שוק מחנה יהודה הדוכנים והבסטות ברחוב אגריפס

בתקופתו של ראש העיריה גרשון אגרון , עלתה חמתו מבניית הבקתות והפחונים לאורך רחוב אגריפס בשוק מחנה יהודה בירושלים, על כן הורה להרוס עד היסוד מבנים ארעיים אלו שהוקמו ללא הסדר או רישיון, והוו מטרד תברואתי גדול ,וכאב ראש לעירייה.

בקתות ופחונים אלו נבנו על ידי תגרנים , ובעת הריסתם הוצא לבעלי הפחונים מספר דוכני עגלות במקום בחליפי בשטח השוק ברחוב מחנה יהודה, אלא שמספר העגלות שהוצאו למפונים היו כמספר האצבעות, התחכמו התגרנים ובנו לעצמם דוכנים משלהם בשטח השוק, ונותרו במקום מאזלת פקחי העירייה.

חלקם של התגרנים שראו שהעירייה איננה מגיבה ,בחוצפתם חזרו ובנו בקתות במרומי רחוב אגריפס, ולא בשוליים ובתחתית הרחוב כבעבר, והמשיכו להשליך את האשפה ליד הבקתות החדשות בשטח הציבורי, בתחתית הרחוב בשטח שפונה ,יצרה העירייה גן קטן עם ספסלים ,ורצפה את המקום באספלט , לטובת זקני שכונת אוהל משה ונחלת ציון הסמוכים  .

הגדילו לעשות התגרנים החצופים והשליכו גם את האשפה לגן החדש על המשתמשים בו, נוצר מצב אבסורד שהמשתמשים בגן ,סבלו מריח האשפה ושאריות העגבניות המלפפונים והמיצים שנדבקו ללבושם, והגן והאזור קבלו את השם "בקעת הרפש", הקטע שעליו נבנו בקתות הדוכנים החדשים של התגרנים במעלה רחוב אגריפס מרחוב כי"ח עד הכניסה לרחוב מחנה יהודה כונה " שטיח הירק" או "מדרכת הרפש".

את השם קבלה פיסת רחוב זה , בזכות הליכתם של תלמידי בית הספר והקונים ,על קליפות ושאריות הירקות והפירות שהיו מפוזרים על הכביש ושארית המדרכה , לערמות האשפה המאותרת הוסיפו בעלי החנויות השכנים תוצרת משלהם ,של שאריות דגים ובשר ואפילו עורות של בקר שהאטליזים הקרובים השליכו .

הסכנה המוחשית מהחלקה למבוגרים ולילדים ,הייתה ברורה ומידית, וכאשר החליקו האנשים ונפלו במיוחד בחורף שהרצפה הייתה יותר חלקה ,זכו אנשים אלו לתוספות צבע וריח לבגדיהם ,בנוסף על פגיעה גופנית ומכאוב.

בקיץ ערמות רפש זה ,הנביטו חממות אלו עדרי יתושים וצחנה , שבאו להתארח בבתי המגורים של השכונות הסמוכות כמו שכונת משכנות ואילו בחורף חלקו של הרפש ,נדד עם המים ,לתוך השכונות ולבתים או במורד רחוב אגריפס בשני כיווניו.

האגדות מספרות כי באחד הבקרים  הגיחה מכוניתו של ראש העיר איש שלום ברחוב אגריפס ליד הבקתות וערמות האשפה עצר אחד התושבים את המכונית דפק על חלונה והזמין את כבוד ראש העיר ללכת עימו על המדרכה המזוהמת , פרט למשפט ההשתתפות בצערן של התושב , שבה הפטיר " זה באמת נורא " לא הניב פתרון ,והוא אף  נמנע מלצאת ממכוניתו בימי ראש העיר טדי חוסלו דוכנם אלו ובמקומם צמחו הדוכנים הבאים .

אגדה נוספת מספרת על מדריך תיירי חו"ל ,שהסתובב עם קבוצה על פי בקשתם בשוק, והשוויץ בשמות הרחובות כמו:  האפרסק , התפוח , האגס , השקמה ואשכול, מיד הזדעק את התיירים ושאל האם העירייה לא מצאה רחוב מתאים יותר לראש הממשלה לשעבר אשכול  ,ומדריך נאלץ להסביר כי אשכול מתייחס לענבים, הוסיף  התייר האמון על שווקים באירופה ,ואמר מראה ירקות והפירות חמוד אך מי ירצה לקנות משהו בלכלוך הזה , זה אינו מעורר תאבון.

הדוכנים והבסטות ברחוב אגריפס בימי ראש העיר טדי 

דוכני אגריפס ניצבו במפגש של רחוב עץ החיים ואגריפס , הראשון ניצב מאחורי בית השימוש לגברים הציבורי , דוכנים אלו חוסלו בשנות האלפים ,בימי ראש העיר טדי קולק ,מהסיבות של האסתטיקה והן מבחינת הזדקנות של בעליהם וכמובן מחוסר הסדרת רישוי עירוני כיאות.

הדוכנים עמדו פחות או יותר על פי הסדר הזה :

1 דוכן החמוצים של האב צידקיהו ,שהיה ממול למכבסה של שמחה , מכבסה ששינתה לחנות מכולת .

2 הדוכן של האורפלי שמכר ירקות ,שמגוריו היו בסוף אגריפס ליד גן סאקר ,האגדה מספרת כי היה נועץ סיכות ביטחון בבגדיו כנגד עין הרע.

3 דוכן הפיס של העירקי.

4 הדוכן של כדורי שמכר בננות.

5 הדוכן של פסיאל , שכונה אבו דאוד (האבא של דוד) ,כאשר נפטר אבי המשפחה לקחה את המושכות רעייתו ועבדה בו עד שנפטרה.

6 הדוכן הסדקית של ירמיהו מסקלי , ממול לחנות אלי חיים שנהרג בהתפוצצות מכונית התופת ברחוב אגריפס בשנת 1968.

תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים  שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.

תכונות פילטר לוח

• מתאים לכל המשפחה
• מתאים לקבוצות

מיקום