב על אנשי הכפרים ואנשי השכונות והעיר העתיקה באזור ירושלים המשיך להרביץ תורה בישיבות ובעיקר תמך במוסד העיוורים דיסקין לאורך השנים , בשנת 1912 עזב את ירושלים והתיישב בחיפה, שם פתח ביחד עם גיסו אברהם אהרן ספקטור בית מרקחת בעיר, בשנת 1923 היה בין מייסדי שכונת בת גלים בחיפה ושם אף בנה את ביתו החדש ,כאשר הזקין קיבל שיתוק וכך סיים את חייו בשנת 1948, תושב ימין משה בעל חנות בעיר העתיקה .

גוטליב חיים, גר ברחוב פלא יועץ 5-7 בשכונה .

גוטליב לייב אריה ורעייתו , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים)התגוררו ברחוב פלא יועץ 5 או 7 ,בפינת רחוב המגדל, בבית בין שתי קומות, בתקופה העותומאנית, חלק מדירתו של אריה גוטליב הושכרה  לשימוש ככולל לבית יתומים, לאחר מכן מכר אריה גוטליב את דירתו לאליעזר דוד כהן .

גולדבלום זלאטע , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 ,האם בחלקה 54 ?

גולדברג וולייבש , גר בימין משה בתקופת המנדט, והיה בין המתפללים בבית הכנסת האשכנזי בשכונה.

גולדשטיין אברהם מ. , זקן שנתמך בידי ילדיו ,התגורר בחלק מהבית ברחוב פלא יועץ 17, בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה, קבל 1 ליטר נפט .

גולדשטיין דוד ורעייתו מזל , גרו בתקופה העותומאנית ברחוב פלא יועץ 15 ,ולאחר מכן גרו ברחוב טורא 26 ,בתקופת המנדט.

גולדשטיין מרדכי ורעייתו בתיה , שכרו חדר בדירה מידי הניג ברחוב טורא 36 ,לאחר שרכש את הדירה ,מבעל הבית שמואל דוד כהן (שמואל דוד כהן היה בנו של שמעון אשר כהן ) שנחשב לאחד ממקימי החלק האשכנזי בשכונת ימין משה, בשנת 1908 מכר שמואל דוד כהן את המבנה לאליהו הוניג והוא זה שהשכיר את החדרים במבנה בשכירות למשפחת פישל ורעייתו לאה לבקוביץ, למשפחת מרדכי ורעייתו בתיה גולדשטיין.

גולדשטיין משה ורעייתו, גרו בתקופה העותומאנית בבית שברחוב פלא יועץ 15 .

גולדשטיין ניסים ורעייתו פורטונה, ילדיהם :  אהרון, אליהו, דוד, בדירה בשנת 1947 התגוררו בשכירות , בגוש 30 ,בחלקה 32 ,בדירה מספר 1 כמה חדרים 1 , עבדו בתקופת המנדט בתחנת הרכבת בירושלים, שכרו את חדר באחת מדירותיו של הוניג .

גומא אגייר , מיליונר אמריקאי ,שרכש את הבית ברחוב התקווה 35 , ובנה בו בית מפואר  של שלוש קומות, כמו כן רכש בית נוסף ברחוב  הפיקנטי שגומא נעלם בצורה מסתורית בעת ששייט בים בארצות הברית.

גטניו מרים ובתה קדן, התגוררו בכולל ספרדי משכנות שאננים ,שבגוש 30 ,בחלקה  144,בדירה מספר 1 , כמה חדרים 1, קבלה נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939 ,  בשנת 1947 המשיכה האלמנה להתגורר בדירה.

גיאט שרה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 ,האם בחלקה 53 ? .

גיגו שלמה, המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 .

ג'ימל אסתר , דיירת קבלה נפט בשנת 1939 בימין משה.

ג'ינאו דוד וטייה שרה , התגוררו ברחוב מלכי , פונו בשנת 1968 ,בעת הפינוי הגדול בשכונה.

ג'ינאו אליהו התגורר בבית אביהם דוד ברחוב מלכי ,בתקופת המנדט ברחוב מלכי בדירת אביו ג'ינו דוד , לאחר המאורעות בשנת 1929 ,עברו בני המשפחה להתגורר בשכונת ימין משה ,עד אשר עברו לאחר מכן לשכונת נחלת שבעה שבה התגוררו עד שנת 1957 על פי שלט הקרמיקה התלוי בשכונה על הקיר, ליד חנותם של משפחת ג'יניאו בעיר העתיקה, נתלה שלט משיש ,שבו היה סמלו של הערק הצבי ( ערק גזאלי) , ערק זה יוצר ביקבם של משפחת גינאו ,החל משנת 1840 כמעט כעשר שנים ,לפני שנפתח יקבם של משפחת שור המפורסמת, למרות שלמוסלמים אסור היה לשתות משקאות חריפים ,ערק זה כיכב בבתי הקפה של ירושלים העתיקה , את היקב פתח אביהם דוד של בכור ויצחק גי'ניאו בעיר העתיקה בסביבות שנת 1840 ,על פי האגדות את התורה לעשיית הערק ,למד מאביו של בן ציון יהודה קואינקה, בניו של גי'נאו המשיכו במסורת של יצירת ערק, יין ובעלי זיכיונות למכירת בירה שיובאה מאירופה בחנותם את תוצרתם מכרו גם בירדן וברחבי הגדה .

ג'ינאו יצחק בכור ורעייתו תמר (דונה) בת הרב גבריאל שבתאי, ,שלאחריה התיישבו בעיר סלוניקי ביוון ,לארץ ישראל עלתה המשפחה ,בתחילת המאה התשע עשר  בתי היין של המשפחה מוקמו ברחוב היהודים ,בעיר העתיקה סמוך לשער יפו, מתחת למלון אמדוסקי בני המשפחה ,גרו בבית אביו דוד ברחוב מלכי בתקופת המנדט ,יצחק התנדב לשרת בהתנדבות  כראש בית הדין לעדה הספרדית,  ,לאחר המאורעות בשנת 1929 ,עברו בני המשפחה להתגורר בשכונת ימין משה ,עד אשר עברו לאחר מכן לשכונת נחלת שבעה שבה התגוררו עד שנת 1957 ,על פי שלט הקרמיקה התלוי בשכונה על הקיר, דירה גדולה שברצפת המטבח היה בור מים אישי שלהם מכוסה בדלת מעץ למחייתו עסק בכור יצחק במסחר, את דירתו מכר לבכור מארש, שמכר אותה לרב בן ציון קואינקה .

ג'נו רבקה , התגוררה ברחוב מלכי 19, נתמכה בידי בתה .

גינוסר (גינסיה ) יוסף האלמן , בגוש 30 ,בחלקה 92 ,בדירה מספר 2 , כמה חדרים 3 , קבל נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה, בבית התגוררו ב 1947 , משפחת חליפא (כליפא) יעקב  ורעייתו שמחה, ילדיהם :יוסף, שרה, שמואל , רבקה, ולאלמנה אואריש שמחה .

גיסיה יוסף ומרים , התגוררו ברחוב מלכי 25, אנשים מבוגרים שבנם תמך בהם.

ג'יראסי מרים , הוועד הספרדי קבל ממנה מכתב בשנת 1880, כי מצבה החומרי הכלכלי קשה ובהיותה אלמנה , מבקשת היא להוריד את שכר השכירות בסך 10 לירות מעשר לירות לשמונה, כמו כן  קבלה בשנת 1940 , להסדיר את חוזה השכירות , בכולל הספרדי במשכנות שאננים , ולאחר שהתאלמנה ומצבה הבריאותי והכלכלי בכי רע, פנתה לוועד הספרדי בבקשה להוריד את שכר הדירה מעשרה לירות לשמונה , בתקווה לעזרה מהוועד ברכה אותם כי השם יברך את אנשי הוועד.

גלינדון גקוזר , ששכר דירה במשכנות שאננים מקווינקה (קוינקה) מאיר ,שהשכיר לו דירה ,כי שכר הדירה בשנת 1926 יעלה.

גליק אליעזר, נולד בשנת 1926  למשפחה ירושלמית ותיקה. בתקופת המאורעות של ימין משה,  היה מפקד בכתת הכוננות  (ח"ש) בעמדתו בחלק הצפוני של השכונה, כאשר הגיעו לחלק הגבוה שמעל לעמדה הצפונית בפיקודו של גליק, חלק מהם ניסה להשתלשל בחבלים מעל לסלעים ,תוך השלכת רימונים לעמדה, רימונים אלו הושלכו בחזרה בידי המגנים , התפוצצו באוויר וגרמו לפגיעות בכוח החלוץ , כאשר גליק הבחין במפקד הכוח הוא ירה כדור לראשו ושאר ההמון נס על נפשו על פועלו למען הגנת שכונות בירושלים הוענק לו אות יקיר ירושלים.

גליק מרדכי ורעייתו איטה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , בכתובת :

גלנטי יעקב ,התגוררו במשכנות שאננים 14, למשפחה היו בן בשם יצחק ובת בשם רבקה, יעקב גלנטי התפרנס מעבודת סנדלרות בחנות הנעלים של משפחת פינס ליד קולנוע אדיסון, פונה בפינוי הגדול בשכונה בשנת 1968.

גינוסר (גינסיה ) יוסף האלמן , התגורר בגוש 30 ,בחלקה 92 , ברחוב טורא 19 ,בדירה מספר 2 , כמה חדרים 3.בדירה מספר 2 , כמה חדרים 3.

ג'מל חיים ורעייתו נעמי וילדיהם :חיים,  עזריאל ,בתיה, ברכה ,יהושוע ,שמעון ,משה.

ג'נו אברהם , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

ג'נו רבקה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 3 ליטר נפט .

גנון מרדכי ורעייתו חנה, ילדיהם : מלכה, אסתר, מרגלית, מזל, מאיר, יוסף דוד, אור, לפרנסתו עבד כרפד, בני המשפחה התגוררו בשכירות בשנת 1947 בדירתו של מזרחי יעקב בגוש 30 ,בחלקה  129,ברחוב הטחנה 7 ,פונו בשנת 1968 ,בפינוי הגדול בשכונה.

גנן חנה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 8 ליטר נפט .

גנסיו יוסף ורעייתו ביה , התגוררו ברחוב המבשר 12, לאחר שהתאלמנה , קבלה 2 ליטר נפט בחלוקת הנפט בשנת 1939 , בתה אמוזיג שרפין שעבדה כפקידה התגוררה עמה .

געשע האלמנה של ר' בנימין לילענטהאל ושלשת בניה  המשיכו להתגורר במשכנות שאננים לאחר פטירת הבעל ,

גרביאן ציון ופרומה , התגוררו בבית ברחוב פלא יועץ 43, לאחר עלייתם לארץ מאיזמיר, ציון עבד לפרנסתו כפועל בנין , יום אחד ניגש לבדוק מדוע הפיצוץ של היסודות (ברוד) לא התפוצץ ונהרג מהתפוצצות מאוחרת, למשפחה היו הילדים : ג'מיל ,אברהם, אהרון, עוזי, דודו, כרמלה ואילנה .

גרייבסקי אריה ורעייתו ציפורה, וילדם פנחס, התגוררו בשכירות בשנת 1947 בבית של ? ,  בגוש 30 ,בחלקה 94 ,בדירה מספר 2 , כמה חדרים  .

גרייבסקי בן צבי ( האב) ורעייתו חיה רחל, התגוררו בתקופת במנדט , בדירה ברחוב טורא 14, בתקופת המנדט עד שנת 1941 ,השנה שבה נפטר. שימש כמורה בעיר סלונים וצאצא למשפחת רבנים ,אימו של צבי חיה רחל לבית שלמד , שיכלה את בעלה הראשון יעקב גולדמן נהרג בידי שודדים, בעת ששרת בסלוניקי כשד"ר מוסדות דת בירושלים, שהיה ממייסדי הקהילה היפואית , סופר ,עסקן ומזכיר הקהילה היהודית ביפו, לאימו רחל שנישאה שנית לגרייבסקי צבי , היו ילדים משני הבעלים.

גרייבסקי טובה ,התגוררה בדירת מזרחי שלמה בבאי , בשנת 1947 , בגוש 30 ,בחלקה 94 בדירה מספר 3 , כמה חדרים 8.

גרייבסקי פנחס ורעייתו טובה ,היה בנו של צבי גרייבסקי יעקב גולדמן, שלאימו חיה רחל, היו בנים ובנות מבעלה הראשון ,והוא היה אחד מהם , פנחס עצמו היה דור שלישי למייסדיי ההתיישבות היהודית ביפו,  בצעירותו למד פנחס בחדר, למד מפי אביו ולמד בישיבת עץ החיים ,שם למד גם את האהבה לזולת ולבני העליות החדשות, למד כתיבה, עסקנות ציבורית ועזרה לזולת, בהמשך נשא לאישה את נחמה שרה בתו של גבאי ומלמד בישיבת עץ החיים , ועבר לגור עם רעייתו נחמה , ברחוב טורא 14 בשכונת ימין משה, בשנת 1932, עד מותו בשנת 1941, אליה הגיע ממקום מגוריו בבתי מחסה בעיר העתיקה, לאחר ששכר את הדירה ,מבעל הדירה מאיר מזרחי ,שהשכיר לפנחס ורעייתו נחמה  חלק מהמבנה בשנת 1932, פנחס שסיים את לימודיו בישיבת חפץ חיים ,המשיך ללמוד את פוסקי הדור וסדרי תורה, ובשנת נתבקש פנחס בן צבי גרייבסקי , מהרב שמואל סלנט ,לשמש כעוזרו של מיכל פינס ,בעת שהתמנה להנהלת בית החולים בקור חולים ,פנחס עצמו עבד במוסד לאורך שנים רבות, כמפקח המוסד ומנהלו האדמיניסטרטיבי ,למרות עבודתו לא השתכר פנחס הרבה וחי בצניעות  ,תחביבו הגדול של פנחס שבו ראה מטרה לחייו, הייתה אספנות ומשמר תעודות ומסמכים הקשורים ליהדות , חומר רב קיבל מידידיו במנזרים ובכנסיות, כתב חיבורים שהמפורסמים בהם זיכרון לחובבים ראשונים, גנזי ירושלים .

גריף יעקב , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

דאהן אזכר , קבל נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939 .

דאהן יוסף בנו של יצחק יששכר דהאן, בשנת 1947 התגורר בדירה , בגוש 30 בחלקה 75 בדירה מספר  2, כמה חדרים 1.

דאהן יצחק  ,בגוש 30 ,בחלקה  126,בדירה מספר 2 , כמה חדרים 1 , בבית התגוררו ב 1947 .

דאהן יששכר ורעייתו הלנה ,ילדיהם :מלכה , יוסף, יצחק, מרגלית, התגוררו בשנת 1947 בבית בגוש 30 ,בחלקה  126,בדירה מספר 2 , כמה חדרים 1

דאסה (דסה) התגורר בגוש 30 חלקה ,71 דירה 3 , בחדר אחד  בדירתו התגורר בשנת 1947 ,האלמן אלגזי משה שלמה.

דאסה אברהם ושרה דאסה ,גרו בימין משה בתקופת המנדט .נפטרו בשנת  1912.

דאסה בתו אהובה ידידיה  של יעקב דאסה ,נרשמה לנישואין בשנת 1946 ,

דאסה דורה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

דאסה זינבול , הבת של יצחק דאסה ( נישאה ליוסף יהושע פרחי בשנת 1902 ) החתונה נערכה בביתו של האב יצחק בימין משה בשנת 1902.

דאסה יהודה ,השכיר את בייתו בשנת 1947 ,למשפחת טטלבאום חיים ורעייתו שמחה.  בגוש  30,בחלקה 129, בדירה מספר 1 ,כמה חדרים 2, בערוב  ימיו נתמך בידי ילדיו.

דאסה יעקב ושמחה ( דסה) , ההורים של משה ניסים דאסה ושל יצחק דאסה יעקב ושמחה דאסה ,היו מבעלי המכולת מתקופת הקמת שכונת ימין משה , האגדות בשכונה טוענות שיעקב דסה ואשתו שמחה , כי שמחה ,הייתה בקיאה בתפילות ובידע בספר התנך שיכלה להחליף את ניסים בכר ,חזן בית הכנסת  הספרדי כשהזקין ולהופיע ולעבור מול התיבה במקומו, רבה של בית בית הכנסת הספרדי , דאסה יעקב, בחלוקת נפט בשנת 1939 בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 3 ליטר נפט .לפני הפינוי היה יעקב דאסה ,שעל שמו נבנה בידי משפחת דאסה, בית כנסת בית יעקוב החילופי במושבם החדש של המפונים משנת 1948 בחלקה העליון של שכונת ליפתא, בחג סוכות יעקב דאסה ושותפו בן ציון פרנס , מכרו לולבים ואתרוגים בשוק מחנה יהודה בחג הסוכות  , בשנת 1920 השיאו את בתם רחל לבן ציון מזרחי, בשנת 1920 יעקב דאסה השיא את בנו יצחק דאסה לרבקה בצראווי  ,בביתו בימין משה, בשנת 1934 השיאו את בתם מלכה לשמעון לוי.

דאסה יצחק הרב ,בן למשפחה ירושלמית שורשית ונולד בירושלים , חיי בשנים 1854-1921,היה ממייסדי הקמת שכונת ימין משה ורחוב יהודית כיום (רחוב מלכי) , לפרנסתו היה בעלייה של טחנת קמח קטנה בבריכת הסולטן (גורת אל ענב)ושכונת ונחלת שמעון כן עזר בבניית שכונת שדה שמעון הצדיק , היה אחראי לחלוקת החלקות שנועדו כבתים הראשונים בימין משה, ואחד מפעילי הקמת בית הכנסת הספרדי הגדול, היה מועמד לבחירות לוועד השכונה בשנת 1920,לאחר מחלה ממושכת , כעסקן ציבורי ,עזר להקים את בית החולים משגב לדך והיה גבאי בית החולים ואחד מעובדיה , ואחד מגבאי ימין משה, בתו סטריא של הרב יצחק דאסה ,נישאה לבנו לשלמה אנגל בעל מאפיית הלחם , סטירא הייתה בת שישים ושתים במותה בשנת 1943.

דאסה יצחק ורעייתו פלורה ,עובד דפוס עוזיאל , התגוררו בשנת 1947 ,בדירתה של הרנטי פלורה  , יחד עם דאסה ניסים ,בשנת 1947 , בגוש 30 ,בחלקה  115,בדירה מספר 2 , כמה חדרים 2, שימש כחזן בבית הכנסת הספרדי הגדול בימין משה, בשנת 1938 התפרסמה בעיתון דבר, ידיעה על מותו של יעקב דאסה מימין משה ,בנו של יצחק דאסה, מפגיעת כדור אקדח  ,יעקב היה תלמיד בית הספר אליאנס ,הפגיעה נגרמה כתוצאה ממשחק באקדח עם חברו ,שהוציא ממחבואו בביתו של אדם שהכיר אקדח  , למרות מאמצי ההחייאה נפטר יעקב

דאסה (דסה ) ניסים ורעייתו מרכרה , ילדיהם :  שמחה, יעקב, בן ציון, יוסף, דוד, אברהם שמואל, נבחר בשנת 1939 לוועד שכונת ימין משה ,בנם של יעקב ושמחה  דאסה ההורים של היה גם גזבר בית קופת תמחוי בירושלים ,יליד ומוכתר השכונה לפני מלחמת השחרור , ביוני 1949 סיפר כי בשכונה היו בית ספר לבנים ובית ספר לבנות, שני בתי כנסת ,מוסד לעזרה סוציאלית מרפאת עיניים, מרפאה רפואית המנוהלת בידי אליהו פרץ, בשנת 1940 הוסמך לגבות כספי של הוועד הספרדי , לבתים עם  הקדשים של משכנות שאננים וימין משה , בתמורה לניכיון של 40% מהגבייה מהכסף שנגבה, אלא שהגביה לא צלחה במיוחד , והגביה חזרה לידיו של מוזין , הגובה הקודם, המשפחה התגוררה בביתה של הרנטי פלורה  בשנת 1947 , בגוש 30 בחלקה  115,בדירה מספר 2 , כמה חדרים 2, דאסה משה ניסים, פנה בשנת 1949 לוועד, על מנת שיסלקו את מחסומי ההגנה שהוקמו במלחמת השחרור, בשנת 1946 , קיבל משה ניסים ביחד עם שותפו מיוחס אברהם ,מוועד השכונה ,ייפוי כוח מלא , לטפל בבתי ההקדש הספרדי שבמשכנות שאננים ובהשכרות הדירות במחיר שהם יחליטו לגבות  .

דאסה יצחק ורעייתו פלורה , התגוררו בשנת 1947 ,בדירתה של הרנטי פלורה  , יחד עם דאסה ניסים ,בשנת 1947 , בגוש 30 ,בחלקה  115,בדירה מספר 2 , כמה חדרים 2, בן למשפחה ירושלמית שורשית ונולד בירושלים ,היה ממייסדי הקמת שכונת ימין משה ברחוב יהודית כיום (רחוב מלכי) ושכונת ונחלת שמעון כן עזר בבניית שכונת שדה שמעון הצדיק נולד בשנת 1854,נפטר בשנת 1921 בגיל 67 שנה ,לאחר מחלה ממושכת , כעסקן ציבורי עזר להקים את בית החולים משגד לדך והיה גבאי בית החולים ואחד מעובדיה ,בתו סטריא של הרב יצחק דאסה ,נישאה לבנו לשלמה אנגל בעל מאפיית הלחם , סטירא הייתה בת שישים ושתים במותה בשנת 1943.

דאסה יצחק עובד דפוס עוזיאל , שימש כחזן בבית הכנסת הספרדי הגדול בימין משה, בשנת 1938 התפרסמה בעיתון דבר, ידיעה על מותו של יעקב דאסה מימין משה ,בנו של יצחק דאסה, מפגיעת כדור אקדח  ,יעקב היה תלמיד בית הספר אליאנס ,הפגיעה נגרמה כתוצאה ממשחק באקדח עם חברו ,שהוציא ממחבואו בביתו של אדם שהכיר אקדח  , למרות מאמצי ההחייאה נפטר יעקב הבן.

דאסה אהובה ידידיה , בתו של יעקב דאסה ,נרשמה לנישואין בשנת 1946 .

דאסה (דסה) משה ניסים (בנו של יעקב דאסה) ורעייתו מלכה (מרקדה) ,ואמא של מלכה, התגוררו ברחוב מלכי 5, למחייתו עבד כמחנך בבית היתומים הספרדי.

דאסה ראובן ודיליסיה. ראובן בנו של יצחק ורעייתו רבקה חיה דסה לבית בצראווי, ראובן נולד בשנת 1895, בשנת 1924 תרם כסף לחלוקתם לעניים .

דאסה שמואל ורעייתו שולמית , וילדיהם : שרה, מוכנו, שלמה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , המשפחה התגוררה בשכונה בשנת 1948 (מפקד העיריה בשנה זאת)

דה לה רוזה רחמים ורבקה, בני משפחת דה לרוזה התגוררו ברחוב מלכי בימין משה לקראת סוף הרחוב בבית לפני משפחת מארש יצרני הבגדים , משפחה שהפרוטה הייתה בכיסם, כתוצאה מפרנסתם בהשכרת חמורים לקבלנים על פי שכר יומי חמורים אלו יועדו לסחיבת חומרי בניה לבתים הנבנים ובנוסף לכך התפרנסה המשפחה גם מעדר שכלל עשרות כבשים ועיזים , את עדר הכבשים לחלב ובשר , נהג היה רחמים דה לרוזה ,לשלוח למרעה בשדות הסמוכים בידי רועים מחברון ובית לחם, את תנובת החלב היה מוכר בעיר העתיקה ובשכונה, את עדר החמורים והמקנה שיכן במכלאות והאורוות של ערביים ,שבנו אותם באזור שבין גורת אל ענב לחלק התחתון שכונת ימין משה, מעל לשוק הבהמות שנערך כול יום שישי בבריכת הסולטאן , הרווח מהשכרת חמוריו שהיו קשורים אחד לשני ומחמר מובילם הווה מקור טוב לפרנסה לעומת זאת למרות שהרוויח גם מהצאן תמיד התלונן כי הרועים הערביים היו גונבים בני צאן מעדרו, פרנסתו זאת שבה הרוויח הרבה כסף ,אלא שהוא איבד את ממונו ועדר הצאן בתקופת המאורעות בשנת ,1936 שבה נטשו יהודים שחיו והתפרנסו בשכונת ג'וראת אל ענב , רחמים דה לרוזה אהב גם את הטיפה המרה שאותה השיג ממשפחת ג'ינאו יצרני היין בעיר העתיקה ובשכונה , כאשר אבדו לא הכנסותיו מצא רחמים דה לרוזה, עבודה כאחד משני סבלי תחנת אגד ברחוב יפו ,שותפו לעבודה היה בריצ'נר האשכנזי שהיה גם שומר הלילה בתחנת אגד ,בעת שלא צנח מאהבתו לטיפה המרה ,בהמשך היה גם הסבל לופקה מהדמויות הציוריות של ירושלים, בנו מאיר עבד כאינסטלאטור ,אך לא התגורר קרוב להוריו אלא גר בשכונת רוממה בקטע שליש תחנת אגד החדשה , יתר ילדיו התקדמו בזכות האב רחמים שעבד כסבל באגד, התקבלו לעבודה כחברי אגד והיו חברים בעלי זכויות.

דה לרוזה אסתר , התגוררה במשכנות שאננים מספר 17 בתקופת המנדט , אימם של רחמים דה לרוזה, ויצחק דה לרוזה דה לרוזה שנישא לפרץ פורטונה , עד שעזבו בשנת החמישים, כאשר גרו ברחוב מלכי בימין משה.

דה לרוזה יצחק ורעייתו פורטונה, הבת הצעירה פורטונה של משפחת פרץ, נישאה ליצחק דה לרוזה מאחת מהמשפחות הוותיקות של ימין משה, בשנות החמישים החליטו בני הזוג יצחק ופורטונה דה לרוזה ,לעזוב ולהצטרף לאחיה האחים יהודה ויצחק פרץ שבקולומביה, לאחר שהתמקם בקולומביה ,שם עשה חיל ופתח בתי כולבו (מולים) והתעשר, החלק המעניין היה ,שלאחר שנים כאשר קיבל אזרחות קולומביאנית החליט נשיא קולומביה לשלוח אותו כשגריר קולומביה לארץ ישראל, בית המגורים של דה לרוזה השגריר היה בהרצליה פיתוח, האגדה מספרת שכאשר הגיע לבית נשיא מדינת ישראל לקבלת אמנת השגריר , הוא פנה לנשיא ואמר לו כי את הטקס ניתן לערוך בעברית ,כיוון שזאת שפתו הנוספת, כאשר חזר לקולומביה לאחר כהונתו ,החליט לחסל את עסקיו בקולומביה, מפחד של הלאמה, ופתח עסקים במיאמי ובישראל, וכך היה מבלה את שנותיו בין מאימי לישראל, רעייתו נפטרה לפני שנים ,במהלך שירותו כשגריר קולומביה הוא התיידד עם מזרחי שהיה בעליו של קולנוע אוריון וקונסול כבוד של פנמה בישראל.

דהאן (דהן) אברהם ורעייתו שרה , וילדיהם : שלום ,דליה, המשפחה שכרה את הדירה בשנת 1948 מידי משפחת אעקר זלמן ורעייתו חוה, חלקה 45 רחוב פלא יועץ 5  .

דהאן (דהן) אזכר , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 4 ליטר נפט .

דהאן (דהן) יוסף , בנו של יצחק יששכר, התגורר בגוש 30 ,בחלקה 75 ,בדירה מספר  2, כמה חדרים 1, ברחוב פלא יועץ 11 .

דהאן (דהן) יצחק , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 6 ליטר נפט .

דהאן (דהן)  משה ורעייתו רג'ינה , ומשפחת אביו , ברחוב הטחנה 15 , בתקופה המנדטורית

דהאן (דהן)  יששכר ואילן , התגוררו בביתו של קסוטו משה ורעייתו ביאה , ברחוב מלכי 24 , בתקופה העותומאנית, עבד לפרנסתו בבית דפוס.

דהאן (דהן) יששכר, התגורר בגוש 30,בחלקה 75, (המבשר 11 ,בדירה מספר 1,כמה חדרים  1 בבית ששכרו התגוררו בשנת 1947 משפחת יפה שמעון  ורעייתו אסתר ילדיהם : אליהו, עדינה, מלכה.

דודו ברכה שגרה במשכנות שאננים , פנתה בבקשה לוועד העדה הספרדית , לבטל לה את דמי השכירות, הוועד השיב לה כי יש לה ברירה או לשלם או לעזוב מיד את הדירה.

דודיאן ציון, בביתו ביקר ראש העיר איש שלום , על מנת לראות את הליקויים בדירתו בעת סיור בשכונה .

דוזטס, העלייה מאיזמיר , גרו ברחוב מלכי 13 בשכונה, פונו בשנת 1968.

דוק אסתר , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 1 ליטר נפט

דיב  ,בגוש  30,בחלקה 323, בדירה מספר 5 ,כמה חדרים  2, בבית ששכרו התגוררו בשנת 1947 משפחת ויינבך (ווינבאך) ארנסט , ורעייתו  חנה, ילדם רפאל ,ולינדר שולמית אמו של ארנסט.

דיסקין ציפורה , ניהלה את בית הספר מזרחי ימין משה שמוקם כמבנה המרכזי, במבנה שברחוב המבשר שבע, חדרי הלימוד בכיתות היו מפוזרים במספר מבנים בשכונה ,אך המבנה המרכזי היה ברחוב המבשר 7 , כיום בחזית הדירה הפרטית , דלתות כחולות בכניסה ,בית הספר נוהל בתחילה בידי צפורה דיסקין , בעת שהתעוררה מצוקת אכלוס בשנת 1950 ,של מספר התלמידים בשכונה, נבנה צריף שכלל חמש כיתות ,בנוסף לכיתות שהיו בתפזורת במבני האבן בשכונה, החלק המעניין בכניסה לגן בוסתן אברהם גוזלן הכניסה הדרום מזרחית של ימין משה , הוא השער הימני והמדרגות היורדות למרפסות וספסלי המנוחה (והנדנדות) בחלק העליון לפני הירידה ממוקם שלט מתכת ,המספר את סיפורה של ציפורה דיסקין ,המנהלת הראשונה של בית הספר היסודי שהוקם בשכונה בשנת 1950, אגדת המזון המסופרת ,למטבח בית הספר לבנות בימין משה , שבנוסף ללימוד הבישול הקפידו ללמד את התלמידים , שמות עבריים למאכלים במטבחם ,כמו הכלי למלח – ממלחה, פודינג – רפרפת, כוסכוסו , אסקדיניה – שסק ועוד , זמן מה לאחר שנפתח בית הספר בקשו התושבים לשנות את שמו של בית הספר מהשם הראשון שניתן לו ,בית ספר מזרחי ימין משה, לשם חדש שיקרא בית ספר הר ציון , בית הספר סבל מחוסר תנאים סניטריים, ומצב הכיתות הביא את וועד השכונה, לפנות למשרד החינוך ,לשפר את תנאי בית הספר והוא מוזג עם בית הספר יהודה הלוי בשכונת קטמון הישנה.

דלרוזה אסתר, בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 3 ליטר נפט .אסתר שעדיין התגוררה  בשכונה בשנת 1947, פנתה לוועד בבקשה לתקן את ליקויי הבית, הוועד הסכים בתנאי שתמשיך לשלם את דמי השכירות.

דלרוזה האלמנה ,התגוררה בכולל הספרדי , במשכנות שאננים , בדירה מס' א , למחייתה עבדה ככובסת .

דלרוזה יצחק  ורעייתו פורטונה וילדם דוד ,שכרו דירה מפרץ יוסף בשנת 1947 , בגוש 30 בחלקה  81,בדירה מספר 1 , כמה חדרים 2,  טרסת רחוב המשלט .

דלרוזה רחמים ורעייתו בוקס, התגוררו ברחוב מלכי 23  , למחייתו עבד כרפד ,ולאחר מכן שכרו דירה ממנצל אליס ,בשנת 1947 , בגוש 30 ,בחלקה  55,ברחוב טורא 30 בדירה מספר 1 , כמה חדרים  2, קבל בשנת 1939 4 ליטר נפט בחלוקת הנפט.

דנון משה בן צדיק וצלחה, ממייסדי ימין משה, התגוררו במשכנות שאננים , בסוף המאה התשע עשר בדירה מס' 8 , בהמשך עברו לדירה מס' י"ז ,לאחר עלייתו מבוסניה בשנת 1886,בתחילה התגורר בירושלים העתיקה ,ובהמשך עבר למשכנות שאננים , למחייתו עבד כסבל בשוק מחנה יהודה ,עמם התגורר בנם משה, בחלוקה בשנת 1939 קבלו 3 ליטר נפט בשכונה.

דניצגר נחום  אחותו נחמה ואימו  ,רוזה ,התגוררו בבית שמחה בשנת 1947, בחלקה  362,בדירה מספר 3 , כמה חדרים 1.

דרעי יעקב , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים ברחוב פלא יועץ, קבלה המשפחה 1 ליטר נפט .

האזיזא יעקב ורעייתו שמחה , ובנם ושתי הבנות , התגוררו בשנת 1939 בכולל הספרדי במשכנות שאננים למחייתו עבד כאופה .

האלמנה רחל ושני בניה, התגוררו בשנת 1939 בכולל האשכנזי במשכנות שאננים לאחר מות בעלה ,נותרה לגור בכולל האשכנזי במשכנות שאננים.

הבתים הללו ברחוב פלא יועץ 29-41 שימשו לאחר מלחמת השחרור ברחוב פלא יועץ 37 , ששימש כמוסד חינוכי בתקופה שעולים חדשים שאכלסו את שכונת ימין משה , שבו התחנכו ילדים ,ובעיקר מהעלייה התימנית ,המבנים הללו תפקדו כמוסד חינוכי עד שנת 1958, שאז נסגר המוסד בשכונה, ולבתים אלו נכנסו עולים חדשים ,ותושבי יהודיים חסרי בית, אחת המשפחות , ממוצא פרסי ששפתה תורכית (כיוון שגרו בפרס בקרבה לגבול התורכי ), בהמשך למבנה המוסד החינוכי, נכנסה לאחר הפינוי ,של המוסד החינוכי בשנת 1958 משפחה אחרת ,שבהמשך הביאה את אחיהם שגר בכפר ,ועזרו לו לקנות את הבית ברחוב התקווה מספר 25 ברחוב של משפחת פור.

הדסה יהודה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 1 ליטר נפט .

הוניג האני אליהו , אשכנזי בשכונה מדור המייסדים התגוררו ברחוב טורא 3 , נבחר לוועד השכונה האשכנזי בשנת 1882. במקומו של המבורגר נתן.בשנת 1892 נערכה ישיבה שבה השתתפו נציגי העדה הספרדית בימין משה : בראדון יחיאל,  אשכנזי יצחק,  מאיר יעקב, שמואל מיוחס, פנזיל אליה משה, הנציגים של העדה האשכנזית בימין משה: יוסף ריבלין, המבורגר נתן פיינשטיין דוד , בעת הבנייה נפטר יוסף ריבלין ,והמבורגר נתן פשט רגל, כמחליפים נבחרו לוריא יעקב , חג'יז יצחק, והוניג אליהו, ההסכם נערך לבין יורשו של מונטיפיורי ,יוסף סאבאג מפגש שבו חתמו על הסכם ,לבניית בתים נוספים בשכונת ימין משה, חפירת בורות מים , לצורך זה הבטיחה קרן מונטפיורי להלוואות 2600 לירות בתור הלוואה לביצוע העבודה, בתוך שלוש שנים , אליהו הוניג היה עסקן חרוץ וצנוע, תמיד פעל בהסתר בגיוס תרומות לאנשים נזקקים, ידוע היה בכישרונו להנהלת חשבונות ,בכישרונו זה פעל וערך חשבונות ואת ספרי האגודות שבהם פעל,  כמו עזרת נידחים ונזקקים ,סופר ופעיל כמזכיר בחברת ירושלים, מזכיר אגודת ציון, מזכיר בית הזקנים הירבה לכתוב בעיקר בעיתונות כמו בחבצלת, עוד בתקופה העותומאנית, בשנת 1895 שימש אליהו כמנהל הדואר העותומאני ,ברחוב היהודים ברובע היהודי בעיר העתיקה,  הוא פתח סניף שני במאה שערים ,והקפיד לגבות את התשלום הנמוך ביותר אשר היה יכול לגבות, הוא אף יצר את החותמת בעברית ירושלם, אז קבל את הכינוי בפי היהודים כאליאס אפנדי, הוא פעל להקמת תיבות דואר וחלוקת מכתבים לבתי התושבים, בחודש אוקטובר 1903 פתח הוניג, את סניף הדואר העותומאני השני שלו במאה שערים, הסניף פעל בימי השבוע פרט ליום השבת והחגים, חותמת סניף הדואר כלל את הכיתוב ירושלם, מרדכי הוניג תושב שכונת ימין משה ,כונה בידי היהודים אפנדי הוניג, היה בעל מעמד מכובד ,ושרת כעסקן למען מטרות של עזרה ותמיכה ביהודים עניים, פעיל ומזכיר בית מושב זקנים ,שימש לאורך שנים רבות גבאי בית הכנסת האשכנזי של הפרושים בימין משה ,בזכות קשריו עם השלטונות, עזר לבנות בשכונה את בית הכנסת, מוסדות תלמוד שאפשר את פתיחת בתי המרקחת בשכונה , בשנת 1904 החליט מרדכי שבניו זקוקים להשכלה נרחבת ושלח אותם ללמוד ,מחוץ למסגרות המסורתיות הדתיות, מעשהו זה ,קומם והקים לו מתנגדים רבים ,אנשים ואגודות שעזר להם בעבר ,הפנו לו עורף, למרות ששימש שנים רבות, בבית הכנסת של הפרושים בשכונה, הוא סולק מתפקידו ואף נשללה ממנו הזכות להתפלל בבית הכנסת , חבריו לשעבר בבית הכנסת הפרושי בשכונה, קראו לו אפיקורס מאחר ופחדו שיבחר שוב ,להיות גבאי או לשרת בוועד השכונה , לכן העדה הפרושית האשכנזית בשכונה ,הוציאה צו האוסר לבחור בו לתפקיד הגבאי, בית הכנסת העמיד כנגדו צעיר קנאי דתי ,שנבחר לכהונה אחת ,הפסיד בבחירות הבאות למרדכי הוניג שנבחר שוב לתפקיד הגבאי ברוב קולות גדול, לאחר שנבחר שוב לגבאי בית הכנסת ,סרבו הפרושים להציג בפניו את החשבונות ,או לשתף עמו פעולה, התרגזו עסקני ירושלים והרבנים על החרם ,והוציאו צו דין תורה ,המאשר לשלוח ילדים ללימודים בכול בית ספר שיחפצו הוריהם ,ושאסור לנדות או להחרים את הוריהם ,בנוסף הוציאו צו תורה שיש להחזיר לידיו את סמכויותיו מכיוון שנבחר כיאות וברוב, מנהל הדואר העותומאני בארץ ישראל, הילל את עבודתו ואף דאג לו למינוי ממלכתי רם דרג, בהשפעת מתנגדי היהודים המוסלמים ,הסב המנהל את דעתו על מרדכי הוניג ,וניסה שיפתח את סניפיו בשבת כיוון שסרב לבקשה זאת , החליט מרדכי הוניג להתפטר מתפקידו כמנהל הדואר הירושלמי, החלטתו להתפטר עוררה מהומה לא קטנה, ומכיוון שראו שהיהודים הם הפסיקו להשתמש בשרותי הדואר העותומאני, ועבו להשתמש בשרותי הדואר של המדינות האחרות, דבר שהביא להידרדרות חמורה לדואר העותומאני, השלטונות למדו את הלקח ומרדכי הוניג נתבקש לחזור ולמלא את תפקידו כמנהל הדואר בירושלים בלא לפתוח את הסניפים בשבת ובימי חג, ,את חזרתו התנה הוניג בתוספת המלה העברית "ירושלם" על חותמת הדואר הרשמי בסניפי ירושלים לצד הכיתוב הערבי והלטיני , האגדות של זקני העיר מספרות כי כאשר הגיע לביקור בירושלים בשנת 1898 וילהלם קיסר גרמניה ופגישתו עם הרצל בעיר העתיקה, נתבקש מרדכי הוניג בידי השלטונות העותומאניים ,שייקח על עצמו לתת שרות דואר טוב למבקרים ולחברי פמלייתו של הקיסר, כיוון שעמד במשימה העניק לו הקיסר מדליית כבוד לעבודתו,  בתקופת המנדט גרו במבנה, בעל הבית שמואל דוד כהן (שמואל דוד כהן שהיה בנו של שמעון אשר כהן ) ,שנחשב לאחד ממקימי החלק האשכנזי בשכונת ימין משה, בשנת 1908 מכר שמואל דוד כהן ,את המבנה לאליהו הוניג ,והוא זה שהשכיר את החדרים במבנה בשכירות למשפחת פישל ורעייתו לאה לבקוביץ,

הורוויץ אלטר, (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) ,

היינה אלזה שעלתה מגרמניה הרווקה , התגוררה בשכירות בדירתו של שובלי (שווילי) בושכט , בגוש  30,בחלקה 5, בדירה מספר  1,כמה חדרים  2.

הירשלר אהרון בעלה של הדסה מתחיל בעוזבו הכול בהונגריה מולדתו , ועלייתו לישראל שם החל לגור בחברון ,ועבר לגור בירושלים העתיקה ,שם התגורר בחצר בתי הונגרין הסמוכה לכותל לאחר שנישא לויינשטין הדסה כברו להתגורר במשכנות שאננים

הירשפלד יעקב ורעייתו סימה , התגוררו בבית שברחוב בבית המשותף עם משפחת שפרה בלינצקי , בתקופת המנדט התגורר ברחוב פלא יועץ , עבד בחנות של ארוצאס דגים.

הירשפלד יעקב ורעייתו סימה , התגוררו בבית שברחוב בבית המשותף עם משפחת שפרה בלינצקי , בתקופת המנדט .

הירשפלד משה ורעייתו סימה , ילדם דוד , והפליט מרומניה סגל שמואל, בשנת 1947 , התגוררו בגוש  30,בחלקה 5, בדירה מספר 1 ,כמה חדרים 2 , רחוב פלא יועץ 39 .

הכהן אליעזר דוד מכר בשנת  1909 את המבנה למשפחת יצחק ורעייתו באשה ( הבת של הרב אלתר ברנבלום) מנדלמן (מנדלמאן) .

יצחק ורעייתו באשה ( הבת של הרב אלתר ברנבלום) מנדלמן (מנדלמאן) רכשו את דירתו של הכהן אליעזר דוד בשנת 1909 ,

הכהן יצחק (אייזיק) ורעייתו באשה ( הבת של הרב אלתר ברנבלום) מנדלמן (מנדלמאן) רכשו את דירתו של הכהן אליעזר דוד בשנת 1909 ,ברחוב התקווה 45 בקומה הראשונה , עד שנת 1910, בעת שהקדישו כהקדש לכולל האשכנזי, בדירת הכולל התגוררו תלמידים בתמורה לתפילות לעילוי נשמתו , בקומה השנייה גרו הדיירים משה ורעייתו פולין מזרחי.

הלברשטיין דניאל ,התגורר בבית שמחה , בימין משה ,בגוש  30,בחלקה 362, בדירה מספר 2 ,כמה חדרים 2 , בבית התגורר בשנת 1947 .

הלוי פריידא פרימן , התגוררו בבית שנבנה בתקופה העותומאנית ,שרכשו אותה בשנת 1914 , את דירתם מכרו בשנת 1929 למשפחת פישמן וילאם .

הלפרין שמואל פסח ורעייתו ,חיה ליבה רב העדה האשכנזית , התגוררו ברחוב פלא יועץ 27 .

המאו שולמית הגרושה , ילדיהם: שלום, יהודה, אברהם, יפה, התגוררו בשנת 1947 ,בביתו של פלדמן יעקב, בגוש  30,בחלקה 51,רחוב טורא 39 , בדירה מספר 1 כמה חדרים 2.

המבורגער (המבורגר)נתן  יוסף ישראל , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים), בשנת 1845 נולד כבנם השלישי של משה המבורגר במשפחה  , חיי בשנים   1912 – 1845 אבי המשפחה יהודה משה סגל המבורגר יסד את כולל שומרי החומות בירושלים העתיקה, בנו נתן המשיך את לימודיו בישיבות בעיר העתיקה, בשנת 1866 נשא נתן ,את רחל בתו של העסקן הציבורי ראובן כהן, ועבר להתגורר בשכונת ימין משה, לאחר נישואיו ניסה להתפרנס מהוראה בישיבות ,ומעבודה כשוחט בחנות עופות ברובע היהודי ובזמנו הנוסף עסק בחלפנות כספים ואט אט החל לעסוק גם בפעילות ציבורית, לצד עבודה כמוהל, בפעילותו הציבורית של נתן, עזר לטפל בחולי מגפת החולירע שפשטה בירושלים, בשנים 1865-6 בצד אלו נלחם בתופעת המיסיונרית ,של הנוצרים במנזרים ובכנסיות, שפעלו בפעילות מיסיונרית להמיר דתם של יהודים עקב מצבם הכלכלי הקשה,  בעבודתו הציבורית בשנת 1868 עזר בפינוי הפסולת שליד בית הכנסת בית יעקב ושיקומו , בעת הפינוי מצא כד עם מטבעות זהב בהריסות ,ובכסף זה מימנו חלק גדול מהשיקום, לקראת ביקור קיסר האוסטרי בירושלים בשנת 1869 , לאחר ביקורו בפתיחת תעלת סואץ , הכין לקיסר קבלת פנים של יחידת רוכבים מנתיני אוסטריה בארץ ישראל בכניסה לירושלים, על סוסים לבנים שלבשו בגדים בתלבושת אחידה ונשאו על מותניהם חרבות וענדו סרטים בצבע דגלו של  הקיסר ודגלי אוסטריה והונגריה, לפרנסתו החל נתן לעסוק בחלפנות ביחד עם אביו יהודה משה סגל ואחיו פנחס ,ששכרו חנות בבטרק בירושלים העתיקה ,על מנת לפעול בענף החלפנות, אל בני משפחת המבורגר נוסף השותף אברהם אלקנה זקס ,עד שפרש מהשותפות, עסקי החלפנות צלחו ובני משפחת המבורגר , החליטו להקים בנק פרטי שנקרא "בנק נתן המבורגר", ששימש בעיקר את האוכלוסייה האשכנזית בירושלים , בנק עסק במסחר וכספים עם בנקים באירופה והמערכת הבנקאית של הברון רוטשילד, בנוסף שימש כמזכיר וגבאי בכולל הפרושים שומרי החומות וגבאי חברת קדישא ,וכאשר אביו פרש  ,קבל נתן את משרות הכבוד הללו במקומו, עד שעסקיו שפרחו ואז נותר בתפקידיו הציבוריים במשרות כבוד ופחות בעשייה, עיסוק נוסף היה לנתן בחנות החלפנות שלו בירושלים העתיקה כאשר הקים ביחד עם אחיו פנחס שרות דואר פרטי לדואר האוסטרי קברניטי אוניות ממזרח אירופה ורוסיה , היו מוסרים את הדואר בעת שעגנו ביפו, דרך סוכנות הנסיעות של חברת האוניות כאשר הגיעו מרוסיה ליפו, אחיו של נתן , האח מאיר המבורגר אספם מהסוכנות ביפו ,והעביר אותם לאחיו נתן לחנות החלפנות שלו בעיר העתיקה, והיה נוטל את הדואר החדש ומעבירו לסוכנות האוניות ביפו, אך העבודה החביבה עליו הייתה לשמש כמוהל לילדי ישראל, המבורגר נתן , גר ונבחר לוועד השכונה האשכנזי בשנת 1882, לאחר שפשט רגל התמנה במקומו המחליף הוניג אליה , בתקופתו של המבורגר נתן בארץ ישראל פעלו בתי הדואר : בית הדואר התורכי ,שטיפל בדואר מארצות ערב ,תורכיה וארה"ב , הסוכנות השנייה הייתה בית הדואר האוסטרי, שטיפל בדואר ממדינות אירופה, אבל בית הדואר התורכי היה מבולגן , לעומת בית הדואר האוסטרי, כאשר המשפחה לקחה לידיה את בית הדואר האוסטרי , למרות עיסוקיו הרבים בנושא הבנקאות ,עזר ורכש אדמות בירושלים לבניית שכונות מחוץ לחומות לבדו ובעזרת יהודים אמידים ובעלי מעמד ציבורי גבוהה, רכישה זאת של האדמות התאפשרה בזכותו כנתין אוסטרי מידי השלטונות התורכים שכונות כמו מזכרת משה ואהל משה שנרשמו על שמו, כמו כן רכש עם שותפים את האדמה להקמת שכונת זיכרון טוביה שנרשמה על שמו של יוסף ריבלין , בשנת 1998 פרצה מגפה של מחלת עיניים שכונתה ( מחלת מצרים ) ,לזכר המכות שאנו מציינים בפסח, נתן התגייס לביעור המחלה, וכתב מכתב שבו תיאר את המחלה לרופא עיניים ידוע באוסטריה, בתגובה שלח לו הרופא משחה שנמרחה על עיניי החולים והקלה על המחלה ,בפעילותו הציבורית בשנת 1899 פעל להבאת תרופת החינין לטיפול במחלת החולירע, בזכות קשריו עם השגרירות האוסטרית הצליח לשחרר צעירים מחובת הגיוס בצבא התורכי, בשנת 1894 בנק המבורגר ,נתן הלוואה 60 נפוליאונים  לחיים זלמן וויסברג ,על מנת להקים את בית החרושת לגזוז הראשון במרתף בעיר העתיקה, כיוון שממונו לא הספיק לו לרכישת מוטור , נאלץ חיים זלמן להשתמש בחמור שחג עם יצול במפעיל, אלא כשקרס החמור ומלאי בקבוקי הזכוכית אזל כתוצאה מדבר שימוש ,אבדה פרנסתו והעסק נסגר, בשנת 1905 נפטר סוחר ידוע שקיבל הלוואה מבנק נתן המבורגר , אותו סוחר ,היה חייב עוד כספים למוסדות נוספים, מותו של הסוחר יצר מצב שבו אחד ממתחריו בחלפנות ,הפיץ ברחוב היהודי בעיר העתיקה ובישראל ,כי כדאי להם להוציא את כספם מהבנק של נתן, בתואנה ,כי בעקבות החוב האבוד הבנק בתהליך לפשיטת רגל מחוסר הון עצמי ,שיכסה את החוב האבוד, לא עזרו ההסברים כי הבנק איתן ,יהודים רבים התייצבו בבנק ודרשו לקבל את כספם ,מצב זה הביא להתמוטטות הבנק ולסגירתו, מחלת הסרטן שהתגלתה בו , הוסיפה שמן למדורה ונתן נפטר בשנת 1892 נערכה ישיבה שבה השתתפו נציגי העדה הספרדית בימין משה : בראדון יחיאל,  אשכנזי יצחק,  מאיר יעקב, שמואל מיוחס, פנזיל אליה משה, הנציגים של העדה האשכנזית בימין משה: יוסף ריבלין, המבורגר נתן ,פיינשטיין דוד , בעת הבנייה נפטר יוסף ריבלין ,והמבורגר נתן המבורגר פשט רגל,וצבי סגל פרש, כמחליפים נבחרו לוריא יעקב חג'יז יצחק, והוניג אליה, ההסכם נערך לבין יורשו של מונטיפיורי ,יוסף סאבאג , נחתם הסכם לבניית בתים נוספים בשכונת ימין משה, חפירת בורות מים , לצורך זה הבטיחה קרן מונטפיורי להלוואות 2600 לירות בתור הלוואה לביצוע העבודה, בתוך שלוש שנים .

