שוק מחנה יהודה שוק הפלחיות

יש הטוענים כי את הסלנג בשוק מחנה יהודה הנחילו העירקים ,הכורדים  הספרדים והאשכנזים מלשון האידיש והרומנים בני העליות השונות, הגדילו לעשות הפלחיות שהתגודדו בשוק משנה משלהם ,שהגיעו מבית צפפה ואבו גואש שפתם בשוק הייתה העברית , שאותה למדו מהיהודים לצדם הופיעו בשוק תגרניות מישובים שליד ירושלים כמו קסטל ומחבל ההר, וכולם הנחו את סחורתם למכירה .

השלל נמכר על פי העין והמשקל לא היה בנמצא, או יותר נכון על פי החתיכה הקונים לא הבינו את חוכמת החיים שהסתתרה מאחורי אסטרטגיה הזאת ,כי לבסוף המחיר הזול סנוור והלקוחות בקשו  תני לי עוד חתיכות ,וללא שקילה גרמו לעצמם נזק לכיס ,למרות שעל פניו המחירים היו יותר זולים, הכמויות והלהיטות להרוויח גרמה להם בשורה התחתונה להפסיד.

אל החנויות שנפתחו בשוק הלוואה וחסכון בשנות השלושים והארבעים של המאה התשע עשר ,הצטרפו תגרניות יהודיות חלקם מהישובים היהודים מסביב לירושלים וחלקם מבני העלייה התימנית ,שהביאו את מרכולתם מוקדם בבוקר והניחו אותם על הרצפה בפתחי החנויות היהודיות , את סחורתם של : הירקות ,הפירות, העופות, הביצים  ועשבי ,מוצרים טריים שנמכרו בשעות הבוקר המוקדמות ,עד פתיחת  החנויות בידי הסוחרים.

העלייה של  בני העדה התימנית לירושלים, בגלי העלייה משנת תרמ"ב ,החלה בשנות השמונים של המאה התשע עשר, כאשר התימנים הגיעו לארץ בדרך היבשתית בדרך הים ברכיבה ובהליכה רגלית, תוך מעבר במדבריות ותנאים קשים, לאחר הגיעם לירושלים מחוסר ממון ודלותם ,חלקם החלו לעבוד כמקבצי נדבות , ולאחר מכן פנו התימנים לקבלנים היהודים בחיפוש לעבודה בבניין, מאחר ושכרם היה  אף נמוך משכרם של הפועלים הערביים ,וממחסור בידיים עובדות בענף הבניה התקבלו אלו לעבודה, לאחר זמן אף למדו הצעירים את עבודת הסתות והבנאות שבה הרוויחו יותר שכר,

נשות המשפחה וחלק מהגברים בעיקר הזקנים מצאו מקור פרנסה בתגרנות במכירת ירקות ופירות בפתחי החנויות בשוק הלווה וחסכון , חלקם הכירו את מלאכת הניקור ועבדו באטליזים שבשוק , מכיוון שרבים מבני העדה התימנית מצאו את פרנסתם לאחר עלייתם לירושלים באזור שוק עליה וחסכון הודבק לחלק משוק זה השם בשוק התימני שהתרכז ברחובות החרוב והתות .

בין תגרני השוק ניתן היה לראות את מוכר התבלינים התימני ,שישב על מחצלת שפרס במרכז השוק, נשים שבאו לקניות נהגו להתאסף סביבו ולרכוש תבלינים ,מתוך סליו היה מוציא את אבקות התבלינים , שוקל במאזני יד את משקלם ,סוגי תבלינים רבים וצבעוניים ייחודיים נמכרו מעל מחצלתו, חלקם הונחו בשקיות ריחניות ,חלקם בצנצנות ,תבלינים כמו : סחוג, עמבה ,פלפל ירוק כתוש ומעורב עם שום, מי ורדים שאוכסנו במיכל חלב, עשבי מנטה ועלי מרווה להכנת תה, חלק מתוצרתו בעיקר צמחי מרפא על פי הידע של הזקנות ,שאסף המוכר מצמחיית ההרים שמסביב לירושלים, אבקות שנצרכו על פי האמונה למניעת עקרות ,חומרים להכנת אבקות כסגולה כנגד עקרות, עשבי מרפא למיחושי בטן, או מכאבי ראש ועוד.

בתחילת שנת 1936 פרצה שביתה של כחמישים סוחריה היהודים של שוק מחנה יהודה הרקע לשביתה הצפת השוק בתגרנים ערביים שאינם משלמים מיסים לשלטונות ושכירות לחנויות בשוק, חלק מזעמם היה על תושבות הכפר הערבי אבו גואש, שישבו ופרסו את מרכולתם על שטיחים ,ומכרו בזול ירקות פירות וכפפות קלועות לרחצה.

בעיקר יצא זעמם של הסוחרים מהעדר הגנה של השלטונות כנגד התופעה, תגרנים אלו שהגיעו מיישובי הערבים שמסביב לירושלים ומהערים חברון ובית לחם ,שפגעו כלכלית בסוחרים היהודים ,במוכרם ירקות והפירות בכול קרן רחוב וסמטה בשטח השוק, במחירי הצף זולים יותר ,ממחירי הסחורות בחנויות ובדוכני הסוחרים היהודיים.

אל התגרנים הללו הצטרפו סוחרים ערביים שרכשו פירות וירקות מוזלים בעיר העתיקה ,והביאו את הסחורה לשוק שם מכרו אותו במחירים זולים , קבוצה מבין הסוחרים השובתים התקבלה לשיחה עם ראש העירייה ,במטרה לשטוח בפניו את הבעיה בשוק .

לאחר דיון בנושא החליטה העירייה להודיע לכול הסוחרים שהשכירו את חלק מהחנויות לסוחרים ערביים לסלקם תוך שבוע מהשוק, לעומת זאת נקבע כי התגרניות מהכפרים שבירושלים יהיו רשאיות למכור את סחורתם בדוכנים עד השעה 15 בכול יום.

תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים  שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.

מיקום