התחבר
שוק מחנה יהודה והקרח בירושלים
עוד בשנת 1888 החלו להישאל שאלות בעיתונות לטיב הקרח למשקלו ,והאם יש קרח בארץ ישראל ובירושלים בפרט ,עקב החום השורר בארץ אל מול מזג האוויר הקריר באירופה, נשאלו גם שאלות מה הם מחירם של המכונות ,והאם יש מרתפים עמוקים להצבת המכונות.
התשובות נאמרו מיד ,שהמים בירושלים מיוצרים ממימי הגשמים והם צלולים ונקיים, עוד נוסף המידע כי מכונה ליצירת קרח יקרה מאוד, ועלתה בסביבות 1800 פרנק .
בשנת 1904 הגיעה מכונה לירושלים ליצור בלוקי קרח , מחיר קילו קרח נמכר ב 10 פרנקים , סכום עצום לתושביה העניים של העיר ,מוצר שרק העשירים יכלו לרכשו.
אי לכך החליט הנכבד סלומון עליאש , לפנות לבעלי הון יהודים שירתמו לנושא ויעזרו בתרומות לרכישת מכונה כזאת שבה יוכלו למכור קילוגרם קרח במחיר של עשרה סנטים , למשימת גיוס הכספים נרתמו העשירים כולל הלורד רוטשילד ואגודות ציוניות , על מנת שלא יילקח הכסף למטרות אחרות ,התמנה מפקח לשמור את הכסף רק למטרה זאת.
בשנת 1925 החלו חברות לציוד מכני לפרסם בעיתונות כי ברשות לממכר מנועים להפעלה ויצור קרח ,
מפעל יצור הקרח קריסטל של מר ויזמן בגבעת שאול ,החל ליצר קרח בשנות השלושים, אליו הצטרף המפעל בשנת 1946 בתל ארזה , ושני מפעלים ערביים אל מול 21 מפעלים ליצור קרח בתל אביב., בעיר הוקמו מרכזי מכירה לקרח עם זכיינים מאושרים , כמובן הראש היהודי ממציא פטנטים לספסרות , אלה שנתפסו נשללה מהם הזיכיון למכירת קרח.
מפעל ליצור קרח נבנה ברחוב רחל אימנו שבקטמונים , והמפעל הקטן ליצור קרח שהופעל בקיץ ,של היווני שטקלס בחצר תחנת אגד הישנה ליד תחנת הקמח שלו ,תחנה שילדי ירושלים נהגו לקושש שאריות שניתזו בעת חלוקת בלוק הקרח בעבור קירור כוסיות הערק שלגמו
בית החרושת קריסטל פרסם מודעות ומספר טלפון שהיה 807 לקהל ,על מכירת קרח כבר בשנת 1931,בעת שהכריז כי רכש מכונות חדשות ומודרניות ליצור בלוקי קרח, על מנת לאפשר הספקה נרחבת של קרח נקי בקווי החלוקה במחיר סביר ומי שיצטרף כמנוי וירכוש לפחות 5 קילו ,יקבל את המשלוח ישירות לבייתו.
בשנת 1945 הוקם סינדיקט יצרני הקרח ושיווקו, ולצורך חלוקת הקרח בעיר הסינדיקט ישב עם נציגי המפעלים ועם נציגי המחלקים והתחייב לרכז את הנושא תחת מרות וועד הקהילה, מובן שהסינדיקט פנה לשלטונות המנדט לקבלת אישור ומרות מטעמו, שאף החליטה שלכול אחד מאחד עשר הקרונות יצורף מפקח חמוש למניעת חריגות בחלוקה, בנוסף החליטו שלטונות המנדט למנות שלושה מפקחים שיבדקו את טיב הקרח ומשקלו בבלוקים, ופיקוח על מחירו שהניה עשרים ושבע מיל לבלוק בן חמישה קילו .
לקראת החגים בשנת 1945 ,אגרו מפעלי הקרח בלוקי קרח במחסניהם בלוקים אלו נמכרו לתושבים בשעות המוקדמות של הבוקר ערב יום החג, מחירו של רבע בלוק היה 33 מיל למנה, כ 9000 משפחות החזיקו בפנקס תלושים לקבלת קרח, בנוסף היו כ 250 אנשים שהיו בעלי אישור רפואי למנות מוגדלות, בימי החג לא חולק הקרח .