המשפחה הפרסית שדברה גם תורכית,(כיוון שגרו בקרבה לגבול בין פרס לתורכיה ), נכנסה לגור במבנה שהתפנה ,מהמוסד החינוכי ,בשנת 1958, משפחה שבהמשך הביאה את אחיהם שגר בכפר ,ועזרו לו לקנות את הבית מספר 25 ברחוב של משפחת פור.

העדני חנוך משה היו שכנים בבית שליד במשכנות שאננים בשנת 1948 , של משפחת שמעון אשריקי , לאחר עלייתו לארץ מעדן ,מקהילה שהייתה שונה במנהגיה ובמנטליות שלה, משה התיישב במשכנות שאננים והקים את " חצר חנוך העדני" , בתקופה העותומאנית, המתחם יועד למשפחות נזקקות שעלו מתימן במקביל החל לבנות בית כנסת במתחם ,אלא שהוא לא הושלם עקב סכסוך ירושה במשפחה.

העכט (הכט) יעקב, (אשכנזית בשכונה מדור המייסדים),שם המשפחה מופיע ברשימת הרוכשים של החלקות בימין משה, באחד מרחובות השכונה.

העלער מאיר, (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים)

הרשלר (הערשלער) יצחק צבי , היה אביו של משה הרשלר, מהמתיישבים הראשונים בימין משה.

הרשלר (הערשלער) משה ורעייתו חנה ,התגוררו במבשר 6  ,למחייתו עבד בחברת הטלפונים.

הקדש בית הזקנים הספרדי , בימין משה ,בגוש 30,בחלקה 73, ברחוב המבשר 12, בדירה מספר 1,כמה חדרים 1 , בבית התגוררו בשנת 1947 משפחת טרוקמן קלמן ורעייתו סרפין ילדיהם : יוסף ,שלמה.

הקדש בית הזקנים הספרדי , שבימין משה ,בגוש 30,בחלקה 73, ברחוב המבשר 12 בדירה מספר 2   כמה חדרים 2 , בבית התגוררו בשנת 1947 משפחת ישי יעקב  ורעייתו לבנה וילדיהם :משה, מאיר, רחל, חנה, מרגלית.

הקדש ישיבת עץ החיים , בגוש  30,בחלקה 66, ברחוב טורא 23, בדירה מספר 1 כמה חדרים 1 , בבית התגוררו בשנת 1947 משפחת  זודי אליהו, ורעייתו אולגה  ,וילדיהם : אהרון חיים.

הקדש כולל ספרדי ,במשכנות שאננים , בגוש  30,בחלקה בדירה מספר  כמה חדרים  , בבית התגוררו בשנת 1947 משפחת  אלקוצר צליבון ורעייתו עזיזה שהייתה בתו של יעקב.

הקדש שיינדל (שינדל) , בימין משה ,בגוש 30,בחלקה 80, ברחוב מלכי 16 ,בדירה מספר ?,כמה חדרים 1 , בבית התגוררו בשנת 1947 משפחת יבס בן ציון ורעייתו לונה.

הקדש תת ימין משה , בגוש 30,בחלקה 32, ברחוב המבשר ,בדירה מספר 3,כמה חדרים 1 בבית התגוררו בשנת 1947 ,משפחת טגץ גדליהו ורעייתו שפרה.

הרב בן ציון שנחשב לבעל מוח חריף וידע רב בתורה , שרת כרבה של העיר חברון לאחר מאורעות 1929 ,בעת שהיהודים חזרו לעיר עוד שימש כאב בית הדין הספרדי, ובשנת 1935 אף היה ראש העדה הספרדית בירושלים, התגורר בהמשך בעיר העתיקה ,ולאחר מכן בשכונת ימין משה , בשנת 1908 הקים את בית הזקנים הספרדי והיה מנהלו הראשון של המוסד, בשנים 1899-1920 ,ערך בן ציון נסיעות בתפוצות היהודיות הספרדיות במצרים, עירק , בצפון אפריקה ובהודו ,כאשר יצא למסעותיו נהג לפרסם במודעות על יציאתו , חלק ממסעותיו ,היו להרצות ובחלק גייס כספים לעיתונו ירחונו המאסף, לדוגמא כאשר יצא בשנת 1920 בן ציון קויאנקה לשליחותו בגולה ,על מנת שלא יחפשו אותו, פרסם הודעה על יציאתו בשליחות ,ובעדרו יש לפנות מרדכי מיוחס תושב השכונה, קדמה לזאת הודעתו בשנת 1907 ליציאתו לגולה ,אלא שאז מינה את ישראל דוב פרומקין, בעל עיתון החבצלת ביחד עם מיוחס כנציגו לקבלת מכתבים וכספים.

הרוש ,עולים שהגיעו מהעיר איזמיר, בגל העלייה שאחרי מלחמת העצמאות, התגוררו ברחוב התקווה 19 , בית שחלק השמאלי של הבית היה הרוס.

הרנטי פלורה בעלת דירה בגוש 30 ,בחלקה  115,ברחוב טורא 8 ,בדירה מספר 2 , כמה חדרים 2 , בדירתה התגוררו משפחת דאסה משה ניסים ורעייתו מרכרה ,ילדיהם :  שמחה, יעקב, בן ציון, יוסף.

הרש מרדכי ורעייתו  שושנה רייזל, התגוררו בדירתם ,בשנת 1947 , בגוש  30,בחלקה 11, ברחוב פלא יועץ 25 ,בדירה מספר 1 ,כמה חדרים 2.

הרשלר ( הערשלער) יהודה ורעייתו חיה , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) , המשפחה התגוררה ברחוב טורא 33 בימין משה, ובתקופת המנדט ברחוב המבשר 6 בשכונה.

הרשלר (הערשלער )  משה ורעייתו חנה ילדיהם : רחל ,יהודית,  שרה, משה היה בנם של יצחק צבי הרשלר , היה מהמתיישבים הראשונים  בגוש  30,בחלקה 34 ,ברחוב המבשר  בימין משה ,בדירה מספר  1,כמה חדרים 2 ,גרו  ברחוב המבשר 6 .(בשנת 1947 התגוררו בגוש  30,בחלקה 33, בדירה מספר 1 ,כמה חדרים 3. באחת ההתקפות של ערבים ,על השכונה נרצח משה הרשלר בידם ).

הרשלר (הערשלער )  צבי ,בנו של פנחס יהודה, גר בתקופת המנדט ברחוב המבשר 6,

הרשלר (הערשלער ) פנחס יהודה , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 3 ליטר נפט .

וואסל משה מאיר ורעייתו , התגורר במשכנות שאננים בשנת 1860 ,בשנת 1873 קיבל תרומה מסר משה מונטפיורי , בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים, בני המשפחה אף המשיכו להתגוררו בשנת 1939  בכולל האשכנזי במשכנות שאננים .

ווילף אברהם ווילף ,היה בנו של ווילף ישראל משה, משפחת יצחק זלמן טרכטענברג, שמכר את חציו בשנת 1924 לשותפו במבנה ישראל משה ווילף ולבן אברהם ווילף, בהמשך בתקופת המנדט ,מכרה משפחת ווילף את המבנה לידי משפחת שמעון אגסי שהשכיר את הבית למשפחת לבכור וגרסיה חמוי.

ווילף ישראל משה , בעת שמלאו לו שמונה עשר שנה , נישא משה ווילף ועבר לגור בימין משה , התגורר כאשר נבנה המבנה בתקופה העות'מאנית, התגוררו בחציו של הבית התגוררו משפחת יהושוע לוינוס (לעווינהוס), שהעביר בהמשך את חצי הבית לידי כולל ורשה, אלו מכרו את מחצית הבית בשנת 1913 למשפחת ישראל משה ווילף, בחציו השני של הבית התגוררה משפחת יצחק זלמן טרכטענברג, שמכר את חציו בשנת 1924 לשותפו במבנה ישראל משה ווילף ולבן אברהם ווילף, בהמשך בתקופת המנדט ,מכרה משפחת ווילף את המבנה לידי משפחת שמעון אגסי שהשכיר את הבית למשפחת לבכור וגרסיה חמוי, בהמשך עבר לגור ברחוב התקווה 41 ,כיוון שהיה בעל נתינות אוסטרית ,שוחרר מגיוס לצבא התורכי בעת שהגיע לימין משה ,רכש תחנת קמח בשכונת גורת אל ענב הסמוכה  ( מעל לבריכת השולטאן בירושלים) , כיוון שהמלחמה התחוללה בארץ ישראל ,נוצרה בעיית מזון וקמח טחון לאפיית לחם ובמיוחד לצבא התורכי , כיוון שכך דרש גמל פאשה המושל התורכי כי תחנות הקמח בירושלים ,יעבדו במשך כול ימות השבוע ,עשרים וארבע שעות ביממה, הוראה זאת יצרה בעיה למשה וולף שהיה איש דתי ושומר מצוות, לכן המשיך  משה ווילף להפעיל את תחנת הקמח שברשותו בימי השבו ושעה לפני כניסת השבת השבית את תחנת הקמח עד מוצאי השבת , כשנודע הדבר לגמל פאשה המושל התורכי ,הוא זימן אליו מידית את היהודי משה ווילף, כאשר הגיע אל גמל פאשה משה , הוא הציב בפניו ובפני עובדי תחנת הקמח,  אולטימטום שיעבורו לעבוד כפי שהוא דורש במשך כול שבעת ימי השבוע, משה ווילף ניסה להסיר את רוע הגזרה , בטענה שהוא יעבוד יותר קשה בשעות העבודה ויצור תפוקה נוספת כאילו עבד גם בשבת, גמל פאשה רתח והכה בנבוט בפרצופו של משה ווילף, כיוון שפחד משה שיוצא להורג מילא את פיו מים, לאחר קבלת המכות פנה משה ווילף לקונסול האוסטרי בעיר בתלונה ובקשה להסיר את הגזרה,  (כיוון שהיה בעל אזרחות אוסטרית) , השגריר האוסטרי סרב להתערב ושילח אותו מפניו , כך נאלץ משה ווילף ,לעבוד בעבור הצבא התורכי עד שניגף והבריטים נכנסו לירושלים, בשנת 1949 הייתה למשה ווילף מאפיה , ברחוב אגריפס ליד שוק מחנה יהודה, ספר ימין משה הועבר לאחר מותו בשנת 1949 ,של שמואל דוד כהן,הועבר הספר למשפחת ווילף למשמורת, שגר ברחוב התקווה 41.

ווילף ישראל משה , ווילף משה ,רכש את חצי הבית ברחוב התקווה 41 , מידי כולל ורשה (תרומה שקיבלו מלוינוס (לעווינהוס) יהושוע, מכר את ביתו למשפחת שמעון אגסי שהשכיר את הבית למשפחת לבכור וגרסיה חמוי.

וינר חיים ומלכה ,התגוררו בחלק האשכנזי בשכונה, רעייתו עבדה כתופרת בגדים.

וויסברג אברהם , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) התגורר בבית ברחוב במשכנות שאננים בתקופה העותומאנית, לאחר מכן רכש בעבור בנו אליקים וויסבראד בשנת 1905 ברחוב פלא יועץ 25 .

וויסברג אליקים ,התגורר בבית ברחוב פלא יועץ 25 , לאחר שאביו רכש בעבורו את הדירה , שנמכרה לסימה מושיוף  בשנת 1909 , ובשנת 1912 נמכרה הדירה לשמואל דוד כהן .

וורוביל שמואל יששכר , (אשכנזית בשכונה מדור המייסדים)

וושע חיים ורעייתו מתילדה ילדיהם : יצחק, יעקב, דני, רבקה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , בכתובת :

וידה בינה ניסים ובינה פרלה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , בכתובת :

ויולטה משה ובני משפחתו התגוררו ברחוב טורא 14, בין השנים 1950-68 , בנם היה קצין בכיר במשטרה, המשפחה נאלצה לעזוב בעת הפינוי הגדול בשנת 1968.

ויטאל ,גרו ברחוב מלכי 4 בימין משה , האב שימש כמורה ופרשן שבועי בתוכנית רדיו, ומקריא פרקים מהתנ"ך בטעמי המקרא בנוסח יהודי תורכיה .פונו בשנת 1968 בפינוי הגדול בשכונה

ויטלי , בתקופה העותומאנית ,בחזית  החנות המכולת שברחוב מלכי 10,ומאחור בית המגורים שלהם בבית מספר 12, פונו בשנת 1968 ,בעת הפינוי הגדול.

ויינבך (ווינבאך) ארנסט , ורעייתו  חנה, ילדם רפאל ,ולינדר שולמית אימו של ארנסט בגוש  30,בחלקה 323, בדירה מספר 5 ,כמה חדרים  2 .

ויינבך (לינדר) שולמית , אימו של ארנסט , התגוררה עם משפחת בנה בשנת 1947 , בגוש  30,בחלקה 323, בדירה מספר 5 ,כמה חדרים  2 .

וייס אברהם , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים)

ונטורה מאיר , קבל 4 ליטר נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939.

ונטורי משה ורעייתו שמחה  התגוררו בתחילה ברחוב מלכי 25 פינת המגדל, וילדם שעלו מיוגוסלביה , למחייתו עבד ברכבת ,שכרו את ביתו של שטיינברג בשנת 1947 , בגוש  30,בחלקה 40, רחוב פלא יועץ 17 ,בדירה מספר 3 כמה חדרים 1.

וינפילד יואל , נהרג בהגנת השכונה ,בהתקפת פורעים על השכונה בתחילת שנת 1948 , יחד עימו נהרג גם קירשנבאום אברהם, וישי מאיר בן ה 19 שנים.

וינר חיים ורעייתו מלכה ,שעבדה לפרנסתה כתופרת בגדים.

וינר מרים, עלתה בגיל 3 עם הוריה וגרו בימין משה, ביתם נבנה בשנת 1938 כבנין חד קומתי, ובהמשך נוספה לו קומה מעליו, ובתחילה שימש כמועדון לנוער , ובהמשך כמועדון לקשישים, וגן לילדים , מרים הייתה ציירת ופסלת ואף איירה ספרים.

וינשטיין הדס – הדסה ואהרון הירשלר , תחילת הספור של משפחת אהרון הירשלר ,מתחיל בעוזבו הכול בהונגריה מולדתו  ועלייתו לישראל שם החל לגור בחברון ועבר לגור בירושלים העתיקה שם התגורר בחצר בתי הונגרין הסמוכה לכותל , סיפור משפחת הדסה,שעלו מפולין והתיישבו במגורים בעיר העתיקה שם הכיר אהרון הירשלר ,את בתם הדסה והתחתן עמה, לאחר נישואיהם עזבו את המגורים בין חומות העיר העתיקה ועברו לגור בעת שהנדיב מונטפיורי שקיבל ממון רב מידיו של יהודה טורה שיכן במשכנות שאננים בבתי טורא ,יהודים ספרדים ואשכנזים שהחלו לצאת מתחום חומות העיר העתיקה, לבתי המגורים נכנסו אהרון אשתו הדסה ,גיסה של הדסה שהיה נשואי לאחותה , הדסה שהייתה אישה דעתנית, החליטה כי איננה מקבלת כסף תמיכה למחייה מכולל שומרי החומות ולכן החליטה להתפרנס מעמל כפיים  לפרנסת המשפחה בהפעלת טחנת קמח ,שמיקומה של התחנה היה בין שכונת הבוכרים לבין בתי ורשה ,כיוון שהיו ימים מעט מסוכנים במגורים מחוץ לחומות, ולהחזיק עסקים בשטחים פתוחים ,הוקפה הטחנה בחומה גבוה ובשער הסוגר חצר זאת, וינשטין הדסה עלתה מפולין ,והתיישבה במגורים בעיר העתיקה ,שם הכיר אהרון הירשלר את בתם הדסה והתחתן עמה, לאחר נישואיהם עזבו את המגורים בין חומות העיר העתיקה ועברו לגור בעת שהנדיב מונטפיורי שקיבל ממון רב מידיו של יהודה טורה שיכן במשכנות שאננים בבתי טורא ,יהודים הן ספרדים והן אשכנזים שהחלו לצאת מתחום חומות העיר העתיקה, לבתי המגורים נכנסו אהרון אשתו הדסה ,גיסה של הדסה שהיה נשואי לאחותה , כמובן שהמגורים החדשים היו אמורים לשפר את תנאי הצפיפות והחיים הקשים בתחומי החומות, גם שכר הדירות עלה לעיתים קרובות כתוצאה מהמחסור בדירות בתחומי העיר העתיקה והגידול בתושבי ירושלים העתיקה , את בתי משכנות שאננים הקיפו חומה ושערים על מנת להבטיח בטחון מפני שודדי האזור שמסביב לירושלים ,לצורך הגברת הביטחון נשכרו חמישה ספרדים וחמישה אשכנזים ,להיות משמר השכונה בין השומרים שנבחרו היה אהרון הירשלר ,בנוסף להיותו בחור ישיבה שלמד תורה, אשתו הדסה שהייתה אישה דעתנית, החליטה כי איננה מקבלת כסף תמיכה למחייה מכולל שומרי החומות ולכן החליטה להתפרנס מעמל כפיים  לפרנסת המשפחה בהפעלת טחנת קמח ששכרה ומעסקים שהשתיקה הייתה יפה להם, היא הניחה לבעלה להיות שומר ותלמיד תורה , בעת שנפטר לזוג הייתה תינוקת צעירה בשם פייגה גיסה שלמה אלבה ,עזר לאלמנה הצעירה לתפעל את התחנה, מרווחי הטחנה נתמכו גם הורי בעלה שנפטר, לצורך הגברת הביטחון נשכרו חמישה ספרדים וחמישה אשכנזים ,להיות משמר השכונה בין השומרים שנבחרו היה אהרון הירשלר באחד ממרדפיו של אהרון אחרי שודדים בשנת 1873 ,נפצע אהרון מירי של כדורי השודדים בעת מרדף אחריהם  ומת, אהרון הרשלר הוכר כחלל היהודי הראשון בידי משרד הביטחון לאחר הקמת המדינה ,שנפל על הגנת הישוב היהודי בישראל ,שמו מופיע בדפי היזכור של משרד הביטחון, בעת שנפטר לזוג הייתה תינוקת צעירה בשם פייגה גיסה שלמה אלבה ,עזר לאלמנה הצעירה לתפעל את התחנה, מרווחי הטחנה נתמכו גם הורי בעלה שנפטר, שמה של הדסה כאשת עסקים ועבודה ובעיקר ביושרה העסקי בכבוד הסכמים ,כפי שאנו אומרים בלחיצת יד וללא חומר כתוב, היא תיווכה במכירת תבואה עודפת מטחנת הקמח שלה בעבור המגדלים הערביים על מנת שיקבלו שכר הוגן, כיוון שהייתה מקצועית בהערכת התבואה וסוחרת היא ניהלה משא ומתן מהיר וקצר עם הפלאחים עם גדולי סוחרי התבואה בירושלים היהודים והערבים ובתמורה הם כינו אותה כגברת הטחנה, סית הודס אל טחונה , הגדילו לעשות גדולי הסוחרים היהודים והערבים והפקידו בידה סכומי כסף על מנת שתרכוש בעבורם תבואה כיוון שידעו שהדסה תשיג מחיר הוגן בקנייה ושכר תיווך הוגן לעמלה בעת שתטחן את התבואה שקנתה בכספם ,גם בעת שטחנה תבואה לקמח בטחנת הקמח שלה מכרה את הקמח במחירים ומעולם לא הפקיעה מחירים , למלאכת המסחר התווסף עדר עיזים שגידלה בעזרת עובדים ערביים ,ובהשקט ובצנעה היא רכשה מידי מובילי גושי מלח שהובאו בחשאי בלילות  על גבי חמורים מאזור ים המלח את הגושים , כשחלפו ימי אבלותה של הדסה, על רצח בעלה אהרן מצאה לה משפחתה ,חתן חדש את יהודה ראב , שנישא בפעם הראשונה עם הדסה ואם בנם הבכור מנחם שלמה ראב , מבעל זה התגרשה הדסה , לאחר החתונה ,החליט יהודה ראב כי רצונו ללמוד תורה ,הוא היה נוהג להסתלק מהבית וללמוד בישיבות, כיוון שעסקיה המתרחבים דרשו עזרה והוא היה נעלם לה ,החליטו בני הזוג להיפרד, יהודה עבר לגור בחלקה חקלאית נידחת במושבה פתח תקווה .

ולטר (וולטר) משה , ורעייתו שושנה ,וילדתם רות, בדירת שמחה, התגוררו בגוש  30,בחלקה 324, בדירה מספר 1 כמה חדרים 3 , בבית התגוררו בשנת 1947.

ונטורה האב ונטורה העיוור, ובנו אלברט, התגורו בבית ברחוב מלכי , בני משפחת פרץ יהודה ויצחק, שרכשו את הבית בעבור הוריהם שגרו בשכירות בימין משה , לאחר שהצליחו בעסקיהם בקולומביה ,שלחו יהודה ויצחק כסף להוריהם ,על מנת שירכשו בית משלהם בימין משה ברחוב מלכי ,הבית שנרכש היה שייך למשפחת ונטורה העוור ובנו אלברט ברחוב מלכי של היום .

וענונו אברהם הרפדים , סיפור סאגת משפחת וענונו הרפדים מתחילה בסוף המאה התשע עשר כאשר אביו מסעוד, של אברהם וענונו ,עלה ממרוקו והתיישב בירושלים העתיקה , בסוף המאה התשע עשר , שם הכיר את אסתר ,שהגיעה גם עם משפחתה ממרוקו ,לאסתר ומסעוד נולדו שני ילדים אברהם ויצחק שנפטר בגיל צעיר, כאשר מלאו לאברהם 10 שנים נפטר האב והילד אברהם ,נותר בבית עם אימו האלמנה אסתר ובעיות הפרנסה, האם אסתר, שהביאה איתה כלי בישול ,בעת שעלתה משפחתה ממרוקו, בישלה קוסקוס ומכרה לתושבי הרובע בעיקר לאשכנזים , בנוסף אימו התפרנסה מכביסה בבתי היהודים, משום בעיות הפרנסה נאלץ בגיל 10 אברהם הבן לצאת ולחפש עבודה  אצל היהודים בעיר העתיקה, בצר לו חיפש אברהם וענונו עבודה חדשה והתקבל לעבודה בקהילה הטמפלרית בעמק רפאים, הוא עבד ולמד את מקצוע הרפדות והרצענות , במקום העבודה הזה ,לפחות למד אברהם מקצוע וקיבל את שכרו, כך שיכול היה לעזור בפרנסת הבית .

וענורט מקס, ורעייתו אדי ,התגוררו בביתו של מזרחי יעקב , בשנת 1947 , בגוש  30,בחלקה 129, ברחוב התחנה 9 ,בדירה מספר 1 ,כמה חדרים 2.

ורלובסקי סלמון ורעייתו  מרים ,עולים מגרמניה, התגוררו בבית שמחה, בגוש  30,בחלקה 362, בדירה מספר 1 כמה חדרים 2, בשנת 1947.

בליצקי זאב (שחור) ורעייתו שפרה , שבעלה היה הסכם ברור שהוא ילך ללמוד בישיבות והיא תנהל את חיי המסחר של המשפחה, אם המשפחה שפרה ,ניהלה שתי חנויות בשכונת ימין משה וחנות שלישית בגורת אל ענב , החנות הראשונה : בפינת רחוב המצודה ורחוב התקווה החנות השנייה שהפכה במשך למחסן סחורה ליד שער הכניסה של רחוב המצודה והחנות שלישית בשכונת גורת אל ענב הסמוכה, בחודש מרץ בשנת 1934 נפרצה חנותה בימין משה ונגנבו מהחנות שק קופסאות סיגריות ושק סוכר ,בידי ארבעה ערבים בשעות הבוקר המוקדמות, שמש בית הכנסת יוסף פרץ אשר גר במשכנות שאננים, שהגיע לפתוח את בית הכנסת הגדול ,הבחין בהם וקרא לעברם, בעת שנשאו את השקים במדרגות הרחוב בתגובה ירה אחד הערבים בגבאי יוסף פרץ והחטיא, אך בירייה שירה הוא פגע בשותפו לשוד והרגו , מובן שהשקים עם הגנבה הושארו בשטח

זאב וולף (זאב) שחור זיסקינד ורעייתו איטה אנטע , שמתה בגיל צעיר , והותירה אותו עם ששה ילדים ,בנו משה ובנותיו פייגה וחיה שרה , זאב נולד בגרודנה אשר בליטא ,היה בנו הצעיר של חיים  (אלכסנדר) זיסקיינד, זאב חיי בשנים 1869-1941 נפטר בגיל  72 , בנו של האב אלכסנדר חיים זיסקינד ואמו רייזל בת אפרים זלמן הנגיד, משפחה עשירה שעסקה במסחר בבדים בווילנה , לאחר עליית משפחת אביו לארץ ישראל בשנת 1876 ,שלושה מבניו של האב נשארו בליטא להמשך לימודים בישיבות ,בהם רבי יוסף דוד זיסקיינד, המשפחה התיישבה בירושלים , אביו חיים של זאב הקים בית מרקחת ברחוב היהודים בעיר העתיקה בירושלים, היה חבר וועד בכולל וילנה , חבר וועד כנסת ישראל וחבר מכובד בקהילה האשכנזית של ירושלים, בתחילה התגוררה המשפחה בנחלת שבעה ובה פתחו חנות לבדים שהביאו עמם בעלייתם, אך בשנת 1891 היה ממקימי שכונת ימין משה ,חבר הוועד האשכנזי הראשון , ממקימי בית הכנסת האשכנזי , בשכונת ימין משה , התגורר למעלה מארבעים שנה , למרות עסקיו המתרחבים, נשאר זאב שחור להתגורר בירושלים בשכונת ימין משה, זאת אף על פי שחבריו עברו לשכונות אחרות בירושלים, חלק רב מזמנו השקיע בהתנדבות ציבורית לטובת היהודים בירושלים , חלק מפעילותו הציבורית הייתה עזרה ברכישת קרקעות במצוות גאולת הארץ ללא קבלת דמי תווך , ( זאת בזכות קשריו הטובים עם העשירים הערביים והשלטונות העותומאניים), בין האדמות שנרכשו היו כשלוש מאות דונם  בסביבת מושבה פתח תקווה , לצרכיי הרכישה חבר לחיים כהן וביחד רכשו אדמות ביפו, בתל אביב בירושלים באזור תלפיות,(השטח שעליו הוקם קיבוץ רמת רחל) אזור בקעה השטח של שכונת מקור חיים , שטח באזור מחנה יהודה שכונת עץ חיים ועוד.

זבולון , בני העלייה מאיזמיר ,לאחר עלייתם לארץ ,בתום מלחמת העצמאות ,התגוררו ברחוב התקווה 13, ולאחר מכן ברחוב התקווה 37.

זודי אליהו ורעייתו אולגה , ילדיהם : אהרון , חיים, התגוררו , בהקדש ישיבת עץ החיים , בגוש  30,בחלקה 66, ברחוב טורה 23 ,בדירה מספר 1 כמה חדרים 1.

זייד סעדיה ורעייתו מזל, המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 .

זיבאלד יעקב ,רכש את בייתו של לוריא נתנאל בשנת 1923, ברחוב פלא יועץ 21, את בייתו מכר בשנת 1928, ללליאטקובסקי אהרון.

זילברמן מאיר, ורעייתו ברוריה ,ילדם חיים , שכרו את ביתו של פסטר משה , בשנת 1947 בגוש  30,בחלקה 23, ברחוב התקווה 27 ,בדירה מספר 1 כמה חדרים 1.

זילברמן משה התגורר בימין משה, בפלא יועץ 27 ,מכר את דירתו לרב הלוי אליעזר יעקב בשנת 1905.

זילברשטיין ראובן , התגורר בימין משה , עבד כסוחר נייר בעסקי המשפחה בשנת 1910, ביחד עם אחיו זאב, ראובן היה בנו בכורו של בן ציון זילברשטיין ,סוחר ועסקן שלמד בישיבת עץ חיים בירושלים , כאשר החליט לעזוב את הישיבה ,פנה בן ציון זילברשטיין לעסקי מסחר שונים של יבוא נייר, כלים  ,מכונות חישוב וכתיבה וכלי כתיבה ,בנוסף פתח חנות ליד שער יפו בעיר העתיקה.

זילברמן שמעון בעל דירה שהשכיר ,בשנת 1947 , לאיזנבאך משה רווק מהונגריה  , בגוש 30 ,בחלקה 22 , ברחוב התקווה 29 בדירה 1 חדר  .

זילברשטיין שרה לאה , (אשכנזית בשכונה מדור המייסדים) , לא ברור האם האמא או אחות.

זילברשטיין ראובן , התגורר בימין משה , עבד כסוחר נייר בעסקי המשפחה בשנת 1910, ביחד עם אחיו זאב, ראובן היה בנו בכורו של בן ציון זילברשטיין ,סוחר ועסקן שלמד בישיבת עץ חיים בירושלים , כאשר החליט לעזוב את הישיבה ,פנה בן ציון זילברשטיין לעסקי מסחר שונים של יבוא נייר, כלים  ,מכונות חישוב וכתיבה וכלי כתיבה ,בנוסף פתח חנות ליד שער יפו בעיר העתיקה.

זילברשטיין אליהו זאב ,התגורר בימין משה , היה בנו של בן ציון זילברשטיין,עבד כסוחר נייר בתקופת המנדט ביחד עם אחיו ראובן , זאב זילברשטיין נולד בירושלים וסיים את לימודיו בה, לאחר שבגר הצטרף זאב לעסקי המשפחה בשנת 1914 שעסקו במכירת מוצרי נייר , ספרים וכתבי יד, כלי כתיבה ומכונות כתיבה נציגות בכול ישראל של רמינגטון – מונרן , נציגות מכונות החישוב פסים, תנורי בשול ואפיה נציגי החברות פרפקטיון ופורימן .

זילברשטיין משה ,התגורר בימין משה

זינגר גבריאל , ורעייתו  לאה ,וילדם שמואל ,התגוררו בבית שמחה , בגוש  30,בחלקה 324, בדירה מספר 1 כמה חדרים 1 , בבית התגוררו בשנת 1947.

זינגר קורט , ורעייתו  ארנה, ובתם חנה, התגוררו בשכירות בבית זמרו בשנת 1947, בגוש  30,בחלקה 124, במשכנות שאננים הקצר, בדירה מספר 1 ,כמה חדרים 1.

זכאי דוד ורעייתו מסעודה , התגוררו בתקופת המנדט ברחוב טורא 33 בימין משה, לפרנסתו עבד כקבצן.

זכאי מרכצה (מרכדה)  האלמנה , התגוררה בשכירות בשנת 1947 , בגוש  30,בחלקה 130, בדירה מספר 13 כמה חדרים 1.

זכאי מתתיהו ורעייתו הרצליה, וילדם : יעקב, המשפחה שכרה את הדירה בשנת 1948 מידי משפחת אלחנתי מרקו

זלאדניק שלמה , שהיה נשואי לבתו של יוסף חגי'ז רכש את בייתו של חגיז יוסף, בשנת 1908 ,בית שנבנה בשנות השמונים במאה השמונה עשר ,שלמה היה נשוי לבתו של חגיז לוי יוסף .

זמרו אברהם ורעייתו מרגלית , אברהם זמרו בנו של הרב אליהו זמרו  נולד בשכונת משכנות שאננים שנת 1907 חיי וגדל בשכונה , כאשר התחתן אברהם בשנת  1936 ,הקים ובנה את ביתו בחזית משכנות שאננים הקצר, בדירה מספר 1 , כמה חדרים 2, ולאחר מכן בגוש  30,בחלקה 141, בדירה מספר 17 כמה חדרים  2, בחזית ביתו של אביו אליהו זמרו, בית זה שימש למגוריו עד שנת 1948 שאז נאלצה המשפחה לעזוב את השכונה עקב המצב הביטחוני ערב מלחמת השחרור, היה צייר וכתב גם ספר שירי הלל לירושלים, אחרית דבר שבית זה שאוכלס בידי העולים מאיזמיר שבתורכיה ,כיוון שהמשפחה לא הורשתה לחזור אליו ,אך דרשה וקיבלה שכר דמי מפתח ,בעבור השימוש בבית מידי המשפחה מתורכיה, שהתיישבה בו , בשנת 1968 בעת שהחליט טדי קולק לשנות את אופי התושבים בשכונה ופינה את השכונה מתושביה העולים החדשים התורכיים ונישל את בעלי הבתים בשכונה למרות שהיו להם קושאנים על המבנים, בבית התגוררו בשנת 1947 עם ילדיהם :אליהו, רחל ,אורה, אביבה ,משה , אברהם עד הפינוי במלחמת השחרור , והייתה אחת המשפחות האחרונות שפונו, עזבה את מגוריה ועברה לגור בפרוזדור בית הכנסת, של בתי סעידוף (ליד שוק מחנה יהודה) למשך המלחמה והמצור על ירושלים, כאשר חזרו הם גרו בביתם ,עד שנת , בשנת 1968 פונתה המשפחה ממשכנות שאננים הקצר , בעת שהשכונה הופקעה. אלמנתו מרגלית של אברהם , התנגדה להריסת בית המשפחה בשנת 1968 ,ואף ניסתה לעצור בגופה את הדחפור, בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 3 ליטר נפט .

זמרו (בן זמרה) אליהו שמואל ורעייתו רבקה (ממשפחת טרגאן),שהתגוררו בתחילה במשכנות שאננים בגוש  30,בחלקה 124, בדירה מספר 1 ,כמה חדרים 1, אליהו נפטר בשנת 1939 ,בני המשפחה גרו במשכנות שאננים בבתים העליונים מעל, בית שכונה בית הטוחן כיום בית המוזיקה החלק העליון הקטן, לאחר מכן בבית ברחוב המבשר 18,אליהו עבד כמלמד בחדר , משפחתו של שמואל זמרו עלתה לארץ ישראל במאה השש עשר, בתחילה עסק בצעירותו במילוי מזרונים וברפדות , עד מהרה החל לחלות במחלות ראות ,אז נטש את עבודתו והחל לעסוק בלימוד דרדקים ספרדיים בחדר, החדר ללימוד ילדי השכונה של שמואל זמרו, היה היחידי שהחזיק מעמד עד מלחמת העולם הראשונה, שאר החדרים התמעטו ונסגרו , את המדרש סגר ,מחוסר יכולתם של הורי תלמידיו לשלם שכר לימוד, מצב כללי זה ,הביא את המלמד זמרו לפת לחם ולרעב בתקופת המלחמה ,דבר שהביא לבסוף למותו.

זמרו אליהו היה בנו של הרב זמרו נולד בשכונת משכנות שאננים ,בשנת 1907 חיי וגדל בשכונה, הבן אליהו זמרו שהתגורר אף הוא בעיר העתיקה לפרנסתו עבד ושימש כרב מערת שמעון הצדיק בשיח ג'ארח ,ששימשה לעלייה לרגל את הירושלמים, אחת לשנה כמו קבר רבי שמעון במירון ,אף הוא נענה לקריאתו של מונטפיורי, והתיישב מאוחר יותר לאחר שנבנה במבנה משכנות שאננים הקצר (בית המוזיקה  כיום).כאשר התחתן אברהם בשנת  1936 , הקים ובנה את ביתו בחזית משכנות שאננים הקצר, בחזית ביתו של אביו אליהו זמרו, בעת מגוריה בבית של בנה אליהו ,שימשה הסבתא רבקה כמינקת של איתמר בן אב"י ,בנו של אליעזר בן יהודה, האגדות מספרות שבעת שהניקה את איתמר בן אב"י  , עברה המשפחה לתקופה קצרה ,לגור בחצרו של אליעזר בן יהודה ברחוב החבשים , בעת שהתגורר אברהם זמרו הבן בביתו של אליעזר בן יהודה ,רכש את אהבתו לשפה העברית.

זמרו אליהו הרב ורעייתו מרגלית , אליהו היה בנו של חכם נתן זמרו , הרב אליהו זמרו שהתגורר אף הוא בעיר העתיקה שימש כרב מערת שמעון הצדיק בשיח ג'ארח ,ששימשה לעלייה לרגל את הירושלמים ,אחת לשנה כמו קבר רבי שמעון במירון  , אף הוא נענה לקריאתו של מונטפיורי והתיישב מאוחר יותר לאחר שנבנה ,במבנה משכנות שאננים הקצר (בית המוזיקה  כיום), מרגלית ילידת צפת ,הייתה רעייתו של אליהו זמרו ,היא הייתה בתו של הרב הידוע חכם משה בן ברוך, לאחר שנישאו בשכונה, נולדו להם במשכנות שאננים חמישה ילדים. המשפחה היחידה בשכונה שדברה בבית אך ורק עברית, בעקבות השפעתו של אליעזר בן יהודה, גרו במשכנות שאננים בבתים העליונים מעל, בית שכונה בית הטוחן כיום בית המוזיקה החלק העליון הקטן, בנו אברהם ורעייתו מרגלית זמרו ,היה צייר וכתב גם ספר שירי הלל לירושלים, זמרו אליהו שגר במבנה משכנות שאננים הקצר , החליט לאחר מות אביו ,לבנות בית נוסף למגורים בחזית ביתו במבנה משכנות שאננים הקצר, בית זה שנבנה הושכר שימש למגוריו של הצייר הירושלמי הנודע ,קורט זינגר ובתו חנה לאורך שנים שנקבעה בחזית מבנה משכנות שאננים הארוך לכוון הר ציון וחומות העיר העתיקה .כאשר נפטר חכם נתן זמרו .

זמרו (בן זמרה) חכם נתן , בדירה מספר 17 במשכנות , נתן היה צאצאו של רבי דוד בן שלמה אבן זמרה ,שחי בירושלים במחצית המאה התשע עשר חכם נתן זמרו התמנה בידי מועצת החכמים ,כרב הראשי של הכותל ,בעת שמונטפיורי ,חיפש אנשים שיגורו במשכנות שאננים, בשנת 1860 נתן זמרו ,היה אחד הראשונים שהתנדב ,והתיישבו במבנה משכנות שאננים הארוך , הוא קבל את דירה י"א (11) בחלק הספרדי ,מתחת לכתובת וטבלת טורא, שנקבעה בחזית מבנה משכנות שאננים הארוך לכוון הר ציון וחומות העיר העתיקה , כאשר נפטר חכם זמרו ,החליט בנו אליהו זמרו שגר במבנה משכנות שאננים הקצר ,לבנות בית נוסף למגורים בחזית ביתו במבנה משכנות שאננים הארוך, בית זה שנבנה הושכר ושימש למגוריו של הצייר הירושלמי הנודע קורט זינגר ובתו חנה לאורך שנים , אחריתו של המבנה בחזית משכנות שאננים הארוך ,להיות נהרס בידי דחפוריו של הקבלן בעת הקמת בית האירוח לאומנים בידי טדי קולק בשנת 1968 אשתו מרגלית של אברהם זמרו שהתנגדה לרעיון הריסת ביתם החדש ,ניסתה לעצור בגופה את פעולת הדחפור ,אך נכשלה והמבנה נהרס תוך זריקת פיצוי של מעות מעטות בעבורו, שריד למבנה הם שני עצי הברוש שנטעו בידי אברהם זמרו בחצר הבית ,המתנשאים לשמים כעדות למבנה .

זמרו יעקב ורעייתו אסתר, התגוררו בגוש  30,בחלקה 34 , בבית התגוררו בשנת 1947 משפחת זמרו (זמרי ) יעקב ורעייתו אסתר, ילדיהם : מטילדה אליהו, חיים ,יוסף .אברהם, עדינה, האלמנה רבקה, בתקופה המנדטורית בבית שברחוב המבשר 18,בית שהוקם בתחילת המאה העשרים בתקופה המנדטורית ,ונרשם כהקדש לבית יתומים בבעלות משותפת של ההקדש עם בית החולים משגב לדך, בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 4 ליטר נפט .

זמרו רבקה הסבתא לבית טרגן ואבו שדיד ,שהייתה נשואה לאליהו זמרו לאחר שילדה את בנה אברהם בשנת 1907 ,שימשה הסבתא רבקה ,כמינקת של איתמר בן אב"י ,בנו של אליעזר בן יהודה, האגדות מספרות שבעת שהניקה את איתמר בן אב"י  , עברה המשפחה לתקופה קצרה ,לגור בחצרו של אליעזר בן יהודה ברחוב החבשים , בעת שהתגורר אברהם זמרו הבן בביתו של אליעזר בן יהודה ,רכש את אהבתו לשפה העברית, ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 1 ליטר נפט בשנת 1939 .

זמרי דודו , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 .

זעלדה האלמנה ובתה , התגוררה במשכנות שאננים ,בין הדיירים הראשונים והמשיכה לגור  בשנת 1939, בכולל האשכנזי במשכנות שאננים ולאחר מות בעלה נותרה לגור בבית בכולל האשכנזי במשכנות שאננים,

זעפרני שאול, ורעייתו אסתר , התגוררו בשכירות בדירתו של ברוששטר ,בשנת 1947 בגוש 30 ,בחלקה 8.ברחוב פלא יועץ 33.

חביב בכור יהודה ורעייתו חנה וילדיהם : רינה, מרים שמעון, סיל. לוי (בצלאל) אסתר וילדיה : גרשון ,מרים לוי (בצלאל) אסתר וילדיה : גרשון ,מרים , לוי (בצלאל) אסתר וילדיה : גרשון מרים המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948.

חביליו משה בנם של ניסים חביליו  , אחיו של שמואל ובנו של ניסים ,הצטרף לעבודה במפעל המשפחתי ולאחר מכן עם שמואל האח הגדול במפעל הממתקים האח משה ניהל את היצור והיה אחראי על כעשרים פועלים, חלקם בנות באזור האריזה לסחורה המוגמרת ,משה עסק במסחר , מאוחר יותר עזב ופתח מפעל לממתקים משלו.

חביליו ניסים (פאפו ניסים) אבי השושלת , חי בשנים 1870-1954 ,התגורר עם משפחתו בעיר העתיקה ברחוב היהודים , שהקים בראשונה את המפעל ברחוב היהודים בעיר העתיקה בתקופת השלטון שם גם התגוררה המשפחה, שמה של החנות היה יהודית נסים חביליו ,בקומה העליונה גרה המשפחה ובקומת הממסד היה המפעל והחנות, כיום במבנה קיים מוסד סעד אמריקאי העוזר לתושבי העיר העתיקה, חביליו ניסים , פתח מפעל לממתקים , החלבה והסוכריות בתקופת התורכים בעיר העתיקה , שם עבדו נערים ונערות מצאת החמה עד צאת הנשמה ,עבודתם נמשכה אל שעות הלילה שאז הודלקו הלוקסים והעששיות ולאורם המשיכה העבודה , שמו של המפעל ותוצרתו הגיע למדינות הסמוכות כמו עבר הירדן ושטחי הגדה, עשרות פועלים המשיכו לעבוד במפעלי המשפחה במשך שלושים וארבעים שנה, בתחילה שכרם של הנערים ,היה מטבע נפוליאון לשבוע, עד שהחלה ההסתדרות לפעול למענם, בשנת 1944 התאגדו 16 עובדיו המפעל בעידוד המחלקה לעדות המזרח בהסתדרות , והקימו ועד עובדים לעגן את שכרם וזכיותיהם, ובמקביל לעמוד בקשר עם האיגודים המקצועיים בארץ ישראל, כתוצאה מפעילותם ,נחתם הסכם עם שמואל חביליו בשנת 1947, לתוספת שכר של 10% לשכרם ,במיוחד לפועלות האריזה ששכרם היה נמוך במיוחד, תשלום שמונה ימי חגים, תשלום של 7-15 ימי חופשה שנתיים, תלוי בוותק של העובד, פיצוי של חודש עבודה לכול שנת עבודה בעת פיטורים ואפשרות לקבלת ימי מחלה עד חודש בשנה, מעבר לעבודתו בבית החרושת לממתקים ,ניסים חביליו היה גם פעיל למען הציבור ולדוגמא בשנת 1921 תרם ניסים חביליו כסף למען בית החולים משגב לדך ,בשנת 1922 תרם כסף לקמחא דה פסחה של עניי יהדות ספרד, כאשר עזב ניסים חביליו את חנותו בירושלים העתיקה בשנת 1936 ,פתח חנות בשוק מחנה יהודה בחנות מכר ניסים חביליו סחורות ממפעל המשפחה והוסיף לסחורה בשנת 1943 גם דוכן דגים מלוחים , מחירם נקבע בידי המפקח על המזונות בממשל הבריטי.

