התחבר
העיר העתיקה אכסניית סנט פאולוס הזואולוג ארנסט שמיץ
תודה לפרופסור יוסי לשם על עזרתו בכתיבת המאמר.
לאחר בנייתו שימש מבנה אכסניה סנט פאולוס לשימושים שונים , את המוזיאון לזואולוגיה במרתף הקים האב ארנסט שמיץ בשנת 1908, בעת שניהל את בית הספר לנערות באכסניה אך האב ארנסט שמיט נודע גם כזואולוג, והתעניין במיוחד בבעלי חיים הנזכרים במקרא.
הוא פחלץ בעלי חיים ארצישראליים שצדו עבורו ציידים בדואים והציגם בארונות תצוגה שבנה במרתף, יודעי סוד סיפרו שמסתתרים שם פוחלצי חיות נדירות, בהן אייל הכרמל, ברדלס, נמר ואפילו תנין מאחרוני בני מינם שניצודו בארץ.
האב ארנסט שמיץ היה איש דת וזואולוג גרמני ,כאשר החל זרם הנוצרי הפרוטסטנטי בגרמניה להתחזק ,סולק שמיץ בתקופת שלטונו של הקנצלר ביסמרק ,ממוסדות הדת עקד דבקותו בזרם הקתולי , במוסדות שבהם שימש גם כמורה ועבר באיי מדירה שבאוקיאנוס האטלנטי ,שם שרת כשלושים שנה כמורה והמשיך בעבודתו בתחום הזואולוגי , עבודה זאת משכה את עיני האיגוד הגרמני למען ארץ הקודש ,ששלחה אותו לשרת בארץ ישראל כמנהל המוסדות הקתוליים במקום המנהל וילהלם שמיט שנהרג בתאונה.
במשך שנים גילה ,חקר וערך מסעות ברחבי הארץ על מנת, למיין זנים חדשים של בעלי חיים כמו סוג של קרקל וסוגי נמלים בארץ ישראל כמו הקמפונית זוחלים ,יונקים ועופות כמו תנשמת לבנה , והרחיב את החומר המדעי שנאסף בעזרת מיון וכתיבה מדוקדקת של ממצאיו , חלק מהחיות שפוחלצו נשלחו לעיבוד במוסדות מפורסמים בברלין על מנת לשמר את איכות הפחלוץ ,חלקם נותרו במוזיאון הטבע בברלין ,והשאר הוחזרו לאחר מכן וצורפו לאוספיו במוזיאון הקטן שפתח באכסניה.
האוסף הנסתר הזה הכולל את הנמר האחרון שניצוד בהרי ירושלים, פוחלץ של תנין יאור, מבין האחרונים שניצוד בנחל התנינים, מאזור ים המלח מוצג פוחלץ של הברדלס האחרון סוגי קרקלים (חתולי בר שנעלמו ממפת הטבע בארץ ישראל, שפני סלע , ראם ,אייל הכרמל עיט שחור מאזור ים המלח באוסף המקורי היו גם מוצגים של פריטים מארצות שונות בעיקר מאיי מדירה ,כמו ציפור גן עדן ואפודי הזהב שנעלמו גם כן ונמצאו באוסף.
אחד מהסיפורים היותר מיוחדים אודותיו ,קשורה לחסידה ,שנפשה ליד בריכת המים של בריכת ממילא בירושלים בתחילת המאה העשרים , ,זמן קצר לאחר הגעתו לירושלים ערך שמיץ סיור בבריכה, בעת צפייתו בלהקה .הבחין שמיץ כי אחת החסידות ענדה טבעת הטבעה בצבע כסף על רגלה , שמיץ ירה בחסידה ובחן את ההטבעה שלרגלה, וגילה שהטבעת שהחסידה ענדה טבעת שהוטבעה בהונגריה .
על הטבעת הוטבעו הספרות 293 והאותיות HU שציינו שארץ המוצא היא הונגריה, מיד ישב שמיץ וכתב למטביע הטבעת על רגלה של החסידה, במכתבו ציין שמיץ כי החסידה עפה מעל לאלפיים קילומטר במשך שמונה חודשים ,עד לנחיתה בבריכת ממילא ,המטביע ההונגרי של הטבעת ,השיב לו כי הטביע עוד כאחד עשר טבעות נוספות על חסידות .
בזכות שמיץ שהבחין בטבעת שעל החסידה, הוברר כי בנדידת הציפורים מאירופה ,הם עוברות גם מעל לשמי ארץ ישראל ועוצרות למנוחה במקווי מים בדרכם ,אך הגילוי הגדול הוא שהתברר כי מלאכת ההטבעה באירופה החלה בסוף המאה התשע עשר.
סיפור נוסף קשור לביצת היען המוצגת באוסף ,כיוון שהיא שייכת לתת מין של יען שחיי בצפון הארץ ובסוריה בעבר, והביצה שונה מביצי יען שאנו מכירים מאפריקה, בביצה זאת נותר עובר של יען ,שבעתיד נוכל לנסות ולהשתמש בגנים שלו או בדי אן איי, במאמץ של שיבוט להחזיר את המין לאזור.
את אחד מהדובים הסורים האחרונים באזורנו ,צד הצייד אלפרד רוף , למרות בקשותיו של שמיץ לא הסכים אלפרד רוף למכור לו את הדוב ,שעורו שימש אותו כתפאורה במלון טבריה שהיה מנהלו, למרות זאת הצליח שמיץ לרכוש את הדוב האחרון שניצוד בסוריה ולהציגו במוזיאונו.
לפני מלחמת העולם הראשונה, עזב שמיץ את האכסניה סנט פאולוס ועבר להתגורר באכסניית טבחה ,ומשם עבר לגור באכסניית נזירות בכרמל שם גם נפטר ,אוספו נותר עלום ופרט לשמועות ,שהוא באיזה מקום בעיר העתיקה לא נראה לזואולוגים עד אחרי מלחמת ששת הימים.
האוסף המפוחלץ עצמו שהתגלה בתוך ארונות זכוכית במרתפי האכסניה , עבר תקופה קשה מהעדר תנאי טמפרטורה נאותים ומשימוש ללימודי טבע באכסניה של התלמידים ,לאחר משא ומתן שארך מעל עשרים שנה הסכימו קברניטי העדה הנוצרית ,להשאיל את האוסף לשיקום ולתצוגה במוזיאון הטבע בתל אביב ,באגף בקומה השלישית שנקרא על שמו של ארנסט שמיץ.
אולי בזכות האוסף המיוחד שנותר של חיות שחיו בארץ ישראל בעבר ונכחדו , ניתן להבין את הצורך להגן על הטבע למען הדורות הבאים.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.