קיבוץ גזר אחרי הכיבוש וחזרתם של החברים שנותרו בחיים

הנותרים בקרב גזר ,שחזרו לאחר הקרב החלו בפעילות לשיקום הקבוץ, אלא שחסרונם של הנופלים וחבריהם השבויים ,גרמו לנותרים למועקה ולייאוש בקיבוץ גזר החקלאי שבטרם הקרב הצליח לשגשג , בקשותיהם הדחופות לקבל עזרה והבאת חברים חדשים וגרעיני התיישבות לקיבוץ לא נענו.

כתוצאה מכך החלו ותיקי המקום לעזוב ולהתפכח מהגשמת הרעיון הציוני להתיישבות, רק לאחר מבצע סיני בשנת 1956 ,הגיעה קבוצה של כשישים צעירים חברי הכשרה מצרפת ומצפון אפריקה .

חברי המשק הוותיקים לא הצליחו לבלוע את הדעות החדשות שלא תאמו את מטרת ההגשמה הצינית על פי דרכם , לא הסכימו כי כספים שהגיעו בשילומים לא נכנסו לגזברות המשק ,אלא נותרו בכיסי מקבלם, הדעות החדשות בנוסף שדרסו את האידאליים שעליהם התחנכו הוותיקים .

חיכוכים בין החדשים לוותיקים ,גרמו באבחת יד לרצון לנטוש את הקיבוץ ויש להוסיף לכך ,את הייאוש והמועקה שנותרה ,מאי הגעת העזרה בזמן הלחימה והטראומות שנותרו מהקרב עקב אובדן חברים ובני משפחה .

הוותיקים הבינו גם ,שקבוצות הכשרה נוספות לא יגיעו לעזרה ,לביסוסו האנושי של הקיבוץ, סיבות אלו גרמו לגל עזיבה גדול של הוותיקים וגם של הצעירים שגידלו ילדים ולאחר שמערכת החינוך בקיבוץ קרסה ,עקב סגירת בית הספר וחוסר התוחלת כצעירים לעתיד בקבוץ .

בשלב הזה של הייאוש ,החליט יתרת המייסדים הוותיקים לנטוש את הקבוץ על קבוצה זאת נמנו גזבר הקיבוץ ,מזכיר הקבוץ, מנהלי הענפים החקלאיים , בקיבוץ נותרו בשלב זה ,מספר צעירים מההכשרה שמינו את יעקב זרקא אחד מחבריהם כמזכיר הקיבוץ .

צעירים אלו פנו לשלטונות בהודעה בהולה, שאם לא יגיעו עוד חברים לקיבוץ הם ינעלו את השערים בעזיבתם, מיד נזעקו חברי איחוד הקיבוצים והקבוצות ושלחו פלוגה של חברים לעזרה , עד שיגיעו הכשרות חדשות של מתיישבים על מנת להשאיר את הקבוץ בחיים.

אלא שחזונם לא התגשם והקיבוץ ננטש בשנת 1965 והוקם מחדש בשנת 1973 , בין השנים הללו נעשו מספר ניסיונות לאכלס מחדש ולהחיות את הקיבוץ, אך אלו נכשלו ובמקום נותרו צוותים ששימרו את המבנים והחצר להתיישבות הבאה .

מיקום