חביליו ניסים ורעייתו רחל בתו של שמואל חביליו , התגורר בימין משה ,בדרכם למגורים בשכונת מחנה יהודה בבית יעיש. עבד במפעל הממתקים ,והתחתן בשנת 1957 עם רחל בת שמואל , ילדם המוזר מעט דוד – דוויקו, הבנות רבקה ואסתרינה והבנים משה שניהל את מפעל הממתקים של שמואל חביליו ועזרא הצעיר שעבד במפעל עד שפתח מפעל מתחרה משלו.

חביליו עזרא , אחיו של שמואל, ובנו של ניסים ,הצטרף לעבודה במפעל המשפחתי ולאחר מכן עם שמואל האח הגדול במפעל הממתקים האח משה ניהל את היצור והיה אחראי על כעשרים פועלים, חלקם בנות באזור האריזה לסחורה המוגמרת ,שמואל עסק במסחר והאח הצעיר עזרא עבד כפועל במפעל .

חביליו שמואל ואחיו , עברו להתגורר בימין משה בדרכם למגורים ,בשכונת מחנה יהודה בבית יעיש, לאחר שהתגוררו תקופת מה בשוק מחנה יהודה ,שמואל גר בקומה השלישית בבית יעיש, ברחוב הערמונים , בשנת 1935 עקר שמואל ועבר לרחוב הטורים ורכש דירה מרווחת בת שלושה חדרים מידי הקבלן הערבי עיסא מוסא בקומה הרביעית כיוון שלא יכלו להישאר בדירה שבה נפטר בנם שלמה , עברו להתגורר בדירה בקומה הרביעית  ברחוב רש"י ברוממה  ,הימים היו ימי מלחמת העצמאות והעיר ירושלים ספגה הפגזות של תותחי הלגיון , באחת ההפגזות מיהרה המשפחה למקלט ,פרט לאב שמואל, את צעקותיה של מרים לשמואל , שמואל רד למקלט פן תפגע בהפגזה, שמעו חיילי הלגיון בעיר העתיקה לבסוף התרצה שמואל מהצעקות וירד למקלט, ברגע שעבר במפתן המקלט ,המבנה ספג פגיעה ישירה והבניין התמוטט, כך אהב אותו הבורא ושמר עליו, כיוון שדירתם נהרסה לחלוטין חיפש שמואל מקום מגורים חדש ,בחיפושיו הגיע לווילה מרפסת גדולה בחזיתה וחצר ומתחתיה חצי קומת מרתף , ווילה שנבנתה בידי משפחת הקבלנים לוי, בשכונת קריית משה ברחוב המאירי 5 , כאשר הראה שמואל את הווילה למשפחה, התעלפו בנות המשפחה מגודלה ויופייה ועודדו את האב לרכשה ,בחצר הווילה נטע שמואל עצי פרי רבים כולל עצי חבוש ,שתל ערוגות פרחים והפך את הגינה לבוסתן ערבי כולל בריכת דגים במרכזה ולול תרנגולות והודו,  משפט ידוע ,היה שגור בפיו של שמואל חביליו, בעת שיחותיו עם ילדיו כאשר התלוננו לניהול עסקיו ורכושו לעת זקנתו , אני הוא הבעלים של הרכוש וכול עוד אני חי אני אעשה ברכושי כרצוני , הקדמה זאת נדרשת בכדי להבין את שלשלת אובדן הרכוש וסיום מפעל חיו יצור הממתקים בידי הדור השלישי בשושלת .

חביליו שמואל, הבן של רבא פאפו ניסים היה איש עבודה ,איש שלא ידע קרוא וכתוב בשנותיו הראשונות במסחר לכן יש המציינים את שעור קומתו המסחרית ופיקחותו באותה העת ,בעת שהקים וניהל את עסקיו כאיש מסחר קשוח וקשה , משפחת שמואל חביליו ,ניסים חביליו ושמואל חביליו ,עברו להתגורר בימין משה בדרכם למגורים ,בשכונת מחנה יהודה בבית יעיש, לאחר שהתגוררו תקופת מה בשוק מחנה יהודה ,שמואל גר בקומה השלישית בבית יעיש, ברחוב הערמונים , בשנת 1935 עקר שמואל ועבר לרחוב הטורים ורכש דירה מרווחת בת שלושה חדרים מידי הקבלן הערבי עיסא מוסא בקומה הרביעית , במפעלו של אביו ובמפעליו ייצר שמואל : סוכריות רוז'ה , סוכריות שהרבו בהם הערבים להשתמש בחתונות ואירועים להשלכה על קהל החוגגים כסימן לברכה ומתיקות בעתיד, עוד יוצרו במפעל : מרמלאדה, רחת לקום, חלבה, תפוחים מסוכרים בכרמל אדומים על מקל וקוקוס, את חומרי הגלם ליצור הממתקים, הביא שמואל מסוחרים ויבואנים ערביים ,מאזור שכם וחברון אספקה ורכישה זאת, התקיימה עד מלחמת השחרור ,שאז החל לרכוש את חומרי הגלם ביבוא וחלק אחר מתוצרת חקלאי ארץ ישראל, לאחר המאורעות ,העבירו ניסים ובנו שמואל את מפעל ליצור ממתקים לחצר פיינגולד ,(מול מגרש הרוסים)

חג'יז יוסף הבן של חז'יז יצחק , מכר את ביתו בשנת 1908 , בימין משה בית שנבנה בשנות השמונים במאה השמונה עשר, לחתנו שלמה זלאדניק שהיה נשואי לבתו ,בשנת 1920 ייבא חגיז יוסף לוי הבן ,מכונות כתיבה שניתן לכתוב בהם בשפות רבות כמו : אנגלית, עברית ערבית ושפות אירופאיות רבות, במקביל החל לבנות מבנה מסחרי בן שתי קומות בשכונת שערי חסד , בקומת הקרקע יהיו חנויות ובקומה העליונה מגורים, בשנת 1929 שימש יוסף לוי חג'יז כמנהל חברה קרקעית ירושלים אמריקה בע"מ , בעת ששימש בתפקידו, התריע מפני אנשים המוכרים קרקעות ,כאילו שימשו כנציגיו, והמנסים למכור קרקעות ששייכות לחברתו כאילו היו שלהם, בשנת 1930 פורסם כי יוסף לוי חג'יז בעל עסק לממכר צרכי כתיבה ונייר ,פשט את הרגל בעקבות חוב של 23:000 לא"י , בית המשפט הכריז עליו כפושט רגל בשנת 1931 לאחר התדיינות עם נושיו לאורך השנים 1931-2 , בתשובתו הציע יוסף והגיש לבית המשפט ,בשנת 1932 הצעה לתספורת חובות ,ותשלום של 30% במשך שלוש שנים בתשלומים חצי שנתיים, בתוספת ריבית של 5% בערובת אמו (רחל) קילה חגיז מסמך תגלחת זאת הוגש לבית המשפט לאישור באם אף נושה לא יתנגד תוך שמונה ימים, כיוון שאף נושה לא התנגד , בית המשפט בשנת ,1932 אישר את החוזה והוציא את יוסף לוי חג'יז מפשיטת הרגל ואישר לכול אדם שיחפוץ לעשות עמו עסקים, אלא שיוסף לוי חגיז הסתבך שוב בשנת 1935 כאשר ניסה לעסוק בתווך קרקעות על כן שלח ערבים ,להתיישב על אדמה שנקראה מישור הכרמל ליד חיפה , בנוסף שלח את הערבי לדרוש באמצעות עורך דין ערבי ,את זכויות והבעלות על הקרקע , למרות שהבין כי הקרקע הזאת ,נרכשה בידי יהודים באירופה ,ונציגם ב. קטינסקי שאחז בידיו קושני טבו על הקרקע יוסף לוי חיגזי הוזהר בידי קטינסקי ,כי הקרקע שייכת ליהודים שרכשו אותה , למרות זאת המשיך יוסף בניסיון להשתלט על הקרקע באמצעות תפיסת הקרקע בידי ערבים עוד התמרמר קטינסי ,איכה יכול יהודי חבר אגודת ישראל ודתי ,לנסות להשתלט על שטח של יהודים ולנסות להעבירו לערבים, הערבים הפולשים הובאו לבית המשפט והורשעו בדין ונידונו לקנסות לטענתו של קטינסקי את הקנס שילם יוסף לוי חגיז ,קטינסקי אף מציע ליוסף לוי חגיז לתבוע אותו על דיבה אך חגיז לא הרים את הכפפה, אלא שיוסף לוי חגיג דחה את הטענות והכחיש ,כי לא התקשר לקניית הקרקע במישור כרמל, לא שלח ערבי להתיישב על הקרקע ,ולא שילם לעורך הדין הערבי, ושלא שילם את הקנס לאחר המשפט ושלא יעץ לערבים להמשיך במשפט, יוסף אף הוסיף כי הוא שוקל לקרוא לקטינסקי ,לדין תורה בעקבות הפרסום, בשנת 1936 שימש חגיז כראש אגודת נחלת ישראל רמה ,אגודה שיתופית בע"מ.

חג'יז יצחק ורעייתו (רחל) קילה חגיז יצחק סוחר הנייר , התגורר בבית שברחוב התקווה 25 , לאחר שרכש את שני חלקיו בתקופת המנדט , מידי אהרון בצלאל טארנהיים ומשפחת ח.בן ציון , אגדות ירושלים מספרות כי יצחק חגיז טורח היה ,להתעדכן בחידושים שנעשו בעולם בקשר למוצרים חדשים, ניירות לצילום וחומרי פיתוח וחומרי דפוס , יצחק חג'יז ,גר בימין משה והיה ממקימי בית הכנסת האשכנזי ובוועד העדה האשכנזית הראשון שהוקם בימין משה, בהודעה שפרסמה הנהלת בית הזקנים בשנת 1911, נמסר שכספי תרומות יועברו רק לידיו של יצחק חגיז, על מנת לאספם ולשלם בעבור חובות לסוחרים, כאשר מצטברים סכומים מחולקים כספים אלו ( כעשרים וחמשה אחוז מסכום החוב), יצחק חג'יז ייבא את הניירות המיוחדים לפעמים יבוא מובחר זה גרם ליצחק חג'יז נזקים והפסדים כיוון שהלקוחות השמרנים לא רכשו את הסחורה החדשה אך בהתמדה ועקשנות הוא הרגיל אותם לרכישת הסחורה המשובחת , בשנת 1892 נערכה ישיבה שבה השתתפו נציגי העדה הספרדית בימין משה : בראדון יחיאל,  אשכנזי יצחק,  מאיר יעקב, שמואל מיוחס, פנזיל אליה משה, הנציגים של העדה האשכנזית בימין משה: יוסף ריבלין, המבורגר נתן פיינשטיין דוד , בעת הבנייה נפטר יוסף ריבלין ,והמבורגר נתן פשט רגל, כמחליפים נבחרו לוריא יעקב , חג'יז יצחק סוחר הנייר והוניג אליה, ההסכם נערך לבין יורשו של מונטפיורי ,יוסף סאבאג , וחתמו על הסכם לבניית בתים נוספים בשכונת ימין משה, חפירת בורות מים , לצורך זה הבטיחה קרן מונטפיורי להלוואות 2600 לירות בתור הלוואה לביצוע העבודה, בתוך שלוש שנים . חג'יז יצחק, נבחר לוועד השכונה האשכנזית בשנת 1882.חג'יז יצחק אגדה ירושלמית המסופרת עליו .מהתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, הקשורה לעסקיהם ולתחרות המסחרית האחים זאב וראובן זילברשטיין, לבין בית המסחר של משפחת יצחק חגיז, בתי מסחר בתחום הנייר ומוצריו ,בית המסחר של האחים זילברשטיין לא היה הגדול בירושלים, כיוון שבית המסחר לנייר ומוצריו של משפחת יצחק חג'יז ובנם יוסף לוי חג'יז ,שירש את העסק מאביו, כיוון שעוסקים אנו ,בתקופת המחסור בסחורות בימים שלאחר המלחמה, נוצרו בעיות להשגת סחורה, החליט יוסף לוי לרדת מצרימה ולרכוש סחורה לעסקיו במצרים , שמעו את זאת האחים זילברשטיין סוחרי הנייר, והחליטו כי ראובן יצא גם הוא לרכוש סחורות במצריים עלו שניהם על הרכבת למצרים עלו שני הסוחרים, למרות שהיורדים למצרים היו יריבים מסחריים  ומתחרים התיישבו על כוס קפה ,וכרתו ברית לקניית והבאת הסחורה ממצרים לישראל, בזכות הקשרים עם השלטונות ,הצליחו השותפים לקבל אישור לצרוף קרון משא לסחורתם אשר ירכשו ,ברכבת שיוצאת מקנטרה לארץ ומשם לירושלים במוצאי השבת, עוד סיכמו השותפים החדשים כי כול אחד יסמן את חבילותיו בסימון שונה על מנת שיוכלו לזהותו בעת הפריקה. כיוון שהגיעו למצרים ותהליך רכישת הסחורה התארכה ,החליטו כי את הסחורה יעבירו ביום שישי ,בשיירה של עשרות עגלות מהחנויות לרציף המסילה, רק פרט שולי שכחו השניים כי הסוחרים המוסלמיים ,פותחים את המחסנים בצהרי היום ביום שישי לאחר התפילה, תהליך העמסה החל בצהרי יום השישי והתארכה מעבר לשעות אחר הצהרים והתקרבה לשעות כניסת השבת, שיירת הסחורות על עגלות המשא החלה את מסעה לכוון הרציף בפיקוחו של יוסף לוי ,ראובן המשיך בסידורים בעיר ולא התלווה לשיירה, כיוון ששעת כניסת השבת התקרבה הבין יוסף לוי כי יש לו בעיה ,בהחלטה רגעית החליט לפלוש לחצר מתחם וילה שנקרתה בדרכו ולאכסן את הסחורה שהוביל , עקב כניסת השבת , שבדיעבד התברר כי הווילה שייכת למושל העיר האנגלי, כיוון שיוסף לוי ,היה דחוק בזמן הוא הפנה את השיירה פנימה לחניה, איתרע מזלו ולווילת שהייתה בית מגוריו של מושל העיר האנגלי , ובבואו לביתו וראה את העגלות ,כעס וקרא מיד ליוסף לוי לתת הסבר לפלישה לשטחו, יוסף עמד וסיפר בערבית שוטפת למושל ,את היותו איש מאמין ,שאינו רוצה לחלל את השבת ולכן עשה את המעשה , עוד הוסיף יוסף לוי כי הוא מוכן להפסיד את הסחורה ובלבד שלא יעבור על חוקי הדת והשבת, התחכם המושל וכתב חוזה באנגלית , שבה לא שלט ברהיטות לוי יוסף, נייר חוזה שלוי יוסף הבין על פי ההסכם, כי הוא מוכן להפסיד את הסחורה ולא לעבור על חוקי השבת, אך כיוון שרק מחצית מהסחורה ,הייתה שייכת ישירות ללוי יוסף וחצייה הייתה שייכת לראובן זילברשטיין הוא סיכם עם המושל שזילברשטיין לא יפסיד את חלקו, משם אץ לוי יוסף לבית הכנסת לתפילה, אך לא בבית הכנסת של המלון על מנת לא לשוחח עם ראובן ביום שבת על מסחר וחולין , לאחר צאת השבת נפגש עם ראובן הנרגז שחיפש אותו בכול השבת על מנת לקבל מידע מה היה גורל הסחורה , לוי סיפר את הסיפור ואף הראה לו את העתק כתב הוויתור על מחצית הסחורה, שהפקיד בידי המושל אלא שבפועל כתב המושל כי הוא יכול לאכסן את הסחורה עד אשר ימצאו רכבת להולכת סחורתו לישראל , כאשר חזרו למחרת למושל ,אמר המושל שהוא לא היה לוקח כלום מאדם מאמין כמוהו ,שהיה מוכן לוותר על הכול למען אמונתו ,סיומו של הסיפור ,שנמצא מקום לחיבור הקרון לרכבת והסחורה הגיעה לישראל ולירושלים.

חגי'ז מרדכי דוד, היה ראש אגודת נחלת ישראל רמה ,אגודה שיתופית בע"מ בשנות השלושים של המאה הקודמת מרדכי היה בעל חנות ליד שער יפו ,צמוד לתחנת המשטרה , בחנותו מכר גם ספרים.

חודרה דוד ורעייתו, עבר לגור בבית של אלקה החלבנית במשכנות שאננים ,בדירה מספר 10 תקופה שלאחר מלחמת השחרור גרה המשפחה ,בדירה במשכנות שאננים בדירה 3, למחייתו עבד כבנאי בחברת רסקו, וגיסו משה חודרה שעבד במאפיית ברמן וגר בדירה מספר 10 , במשכנות שאננים ,כונה חודרה שפירושו בספרדית לחמנייה על שם עבודתו כאופה, פונו מהשכונה בשנת 1968.

חודרה משה ורעייתו , התגוררו במשכנות שאננים 10 , שעבד במאפיית ברמן כונה חודרה שפירושו בספרדית לחמנייה על שם עבודתו כאופה, פונו מהשכונה בשנת 1968.

חולי אברהם ומרים התגוררו ברחוב מלכי 8 ,פונו בפינוי הגדול בשכונה בשנת 1968.

חונן נתנאל ורעייתו שרה ,וילידיהם : בילה, שמואל , בנימין, חנה, יהודה, יעקב, בדירה של פנזיל פלורה, בשנת 1947 , בגוש 30 ,בחלקה 115 ,במשכנות שאננים ,בדירה מספר 4 , בשני חדרים.

חזן דוד ורעייתו שולטנו , בתה והמשרתת, התגוררו בשנת 1939 במשכנות שאננים ,בכולל הספרדי .

חזן יוסף ,בגוש 30 ,בחלקה 14 ,בדירה מספר 1 , בחדר 1 , ברחוב פלא יועץ 14 ,בבית התגורר בשכירות ב 1947 , מפקד ההגנה מאותה שנה בשכונה.

חייט שמואל התגורר במשכנות שאננים 12 , לאחר עלייתו בשנת 1950 מאיזמיר , עבד במשטרה.

חיים אהרון  , נבחר בשנת 1908 ,לוועד הספרדי של ירושלים ,כנציג ימין משה,

חיים יוסף , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 ,האם בחלקה 54 ? ברחוב (התקווה 9) .

חליו , גרו ברחוב טורא 7 בשכונה, בקומה העליונה בשנת 1952 ,בעליית עולי העיר איזמיר , לאחר מלחמת העצמאות .

חליפא (כליפא) יעקב  ורעייתו שמחה, ילדיהם :יוסף, שרה, שמואל , רבקה, התגוררו בשכירות בדירת גינוסר (גינסיה ) יוסף, בגוש 30 ,בחלקה 92 , ברחוב טורא 19 ,בדירה מספר 2 , כמה חדרים 3, ולאחר מכן התגוררו ברחוב פלא יועץ 1 פינת המגדל 7, לפרנסתו עבד כנגר.

חליפא (כליפא) יצחק ורעייתו מרים ובתם רחל, התגוררו בשכונה בשנת 1947 בגוש 30,בחלקה 141, ,בדירה מספר 1,כמה חדרים 1, לאחר מכן שכרו בגוש 30, בחלקה 74 ברחוב המבשר 5-6 , בדירה מספר 3 , כמה חדרים 1.

חליפה משה (בעלי חנות המכולת ) ברחוב מלכי 14 פינת רחוב הבריכה.

חמדי אסתר , התגוררה בדירה שנשכרה ממשפחת  אלתר שוב בייתו השלישי , בשנת 1948

חמוי בכור ורעייתו גרסיה , התגוררו ברחוב התקווה 41 בשכירות, ששכרו מאגסי שמעון, ספור הרכישה והבית, כאשר נבנה המבנה בתקופה העותומאנית ,התגוררו בחציו של הבית גרו משפחת יהושוע לוינוס (לעווינהוס) שהעביר בהמשך את חצי הבית לידי כולל ורשה, אלו מכרו את מחצית הבית בשנת 1913 למשפחת ישראל משה ווילף, בחציו השני של הבית התגוררה משפחת יצחק זלמן טרכטענברג, שמכר את חציו בשנת 1924 לשותפו במבנה ישראל משה ווילף ולבן אברהם ווילף, בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 5 ליטר נפט .

חמוי (חמו) גמיל , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 7 ליטר נפט .

חמוי (חמו) שאול ורעייתו שולמית , התגוררו בשכונה בתקופת המנדט ,ברחוב טורא 38 .

חנה חרוש הגרושה וילידיה חנה ושלמה , התגוררו בשכירות בדירה בגוש 30 ,בחלקה 69 ברחוב  המבשר 18 ,בדירה מספר 2 ,בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה  4 ליטר נפט .

חנוך יעקב ורעייתו שושנה  וילדיהם : רפאל, פלורה, שלמה דינה, התגוררו בדירה שנשכרה ממשפחת  אלתר שוב בייתו השני , בשנת 1948 ,

חנום בבר , בשנת 1940 יצא מכתב מוועד הספרדים ,להסדיר את התשלום החודשי להשכרה של דירתם במשכנות שאננים,

חסון משה ורעייתו תמר, ילדיהם: יעקב,  אברהם, יהודה  אליהו, לבנה,  מרים, רחל , איגל, האם חלקה 51? (רחוב התקווה 13 ?) המשפחה התגוררה בימין משה בשנת .1948 , מפקד עירייה 1948.

חסון ניסים , ספור בית הכנסת הספרדי ישמח משה , תחילתו בעזיבת ארבעת מתפללי בית הכנסת הספרדי ,עזיבתם קשורה כמובן במחלוקות רגילות על דבר מה בכך, הכבוד  והרכילויות דוגמא לסכסוך עקב ענייני כבוד , גרמו להקמת בית הכנסת הספרדי ישמח משה בשנת 1955 ,נוצרה כאשר ארבעה מבני הקהילה עזבו את בית הכנסת הספרדי הגדול התנחלו בבית נטוש ברחוב של פלא יועץ  בשכונה האשכנזית ופתחו בית כנסת ספרדי חדש, נוטשי בית הכנסת הספרדי ,היו משפחת ניסים חסון הרוח החיה לעזיבה ,משפחת חסון מורנו שחזר לאחר זמן ,כיום בנו משה חיי חזר להתפלל בבית הכנסת הספרדי ,הצטרף לעוזבים פרנסיס שנפטר בשנת 1989 שמשפחתו מוצאם לפני תורכיה בצרפת.

חרוש אברהם ורעייתו סול ,ושתי בנותיהם , התגוררו בשנת 1939 בכולל הספרדי במשכנות שאננים , התפרנס כסנדלר.

חרוש סול אלמנת חכם אברהם חרוש, לאחר מות בעלה ,נותרה לגור בכולל הספרדי במשכנות שאננים, בשנת 1873 קיבלה תרומה מסר משה מונטפיורי , בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים,

חנניה גבריאל יהושע שבתי , נישא בשנת 1893 לרחל, בתו של הרב אברהם פראג ונכדתו של הרב יצחק פראג,  שרת כרב בבית הכנסת הספרדי הגדול בימין משה, לצד הרב יוסף מרדכי הלוי והרב אברהם פילוסוף , חי בשנים 1875-1955 ,בשנת 1935 נבחר לכהונת אב בית הדין של העדה הספרדית בירושלים.

חרל"פ הרב יעקב משה, לא נמצא חומר.

טאג'ר (טג'ר) אפרים ורעייתו יוכבד ילידי הארץ ,ילדיהם יצחק, מאיר, בנימין, יהודה, סול , התגוררו בכולל הספרדי בשנת 1947 , במשכנות שאננים ,בגוש  30,בחלקה 141, משכנות שאננים ,בדירה מספר 1 ,כמה חדרים 2, הגיש בקשה לדחות את תשלום השכירות לדירתו במשכנות שאננים בשנת 1931 , עקב מצבו הקשה , הוועד אישר דחיה לזמן מה ,עד לתשלום החוב.

טאג'ר בעלי בתי המרקחת, רכשו לאחר מלחמת העולם השנייה  ,את הדירה של ארוצ'אס אהרון ,בני משפחת טאג'ר חיו הן בארץ והן מחוץ לישראל , את הבית שיפצו ושדרגו ,והוסיפו לחזותו אלמנטים מערביים ,ואף הוסיפו למבנה חדר אמבטיה ,חידוש בקנה מידה עולמי בשכונה בימים ההם.

טגייר רחמים, שהתגורר בדירה במשכנות שאננים , כאשר אחיו אפרים עזבה , והוא נכנס להתגורר בדירה ,אלא שהוא לא שילם את השכירות, לוועד השכונה הספרדית, על כן קיבל הוראה לפנות את הדירה לאלתר, כמו כן התבקש לשלם את דמי השכירות של רעייתו ,שגרה בדירת חדר במשכנות שאננים.

טארגה רבקה, החתן ברקוביץ משה ושרה נכדתה של רבקה , והאם של משה  דינה ביתם של כולל אשכנזי ,משכנות שאננים ,בגוש  30,בחלקה 141, בדירה מספר 16 כמה חדרים  1, בבית התגוררו בשנת 1947 .

טארגאן (טארגן )יוסף הספרדי ורעייתו , התגורר במשכנות שאננים בשנת 1860 , בשנת 1873 קיבל תרומה מסר משה מונטפיורי , בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים, בהמשך התגוררו עם בנו ושתי ילדותיו ,התגוררו בשנת 1939 בכולל הספרדי במשכנות שאננים .

טארינהיים אהרן בצלאל , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) , גר ברחוב נתן מס' 12 והיה בעלייו ,של מחצית מהבית ברחוב התקווה 25, שותפו לבית היה ח. בן ציון ,עד שמכר את חלקו בבית לסוחר הנייר המפורסם יצחק חגיז, שהמשיך להתגורר בבית בתקופת המנדט גם כן.

טארינהיים יששכר בעריש , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים), גר ברחוב נתן 31 בשכונה.

טארינהיים ראובן , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) , התגורר ברחוב נתן (מלכי) 44 מופיע ברשימת המייסדים כמספר 44.

טביב שמעון ורעייתו רחל  וילדיהם :יוסף, גאולה ,יחיאל, המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 .

טגץ  גדליהו ורעייתו שפרה ,התגוררו בגוש 30,בחלקה 32, ברחוב המבשר ,בדירה מספר 3,כמה חדרים 1 , בבית התגוררו בשנת 1947.

טדרי נסים ורעייתו מלכה (סולטנה) וילדיהם אסתר אעישא , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , האם בחלקה 46 ? (רחוב פלא יועץ  3 ?)  .

טוב ציון אהרון ורעייתו מזל , התגוררו בימין משה.

טובנהויז משה ישראל ורעייתו דבורה , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) , בתקופת המנדט התגוררו בדירה ברחוב טורא 35 בביתו בימין משה בתקופה העותומאנית תחילת 1900 , גידל אלתר עזים בחצר ביתו ומכר חלב בשכונה,  מהר מאוד הביא אלתר פרות והקים רפת קטנה בחצר ביתו שהתקיימה עד מלחמת השחרור.

טוויטי שלמה ורעייתו רחל , גרו ברחוב פלא יועץ 7 , בתקופת המנדט, שלמה התפרנס מעבודתו כנגר.

טוויטי (טוינה )רחל, התגוררה ברחוב התקווה 47 ,בשכונת ימין משה , בבייתה הסתתר  דניאל אזולאי שנפצע ביחד עם חברו מאיר פיינשטיין בפעולת פיצוץ בתחנת הרכבת בירושלים , דניאל נפצע ברגליו ובחזהו, מירי של שבעה כדורים ,בעת פעולת פיצוץ תחנת הרכבת, התגוררה ברחוב התקווה 39 ,פונתה בשנת 1968 , בעת הפינוי הגדול בשכונה.

טוזר רפאל , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

טוטאח דאוד ,תושב ימין משה ,בעל חנות בשוק החדש המוריסטאן ברובע הנוצרי בעיר העתיקה.

טויבי חיים רעייתו נעמי, שמחה, חיים, שמעה, המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 מפקד עירייה ב 1948.

טוויטי שלמה ורעייתו רחל , התגוררו ברחוב פלא יועץ 1 , פינת המגדל 7, רעייתו עבדה ככובסת בשכונה ,שלמה עבד כסנדלר, ובנם עבד בבית דפוס

טוויטי (טוינה )רחל האלמנה , התגוררה ברחוב התקווה 47 ,בשכונת ימין משה , בבייתה הסתתר  דניאל אזולאי שנפצע ביחד עם חברו מאיר פיינשטיין בפעולת פיצוץ בתחנת הרכבת בירושלים , דניאל נפצע ברגליו ובחזהו, מירי של שבעה כדורים ,בעת פעולת פיצוץ תחנת הרכבת, התגוררה ברחוב התקווה 39 ,פונתה בשנת 1968 , בעת הפינוי הגדול בשכונה.

.

טוינהויז ( טובנהויז ) משה ורעייתו אסתר ,לבית לארברבוים, , שייך לדור מיסדי שכונת ימין משה ,בשנת 1905 ,היה חלבן בימין משה , גר ברחוב טורא 35 בתקופת המנדט, שסרב לשלם לוועד חיפוש החטאים , שפעלו בנושאי הכשר החלב שמכרו חלבנים בירושלים.

טויסינג אברהם שמואל, סיפורו של אברהם מתחיל בעת שנולד בשנת 1926 ,למשפחתו כבנם של שלמה ופרל טויסינג בהונגריה, אברהם ששרד את מחנות העבודה, עלה לארץ ישראל עם אחותו בהשאירם במחנות את משפחתם שהושמדה, לאחר שעלו לארץ ישראל בשנת 1946 , הצטרף לארגון ההגנה ועבד בפנימייה לילדי יתומי השואה שהוקמה בשכונת ימין משה ,בשורה התחתונה של החלק האשכנזי בשכונה ,בפנימייה שנקראה "המפעל למען ילדי ישראל " ונפתחה בידי אגודת ישראל, בעת מגוריו ועבודתו בבית היתומים ,נרתם גם לחברי ההגנה שעמדו בכיתות ההגנה של ימין משה , חלק מעבודתו הייתה להביא מזון לילדי הפנימייה ,למרות אש הצלפים של אנשי הכנופיות מחומות העיר העתיקה ,בין יתר תפקידיו בהגנה שימש כלוחם ושומר בעמדה קיצונית הסמוכה לבית עבדאללה ושכונת ג'ורת אל ענב, בתקופת מלחמת השחרור בעת אחת ההתקפות בפברואר 1948 בעת שעמד בעמדתו כנגד ניסיון של כנופיה ערבית לכבוש את ימין משה , נפגע מהירי ומת בגיל 22, נקבר בהר הזיתים תושבי השכונה הקימו גן לזכרו ולהנצחתו בשם גן שמואל , בחזית ובתחילת רחוב התקווה , מעבר לאזכור שמו וחקיקת פסוק על אבן הנצחה ,אין אזכור לפועלו בגן המטופח בידי השכנים והעירייה, ונאלצתי לנבור קשה על מנת להביא את ספור הגן.

טויסיק אברהם שמואל, חניך פנימיית אגודת ישראל בימין משה , היה בן 17 כאשר נהרג בהתקפת פורעים על השכונה בתחילת שנת 1948 , יחד עימו נהרג גם קירשנבאום אברהם וינפילד יואל וישי מאיר בן ה 19.

טולידו אשר בונה , היה מלמד ילדים צעירים בחדר שבביתו שבימין משה .

טוקטלי אליעזר ורעייתו ויקטוריה (לבית ניסים בתו של יעקב חי בכור נסים), היה תושב ותיק בשכונת ימין משה , משפחת טוקטלי רשומה כחלק מהפסיפס האנושי של השכונה הוותיקה עוד מהתקופות שבהן היא היוותה קהילה ירושלמית מלוכדת, האגדות מספרו כי אליעזר עזר ליעקב יהושוע , בכתיבת הספר על השכונה, אליעזר היה שליח צבור בתפילות, חזן ופייטן משפחת טוקטלי עברו לגור ברוממה בהמשך .

טורגמן (תורגמן) אברהם , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 5 ליטר נפט .

טורגמן אלמנת אברהם  וילדיה : ישראל ,מלכה ,ידידיה , התגוררו בבית ברטשינר שלמה בגוש 30, בחלקה 48, ברחוב פינת המגדל ורחוב יועץ פלא, בדירה מספר 3 כמה חדרים 1. קבלה נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939.

טורגמן (תורגמן)  מסעוד , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 6 ליטר נפט .

טורמי שלמה ורעייתו לאה, והבנים : רחמים ,לבנה, אהרון רחל ,ושמואל, המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948 .

טורנהיים ,בגוש  30,בחלקה 88, ברחוב יהודית 32 או רחוב טורא 23 ,תלוי בכוון הכניסה בדירה מספר 8 כמה חדרים 2 , בבית התגוררו בשנת 1947 משפחת לב יוסף, ורעייתו חנה (הנה) ילדיהם : יפה , משה יעקב.

טושיאה (טובש’ואה) שוויל  ורעייתו אסתר וילדיהם : משה, רחל ,רבקה ,התגוררו  במשכנות שאננים בשנת 1948 , האם חלקה 46 -45 ? .

טטלבאום חיים ורעייתו שמחה , שכרו את הדירה של דאסה יהודה , בשנת 1947 , בגוש 30, בחלקה 71, ברחוב המבשר 31, בדירה מספר 2 כמה חדרים 1.

טיאנו אברהם, שימש כשמש בית  הכנסת הספרדי הגדול עד שנת 1948 , ובתפקידיו היה להכריז על כניסת השבת ,והאות להדלקת העששיות.

טיו מושון ,גר במשכנות שאננים, עלה לשכונה בתקופה העותומאנית ,היה אחד ממשפחות (הבושאנק) שעלו מבוסניה , היה בעל סנדלריה ליד שער השרשרת , אך פרנסתו בקושי פרנסה אותו, אך היה אדם השמח בחלקו, בסוף  יום העבודה נשא שק על גבו עם מצרכים , שרכש בזול בעיר העתיקה.

טננבום אלישע ורעייתו חוה וילדתם :בללה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948 .

טעפרפרג (טפרברג) אברהם משה , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים).

טראבלוס דוד הספרדי ורעייתו ג'ויה ובנו ושתי בנותיו, התגוררו במשכנות שאננים בשנת 1860 בשנת 1873 קיבל תרומה מסר משה מונטפיורי, בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים, בני המשפחה המשיכו להתגורר בשנת 1939 בכולל הספרדי במשכנות שאננים, רעייתו קבלה נפט בשנת 1939 בימין משה.

טארגאן (טארגן )יוסף הספרדי ורעייתו , התגורר במשכנות שאננים בשנת 1860 , בשנת 1873 קיבל תרומה מסר משה מונטפיורי , בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים, בהמשך התגוררו עם בנו ושתי ילדותיו ,התגוררו בשנת 1939 בכולל הספרדי במשכנות שאננים .

טראגן יצחק ורעייתו רבקה ,התגורר ובמשכנות שאננים , ושימש כחזן בבית הכנסת הספרדי בדירה האחרונה של משכנות שאננים, אלמנתו רבקה קבלה נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939.

טארגה רבקה, אלמנת אברהם זמרו, ואחותו של בן ציון טארגן, ,ולעת זקנתה ,נתמכה בידי שני בניה ,עמה התגוררו בדירתה ,החתן ברקוביץ משה (שנפטר בגיל צעיר) ושרה נכדתה של רבקה , והאם של משה  דינה התגוררו בבית של כולל אשכנזי ,משכנות שאננים ,בגוש  30,בחלקה 141, בדירה מספר 16 כמה חדרים  1, בבית התגוררו בשנת 1947 .

טראוב חיים שמחה, שעלה מרומניה ,הקים מפעל ליצור שקיות וקופסאות קרטון , ברחוב הטחנה 11 בקומת הממסד, הוא עצמו גר ברחוב הטחנה 7 בשנת 1950 חיפש שמחה תעסוקה לפרנסת משפחתו, כאשר במסגרת שיטוטיו הבחין בשקית מלט ישנה, הוא נטלה לבייתו שם פרקה לחלקים, לאחר שנותר עם דפים משכבות נייר שק המלט, החליט לעשות מהן שקיות נייר והדביק אותם בדבק שיצר מקמח ומים, יש לזכור כי בתקופת הצנע ,לא היו בנמצא חומרי גלם ליצירת שקיות, כשעזב טראוב בשנת 1969 ,את האולם ברחוב הטחנה 7 העביר את המפעל למקור ברוך, שם פתח מפעל גדול ליד מפעל עפרונות ירושלים , ליצור קופסאות קרטון וסיפק את הקופסאות לאריזת המדליות והמטבעות ,של החברה למטבעות ומדליות מימין למלון של שיף.

טראלר אברהם. ורעייתו רבקה ,ילדם אברהם , התגוררו במשכנות שאננים בשנת 1947 בגוש 30,בחלקה 141,משכנות שאננים , בדירה מספר 9, בחדר  1.

טרבלווס יוסף ורעייתו רבקה , גרו בבית בתקופת המנדט בשכירות ,ברחוב טורא 13, בשנת 1939 קבל נפט בשכונה,

טרבלוס בוקס ורעייתו הגרושה ואביה צדוק ,התגוררו בתחילה ברחוב טורא 13, ובהמשך  התגוררו בדירה ששכרו מבלו יעקב , בשנת 1947 , בגוש 30,בחלקה 54 , ברחוב התקווה 9 או טורא 34 ,תלוי בכניסה לבית ,בדירה מספר 1,כמה חדרים  1, ובשכירות בשנת 1947, בגוש 30,בחלקה 95, רחוב טורא 13 ,בדירה מספר 1,בחדר 1 .

טרבלוס ג'ויה  , התגוררה במשכנות שאננים ,קבלה אישור בשנת 1931 , לשלם שלוש לירות דמי שכירות , כפי ששילמה בשנה שחלפה. בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 1 ליטר נפט .

טרבלוס דוד הספרדי ורעייתו ובנו ושתי בנותיו, התגוררו במשכנות שאננים בשנת 1860 בשנת 1873 קיבל תרומה מסר משה מונטפיורי, בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים, בני המשפחה המשיכו להתגורר בשנת 1939 בכולל הספרדי במשכנות שאננים.

טרגה רבקה התגוררה בשנת 1947 כולל אשכנזי ,משכנות שאננים ,בגוש  30,בחלקה 141, בדירה מספר 16 כמה חדרים  1  ,בדירה התגוררו , החתן ברקוביץ משה ושרה נכדתה של רבקה , והאם של משה  דינה.

טארינהיים אהרן בצלאל , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) , גר ברחוב נתן מס' 12 והיה בעלייו ,של מחצית מהבית ברחוב התקווה 25, שותפו לבית היה ח. בן ציון ,עד שמכר את חלקו בבית לסוחר הנייר המפורסם יצחק חגיז, שהמשיך להתגורר בבית בתקופת המנדט גם כן.

טארינהיים יששכר בעריש , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים), גר ברחוב נתן 31 בשכונה.

טארינהיים ראובן , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) , התגורר ברחוב נתן (מלכי) מופיע ברשימת המייסדים כמספר 44.

טארינהיים יששכר בעריש , מופיע ברשימת המייסדים כמספר 31.

טורנהיים ,בגוש  30,בחלקה 88, ברחוב יהודית 32 או רחוב טורא 23 ,תלוי בכוון הכניסה בדירה מספר 8 כמה חדרים 2 , בבית התגוררו בשנת 1947 משפחת לב יוסף, ורעייתו חנה (הנה) ילדיהם : יפה , משה יעקב.

טרוקמן קלמן ורעייתו סרפין ,ילדיהם : יוסף ,שלמה, התגוררו בימין משה ,בגוש 30,בחלקה 73, בדירה מספר 1,כמה חדרים 1 , בבית התגוררו בשנת 1947.

טרכטענברג יצחק זלמן , רכש את חצי הבית ברחוב התקווה 41, ובשנת 1924 מכר את חלקו בבית , ישראל משה ווילף ולבן אברהם ווילף.

יאדלר בן ציון , נולד בשנת 1872 בירושלים בן לשושלת שמקורה בשבט אפרים, שמו יאדלר נגזר משם האזור שבו התגוררה המשפחה ,באזור וילנה שנקרא יאדלר, בן ציון ואחיו חיים היו בניהם של הרב יצחק זאב גולדברג ורעייתו מלכה, בצעירותו בלט בן ציון יאדלר ,בכישוריו בלימודי התורה ובמיוחד בש"ס ובהלכות רבנים פוסקים, התפרסם בדרשות אשר ערך, בבית המדרש מנחם ציון , שבחצר בית כנסת החורבה , בעת שהתגורר בימין משה ,שימש כגבאי בבית הכנסת האשכנזי , לאחר שהחליף את בית הכנסת  , לקומה העליונה של בית הכנסת שנבנתה שימשה את עדת הפרושים ( המתנגדים ), בבית מתחת לבית הכנסת במה שכיום נקרא בית ון ליר ,יסד בן ציון יאדלר את תלמוד התורה לאברכים ירושלמיים , בצעירותו נשא את רעייתו הניה בתו של הרב מרדכי הכהן גלובירמן רבני ירושלים ששמעו את דרשותיו המריצו אותו להתמסר לדרשנות בבתי הכנסת בירושלים, הם אף מינו אותו לדרוש בבתי הכנסת ביפו וברחבי מושבות יהודה , שמעו כדרשן הגיע גם לרב סלנט ,שהזמינו לדרוש בבית הכנסת בית יעקב בחצר החורבה, לאחר דרשנות זאת ,מינה אותו הרב סלנט "כמגיד מישרים" ,משרה ללא תשלום אך בזכות לדרוש בכול בתי הכנסת שיחפוץ, כמו כן התמנה מטעם העדה האשכנזית לספק הכשר לגידולים חקלאיים ברחבי ארץ ישראל ולצורך זה היה נוהג לעבור במושבות יהודה רכוב על חמור ולבדוק הכשרי גידולים ומוצרי גבינות וחלב מבעלי חיים, בשנת 1913 ארגן את מסע הרבנים ברחבי ארץ ישראל במשלחת שכללה את הרב קוק והרבנים יוסף חיים זוננפלד , יונתן בנימין הורביץ ויעקב משה חרל"פ ואפילו ביקרו במושבה כנרת , בשנת 1923 אחרי הבחירות לוועד הפועל החליטו באגודת ישראל להיבחר לרשות המחוקקת במסגרת הגשה של רשימה מוסכמת של כול הפלגים לשלטונות המנדט ללא מלחמת בחירות ,הנציג של שכונת ימין משה היה בן ציון יאדלר, בשנת 1929 בהתקרב יום כיפור , נשא בן ציון יאדלר דרשה בבית הכנסת במאה שערים, כי למרות שאינו אוהד את החלוצים הציונים , הוא טען  שקרב יום כיפור מתעורר בהם הרגש היהודי והחרטה על חטאיהם ועל כן מוטלת החובה על הציבור הדתי להתפלל לנשמות החלוצים  כיוון שהם מגנים על גופם של הדתיים בארץ ישראל, דרשות אלו שזקני ירושלים מכנים הקינות ,על שום שלא ניחן בכושר רטוריקה מעולה או בכושר דיבור הסוחף אחריו המונים, אלא בדרשות הקינה והבכי לחורבן הבית, לחילול בית המקדש ואפילו לחילונים שנחו את דרך התורה, יאדלר שהייה בשנת 1947-8 ממפקדי ההגנה בשכונה.

יאיר רפאל ורעייתו ויקטוריה, ילדיהם :משה ,ברוך ,לוסי דברה ,מזל גאולה , התגוררו בכולל הספרדי במשכנות שאננים ,בשנת 1947 בגוש 30,בחלקה 141, בדירה מספר 1,כמה חדרים 2.

יבס בן ציון ורעייתו לונה ,התגוררו בשנת 1947 בבית הקדש שיינדל , בימין משה ,בגוש 30,בחלקה 80, ברחוב  יהודית 16 ,בחדר אחד  1.

יגן יוסף, בן משפחת יגן, בתחילת שנת 1948 פתחו הלגיונרים, מעל חומות העיר העתיקה בירי צלפים רב ,לעבר השכונה מירי זה נפגע הנער יוסף.

ידיד יעקב ורעייתו (אדל) אזלה, ילידי הארץ ילדיהם :מלכה ,אליעזר ,חנה ,מאיר יגאל אבינועם, יעקב עבד כשומר בשכונה ,שכרו את הדירה מידי בעליה בתקופה העותומאנית  ברחוב התקווה 39 בשכונה ולאחר מכן שכרו בשנת 1947, את דירתו של פרישמן , בגוש 30,בחלקה 24, רחוב התקווה 25 , בדירה מספר 1,כמה חדרים  1.

ידיד סולטנה האלמנה וילדיה :יצחק, לונה  ,אברהם , בדירה ששכרו מאזרקי רפאל , בשנת 1947 , בגוש 30,בחלקה 122, ברחוב ימין משה ,בדירה מספר 1, כמה חדרים חדר וחצי ובמשך התגוררו בדירה שברחוב המבשר 16 בשכירות ,בתקופת המנדט, בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 5 ליטר נפט .

יהודה יצחק (יחזקאל) , נישא בשנית לאשריקי וידה (רבקה),( או חיה בפי האשכנזים ) כאשתו השנייה ,לאחר שאשתו הראשונה הייתה עקרה, וידה נפטרה בשנת 1927 ברעידת אדמה ,

יהודה הדסה , דיירת קבלה נפט בשנת 1939 בימין משה.

יווארי אילן בירגיטה , רכשה את הבית ברחוב טורא 30 , בירגיטה נולדה בעיירה ציורית בשבדיה, שעפ"י סיפור הילדים בילבי התגוררה בה. לישראל הגיעה על פי סיפורה "לחפש את אלוהים, תחילה הפעילה בית יתומים במזרח י-ם , למרות שלא הייתה נזירה, ובהמשך עברה לבית העתיק ברחוב טורא 30 בשכונת ימין משה, בירגיטה נוהגת ,להשכיר חדרים בדירתה ,לסטודנטים , שמשלמים דמי שכירות על פי יכולתם, בתירוץ שהיא אומנית, ואיננה נזקקת לכסף.

יום טוב חיים, משפחה שהגיעה בתחילה למשכנות שאננים ולאחר מכן לימין משה ,לאחר מלחמת השחרור , נאלץ בנם חיים, נאלץ ללמוד בכיתה א בבית הספר רמז, מכוון שבבית הספר השכונתי לא נפתחה כיתה א , בצעירותו הבן חיים ,חילק את הכעכים ממאפיית משפחת אלמגיז, שנהג למכור לתושבי השכונה ,בקו החלוקה של חיים בשכונה. בשעה שש היה יוצא מקבל את הכעכים ,ועושה סיבוב בין בתי השכונה, חיים יום טוב שימש בבגרותו כחזן בית הכנסת הספרדי הגדול , יום טוב חיים בנם של ניסים ומרים , עבד כגבאי בית הכנסת הספרדי הגדול שנים רבות , פונה בשנת 1968 ,בעת הפינוי הגדול בשכונה.

יום טוב ניסים ומרים , התגוררו במשכנות שאננים בדירה 6 , ניסים שימש כגבאי בית הכנסת הספרדי ששופץ בשנת 1949,הבן חיים יום טוב הגבאי העכשווי בבית הכנסת הספרדי , האב היה בעליה של עגלה שבה מכר עיתונים להעסיק את עצמו, לזוג היו חמשה ילדים : מלכה, משה ,דניאל, ציפורה וחיים.

יטה הניה ,אשת זאב שחור, רכשה את הבית ברחוב פלא יועץ , בפינת רחוב המצודה.

יוסף ורחל ,ילדיהם : רות מרגלית ,שלום ,והאלמנה, התגוררו בבית אדהאן יוסף , בשנת 1947בגוש 30, בחלקה, 128, ברחוב הטחנה 10 , בדירה מספר 1,בחדר 1.

יורדן יוסף ופרידה ובתם רבקה ,שעלו מאיזמיר בשנות החמישים ,התגוררו ברחוב מלכי 1 , פונו בעת הפינוי הגדול בימין משה בשנת 1968.

יחזקאל שמואל   ורעיית ויונה ,ילדיהם :רחל וזהבה, התגוררו בבית ששכרו מלוי רבקה בשנת 1947 , בגוש 30,בחלקה 39, ברחוב המבשר ,בדירה מספר 1,כמה חדרים 2.

יכין המשפחה, והוריו של עזרא , בעוזבם את מגוריהם בעכו, עברו לגור בימין משה .

