קיבוץ גזר ספור הקרב הנעלם

ההפוגה הראשונה שנקבעה במלחמה ב 11,6,48 וחוסר האיום המידי על הקבוץ יצרו אשליה, כי הקבוץ גזר יתחמק מהלחימה בסביבה, אך לא כך סבר האויב שמסביב ,יום לפני תחילת ההפוגה הגיעו לקבוץ כעשרה חיילים ללא נשק ,על מנת להתרחץ ולנוח בקבוץ השלו, ובכך היו בקבוץ 68 לוחמים להגנתו.

קיבוץ גזר מוקם בחלק המערבי של חזית לטרון ,בחלק המזרחי פנה הקבוץ לכוון חזית העיר רמלה, על הכביש המוליך לירושלים העובר ליד הקבוץ נערכות ומתארגנות מחדש עם משורייני ליווי השיירות בדרכם לירושלים הנצורה.

בחמישי ביוני 1948 ,החלה התקפה של חטיבת גבעתי במהלך מבצע נחשון, בקיבוץ גזר התארגן הכוח ,שעלה לכבוש או לעקוף את משלטי האויב השולטים על הדרך לירושלים.

חברי הקיבוץ צורפו לחלק מהכוחות ,על מנת לסמן לכוח מסלולים נסתרים למעבר בדרכם למבצע הרגלי, הם גם הוליכו את הכוחות לפעילות של פיצוץ גשרי מעבר ונתיבים שימנעו החשת כוחות של האויב לקרב, ערביי הסביבה בעלי האדמות נהגו בתקופה זאת להגיע לקיבוץ ולבקש על סמך היחסים הטובים שהיו בעבר ,רשות להיכנס לשדותיהם על מנת לעבדם.

לעומתם ממשיך הקבוץ בשגרת חיו ,פעולות הקציר ממשיכות אפילו בחלקות הסמוכות לכפרים הערביים שבסביבה , כוחות חטיבת גבעתי ממשיכים בכיבוש הכפר הערבי שלמרגלות תל גזר, כובשים את אל קובב הכפר הערבי הגדול שליד לטרון שתושביו נסו מהפחד ,במקומות שנכבשו מוצבים כוחות מהחטיבה לשליטה על הדרך.

אנשי הקבוץ מבקשים ,כי גם בגזרה המזרחית בכפר אל ביריה ,המרוחק כתשע מאות מטר מהקיבוץ , כפר המפריד בין העיר רמלה לקבוץ ,יוצבו כוחות למניעת כניסה ממנו לקיבוץ, בקשתם נענית בשלילה.

החלטה גרועה זאת ,זאת גזרה את גורל הקיבוץ בהתקפה הפתאומית שנערכה בעשירי בחודש יום לפני כניסת ההפוגה מכוון שכול מפקדי הכוחות הלוחמים, הבין כי מה שייכבש בטרם ההפוגה ייחשב כשיפור עמדות .

הקיבוץ שמיקומו בלב כפרים וערים ערביות החל בהכנות הגנתיות ,לא בהתלהבות יתרה כי האנשים האמינו לסיפורי הרהב של בחורי הפלמ"ח ,כי מיד תיכבש העיר רמלה באותה תקופה אף מצא הקיבוץ את עצמו תחת הפצצות אקראיות של מטוסים מצריים ,ומספר מבנים נפגעו וחלק מהשדות הבשלים עלו באש.

ימים ספורים לפני ההתקפה פונו מהקיבוץ הילדים והנשים והועברו לעורף, בצהרי היום בעשירי ליוני ,התגלה כוח ירדני בפיקוד בריטי הנכנס להתארגנות בכפר אל ביריה בכביש הנסתר המוליך מגזרת לטרון .

התותחים שנגררו בידי המשוריינים ,מוצבים בעמדות ירי בין בתי הכפר הערבי לאחר מכן מקיף הכוח המשוריין והרגלי את הקבוץ מכוון דרום ומזרח על מנת לבצע כיתור ומניעת הגעת כוחות ישראלים לעזרת הקיבוץ.

אשליית הביטחון והאופוריה בקבוץ התבדו ,בצהרי היום שלפני תחילת ההפוגה כאשר טור משוריין שכלל מספר תותחים שני טנקים ושבעה משוריינים שגררו תותחים של הלגיון הירדני בפיקוד קצינים בריטים ,שאחריהם נעו חיילי חי"ר מהלגיון, וערב רב של אספסוף ערבי מוסת להשמדה וביזה שהורכב לכפריי הסביבה , הסיבה לכיבוש הקיבוץ ,הייתה אסטרטגית מבחינת הצבא הירדני להמשיך לשלוט על הדרך לירושלים .