בחודש אוגוסט 1945 ,פתחו מחלקי הקרח בשביתה בטענה כי הלקוחות מתפרעים ומכים אותם לפרקים ,ואינם מאפשרים חלוקת קרח בצורה מסודרת, כתוצאה מהבעיה ,צרפה המשטרה שוטר מזוין בנשק לעגלות הקרח במקומות הבעייתיים , על מנת להגן על המחלקים ולשמור על הסדר , מחלקי הקרח חזרו לחלק את הקרח בשעות אחר הצהרים , כתוצאה מכך נמכרו משקאות קלים בחנויות ובבתי הקפה כשתייה חמה ולא קרה עד שהגיע הקרח לצרכי הקירור, רק שרותי הרפואה זכו לחלוקת קרח גם בבקרים .
על מנת להיענות לבקשת המחלקים נאסרה מכירת קרח במפעלים ,וחלוקתו של הקרח התבצעה רק בידי מחלקי הקרח, לעומת טענותיהם של המחלקים ,נשמעו קולות שחלקם מנצל את הצורך בקרח וגובים מחיר יתר על בלוקי הקרח, חברת קרח בע"מ שקבלה כסף ב,עבור בלוקי קרח ומסרה בטרם חולק הקרח, שוברים לרכישה למפרע , שמקום מושבה בשוק מחנה יהודה פינת אגריפס, להחזיר מידית את הכסף שנלקח למפרע , ולחדול לגבות כסף לקרח למפרע.
זוכרים אנו את עגלות בלוקי הקרח שסבו בשכונות העיר בשנות הארבעים , מעיין צריפי עץ על עגלות, המוכר בעת שעבר בשכונות צלצל בפעמון וזעק בשארית קולו מהחום קרח קרח , קרוניות קרח אלו סיפקו בלוקי קרח לחנויות ובתים פרטיים.
ליד העגלון ישב נער צעיר כשוליה ,כאשר הגיע העגלון לנקודת חלוקה ,היה יורד מכיסאו בעגלה ועמו השוליה שאחז בשק שעליו היה מניח העגלון רבע או חצי בלוק ושולח אותו לבית הלקוח בבתים שבחלקם היו בני כמה קומות בלווי צעקה אל תתעכב ,משחזר השוליה נעמד שוב ליד העגלון וקיבל שוב את ההזמנה שאותה מיהר לספק לבתים ,יש והיה מקבל לידיו שנים שלוש הזמנו למשפחות שונות באותה הקומה ,ואז היה חוזר שוב ושוב עד שההזמנות בחנייה הזאת סופקו, שכרו של השוליה נע בסביבות העשרים גרושים ליום עבודה .
בשנת 1946 עקב המחסור בקרח בעיר הוחלט כי מכירת הקרח תעשה באמצאות תלושים מחיר בלוק בן חמישה קילו יעלה 27 מיל, כול זאת עקב המחסור במוצר במיוחד בעיר בבתי החולים ובבתים הפרטיים, את הקרח היה ניתן לקבל אחת ליומיים כנגד הגשת תלושי הפנקס, חלוקה שוויונית זאת נקבעה על ידי שלטונות המנדט, אל כול עגלת חלוקה צורף שוטר חמוש למשמורת.
לקראת החג החלה מכירת הקרח ביום ערב החג ,החל משעות הבוקר המוקדמות, אך השלטונות הורו לבתי החרושת למכור קרח ,גם בימי החג לחולים עם תעודות רפואיות לשימור התרופות.
יצירת חלוקת הקרח נערכה לאחר בדיקת הייצור של מפעלי הקרח העירוניים בירושלים ,שייצרו 39 טון קרח ליום (1560 בלוקים) בני חמישה קילו ,עד מחצית שנת 1945 סופקו לירושלים מתל אביב 15 טון , אך הספקה זאת נפסקה עקב מחסור בקרח בתל אביב.