יכין עזרא הבן , משפחתו עברה להתגורר בשכונה ,בעוזבם את מגוריהם בעכו, הבן עזרא יכין כינויו בלח"י היה אל נקם ,גר בשכונת ימין משה עד מאורעות 1936 שאז עזבה משפחתו את השכונה ועברו לגור ברחוב מיוחס 7 בשכונת מחנה יהודה , עזרא יכין החל את פעילותיו במחתרת לח"י בצעירותו ,כנער מדביק מודעות, רץ להעברת ידיעות ואיסוף מידע ומודיעין לארגון, המשיך והצטרף ליחידות המבצעיות והשתתף במארבים ,ובקרבות עם כנופיות פורעים, בפעולות אלו נפצע פעמיים, ובקרב על פריצת הדרך לירושלים העתיקה הנצורה בשנת 1948, אף איבד עזרא יכין בן השמונה עשר שנים ,את מאור עין אחת שנפגעה בקרב.

ילין דוד ,המורשה מטעם הוועד שבלונדון ,לדירות במשכנות ששאננים , הוציא מנשר לדיירי משכנות שאננים , באישורו של מונטפיורי ,שניתן להעביר את הדירות על שמם בקושן , לאחר שיסדרו את נושא הכספים , והגבאים של בתי הכנסת ,יעבירו רשימה לבית יהודית בימין משה (משכנות שאננים) .

יעבס בן ציון  ורעייתו יונה ,התגוררו בכולל גליציה במשכנות שאננים ,בשנת 1947 , בגוש 30,בחלקה 141, בדירה מספר 7,כמה חדרים 1.

יעיש ניסים פינת ,התגורר בימין משה ,תקופה עותומנית , בדירתו התכנסו נשים לקינות ביום כיפור .

יעיש שרינה , התגוררה במשכנות שאננים ,התבקשה בשנת 1933, לשלם את חובה לשכירות דירתה ,בשנת 1940 יצא מכתב מוועד הספרדים ,להסדיר את התשלום החודשי להשכרה של דירתם במשכנות שאננים.

יעקובוביץ אהרון רעייתו שפרה ילדיהם :שמעון ,שרה, אלחנן , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 ,האם בחלקה 54 ?  .

יפה אברהם היה אחיו של אפרים יפה שהתגורר ביפו, אברהם למד במוסדות דת ידועים בירושלים בצעירותו החל את עבודתו כלבלר בבנק ברגהיים ובטחנת הקמח שלו באזור שער שכם שבה היה בהמשך שותף , בשנת 1889 נישא לבתו של נחום (המגיד) קפלן, לאחר נישואיו בשנת 1899 הזמין את חבריו לברית בנו שנולד ,אברהם החל לעבוד בממשל התורכי כגובה מס הדרכים בעבור השלטון בכביש יפו – ירושלים, לאחר שחכר את הזיכיון מהשלטון העותומאני, האגדות הירושלמיות מספרות על עוז רוחו בעת שטיפל בסרבני התשלום הערביים ,או בעת שהציקו ליהודים עוד מספרים כי באחד הימים ראה בית מתלקח ופרץ לתוכו והציל שני ילדים משריפה, בפעילותו למען הקהילה היהודית בארץ ישראל ובעת שנבחר לוועד הצירים בשנת 1902 כציר ירושלמי ונבחר גם לוועד בתי הכולל האשכנזיים מספרים עליו שבעת שנסע עם חבריו לוועידת הצירים שהתקיימה בזיכרון יעקב , נטתה העגלה ועמדה להתהפך ,אז קפץ מהעגלה אברהם והטה אותה לצידה ומנע התהפכותה, לאחר שנבחר עבר לגור בפתח תקווה, שם עבד כשומר במושבה, בשנת 1894 בעת שגר בירושלים בשכונת משכנות שאננים ,יסד בירושלים עם חברים את אגודת אחווה לפעילות ציבורית ולהגנת הישוב היהודי בארץ ישראל, היה פעיל בגאולת אדמות ביהודה השומרון ובגליל .

יפה חיים, תושב השכונה ,עסק במסחר בחיטה והיו לו שיירות חמורים שהעלו את החיטה שרכש באזור הבקעה ויריחו.

יפה שמעון  ורעייתו אסתר ילדיהם : אליהו, עדינה, מלכה , התגוררו בבית ששכרו בשנת 1947 , בגוש 30,בחלקה 75, ברחוב  המבשר 11,בדירה מספר 1,כמה חדרים  1, ולאחר מכן בפלא יועץ 5, עבד כרפד, בנם אליהו נפל בפעולת תגמול ,בעקבות תקיפת אוטובוס עברי בפעולה לפגיעה באוטובוס ערבי ליד עטרות, לאחר שהכוח התגלה , נהרגו 16 ושנים הצליחו לברוח רגלית .

יפרח שמעון  ורעייתו צפורה, ילדיהם :אסתר, דוד, יצחק, מרדכי, מלכה, חנה, מרגלים, אברהם, שכרו ב 1947 את בייתו של בומגרשן , בגוש 30,בחלקה 19,ברחוב התקווה 33 , בדירה מספר 1,כמה חדרים  2.

יפת מרים האלמנה , וילדיה :יוסף ולאה, התגוררו בכולל הספרדי במשכנות שאננים ,בגוש 30,בחלקה 141, בדירה מספר 1,כמה חדרים 1.

יצחק ורעייתו קאייה  בתקופה המנדטורית המשיכו להתגורר במבנה משפחת שטיינברג במשכנות שאננים .

ישי חנה , בת למשפחת ישי, נפצעה ברגלה מירי הליגיונרים מעל חומות העיר העתיקה בשנת 1948 .

ישי יוסף ורעייתו שמחה ובתם לבנה ,שכרו את בייתו של שלוש יוסף , בשנת 1947 , בגוש 30,בחלקה 69, ברחוב המבשר 18 , בדירה מספר 1,כמה חדרים 2.

ישי יעקב  ורעייתו לבנה ,ילדיהם :משה, מאיר, רחל, חנה, מרגלית, הקדש בית הזקנים הספרדי , שבימין משה ,בגוש 30,בחלקה 73, ברחוב המבשר 12,בדירה מספר 2   כמה חדרים 2.

ישי מאיר בן בתשע עשר , נהרג בהתקפת פורעים על השכונה בתחילת שנת 1948 , יחד עימו נהרג גם קירשנבאום אברהם ,וינפילד יואל.

ישעיהגי סניור ,( ישעיה בכר שמואל ) , נולד בבולגריה בשנת 1844, נישא וילדיו הם : אמדה (אהובה), משה בכ"ר ישעיה, סולטנה (מלכה), בתו נישאה לשמואל טאג'יר, בייה, ד"ר יוסף בכר ישעיה, מתילדה, סופי ושמואל בכ"ר ישעיה.

ישראל איש האצל ,רעייתו והבנות ידידיה ומלכה, שכרו חלק ממבנה בתקופת המנדט ממזרחי מאיר , ברחוב טורה 15.

כהן (הכוהן שמעון בן אשר , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים), היה מבעלי הבתים בהתיישבות בשנת 1866,התגורר ברחוב טורא 1,ניהל את פנקס חברת ימין משה לקהילה האשכנזית, מדור מייסדי השכונה , נבחר לשמש בוועד העדה האשכנזית הראשונה בימין משה בשנת 1920 , ונהל את ספר פנקס חברת ימין משה ,למשפחות האשכנזיות, ספר שטיפל ברישום 65 המשפחות והבתים ,של היהודים האשכנזים ,בחלק האשכנזי של השכונה, הרישום המשיך עד שנת 1948, הספר בעיקר נותן תמונת מצב ,של בעלויות הלוואות משנת 1890 עד שנות העשרים.

כהן אברהם הספרדי. התגורר במשכנות שאננים בשנת 1860 ,בשנת 1873 קיבל תרומה מסר משה מונטפיורי , בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים.

כהן אברהם וכוכבה ובניהם משה, אליעזר ,דודו , המשפחה התגוררה בכולל הספרדי במשכנות שאננים בין השנים 1939-1948 , התגורר במשכנות שאננים בשנת 1860 ,בשנת 1873 קיבל תרומה מסר משה מונטפיורי , בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים,

כהן אברהם ורעייתו רבקה , דירה שנשכרה מבכר שמחה , בשכונה בשנת 1948 ,במפקד העיריה בשנת 1948.

כהן אהרון מרדכי ורעייתו ,התגוררו ברחוב התקווה 29, לאחר שרכשו את הבית בשנת 1926 ,מידי אשר קאוף ,

כהן אהרון מרדכי ורעייתו מיריל רכשו את הדירה בימין משה ,ממשפחת קאוף יעקב אשר.

כהן אליהו , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה  7 ליטר נפט , שילם דמי שכירת בשכונה לוועד העדה הספרדית בשנת 1957 , סך של  2 לא"י.

כהן אליעזר, בגוש 30,בחלקה 118, ברחוב טורא 14 ,או ברחוב יהודית 13 , תלוי מאיפה הכניסה, בדירה מספר 1,כמה חדרים 2 , בבית התגוררו בשנת 1947 ,לאחר עזיבת ההורים בשנת 1946 ,גיסתו כהן טובה.

כהן אמנון  ורעייתו מרגלית ,ילדיהם :יוסף, בנימין ,מרקו ,שכרו את בייתו של כהן אמנון , בשנת 1947 , בגוש 30,בחלקה 130, ברחוב התחנה 30 ,בדירה מספר 11,כמה חדרים 2.

כהן אסתר, התגוררה במשכנות שאננים , עבדה כארבעים שנים כאחות בבית החולים שערי צדק.

כהן בן ציון ורעייתו רחל ,ילדיהם :שלום, אורי, דליה, , שכרו בשנת 1947 את בייתו של כהן בן שושן יהושוע , בגוש 30,בחלקה 109, רחוב מלכי 6 , כמה חדרים 1, עבד למחייתו כחייט.

כהן בן ציון ורעייתו פניה , התגוררו כולל האשכנזי ב', שהיה ברחוב התקווה 45, למחייתו עבד כנגר.

כהן בן שושן יהושוע ,בגוש 30,בחלקה 109, בדירה מספר ?,כמה חדרים 1 , בבית ששכרו התגוררו בשנת 1947 ,משפחת כהן בן ציון  ורעייתו רחל ,ילדיהם :שלום, אורי, דליה.

כהן דוד , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) , רכש את הדירה ברחוב פלא יועץ 25 ,בשנת 1912, בתקופה העותומאנית מידי סימה מושיוף , לאחר מכן עברה משפחת דוד כהן להתגורר ברחוב טורא 36, בבית אביו של שמעון אשר כהן , שניהל את ספר פנקס התושבים האשכנזים בחברת ימין משה , ולאחר מותו של אביו שמעון אשר כהן , המשיך בנו דוד ,לנהל את ספר פנקס חברת ימין משה למשפחות האשכנזיות ספר שטיפל ברישום 65 המשפחות והבתים של היהודים האשכנזים בחלק האשכנזי של השכונה, הרישום המשיך עד שנת 1948, הספר בעיקר נותן תמונת מצב של בעלויות הלוואות משנת 1890 עד שנות העשרים.

כהן הינדא , רכשו את הבית שברחוב התקווה 27 בשנת 1923 , מידי משפחת יהושוע העשיל סוויפט ,

כהן המשפחה התגוררו ברחוב התקווה 25 , שעלתה מאיזמיר בתום מלחמת השחרור

כהן חיים ,הגיע לשכונה באכלוס עליית איזמיר ותורכיה, התגורר ברחוב מלכי מספר 1, המשפחה הייתה חשוכת ילדים, במבנה מתחת לדירתו פתח חנות ירקות ,שבה עבד אליעזר מלכי אחיו של יוסף מלכי ,מוכתר העולים מתורכיה בשכונה.

כהן חיים בנימין  ורעייתו חיה, ילדיהם :שמעון, מלכה, עטרה , שכרו את ביתה של מן שיינה גיטל , בשנת 1947 , בגוש 30,בחלקה 9, ברחוב פלא יועץ 31, בדירה מספר 1,כמה חד,.רים 2.

כהן חיים בנימין , מראשוני השכונה האשכנזית בימין משה ,

כהן טובה , בשנת 1947 ,בבית כהן אליעזר, בגוש 30,בחלקה 118, ברחוב מלכי 13 ,בדירה מספר 1,כמה חדרים 2 , בבית התגוררו בשנת 1947 ,לאחר עזיבת ההורים בשנת 1946.

כהן יוסף הרב , בנו של כהן דוד, נכדו של שמעון אשר כהן (היה נשוי לאסתר נכדת הרב הראשי האשכנזי של ירושלים פרנק הרב משה כהן ניהל את ההקדשים בימין משה. חבר ועד שכונת ימין משה האשכנזית אחרי מלחמת העולם הראשונה.

כהן יעקב ורעייתו מרים ,התגוררו בתחילה ברחוב מלכי 21 , ובהמשך התגוררו בביתם בשנת 1947, בגוש 30,בחלקה 56, רחוב התקווה 5 , או טורא 30 , תלוי איפה ממוקמת הכניסה לבית, בדירה מספר 1,כמה חדרים 3,  קבלו בשנת 1939 2 ליטר נפט בשכונה.

כהן יצחק ורעייתו מלכה התגוררו בשנת 1939 בכולל הספרדי במשכנות שאננים , קבלו נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה.

כהן יצחק חכם הספרדי , התגורר במשכנות שאננים בשנת 1860 ,בשנת 1873 קיבל תרומה מסר משה מונטפיורי, בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים, ובשנת 1947 עדיין גר במשכנות.

כהן מאיר ורעייתו נעמי וילדיהם : אהרון ,יצחק , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , בכתובת : המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948

כהן מזל טוב , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 1 ליטר נפט .

כהן משה הרב ,ניהל את ההקדשים בשכונה,  שימש כחבר בוועד האשכנזי בשכונה, אחרי מלחמת העולם הראשונה.

כהן משה ואימו , בשנת 1947 התגוררו בבית שמחה , בגוש 30,בחלקה 362, בדירה מספר 3  כמה חדרים 2, 1947בשנת .

כהן משה ורעייתו , התגוררו בשנת 1939  בכולל האשכנזי במשכנות שאננים .

כהן מלכה, בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

כהן מרים , בחלוקת נפט בשנת 1939, בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

כהן נוריאל  ורעייתו אסתר ילידי הארץ ,ילדיהם :מרדכי, משה, יהודה, שמואל, התגוררו בשנת 1947, בגוש 30,בחלקה 141,משכנות שאננים בכולל ספרדים, בדירה מספר 1,כמה חדרים  1.

כהן ניסים ורעייתו מרים ,שכרו חלק מהבית  ברחוב טורא 7  בשכונה , בתקופת המנדט, למחייתם נעזרו בכסף שהיה ברשותם.

כהן נסים ורעייתו רחל וילדיהם :פנחס, יהודה , רינה , חיים  המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948.

כהן סימה , העלייה מאיזמיר לאחר מלחמת השחרור, התגוררה ברחוב מלכי 6 ,בקומת העליונה ליד משפחת מושסי.

כהן עזיז נוריאל , שילם דמי שכירת בשכונה לוועד העדה הספרדית בשנת 1957 , סך של   2 לא"י.

כהן פרחיה , בתקופה המנדטורית התגוררו במבנה שברחוב המבשר 12 ,בייתם של משפחת הרב גבריאל ורעייתו רבקה ,לאחר מכן רכשה משפחת כהן פרחיה ,את הבית, שהקימו שעשו לאחר הרכישה ,הקדש על ביתם לטובת בית הזקנים הכללי (תחנת אגד כיום) ברחוב יפו, והציבו לוח זיכרון ובו כתבו "וייזכר לטוב האד' מרי יעקב מודיאנו ", שזקני ירושלים מספרים כי היה למדן ובעל מחשבה מקורית ובנוסף היה בעל חוש הומור.

כהן שם טוב ורעייתו מלכה , התגוררו בשנת 1947 בשכירות, בדירתו של בכור ניסים בגוש 30,בחלקה 116, ברחוב מלכי 11, בדירה מספר 4,כמה חדרים 2.

כהן שמעון ,בגוש 30 ,בחלקה 32 ,ברחוב המבשר 4 ,בדירה מספר 1 כמה חדרים 1 , בבית התגוררו ב 1947 , משפחת  גולדשטיין ניסים ורעייתו פולטנה, ילדיהם :  אהרון, אליהו, דוד.

כהן אשר ורעייתו שרה רבקה  , וילדיהם : מרדכי ,פנחס, חיים, יעקב, שמעון אשר (האחראי על פנקס השכונה האשכנזית) גר ברחוב טורא 1 , שמעון אשר נפטר בשנת 1932, כהן שמעון התגוררו בדירה שנשכרה ממשפחת  אלתר שוב ,שהיה ביתו השני של אלתר , גם ברחוב טורא 3 , לפרנסתו עבד בטחנת הקמח שלו ושל בנו , בגוראת אל ענב, ניהל את פנקס חברת ימין משה ,ובה 65 שמות משפחה , לאחר שפרש , המשיך בנו שמואל דוד כהן ברישום. המשיך בדרכו של אביו שמעון, וניהל את פנקס חברת ימין משה, למקהלות האשכנזים (פנקס ימין משה) ), ספר שטיפל ברישום 65 המשפחות והבתים של היהודים האשכנזים בחלק האשכנזי של השכונה, (היה נשוי לאסתר נכדת הרב הראשי האשכנזי של ירושלים פרנק) , נבחר בשנת 1908 ,לוועד הספרדי של ירושלים ,כנציג ימין משה,  שמעון אשר כהן ניהל את פנקס חברת ימין משה, שבה היו 65 שמות משפחות בשכונה ,לאחר שפרש המשיך בנו שמואל דוד כהן ברישום, שמעון אשר הכהן ,המכונה אבי השכונה האשכנזית ,נחשב לאחד ממייסדי השכונה ופעיליה ,היה בנו של משה מרדכי ,שגר בימין משה ממוצא אשכנזי, נפטר בשנת 1934,אשתו סימקה חייה בתו של חיים בנימין גבריאלס שמעון שימש בוועד השכונתי הראשון , עסק בענייני השכונה ,כול חיו שימש בתפקידים ציבוריים כשילוב דרך ארץ והדת , תושביה העניים של השכונה. עסק בענייני השכונה ,כול חיו שימש בתפקידים ציבוריים כשילוב דרך ארץ והדת , לדוגמא הקדיש בהקדש בית בן שני חדרים והמגרש עליו עומד הבית ,באזור ג'וראת אל ענב ,את הכספים מהשכרתו כהקדש  צווה לישיבת תלמוד תורה בימין משה תושביה העניים של השכונה, ובכול שנה לתת סך של שתי לירות לבית יתומים, התשלומים שולמו פעמים בשנה לקראת פסח ולקראת בחודש אב, בתמורה התחייבו הרבנים לקרוא בתורה ולברך את שם המשפחה. בעבודתו כמנהל בתחנת הקמח ועסקנותו הציבורית, הניבו לו השפעה וכבוד ששמו נישא למרחוק ואפילו סוחרים ערביים נהגו לשאול בעצתו וסמכו על יושרו, ספד לו במותו חברו לוועד השכונה בן ציון יאדלר רבנים מפורסמים הגיעו ללוויה על מנת להספידו,  היה שותף ומנהל בטחנת הקמח בגוראת אל ענב ( חוצות היוצר של היום) ביחד עם משפחת ברמן ( כארבעים שנה) עד שמכר את חלקו בטחנה למשפחת ברמן, בעת שנפטר פרסמה תחנת הקמח מודעת אבל לזכרו , עזר רבות בטיפול בילדי שכונת ימין משה  הן בכינוסם בבית הכנסת לחוגי תלמוד שונים והן ביציאה לטיולים והכרת סביבת ירושלים מחוץ לחומות, בעת שהתגורר בשכונה ,עזר לאנשים בפעילות הציבורית ,וגם לבית הכנסת בשנת 1914 פרסם מודעות דרושים למורי דרדקים לילדי השכונה , כמו כן חיפש זוג בלנים לניהול בית המקוואות בשכונה, עזר בפרסום בתים למכירה על מנת לעזור לעניים למכור את רכושם, פתח בשכונה גמ"ח בשם משכיל אל דל בכספו גמ"ח שגדל לאחר שהצליח לאסוף כספי תרומות, הגמ"ח טיפל בהשכלתם של ילדי השכונה שהיו בעלי אמצעים דלים ודחף אותם לעבר ההשכלה הדרושה לעתידם .

כהן שמואל דוד ורעייתו נטי (בתו של הוניג מנהל הדואר בירושלים  )דוד נפטר בשנת 1949, למשפחה היו 11 ילדים ששה מתוכם בנים ,משה מרדכי, מלכה פייסל, חנה שושנה, מרים, חיים בנימין, עקיבא, אברהם יצחק, יוסף יהודה, יחזקאל ,עטרה,  ,לפרנסתו עבד עם אביו בטחנת הקמח הקטנה שלהם בגוראת אל ענב, בני המשפחה התגוררו לאחר נישואיו ,בגוש 30,בחלקה 56, ברחוב התקווה 5 או ברחוב טורא 28 ,תלוי מאיזה צד הכניסה, בדירה מספר 1,כמה חדרים 3 , בביתם בשנת 1947 , אביו אשר כהן היה  אחראי על פנקס השכונה האשכנזית, התגורר בהמשך ברחוב טורא 1 שמעון אשר כהן ,ניהל את פנקס חברת ימין משה ,ובה 65 שמות משפחה , לאחר שפרש , המשיך בנו שמואל דוד כהן ברישום, ולאחר מותו בשנת 1949 ,הועבר הספר למשפחת ווילף למשמורת, שגר ברחוב התקווה 41.

כולל היתומים ,היה ברחוב פלא יועץ 17.

כולל האשכנזי ב', היה ברחוב התקווה 45 .

כולל המערבים היה ברחוב מלכי 6 .

כולל ורשה מכרה את חצי הבית שקבלה מתושב השכונה , לוינוס (לעווינהוס) יהושוע , מכרו את מחצית הבית בשנת 1913 ברחוב התקווה 41 , למשפחת ישראל משה ווילף, בחציו של הבית התגורר יצחק זלמן טרכטענברג , שמכר את חציו בשנת 1924 לשותפו במבנה ישראל משה ווילף ולבן אברהם ווילף.

כוריאל התגוררו ברחוב מלאכי 6 , מעולי איזמיר לאחר מלחמת העצמאות, פונו בשנת 1968 בפינוי הגדול בשכונה.

כושר הבעל והאישה לילי , התגוררו בשכונה בשנים 1890-1948 ,בקומה העליונה בבית שברחוב הטחנה 9 , הבעל עבד כברזלן .

כיה יצחק , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 5 ליטר נפט .

כליפא יעקב , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 9 ליטר נפט .

כלף יצחק, בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

כספי אברהם יצחק ורעייתו חנה, ילדיהם :יעקב, משה צבי. ,התגורר בביתו בשנת 1947 , בגוש 30,בחלקה 73, ברחוב  המבשר 12 ,בדירה מספר 1,כמה חדרים 2 .

כפלי דודו , דייר קבל נפט בשנת 1939 בימין משה.

לאדו יצחק ורעייתו ויקטוריה, ילדיהם : אליעז ,יעקב , התגוררו בביתו של ביטינר שמואל, בגוש 30,בחלקה 48, ברחוב פלא יועץ ,בדירה מספר 2,כמה חדרים 2.

לאדיער דוד, (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים).

לאודר רון , מיליונר  אמריקאי שרכש בית בשנת 2002 ברחוב טורא 40 ושיפץ אותו .

לב יוסף, ורעייתו חנה (הנה) ילדיהם : יפה , משה יעקב , שכרו מטורנהיים בשנת 1947 את הדירה, בגוש  30,בחלקה 88, ברחוב מלכי 23 ,בדירה מספר 8 כמה חדרים 2.

לבי אסתר האלמנה , התגוררה בשכירות מרוסו רפאל , בשנת 1947 , בגוש  30,בחלקה 72, ברחוב המבשר, בדירה מספר 2 ,כמה חדרים 1.

לבי רפאל , ורעייתו פנינה ,ילידי הארץ ,ילדיהם :מרים, ישראל ,אליעזר, אליעזר, גרו בשנת 1947 בשכירות מהבעלים מזרחי בן ציון , בגוש  30,בחלקה 82, ברחוב יהודית 20 , בדירה מספר 1 כמה חדרים 2.

לבקוביץ פישל ורעייתו  לאה, ילדיהם : אסתר, מרים, יוכבד, בתחילה בשנת 1908 ,שכרו את חדר באחת מדירותיו של הוניג , בתקופת המנדט עברו לגור בשנת 1947 בגוש  30,בחלקה 57, ברחוב טורא 26, או התקווה 1 תלוי איפה ממוקמת דלת הכניסה , בדירה מספר 1 כמה חדרים 2, שם התגוררו בשכירות בחדר בבית של הוניג.

לדר (לבר) אברהם , התגורר בדירה שהייתה ברחבת המכוניות של היום ,מאחורי רחוב פלא יועץ ,קבל בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 5 ליטר נפט .

לדר אסתר , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 3 ליטר נפט .

לובצקי התגוררה בפלא יועץ 27 .

לווינוס (לעווינהוס) יהושוע , התגוררו בבית בתקופה העותומאנית , ברחוב התקווה 41, לאחר זמן מה העביר חצי מהבית לכולל וורשה, את מחצית מכרו אנשי הכולל, בשנת 1913 למשפחת ישראל משה ווילף, בחצי השני התגוררה משפחת יצחק זלמן טרכטענסרג , אלו מכרו את חצי הבית שלהם, לשותפם בבית ,ישראל משה ווילף ולבנו אברהם.

לוונר (לווענר) אורי, התגורר ברחוב התקווה 39, במחצית הדירה ,שכנם של משפחת יעקב ואדל ידיד, בשנת 1913 , מכרר אורי את חלקו במבנה לרייכלזעהן פייבל , אורי עבד כשומר בשכונה.

לוי (בצלאל) אסתר וילדיה : גרשון ,מרים , לוי (בצלאל) אסתר וילדיה : גרשון ,מרים . המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד עיריית ירושלים משנת 1948.

לוי אלעזר , קבל נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה.

לוי (לעווי) מרדכי, בתקופת המנדט רכשו את הבית ברחוב טורא 37, שקיבל הלוואה מחיים יאדלר גולדברג ,אחיו של בן ציון אדלר ,בתמורה להלוואה משכן את הבית לזכות הלווה.

לוי אליהו ורעייתו סולטנה,  לאחר שנבנה הבית , בתקופת העלייה התורכית 1948-68 התגוררו במבנה משפחת אליהו וסולטנה לוי ,ברחוב פלא יועץ 21, משפחה ללא ילדים למחייתו עבד כסבל ,אחד המאמינים של דת ההימורים, ואת מרבית כספו השקיע בכרטיסי מפעל הפיס, , שילם דמי שכירת בשכונה לוועד העדה הספרדית בשנת 1957 , סך של  4 לא"י.

לוי אליהו הרווק שעלה מתוניסיה, התגורר במשכנות שאננים בכולל הספרדי , התגורר בשנת 1947 בגוש  30,בחלקה 141, משכנות שאננים ,בדירה מספר 1 ,כמה חדרים 1 .

לוי אלעזר ,התגורר בימין משה, בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

לוי בן ציון , קבל נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939.

לוי ברנדלי , קבלה נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה.

לוי גבריאל , התגורר ברחוב מלכי 23.

לוי גילובוף ורעייתו רבקה , התגוררו בחלק האשכנזי בשכונה ,שלמה עבד כנפח.

לוי דניאל , ורעייתו  פרחה, ילידי ישראל , התגוררו בשכירות בשנת 1947 , בגוש  30,בחלקה 119, בדירה מספר 1 כמה חדרים  2., בשנת 1968 פונתה משפחת לוי אליהו  בפינוי הגדול של התושבים בשכונה.

לוי חכם שלום ורעייתו רחמה, התגוררו בבית שברחוב מלכי 26 בשכונת ימין משה ,בתקופה העותומאנית ובימי המנדט , לפרנסתו עסק חכם שלום בביתו במכירת דברים מצרכי מכולת ושמן בין השאר היה איש הצעקות להכרזת זמני התפילה לסליחות.

לוי יהושוע , ורעייתו רבקה  וילדתם מרים ,שעלו מתורכיה , התגוררו בשנת 1947 , בגוש  30,בחלקה 54,ברחוב טורא 34 , בדירה מספר 1 ,כמה חדרים 1.

לוי יוסף ורעייתו רוזה שעלו מתורכיה, ילדיהם: מזל, משה, אסתר, ויקטוריה ,יצחק, רות, עזרא, עובדיה, התגוררו בשכירות בדירתו של שולם, בשנת 1947 ,בגוש  30,בחלקה 8, ברחוב פלא יועץ 33, בדירה מספר 1 , חדרים 2 .

לוי רוזה האלמנה ובנה , התגוררו בכולל הספרדי במשכנות שאננים , בדירה מס' י"ד, לפרנסתה עבדה ככובסת בשכונה.

לוי יעיש  ,בגוש  30,בחלקה 119, ברחוב טורא 16 ,או מלכי 15 ,תלוי באיזה כוון היה פתח הכניסה ,בדירה מספר 1 כמה חדרים  2, בבית התגוררו בשנת 1947 משפחת לוי דניאל , ורעייתו  פרחה, ילידי ישראל.

לוי יעקב ורעייתו אורו (זהבה) , מהמשפחות שהגיעו מבוסניה וכונו בושנאק, הגיעו לימן משה בתקופה המנדטורית , קבלו נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה. והתגוררו ברחוב המשלט 8, יום מבנה בן שתי קומות וגג רעפים ושער בצבע שחור ותיבת דואר אדומה מימין לשער, בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

לוי יעקב, ורעייתו  ויקטוריה ,וילדתם שמחה , התגוררו בשכירות בביתו של מזרחי פדרו , בגוש  30,בחלקה 77, ברחוב המבשר 17 ,בדירה מספר 2 כמה חדרים 1.

לוי ישראל , קבל נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939.

לוי יששכר, סיפור (הכופריה) גן הירק והפרחים בשכונה , קדם לגינת הירק של יששכר לוי השטח שבו גידלו חיטה שנקרא כופריה , גינת הירק מוקמה בגן בלומפלד ,בשטח שבין החלק האחורי של מלון המלך דוד, לבין תחילת שכונת ימין משה ,בשטח שבו השתמשו לגידול חיטה בעבור תחנות הקמח של בשכונת ג'ורת אל ענב ( חוצות היוצר ובריכת הסולטאן כיום), על השטח  הזה ,שכיום משמש לגינה ,בין מלון קינג דוד ורחוב הראשי של ימין משה , בשטח של כעשרה דונם החליטו ,השמש מלכי שהיה ראש ועד העולים התורכיים בימין משה בשנת 1950 ,להקצות את השטח המשמש כיום כפארק ,והמחולק לשני חלקים ,לטובת משפחת ייששכר לוי , שכינוי היה פאזי – שפרושו בלדינו ובספרדית עלי תרד, אדם זקן שעלה מכורדיסטן, והחליט להקים גן ירק ופרחים למכירת תוצרתו ,לתושבי משכנות שאננים וימים משה שכניו לשכונה, את השטח איתרו בני המשפחה בזמן שעדיין התגוררו במעברה לאחר עלייתם לארץ, במעברה בטרם עקרו לשטח הגינה, פתח יששכר עם בני משפחתו אשתו וארבעת ילדיו , שעוד בכורדיסטן היו חקלאים, הם עצמם עברו וגרו ברחוב העליון של השכונה , בשטח הגן שתלו ערוגות ירקות, אלא שאת מימי ההשקיה ,קיבל ממי השופכין של מלון קינג דוד, את המים הובילו בתעלות השקיה בין הערוגות , את התוצרת החקלאית  בטרם הוגשו כאוכל וכמזון בבתי תושבי השכונה ,הוכרחו התושבים לבשל ,את על מנת למנוע תחלואים ,על השטח גידלו משפחת יששכר חיטה, אורז וירקות בעיקר ירקות שורש ועגבניות, בנוסף גידלו בני המשפחה ערוגות פרחים וצמחי ריח ,על מנת לבשם את בתי התושבים, והאגדה מוסיפה כי בימי שהשישי והחגים נהגו נשות השכונה ,לסור  לגינה ולבקש מעט צמח ריחני ופרחוני לעונג לשבת בשולחן האוכל והבית.

לוי מורנו, עלו בעליית איזמיר 1950בתחילה התגוררו במשכנות שאננים חדר 7 , בדירה מספר 3 , כמה חדרים 1 , בהמשך עברה המשפחה לרחוב המבשר 8 , משפחת מורנו עזבה את בית הכנסת הספרדי הגדול , לבית הכנסת ישמח משה ,לזוג היו ארבעה ילדים , למחייתו עבד האב בבית החרושת לקמח בגבעת שאול ( לא של אנגל).

לוי מזל , קבלה נפט בשנת 1939 בשכונה.

לוי מלכה ,בתו של יעקב דסה (דאסה) , התגוררה בשכונה .

לוי משה , קבל נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939 .

לוי ניסים העורך דין, קבל בשנת 1932 ,את הסכמת הוועד הספרדי בשכונה , לטפל בנושאי הגביה והחוזים במגורים במשכנות שאננים, לעדה הספרדית .

לוי ענתבי , שהתגורר במשכנות שאננים, בשנת 1902, שימש כשמש בבית הכנסת הספרדי במשכנות שאננים היה חבר ועד משכנות שאננים שפעלה להקמת הבתים החדשים בימין משה, על פי העיתון עיתון הצבי באוקטובר 1908, נערכות בחירות בין בעלי זכות הבחירה הכשרים, במשכנות הייתה קיימת תחרות בין המתמודדים ,שענתבי לוי היה אחד מהם הוויכוחים והיריבות כמעט הגיעו להרמת ידיים בין היריבים ותומכיהם, ,על פי העיתון עיתון הצבי ,באוקטובר 1908 ,נערכות בחירות בין בעלי זכות הבחירה הכשרים, במשכנות הייתה קיימת תחרות ,בין המתמודדים לבין ענתבי לוי הוויכוחים והיריבות כמעט הגיעו להרמת ידיים בין היריבים ותומכיהם, בני תימן שהיו מתומכי מיוחס התנגדו להוספת שמות המתמודדים בערבית, וגם בשכונת התימנים בגיא בן הינום ושכונת שמעא.

לוי פוזי , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 10 ליטר נפט .

לוי צלבון ורבקה , התגוררו ברחוב מלכי 19 , עבד למחייתו כמתקן ציוד ותנורים .

לוי רבקה ,בגוש 30,בחלקה 39,רחוב המבשר , בדירה מספר 1,כמה חדרים 2 , בבית ששכרו מלוי רבקה התגוררו בשנת 1947 ,משפחת יחזקאל שמואל ורעיית ויונה ,ילדיהם רחל וזהבה.

לוי רוזה , התגוררה במשכנות שאננים בשנת 1933,התבקשה לשלם את חובה לשכירות דירתה בשנת 1933, לשלם את חובה לשכירות דירתה ,בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת משכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט , בשנת 1940 יצא מכתב מוועד הספרדים 1 ליטר להסדיר את התשלום החודשי להשכרה של דירתם במשכנות שאננים,

לוי רינה , דיירת קבלה נפט ,בשנת 1939 בימין משה.

לוי רפאל , קבל 4 ליטר נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939 .

לוי שלבין , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 3 ליטר נפט .

לוי שלום (חכם) ורעייתו רחמה , התגוררו ברחוב מלכי 26 ,ולאחר מכן ברחוב טורא 7 היה בעל חנות בימין משה  , בנו עבד כמסגר ,המשפחה קבלה בשנת 1939 , 6 ליטר נפט , פונה בשנת 1968 מדירתו.

לוי שלום ורעייתו בוקס , התגוררו בשכונה ,בתקופת המנדט ברחוב טורא  40, שלום עבד כרוקח, קבל נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939 .

לוי שלמה ורעייתו רוזה , התגורר ברחוב טורא 15, בדירה ששכרה מחלק ממבנה שהיה שייך למזרחי מאיר ,בתקופת המנדט 15, ולאחר מכן רכשה את הבית ברחוב טורא 29, בשנת 1939 ,בחלוקת הנפט בשכונה קבלה המשפחה 9 ליטר נפט בשכונה , למחייתו עבד במשרד הבריאות.

לוי שמואל ורעייתו אסתר, וילדם יוסף, חיים  המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948.

לוי שמחה האלמנה ואמה , התגוררה ברחוב במבשר 2 בימין משה ,בשנת 1948 קבלה 2 ליטר נפט בחלוקה בשכונה.

לוי שמעון ורעייתו מלכה, בתו של יעקב ושמחה דאסה, שהיה בנו של יצחק דאסה מהמייסדים, התגורר ברחוב טורא 29 , קבל 5 ליטר נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939,בהתקפת חיילים ירדנים בשנת 1948 ,שפתחו בירי לשכונה , נפצע ברגלו שמעון.

לוין אברהם ,ניהל את כספי קרן מונטפיורי , היה ממייסדי השכונה והחזיק בה במספר בתים ונכסים.

לוין אריה רעייתו חנה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 ,האם בחלקה 54 ?  משפחת לוין ניהלה את כספי קרן מונטפיורי , היה ממייסדי השכונה והחזיק בה במספר בתים ונכסים.

לוין רבקה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 ,האם בחלקה 54 ?  .

לוינוס (לעווינהוס) יהושוע ,התגוררה המשפחה בחצי מהמבנה בתקופה העותומאנית , התגור ברחוב התקווה 41 בימין משה , לאחר שרכש את המבנה העביר את חציו לידי כולל ורשה, בחצי השני התגוררה משפחת ישראל משה ווילף , יהושוע העביר בהמשך את החצי הבית שבו גר לידי כולל ורשה.

לונה מלכה האלמנה , התגוררה בשנת 1947 , בגוש  30,בחלקה 35, ברחוב המבשר בדירה מספר 1 כמה חדרים 2.

לוריא זאב (וולף) ורעייתו , לפרנסתו זאב עבד למחייתו ,כמשגיח וגבאי בבית החולים ביקור חולים ,כאשר עלה בנו של יוסף ,זאב (וולף) לוריא בשנת 1858,ביחד עם משפחתו ובנו נתנאל לוריא לארץ ישראל התגורר בתחילה בבית בין חומות העיר העתיקה בין חפציו שהביא בדרכו לארץ ישראל הביא זאב גם את פרוכת נפוליאון ( כך החליטה המשפחה לקרוא לה) , לאחר מכן הועברה הפרוכת לביתם בימין משה ,ברחוב רפאל עזרא בית שהיה רשום בטבו על שם ישעיהו ורבקה לוריא , לאחר מות הוריהם חנה ונתנאל לוריא , בתקופת מלחמת השחרור בעת שפונו תושבי השכונה מהמקום נשאר המבנה בשיממונו עד שנת 1953 כאשר עיריית ירושלים החליטה לסלול דרך לרכבים וסללה אותו , בשנת 1994 הוצא צו הפקעה של העירייה ,הבית נהרס והפך למגרש חניה ציבורי. הביא את פרוכת נפוליאון לבית הכנסת האשכנזי בימין משה .

לוריא יעקב, (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים בשנת 1882 , נבחר לוועד השכונה האשכנזית בשנת 1882 , במקום ריבלין יוסף, בשנת 1892 נערכה ישיבה שבה השתתפו נציגי העדה הספרדית בימין משה : בראדון יחיאל,  אשכנזי יצחק,  מאיר יעקב, שמואל מיוחס, פנזיל אליה משה, הנציגים של העדה האשכנזית בימין משה: יוסף ריבלין, המבורגר נתן פיינשטיין דוד , בעת הבנייה נפטר יוסף ריבלין ,והמבורגר נתן פשט רגל, כמחליפים נבחרו לוריא יעקב חג'יז יצחק, והוניג אליה, ההסכם נערך לבין יורשו של מונטיפיורי ,יוסף סאבאג , וחתמו על הסכם לבניית בתים נוספים בשכונת ימין משה, חפירת בורות מים , לצורך זה הבטיחה קרן מונטפיורי להלוואות 2600 לירות בתור הלוואה לביצוע העבודה, בתוך שלוש שנים .

לוריא ישעיהו ורעייתו רבקה , בנו של יעקב אהרון בן נתנאל , ונכדו של יוסף לוריא נולד בירושלים בשנת 1887 ,שורשי השושלת המשפחתית  נחשבים כצאצאי רש"י מהרש"ל , בבגרותו עבד עשרות שנים במצרים, בצעירותו למד בבתי המדרש עץ החיים ובישיבת תורת החיים והוסמך כרב ושוחט לאחר בגרותו ונישואיו לרבקה בתו של יוסף ריבלין ( מנהל הוועד הכללי כנסת ישראל) נתמנה בידי חברת כרמל מזרחי ליינות בשנת 1910 , כפקיד ולאחר מכן בשנת 1922 כמנהל הסניף המצרי של החברה שמושבו הי בנמל פורט סעיד וגם בקהיר, את בנו משה השיא , לרחל בתו של יעקב קפלן הירושלמי, לא ברורה הדרך שבה מצאה הפרוכת את מקומה בחזרה לביתו של ישעיהו בשכונת ימין משה , לאחר חורבן בית הכנסת החורבה ,מה שכן ברור שלמרות המסתורין של העלמות , על פי מה שהוברר ( כעובדה שהתבררה בבית המשפט )נמכרה הפרוכת בשנת 1959 למוזיאון לאתנולוגיה ולפולקלור בחיפה ( כיום לאחר שינוי השם ,נקרא מוזיאון חיפה ), בידי ישעיהו לוריא, כיוון שפחד שבד הפרוכת לא ישמר במהלך השנים ללא טיפול מקצועי והיא תינזק ללא תקנה בתנאים שהיו בידיו לשמרה לעתיד, בנוסף נתמנה כפקיד ,ולאחר מכן בשנת 1922 כמנהל הסניף המצרי של החברה, שמושבו היה בנמל פורט סעיד וגם בקהיר, כמו כן היה נציג של חברת התפוזים פרדס סינדיקט , בנוסף לעבודתו בחברת כרמל מזרחי , עבד למען הקהילה היהודית והיה נשיא אגודת אחווה במצרים ,היה חבר בארגון הבונים במצרים, בוועד הקהילה היהודית בפורט סעיד ,כמזכיר גזבר וכנשיא הקהילה, כיוון שפורט סעיד העיר היה נמל פעיל שדרכו עברו גם יהודים בדרכם לעלייה לארץ ישראל ,עזר ישעיהו לוריא להם המעבר לארץ בקבלת אישורי מעבר מהשלטונות הבריטיים הארץ ישראל, בשנת 1930 חיתנו ישעיהו ורבקה לוריא שהיה מנהל נציג חברת היינות כרמל מזרחי בעיר פורט סעיד ובקהיר , את בנו יוסף לשושנה בת משפחת שמילוביץ מתל אביב, כאשר אביו זאב לוריא נפטר , ירש ישעיהו ורעייתו רבקה לוריא ( דור שלישי לפרוכת ) את הפרוכת המשפחתית, ששימשה בשאר ימי השנה כפרוכת ארון הקודש  בבית הכנסת החורבה ,סיפורה של הפרוכת מתנהל עד ימי הלחימה ברובע היהודי , מעט מסתוריות חלה על הפרוכת  וקורותיה של הפרוכת , בעת שנחרב בית הכנסת החורבה בתקופת הלחימה והיא נעלמה,  לא ברורה הדרך שבה מצאה הפרוכת את מקומה בחזרה לביתו של ישעיהו בשכונת ימין משה , לאחר חורבן בית הכנסת החורבה ,מה שכן ברור שלמרות המסתורין של העלמות נתגלתה הפרוכת במוזיאון לאתנולוגיה ולפולקלור בחיפה ( כיום לאחר שינוי השם נקרא מוזיאון חיפה ), על פי מה שהוברר ( כעובדה שהתבררה בבית המשפט )נמכרה הפרוכת בשנת 1959 למוזיאון בידי ישעיהו לוריא, כיוון שפחד שבד הפרוכת לא ישמר במהלך השנים ללא טיפול מקצועי והיא תינזק ללא תקנה בתנאים שהיו בידיו לשמרה לעתיד, שנים לאחר שנפטר תבעו בני משפחת לוריא את הפרוכת בטענה כי היא נמסרה בהשאלה למוזיאון, כיוון שלמוזיאון היו קבלות ישנות שהראו כי היא נמכרה להם בידי ישעיהו לוריא , הוחלט על דעת שני הצדדים כי הפרוכת תישאר בידי המוזיאון, בתנאי שהמשפחה תאשר את מקום תצוגתה בעתיד.

לוריא משה זאב ובנו נתנאל, הביאו את פרוכת נפוליאון לבית הכנסת האשכנזי , מספר גרסאות של אגדות מסתובבות סביב סיפור מוצאה ויצירתה של הפרוכת , כמו סיפור המשפחה, או ההיסטוריונים או האגדות הירושלמיות בסיפורי מספרי הסיפורים , אני אנסה לספר את הסיפור, כגרסה אגדתית מבעד עיניי, בעת שחיברתי את המאמר , תחילת סיפורה של הפרוכת או בשמו השני מעילו של נפוליאון , קשורה לספור נסיגתו מרוסיה לאחר שניסה לכובשה והובס בידי הגנרלים הרוסיים ,חודש מרס וחודש אפריל המושלגים של רוסיה, האגדה מספרת כי בדרכו מערבה מרוסיה בשנת 1812, באזור העיר הגדולה סמולנסק , צפה בדרכו באדם המתפלל בקרחת יער, המתפלל היה  הרב  יוסף יונה לוריא (בן הרב יעקב אהרון מהפלך  מוהילב) בקרחת יער שהייתה בבעלות המשפחה, על פי האגדה הופיע רוכב על סוס מבין העצים ושאל האם המתפלל יהודי, לאחר שהזדהה כנפוליון ,וביקש את הדרכתו לכוון דרך נסיגתו, יוסף לוריא ביקש ממנו להמתין לחשכה ,בעת שהבטיח לנפוליאון להובילו אל הדרך הנכונה  , עוד הבטיח יוסף יונה לוריא , לא לגלות לאף אדם כי נפוליאון נגלה לפניו, לאחר ששהו ביחד זמן מה בקרחת היער ,בהמתינם לרדת החשכה  , הוליכו יוסף מבעד לשבילי היער ,והראה לנפוליאון את דרכו, בטרם נפרדו דרכיהם, השיל נפוליאון את גלימתו שהוסתרה על כתפיו מתחת לגלימה צבאית אחרת פשוטה, ונתנה כתשורה ליוסף לוריא בתמורה להכוונתו במציאת דרכו, כיוון שיוסף לוריא פחד ,שיתגלה כי עזר לנפוליאון בבריחתו ,ואף קיבל ממנו את גלימתו, החליט יוסף לוריא להסתירה בביתו, מכיוון שהגלימה מהבד המשובח ,הייתה רקומה בחוטי זהב וכפתורי זהב, בהחלטה משותפת של בני הבית, הוחלט כי המעיל ישנה את ייעודו ויהפוך כחומר גלם  לפרוכת ,בעבור ארון קודש וכך היה, בתחתית הפרוכת הרקומה זהב , התווספו ברקמה שמותיהם של יוסף לוריא ורעייתו , כאשר עלה בנו של יוסף ,זאב (וולף) לוריא בשנת 1858,ביחד עם משפחתו ובנו נתנאל לוריא לארץ ישראל התגורר בתחילה בבית בין חומות העיר העתיקה ,בין חפציו שהביא בדרכו לארץ ישראל הביא זאב גם את פרוכת נפוליאון ( כך החליטה המשפחה לקרוא לה), לאחר מכן הועברה הפרוכת לביתם בימין משה ,ברחוב רפאל עזרא בית שהיה רשום בטבו על שם ישעיהו ורבקה לוריא , לאחר מות הוריהם חנה ונתנאל לוריא , בתקופת מלחמת השחרור בעת שפונו תושבי השכונה מהמקום נשאר המבנה בשיממונו עד שנת 1953 כאשר עיריית ירושלים החליטה לסלול דרך לרכבים וסללה אותו , בשנת 1994 הוצא צו הפקעה של העירייה ,הבית נהרס והפך למגרש חניה ציבורי, זאב וולף למחייתו עבד ,כמשגיח וגבאי בבית החולים ביקור חולים כאשר נישא בנו נתנאל של זאב לוריא ,לבתו של הרב ישעיהו ברדקי העניק אביו זאב לוריא ,כמתנת נישואים את הפרוכת לבית הכנסת של חותנו ,שבו שימש כרב בעיר העתיקה בית הכנסת החורבה  .