המידע על ההתקפה המתקרבת ,הועברה בעזרת האלחוט למטה החטיבה ,למודי ניסיון העבר של הירדנים ,גרם להם להשתמש בשריון להפגזה מרחוק , על מנת לתת לגלי התקפת הרגלים לפרוץ מכמה כיוונים ,בניסיון לפרוץ את קווי ההגנה והגדרות שמסביב לקיבוץ שהיו כאלף שמונה מאות מטר של הקף מסביב לקבוץ .

אנשי הקיבוץ עדיין האמינו כי כוחות הצבא הישראלי המוצבים בתל גזר ובאל קובב יחושו לעזרת אחיהם הנלחמים, תקווה זאת עמדה אל מול עיניהם של הלוחמים בקיבוץ שנלחמו בחירוף נפש מול כוחות גדולים מהם והמצוידים בכוח אש ארטילרי ובשריון.

אנשי הקיבוץ האמינו שעליהם רק להחזיק מעמד עד בואה של העזרה, השדרים ממטה החטיבה חזרו על עצמם החזיקו מעמד בכול מחיר העזרה בדרך, מילים נבובות חסרות כיסוי .

תחילת הקרב החל בהפצצה של מתקנים ומבנים בקבוץ שהסבו נזקים חמורים בקיבוץ ולעמדות ההגנה הבודדות שהיו מעל לשטח ולא חפורות ,לאחריהם נערכו שלוש התקפות משולבות של הצבא והאספסוף על הקיבוץ במטרה למוטט את ההגנה הרופפת ולפרוץ לקיבוץ, למרות מסת הפגזים והירי שנורו על המגנים הצליחו אלו למנוע את החדירה.

יש לזכור כי לא הוחשה תגבורת כפי שהובטח, הנשק בקיבוץ לא היה מתאים ולא מספיק. הביצורים לא עמדו נגד אש ארטילרית, אנשי גזר לא קבלו עזרה מחטיבת גבעתי שהקיבוץ היה תחת גזרתה  מערכות הקשר לא חוברו לקיבוץ נען, לחולדה ולפלמ"ח.

בשלב הזה יחידת חיילים מבוגרים שישבו על תל גזר בדרומו של הקבוץ, נסוגו והותירו עוד גזרה חשופה לחיילים הירדניים התוקפים, בקשות העזרה הרבות שנשלחו מגזר לכוחות הצבא שמסביב ,הושבו בתשובה לקונית כי העזרה בדרך ושעל מגני גזר לעמוד בהגנת הקיבוץ עד שיגיעו כוחות התגבור , החלק הכואב שמסביב לקבוץ היו כוחות גדולים של צה"ל שלא חשו לעזרה .

תוצאות הלחימה בשלב הלחימה הזה , היה גרוע מבחינת הנצורים ,עקב מספרם הגדל של הפצועים וההרוגים וציוד הלחימה בעיקר המקלעים יצא משימוש , בהתקפה נוספת ולוחצת של מאות המסתערים על הקיבוץ הצליחו חיילי האויב והאספסוף לחדור למבני המשק מכמה נקודות.

הלוחמים הנותרים נסוגים לעמדות הפנימיות ,בעמדת השער לחמו 11 חיילים שזרקו את הרימונים האחרונים ירו את כדוריהם האחרונים, לחמו בקרבות פנים אל פנים ונהרגו עד האחרון נוכח העדיפות המספרית של האויב ועומק כיסי תחמושתו ,גופותיהם נערמו בעמדת השער.

שארית הכוחות הלוחמים היהודים בקיבוץ ,לאחר השעה ארבע ,נאספו למלחמת ייאוש ,במספר מבנים ומסביב לבונקר המרכזי העמוס בפצועים שליד חדר האוכל , שם המשיך הקרב כעוד שעתיים ,עד שהמגנים הבינו כי העזרה לא תגיע ,לאחר ארבע שעות של לחימה נואשת מתחילת הקרב ,החליטו המגנים הנותרים להיכנע ,בתחילה הפצועים והנשים שהיו בבונקר המרכזי , אלא שהראשון שנשא דגל לבן נורה מיד שיצא להיכנע, בתום הקרב מוסעים לשבי שלושה עשר חברי גזר, ארבעה מהפלמ"ח והרופא.