עד שנפסק היבוא של הקרח מתל אביב סופקו כשלושים טון קרח ליום למוסדות ובתי חולים ,ותשע טונות לצרכנים פרטיים, אי לכך בתקנות החדשות יונפקו 5 קילו למשפחה אחת ליומיים ,ניתן היה לקבל תוספת כנגד הצגת תעודה רפואית של חולה נצרך ,תהליך החלוקה בידי המחלקים התבצע בלווי פיקוח צמוד של שוטרים חמושים ,שאותם החליפו חיילים משוחררים מהצבא ,על מנת לשוטרים לבצע את עבודתם הרגילה, מפקחים גם ימונו לבקרה במפעלי יצור הקרח.
את האישורים הרפואיים שנכתבו בבית החולים הדסה ,או בקור חולים או במרפאת קופת החולים ,להוספת מנת קרח, נדרשו החולים להגיש בין השעות 8-10 במשרד קואופרטיב ברד ברחוב אגריפס מול קולנוע עדן.
האגודה השיתופית חברת ברד לממכר קרח בירושלים ,פרסמה הודעה בסוף שנת 1945 ,להירשם לרשימת חלוקה קבועה בעזרת פנקסי תלושי הקרח לאספקה מסודרת דרכם של קרח
בסוף שנת 1946 הצטרף מפעל קרח חדש בתל ארזה בירושלים, המפעל הוקם בעזרת הון שגייסה העירייה מארבעה משקיעים , מאחר ולמפעל נדרש חשמל שהיה בחלקו בשליטה מהנדסים ערבים סורבה בקשתם ,אי לכך נרכשו גנרטורים שיספקו חשמל בעזרת מזוט, קושי נוסף היה באספקת המים ליצור מעיריית ירושלים, בבניית חדרי הקירור השתמשו בידע של המהנדס איסר שניידר לניצולת מקסימלית של השטחים בשבעת חדרי הקירור .
תוספת זאת ליצור בלוקי הקרח בירושלים ,הוסיפה כמות של 1400 בלוקים מדי 16 שעות, הזיכיון למכירת הקרח נמסר לאגודת החיילים המשוחררים, בלוקי הקרח ימכרו במחיר קבוע למניעת ספסרות.
בסוף שנת 1945 הכריזו בתי החרושת בירושלים על שביתת יצור מכיוון שהעירייה בירושלים צמצמה את כמות המים הנדרשת ליצורו, לאחר שהנושא טופל ,חזרו החיים למסלולם.
בשנת 1951 , עקב כניסת החגים ,ומחסור במים שלא סופקו מהעירייה בכמות הנדרשת לא פעלו בתי החרושת לקרח במלא עוצמתם ,בתל ארזה ובקריית שאול בירושלים , כמויות מזון שהוכנו לחג הושלכו לפח האשפה, תושבי ירושלים נהרו ביום שישי ושבת לפתחם של המפעלים ולמרכזי החלוקה כולל מרכז הקרח ברחוב אגריפס ליד הפלאפל במחנה יהודה בתקווה לרכוש בלוקי קרח,
כתוצאה מההתקהלות ,החלו ריבית ומכות בין האנשים שניסו לשים את ידם על מצרך נזיל זה, המרמור גבר כאשר נתגלו אנשים בעלי פרוטקציה מקבלים בלוקי קרח מהדלת האחורית ,ואף היה ניסיונות בחצות לפרוץ למפעל ולקחת בלוקי קרח בכוח, לעזרת התושבים ,כנסה המשטרה ועזרה בחלוקת קרח אך הכמויות הקטנות לא הספיקו לכולם.
התסכול גדל בשנה שלאחריה שנת 1952 שנוצר שוב מחסור , עקב מחסור בכמה חוטי חשמל להשלמת מפעל הקרח החדש בקטמון , עקב הזנחה של משרד המסחר והתעשייה לטפל בהזמנת החוטים.
אספקת קרח נדרשה בשוק ממחנה יהודה לצורך קירור בשר באטליזים, דגים בחנויות הדגים ובחנויות המכולת לשמירת החלב והגבינות ועוד.
גם במושבה היוונית נפתח מפעל לקרח שהיה ברחוב רחל אימנו ומרכז חלוקה לקרח בפינת הרחוב של נעלי מועלם בית סמכה ,עם רחוב עמק רפאים .
תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.