לוריא נתנאל (בנו של זאב) ורעייתו חנה  בנו נתנאל של זאב לוריא ,נישא לבתו של הרב ישעיהו ברדקי ,והתגוררו ברחוב פלא יועץ 21 , האב זאב לוריא העניק כמתנת נישואים, בשנת 1912, את הפרוכת לבית הכנסת של חותנו שבה שימש כרב בעיר העתיקה ,בית הכנסת החורבה  , במלחמת  השחרור הביא את פרוכת נפוליאון עם אביו  לבית הכנסת האשכנזי בימין משה היה שייך לעדת אשכנז  בשכונה מדור המייסדים, שהיה שייך לוועד הראשון לעדת אשכנז בבית הכנסת האשכנזי בשכונה , שעל האגדות ,המבנה בן הקומה האחת נבנה לשמש כבייתו של מונטפיורי בעת ביקוריו בירושלים ,את דירתו מכר נתנאל בשנת 1923 לרב זיבאלר יעקב,

ליברמן אברהם ורעייתו ויצה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , בכתובת :

ליברמן אליהו, שהיו לו חנויות למפתחות ומנעולים,  לאחר עלייתו לימין משה בשנות העשרים, עבר להתגורר בשכונת ימין משה בשנים הראשונות לאחר עלייתו לירושלים מפולין, בין השנים 1921-1925 עבד אליהו ליברמן, בתחילה אצל מסגר ערבי ולאחר מכן, כשכיר אצל משפחת ראובן וזאב זילברשטיין ,יבואני הנייר ומכונות החישוב והכתיבה רמינגטון, לאחר מלחמת השחרור ,התחסל הסניף של זילברמן ,אליהו ליברמן רכש את הסחורה שנותרה בחנותם ,תעודת הרכישה קיימת, החנות הראשונה ברחוב ממילא 20 נשכרה בשנת 1925 בידי אליהו ליברמן ,את אחת משלוש החנויות בקומת הקרקע ,ברחוב ממילא 20, כאשר מעל לחנותו פעל בית העירייה הירושלמי שנקרא העירייה המנדטורית , כיום שלושת החניות של רשת פוקס במדרחוב אלרוב , באותה תקופה הגיעה הסחורה לחנותו , גם מאוסטרליה דרך נמל פורט סעיד, לנמל יפו או חיפה ומשם ברכבת לירושלים , החנות השנייה ברחוב ממילא 42 , גם חנות השנייה, הייתה משובצת בין חנות של סוחר מוסלמי מימינו וחנות של ערבי נוצרי משמאלו , חנות זאת שגשגה והפרנסה הייתה טובה, עד אשר החלו לנשוב רוחות רעות בתקופת הפרעות של שנת 1936 ,שמביא אותנו לספור ששמעתי מפי בנו על סיום פרק החנות השנייה ברחוב ממילא 42 , כשפרצו המאורעות בישראל בשנת 1936 וכאשר החלו לזרום הפורעים לרחוב , הוגפה ונחסמה דלת החנות ,כך משערים בידי שכניו ,בעת הסגירה הושלך לחנות חומר תבערה אליהו ליברמן נקלע לצרה ,בייאושו החל לזעוק לעזרה ,למזלו חלפו בסביבה קצינים בריטים שהכירו אותו ,בדרכם לתחנת הקישלה ופתחו את הדלת וחילצו אותו ,מבוהל אך ללא פגע , בשרפה זאת נשרפה כול הסחורה ,עקב החומרים הדליקים שהיו בחנות, אליהו נשבע שלא יחזור לחנות ולאחר זמן ,שכר שתי חנויות בדמי מפתח ,מידידיו אנשי הכנסייה הארמנית במבנים החדשים שנבנו ברחוב פריסס מרי 10( שלומציון 10 של היום ) ,אליהו המשיך לספק להם שירותי מנעולות, וציוד כפי שסיפק בחנויותיו בממילא, סיפורי מתרכז בסיפור אגדה ירושלמי שחלפה ועברה מהעולם הירושלמי ולא התירה בדל מהידע שנצבר בתחום המנעולים והכספות אגדה המשולבת ביושרה תבונה ואמינות ובעיקר בידי זהב ,עמלות וראש הממציא לנו פטנטים, ספור המשפחה המשובץ בעולם מספרי האגדות הירושלמיים ,או כפי שאנו קוראים להם סיפורי זקני ירושלים , אליהו ליברמן ,שעסק גם בנושא המנעולנות בראשית דרכה בארץ ובירושלים בפרט, קנה את אמונם של אנשי השלטון הבריטי ,אנשי הפטריארכיות ,אישים ומוסדות מוסלמיים ויהודים כאחד ,בזכות ידי הזהב שלו בנושא מנעולים, מפתחות  וכספות.

ליברמן משה ורעייתו יוכבד , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 ,האם בחלקה 54 ?  .

ליברשטיין משה , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים).

ליטנשטיין שלמה , עבד כחייט , התגורר ברחוב בשכונה.

לידר (לדר) אברהם , ורעייתו לובה ובנם יוסף ,לובה עלתה מרוסיה ,בשנת 1947 בגוש  30,בחלקה 11, . בדירה מספר 1 כמה חדרים 2 ,

לייב אלברט שמעון , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) קשור לקרן מונטפיורי, ומבוני משכנות שאננים, בשנת 1923,רכש את ביתו של הרוקח גברילוביץ גבריאל ,שבנה את הבית בשנת 1904.

ליכטשיין שלמה , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים).

ליליינטהאל בנימין ורעייתו געשע ושלושת בניהם האשכנזים , התגורר במשכנות שאננים בשנת 1860 ,בשנת 1873 קיבל תרומה מסר משה מונטפיורי , בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים, והמשיכו להתגור בשנת 1939 בכולל האשכנזי במשכנות שאננים האלמנה געשא לאחר מות בעלה ,נותרה לגור בכולל האשכנזי במשכנות שאננים.

ללליאטקובסקי אהרון , רכש את הדירה מזיבאלד יעקב , ברחוב פלא יועץ 21 , בשנת 1928.

ליפשיץ יעקב , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים)

ללעווי אברהם יצחק ורעייתו , התגוררו ברחוב פלא יועץ 3 כאשר נבנה המבנה בתקופה העותומאנית התגוררו במבנה משפחת אברהם בלומפלד, בשנת 1903 מכר את המבנה לאברהם יצחק ללעווי .

לנגר יחיאל ורעייתו לאה לבית רייזל, ילדו יוסף, יחיאל ורעייתו היו תושבי ימין משה ,יחיאל חיי בשנים 1897-1977 ,ובנעוריו התגייס למשטרת המנדט בשנת 1921 והפך לקצין , בשנת 1941 קיבל אות הצטיינות במשטרת המנדט, לאחר עזיבת הבריטים התמנה לקצין המשטרה של רחובות, בשנת 1950 מונה לקצין חקירות פשעים בירושלים, בתום 35 שנות שרות ,יצא לפנסיה בשנת 1957, בין המברכים היו : שר ה משטרה שטרית ,מפקד משטרת ירושלים, נשיא המדינה ראש עיריית ירושלים אגרון .

לנדר בן ציון ורעייתו שרה, התגוררו בבית שנבנה בתקופה העותומאנית ,ברחוב התקווה 23 בני המשפחה בנו גם את הבית הסמוך מספר 25, , בבית התגוררו מספר משפחות בהמשך לאחר ששכרו חדרים מידיו ,משפחת אברהם ורעייתו עזיזה , משפחת פייגל כהן , בחלק השני חיו משפחת אהרון בצלאל טארנהיים ,ולבסוף נרכש בידי סוחר הנייר המפורסם יצחק חגיז .

לעווי יצחק ,רכש את דירתו של משפחת בלומנפלד (בלומענפעלד ) אברהם וגיטל במשכנות שאננים .

לפקוביץ פישר , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 6 ליטר נפט .

לרמן אייזיקמן אלקה חנה , התגוררה במשכנות שאננים בדירה מספר ב', עלקא (חנה אייזקמן ) לרמן ,חייה בשנים 1959-1849 , עלקא נולדה בווילנה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1875 , מקום מגוריה הראשון של הנערה אלקה אייזקמן ,היה בתוך חומות העיר העתיקה אך מיד עברה וקיבלה את אחת משש עשר הדירות ושני בתי הכנסת ,  שנבנו במשכנות שאננים הארוך , בעבור משפחות עניות שיצאו למגורים מחוץ לחומות העיר העתיקה , בדירתה זאת שמספרה ב' מימין, דירת חדר וחצי במשכנות שאננים הארוך, שם גרה עלקא עד שנה בטרם מותה ,לאחר הפינוי של תושבי השכונה בשנת  1948 ,לאחר שבגרה מעט נישאה עלקא לבנימין לרמן,( בן למשפחת אופים בשכונת שערי פינה בירושלים) ובדירתם במשכנות שאננים ,הביאו בני הזוג ארבעה ילדים הילדים : יצחק לרמן שירד לאוסטרליה , הבן יוסף לרמן , הבת טובה לרמן , והבת פנינה שנותרה לגור בימין משה ברחוב יהודית גם כיום, לאחר שעברה למגורים במשכנות שאננים הארוך הצטרפו אליה לאחר עלייתו מווילנה, אביה הרב אברהם מיכאל אייזקמן-פלונגר , (כך נרשם בעת מותו בשנת 1907 על מצבתו "אברומיכאל "  לאחר מותו של בנימין לרמן בעלה של עלקא , קשיי הפרנסה והמחסור בממון ,גרמו לעלקא לשלוח את שני ילדיה יצחק ויוסף לישיבה בפתח תקווה ,ובדירה נותרו לגור עמה שתי הבנות פנינה וטובה , באותה תקופה החלה הסבתא עלקא לעסוק בחלבנות למחייתה ולפרנסת המשפחה במכירת חלב וגבינות בשכונה, כאשר החל לפעול המוסד של אלקה לרמן החלבנית, עלקא נהגה בכול בוקר בעת שהשחר הפציע, להתפלל בבית הכנסת האשכנזי ובתום תפילת שחרית , לרדת לכוון שכונת התימנים היהודיים ששכנה מתחת לשכונת שמעא שנעלמה , ממש לפני הכפר הערבי שילוח (סילוואן) לאחר שהגיעה לכפר השילוח ,רכשה אלקה את תוצרת החלב ומוצרי הגבינות ,של התושבים התימנים שחלבו מעדרי הכבשים שלהם , העמיסה את מיכל החלב על כתפה ,ועלתה לשכונת ימין משה , שם נהגה לעבור בין בתי התושבים ,להשאיר בפתח את החלב שהזמינו והגבינה , רשמה בגיר על המשקוף ,את חובם של הדיירים והמשיכה לביתה , אחת ממשוגעות השכונה ,נהגה למחוק את סימני הגיר מעל ממשקופי הדירות .

לרמן מרים  בתה של עלקא  שהמשיכה לגור בדירת אמה , במשכנות שאננים הארוך מרים נישאה לניסן קירשנבאום יליד העיר צפת ,לאחר נישואיה לניסן גם הוא הצטרף למגורים בדירה, בבית זה שבמשכנות שאננים ,ילדה מרים ששה ילדים ,ובדירת החדר וחצי הצטופפות ששת בני המשפחה , הסבתא עלקא ובעלה בנימין לרמן , והבת מרים ובעלה ניסן וששת הילדים שנולדו, ששת ילדיהם של מרים וניסן קירשנבאום היו : הבכורה חייה ( שהחליפה את שמה לאילנה) כיוון שנולדה בחג האילנות ט"ו בשבט בשנת 1948 עברה להתגורר באמריקה, הבן השני אברהם מיכאל (גיבור ימין משה) שכונה בידי חבריו הספרדיים, "איז'ו דה לה ליג'ארה שפירושו בן החלבנית, הבן בנימין שעבד במשרד הבריאות ששימש כחובש בימי המחתרות, הבן שמעון שעבד בדואר במרכזיות הטלפונים , הבת פנינה שעבדה במשרד הביטחון ובלשכת נשיא המדינה והבת הצעירה יוכבד (יוכי) שעבדה במשרד החוץ, בין ששת ילידיה של מרים קירשנבאום , התפרסמו הבן אברהם קירשנבאום גיבור השכונה בנפל בעת ההגנה על השכונה מירי חיילים בריטים בעת שהן על השכונה מכניסת המון מוסת ערבי לשכונה , לאחר מותו של בנימין בעלה של עלקא ,המשיכו להתגורר בדירה במשכנות שאננים הארוך, הסבתא חנה אלקה וששת הילדים בחדר הגדול וההורים מרים וניסן בחדר הקטן ,בני המשפחה המשיכו להתגורר במבנה עד שנת 1948 וכאשר פונו עברו משכונת ימין משה בתקופת מלחמת העצמאות ,עברה המשפחה להתגורר בבית שרכשו ברחוב החשמונאים 15 במקור ברוך.

לרנר הניה ואסתר (אמא ובתה) , התגוררו ברחוב פלא יועץ 39 .

לרר אברהם ואהובה , גרו בתקופה העותומאנית ברחוב פלא יועץ 25 ,עבד כמסגר בחצר פיינגולד.

מאיסי , שעבד כסנדלר ,בחנותו בעיר העתיקה, התגורר בשכונת ימין משה.

מאיסי אלי ,בנו מאיסי משה ,בבגרותו היה סופר בפריז ועיתונאי .

מאיסי משה ,משפחת חייטים , חייט שגר בימין משה ,בעל חנות בשוק הבטרק, ביחד עם אחיו , בנו אלי היה סופר ועיתונאי,

מאיסי שמעון, חייט שגר בימין משה ,בעל חנות בשוק הבטרק, היה חייט לבגדים מודרניים שיוצרו בארץ ובחו"ל בסגנון אירופאי, על פי מדידות שנעשו בחנות.

מאיר הרב ,בגוש 30 ,בחלקה  350,בדירה מספר 1 כמה חדרים : חצי חדר, בבית שהשכיר התגוררו ב 1947 ,  משפחת  אבנד מרדכי ורעייתו פנינה שעלו מפולין

מאיר יעקב , חתום על ספר התקנות למגורים משכנות שאננים וימין משה (חוזה) היה גבאי בשכונה, מאיר יעקב , נבחר ב 1882 לוועד הספרדי בימין משה, חתם על החוזה אל מול קרן מונטפיורי ונציגיה לבניית 65 הבתים החדשים שיבנו בימין משה כנציג ועד השכונה בשנת 1882 , והוא זה שיחתום על חוזה הרכישה ויעביר את התמורה על פי ההסכם למועדי התשלום ,סכום הרכישה נקבע ל2600 לירות בעת הרכישה והיתרה 3100 לירות בעשרה תשלומים שנתיים ,שיועברו לנציגים בלונדון , עבר לאחר הבניה להתגורר ברחוב יהודית (מלכי) .

מאניש יודיל , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים),

מארש בימין משה , גוש 30 חלקה 87 , ברחוב מלכי 25 , או  טורא 23 , תלוי באיזה צד הכניסה לבית, דירה 3 שני חדרים ,גרה משפחת אלקוצר דוד ורעייתו בוקס ,וילדיהם : ידידיה ויקטוריה ,משה .

מארש בכור , רכש את דירת משפחת ג'ינאו ברחוב מלכי , ולאחר מכן מכר אותה לקואינקה ציון ,

מארש (מראש )בכור ווידאל , בתחילת 1939 בכור וידאל מארש, מראשי הסוחרים בירושלים, היה בן משפחה ספרדית שעסקו במסחר סיטונאי של מנופקטורה בן שישים וחמש יצא מביתו בשכונת מונטפיורי (משכנות שאננים)  שם גר מתחילת המאה העשרים ,לחנותו  במרכז המסחרי בממילא ונורה בעת שעבר בקרבת לשכונת ג'ורת אל ענב , הוא נורה ונהרג בידי ערבים מהמארב, עד תקופת המאורעות התגורר בשכונת ימין משה שבה נולד .

מארש בכור יעקב, ובנו של יעקב מארש, משפחת החייטים בני משפחת מארש (מרש) תושבי שכונת ימין משה , התגורר ברחוב מלכי 25, משפחה שבעלותם מספר חנויות לבדים וחייטים, בגדי כלות וגלימות לכמרים , בשוק החדש ( שוק המוריסטאן), שוק אפטימוס  ברובע הנוצרי  החל משנת 1882 , זקני העיר מספרים ,כי חנותו של האח יעקב מארש שהעתיק ופתח את חנותו ,עקב המאורעות לרחוב יפו מול בית העירייה , נפרצה בתחילת 1921 ,ביום שבת שבו הייתה החנות סגורה , ערך הגניבה של כחמש מאות לירות מצריות ,החנות הייתה הפוכה וגלילי בד נגנבו , קדמה לזאת גניבה שנעשתה שנה קודם לכן בחנות שאז פרצו הגנבים חור בקיר האחורי ורוקנו חלק ממחסני החנות, ב שנת 1927 נקלעה החנות לקשיי מימון ונאלצה לערוך שינויים וארגון מחדש בעסקיהם , בשנת 1931 הייתה להם חנות בדים ובגדים  ברחוב  ממילא , לאחיו יוסף הייתה חנות במרכז המסחרי , בשנת 1923 בעת שגר בשכונה יוסף מארש הזמין את מקורביו לברית של בנו שנולד, עד לאחרי מלחמת ששת הימים , בשנת 1967 לאחר מלחמת ששת הימים רוכזו בידי יעקב מארש מזכיר העירייה קרוב לשש מאות בקשות להחזרת רכוש יהודי ברחבי העיר העתיקה וסביבתה , בקשות אלו להחזר זכויות רכוש חוקיות שננטשו עקב מלחמת השחרור הועברו למשרד המשפטים שהעבירם לידי האפוטרופוס לרכוש נטוש, לפרשיה זאת מתווספת ההתנגדות של פעילים ירושלמיים בעיקר ספרדיים , לניסיונו של ראש העיר אגרון להדיח את יעקב מארש ששימש בתפקיד מזכיר העירייה ,בהתנדבות לאורך כחמש שנים , למרות שלא נבחר במכרז, כיוון שהחליף את המזכיר הקודם פרנקו שמילא את תפקידו לאורך שלושים שנה, את מקומו ,ניסה ראש העיר אגרון ,למלא בידי מי שהיה מפקד משטרת ירושלים לוי אברהמי .

מארש (מראש) יוסף ורעייתו רוזה ,בתו של מאיר גני,  אחיו של בכור ,ובנו של יעקב מארש, החזיק חנות במרכז המסחרי שמעא ,בשנת 1930 החליט להתפטר מבגדי הקיץ ועשה מכירה בהנחה ,למשך שבוע ימים כנהוג בימינו .

מהודר נתן , פנה לוועד השכונה הספרדית , בשנת 1929 , בטענה כי הדירה של משפחת כליפא ,שהובטחה לאחותו רוזה, לאחר שיעזבו , ונודע לו כי ג'ינאו החל במשא ומתן לקבל את הדירה, אלא שהוא מתחייב לשלם את שכר השכירות , ומוכן להתחרות בכול הצעה שיקבל הוועד לשכירות בעבור הדירה , על כן לפני שהוועד יחליט למי למסור את הדירה .

מהודר רוזה ,אחותו של מהודר נתן , שעבד כסגן מנהל הדואר בירושלים, התגוררה בדירה ביחד עם בעלה, בשנת 1938 , זוג אנשים קשישים , שמצאו שהדירה גדולה בעבורם, ועל כן עזבו .

מוואלקוויסק רשמורי , יורשיו אחזו בקושאן , שהציג קבלה בעבור הקושאן , על התשלום של 221 לירות, בעבור חלקה 35 ,רחוב המבשר ,משנת 1908.

מוולקויסק ( מוליגאווסקי) שיימע (שעייה) , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים), התגורר בחלק האשכנזי בשכונה, לאחר מותו הדירה הפכה להקדש של כולל הורודנא, על מנת שישמש כמגורים ולימוד של אברכי הלומדים תורה.

מולכו יצחק רפאל, משפחה שפעלה בישוב השכונות שמחוץ לחומות, שעמד בראש המשפחה.

מוניש יהודה ,התגוררו בשכונה ברחוב טורא 40 , בתקופת המנדט.

מוסייה חיים , בדירתו שהייתה צמודה למאפיית משפחת אלמגיז, מכר מוסייה חיים לילדי השכונה, חרוטי נייר עיתון (מובן רק לזקנים ) בתוך גלילי עיתון , כמו גביע לגלידה, שבתוכם שם גרעינים וגרגרי חומוס קלויים, מוסייה חיים סבל מסחיבות ילדי השכונה של גרעינים אלו.

מורנו , בית הכנסת הספרדי ישמח משה , תחילתו הספור ,בעזיבת ארבעת מתפללי בית הכנסת הספרדי עזיבתם קשורה כמובן במחלוקות רגילות על דבר מה בכך, הכבוד  והרכילויות דוגמא לסכסוך עקב ענייני כבוד ולהקמת בית הכנסת הספרדי ישמח משה בשנת 1955 ,נוצרה כאשר ארבעה מבני הקהילה עזבו את בית הכנסת הספרדי הגדול התנחלו בבית נטוש ברחוב של פלא יועץ  בשכונה האשכנזית ופתחו בית כנסת ספרדי חדש, מורנו שחזר, לאחר זמן לבית הכנסת הספרדי הגדול שעזב ,כיום בנו משה חיי חזר להתפלל בבית הכנסת הספרדי ,הצטרף לעוזבים פרנסיס שנפטר בשנת 1989 שמשפחתו מוצאם לפני תורכיה בצרפת.

מושיוף סימה , התגוררה ברחוב פלא יוסף 25 ,לאחר שקנתה את הדירה בשנת 1909 , מידי אליקים וויסברג , מכרה את ביתה ברחוב פלא יועץ בשנת 1912 , למשפחת כהן דוד

מושסי , מעולי איזמיר בשנת 1950,גרו בימין משה ברחוב מלכי מספר 6 בקומה העליונה, ובהמשך התגוררו ברחוב מלכי 8 .

מזל, בגוש 30 חלקה 118, ברחוב מלכי 15, או בטורא 14 ,תלוי לאיזה צד הכניסה לבית, דירה 4 שני חדרים , משפחת אלפסי מרדכי ורעייתו יפה וילדיהם : שמעון, עזרא, יהודית שלמדה בבית הספר לבנות , שמחה שלמדה בבית הספר בימין משה.

מזסלע אליהו , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) שמכר את המבנה למרדכי לוי(לעווי ) שקיבל הלוואה מחיים יאדלר גולדברג אחיו של בן ציון אדלר ,בתמורה להלוואה משכן את הבית לזכות הלווה, בשכירות גרו בשכירות ,האחים יצחק ואליהו מזסלע ,

מזסלע יצחק , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) בתקופה העותומאנית, ולאחר מכן בתקופת המנדט גרו בשכירות האחים מזסלע יצחק ואליהו, ברחוב טורא 37.

מזרחי אברהם, קבלו נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה, השכירו את דירתם ברחוב התקווה 35  ועברו להתגורר בדירה ברחוב המבשר 16 , בשנת 1947 התגורר בדירתו בשכירות האלמן אלברט ,שעלה מסוריה , בתקופת המנדט בד כעובד בנין ,ולאחר זמן מה ,הודיע במודעה  בשנת 1922 כי פתחו משרד תווך לתושבי ירושלים , המשרד נמצא בגן העיר בדיוטה הראשונה , מוכר דירות ומתווך, שוכר ומשכיר מלווה כספים ולווה.

מזרחי אהרון , מזרחי אליהו ורעייתו רחל וילדתם : ירדנה, בדירתו של טביב שמעון גרו בשכירות בשנת 1948 , מזרחי אליהו ורעייתו רחל וילדתם : ירדנה, בדירתו של טביב שמעון גרו בשכירות בשנת 1948, קבלו נפט בשנת 1939 בשכונה, בשנת 1940 יצא מכתב מוועד הספרדים ,להסדיר את התשלום החודשי להשכרה של דירתם במשכנות שאננים.

מזרחי אהרון דוד , שילם דמי שכירת בשכונה לוועד העדה הספרדית בשנת 1957 , סך של   2 לא"י.

מזרחי אהרון יוסף, בנו של אליהו מזרחי , גר בימין משה , התמחה בייצור תכשיטים ותשמישי קודש מכסף לספרי תורה ולבתי כנסת.

מזרחי אהרון ורעייתו ונזניה , התגוררו עם שתי הבנות, בכולל הספרדי במשכנות שאננים בדירה כ"ג , למחייתו עבד כסנדלר.

מזרחי אליהו ורעייתו רחל וילדתם : ירדנה, בדירתו של טביב שמעון גרו בשכירות בשנת 1948 , מפקד עירייה משנת 1948, קבל 5 ליטר נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939.מזרחי אפרים ורעייתו (נרגז) שיינה ,בתקופת המנדט , גרה בשכירות ,ברחוב טורא 26 בימין משה.

מזרחי אפרים ורעייתו (נרגז) שיינה ,בתקופת המנדט , גרה בשכירות ,ברחוב טורא 26 בימין משה.

מזרחי אשר , בנו של מזרחי שמעון ,שימש כפייטן ,חי בשנים 1890 – 1967, עבר מראשוני המתיישבים לגור בימין משה , משפחתו של אשר מזרחי ,עברה מבין חומות העיר העתיקה ובנתה את ביתה מול בית הכנסת הספרדי בשכונת ימין משה החדשה (אז ממונטפיורי), בגיל צעיר נשא אשר מזרחי ,לאישה את רחל לבית אלשיך ,ונולדו להם שתי בנות, רבקה ושרה,  אשר, שהיה בעל קול נאה וכישורים מוזיקליים, התפרנס מחזנות, משירה ומנגינה על עוּד; כמו כן רקם "טאליגאס" (נרתיקי טליתות) ופרוכות לבתי כנסת.

מזרחי בלנקה והבת לונה , שכרו דירה ברחוב טורא 5 בתקופת המנדט, למחייתם נצרכו מכסף שקבלו מנדבנים.

מזרחי בן ציון ורעייתו מזל  ,התגוררו בתחילה ברחוב יהודית (מלכי ) 2 ,ובשנת 1947 (מפקד ההגנה בשנה זאת) ברחוב יהודית (מלכי) 20  ,בדירה מספר 1 כמה חדרים 2 , עבד למחייתו כשוטר ומזל עבדה כעוזרת בית ,אתם בבניין התגוררה משפחת לבי רפאל , ורעייתו פנינה ילידי הארץ ילדיהם  :מרים, ישראל, אליעזר, לפרנסתו פתח חנות בשוק המוריסטאן, שוק אפטימוס  ברובע הנוצרי .

מזרחי דוד ,תושב השכונה שנפצע מירי פורעים ,בתחילת 1948, והחלים וחזר לבייתו .

מזרחי דוד חכם, בנו של אליהו מזרחי , נולד בשנת 1891 גר בימין משה , האמן העממי הראשון שייצר בירושלים, תכשיטי נשים ונרתיקים ממתכת למגילות אסתר , שימש גם כרוחץ גופות נפטרים לטהרה ,של חברת קדישא בירושלים, מייסד בית הכנסת הספרדי הכנסת אורחים , ושליח ציבור בתפוצות ישראל, לאחר מות רעייתו שרה, נישא לרעייתו השנייה מרים לבית שאקו ונולדו להם שמונה בנים ושתי בנות , חלק מבניו ונכדיו עבדו בבית המלאכה לתכשיטים בשוק הצורפים בעיר העתיקה.

מזרחי האלמנה רחל ובתה שרה, התגוררו בדירה מס 17 הצמודה לבית הכנסת הספרדי במשכנות שאננים, בתקופה העותומאנית , קבלה נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה.

מזרחי חיים ורעייתו תופחה , גרו בשכירות בבית שברחוב טורא 19 בימין משה, קבלו 5 ליטר נפט ,בשנת 1939 בשכונה, עבד למחייתו כגנן.

מזרחי חכם אליהו ורעייתו זמירלדה ,היה הראשון לעלות מבני המשפחה בשנת 1836 מפרס, שהתגורר בשכונת ימין משה התגורר בתקופת העותומאנית ברחוב הטחנה 17 (מבנה שאיננו קיים כיום) אליהו הקים לפרנסתו ,בית המלאכה לצורפות בירושלים העתיקה , בין עבודותיו המפורסמות היה חותם שעשה בעבור החכם באשי הרב חנ"א , אל בית המלאכה הצטרף בנו חכם דוד מזרחי ,ובזכות כשרונו התגלה גם הוא כצורף מוכשר ,דוד הצטרף בהמשך כגבאי לאגודת הכנסת אורחים ומטעמה יצא בשליחויות כשד"ר לתרומות כספים מיהודי התפוצות לקווקז ולמדינות מזרח אסיה ,עקב נסיעתו חלה ונפטר בשנת 1891 בבקו שבקוקז.

מזרחי יהודה ורעייתו סולטנה , התגוררו ברחוב טורא 17, בחלוקת הנפט בשכונה בשנת 1939 , קבלו 3 ליטר נפט, היה עובד בית דפוס.

מזרחי יוסף חיים ,בתקופת המנדט ברחוב טורא 37 ,היה יוסף חיים בעליו של הבית , ולאחר מכן מכר את הבית למרדכי לוי(לעווי) שקיבל הלוואה מחיים יאדלר גולדברג ,אחיו של בן ציון אדלר ,בתמורה להלוואה ,משכן את הבית לזכות הלווה, עוד התגוררו בבית ,בשכירות האלמנה חנה צרפתי, גם כן בשכירות האחים יצחק ואליהו מזסלע .

מזרחי יצחק , היה ברשימת חלוקת הנפט בשנת 1939 בשכונה ,וקיבל 7 ליטר נפט.

מזרחי יעקב , בנו של חכם משה ומזל טוב  , המשפחה שגרה בשכונה, בני משפחת מזרחי   (שכונו  צורפי הכסף ) ,משפחה ממייסדי שכונת ימין משה, מזרחי יעקב, משפחה שהתגוררה בבית בן החמישה חדרים ברחוב הטחנה 7 , בתקופת  המנדט, לפרנסתו עבד כצורף כסף וזהב.

מזרחי יעקב ,בגוש 30 ,בחלקה  129,ברחוב התחנה 9 ,בדירה מספר 8 , כמה חדרים 2 , בבית התגוררו ב 1947 , משפחת גנון מרדכי ורעייתו חנה, ילדיהם : מלכה, אסתר, מרגלית, מזל, מאיר, יוסף דוד, אור, ומשפחת משפחת  וענורט מקס, ורעייתו אדי ,שעלו מאוסטריה.

מזרחי יעקב בעלי המאפיה, גר בשכונת ימין משה, ברחוב הטחנה 7 בתקופה העותומאנית בנו היה יצחק מזרחי,  לפני כן היה לו תנור בעיר העתיקה, ולאחר מכן העבירו לימין משה, שם נהג בימי שישי לבשל את סירי החמין  בתנור, ועל פי הניסיון ידע באיזה נקודה להציב את הסיר ,על פי תכולתו.

מזרחי יעקב רחל , קבלה נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה בשנת 1940 יצא מכתב מוועד הספרדים ,להסדיר את התשלום החודשי להשכרה של דירתם במשכנות שאננים, התגוררה במשכנות שאננים , ובשנת 1940, קבלה מכתב מוועד העדה הספרדית בשכונה , לחידוש חוזה השכירות למגורים.

מזרחי יעקב, בגוש 30,בחלקה 130, בדירה מספר 11,כמה חדרים 2 , בבייתו התגוררו בשנת 1947 ,משפחת כהן אמנון  ורעייתו מרגלית ,ילדיהם :יוסף, בנימין ,מרקו.

מזרחי יצחק ושרה , בנו של חכם דוד מזרחי , רעייתו שרה נודעה ( בכינויו צחוקה) , היה בעל חנות בעיר העתיקה ,גרו במבנה מהתקופה העותומאנית ברחוב התחנה 2, בחצר ביתו היה בור מים ,שניזון ממימי הגשמים ,ליד ביתו נחצב בור מים , על פי התקנות העותומאניות קבעו שכאשר נבנה בית מחוץ לחומות העיר העתיקה יש לחצוב בור מים לאיסוף מי הגשמים ולאספקת תצרוכת המים המשפחתית, לצורך איסוף המים מהגגות ומהמדרכות הוסיפו בעלי הבתים מערכות איסוף של מרזבים מגגות הבתים ותעלות ניקוז ברחובות על מנת לאסוף את המים, בור המים שנחצב בביתו נקרא על שמו ג'ראדנא , מתרגום בערבית פרושו שכננו,  על גבאי בתי הכנסת ,הוטלו האחריות לחלוקת המים, פתיחת הבורות ונעילתם , ניקיון המערכת והכנת התשתית בכול שנה לקראת החורף בעלי הבורות שילמו סכום כסף לאנשים תחזוקת וניקיון הבורות אחת לשנה.

מזרחי מאיר, בעל דירה בימין משה בתקופה העותומאנית ובמנדט, השכיר חלק מהמבנה ברחוב טורא 15, למשפחת פנחס בן צבי ורעייתו השנייה טובה גרייבסקי ,בשנת 1932, חלקים נוספים בביתו השכיר למשפחת לוי שלמה ורעייתו רוזה, ולמשפחת תורגמן אברהם ורעייתו רחל.

מזרחי מזל טוב , קבלה 6 ליטר נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה.

מזרחי מלכה האלמנה ובתה ,התגוררו ברחוב טורא 9 , בשנת 1939 בחלוקת נפט בשכונה, קבלה המשפחה 4 ליטר נפט , מלכה נתמכה בידי בניה.

מזרחי מרדכי ורעייתו יפה, גרו בבית בקומת הממסד לאחר עלייתם מאיזמיר שבתורכיה לאחר מלמת העצמאות  וגרו ברחוב טורא 9 בין השנים 1948-1968 .

מזרחי מרי , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

מזרחי בכור משה ורעייתו אורו , התגוררו ברחוב המשלט 8 , קיבל בשנת 1930 , מכתב מוועד השכונה , לפנות לאלתר את דירתו השכורה ,שנכנס אליה לאחר פינויה של הדירה במשכנות שאננים ,בחלוקת הנפט בשנת 1939 , קבלה המשפחה  5 ליטר נפט .

מזרחי משה ורעייתו פולין , התגוררו ברחוב התקווה 45 בימין משה , בקומה השנייה בתקופה העותומאנית, משה היה בנו של אליהו מזרחי , התמחה ביצור בתכשיטים בנוסף היו למשפחה חנויות, בשוק צורפי הכסף ( סוק אל סייאגין ) בעיר העתיקה .

מזרחי משה ורעייתו ריינה ,התגוררו ברחוב טורא 6 ,משה ואחיו אהרון יוסף מזרחי ,התמחו בתכשיטים ובנוסף היו להם חנויות, בשוק צורפי הכסף ( סוק אל סייאגין ) בעיר העתיקה , יעקב היה הגיס של משה קאסוטו ,בנישואיו לבתו של משה ריינה רעייתו ,למרות שהייתה מאוהבת במשה מלל היתום  ,אחד משני היהודים שנתפסו לאחר הלשנה, עקב סירובם להתגייס לצבא התורכי ,ושנתלה בשערי שער יפו בשנת 1916, ,משפחת מזרחי בתקופת של מלחמה יום העצמאות בשנת 1948, הייתה אחת המשפחות שפונו מהשכונה לליפתא משפחה עם תשעה ילדים בליפתא ,וגרו בחדר אחד בתנאי מחיה מחפירים.

מזרחי מנחם ורעייתו רחל , התגוררו ברחוב המבשר 4 בשכונה.

מזרחי נזהא ורעייתו רגינה וילדיהם :רמון, יחואל (יחיאל) משפחה שעזבה ועבר לגור בבית קזינו פאריז במחנה יהודה, בשנת 1943 ביקש להחליף לדירה בתל אביב.

מזרחי ניסים ורעייתו רחל , התגוררו ברחוב המשלט 10 , למחייתו מכר בגדים בשוק בנו התגור מחוץ  לשכונה.

מזרחי עבוד , בן השלושים ושמונה שנים, בעל משפחה ועשרה ילדים שהתגורר במשכנות שאננים, שימש בשנת 1932 כשומר במלון המלך דוד ,כאשר הלך בדרכו לעבודתו הגיחה מכוניתה של גברת גרהם ,מנהלת בית הסוהר לנשים בבית לחם ולידה שומרה ה אנגלי, עקב סטייתה מהמסלול בכביש למרות ששוטר שהבחין כי היא נוסעת בצד שמאל ,במקום בצד הימני והעיר לה לנסוע בחלק הימני של הכביש , עבוד מזרחי נדרס ונגרר ולאחר מכן נעצרה המכונית בפגיעה בעץ, מהתאונה ,השומר עבוד מזרחי נפגע קשות בכול גופו ובעיקר נפגע בראשו, הוא הובל לבית החולים הממשלתי במגרש הרוסים ונותח שם מידית, לאחר שהחלים חזר לביתו ולמשפחתו, בעשרים ואחת באפריל 1947 , מיהרו הבריטים להוציא הודעה רשמית כיד הדמיון הטובה עליהם כי עבוד מרדכי ,נורה בעת לכתו ליד קולנוע עדן ברחוב אגריפס בשעה שמונה בערב לאחר שנצטווה לעצור ולא שעה לקריאת המשמר ולכן נורה ונהרג, עד הקהילה היהודי ותושבי ירושלים ,התמרמרו ומחו על הרצח שנעשה לעבוד מזרחי בעת לכתו ברחוב ,אנשי ועד הקהילה דרשו פתיחת חקירה מלאה לנסיבות החשודות של הרצח בעת החקירה ,טענה ביתו של עבוד מזרחי כי הם היו ביחד בלכתם ברחוב ולפתע פתחו חיילים שהיו ברחוב באש עליהם ושכתוצאה מכך נרצח אביה, עוד הוסיפה כי אביה עבוד מזרחי דימם כשעה וחצי על הקרקע ,עד שהוגשה לו עזרה ראשונה , לאחר חקירת מותו של עבדו מזרחי בידי הקצין רענן סילבר קצין המחוז וחוקר מקרי המוות נקבע כי עבדו מזרחי נפגע משלושה כדורים שנורו אליו, שנים בגבו ואחד בברכו, גטי היה שמו של החייל שטען להגנתו כי עבדו מזרחי סרב לעצור לקריאתו ולכן פתח בירי, כן צוין בדוח כי הנפגע שכב ודימם מעל לשעה, עד שפונה לבית החולים הממשלתי ,שם מת מדימום לפני שהוכנס לחדר הניתוח, שלטונות המנדט סרבו לשלם פיצויים למשפחת הנרצח בגין הירי שגרם למותו.

מזרחי עזיז ורעייתו ריצה ,וילדיהם נחמה משה , אסתר מאיר ,רבקה . התגוררו בימין משה בשנת 1948 , בכתובת

מזרחי פדרו, בגוש  30,בחלקה 77, ברחוב המבשר ,בדירה מספר 2 כמה חדרים 1 , בבית התגוררו בשנת 1947 משפחת  לוי יעקב, ורעייתו  ויקטוריה ,וילדתם שמחה .

מזרחי פלור ברוכיאל , שהתגוררה במשכנות שאננים, פנתה לוועד ,לדחות את דמי השכירות לזמן מה , הוועד אישר את בקשתה.

מזרחי ציון , בשנת 1920 יעקב דאסה השיא את בנו יצחק דאסה לרבקה בצראווי  ,בביתו בימין משה, בשנת 1934 השיאו את בתם מלכה לשמעון לוי, קבל 3 ליטר נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה.

מזרחי ציפורה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 8 ליטר נפט .

מזרחי רבקה , נטשה את מגוריה במשכנות שאננים , והותירה חלק מרכושה במקום, על מנת להכניס דייר חדש לדירה, התבקשה לפנות את רכושה ,ולא ידאג הוועד לפנות את הרכוש ,ולמסרו לנזקקים.

מזרחי רחל , קבלה נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה.

מזרחי רחמים ,התגורר ברחוב טורא 5 בשכונה, היה ברשימת מועמדים לוועד השכונה בשנת 1919.

מזרחי רינה (ריינה) הגרושה , התגוררה בכולל הספרדי במשכנות שאננים ,בדירה  י"ט בדירה התגוררו גם בתה ועוזרת הבית, קבלה נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה.

מזרחי רפאל תכשיטים , עסק גם ביצור תשמישי תורה מכסף שנתרמו בעיקר לבתי כנסת .

מזרחי שלמה בבאי, בגוש 30 ,בחלקה 94 ,ברחוב טורא 15 ,בדירה מספר 3 , כמה חדרים 8 , בבית התגוררו ב 1947 , האלמנה גרייבסקי טובה  .

מזרחי שלמה, בנו של חכם דוד מזרחי ,ואחיו של מזרחי יצחק , שגר בצמידות לאחיו ברחוב התחנה 2 , נולד בירושלים בשנת 1868, ולאימו מרים לבית הלוי עג'אמי, בילדותו התגורר בעיר העתיקה ולאחר עבר להתגורר מכן עבר לגור בימין משה ברחוב התחנה 2 , עבד ביצור תשמישי תורה מכסף ,שנתרמו בעיקר לבתי כנסת ,כמו כן  עיצב ויצר את מנורת בליליוס, מנורת זיכרון שהוצבה בבית הכנסת הספרדי, ע"ש רבן יוחנן בן זכאי, לזכרה של הנדבנית סימה בליליוס, שעיזבונה עמד במרכז מחלוקת כספית הסעירה את ירושלים בשנות העשרים של המאה 20.

מזרחי שמואל ורעייתו מרסל  וילדיהם : ראובן , איגל, יחזקאל ,מזל ,אברהם , בנימין עשירה, משה, יוסף ,יצחק, יעקב המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948  .

מזרחי שמעון , מתושבי העיר העתיקה שבנו את ביתם בשכונת ימין משה , לפרנסתם פתחו מאפייה ועל תנורה היה נהוג בימי שישי להניח את סירי החמין לשבת במאפייה נאפו בורקסים, עוגיות ספרדיות ועוגות, חלק מהתושבים נהג אף להכין את העוגות והעוגיות בביתם ולהביא לאפייה בתנור המאפייה .

מזרחי (מזרכי ) בכורה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

מיוחס אברהם מיוחס האב המבוגר שהיה ראש המשפחה  , התגורר עם משפחתו בשנת 1840  בכפר השילוח סילוואן, עד שנת 1920 ,לאחר עזיבתם עברה המשפחה להתגורר בימין משה ,בתקופה המנדטורית ובתקופת המנדט בימין משה , בני המשפחה : משה מיוחס, חיים מיוחס, רחמים בכר שלמה מיוחס, אלעזר מיוחס , וגם צאצאיהם שהתגוררו עמם , בני המשפחה שימשו גם כרבנים בשכונה , אך את פרנסתם מצאו מהשחיטה ,כיוון שהיו שוחטים בעלי מונופול שחיטה בסגנון הספרדי , והמשיכו להתגורר בשכונה ,התגוררו בדירתם שברחוב מלכי 1 , (שכיום מבנה בן שתי קומות וגג רעפים) , משפחת מיוחס אימצה את יהודי כפר השילוח, ונקלטה בכפר השילוח  בין תושביה הערביים של הכפר, ואף נוצרו יחסי אמון וחברות בין בני המשפחה ותושבי הכפר, תקופת מגוריה של משפחת מיוחס בכפר נמשך עד שנת 1920 ,שאז עברו המיוחסים למגורים בשכונת ימין משה .

מיוחס אברהם , ( בנו של אברהם מיוחס מייסד השושלת הירושלמית)  התגוררו בשכונה בתקופת המנדט ,משפחת אברהם מיוחס השוחט ,התגוררו ברחוב מלכי 1 בימין משה, לאחר מכן רכש בשנת 1922 , את ביתה של חמותו של יאיר עזרא  , במחיר של 7 לירות מצריות,

בשנת 1932 , מסכים מיוחס אברהם ,לקבל על עצמו את גביית השכירויות של הבתים שבמשכנות שאננים , כפי שעשה בשנה 1931 , ומתנה זאת שוועד העדה הספרדית ייתן לו עורך דין ,לסייע בגביה של סרבנים או מעוטי יכולת, לאורך השנה ,ניתנה בקשה שעו"ד ג'יניאו , ייקח את המשרה ,על מנת לעזור  לוועד, מיוחס מציע לשלם לוועד סך של שישים לירות בעבור השכרת כול הנכסים , כולל דירתו אשר הוא גר בה, בסיכום ,הוועד מוכן לקבל 72 לירות בעבור ההשכרות , ומיתרת הכסף ( מעל ל72 הלירות) שיגבה מהדיירים , יחלוק עם הוועד שני שליש לאברהם מיוחס והשליש הנותר יועבר לוועד מחוץ לסכום הראשוני שנקבע, לבסוף נקבע ,כי לוועד יינתנו 60 לירות , בעבור השכירות השנתית של נכסי הוועד, וכול הסכומים שיגבו מעל לשישים שקל ,יתחלקו שני שליש למיוחס אהרון בעבור עבודתו ושליש יועבר לוועד, כמו כן ישלם הוועד את שכר עבודתו של עורך הדין, בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 8 ליטר נפט ,

מיוחס אהרון (הרב) ורעייתו לונה , התגוררו במשכנות שאננים בתחילה בדירה ב' ובהמשך בדירה 16 ,ביחד עמה התגוררו בתה ושני נכדיה, אהרון עבד כשוחט וסוחר בבשר, בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 5 ליטר נפט .קבל בשנת 1947 ,הודעה מוועד השכונה הספרדי , לשלם שכירות בעבור דירתו הנוספת בת שני החדרים ( חובות מהעבר) , בתשובתו לבקשה זאת, טען מיוחס אהרון ,כי דמי השכירות משולמים בידי עוזיאל , בסכום של 4 לירות, בהמשך טענתו , טען מיוחס כי בדירה מתגורר מזה 8 שנים, דאסה ניסים, ולפניה התגוררה בדירה בשנת 1938 גברת מהודר שהייתה אחותו של סגן מנהל הדואר בירושלים, ובעצם עזבה את הדירה מכוון שלטענתה גודלה אינו מתאים למגורי זוג אנשים קשישים.

מיוחס אליהו ורעייתו ג’ויה, ובנו יוסף , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 (מפקד עירייה בשנת 1948 ), שילם 8 לירות לתשלום השכירות לדירתו, בשנת 1947, שילם דמי שכירת בשכונה לוועד העדה הספרדית בשנת 1957 , סך של  8 לא"י.

מיוחס אפרים , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 8 ליטר נפט, שילם בשנת 1947, סכום של 4 לירות בעבור השכירות של דירתו בשכונה, שילם דמי שכירת בשכונה לוועד העדה הספרדית בשנת 1957 , סך של  3 לא"י.

מיוחס בכר רחמים שלמה ורעייתו שמחה (לבית אלישר),שלמה היה בעל זכויות לבית בשכונה בשנת 1885, בנו של שלמה יצחק מיוחס נמנה עת תושבי ימין משה בשנת 1907, ועסק בשחיטה, חזנות, מילה ותקיעה בשופר, המשפחה עזבה את ימין משה בשנת 1921.

מיוחס בנימין , בשנת 1921 ,עמדה אשתו של בנימין מיוחס ליד החלון במרפסת ונפלה לרחוב, היא הובאה לבית החולים שערי צדק ונפטרה בגיל ארבעים וחמש.

מיוחס גמליאל ורעייתו עשירה, התגוררו בימי המנדט ברחוב המבשר 18 בימין משה, בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 5 ליטר נפט .

מיוחס חיים ורעייתו שמחה , התגוררו בבית אביו יעקב  מיוחס ברחוב המשלט 10, בבית שרכש אביו יעקב בתקופה המנדטורית , לפרנסתו עבד כנגר , בשנת 1939 קבלו נפט בחלוקה בשכונה , אביו יעקב היה בעל חנות לחלפנות כסף בעיר העתיקה ,ביחד עם אחיו משה , המשפחה עזבה את הארץ וירדה לאלכסנדריה לפני מלחמת העולם הראשונה.

מיוחס יוסף (אברמיקו) ,אינו שייך למשפחה, נולד בשנת 1931,גדל ולמד בבית הספר בשכונה עד כיתה ד ועבר ללמוד בתלמוד תורה של הספרדים בעיר העתיקה, מיוחס יוסף , היה חבר וועד העיר למען תושבי ירושלים בשנת 1924 נבחר להיות  נשיא הוועד ,בחודש יוני 1905  נערך טקס  נישואים בבית הורי הכלה מרדכי מיוחס בימין משה , בתו שמחה מיוחס נישאה לחתן בן ציון שלמה יוסף .

מיוחס יוסף , היה חבר וועד העיר למען תושבי ירושלים בשנת 1924 נבחר להיות  נשיא הוועד ,בחודש יוני 1905  נערך טקס  נישואים ,בבית הורי הכלה מרדכי מיוחס בימין משה  בתו שמחה מיוחס לחתן בן ציון שלמה יוסף .

מיוחס יוסף בן רחמים שלמה מיוחס ,שחי בשנים 1906-1975,  היה איש חינוך ואף פרסם ספרים בנושא, שלמה השתלב בעסקי המשפחה בענף השחיטה ,ובהמשך רחמים מיוחס, היה שד"ר של ישיבת פורת יוסף ,ויצא בשליחות לצפון אפריקה בשנות ה־90 של המאה ה־19 משפחתו של מיוחס יוסף , ממשפחת מיוחס הספרדים, נולד בכפר סילוואן בשנת 1920 עסק בטיפוח בני נוער, היה חבר ההגנה והפלמ"ח, נשלח כשליח המדינה לטפל בבני נוער יהודיים, חזר והקים מוסדות ומפעלים לילדי ירושלים .

מיוחס יעקב , רכש את הדירה שברחוב המשלט 10 בתקופה המנדטורית, במבנה שנבנה בתקופה העותומאנית בשנת 1890 , יעקב מיוחס שהיה מהחלק העסקי של המשפחה היה סוחר בחיטה שאותה הביאו לו שיירות של חמורים מעבר לירדן , לימין משה הוא עבר לגור לאחר עזיבתו את כפר השילוח (סילוואן) לאחר המאורעות בשנת 1929 .

מיוחס יצחק שלמה וריינה , גרו ברחוב פלא יועץ 7 בימי המנדט , היה אביו של רחמים בכר שלמה מיוחס.

מיוחס לאה , חייה בשנים 1904-1974 , בתו של רחמים מיוחס, בנו של הרב שלמה יצחק מיוחס, נישאה לרפאל מיוחס, שימשה כמורה בכפר הנוער בן שמן, ובבית הספר כי"ח בירושלים.

מיוחס מורנו, שנולד בשנת 1901 , הוא נולד דווקא בשכונת זיכרון טוביה (נחלאות של היום), ולא בימין משה, הוא היה בנו של הרב רחמים מיוחס ונכדו של הרב שלמה יצחק מיוחס. בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 3 ליטר נפט , שילם בשנת 1947, סכום של 5 לירות בעבור השכירות של דירתו בשכונה, שילם דמי שכירת בשכונה לוועד העדה הספרדית בשנת 1957 , סך של  5 לא"י.מורנו היה מהנדס אזרחי ואיש עסקים, ובנה ותכנן בתים רבים בירושלים ובתל אביב. הוא נפטר בשנת 1985.

מיוחס משה ,  גר בימין משה, בעל חנות לחלפנות כסף בעיר העתיקה ביחד עם אחיו חיים , משפחתם עזבה את הארץ וירדה לאלכסנדריה לפני מלחמת העולם הראשונה.

מיוחס מרדכי הגבאי והשוחט , בנו של שמואל יום טוב מיוחס ,התגורר ברחוב המבשר 3 לאחר המאורעות עזב את השכונה ועבר לדירה חדשה בירושלים, האגדות מספרות על השוחט מרדכי מיוחס ,שכאשר היהודים הביאו בפניו בעלי חיים לשחיטה , והבהמה לא הייתה בדיוק כשרה , לא היה מכריז כי היא כזאת, אלא היה מסובב את ראשו והמבין היה מבין וזאת מדוע ?, כיוון שאם היה מכריז מרדכי מיוחס ,בקול רם כי הבהמה אינה כשרה מיד היה יורד מערכה הכספי והמוכר היה מפסיד ממון רב, רמז היה במעשהו לבעלי הבהמה, מכרו את הבהמה למי שתרצו במחיר מלא אך לא ליהודים כבהמה כשרה,

מיוחס מרדכי ורעייתו רחל  , בנו של שמואל יום טוב מיוחס ,התגוררו בתקופה העותומאנית ברחוב המבשר 3, פעל במסגרות ציבוריות למען הכלל, כבר בשנת 1877 מוגדר מרדכי מיוחס הצעיר ,כאדם העוזר לזולת והתורם בעין יפה לאביונים ובעיקר גאה במוצאו הס"ט , משפחת מיוחס שימשו הן כרבנים בשכונה , את פרנסתם מצאו מהשחיטה כיוון שהיו שוחטים בעלי מונופול שחיטה בסגנון הספרדי .בחודש יוני 1905 נישאים בבית הורי הכלה מרדכי מיוחס בימין משה ,בתו שמחה מיוחס לחתן בן ציון שלמה יוסף, מרדכי היה בוועד השכונה בתחילת שנת 1941 , נקבעה אספת דיירי ימין משה בבית הכנסת הספרדי הגדול , בראשות הוועד , מיוחס מרדכי ,שחור זאב, ניסים בכור יעקב חי, לקביעת הסדרה ,לכביש המוביל לשכונה בנו של גבריאל מיוחס ,התגוררו בשכונה , שימש כגבאי בית הכנסת הספרדי בשנת 1924, היה שוחט ספרדי, עמד בראש השוחטים הספרדיים בירושלים, אשתו רחל מיוחס התפרסמה כאשת מרפא המחזירה נקעים ובעלת ידע במס'ג רפואי, למרדכי מיוחס תעודת שושלת יוחסין עד עזרא הסופר בשנת 1885 הוקמה אגודת "ביקור חולים"  בעדה הספרדית בירושלים בשכונות שמחוץ לחומת העיר העתיקה , יוסף מיוחס בן הרב מרדכי מיוחס נבחר למזכיר האגודה , מטרת אנשי האגודה לבקר ולתמוך באנשים חולים ונזקקים ספרדיים הגרים בשכונות החיצוניות, במבנה משפחת  מרדכי מיוחס הגבאי .

מיוחס רפאל ( נכדו של אברהם משה מיוחס) , 1701-1771 חיי בשנים , שימש שד"ר  והראשון לציון  בשנת 1856 יצא לקושטא לחלץ את סבו אברהם משה מיוחס מכלאו ובניסיון להסיר את הקנס או להפחיתו למינימום, את הקנס ,מעל יהודי ירושלים שהטיל הפחה החדש של ירושלים, תלאות וניסים עבר רפאל מיוחס בדרכו לקושטא ,את רשמיו ריכז בספר שהוציא, הוא אף קבע את תאריך שובו מקושטא לירושלים ביום ט"ז באדר , מאז חוגגת המשפחה את חגה חג פורים של משפחת מיוחס,  בנו ניסים מיוחס התחתן בשנת 1919 .

מיוחס שמואל ורעייתו סולטנה , אביו של מרדכי מיוחס ,התגוררו ברחוב מלכי 14 ,שימש כחזן בבית  הכנסת הספרדי הגדול בימין משה. שמואל שימש כגזבר וועד ימין משה , חתום על ספר התקנות למגורים משכנות שאננים וימין משה (חוזה) ,היה גבאי בשכונה, התגורר ברחוב מלכי 1 בתקופה העותומאנית בשכונה והצטרף לוועד השכונה כגזבר , תפקיד שכלל ניהול כספי הוועד, גביית מסי התושבים, תשלומים עבור תחזוקת השכונה, רישום הכנסות והוצאות, ולעיתים גם טיפול בהעברות זכויות בבתים ובקרקעות, בשנת 1892 נערכה ישיבה שבה השתתפו נציגי העדה הספרדית בימין משה : בראדון יחיאל,  אשכנזי יצחק,  מאיר יעקב, שמואל מיוחס, פנזיל אליה משה, הנציגים של העדה האשכנזית בימין משה: יוסף ריבלין, המבורגר נתן פיינשטיין דוד , בעת הבנייה נפטר יוסף ריבלין ,והמבורגר נתן פשט רגל, כמחליפים נבחרו לוריא יעקב , חג'יז יצחק, והוניג אליה, ההסכם נערך לבין יורשו של מונטיפיורי ,יוסף סאבאג , וחתמו על הסכם לבניית בתים נוספים בשכונת ימין משה, חפירת בורות מים , לצורך זה הבטיחה קרן מונטפיורי להלוואות 2600 לירות בתור הלוואה לביצוע העבודה, בתוך שלוש שנים, קבל נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939, מיוחס שמואל אביו של מרדכי מיוחס, שעליו מספרים כי היה אדם חכם ומשכיל, ביו יתר הדברים שעסק למען הקהילה היה מסעות לאיסוף כספים אגדות זקני ירושלים מספרות כי באחת השליחויות בעיר בומבי ,הגיע לביתו של ראש הקהילה היהודית בעיר יחזקאל יהושע גבאי ,שהיה נוהג לדון בסוגיות הלכתיות שונות ובידע בתנך, גודל בקיאותו של השליח קבעה את גודל התרומה שקיבל, התחכם שמואל יום טוב מיוחס, והחל להתפלפל עם המארח, על סוגיות הלכתיות שונות גרם למארח להתבלבל וכתוצאה מכך תרם יחזקאל יהושע גבאי סכום נאה ,כתרומה לבני העדה הספרדית בארץ ישראל,

מיכלאס, משפחה שהגיעה לימין משה ,לאחר מלחמת השחרור, מאיזמיר בשנות החמישים, בנם חיים נשלח ללמוד בבית הספר רמז, מכוון  שבבית הספר השכונתי ,לא הייתה כיתה לילדי כיתה א.

מילס משה ורעייתו שרה, המשפחה עלתה מאיזמיר ,אחרי מלחמת השחרור, ברחוב התקווה 45 בשכונה .

מינץ יעקב , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 6 ליטר נפט .

מילצקי ראובן ורעייתו לאה ,וילדם שמואל , שכרו דירה בשכונה מידי אלטר שוב בביתו הראשון בשנת 1948

מיצרלי משפחה שעלו לאחר מלחמת העצמאות , העלייה התורכית מאיזמיר,  התגוררו במבנה  ברחוב מלכי 24,בשכונה בני העלייה מאיזמיר, שלאחר מלחמת העצמאות, נאלץ לעזוב בשנת 1968, בעת העזיבה הגדולה.

מכס (מקס) יוסף , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 10 ליטר נפט .

מלול חמד, התגוררו בתקופת העותומאנית בחוב התקווה 23  בשכונה .

מלולי תמן , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 1 ליטר נפט .

מלכה ובעלה , התגוררו בדירה במשכנות שאננים מספר 9 דלתות מספר י"ג – י"ד , לאחר מלחמת השחרור, מעליית איזמיר, והתגוררו בדירה עד שנת 1968 ,שבה נערך הפינוי של תושבים אלו במשכנות שאננים.

מלכי אליעזר ,התגורר בימין משה לאחר עלייתו לשכונה לאחר מלחמת העצמאות, הגיע לשכונה באכלוס עליית איזמיר מתורכיה, התגורר ברחוב מלכי מספר 1, אליעזר מלכי היה אחיו של יוסף מלכי ,מוכתר העולים מתורכיה בשכונה.

מלכי יוסף , יוסף פתח את חנות המכולת הראשונה בשכונה, לאחר עליית עולי איזמיר מתורכיה לאחר מלחמת העצמאות, מלכי יוסף נחשב למוכתר של העלייה בשכונה מאיזמיר בתום מלחמת השחרור , התגורר ברחוב התקווה 43 , לאורך כ 10 שנים ,בטרם נשלח לשליחות. בבית המשיכו להתגורר בבית הוריו של יוסף , ההורים מלכי יצחק ורעייתו , המקווה הוקם בבית אבן ברחוב התקווה 21, בידי ראש ועד השכונה יוסף מלכי ואשתו  השימוש בו היה בתשלום ,לאורך ימי השבוע פרט ליום שישי שימש המקווה את נשות השכונה ונוהל בידי אשת יוסף מלכי ביום שישי שימש המקווה לטבילת גברים, ימי השלישי היו ימי הרחצה של הנשים, שקבל את השם :  מארטיס נו כו דיאגו  או דיאה דה באנייז, על פי האגדות סוד כמוס היה לנשים  ,ביום הזה יצאו הנשים בקבוצות קטנות לטהר את גופם על מנת שיוכלו לקבל את בעליהם על יצוען, מאחר והתהליך  היה כרוך בסוד, והמוטו היה להתרחק מלשון הרכלניות ,לגבי הרגלי הסקס של הזוג, אי לכך היו הנשים מגייסות את הילדים כאילו יצאו לקניות , אחזו בידיהם צרור בגדים ומגבות , הלכו עמם עד לשדה הסמוך לבית הרחצה, אמרו לילדים שחקו כאן עד שנחזור, נטלו את צרור הבגדים , וחמקו לרחצה וטיהור הגוף , לאחר הרחצה חזרו הנשים לילדים ששיחקו , הניחו בידם את צרור הבגדים משל היו קניות שקנו ,הילדים הלכו ראשונים ומאחוריהם הנשים בדרכם לביתם , כיוון שבמקווה השכונתי עלה כסף להתרחץ ,אומנם תשלום סמלי ,אך לאנשים קשי יום ומחסור בכסף באופן כרוני ,נאלצו האנשים בשכונה למצוא חלופה לרחצה השבועית בביתם ,הדוגמית המקלחת מתייחסת לאופן הרחצה בדירה במשכנות שאננים , בעלי הממון רחצו במקווה השכונתי , אגדה שכונתית מספר על דליקה שפרצה במקווה השכונה בתחילת שנת 1952 הבלן יצחק ניסה להימלט מחדר ההסקה , בדרכו נפגע ונפל לברכת מקווה המים וחולץ מעולף ובמצב קשה בידי מכבי האש לטיפול בבית החולים , בית המרחץ של מלכי יוסף נפתח ברחוב התקווה,21 לאחר שנשרף בשנת 1953 ,שוקם מחדש בעזרת כסף שהשיג הרב פראנק האשכנזי.

מלכי יצחק ורעייתו , התגורו בביתו של מוכתר העלייה התורכית יוסף מלכי ורעייתו מאיזמיר בתום מלחמת השחרור , כאשר עזב בנם יוסף את הבית לשליחות , לאחר 10 שנות מגורים הם עברו לגור בביתו שברחוב התקווה 43.

מלכיר ניסים , בשנת 1933 כתב מכתב לוועד העדה הספרדית ,שמצבו קשה ושהוא נתמך בידי אחיו ,בהיותו מחוסר עבודה ורעייתו החולה , וטען שעד השנה האחרונה שילם בצרורה סדירה והקבלות לתשלום בידו ,אלא שחובו מהשנת 1933 להשכרת הדירה , בעייתית ולכן הוא מבקש עזרה והתחשבות,

מלל חכם בכור ,התגורר בשכונה , בשכונת גורת אל ענב הוא פתח החדר ללימוד פעוטים בחצר בחלק השמאלי ,של חכם דוד ג'ינאו בחדר זה למדו ילדיו של ארצ'ס וקרקוס יוסף, לאחר תלונות ההורים על לכלוך וזוהמה , עבר ללמד בחדר בבית של חכם משה ניסים ברחוב מלכי 7.

מלול תמר , התגוררה ברחוב התקווה 23, למחייתה עבדה כשואבת מים בשכונה.

מן שיינה גיטל  בגוש 30,בחלקה 9, ברחוב פלא יועץ 31 ,או ברחוב התקווה ,לפי פתח הכניסה לבית, בדירה מספר 1,כמה חדרים 2 , בבית התגוררו בשנת 1947 ,משפחת כהן חיים בנימין  ורעייתו חיה, ילדיהם :שמעון, מלכה, עטרה.

מנחם מרים ובתה , התגוררו ברחוב המשלט 6 ,בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט , לפרנסתה עבדה הבת כפקידה בדואר.

מני אהרון , משפחה מהחשובות במשפחות הספרדיות הבבליות בירושלים, משפחה שעלתה לארץ בשנת 1855,גרו בירושלים ועברו לחברון וחזרו לאחר המאורעות , לימין משה.

מנסור מרדכי ורעייתו סעדה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 .

מנצור שלמה , שילם דמי שכירת בשכונה לוועד העדה הספרדית בשנת 1957 , סך של 3 לא"י.

מנצל אליס, בגוש 30 ,בחלקה  55,ברחוב התקווה 7 או בטורים 30 , על פי הכניסה לבית בדירה מספר 1 , כמה חדרים  2, השכיר את דירתו בשנת 1947 , למשפחת דלרוזה רחמים ורעייתו  בוקס.

מנקן עדה חיה בשנים 1835- 1868,עד שנפטרה בגיל 33 ממחלת השחפת, תודה לאורי קיסרי ולבן ציון סלע על העזרה בהכנה,זהו  סיפורה של נערה חולמנית שנשבתה ברעיון הציוני וכיבוש הארץ בידי יהודים חמושים על מנת להחזיר עטרה ליושנה ולהנחיל את השלטון היהודי בארץ ישראל, עדה מנקן בת משפחה יהודית שהיגרה לעיר ניו אורלינס במאה התשע עשר, בתקופת לימודיה למדה עברית, אנגלית, איטלקית ,צרפתית, סיפורה הטראגי במובן חייה הקצרים ומותה בגיל 33 עקב מחלת השחפת בעיר פריז ,הינו ספור מרתק המשלב בתוכו קריירה של שחקנית תיאטרון משוררת , סופרת הוזה ואשת העולם הגדול , כבר מגיל צעיר נמשכה עדה מנקן הצעירה היהודייה על ציר היהדות והציונות,  שורשיה היהודיים הוו את חוט השני לפועלה ואמונתה באמונתה לנושאים הקרובים לליבה כתוספת לחזונה שאבה כוח מיהודה טורא שגר בניו אורליאנס, עיר הולדתה , יהודה טורא יהודי אמיד שצבר כספים רבים מתובלת דוברות ואוניות בנהר מיסיסיפי ובאגמים, עדה הושפעה מפעילותו של ייהודה טורא ,אשר תרם כספים רבים, לישוב יהודים בארץ ישראל ,ובמיוחד נתן כסף למונטיפיורי לפני ולאחר מותו כאשר הוריש כספים בצוואתו,  על מנת לבנות את משכנות שאננים השכונה הראשונה שהוקמה מחוץ לחומות העיר העתיקה, חייה התנהלו במסלול הרגיל של ההשכלה והנערות ,עד סיום לימודיה , מסיימה לימודים אלו התחתנה ברוח הימים ההם בגיל צעיר למלחין אלכסנדר אייזיק  מנקן בשנת 1856 , שאת שמו שמרה עד מותה, את הופעותיה כשחקנית החלה כרקדנית בבית האופרה של ניו אורליאנס ביחד עם אחותה , כצמד שנודע בשם האחיות תיאודור ובאותו הזמן פרסמה את ספרה הראשון זיכרונות תחת הכינוי אינדיאנה , מזגה הסוער לא תאם חיים של עקרת בית מן הישוב, כישרונה הבינוני באותה העת ויופייה ואורך חייה המודרני , הוא שמשך את הקהל להצגותיה ,הסיבות הללו הוו גם את הטריגר בכישלון נישואיהם , באותה תקופה בשנת 1857 אף החלה ,בפעילות ציונית רחבה מעשית ורעיונית וקוממה עליה יהודים ונוצרים , כאשר הטיפה להקמת כוח יהודי אמריקאי שיתאמן על מנת לכבוש את ארץ ישראל מידי הגויים, עדה החלה לכתוב שירי כמיהה לארץ ישראל (כמאה שירים לאורך חייה) ומאמרים לגאולת ארץ ישראל, לאחר שחזרה להתגורר בעיר ניו אורליאנס , הקימה עדה תיאטרון, שבו העלתה הצגה בשם גאולת ישראל בשיתוף שחקנים חובבים מחבריה, העיתונות האמריקאית התלהבה ממשחקה אך בעיקר משך יופייה את עיני הצופים והעיתונות, כיוון שהשינוי באורך חייה לא תאם את אורך חיו של בעלה וסרובו להשלים עם זאת , התגרש ממנה בעלה הראשון , הגירושין מבעלה העבירו אותה לעיר ניו יורק בשנת 1859 , בניו יורק הפכה לשחקנית מוערכת , עדה מנקן הצעירה, לאחר גירושיה הכירה מתאגרף ממוצא אירי ששמו גון כרמל הינאן ונישאת לו, אך גם נישואים אלו עולים על שרטון כאשר בעלה החדש , עובר לאנגליה ובוגד בה , עדה ילדה את ילדו שנפטר זמן קצר לאחר לידתו, עדה מנקן ממשיכה בנוסף להיותה שחקנית ,באורך חייה ורעיונותיה הציוניים וכמיהתה לציון, פועל יוצא מהמצב שעדה ממשיכה להופיע כשחקנית ברחבי אמריקה, כשחקנית עדה מתפרסמת ונוחלת הצלחה אדירה בעבודתה, היא ממלאת אולמות והביקורות אוהבות את משחקה, בנוסף למשחקה כשחקנית ,עדה מנקן הופיעה בערבי שירה של משוררים ידועים , כמו ערביי שירה של המשורר אלן אדגר פו לפני שהתפרסם ובחיבור פואמות שאותם קראה בפאתוס רב, עבודתה כשחקנית ממלאת את עולמה והנושא הציוני נדחק מעט הצידה,אך עצם היותה יהודיה ממשיך להאיר את דרכה לכוון הציוני, בשנת 1862 בשלב הזה של חייה הצעירים מחליטה עדה להינשא מחדש לעיתונאי ולמבקר העיתונות רוברט הנרי ניואל וחוזרת לעיר ניו יורק בעקבותיו, בתקופה זאת אף כתבה ספר שירים ופואמות שהופץ ונחל הצלחה, עד שהתגרשה ממנו בשנת 1865 ,הייתה לה עוד אפיזודה של נישואים לתקופת של חודש עם המהמר גייימס פול בארלי, לאחר שהתגרשה בפעם הרביעית, החלה עדה מנקן את מסעותיה בבירות העולם כשחקנית בהצגה מאזפה הרומנטית של המשורר והסופר בירון , כשחקנית בהצגה היא מצליחה הן באמריקה והן באירופה שאליה עברה, משחקה בהצגה מאזפה של בירון, חוללה שינוי במעמדה והחלה להכניס סכומי כסף גדולים לכיסה,  עשרות תיאטרונים ברחבי העולם המערבי התחרו על הזכות שהיא תשחק בהצגות אלו בתיאטרונים של ערים מפורסמות בביתה ובחדרי האירוח וחדרי ההלבשה התארחו שועי עולם ואנשי רוח רבים , עדה הצליחה לסקרן ולהקסים סופרים ואמנים אמריקאים, אפילו מרק טווין איש קליפורניה שהוקסם ממנה כתב עליה מילות שבח רבות, באומרו כי היא משמשת לו השראה לכתיבתו, עוד בין ידידיה היו וולט ויטמן, צארלס דיקנס , אך בעיקר ייזכר בין חבריה ואהובה האחרון אלכסנדר דיומא האב בן השישים וחמש , של אלכסנדר דיומא הבן, אהבה זאת בערוב ימיו של האב, התפרסמה בחוגי האצולה האירופאית וגרמו לסערה, במיוחד כאשר הודבק לה הכינוי הליידי העירומה ,עקב תמונת שניהם של עדה ושל דיומא האב בבגדי שנה חלוק וכותונת בתוך דירתו של דיומא האב שניהם לא שיערו עד כמה פתיחותם זאת תעורר סערה במרחב, לתגובות הנגד של חיבור הצעירה האמריקאית שהוקסמה מאלכסנדר דיומא האב , הצטרף אף הבן שקיבל תשובה דיפלומטית מאביו אל תתערב בענייני , דיומא האב כתב מאות ספרים רבים מעל לחמישה עשר ספרים בשנה ,כמו שלושת המוסקטרים, הרוזן ממונטה כריסטו ,דיומא האב התעשר פעמים רבות ואף הפסיד את כספו מספר פעמים כתוצאה מחייו הראוותנים , בערים כמו פריז ולונדון התאהבו בה אצילים ועשירים והיא הייתה בת בית בבתיהם ובחצרות האצילים, גם מדינאים החלו לשם לב אליה ואף חלקם האזינו לרעיונותיה בנושא הציוני של חזרת היהודים לארץ ישראל, יש הטוענים כי התיידדה עם נפוליון השלישי ועברה לגור בפריז שם נחלה הצלחות רבות במשחקה בתיאטרון , טחנתה הבאה בסדרת הופעותיה הייתה העיר וינה, אלא ששם החלה להתפרץ בגופה מחלת השחפת, אשר גרמו לה לא להיראות במיטבה ,גם משחקה וטעם ההצלחה החלו להתרחק ממה , לכן עזבה את וינה הפסיקה את הופעותיה וחזרה לפריז, שם חתמה על חוזה להצגה ונטשה את הבימה לאחר שבוע עקב מחלתה , חלק קטן מחבריה ליוו אותה בערש מותה, הטפילים שנהנו מחברתה ורבים מידידיה נסו על נפשם ועדה מנקן החלה את ימיה האחרונים, במעין בדידות אכזרית השונה מאורח חייה הראוותני , על פי בקשתה עוזרתה שאף ליוותה אותה בלוויה, מזמינה רב יהודי נוסיף על האגדה , כי עדה מנקן ביקשה מהרב שיקרא בפני את התפילה המתחילה : אתה היודע רזי עולם שהמשך התפילה מופעים משפטי הסליחות ,לעברות האנשים בחייהם והצמדות לחיי הבלי העולם , בעת ביקור הרב היהודי, השמיעה לו עדה מנקן את צוואתה, שבו ציוותה את רכושה ליהודים היושבים בארץ ישראל , כיום קברה של עדה אייזקס מנקן נמצא בבית קברות בחלקה היהודית Pere Lachaise Cemetery ברובע מונפראנס בפריז, על מצבתה חקוקים המילים אתה יודע, כאשר הכוונה לאלוהים היודע את דרכי העולם, מירושת כספה, הוקמה הבאר הנמצאת במורד רחוב ליד בית כנסת האשכנזי בימין משה ,לאחר מותה בשנת 1868 התפרסם קובץ אסופת שיריה בשם Infelicia .

מסעוד ורעייתו בוליסה , התגוררו בימי המנדט בקומה התחתונה של הבית ברחוב טורא 1 בשכונה.

מפלונג' האשכנזי , התגורר במשכנות שאננים בשנת 1860 , בשנת 1873 קיבל תרומה מסר משה מונטפיורי , בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים,

מקייס יוסף ורעייתו אסתר , גרו ברחוב יועץ פלא 7, בתקופה המנדטורית, יוסף התפרנס מחלבנות.

מרגלית שכרה את דירת דאהן יצחק ,בשנת 1947 , בגוש 30 ,בחלקה  126,ברחוב התחנה 13 ,בדירה מספר 1 כמה חדרים 1.

מרקאדו רומאנו , היה אחד משלושת המתיישבים מסרביה בימין משה ,שעלו בשנת 1913,כונה בושנק, התגורר בשכנות ליוסף לוי הספר, שמונה בנים היו לו בסרביה, רק בן אחד והבת הצעירה הצטרפו אליו בעלייתו לארץ ישראל.

מרקדה זכאי , התגוררו בבית ברחוב הטחנה 5 בימין משה בתקופת המנדט, דייר קבל נפט בשנת 1939 בימין משה.

משיוף סימה , התגוררה בבית שרכשה ברחוב פלא יועץ 25, בשנת 1909 , ופטרה בשנת 1912,לאחר מותה מונו אפוטרופסיים לרכוש, שמכרו את הדירה לכהן שמואל דוד , שהקים את בית הכנסת ישמח משה.

נבון אליהו , רעייתו נהגה לטפח ורדים מטפסות בחצרה , ששימש לקישוט הנשים בשכונה, בתחילת המאה התשע עשר רכשו הוא ואחיו ושכרו דירות בימין משה .

נבון יוסף , בתחילת המאה התשע עשר רכשו הוא ואחיו ושכרו דירות בימין משה .

נבון יצחק , בתחילת המאה התשע עשר רכשו ושכרו דירות בימין משה .

נגר שלום ורעייתו אורה ילדיהם : ציונה, אברהם,  רחמים, אסתר , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , האם חלקה 48 .

ניגרין (ניגרי) רחל , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 1 ליטר נפט .נכנסה לגור בשכירות לדירתה של מזרחי רבקה , אלא שהסתירה כי בנה גר עימה, וועד השכונה הספרדי ,דרש שתשלם גם בעבורו ,או שיפנה בתביעה למשטרה.

נחמה שמואל , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 6 ליטר נפט .

נחמיאס ,א. התגורר בשכונה בתחילה ברחוב מלכי 10 ,ועבר להתגורר ברחוב מלכי (יהודית) 22, לאחר מכן השכיר את בייתו , ברחוב יהודית 22 ,דירה מס'  1 ובה שני חדרים , למשפחת אלבוחר שלמה  ורעייתו יונה , וילדיהם: משה, חיים, שמחה, ויקטוריה, רחל.

נחמני אברהם , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה ? ליטר נפט .

ניימאן (ניימן) אהרון לייב , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) המשפחה התגוררה במחצית הדירה ,ברחוב התקווה 35 בתקופה העותומאנית ובתקופת המנדט.

ניניו , שכרה חלק מהבית ברחוב טורא 5, בתקופת המנדט .

ניסים אברהם , היה מוותיקי שכונת ימין משה . לבדוק האם רשום אברהם ניסים

ניסים אליהו . תושב ימין משה בעל חנות בעיר העתיקה ,

ניסים משה ורעייתו רחל ,התגורר בתקופה העותומאנית ולאחריה בימין משה , כאשר הגיע לביקור בנו מאמריקה, וראה את השירותים מחוץ למבנה, הזמין קבלן והתקין שירותים בקומה העליונה של המבנה, חכם משה ניסים הוסמך לרבנות בתורכיה, היה שנים רבות חזן בבית הכנסת הספרדי בימין משה ,בעת הפינוי של השכונה במלחמת השחרור ,ולמרות שהיה חולה מאוד סרב להתפנות ,עד שהגיע חתנו ונשא אותו מחוץ לשכונה, קבל נפט בשנת 1939 לבייתו בשכונה.

ניסים בכור חכם , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

ניסים בכור יעקב חי , היה בוועד השכונה בתחילת שנת 1941 , נקבעה אספת דיירי ימין משה בבית הכנסת הספרדי הגדול , בראשות הוועד , מיוחס מרדכי ,שחור זאב, ניסים בכור יעקב חי, לקביעת הסדרה ,לכביש המוביל לשכונה.

ניסים מרדכי ורעייתו לונה, התגוררו בכולל הספרדי במשכנות שאננים בדירה מס' י"ח ,

ניסים לונה ,בשנת 1925 התאלמנה לונה מבעלה מרדכי ניסים ,ועבדה כמזכירה בכולל הספרדי, לאחר שמצבה הכלכלי הורע והיא מבקשת להוריד בשכר השכירות לדירתה, קבלה בשנת 1933 , מכתב מוועד השכונה הספרדי במשכנות שאננים , לתשלום יתרת חובה בעבור השכירות בדירתה , בחלוקת נפט בשנת 1939 בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

נעים עובדיה ורעייתו שפרה והילדים :יוסף ועובדיה , המשפחה השכירה את הדירה בשנת 1948 מידי משפחת אלקוברך מזל ,

נשתי (זיני) רבקה ,בגוש 30 ,בחלקה 54 ,ברחוב התקווה 6 או ברחוב טורא 28 , תלוי מהיכן הכניסה לבית.בדירה מספר 2 , כמה חדרים 2 , בבית התגוררה ב 1947 , האלמנה נשתי (זיני) רבקה.

נתן הכהן אדלר (אדלער) ,נעוץ ברב של בריטניה ולונדון,בעת שביקר במשכנות שאננים בשנת 1885, קיבל את הכבוד לקרוא לרחוב הראשי העתידי לקום ברחוב הראשי בחלק האשכנזי ,כרחוב "הרב נתן כהן" ,רחוב ששמו נתן שהוחלף בתקופה המנדטורית לרחוב פלא יועץ .

סאוולער חנה , (אשכנזית בשכונה מדור המייסדים)

סג"ל משה האשכנזי , בשנת 1905 , היה חלבן בשכונה ,וחבר בוועד חיפוש החטאים , שפעלו בנושאי הכשר החלב שמכרו חלבנים בירושלים, בוועד גם שרתו שלושה ספרדים.

סגייה התגוררו במשכנות שאננים 5 , ( מסעדת אבו שאול בשוק העיראקי במחנה יהודה) כיום בית המאפה, כשמת האב הבן פתח את מסעדת אבו שאול מול קולנוע אורנה, בחדר המשפחה התגוררו 14 נפשות ,בהמשך הצטרפה הבת וילדיה לדירה.

סדס מרקדה, המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948 .

סוביין סולטנה האלמנה , התגוררה ברחובה מבשר 12, לפרנסתה מכרה ממתקים בשכונה.

סוויפט יהושוע העשיל , התגוררו בבית שהוקם בתקופה העותומאנית , ברחוב התקווה 27 לאחר ששתי משפחות דיירים רכשו אותו לפניו, והוא היה הקונה השלישי לבית בתקופה העותומאנית, בשנת 1923 נמכרה הדירה לכהן הינדא .

סופר אבא שלום ,התגורר במשכנות שאננים.

סופר מאיר, נתבקש בשנת 1947 ,להגיע למשרדי וועד הספרדים בשכונה ,ולקבל את הקושן לדירתו שהייה בהקדש הבתים הספרדיים.

סופר מרדכי , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 4 ליטר נפט .

סוזין מרדכי , (ספרדי ) שימש כחזן בבית הכנסת הספרדי הגדול בימין משה , לפני שנת 1948 ,

סורסקי גנך ורעייתו דבורה וילדיהם : אהרון (הארון) , שמעון, אברהם, המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 ,  מפקד עירייה בשנת 1948.

סידיס אברהם ורעייתו רוזה , לזוג היו שני ילדים ,סידיס אברהם היה בנו של שבתאי סידיס שירשו את בית החרושת לסוכריות , בני הזוג גרו בבית בתקופת המנדט, ברחוב טורא 19 בימין משה, קבל נפט בשנת 1939 בשכונה.

סידיס זכי (זכאי) , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 3 ליטר נפט .

סידיס חכם יעקב ,הבן של שבתאי , שקיבל בירושה לנהל את המפעל עם אחיו, גר בבית ברחוב טורא 19 ,בימין משה בתקופת המנדט.

סידיס יצחק רפאל ורעייתו מלכה ( ממשפחת הממתקים) שקיבל בירושה לנהל את המפעל עם אחיו, וגר ברחוב התחנה 1.

סידיס משה חיים שכונה מושון (פריסדאו) , הבן של שבתאי ,שקיבל בירושה לנהל את המפעל עם אחיו, גר בבית ברחוב טורא 19 ,בימין משה בתקופת המנדט.

סידיס סירינה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 8 ליטר נפט .

סידיס רחמים מורדכי הבן של שבתאי ורעייתו מרים ,התגוררו ברחוב מלכי 21 , ולאחר מכן , גרו בבית ברחוב טורא 19 ,בתקופת המנדט בחלוקת נפט בשנת 1939 , קבלה המשפחה 3 ליטר נפט,רחמים קיבל בירושה ,לנהל את הסוכריות והחלבה עם אחיו משה.

סידיס שבתאי ורעייתו בכורה מזל חוראסי סידיס , אב המשפחה ,שם גרו לאחר שעזבו את העיר העתיקה ,עברו לגור בימין משה ,ברחוב טורא 29  , לשבתאי הייתה חנות קטנה ברחוב היהודים בעיר העתיקה, שבה ייצר סוכריות עגולות שכונו "קונפיטס "בספניולית, תהליך הייצור כלל העמדת סיר  גדול מעל אש, אל הקלחת הכניס סוכר על מנת שימס , אז נטל כדורי לחם קטנים והטילם לעיסת הסוכר שנמס, חתיכות הלחם נעטפו בקרום סוכר שהוצאו מהקלחת כמו כדורי פלאפל, בנוסף ייצר תערובת של מרקחת (כמו דבש) סוכר עם מי ורדים , שהוגשו בעיקר בשמחות עם כפיות וחולקו לאורחים ולעוברים ושבים, שבתאי אף עבד כספר, כמקיז דם, עקר שינים, הניח עלוקות על אנשים חולים, פרק אברים שנקעו, ואף עשה מסאז'ים, כאשר פרש מעבודותיו העביר את סודות יצור הממתקים לשלושת בניו לבכורו משה (מישאן פריסיאדו) שעבר בכפרי הפלאחים שמסביב ירושלים , בריפוי מחלות תוך שימוש בתרופות שרקחו בבתי מרקחת של היהודים בעיר, חלק מפרנסתו היה במכירת מרקחות אלו ברווח יאה לפלחים, כמו כן עבד בהזרקת ובטיפול מונע כנגד מחלת האבעבועות הן לילדי היהודים והן לילדי המוסלמים,  בזמנו החופשי היה מתיישב בית קפה עם חבריו לבילוי תוך עישון נרגילות, סידיס שבתאי אב המשפחה, הוריש את העסק לשלושת בניו: משה חיים שכונה מושון (פריסדאו) הבן השני חכם יעקב , רחמים מרדכי, יצחק רפאל ורעייתו מלכה סידיס ( ממשפחת הממתקים)  רחוב התחנה 1.

סיתנא מרים , בבעלות המשפחה היה בית המרחץ השכונתי.

סלאווס אליעזר ( יצחק) , התגורר ברחוב פלא יועץ 19, היה שותף עם אחיו בטחנת הקמח בג'וראת אל ענב ,

סלאוואס יעקב ואחיו של אליעזר סלאווס , התגוררו בדירתם ברחוב פלא יועץ 21,אביהם ואימם עלו לארץ והתיישבו בירושלים בשנת תרמ"ח, בנוסף לטחנת הקמח פתחה המשפחה עסק של חומרי בנייה ובהמשך הייתה המשפחה מראשוני מייסדי שכונת זיכרון משה , האחים היו ,בעלי תחנת הקמח בג'וראת אל ענב , שגרו ברחוב התקווה 23, בתקופת המנדט, בשנת 1920 הודיעו על מכירת ביתו וחנותם בימין משה ,בית בן הארבעה חדרים וחצר גדולה ,הבית עם מטבח רחב ידיים, באותה הזדמנות הוא מציע להשכרה חנות ובית נוסף בימין משה, יעקוב אף מודיע באוקטובר 1924 ,על כך שהוא מוכר את טחנת הקמח שלו, בגורת אל ענב (תחנת הקמח השנייה במקום) הכוללת בנין ומכונות במצב טוב ומגרש רחב ידיים, הסיבה למכירה, גילו הזקן שאינו מאפשר לו להמשיך בעבודתו, יעקב מבטיח כי העסק רווחי וניתן לבקר ולהתרשם בביקור במקום בכול עת כיוון שהוא נמצא במקום.

סלומון יואל, לא ידועה הכתובת , פעל יחד עם אנשי היישוב הישן והחדש ,לקידום מגורים ובנייה מחוץ לחומות.

סלומון מרדכי , (אשכנזית בשכונה מדור המייסדים) התגוררו בתקופה המנדטורית ברחוב פלא יועץ 23 , את הדירה סלומון מכר בשנת 1904 , למשפחת דב בער ורעייתו פניה שפירא  פתח את בית הכנסת "חסידים משכן תורה " של העדה החסידית מתחת לבית הכנסת האשכנזי של העדה הפרושים .

סלנט בנימין בינוש הרב, בן הרב שמואל סלנט , נולד בעיר סלנט, ליטא, בשנת תקצ"ח (1838), לאביו הרב שמואל סלנט , ולאמו טויבא בת הרב יוסף זונדל מסלנט, חי בשנים 1838–1899, נשא לאשה את בתו של הנגיד ר' יוזיל ליאון, שהוא ובתו עלו ארצה באותה אניה, שבה בא גם רבי שמואל סלנט ומשפחתו, שימש כרבה האשכנזי של ירושלים, ואחת הדמויות הבולטות בפיתוח היישוב היהודי החדש מחוץ לחומות העיר, ממייסדי שכונת נחלת שבעה (1869), לזכר של פועלו, ביציאה מתוך חומות העיר העתיקה,  יש היום בשכונת משכנות שאננים סמטה על שמו – "סמטת ר' בייניש בנימין סלנט, שכן הוא נמנה גם עם מייסדי השכונה הזו.

ספוזניקוב פרומה, תושבת ימין משה ,בסוף שנת 1940 נכוותה מסיר עם מים שהיה על הפרימוס, ומתה מפצעיה .

ספקטור חיים , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים).

ספרפאי (ספרבי) אליהו ,התגוררו לאחר עלייתם לארץ כעולי איזמיר בתקופה שאחרי מלחמת השחרור , גרו ברחוב פלא יועץ 15 , בקומה העליונה ,בקומת הממסד גרה אימו של אליהו וחלק מהילדים, ילדי המשפחה היו : פואד – דני שנפל במלחמת יום כיפור 1973, עזיז, אליהו, האחות נזפ, יצחק (צחי), פנחס, סואווד, מרים ודורית, התנגדו לפינוי וזכו להישאר בביתם.

סרגוסי משה , בין בעלי בית החרושת לסיגריות, שהחל לגלגל סיגריות ולמכרם כסיגריות מוכנות, מנהג שמצא חן בעיני התושבים הנאורים ,שרכשו סיגריות מוכנות אלה, בהמירם את מלאכת גלגול הטבק ,בתוך דפי העישון לסחורה מוגמרת.

סרינה הרווקה , התגוררה לאחר העלייה התורכית בשכונה בחדר שבקומת הממסד שברחוב הטחנה 9 .

עאבו (עבו) חיים ניסים (מזרחי) , בשנת 1898 נשא לאישה את מזל יוסף ניסים בורלא, עבוד מזרחי בן השלושים ושמונה שנים, בעל משפחה ועשרה ילדים ,שהתגורר במשכנות שאננים, עבד בשנת 1932 כשומר במלון המלך דוד ,כאשר הלך בדרכו לעבודתו , הגיחה מכוניתה של גברת גרהם ,מנהלת בית הסוהר לנשים בבית לחם, ולידה שומרה ה אנגלי, עקב סטייתה מהמסלול בכביש, למרות ששוטר שהבחין כי היא נוסעת בצד שמאל במקום בצד הימני והעיר לה לנסוע בחלק הימני של הכביש, ושם דרסה את חיים.

עדני משה חנוך , התגורר במשכנות שאננים בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948.

עדס ,

עוזיאל מ.ח , קבל הודעה במחצית 1947 ,כי לקושן שבידיו על שטח ודירה בימין משה ,אין ערך ,כיוון שמשרד הטבו נשרף, ועליו לחדש מקור לרכושו בטבו ,

עוזיכו דוד ורעייתו שרה וילדיהם : מרגלית ,אברהם, סעדיה, נחמה, רחל ,דבורה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948.

עוזרי סלים  רעייתו פרחה, ציון, מרים, המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , האם בחלקה 54 רחוב טורא 34,   מפקד עירייה בשנת 1948.

עזר המשפחה , התגוררה ימין משה, טורא 9  , פונה בעל הפינוי הגדול של התושבים בשנת 1968.

עזר שתי האחיות הנשואות , התגורו בקומת הממסד, לאחר עלייתם לארץ ,לאחר מלמת העצמאות , ברחוב טורא 9 גם בקומת הממסד.

עטיה חיים ורעייתו יפה , המשפחה התגוררה בשכונה בשנת 1948 ,מפקד עירייה משנת 1948.

עלב האשכנזי , התגורר במשכנות שאננים בשנת 1860 ,בשנת 1873 קיבל תרומה מסר משה מונטפיורי , בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים,

עלבא שלמה האורג ורעייתו ושני ילדיהם, התגורר במשכנות שאננים בשנת 1860 ,בשנת 1873 קיבל תרומה מסר משה מונטפיורי , בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים.

עליה ב. נתבקשה לשלם את דמי השכירות למגוריה בדירה ,בדירתו של נוריאל יעקב במשכנות שאננים , מכוון שלא חידשה חוזה שכירות חדש על שמה.

עלליף מכאל ורעייתו חיה, ילדיהם יצחק, אסתר ,דוד, שלום , המשפחה התגוררה בשכונה בשנת 1948 ,

עמיחי יהודה ורעייתו השנייה חנה  , בשנת 1968 רכש את המבנה ברחוב מלכי 26 בשכונת ימין משה, המשורר והסופר יהודה עמיחי , לאחר שעזב את בית מגוריו ברחוב עמק רפאים מספר 9 בביתו שבנה בימין משה, הצטרפו חנה אשתו השנייה ,וילדיו דוד שחזר בתשובה ובתו עמנואלה ,בביתו זה נפטר ממחלת הסרטן רעייתו המשיכה להתגורר במבנה וכיום גרה בו בתו עמנואלה.

עמנואל יצחק ,במשכנות שאננים התגוררו בשנת 1948,

ענתבי אלברט , לברט ענתבי היה בנו של יוסף ענתבי , שחי בשנים 1869-1919 צאצא למשפחת רבנים ידועה בדמשק בצעירותו למד בישיבה בדמשק ומשם המשיך את לימודיו בבית ספר כי"ח בדמשק , בשנת 1980 נשלח לבית הספר להוראת מקצועות כי"ח בפריז ולמד מסגרות ולאחר מכן השלים לימודים בהנדסה ואומנות אלברט שלט בשפות הערבית התורכית העברית והצרפתית, כאשר אלברט ענתבי סיים את לימודיו בשנת 1896 עלה לישראל בשנת 1902 והתגורר בימין משה , שם נבחר לוועד השכונה בימין משה ושימש כעוזרו של ניסים בכר .בניהול בית ספר אליאנס ( כי"ח ) בירושלים , עד שמונה בראש אגף לימודי המקצוע בבית הספר אליאנס ( כי"ח) משנת 1897 שבו למדו התלמידים את מקצועות הנגרות, הפחחות ועבודות נחושת ואריגה, בית הספר והמחלקה שימשו לתלמידים שהגיעו מהמזרח התיכון ממדינות כמו סוריה ותורכיה וממדינות סמוכות נוספות על מנת ללמוד מקצוע לחיים, בשנת 1885 נפטר משה מונטפיורי בגיל קרוב למאה, בהורישו את רכושו וניהול הקרן בידי יורשיו, בעיקר של בן אחותו יוסף סבג ,שסבר כי יתרת גוש הקרקע שנותר מכרם משה ויהודית , לאחר בניית משכנות שאננים הינו רכושו הפרטי של מונטפיורי , על פי הבנתו חלקת ימין משה נקנתה בכספו של מונטיפיורי ולא בכספי טורא, לכן החל בפעולות למכירתו לחברת כי"ח – אליאנס ,על מנת שיקימו עליו בית ספר , מחצית מן השטח  העביר היורש על שמו והחל למכור את החלקות ליהודים אמידים שהחלו בתהליך חפירת יסודות לבניית בתי מידות.

עסור לונה , קבלה נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה.

עסור שלמה , קבל נפט בשנת 1939 בשכונה.

עסל משפחה , מעולי איזמיר; התגוררו ברחוב מלכי 7 , מעולי איזמיר, התגוררה ברחוב מלכי 7 , התנגד לפינוי וההפקעה בשנת 1968.

עספור חיים , קבל נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939 ,

עפשטיין מאיר , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) , עבר לגור בשכונה בשנת 1866, בחייו כתב ספרים.

עשפארי חיים ורעייתו אסתריה ,התגוררו בכולל הספרדי ב' , עבד למחייתו כבנאי.

עצור אברהם ורעייתו מרים , בעת שרכשו את המבנה , בשנת 1899 , ועבר להתגורר ברחוב יהודית 4, אברהם רכש את המבנה מחברת מונטפיורי כמאה ותשעה נפוליאונים ,לאחר מכן התגוררו ברחוב המבשר 16 , בחצר ביתו נחצב בור מים שניזון ממימי הגשמים, לאחר מכן בתקופת המנדט עבר להתגורר ברחוב הטחנה 17 (בית שאיננו קיים כיום)עצור התפרנס מנגרות, בשנת 1899 מכר את המבנה למשפחת דניאל דאסה ( ועבר לרחוב הטחנה (17)  , בשנת 1903 העביר את זכויות המבנה לבתו בואיינה שלאחר תקופה משכנה את הנכס בעבור הלוואה ליעקב לוי מהמשפחות שהגיעו מבוסניה וכונו בושנאק), לאחר התשלום בעבור ההלוואה ,נמסרה הדירה ליהודה דאסה ולרעייתו ,שהיה בנם של דאסה יעקב ושמחה שלאחר תקופה משכן את הדירה ,לאהרון נחמיאס בשנת 1914.

פאדרו יעקב ורעיית שמחה, בתקופת המנדט ,גרו בשכירות ברחוב טורא 17 .

פאניז'ל הרב אליהו משה, חבר ועד העדה הספרדית בירושלים, חבר בוועד שכונת ימין משה, חתום על ספר התקנות למגורים משכנות שאננים וימין משה (חוזה) היה גבאי בשכונה, חתם על החוזה אל מול קרן מונטפיורי ונציגיה לבניית 65 הבתים החדשים שיבנו בימין משה , כנציג ועד השכונה בשנת 1882 , והוא זה שיחתום על חוזה הרכישה ויעביר את התמורה על פי ההסכם למועדי התשלום ,סכום הרכישה נקבע ל2600 לירות בעת הרכישה והיתרה 3100 לירות בעשרה תשלומים שנתיים ,שיועברו לנציגים בלונדון , בשנת 1892 נערכה ישיבה שבה השתתפו נציגי העדה הספרדית בימין משה : בראדון יחיאל,  אשכנזי יצחק,  מאיר יעקב, שמואל מיוחס, פנזיל אליהו משה, הנציגים של העדה האשכנזית בימין משה: יוסף ריבלין, המבורגר נתן פיינשטיין דוד , בעת הבנייה נפטר יוסף ריבלין ,והמבורגר נתן פשט רגל, כמחליפים נבחרו לוריא יעקב , חג'יז יצחק, והוניג אליהו, ההסכם נערך לבין יורשו של מונטפיורי ,יוסף סאבאג , וחתמו על הסכם לבניית בתים נוספים בשכונת ימין משה, חפירת בורות מים , לצורך זה הבטיחה קרן מונטפיורי להלוואות 2600 לירות בתור הלוואה לביצוע העבודה, בתוך שלוש שנים .

פארג יוסף חיים , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים)

פארג ניסים בנימין , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים)

פארהייטער מאיר , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים)

פדידה רחמים ורעיית ומזל וילדיהם : פנינה ,איגל, המשפחה התגוררה בשכונה בשנת 1948

פדרו יוסף ולאה, התגוררו בימין משה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948.

פדרו יעקב ורעיית שמחה, בתקופת המנדט ,גרו בשכירות ברחוב טורא 17 , קבל 4 ליטר נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939 ,למחייתו עבד כחייט .

פדרו שמואל ורעייתו אסתר , התגוררו בימין משה בשנת 1948 , מפקד העירייה בשנת 1948.

פדרמן נחמן ורעייתו גיטל וילדם : יעקב , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד העירייה בשנת 1948.

פור אפרים ורעייתו ג'והרה (זוהרה) , התגוררו ברחוב התקווה 23, בין השנים 1950-1968,נמנו על העולים מאיזמיר ,שעלו לאחר מלחמת העצמאות , בנם משה נשלח ללמוד בבית הספר רמז, מכיוון שבבית הספר השכונתי לא הייתה כיתה א ,אפרים פור היה אחד משמשי בית הכנסת הספרדי ,למחייתו עבד אפרים פור בעירייה ,יחד עם ההורים גרו במבנה שבעת ילדיהם ארבעת הבנים ושלושת הילדות, סיפור עלייתם נעוצה במזלם, שהאב היה ממוצא פרסי ,ולכן היה יכול לקבל תעודה לעלייה (צ'נציניה) לארץ ישראל , בדירה חייה המשפחה עד שנת 1962 ,שאז מכרה את הדירה באישון לילה לאח של אחד משכניהם באלף לירות במזומן ,לאחר עזיבתם עברה המשפחה להתגורר ברחוב הס בממילא .

פורדו ניסים וקלרה , מעליית איזמיר, לאחר מלחמת השחרור, התגוררו ברחוב מלכי מספר 12.

פורוש אליעזר ליפא , התגורר בימין משה , בעל יקב להכנת יין , ומשקאות חריפים.

פורטו טובין , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 1 ליטר נפט .

פוריט,בגוש  30,בחלקה 5, ברחוב פלא יועץ 37 או ברחוב התקווה , תלוי באיזה צד הכניסה, בדירה מספר 1 ,כמה חדרים 2 , בבית התגוררו בשנת 1947 משפחת הירשפלד משה , ורעייתו סימה ,ילדם דוד , והפליט מרומניה סגל שמואל, מפקד ההגנה משנת 1947.

פורל נדס , קבלה נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה.

פיאסטר (פיאסטאר ) שלום ,התגוררו בתקופה  העותומאנית בבית ברחוב התקווה 33 במחצית הדירה ,ובחלק השני התגוררו בנם של משפחת אייזנבך משה יהושוע .

פיאסטר (פיאסטאר ) שלום ,התגוררו בתקופה  העותומאנית בבית ברחוב התקווה 33 במחצית הדירה ,ובחלק השני התגוררו בנם של משפחת אייזנבך משה יהושוע .

פיזאנטי בן ציון יצחק ורעייתו פלור, בן ציון ורעייתו התגוררו ברחוב מלכי 3 בימין משה עוד בתקופה העותומאנית , בן ציון עבד כסופר ומזכיר בד"ץ ויבד"ץ בעדה הספרדית  ,שימש גם כמתרים תרומות בעבור בית היתומות הספרדיות, לגודל תדהמתו כי במאי שנת 1911 נאספו כספים בידי מתחזים בקהיר אשר במצרים, הגדיל הזייפן וחתם על קבלות לנדבה בחתימתו המזויפת של בן ציון פיזאנטי , לכן פרסם בעיתון האור כי מתחזים אוספים בשמו כספים לבית היתומות הספרדיות ואת התמורה משלשלים לכיסם.

פיזאנתי דוד רחמים , הגיש מכתב בקשה לנושא תשלום השכירות בדירתו במשכנות שאננים, בשנת 1921, שבו ה וא מפרט את  תשלומיו לאורך השנים כאשר החל בחמש לירות לשנה ובהמשך לשבעה וחצי לירות, ולאחר הגעת ,דרישת הוועד הספרדי לשלם 10 לירות לשנה , ומכוון שהזקין ,והפך לחולה ,ובגין זאת פרנסתו ירדה , מבקש להוריד את הסכום כפי ששילם בעבר.

פיינשטיין דוד ,בשנת 1892 נערכה ישיבה שבה השתתפו נציגי העדה הספרדית בימין משה בראדון יחיאל,  אשכנזי יצחק,  מאיר יעקב, שמואל מיוחס, פנזיל אליה משה, הנציגים של העדה האשכנזית בימין משה: יוסף ריבלין, המבורגר נתן פיינשטיין דוד , בעת הבנייה נפטר יוסף ריבלין ,והמבורגר נתן פשט רגל, כמחליפים נבחרו לוריא יעקב , חג'יז יצחק, והוניג אליה, ההסכם נערך לבין יורשו של מונטיפיורי ,יוסף סאבאג , וחתמו על הסכם לבניית בתים נוספים בשכונת ימין משה, חפירת בורות מים , לצורך זה הבטיחה קרן מונטפיורי להלוואות 2600 לירות בתור הלוואה לביצוע העבודה, בתוך שלוש שנים .

פילוסוף אברהם , שימש כרב בבית הכנסת הספרדי הגדול בימין משה, ולפני כן בבית הכנסת הספרדי במשכנות שאננים.

פיליצר חיים מרדכי חי בין השנים 1880-1953,לאביו הילל ולאימו שושנה בת אליהו, משפחת פילצר התגוררה בחבל גליציה ברוסיה, עוד בצעירותו היה שייך למשפחה שתמכה באגודת  חובבי ציון ,אביו היה משושלת רבנים ,ולכן את השכלתו הראשונית קיבל בלימודי דת מסורתיים, לאחר מכן ,המשיך בלימודים בגימנסיה ,וכשסיים את לימודיו בגיל 18 עבר להתגורר באמריקה שם נדבק ברעיון הציוני, באמריקה השתלב בארגונים ציוניים ,כמו בני ברית והיה חבר באגודת הבונים החופשיים, בהמשך התגייס למשטרה בעירו ועלה לדרגת קצין משטרה, כאשר החלה מלחמת העולם הראשונה והחלה לנשב בקרב היהודים ,ברחבי העולם היהודי ובמיוחד במדינות קנדה וארצות הברית ,להתגייס לגדוד העברי של החיילים הלוחמים בקרב הצבא הבריטי, למרות הצעת חבריו ,לשחרר את מצפונו הציוני בתרומת כסף לארגון ציוני , אלא שלא שמע בעצת חבריו ,וקם והתגייס לגדוד העברי,  לאחר גיוסו הוצב בגדוד העברי ששרת במצרים, עד שעבר עם גדודו ועזר בכבוש ארץ ישראל מידי התורכים  בשנת 1918 , כאשר הסתיימה מלחמת העולם הראשונה ,נשאר בארץ ישראל , בארץ ישראל, והחל בהשתלבות בשרות הרכבות המנדטורי בארץ ישראל ,ובמהרה מונה כמנהל תחנת הרכבת בירושלים  ,אז גם נישא לרעייתו פנינה ,בת משפחת כהנא והתיישב בשכונת ימין משה רחוב טורא 31 ,בהמשך אף רכש דירה נוספת בשכונה, בתקופות המאורעות של 1929 ו 1936 השתתף בהגנת השכונה מפני פורעים, בעת שירותו בשרות הרכבות, עבר לשרת במשטרת הרכבות ,כאחראי על אבטחתם מפני חבלות, אז גם גילה כי בין עובדי הרכבת הערביים שהיו בעלי תעודת מעבר חופשי ,אנשי כנופיות שהשתתפו במרד הערבי כנגד השלטון הבריטי וניצלו את עבודתם על מנת להטמין מטעני חבלה ,מתחת למסילות הרכבות ולחבלה במהלך תעבורת הרכבות בארץ ישראל, מידע זה ,הועבר לגנרל מונטגומרי המפקד הצבאי של המנדט באזור חיפה , שטיפל מיד בבעיה וסילק מקרב עובדי הרכבות הערביים הרבה מפועליהם, כתוצאה מכך ,לאחר שלערביים נודע שהוא זה שגרם, להוצאת פועלי הרכבת החבלנים ולהענישם, החלו להתנכל לו, כתוצאה מכך ,ועל מנת לשמור על בטחונו ,פינתה המשפחה את ביתה בימין משה ועברו לתקופת מה לגור בחיפה, לאחר מכן חזרה משפחת פיליצר לביתם בשכונת ימין משה ,זקני השכונה מספרים כי ,בעת שהתחוללו הקרבות במלחמת השחרור סביב השכונה ותושביה פונו ,התעקשה משפחת פיליצר להישאר בביתם חרף הסכנה וסרבו להתפנות, יתרה מזאת ,הצטרף חיים מרדכי לצבא ההגנה ,של השכונה למרות שהיה בן 68 שנה, במהלך הקרבות נפצעה רעייתו פנינה מכדור בעת שהוציאה את ידה והשליכה רימונים ,על אנשי הכנופיות שניסו לכבוש את שכונת ימין משה , לאחר הפציעה ,המשיכו להתגורר בביתם בשכונה ,אך חדלו להיות לוחמים ובביתם אירחו את אנשי ההגנה ,ואף אכסנו מזון ונשק בעבור הכוחות הלוחמים , בני הזוג גם עברו בעמדות המגן בשכונה והעבירו משקה חם ומזון ,ללוחמים בחפירות ובעמדות , חלק מהאנשים שהשתתפו בניסיון הפריצה לעיר העתיקה ,שהו בביתם בלילה שלפני התחלת הפריצה שכשלה ,חיים המשיך להתגורר בדירה עד שנת 1953 שאז נפטר, המשפחה חזרה לאחר מלחמת העצמאות לביתה, בעלה נפטר בשנת 1953  , לאחר מותו פנינה הצטרפה לתביעת 29 המשפחות האשכנזיות, בפעם השנייה , כנגד הפינוי בתביעה לבית המשפט העליון ובשנת 1969 נקבע כי תישאר לגור בדירתה, מכיוון שהייתה תושבת השכונה ,ובעלת נכס עוד משנת 1921 ועל כן המשיכה להתגורר בנכס .

פילצר רחל , התגוררה ,בגוש 30,בחלקה 62, ברחוב טורא 31 ,בדירה מספר 1,כמה חדרים 2 בבית התגוררה בשנת 1947 , כהנא רחל אחותו של פילצר מרדכי, כאשר החלה ההפקעה והפינוי עמדה בראש 21 מתנגדים והגיעה עד לבית המשפט העליון, פילצר מרדכי שהתגורר  ברח' טורא 31; נפטר ב־1953, ולכן רעייתו ניהלה את הגשת המסמכים לבית המשפט,  בפועל בשנת 1969, לאחר מאבק משפטי ,הורשת להמשיך להתגורר בנכס.

פינטו (פנטו) בכור יעקב, תושב שכונת ימין משה , חייט בעל חנות בשוק המוריסטאן, שוק אפטימוס  ברובע הנוצרי  .

פינטו (פנטו)רפאל ,תושב ימין משה ,עבד כחייט וכסוחר בבדים, היה בעליה של חנות חייטים ליד הקישלה בעיר העתיקה התגורר בימין משה , ידוע היה ביחסו הטוב לנשים יהודיות שבאו לרכוש בדים בחנותו, והי מחליף ברצון את הבדים כאשר הנשים התחרטו על צבע קנייתם.

פינס (פינצס) יום טוב ורעייתו מזל , התגוררו בקומה העליונה בבית שברחוב הטחנה 9 , בתקופת העלייה מאיזמיר לשכונה לאחר מלחמת השחרור.

פינס דוד , אביו של יום טוב , גרו במפגש הרחובות מלכי והתחנה פתח בקומת הממסד ברחוב הטחנה 9 חנות ירקות בחדר אחד,  בתקופת העלייה מאיזמיר לשכונה לאחר מלחמת השחרור, דוד נפטר בשנת 2002 בגיל 96.

פינסו שלמה ,שעבד לפרנסתו כמצחצח נעלים, והתגורר באחד המרתפים של אחת הדירות בשכונה, כתב מכתב לוועד העדה הספרדית, כי בשנת 1946 שילם שכירות של 10 לירות, ועתה בשנת 1947 ,עקב מצבו הכלכלי הבעייתי , מבקש הוא להוריד את גובה ההשכרה לדירה ,לסכום של 8 לירות ,  קם חבר הוועד אליישר ,ושילם בעבורו חמש לירות, בתנאי שישלים לסכום של העשר של השכירות , את חמש הלירות, וזאת רק אם יחדש את חוזה השכירות למרתף מגוריו, הוועד נכנס להליך גביית יתרת החוב, שילם דמי שכירת בשכונה לוועד העדה הספרדית בשנת 1957 , סך של 4 לא"י.

פינץ דוד, התגורר בבית שבפינת מלכי והתחנה , התפרנס מחנות ירקות ,פונה בשנת 1968 בעת הפינוי הגדול מימין משה.

פינקלשטיין ישראל, שהשיא את בתו שמחה בשנת 1925 בירושלים, היה בעל  בית החרושת לנקניקים שמשון בימין משה , בשנת 1925 פורסם במודעות ובעיתונות, בידי ועד הרבנות הראשית בירושלים אזהרה במודעות נגד המפעל  והמנהל ישראל פינקלשטיין משה, כיוון שעל פי דעתם התוצרת לא הייתה כשרה ונעשתה על פי דעת מבשר טריפה ופיגולים, למרות שבעל המפעל הוזהר לנהוג על פי הוראות הרבנות ,לא ביצע בעל בית החרושת שמשון את המוטל עליו , אי לכך נלקח המשגיח ומפתחותיו מבית החרושת.

פישביין יוסף , התגורר בימין משה ,בין השנים 1930-48 ,לפרנסתו עבד בחנות היין שלו בשוק מחנה יהודה .

פישמן וילאם , המשפחה התגוררה בבית ברחוב התקווה 31, שרכשו מבעליה פריידא פרימן הלוי בשנת 1926.

פלדמן יעקב  ,בגוש  30,בחלקה 51, או ברחוב התקווה 13 או טורה 37 (לא ברור איפה הדלת הראשית)  בדירה מספר 1 כמה חדרים 2 , בבית התגוררו בשנת 1947 משפחת הגרושה המאו שולמית , ילדיהם: שלום, יהודה, אברהם, יפה.

פלמן יעקב ורעייתו פייגה, התגוררו ברחוב טורא 42.

פלונגיאן מאיר ורעייתו ושני ילדיהם, התגורר במשכנות שאננים בשנת 1860 ,בשנת 1873 קיבל תרומה מסר משה מונטפיורי , בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים, והמשיכו להתגורר גם בשנת 1939 בכולל האשכנזי במשכנות שאננים .

פלס (פלז) מלכה, בתה אופנר ציפורה, התגוררה במשכנות שאננים בתחילה בדירת חתנה מס כ"ב , לאחר מכן בדירה מס' ט' ,לאחר שהתאלמנה , המשיכה להתגורר בדירה ביחד עם בנה הנהג ובתה, בכולל הספרדי במשכנות שאננים ,בדירה כ"ו ,עקב מצבה הכלכלי שהורע , שילמה רק 4 לירות מתשלום של 10 לירות לשכירות בשנת 1929 , ובשנת 1930 ,כתבה לוועד השכונה הספרדית ,בבקשה להוריד את התשלום מ 10 לירות לתשע ,עקב מצבה הכלכלי הקשה, בשנת 1940 יצא מכתב מוועד הספרדים ,להסדיר את התשלום החודשי להשכרה של דירתם במשכנות שאננים. שילמה דמי שכירת בשכונה לוועד העדה הספרדית בשנת 1957 , סך של  4 לא"י.

פלצינסקי עטל רעייתו גיטלה בת שרה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 ,האם בחלקה 54 ?  מלכי 3 ?

פלקון , התגוררו ברחוב המבשר בימים משה.

פנזיל (פאנזיל) אליהו משה , נבחר ב 1882 לוועד הספרדי בימין משה, והיה חבר בוועד השכונה המשותף.

פנזיל פלורה האלמנה , בדירתה התגוררו בשנת 1947 , בגוש 30 ,בחלקה 115 ,בדירה מספר 4 , כמה חדרים 2 , בדירתה התגוררו : משפחת חונן נתנאל  ורעייתו שרה , ילדיהם בילה, שמואל , בנימין, חנה, יהודה, יעקב.

פנחס בן צבי ורעייתו השנייה טובה גרייבסקי בשנת 1932,שכרו חלק מהדירה של מזרחי מאיר ,ברחוב טורא 15,

פנחסי ורעייתו ושלושת ילדיהם התגוררו במשכנות שאננים 15 , לאחר עלייתם מאיזמיר בשנת 1950, פונו מהשכונה בשנת 1968.

פנסו פסו תושבי העיר העתיקה ולאחריה תושבי ימין משה, הקשר של משפחת פנסו לימין משה בקשרי החתונה של בן הזקונים מנשה פנסו לאשתו שושנה גבאי , לבית גבאי מרחוב מלכי בימין משה ומשפחת מזרחי .

פנסו שלמה , שלם להשכרת דירה בשנת 1946, אלא שבשנת 1947 שילם רק לירה אחת , לאחר דיון התקבלה החלטה כי חברי הוועד הקודם ישלימו את התשלום בסך 3 לירות.

פנסר מרדכי , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 5 ליטר נפט .

פסו מנשה הבן של של שבתאי ,מספר מעט על שם משפחתו של האב פסו , הנובע משמה של המטבע הספרדי פסו (כמו אגורה ) ,כאשר בנו הבכור למד בבית הספר, לגלגו חבריו לכתה כי שמו משול למטבע חסרת ערך , ישבו חבריו לכיתה והעניקו לו את השם פנסו שפירושו בלדינו (החושב ) , מאז אימץ האב את השם החדש ומאז החמולה נקראת פנסו, פסו מנשה בנו של שבתאי פסו ,מספר מעט על שם משפחתו של האב פסו , הנובע משמה של המטבע הספרדי פסו (כמו אגורה ), לאחר שבגר מנשה וגויס לארגון ההגנה בשנת 1947, עבר הכשרה כמקלען , החל לפעול בהכנת סליקים ובהברחת נשק תחמושת וחומרי נפץ לעיר העתיקה , על פי סיפורו היה מקבל מנשה הודעת קוד שעליו להגיע למפקדת ההגנה ברחוב הלל , בהגיעו היה מקבל הודעה להכין סליק ולהתארגן להכנסת הנשק לתוך העיר העתיקה , לצורך קבלת הנשק היה מגיע לרחוב החבצלת לאפסנאים בני משפחת קרייצמר ,בעלי המתפרה לבגדים ותגים לצבא הבריטי , שקבלו את הנשק במערכת ההברחה, לאחר יצירת הקשר , הועמסו כלי הנשק והחומר הנלווה ,לקרקעיתם הכפולה של טנדרים של הסבלים הכורדיים של רחוב החבצלת, מעליהם הועמסו ארגזים ומוצרים כהסוואה ,מנשה והנהג היו מתיישבים בקבינה ועשו את המסע דרך שער יפו ולרובע היהודי, לאחר שנפרק הנשק ,הוא אוחסן בסליקים שהוכנו מבעוד מועד, הסליק הנפוץ היה ,בתוך הגבהה מבטון שנמצאה בכול בית ,שעלייה היו מניחים ביום את מזרוני תושבי הבית , שישנו עליהם הדיירים בחדרים, סליק נוסף היה ברחוב בית אל, מעל בית הכנסת אליהו הנביא, בביתם של משפחת ביטון, בביתם של משפחת תורגמן ועוד, בסליקים היו רובים אנגליים, רימונים, תחמושת, כדורים, מטול מסוג פיאט וארבע פגזים, מקלעים מסוג ברן, בנוסף היו בסליקים חומרי נפץ מסוג שידית ( פיתוח מקורי יהודי ) בהברחות השתמשו גם באמבולנסים ואחיות ,שהגיעו לרובע לצורך טיפולים רפואיים, בעת הלחימה השתתף מנשה בקרבות כמקלען ופעל על פי הצורך בעמדות ההגנה שהיו מפוזרות ברובע , לקראת סוף הלחימה והכניעה נתנה למנשה הפקודה להשמיד בסליקים שבאחריותו ,את הנשק והתחמושת וכמובן חומר הנפץ שעשה דרכו לתעלות הביוב, מקוצר זמן עוקמו קני כלי הירייה הארוכים, כלי נשק קצרים פורקו מהם חלקים חשובים , לאחר שחובלו כלי הנשק ,חלקם הוטמן מחדש באזור בתי מחסה בבורות, כאשר נכנע הרובע ,יצא מנשה עם חבריו שנותרו בחיים לאחר הלחימה כמו: מורנו מזרחי, אליהו ברוך, יוסף אלעד ( אליהו) ,ציון שלום, ישראל חשמונאי, אנשים אלו וחבריהם שלחמו ברובע היהודי ושנפלו בשבי בתעודות ממלכתיות של לוחם בעיר העתיקה לאחר שחזרו מהשבי , מחנה המעצר מוקם ליד העיירה אום אל גמל שלושה קילומטר מהאתר הארכאולוגי והעיירה מפרק במדבר הירדני ליד הגבול עם עירק , השבויים הראשונים שהגיעו למחנה המעצר היו המהנדסים והעובדים של מפעל החשמל נהריים בעמק הירדן, לאחריהם הגיעו שבויי הרובע, ולאחריהם אנשי גזר ולטרון בסך הכול היו כשבע מאות ועשרים שבויים שהתאחדו בקבוצות על פי מקומות נפילתם והארגונים להם היו שייכים, בשבי ישבו כתשעה חודשים בטרם שוחררו בחילופי השבויים עם הירדנים.

פסו שבתאי מנשה , האב עלה לישראל בשנת 1890 , לשמו יש להוסיף את המלה מונסייר שפרושה בלדינו מונשרלי, משפחה שעברה לגור בירושלים העתיקה , מקצועו של האב היה פחחות ומסגרות , ביחד עמו הגיעה אשתו מזל שלה היה נשואי 24 שנים , עד מותה לא הצליחו להביא ילדים, לאחר מותה נישא האב שוב לאישה חדשה שהביא לו שבעה ילדים, לצערו שני ילדיו הראשונים משה ומזל לא שרדו, יתר ילדיהם : אברהם ,שמחה, אסתר, רחל ובן הזקונים מנשה שלחם בעיר העתיקה ונפל בשבי הלגיון הירדני, האב שבתאי לאחר עלייתו לארץ ישראל והתיישבותו בעיר העתיקה, פתח פחחיה – מסגריה בעיר העתיקה לפרנסתו, כיוון שתקופת מלחמת העולם הראשונה התקרבה ,החלו התורכים לגייס גברים לצבאם , כיוון שמקצועו של האב שבתאי היה פחח עלה במוחו לאחר צפייה בציוד החייל התורכי ,שיפור במימיה הצבאית על מנת שלא תנזל לאחר שממלאים בה מים, עם הרעיון הזה הלך לפגוש את הפחה והציע לו במקום שיגויס הוא ייצר בעבור הצבא את דגם המימייה המשופר, רעיון זה מצא חן בעיני הפחה שפטר אותו מגיוס לצבא ( תעודת וסיטה )ומינה את המסגרייה ליצור מימיות בעבור החיילים התורכיים, עוד רעיון שהחל ליצר בעבור רחובות העיר העתיקה את קופסת פנס העששית לתאורת רחובות העיר העתיקה, כאשר הבריטיים כבשו את הארץ והחלו לפתח את צנרת וקווי המים, החלה המסגרייה שברשותו לייצר את החיבורים והמפרקים לחיבור צינורות המים לקווי המים שנמתחו בין המעיינות לבין העיר העתיקה, בעת הקרבות נשארה המשפחה בעיר הנצורה והאב והאם, בסיום המלחמה ויום לפני כניעת הרובע, הועברו הם כמו שאר הזקנים והנשים והילדים לידי ועדת שביתת הנשק והועברו דרך שער ציון להר ציון ומשם לבתים הנטושים של הערבים בשכונת קטמון הישנה, שם קבלו חדר קטן .

פסו שלמה ורעייתו שמחה וילדיהם :חיים, נצחיה ,יהודית רחל ,משה, דוד, שמואל .התגוררו בימין משה בשנת 1948 , מפקד העירייה בשנת 1948.

פסח ורעייתו אסתר וילדיהם :שמעון ,אליהו , לוי (בצלאל) אסתר וילדיה : גרשון ,מרים .

פסטר משה הבעלים ,בגוש  30,בחלקה 23, ברחוב התקווה 27  ,בדירה מספר 1 כמה חדרים 1 , בבית שהשכיר  התגוררו בשנת 1947 משפחת  זילברמן מאיר, ורעייתו ברוריה ילדם חיים.

פעללהענדלר ורעייתו , התגורר במשכנות שאננים בשנת 1860 ,בשנת 1873 קיבל תרומה מסר משה מונטפיורי , בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים, ועדיין גרו התגוררו  בשנת 1939 בכולל האשכנזי במשכנות שאננים .

פעלמאנן יעקב , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים)

פענסא (פענסה ) ורעייתו רבקה האשכנזייה ,ובנם ושתי בנותיו, התגוררה במשכנות שאננים בשנת 1860 ,בשנת 1873 קיבלה תרומה מסר משה מונטפיורי , בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים,  התגוררו בשנת 1939 ,בכולל הספרדי במשכנות שאננים , לאחר מות בעלה נותרה לגור בכולל הספרדי במשכנות שאננים.

פעסטער שלום , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים).

פראגי בכורה , המשפחה התגוררה במשכנות שאננים בשנת 1948 , מפקד העיריה בשנת 1948.

פרדו ,התגוררו בבית בקומת הממסד ברחוב הטחנה 11 לאחר עלייתם לארץ עם עולי איזמיר, בתום מלחמת השחרור.

פרדס אליהו ורעייתו זהרה (הייתה מורה בבית הספר לאומנות בצלאל) היו הוריהם של הבנים : אברהם ,ניסים, שלמה(בניו אליהו וזהרה)  ,יוסף ומאיר והבנות : שרה אורה, יפה וחפציבה, פרדס האב הרב אליהו נולד בשנת 1896 בירושלים, קיבל חינוך דתי ומסורתי במוסדות החינוך הספרדיים בירושלים השלים לתעודת הוראה בבית הספר למורים עזרה והחל לעבוד במקצוע ההוראה, במסגרת עבודתו לימד אליהו כמורה בבית הספר לבנים בעיר יפו, ולאחר מכן גר בימין משה ולימד בבית הספר למל בירושלים , קבל ברכות מוועד השכונה להולדת בתו בשנת 1932, בשנת 1934 נפטרה רעייתו , ונולדה לו נכדה חדשה, ב שנת 1945 התפטר אליהו מחברותו בוועד השכונה , עקב חילוקי דעות עם אליישר, באותה העת נבחר לוועד הספרדי בירושלים, לימד בעוד מוסדות לימודיים בירושלים ,עד שנתמנה כמנהל בשנת 1930 כמנהל בבית הספר לבנות מזרחי בשכונת אהל משה, ואף יצא בשנה זאת לקונגרס יהודי בגרמניה כציר המפלגה הפועל המזרחי לאחר מכן נתמנה כחבר הנהלה בבית היתומים הספרדי,  אליהו פרדס נבחר בשנת 1928 ובשנת 1932 ,לוועד העדה הספרדית, היה חבר הועד המרכזי של אוצר המזרחי הצעיר, היה אחד ממבקשי הרישיון לבית היתומים הספרדי של משיח בורוכוף (בורוכוב), פרדס אליהו ,קבל ברכות מוועד השכונה להולדת בתו בשנת 1932, בשנת 1934 נפטרה רעייתו , ונולדה לו נכדה חדשה, ב שנת 1945 התפטר אליהו מחברותו בוועד השכונה , עקב חילוקי דעות עם אליישר.

פרדס ניסים , סב רבה של המשפחה, היה הרב בן-ציון נסים פרדס (פארידיש),בנו של הסבא היה הרב אליהו ורעייתו זהרה (בת שלמה אבורביע) פרדס, בנו של הרב אליהו היה שלמה פרדס בניו אליהו וזהרה.

פרדס נסים בנו של אליהו פרדס בבגרותו ,היה מפקד סניף בית"ר בשכונת ימין משה , הוא אף שימש כאחד ממפקדי מחתרת האצ"ל בירושלים , שם קיבל את הכינוי "דוד" לאחר מכן השתתף בקרבות מלחמת השחרור, ואף זכה לקבל את עיטור לוחמי המדינה-העל"ה, עיטור לוחמי האצ"ל, מגן ירושלים ואות הקוממיות .

פרומקין ?

פרוש נפתלי צבי , נישא לבתו של ריבלין ,קבל את  משרת הגבאי בקרן החסדים לאחר מות אביו .

פרוש שלמה זלמן , שלמה פרוש נולד בשנת 1850 במינסק אשר ברוסיה ,לאביו נפתלי צבי (שכונה הפרוש על שם פרישותו ממנעמי החיים) ,כאשר מלאו לשלמה פרוש עשר שנים החליט אביו להעלות בשנת 1860 את המשפחה לארץ ישראל, האב האם והבנים שלמה והבן גרשון הצעיר בן החמש, עברו להתגורר בירושלים העתיקה ברחוב היהודים , בצעירותו למד תורה מאביו ובעת החופשות שיפר את כישרונו המולד לעסוק באומנות ,דבר שהביא לו בהמשך ,את משרת הקבלן והמפקח על בניית השכונות היהודיות מחוץ לחומות, כבר בגיל 16 התארס עם בתו של הרב מרדכי ליבר ליפקין ,בגיל 20 החל להתעסק בעסקנות ציבורית שבה הקים את אגודת הגמילות הכללית "שערי צדק" ,ביחד עם משה נחמיה כהנא מנהל ישיבת עץ החיים , האגדה מספרת כי בעת שניהל ,לאורך שמונה עשר שנה את האגודה , לא חייב את חשבונה בציוד המשרדי ובניירת שאותם תרם מכיסו, סיפור הקשר של שלמה פרוש לימין משה ומשכנות שאננים ,קשור למעבר מגוריו למגורים במשכנות שאננים הארוך בשנת 1885,לצורך הפיקוח על בניית החלק האשכנזי בשכונת ימין משה החדשה, שבה רכש דירה והחל אף בפרויקט הקמת בית הכנסת האשכנזי בשכונה, אז גם נבחר שלמה זלמן פרוש לחבר הוועד האשכנזי הראשון ביחד עם שמעון אשר כהן , נתנאל לוריא, יצחק חזיג, לצערה של משפחת שלמה זלמן פרוש , הוא נפטר בגיל 48 בשנת 1898 ,עקב חובותיו של שלמה ,נאלצה המשפחה למכור את דירתם החדשה שבנו בימין משה  , לאחר מותו השאיר אחריו שלמה זלמן פרוש שישה בנים ושלוש בנות, בגיל 26 הקים שלמה זלמן פרוש גם כולל לילדי עניים שנקרא " דגל תורה "בנוסף היה ממונה מטעם יהודי העיר מינסק על חלוקת כספי החלוקה, שנתרמו בעיקר מידי עשירי העיר ליהודים עניים השייכים לכולל מינסק, היה ממקימי "אכסניית האורחים אשל אברהם " ויועדה ליהודים שבאו לבקר בעיר הקודש ירושלים , אגדה נוספת משנת 1881 ,מסופרת על שלמה זלמן פרוש ,בתקופת הקמת בית היתומים האשכנזי שבו לימדו שפות זרות מחוץ לעברית, מיד קמה תנועה " חברת מרצחים" שמנתה מאות יהודים חסידים שהחליטה לפעול בכוח נגד הפרנסים ואנשי הרוח האשכנזיים שתמכו בבית היתומים, בהחלטת המתנגדים הושמעו איומים במתן מכות עד רצח לתומכים בבתי היתומים, בתחילת המאה התשע עשר רכש שלמה פרוש ביחד עם ראשי כולל מינסק בנימין הוכשטיין ואריה לייב הכהן, את שטח האדמה שיועד לבניית דירות לאנשי כולל מינסק בסמיכות לשכונת כנסת ישראל במחיר שש גרוש לאמה, סיפור הקשר של שלמה פרוש לימין משה ומשכנות שאננים ,קשור למעבר מגוריו למגורים במשכנות שאננים הארוך בשנת 1885,לצורך הפיקוח על בניית החלק האשכנזי בשכונת ימין משה החדשה, שבה רכש דירה והחל אף בפרויקט הקמת בית הכנסת האשכנזי בשכונה, אז גם נבחר שלמה זלמן פרוש, לחבר הוועד האשכנזי הראשון ביחד עם שמעון אשר כהן , נתנאל לוריא, יצחק חזיג, לצערה של משפחת שלמה זלמן פרוש , הוא נפטר בגיל 48 בשנת 1898 ,עקב חובותיו של שלמה נאלצה המשפחה למכור את דירתם החדשה שבנו בימין משה  , לאחר מותו השאיר אחריו שלמה זלמן פרוש שישה בנים ושלוש בנות , לאחר מותו הועברה משרת הגבאי בקרן החסדים לידי בנו בכורו נפתלי צבי גליקמן פרוש שנישא לבתו של ריבלין .

פרחי יוסף, תושב השכונה , בשנת 1907 , בתקופה שלפני פתיחת הגן , דרש יוסף שיפתח גן ילדים בשכונה, כאשר נפתח גן הילדים בשכונה , התקבלו בו 80 ילדים ,וארבעים נותרו ברשימת המתנה.

פרידגוט שלום לייב , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים).

פריידל ראשל , התגוררה בשכונת ימין משה בחלק האשכנזי ברחוב פלא יועץ .

פרידמן אהרן ורעייתו ג’ויה וילדתם רות  , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , האם בחלקה 45-6 ? , מפקד העירייה בשנת 1948.

פרידמן יעקב , התגוררו בשכונה בתקופת המנדט ברחוב טורא 38.

פרירה (פיררה) אהרון חיים , בתפקידו בוועד השכונה גזבר וחתום על הרישומים, כמו כן שרת כחזן בבית הכנסת הגדול הספרדי בימין משה.

פרישמן, בגוש 30,בחלקה 24, ברחוב התקווה 25 ,בדירה מספר 1,כמה חדרים  1, בבית ששכרו התגוררו בשנת 1947 משפחת ידיד יעקב ורעייתו אזלה, ילידי הארץ ילדיהם :מלכה אליעזר ,חנה ,מאיר יגאל אבינועם.

פרנס בן ציון , בחג סוכות יעקב דאסה ,ושותפו בן ציון פרנס מכרו לולבים ואתרוגים בשוק מחנה יהודה בחג הסוכות.

פרנס מרדכי ורעייתו שרה, התגוררו בבית שברחוב טורא 16 ,לאחר עלייתם לארץ ,בעלייה של עולי איזמיר, לאחר מלחמת השחרור, הכניסה לבית הייתה בכוון רחוב הבריכה וגרו שם שלוש משפחות במבנה.

פרנסס אליהו ושרה ,גרו ברחוב מלכי ,פונו בשנת 1968, בפינוי הגדול של השכונה.

פרנסס אליעזר ורעייתו מלכה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , בכתובת :

פרנק זלמן רעייתו אסתר , בצלאל,  נחמה, אריה ,חיה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 ,האם בחלקה 54 ?  ,מפקד העירייה בשנת 1948.

פרנק חיים שרגא פייבל , ,הרב פרנק היה יליד ירושלים והני המשפחה ,התגוררו ברחוב טורא  32 בשכונה, בתקופה שלפני מלחמת השחרור ואחריה, חיים חי בשנים 1908-1973, היה בנו של הרב זאב וולף פרנק ,הוא נבחר להיות הגבאי בבית הכנסת האשכנזי בשנת 1898 ,שהוחלף בתקופה שלפני מלחמת השחרור ,בידי הרב בן ציון יאדלר , הרב פרנק חזר לשכונה , בשנת 1948 לאחר שפונה במלחמת השחרור ,מביתו ברחוב טורא 32 ,הרב פרנק טיפל בשבעים משפחות, ניצולי השואה מיוצאי הונגריה, הרב פרנק המשיך לטפל בבני קהילתו בשכונת ימין משה .

פרץ אברהם , בנם של פרץ יוסף ורעייתו רבקה , התגורר במשכנות שאננים, פרץ אברהם , עבד למחייתו כחלבן וירקן בשכונה, הוא נהג לרכוש חלב וירקות מערבים שהיו מביאים את הסחורה לשכונה בעת שהמצב היה מתוח, את הסחורה חילק בין תושבי השכונה עד שנת 1948 .

פרץ יהודה , בנם של פרץ יוסף ורעייתו רבקה , התגורר במשכנות שאננים , עד שהחליט בשנת 1923-4 , להגר לקולומביה , עקב בעיות פרנסה ,שם עבד יחד עם אחיו יצחק במסחר ועשו חייל בעסקיהם ,בקולומביה גם הקימו בתים ומשפחות לאחר שמצאו כלות ונישאו שם, האח יהודה מת בשנת 1956 יחסית צעיר, את רכושו הוריש לילדיו , האגדה מספרת שכאשר הגיע יהודה לבית נשיא מדינת ישראל לקבלת אמנת השגריר , הוא פנה לנשיא ואמר לו כי את הטקס ניתן לערוך בעברית כיוון שזאת שפתו הנוספת, כאשר חזר לקולומביה לאחר כהונתו ,החליט לחסל את עסקיו בקולומביה מפחד של הלאמה, ופתח עסקים במיאמי ובישראל.

פרץ יוסף ורעייתו רבקה ,ההורים של שבט פרץ, היו להם 11 ילדים, פרץ יוסף התגורר, בגוש 30 ,בחלקה  81,בדירה מספר 1 , ברחוב מלכי 18 ,כמה חדרים 2 , שרת שנים רבות כשמש בבית הכנסת הספרדי, עבד למחייתו כאופה בתנור הספרדי ובעל תנור ליד בית הכנסת האשכנזי ,ועוד עבודות, קבל נפט בשנת  1939,בחלוקת הנפט בשכונה, יוסף  השכיר  ב 1947 , למשפחת  דלרוזה יצחק  ורעייתו פורטונה וילדם דוד, שלאחר פינוי שכונת ימין משה ,במלחמת השחרור, נאלצו יוסף ורעייתו רבקה לגור בליפתא , יהודה ויצחק שלחו כסף מקולומביה לרכישת דירה חדשה למשפחה והם קנו להם דירה במחנה יהודה.

פרץ יעקב , בנם של פרץ יוסף ורעייתו רבקה , התגורר ברחוב מלכי 22 , בחלוקת נפט בשנת 1939 , קבלה המשפחה 8  ליטר נפט ,בהמשך פתח  עם אחיו חנות ממתקים ,חלבה ושוקולד ברחוב יפו באזור קולנוע ציון, יעקב פרץ השיא את בתו רבקה בשנת 1923 ,באולם הראינוע הבין לאומי ,בחצר פיינגולד בקומה השנייה.

פרץ יצחק , בנם של פרץ יוסף ורעייתו רבקה , התגורר במשכנות שאננים , עד שהחליט בשנת 1923-4 , להגר לקולומביה , עקב בעיות פרנסה ,שם החל לעבוד במסחר ביחד עם אחיו יהודה  החלו לעבוד במסחר ועשו חייל בעסקיהם ,בקולומביה גם הקימו בתים ומשפחות לאחר שמצאו כלות ונישאו שם ,אלא שלאחר מספר שנים החליט האח יצחק לעזוב ועבר לארצות הברית שם המשיך בעסקיו שם חי ועבד עד מותו בשנת 2005 .

פרץ משה נולד בירושלים בשנת 1889 בתקופת מנדט, היה בעל תנור לאפיה באזור האשכנזי בשכונה בשורה של הבתים מול בריכת הסולטן, יוסף היה גבאי בית הכנסת הספרדי, למשפחה היו  חמישה בנים: אברהם, יעקב, שלמה ,יהודה יצחק ,במשפחה היו גם בנות ,הבת פורטונה ועוד הם התגוררו במשכנות שאננים .

פרץ פורטונה ,בתם של פרץ יוסף ורעייתו רבקה, התגורר במשכנות שאננים , נישאה ליצחק דה לרוזה ,אחת מהמשפחות הוותיקות של ימין משה, הבת הצעירה פורטונה נישאה ליצחק דה לרוזה ,אחת מהמשפחות הוותיקות של ימין משה, בשנות החמישים החליטה הבת פורטונה , לעזוב את ימין משה ולהצטרף לאחיה יהודה ,שהתעשר שבקולומביה, בזכות בעלות על בתי כולבו (מולים), לאחר שנים כאשר קיבל יהודה אזרחות קולומביאנית , החליט נשיא קולומביה לשלוח אותו כשגריר קולומביה לארץ ישראל, בית המגורים של דה לרוזה השגריר היה בהרצליה פיתוח, כך היה מבלה את שנותיו בין מאימי לישראל, רעייתו נפטרה לפני שנים ,במהלך שירותו כשגריר קולומביה, הוא התיידד עם מזרחי שהיה בעליו של קולנוע אוריון וקונסול כבוד של פנמה בישראל, לאחר שהצליחו בעסקיהם בקולומביה שלחו יהודה ויצחק כסף להוריהם על מנת שירכשו בית משלהם בימין משה ברחוב מלכי הבית שנרכש היה שייך למשפחת ונטורה העיוור ,ובנו אלברט ברחוב מלכי של היום .

פרץ שלמה ורעייתו רבקה ,בנם של פרץ יוסף ורעייתו רבקה , התגורר במשכנות שאננים ומשם עבר להתגורר ברחוב מלכי 8 ,לאחר מכן עבר לדירה ברחוב הטחנה 7 בימין משה , לאחר עזיבת משפחת טראוב, בשנת 1938 הגיע לסנדלרייתו ערבי ,שהיה עימו בקשרי מסחר וירה ופגע בריאתו , בתחילה הועבר משה תושב ימין , לבית החולים משגב לדך בתוך החומות ,ולאחר מכן בעזרת אמבולנס הועבר לבית החולים הדסה ברחוב הנביאים, בשנת 1939 קבל נפט בשכונה, בשנת 1959 לפרנסתו היה בעל סנדלריה .

פררה (פיררה) אהרון חיים , בתפקידו בוועד השכונה גזבר וחתום על הרישומים, כמו כן שרת כחזן בבית הכנסת הגדול הספרדי בימין משה.

פררה (פיררה) יעקב , קבל 8 ליטר נפט בשנת 1939 בשכונה.

פררה (פיררה) מרדכי , קבל 2 ליטר נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה.

צארום שלום חיים ורעייתו רבקה ובניהם רחמים, מרגלית , רבקה, המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948, מפקד עירייה בשנת 1948, מפקד עירייה בשנת 1948.

צובירי יוסף ורעייתו בתיה וילדיהם :יחיאל ,ראובן ,יוסף גאולה, המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 ,האם בחלקה 54 ?  ,מפקד עירייה בשנת 1948 .

צובירי ישראל רעייתו נעמי, וילדם יוסף, גרו בבית של טויבי חיים , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948 .

צוובנר אורי , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים)

צווינניאז לאה ,שהתגוררה במשכנות שאננים בשנת 1930 , מבקשת לשלם חמש לירות בעבור השכירות ,כפי ששילמה בשנה שחלפה.

ציון אליהו ורעייתו אסתר, וילדיהם : מסעוד, מרים, אסתר חיים, מאיר, יצחק, חנה , אביגיל . המשפחה שכרה את הדירה בשנת 1948 מידי משפחת אלחנתי מרקו ,

ציון יעקב ורעייתו בתיה וילדיהם : אברהם , שלמה, המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , בכתובת :

צפריר, התגוררה ברחוב התקווה 33 , לאחר עלייתם מאיזמיר, בתום מלחמת השחרור.

צרפתי חנה , אלמנתו של הבעל צרפתי , בתחילה גרו בני המשפחה שהיו ממייסדי השכונה הם התגורו בדירתם בטרם פרוץ מלחמת העצמאות, ליד טחנת הרוח, לאחר מלחמת העצמאות ,שכרה האלמנה חנה ממרדכי לוי, חלק מבית למגורים בתקופת המנדט, ברחוב טורא 37 .

צרפתי לאה ,התגוררה בכולל הספרדי במשכנות שאננים בדירה ט"ז , לאחר מות בעלה נתמכה לאה בידי שני ילדיה,  התבקשה בשנת 1933, לשלם את חובה לשכירות דירתה ובשנת 1940 יצא מכתב מוועד הספרדים ,להסדיר את התשלום החודשי להשכרה של דירתה במשכנות שאננים.

קאוף יעקב אשר, (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) ,התגורר כבעל בית ברחוב (נתן (יהודית) מלכי במספר 10,שרכשה מבנה שנבנה בתקופה העותומאנית מבעליה, בשנת 1904 ועברו להתגורר בה, בשנת 1926 בני המשפחה מכרו את המבנה למשפחת אהרון מרדכי ורעייתו מיריל כהן.

קאופמן שלמה, הנגר שבנה את ארון הקודש בבית הכנסת האשכנזי.

קאזיוף פיציוף ורעייתו מלכה התגוררו ברחוב המבשר 12  בימין משה, עבד למחייתו כמודד עירוני.

קאיה (קאייה) יצחק ואסתר, התגוררו ברחוב פלא יועץ 5, עבד כשמש בוועד הקהילה, בהמשך התגוררה המשפחה ברחוב המבשר 4. בשנת 1939 קבל 4 ליטר נפט, בחלוקת הנפט בשכונה .

קאסוטו חיים, האגדה מספרת כי עמד בראש שליחי התמחוי שקוששו שאריות בטרם כניסת השבת , וחילקו למשפחות עניות בשכונה.

קאפישי דודו , התגורו בבית ברחוב  הטחנה 5 בתקופה המנדטורי.

קארו, האישה נקראה רגינה ,מעליית איזמיר בשנת 1950,התגוררה במשכנות שאננים בדירה 8,בעלה של רגינה התפרנס ממכירת כרטיסי פיס ,בדוכן שהיה לו בכניסה למשרד הרישוי הישן, שהיה במקום שנמצאת בו כיום תחנת הדלק ,ברחוב דוד המלך לפני מלון דוד המלך.

קבלי יהודה, בעל בשוק החדש ( שוק המוריסטאן), שוק ברובע הנוצרי  , ובהמשך בין בעלי החנויות בשכונה, לצד בן־ציון קורונל, יוסף אלישר, האחים מראש ואחרים.

קהודו יעקב, שכר דירה בשכונה בשנת 1947 ,בתמורה ל 30 לירות לשכירות , אלא שלאחר בדיקת  חשבונו, התברר ששילם רק 3.25 מהסכום לשכירות השנתית , אי לכך שלח דאסה משה ניסים ,האחראי על השכרת הבתים עם ההקדשים ,מכתב התרעה בפני פינוי .

קהתי שוקרי ורעייתו יפה הילדים:  אליהו, אברהם ,שמואל , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 ,האם בחלקה 53 ?  בכתובת :

קואיניקה בן ציון הרב ורעייתו ,אחותו של דודו של יעקב יהושוע, בנובמבר 1936 הלך לעולמו הרב בן ציון קואינקה, בנו של יהודה קואינקה , הרב בן ציון קויאנקה שנולד בשנת 1866, היה בן למשפחת אנוסים מספרד ,שגלו לסלוניקי ביוון בעת גרוש ספרד במאה השש עשר, משפחתו עלתה לארץ ישראל בתחילת המאה התשע עשר ,והתיישבו בעיר העתיקה ,לאחר מכן בימין משה ,לאחר עזיבתו את ימין משה עבר לשכונת אהל משה, ושאר המשפחה עברה לנחלת שבעה שם התגוררו עד שנת 1957 .

קואינקה בן ציון אברהם, ( בן ציון שמואל אברהם קוֹאֵינְקָה) קואינקה בן ציון ,רכש את הדירה ברחוב מלכי , ממשפחת מארש בכור , היה רב וראש ישיבה , וגר בעיר העתיקה ,עד שעבר לגור בימין משה ,בן ציון כתב כעורך ,מאמרים בסוף המאה העשרים עיתון מאסף מהעיתונות הדתית , בשנים 1896-1903.

קואינקה יהודה ,שהתגורר בימין משה ,ניהל את ייקב היין , עד שנפטר ,ואז עבר הייקב לתפעול בידי משפחת גי'נאו עד אשר גדל הבן משה קואינקה ,שניסה להחזיר עטרה לישנה ולתפעל את היקב והחנות לא באותה הצלחה שהייתה לאביו.

קואינקה משה , התגורר בימין משה ,בבגרותו ניסה להחזיר את יקב אביו לגדולתו, לאחר שנוהל בידי משפחת ג'ינאו לאחר מות אביו יהודה קואינקה .

קואינקה משה , התגורר בימין משה ,בבגרותו ניסה להחזיר את יקב אביו לגדולתו, לאחר שנוהל בידי משפחת ג'ינאו לאחר מות אביו יהודה קואינקה , והתגורר במשכנות שאננים, היה אחראי על השכרת שמונה דירות במשכנות שאננים למשפחות ספרדיות.

קווינקה מאיר , (בעל חנות בימין משה) הודיע לשוכר דירתו לגלינדון גקוזר ,  שהמחיר להשכרת הדירה יעלה בשנת 1926.

קוליו אליהו, התגוררו בקומה העליונה ,ברחוב טורא 9 , לאחר עלייתם לשכונה ,אחרי מלחמת השחרור.

קוליראדו (האדמוני) חכם מרקדו, לימד את ילדי השכונה בחדר שפתח בדירתו.

קוניו דוד , מעולי איזמיר שלאחר מלחמת השחרור, התגוררו במשכנות שאננים דירה 1, לפרנסתו מכר בעונת הקיץ אבטיחים בכניסה לימין משה ברחוב דוד המלך ,עבד בעבודות מזדמנות ולבסוף עבד כמוכר חמוצים במחנה יהודה, אחיו ציון שגר עימו עזב לאחר זמן וירד למונטבידאו שם חיי כעשרים וחמש שנה , עשה כסף וחזר לארץ ציון נפטר בגיל 58 שנה. פונו בשנת 1968 ,כאשר תושבי השכונה פונו.

קורונל בן ציון, היה תושב ימין משה בעל חנות בעיר העתיקה ברחוב אפטימוס מספר 41 .

קורוקוס אברהם דוד , היה בעלייה של חנות בגדים וחייטות בעיר העתיקה , בתקופה העותומאנית ובמנדט , המשפחה עזבה ועברה לשכונה אחרת, בזמנו החופשי כתב מאמרים וסיפורים ,עוד נהג אברהם דוד קורקוס לפתור תשבצים שפורסמו בעיתונות ואף זכה בפרסים על פתרונות אלו.

קוקוס דוד , התגורר ברחוב מלכי 12.

קורוקוס חכם שמואל, תושב ימין משה ,האגדה מספרת כי בצוואתו ביקש שלאחר מותו, לא יישאו אותו במיטתו ,אלא יגרו אותה במורד המדרגות בשכונה , לפני צאתם במסע הלוויה לה הזיתים.

קורקוס יוסף, התגורר בימין משה , היה ברשימת המועמדים לבחירות בשנת 1919 , לוועד השכונה , ילדיו למדו בחדר אצל חכם בכור מלל ,

קוריאל רפאל , היה יו"ר ועד השכונה .

קורנל בן ציון ,סוחר בשוק אפטימוס ברובע הנוצרי, האחים א. ומשה קורוניל תושבי ימין , בעלי משה חנות מספר 41 בשוק אפטימוס  , בשנת 1911 היו נציגי חברת השכר מצא אנד שאקר במשקה קרל גרגורי מברלין.

קירשנבאום אברהם ,אל מול חומות העיר העתיקה באזור מבני משכנות שאננים ניצבת טבלת זיכרון לזכרו של הלוחם אברהם קירשנבאום ,אחד ממפקדי ההגנה ואצל על שכונת ימין משה בימי הקרבות בפברואר 1948 לתאר את לחימתו בגבורה ,למרות שהיה חשוף על אחד הגגות ,בירי במקלע על המון ערבי מוסת , ספור הגבורה המושרש בתולדות השכונה שמו המחתרתי של אברהם קירשנבאום צעיר בן 22 ,לימיו במחתרת היה תמיר שאף הוא היה מפקדה של כיתת ההגנה בחלקה הדרומי של שכונת ימין משה, אברהם היה איש מקלעים ובעזרת מקלע הברן שקיבל עשה מעשי אומץ רבים בלחימה, אברהם קירשנבאום היה בן השכונה להוריו החרדים שגרו בשכונה  ,בצעירותו למד בבתי ספר דתיים אפילו בישיבתו של אלתר לוין ,בד בבד החל לעסוק בספורט ובפעילות מחתרתית , למד והשתלם בקורסי הכשרה צבאית של ארגון האצל , לאחר שהוכשר וסיים קורס מפקדי כיתות, בקש לשרת בהגנת שכונת מגוריו משכנות שאננים , בתחילת פברואר 1948 ,החלו חיילי הלגיון והמון מוסת ערבי ,לנוע מאזור שער יפו לכוון השכונה ,על מנת לפוצץ את בתיה ולכבוש את פאתי השכונה, הם נשאו חביות חומר נפץ , במטרה למנוע את המעשה ,מיקם אברהם את עצמו על גג אחד הבתים השולטים בשטח והמטיר ירי ממקלעו על התוקפים, בירי זה גרם לפיצוץ חלק מהמטענים ולפגיעה בחלק מעשרות התוקפים, כאשר הבחינו בעמדתו ,החלו התוקפים להמטיר אש על העמדה החשופה, אברהם קירשנבאום לחם מספר שעות וגרם לאבדות רבות לתוקפים ,כתוצאה מכך החלו התוקפים לסגת , אלא שאז חיילים בריטים שאבטחו את מלון המלך דוד , עמדו באחת ממרפסות המלון, והחלו לירות לעברו ומכיוון שעמדתם הייתה גבוהה משלו פגעו בו מספר פעמים , בתחילה בעת ההמתנה לאמבולנס הפינוי הושכב בשולי כביש השכונה, אז נפגע שוב בידי חייל בריטי מטווח קצר בירי בידי חייל בריטי לפני שהועמס על האמבולנס ,אברהם פונה לבית החולים רוטשילד – הדסה ברחוב הנביאים ושם נפטר מפצעיו, לאחר מותו נקבר בהר הזיתים , רק לאחר מלחמת ששת הימים אותרה מצבתו שמכונה היום המצבה הבודדת לזכרו מדינת ישראל הציבה מצבה הנושאת את שמו בבית הקברות בהר הרצל , בנוסף שמו של אברהם חקוק על מצבה לזכרם של חללי הרובע היהודי והלוחמים שנפלו בלחימה באזור העיר העתיקה , על קיר המבנה שעליו נלחם ונפגע אברהם קירשנבאום הוצבה טבלת שיש לזכרו , בשנת 1982 הוצב ספסל לזכרו ממול לבית הוריו בשכונה, בטקס השתתף מנחם בגין שנשא דברים לזכרו בפעם השנייה כמו שנשא דברי הספד בעת מותו בשנת 1948,שלטי שיש נוספים תלויים על קירות ביתי הכנסת הספרדי והאשכנזי בשכונה.

קירשנבאום ניסן  ואלקה אייזקמן ,  בכולל אשכנזים בגוש 30 ,בחלקה  141, בדירה 1 , 2 חדרים  בדירה התגוררו במשכנות שאננים ,

קירשנבאום פנינה גרה עד היום ברחוב מלכי בימין משה.

קליימן , התגוררו בבית ברחוב הטחנה 11, בתקופת עליית עולי איזמיר לאחר מלחמת השחרור בקומה העליונה.

קליין (בדרה) נדב , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948.

קליין יוסף ורעייתו לאה וילדיהם: שולמית ,שלום , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948.

קליין יצחק אייזיק כהן , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים)

קליין נדב בדרה (אולי אח או בן משפחה ) , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 ,

קליפה משה , קבל 6 ליטר נפט בשנת 1939 בשכונה.

קמחי יעקב ומשפחתו ,גרו בימין משה, ברחוב הטחנה 13 ,בתקופה העותומאנית והמנדט קבל נפט בשכונה ,בחלוקת הנפט בשנת 1939,עסק בתפירת גלימות וקפטנים לבחורי ישיבות, בחנותו בעיר העתיקה, היה חשוך ילדים, בגיל מבוגר אימצו את הילד שמואל מנחם לבן ,שירד בהמשך לאמריקה ועסק במסחר.

קמחי מאיר , גרו בימין משה בבית אביו יעקב , ברחוב הטחנה 13 בתקופה העותומאנית והמנדט , קבל 9 ליטר נפט בשנת 1939 בשכונה.

קמחי שבתאי ורעייתו ריינה , התגוררו ברחוב הטחנה 1 בימין משה בתקופת המנדט , למחייתו עבד קצב, קבלה המשפחה 4 ליטר נפט .

קסוטו אליעזר ,בדירתו שהשכיר בשנת 1947 , בגוש 30 ,בחלקה 84 ,ברחוב מלכי 24 בדירה מספר 1,התגוררו בשנת 1947, בחלקה  350,בדירה מספר 1.

קסוטו יוסף , התגורר ברחוב מלכי 24 ,ביחד עם אחיו משה קסוטו בשכונה.

קסוטו משה ורעייתו ביאה , גר בימין משה ברחוב מלכי 24 בתקופת השלטון העותומאני ובתקופת המנדט ,היה בעליה של חנות לחייטות ליד הקישלה בעיר העתיקה , למשפחת קסוטו היו 4 ילדים , בתקופה העותומאנית: בחצר בחזית ובבית מאחור , במבנה גרו גם יששכר ואילן דהן, בשנת 1921  ביאה ומשה קסוטו החייט ,הזמינו את אורחיהם לביתם לבר מצווה של בנם אליעזר רחמים , בשנת 1923 פרסם את דירתו ברחוב  מלכי 24 ,בת הארבעה חדרים להשכרה, לאחר המאורעות עבר קסוטו בשנת 1934 ,לחנות בבעלותו למסחר לאריגי צמר ובגדים מוכנים ירושלים ( קסוטו) ובנו )ברחוב יפו ליד שער יפו וליד בנק דה רומא (בנק לאומי המבנה שנמכר לאחרונה בשנת 1928 השיא את בנו יוסף לרבקה לוי, ובשנת 1939 נרשמה הדירה על שם בנם בכור יוסף.

קסטל משה בן משה , בשנת 1920 נשרפה חנותו בעיר העתיקה .

קפלי יהודה , תושב ימין משה בעל חנות בעיר העתיקה ,

קראני (קרבני) משה ורעייתו חנה וילדיהם :רחל ,יעל , הם התגוררו בדירתו של טביב שמעון גרו בשנת 1948 , התגוררו בשכונה בתקופת המנדט , ברחוב הטחנה 1 בקומה העליונה,  המשפחה התגוררה בבית, גם בתקופה שאחרי מלחמת השחרור.

קרודו יעקב , שילם דמי שכירת בשכונה לוועד העדה הספרדית בשנת 1957 , סך של 8  לא"י.

קרתה ישראל ורעייתו מלכה ,התגוררו ברחוב המבשר 3 , עבד כעוזר שמש בבית הספר לבנות ב' בשכונה.

ראב יהודה ראב בנו של אליעזר ראב ,

ראוב , משפחה שהתגוררה בבית ,ברחוב הטחנה 7, בין השנים 1948-1959.

ראזינטאל (רזינטל) ישראל משה , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים)

ראטיאבסקי יחזקאל בן אברהם אהרון, רכשו את הבית מידי בעליו הראשונים, ברחוב התקווה 37, ובשנת 1908 מכרו אותו למשפחת ספקטור דוד.

רביזה שמואל , קבל ליטר נפט בשנת 1939 בשכונה.

רבינוביץ ( רבינאוויץ )רפאל, וילדיו רשא, שלמה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 ,האם בחלקה 54 ?  בכתובת : רחוב טורא

רבינוביץ (רבינאוויץ )הרב מרדכי לייב ואסתר רובין ,היו תושבי ימין משה לאורך שנים רבות , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים)

רבלין המשפחה ,אין מידע ספציפי על ביתם בשכונה , ידוע שהיו ממקימי השכונה, בני משפחת ריבלין השתייכו לזרם של תלמידי הגר״א (הפרושים), שהיו מהמתיישבים הראשונים מחוץ לחומות העיר העתיקה, אחד הענפים המרכזיים היה צאצאי משה ריבלין (המכונה “משה מגיד” או (המגיד דורש ציון), ומשפחתו המורחבת.

רבלין יוסף ,בשנת 1892 נערכה ישיבה שבה השתתפו נציגי העדה הספרדית בימין משה : בראדון יחיאל,  אשכנזי יצחק,  מאיר יעקב, שמואל מיוחס, פנזיל אליה משה, הנציגים של העדה האשכנזית בימין משה: יוסף ריבלין, המבורגר נתן פיינשטיין דוד , בעת הבנייה נפטר יוסף ריבלין ,והמבורגר נתן פשט רגל, כמחליפים נבחרו לוריא יעקב , חג'יז יצחק, והוניג אליה ההסכם נערך לבין יורשו של מונטפיורי ,יוסף סאבאג , וחתמו על הסכם לבניית בתים נוספים בשכונת ימין משה, חפירת בורות מים , לצורך זה הבטיחה קרן מונטפיורי להלוואות 2600 לירות בתור הלוואה לביצוע העבודה, בתוך שלוש שנים , משפחת ריבלין , אין מידע ספציפי על ביתם בשכונה , ידוע שהיו ממקימי השכונה, בני משפחת ריבלין ,השתייכו לזרם של תלמידי הגר״א (הפרושים), שהיו מהמתיישבים הראשונים מחוץ לחומות העיר העתיקה, אחד הענפים המרכזיים היה צאצאי משה ריבלין (המכונה “משה מגיד” או (המגיד דורש ציון), ומשפחתו המורחבת.

רובין רחל וילדיה :רבקה ,שמחה ,יונה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948 .

רדיגוואסער (רוואנוורער) אברהם , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים).התגורר ברחוב פלא יועץ פינת רחוב המצודה .

רוזנטל חיים שלמה , חיים התגורר בשכונת ימין ,משה ברחוב פלא יועץ 17 ,נפטר בשנת 1939, בשנת 1921 שימש חיים שלמה רוזנטל כמזכיר וועד החכמים ומנהלי הישיבות בירושלים , בשנת 1928 שימש בוועד ההתאזרחות של יהודי ארץ ישראל ,אשר אזרחותם העותומאנית אבדה ותושביה היהודיים של ארץ ישראל חסרי הזהות , כאשר עבד כיד ימינו של הרב פראנק נתמנה כאחד מגבאי בית החולים בקור חולים כמו כן שימש בשנת 1936 כגזבר הקדש הכולל הודנא האשכנזי , לבתים בהקדש שהיו שייכים לכולל הודנא האשכנזי בשכונה והשכרתם לעניים בימין משה.

רוזנטל ישראל משה , בנו של חיים שלמה ,משפחתו התגוררה בתקופה העותומאנית , ברחוב טורא 35 בימין משה.

רומנו חכם אברהם  ,שימש כפייטן בבית הכנסת הספרדי הגדול בימין משה, לפני שנת 1948, מפקד עירייה בשנת 1948 .

רוסו סול ורעייתו לבי אסתר , תושבי העלייה שלאחר מלחמת השחרור מאיזמיר, התגוררו בגוש  30,בחלקה 72, בדירה מספר 2 ,כמה חדרים 1 , בבית התגוררה בשנת 1947 האלמנה לבי אסתר. בנם יעקב נשלח ללמוד בבית הספר רמז, היות ובבית הספר השכונתי לא הייתה כיתה א.

רוסו אסתר אלמנת סול  ,התגוררה בכולל הספרדי במשכנות שאננים בדיר י"ג, נתמכה בידי וועד הספרדי בשכונה .

רוקח דוד, בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 8 ליטר נפט .

רחל האלמנה ושני בניה ,התגוררו בשנת 1939 בכולל האשכנזי במשכנות שאננים , בעלה נורה ונהרג מכדור שנורה לעברו משומר בשער יפו .

ריבי יצחק , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 1 ליטר נפט .

ריבלין האשכנזי , התגורר במשכנות שאננים בשנת 1860 , בשנת 1873 קיבל תרומה מסר משה מונטפיורי , בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים,

ריבלין חיה ראשה , אלמנת ריבלין ,ושני בניה ובתה , התגוררו בשנת 1939 בכולל האשכנזי במשכנות שאננים , לאחר מות בעלה ,נותרה לגור בכולל האשכנזי במשכנות שאננים.

ריבלין חיה רעשה ושלושת ילדיה , התגוררה במשכנות שאננים בשנת 1860 ,בשנת 1873 קיבלה תרומה מסר משה מונטפיורי ,בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים,

ריבלין יוסף , נבחר לוועד השכונה האשכנזי בשנת 1882, בעת שהחלה להבנות ימין משה , נפטר והחליפו לוריא יעקב.

רייכילזאן פיוויל , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים)

ריפין יעקב ורעייתו דבורה , יעקב היה בתפקיד ,שמש בית הכנסת החסידי בימין משה יעקב ריפין לקח את העולה החדש אליהו ליברמן  לפתח ישיבת חיי עולם ,שאליה נשלח בידי רב עיירתו ובידיו צטלה – פתקת הפנייה לעזרה למנהל הישיבה , מקום המגורים הראשון שאליהו דר בו ,היה חדר שכור בשכונת ימין משה ברחוב פלא יועץ 17,בביתו של הגבאי יעקב ריפין בית הכנסת והישיבה חיי עולם, ספור נוגע ללב היה שאליהו ליברמן לא שכח את טיפולו והכנסתו לביתו למגורים של השמש ריפי יעקב ,שהתגורר בסמוך לבית הכנסת  , ובערוב ימיו של ריפי לאחר שהתאלמן והזקנה הכתה בו, בנוסף למחסור בתקופת מלחמת העצמאות , בתקופה זאת לקח אליהו ליברמן את הזקן וטיפל בו ודאג למזונו ולמחסורו עד יומו האחרון , מעשהו זה משך את תשומת לבנם של רבני השכונה שהעלו על נס את המצווה שזכה בה .

ריפין ורעייתו רבקה , משפחה ללא ילדים, התגוררו בחדר מול בית הכנסת האשכנזי ברחוב נתן.

רצאבי שלמה ורעייתו יעל וילדיהם : בן ציון, מזל ,רבקה , חיים  המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948 .

רשל פלה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 1 ליטר נפט .

שאול אלי ומלכה , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , האם בחלקה 46 ? מפקד עירייה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948 .

שאולי יעקב , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 6 ליטר נפט .

שאקו אליהו כהן ורעייתו רחל ,התגוררו בכולל הספרדי בדירה כ' ,קבל מכתב מוועד העדה הספרדית בשכונה במשכנות שאננים  , בשנת 1940 לתשלום יתרת חובו בעבור השכירות בדירתו , מכתב דומה לזה קבל שאקו בשנת 1929, ובשנת 1930 , בשנת 1940 יצא מכתב מוועד הספרדים ,להסדיר את התשלום החודשי להשכרה של דירתם במשכנות שאננים, שילם דמי שכירת בשכונה לוועד העדה הספרדית בשנת 1957 , סך של  7 לא"י.

שאקו דוד יהודה , היה חתנו של מאיר ג'אני סוחר יהודי בן ארבעים ,שהחליט בשנת 1880 לעזוב את ביתו בעיר יאנינה ביוון ולעלות לארץ ישראל עם רעייתו ושלושת בנותיו  לאחר תקופת מגורים בשכונת ימין משה ,בנה דוד שאקו את ביתו בשכונת נחלת שבעה, כאחד משלושת הבתים הראשונים שניצבו בפינת רחוב יפו ,ורחובה הראשי של שכונת נחלת שבעה, הבתים  נקראו על שמות בוניהם , היו אלו בתים מאבן בני שלוש קומות ובהם חמש דירות , בית הדירות הראשון נקרא בית שאקו , שבו התגוררו בשנות השלושים :משפחת הבעלים שאקו בקומה העליונה השלישית , בקומת הממסד של בית שאקו נפתחו החנויות, דוד יהודה כהן שאקו בשנת  1906 נבחר לוועד הכללי של האשכנזים והספרדים בירושלים בשנת 1910, נכתב על תרומתו לאגודות  "חלוצי הצבא" ,ואגודת "לעזרת נשי חיל" ,בעת שנבחר "ועד בית הקברות חברת קדישא" , אז גם התמנה דוד שאקו כסוכן ליד הגבאים הרב יצחק דסה והרב אברהם עזריאל ,בשנת 1920 דוד שאקו היה חבר ועד אספת הנבחרים הספרדיים ,בשנת 1921  נבחר דוד שאקו כחבר ועד בית החולים משגב לדך ,באותו מעמד תרם דוד שאקו מאתים לא"י לבית החולים, בשנת 1932 היה בין נדבני העדה הספרדית בעת שהצטרף לחלוקת מתנות (ספרים ,צעצועים ) ליתומים ספרדיים בבית היתומים "ציון" בשנת 1933 נבחר דוד שאקו לוועד עדת הספרדים בירושלים כאחד משבע עשר הנציגים הוועד נבחר לשמש כשנתיים בתפקידו, בשנת 1938 הוגש שמו של דוד שאקו כמועמד ספרדי למועצת העיר ירושלים.

שובלי (שווילי) בושכט, בגוש  30,בחלקה 5, ברחוב התקווה , בדירה מספר  1,כמה חדרים  2, בבית התגוררו בשנת 1947 הרווקה היינה אלזה שעלתה מגרמניה.

שווילי בנימין אתילה ,אחת משלושת המשפחות שעלו מגרוזיה  ,עבד כסבל בבית החולים הדסה ,שברחוב הנביאים.

שווילי יעקב ואסתר, התגוררו ברחוב פלא יועץ 39 ,לפרנסתו עבד כגפיר.

שווילי מנחם (מנחמו) ורעייתו מרים ,בנו של שווילי מרדכי ,התגוררו ברחוב המבשר 2, עבד במאפיית ברמן, היה עוזר בזמנו החופשי לנשות שכונת ימין משה, בעבודות הבית הקלות והקשות, בשנת 1939 קבל 2 ליטר נפט בשכונה ,האגדות מספרות כי בתקופת מלחמת השחרור, הוא עבר ברחוב ונורה מכדור בישבנו, הוא רץ לביתו וסיפר שזרקו עליו אבנים, אך התברר שנורה , אחד מבניו נהרג בניסיון לכבוש את הקסטל.

שווילי משה ורעייתו תמר ,התגוררו ברחוב המבשר 2, בשנת 1939 קבלו 2 ליטר נפט בשכונה, עבד לפרנסתו כנהג במקשר.

שווילי מרדכי צפניה ורעייתו מרים , אחת משלושת המשפחות שעלו מגרוזיה , עבד כסוחר בדים , ומכר את סחורתו בכפרי הערבים שמסביב לעיר העתיקה.

שווילי נתנאל , נהרג בשנת 1948 , מיריות שהומטרו על השכונה .

שווילי רחל

שוויפט יהושוע העשיל , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים)

שוורץ משה , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים)

שוכמן לייב לייבוש ( חיים יעקב שוכמן), בשנת 1905 היה חלבן בימין משה ,שסרב לשלם לוועד חיפוש החטאים , שפעלו בנושאי הכשר החלב שמכרו חלבנים בירושלים.

שולטנו אלמנת דוד חזן , התגוררה במשכנות שאננים בשנת 1860 ,בשנת 1873 קיבלה תרומה מסר משה מונטפיורי ,בין ראשוני הדיירים במשכנות שאננים,

שולם ,בגוש  30,בחלקה 8, ברחוב התקווה או פלא יועץ 33 . תלוי מאיזה רחוב הכניסה,בדירה מספר 1 ,כמה חדרים 2 בבית התגוררו בשנת 1947 משפחת  לוי יוסף, ורעייתו רוזה שעלו מתורכיה, ילדיהם: מזל, משה, אסתר, ויקטוריה ,יצחק, רות, עזרא, עובדיה.

שחאדה שמעון, גר בימין משה והיה בעל מאפייה עם תנור ובימים שהיה משבית את התנור , היה מוכר כרטיסי מים לבארות השכונה.

שחור זאב , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .היה בוועד השכונה בתחילת שנת 1941 , נקבעה אספת דיירי ימין משה בבית הכנסת הספרדי הגדול , בראשות הוועד , מיוחס מרדכי ,שחור זאב, ניסים בכור יעקב חי, לקביעת הסדרה ,לכביש המוביל לשכונה.

שחיה זאב , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

שטיין יעקב ורעייתו עליזה, (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) משפחת שהמשיכה להתגורר בימי המנדט, ,בביתם נתפס בעת שהסתתר ונעצר מאיר פיינשטיין ,שנפגע בידו אשר נכרתה בהמשך עקב נמק ,והעצור השני דניאל אזולאי שהסתתר בבית משפחת הזקנה רחל טוינה (טוויטי)  שנפצע  גם הוא ברגליו ובחזהו, מירי של שבעה כדורים בעת פעולת פיצוץ תחנת הרכבת.

שטיינברג  ( בעלי חנות חומרי הבניין), התגורר בדירה של לעווי יצחק במשכנות שאננים .

שטיינברג ,בגוש  30,בחלקה 40, ברחוב פלא יועץ 17, או התקווה 20 , תלוי באיזה רחוב הכניסה לבית, בדירה מספר 3 כמה חדרים 1 , בבית התגוררו בשנת 1947 משפחת  וינטורי משה , ורעייתו שמחה  ,וילדם משה, עולים מיוגסלביה.

שטינברג אביגדור , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) גרו ברחוב פלא יועץ 3 , בתקופה העותומאנית ובמנדט, למשפחת שטיינברג הייתה חנות לחומי בניין בעיר.

שטינברג משה ורעייתו איטה וילדיהם : רחל, מרדכי ,יעקב , המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , ,מפקד עירייה בשנת 1948 .

שטרית יצחק ורעייתו וידה , משפחת שטרית הגיעו להתגורר בשכונת ימין משה , בחלק השמאלי של רחוב יהודית (מלכי כיום) ,לאחר שברחו בעת הפרעות בחברון בשנת 1929,שם התגוררו בבית משפחת אשתו וידה שנקראו משפחת אבגנים ,למשפחה היו שלושה בנים ושתי בנות, למחייתו עבד כנגר, כאשר ששכר חלק מנגרייתו של כהן ברחוב מול חצר פיינגולד ,בנחלת שבעה שם עשה עבודות כעצמאי וגם בעבור הנגר כהן.

שטרן אברהם שרגא פייביש הבכור , עבר לגור לאחר חמש שנים בבית אביו ,במבנים שנבנו בשכונת ימין משה , בחלק האשכנזי, ברחוב נתן  ,לאחר שחוו גם את מות ילדתם החדשה, בימין משה לאחר הלידה עזבו.

שטרן אברהם שרגא פייביש הבכור ,1895 נישא , עבר לגור לאחר חמש שנים בבית אביו במבנים שנבנו בשכונת ימין משה , בחלק האשכנזי, ברחוב נתן  ,לאחר שחוו גם את מות ילדתם החדשה, בימין משה לאחר הלידה עזבו.

שטרן משה ורעייתו שיינה , גרו בבתי הונגרין שליד הכותל ,עברו לגור בשכונת ימין משה בחלק האשכנזי, לאחר שהחל האכלוס במשכנות שאננים ,כאשר הצטרף למגורי האשכנזים בשנת 1890 ,אז מנתה המשפחה שמונה נפשות, כחמש שנים לאחר מעברם לשכונה התחתן בנם הבכור אברהם שרגא שטרן המכונה פייביש ,

שטרן משה ורעייתו שיינה,אשר גרו בבתי הונגרין ליד הכותל שעברו לגור בשכונת ימין משה בחלק האשכנזי, לאחר שהחל האכלוס במשכנות שאננים ,הצטרף למגורי האשכנזים בשנת 1890 אז מנתה המשפחה שמונה נפשות, כחמש שנים לאחר מעברם לשכונה ,התחתן בנם הבכור אברהם שרגא שטרן המכונה פייביש ,

שיראזלי חיים משה ישראלי , בנו של שלמה ,נשאר בירושלים , ואילו אחיו אליהו ישראל שיריזלי עבר למצריים , ( הבן דור שני) של שלמה שירזלי , עלתה ממקדוניה דרך תורכיה לארץ ישראל, ונשאו עמם דרכונים תורכיים ,(כיוון שמקדוניה הייתה תחת שליטה תורכית עותומאנית), בכורו חיים משה של שלמה ישראל שירזלי ,נולד בתחילת המאה התשע עשר,  נבחר לאחר התיישבות המשפחה והקמת החצר על שמם בעיר העתיקה ,הן לוועד הספרדי והן למג'לס ( הועד המשותף לשלטון העותומאני ), בנו שנולד בחצר ביתם בעיר העתיקה נקרא שלמה ישראל שיריזלי שכונה "שיש ", במהלך חייו שרת כאחד מנכבדי העדה הספרדית בירושלים , הוא גם נבחר לאחר התיישבות המשפחה והקמת החצר על שמם בעיר העתיקה ,

שיריזלי שלמה אליהו ישראלי ורעייתו רחל, שבגיל צעיר שילדה לו שלושה ילדים , חיים משה ישראלי ,ואחיו של אליהו , שלמה היה העורך והמו"ל ,לעיתון השקפה ,בשכונת אהל משה הדפוס בבית מספר 5 ,בייתו הפרטי היה בבתים 13-14,בית דפוס לעיתון פעל בשנים 1896 עד שנת 1901, כאשר נסגר בשנים הללו יועד גיליונותיו, גם לתפוצה מחוץ לארץ ישראל , והופץ בין היהודים בגלות ,אז גם צורפו אליו ,מאמרים מעיתון הצבי והאור, כיוון ששלמה ישראל ,היה שותפו של בן יהודה בעיתון השקפה , נוצרו קשרי סימביוזה עם העיתונים הצבי והאור, עיתון השקפה נפתח מחדש ,לאחר סיום הריב עם בן יהודה ולאחר תקופה של שנה וחצי בשנת 1902, והופיע עד שנת 1908 , הוא נפתח מחדש במקום עיתון הצבי, לאחר שהשלטונות העותומאניים התנגדו והתנכלו לעיתון הצבי של בן יהודה ,בשנת 1906 הצטרף לעיתון השקפה כעורך ושותף העיתונאי אלמליח למשך שנה שאז עזב , מעבר לשותפות בעיתון השקפה ,הוציא שיריזלי ביחד עם אליעזר בן יהודה ,ואף כתב ביחד עם אליעזר בן יהודה ,בחוברות "אבן שיש"  שפרסמו , בנוסף לעבודתו זאת היה מתנדב בוועד בית החולים משגב לדך וממקימיו, בשנת 1909 פרסם שלמה ישראל שיריזלי, כתבה בעיתון הצבי לא בעברית שהופץ בגלות , שיריזלי היה בעליו גם של העיתון דער פרדס שהודפס בהוצאת הספרים שלו שי"ש (ראשי השמות שלו שלמה ישראל שיריזלי), השפה העברית לא הייתה השפה היחידה  בעיתון, לכן קפצה עליו חמתו של סילמן ( מראשי מקימי שכונת בית הכרם) וראש ארגון המורים , במלחמתו זאת כתב ופרסם ,כתבה בעיתון הצבי ,המשמיצה את שלמה ישראל שיריזלי וכינה אותו בכינויים מעליבים כמו סמרטוט ,מזוהם, פשפש ומנוול, שומרי שלומו של שלמה ישראל שיריזלי , ניסו להציג את ההתקפה כהתקפת אשכנזי בספרדי , שלמה נחשב חלוץ כמדפיס ,בעל בית דפוס, ומו"ל הספרדי הראשון בירושלים העתיקה ,הוא התחרה במדפיסים הירושלמים האשכנזיים הראשונים : ישראל בק, סולומון, לוי וצוקרמן, בהוצאת הספרים שלו "שי"ש הוא הוציא תרגומים ,חוברות וספרים בנוסף להדפסת עיתונים , שריזלי שלמה ישראל ,במהלך חייו ,שרת כאחד מנכבדי העדה הספרדית בירושלים,  היה עסקן, סופר, בעל בית דפוס שרכש עם שותפו בן ציון טראגן, מאליעזר בן יהודה בשנת 1901, כול זאת בהיותו כבן עשרים, לאחר שלמד שם את מלאכת הדפוס, ביחד עם שותפו בדפוס הוציאו השנים ,חוברות שהופיעו פעמיים בחודש לתקופה קצרה בשם גואירטה די ירושלים בשפה בספניולית (ספרדית), לאחר עזיבת שותפו בן ציון טראגן ,שמכר לו את חלקו וירד למצרים, שלמה שיריזלי נותר בעליו היחידי של בית הדפוס , בנוסף פתח וניהל חנות נייר בעיר העתיקה, ובהמשך ברחוב יפו פינת שכונת עזרת ישראל ,ולבסוף ברחוב אגריפס, במיוחד בעת שהרבנים האשכנזיים החרימו את אליעזר בן יהודה ,בשל דעותיו ורצונו להנחיל את השפה העברית בקרב יהודי ירושלים, הרבנים הספרדים ,לא החרימו את שלמה ישראל, ולא את בן יהודה ועיתוניו, בנוסף לכול אלה נדבק בנגע האספנות של ספרים ,חוברות ועיתונים, כספרייה העממית ליהודים בירושלים, כול החומר שנאסף הועמד לרשות תושבי ירושלים  שהשאילו ספרים או עיתונים לקריאה ולעבודתם, ביתו שימש כעין ספרייה לאספנותו זאת, בית ההוצאה "שיש" שבבעלותו של שלמה , השם" שיש " על ראשי התיבות של שמו : שלמה ישראל שיריזלי, הוציא ופרסם כחמישים ספרים , סידורי תפילה, מעל לשישים ספרים בספרדית ועברית, יסד ופרסם את העיתון ובהמשך חוברות הפרדס, בשפות העברית, לדינו ויידיש , שלמה לאחר מות אשתו הראשונה רחל בשנת 1905, התארס שלמה ישראל שיריזלי בשנית ,ונישא לחנה הדסה מוריסיאנו , להם נולדו שלוש עשר ילדים ששמם הפרטי החל במילה א ' ,אחי, אחינעם,  אחיעזר, אחיטוב ועוד, עוד פרט פיקנטי בלידתה הראשונה של רעייתו החדשה ,ילדה שלישיה ולאחר מכן שני זוגות תאומים , בשנת 1908 פתח שלמה שיריזלי ,חנות ספרים והוצאת ספרים שי"ש תחילה ברחוב יפו פינת שכונת עזרת ישראל בשנת 1921 ובהמשך עברה חנות שי"ש לחלק השמאלי של בנין כלל ( בית הספר אליאנס )בחזית רחוב יפו , בתו עבדה עימו בחנות , לאחר מכן עברה החנות לרחוב אגריפס 85 (בבית המשפחה של חנה אשתו והילדים שרכשו בטרם מותו ), עם זאת החזיק שלמה גם חנות ברחוב דוד ליד שער יפו , בחנותו פרסם כי הוא קונה ומוכר ספרים, בחנות מלונים וספרים בשפות שונות, בשנת 1910 שימש שלמה שיריזלי , גם מנהל ומו"ל של עיתון הצבי בנוסף לעיתון האור של איתמר בן אבי ,שהודפס בשכונת אהל משה , בזכות פועלו הרב הונצח שמו בשכונת מזכרת משה ,וזכה בקריאת רחוב על שמו וביצירה תמונה באבן של עיריית ירושלים , אשתו השנייה חנה ,התמידה לחיות עד למעלה ממאה שנה ,וכונתה אש התמיד, בעת מלחמת העולם הראשונה ,בתחילה המלחמה הוכרח על ידי השלטונות העותומאניים, למכור את מכונות הדפוס שלו לצרכי הצבא ולאחר מכן שילם שתי פעמים כופר גיוס ,אך השלום לא עזר לו והוא גויס לצבא התורכי כחובש בחבל אנטליה ,לאחר המלחמה כאשר חזר עבר מחצר שיריזלי בעיר העתיקה והשתקע בימין משה ולאחר מכן , בשכונת אהל משה מספר 5 שם פתח את בית הדפוס החדש שלו לאחר שרכש מכונות חדשות , בעשירי באוגוסט בשנת 1919 מפרסם בראשונה שלמה את חנותו "בית מסחר הספרים שיש "בשכונת עזרת ישראל ( אולי פינת רחוב יפו) , בחנות נמכרו מילונים, ספרי לימוד, מכשירי כתיבה ,דפי מכתבים, מעטפות דיו, עיטים , ספרים בהשאלה בעברית, ביהודית ספרדית ובצרפתית, ערבית ואנגלית ,במודעה זאת כתב שהתחיל את העסק בשנת 1899, בעת שהחלו להיפתח בעיר ,בתי דפוס נוספים וחנויות לצרכי כתיבה וניירות , ובית הדפוס והחנות "שיש" הקטנה ,שהייתה לו בפינת יפו שכונת עזרת ישראל.

שיריזלי שמואל ישראל ורעייתו ,אחיו של  שלמה שירזילי, ערכו ברית מילה לבנם בימין משה בפברואר 1907 ,בשעה ארבע על פי שעון תורכיה ,בבית הכנסת בשכונה , במגורי בשכונה, לחנותו אשר פתח החלו לפקוד את חנותו בעיקר אנשי רוח ,אספנים ובעלי עניין, שבאו לשמוע מסיפוריו ולחפש בין אוספיו ,חומר לעבודתם וכך הוא החנות דעכה לאיטה , שלמה ישראל שיריזלי נפטר בשנת 1938.

שלוש יוסף ,בגוש 30,בחלקה 69, בדירה מספר 1,כמה חדרים 2 , בבית ששכרו התגוררו בשנת 1947 , משפחת ישי יוסף ורעייתו שמחה ובתם לבנה .

שמחה  ,בגוש  30,בחלקה 324, בדירה מספר 1 כמה חדרים 1 , בבית התגוררו בשנת 1947 משפחת זינגר גבריאל , ורעייתו  לאה ,וילדם שמואל .

שמחה , בגוש  30,בחלקה 362, בדירה מספר 1 כמה חדרים 2 , בבית התגוררו בשנת 1947 משפחת ורלובסקי סלמון ורעייתו  מרים ,עולים מגרמניה.

שמחה , בגוש 30,בחלקה 362, בדירה מספר 3  כמה חדרים 2, בבית התגוררו בשנת 1947 ,משפחת כהן משה ואימו .

שמחה בגוש  30,בחלקה 324, בדירה מספר 1 כמה חדרים 3 , בבית התגוררו בשנת 1947 משפחת ולטר (וולטר) משה , ורעייתו שושנה ,וילדתם רות.

שמחה בגוש 30 ,בחלקה  362,בדירה מספר 3 , כמה חדרים 1 , בבית התגוררו ב 1947 , משפחת דניצגר נחום  אחותו נחמה ואימו  ,רוזה.

שמחה בימין משה ,בגוש  30,בחלקה 362, בדירה מספר 2 ,כמה חדרים 2 , בבית התגורר בשנת 1947 הרווק הלברשטיין דניאל .

שמחה ברוך , קבל נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה.

שמעה (שמע) האם מלכה וילדיה : רחל דליה ,ראובן ,שלום נעמי ,שמעון ,יונה ,אסתר. המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948. בכתובת :

שמעה (שמע) יחייה וסעדיה, סימה, המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , האם חלקה 50 ? מפקד עירייה בשנת 1948.

שמר סטולב , חלקה 52 ? התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948.

שערשווער הבעל ורעייתו הדס , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים), מכר את דירתו ברחוב התקווה בשנת 1914 למשפחת לפרידמאן (פרידמן) הלוי פריידא , שמכר את הדירה בשנת 1926 לפישמן ויליאם.

שפייצער (שפיצר) זאנוויל , (אשכנזי בשכונה מדור המייסדים) , נבחר בסוף שנת 1920 , לוועד החדש בימין משה, משפחה שגרה בדירה בתקופה העותומאנית , ובתקופת המנדט התגוררה ברחוב טורא בבית 33 .

שפירא דב פער ורעייתו פניה (פני)  , רכשו את הדירה ברחוב פלא יועץ 23, ממשפחת מרדכי סלומון בשנת 1904 , דב פתח במקום את בית הכנסת "חסידים משכן תורה " של העדה החסידית מתחת לבית הכנסת האשכנזי של העדה הפרושים.

שפירא דובר, בסוף 1914 ,היה דייר בשכונה,  הצטרף לרשימת התודות לוועד העזרה האמריקאי , לתרומתם לעניים הגרים בימין משה.

שפירא דוד האשכנזי , בשנת 1905 , היה חלבן בשכונה, וחבר בוועד חיפוש החטאים , שפעלו בנושאי הכשר החלב שמכרו חלבנים בירושלים, בוועד גם שרתו שלושה ספרדים.

שרבאני (שרבני) יוסף ורעייתו הדסה , ילדיהם : קלארה, יצחק, מושה, מצל ,שמואל, מרגלית, ראובן , המשפחה שכרה את הדירה בשנת 1948 מידי משפחת אעקר זלמן ורעייתו חוה, האם חלקה 45 ,

שרה האלמנה ובנה שמעון , התגוררו בשנת 1947 במשכנות שאננים ,כולל ספרדי , בגוש 30,בחלקה 141, בדירה מספר 1,כמה חדרים 1.

שריזלי שלמה ישראל ורחל שיריזלי (הסבא דור ראשון) שבכורו חיים משה של שלמה ישראל שירזלי ,נולד בתחילת המאה התשע עשר,  נבחר לאחר התיישבות המשפחה והקמת החצר על שמם בעיר העתיקה ,הן לוועד הספרדי והן למג'לס ( הועד המשותף לשלטון העותומאני ), בנו שנולד בחצר ביתם בעיר העתיקה נקרא שלמה ישראל שיריזלי שכונה "שיש ", במהלך חייו שרת כאחד מנכבדי העדה הספרדית בירושלים , הוא גם נבחר לאחר התיישבות המשפחה והקמת החצר על שמם בעיר העתיקה ,

שרלין צבי ורעייתו לאה וילדיהם : אסתר , אברהם, מרדכי המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , מפקד עירייה בשנת 1948 .

שרם פרידה , התגורר ברחוב המבשר 8 , לפרנסתה עבדה ככובסת , בשנת 1939 קבלה 1 ליטר נפט בחלוקה בשכונה.

ששון אברהם, גר במשכנות שאננים, במחצית שנת 1910 היה חבר באגודת לינת הצדק ועזר הרפואות (לעזרה לנזקקים בביקור רופא ותרופות).

ששון אפרים , קבל 2 ליטר נפט בחלוקה בשנת 1939 בשכונה.

ששון דוד אהרון , נולד להוריו ניסים ישראל ששון,  במשכנות שאננים,  עד שהוקמו בתי כנסת הראשונים הספרדי והאשכנזי ,במבני הרכבת של משכנות שאננים – בתי טורא , שישמשה תחנת הרוח בימין משה ,שנבנתה הראשונה בשכונה, כבית כנסת מאולתר ,שימש בה כחזן וגבאי חכם אהרון ששון , נולד להוריו ניסים ישראל ששון,  במשכנות שאננים,  מאחר ובריאותו של דוד אהרון לא הייתה טובה בעיר העתיקה, הומלץ למשפחה לעזוב ולגור במשכנות שאננים שמחוץ לחומות, במכנות נולדה לו ביתו , מאשתו השנייה בת שנקראה יקרה פריסידה).

ששון יעקב ורעייתו עשירה וילדיהם : לאה, דוד, המשפחה התגוררה בימין משה בשנת 1948 , בכתובת : התגוררו במשכנות שאננים מספר 16בתקופה שאחרי מלחמת השחרור, לפרנסתו התפרנס אב המשפחה ממכירת בדים , בכול בוקר היה מעמיס שק מלא בבדים והיה מסתובב בשכונות היהודיות ומוכר את הבדים, בשנת 1968 ,פונו מהדירה בפינוי הגדול של התושבים.

ששון ניסים ישראל , היה אביו של ששון דוד אהרון ,

ששון סיני , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 2 ליטר נפט .

תגיר אפרים ורעייתו יוכבד , התגוררו בכולל הספרדי במשכנות שאננים , בדירה א' , למחייתו עבד אצל ארוצ'ס מהדגים ,אפרים קבל התרעה מהוועד הספרדי לפני פינוי מדירתו במשכנות שאננים , ובתשובה לבקשתו לעיכוב הליכים, לאחר ישיבה של הוועד, הוא קיבל התרעה שעליו לפנות את דירתו באם לא ישלם את חובו , תוך 48 שעות.

תורגמן אברהם ורעייתו רחל, בעל דירה בימין משה ,ברחוב טורא 15 ,בתקופה העותומאנית ובמנדט, השכיר חלק מהמבנה למשפחת לוי שלמה ורעייתו רוזה, אברהם עבד במחלקת המים ורעייתו רחל הייתה תופרת.

תורגמן מסעוד ורעייתו בוליסיה ,התגוררו ברחוב טורא 1,פינת רחוב ימין משה, למחייתו עבד בבית דפוס.

תותי שלמה , בחלוקת נפט בשנת 1939 ,בשכונת ימין משה ומשכנות שאננים , קבלה המשפחה 4 ליטר נפט .

תששי אפרים , קבל 7 ליטר נפט בשנת 1939 בשכונה.

תכונות פילטר לוח

• מתאים לכל המשפחה
• מתאים לקבוצות
• מתאים לתקציב דל

מיקום