בתעלות ,בעמדות ובשאר רחבי הקיבוץ נותרו 18 חברים ,חברה אחת ותשע חיילים שהתארחו בקיבוץ שרועים על הקרקע  ,חלקם של גופות החברים היה קשה לזיהוי עקב הפגיעות הקשות שספגו בעיקר מהארטילריה של הפגזים .

קבוצה קטנה של חברים שנאספו בפאתי הקבוץ ,החליטו לפרוץ את המצור ולהימלט דרך השדות לשטח של הקבוץ נען , שאר הלוחמים ,הנשים והפצועים נאספו בידי הכובשים שבלחץ ההמון רצו להרוג את כולם ,אלא שהקצינים הבריטיים שעמדו בראש הכוח ,מנעו זאת בטענה כי קבלו הוראות ברורות מידי מלך ירדן להעבירם לשבי בירדן.

בשלב הזה ,שלושה מבין הפצועים הועברו בתחילה לבית חולים שדה ליד העיר רמלה, שאוכלס בידי רופאים מתנדבים מצריים , השאר הועמסו על אוטובוס שהביא את החיילים למנוחה בקיבוץ טרם הקרב ונותר עם נהגו ,האוטובוס הסיע את השבויים בתחילה לעיר רמלה .

בשעות הערב ,חדרה יחידת פלמ"ח מחטיבת יפתח ,למשק הכבוש והפיצה לכול עבר בירי ובהרג של עשרות מהאספסוף שהיה עסוק בביזה והשליטה בגזר חזרה ללא קרב לידיים יהודיות .

בודדי חברי המשק, שפרצו את המצור ונסוגו לנען ,חזרו לקיבוץ בשעות הערב המאוחרות ,ביחד עם מספר חברים שנעדרו מהקיבוץ ביום הקרב , ופנו לקבור את 19 מחבריהם מתיי הקרב ,ועוד תשעה מחיילי צה"ל שהיו בקבוץ ונפלו להגנתו .

הנשים השבויות הועברו בתחילה למעצר בבן שמן ,הגברים השבויים ערכו מסע רכוב משפיל בדרכם ומעבר בהמון מוסת ערבי בערים הערביות בגדה ובעבר הירדן ,עד שהגיעו למחנה המעצר בירדן והצטרפו לחבריהם שנפלו בשבי בעיר העתיקה ובגוש עציון ואנשי נהריים .

חלק מסיפור הקרב בגזר הקשור לפצועים שנלקחו לטיפול בבית חולים ברמלה הערבית ,למרות רצונם של האספסוף וחיילי הלגיון, להעמיד ליד הקיר את כול השבויים והפצועים ולקצור בהם את הטבח מנעו קציני הצבא הבריטי ,שפיקדו על הכוח של הלגיון שכבש את גזר, בהודיעם כי המלך הירדני רוצה את השבויים בחיים.

חלק מההרוגים נהרגו בידי האספסוף במהלך הכיבוש ,למרות שנשאו דגלי כניעה לבנים, בהתערבות הקצינים הבריטים הועברו שני הגברים והאישה הפצועה מקרב גזר, לבית החולים השדה שהוקם ליד העיר רמלה ואוכלס ברופאים מתנדבים ממצרים .

הפצוע הקשה נפתלי זיינפלד שנפגע מרסיס פגז של טנק בחזהו ,הפצועה רותי והפצוע יצחק מילוא, אחד מהרופאים המצריים לקח לחסותו את הפצועים והבטיח להם שישמור עליהם ,את נפתלי עקב מצבו הקשה ,החליט הרופא המצרי לנתח מיד, למרות שלא היה בידו מכונת צילום על מנת שיראה את מיקום הרסיס .

הפצוע מילוא לא נותח והועבר עם יתר הפצועים למחנה השבויים בירדן, אלא שנפתלי והפצועה רותי היו בסכנת נפשות מצד האספסוף שדרש לקבלם על מנת להורגם.

מיד החלו מפגשים חשאיים ,לחלץ את השניים מבית החולים השדה שליד רמלה, רותי הועברה למחנה השבויות של קרב גזר ,שמוקם ליד בית שמן שבועיים לאחר הניתוח הועלה נפתלי על מכונית הרופא ,שהעבירו לידיים ישראליות תוך מעבר בין האספסוף ברמלה ובלוד ,תמורת מעבר חופשי למשפחת חברו של הרופא המצרי מהעיר רמלה ,בטרם תיכבש בידי הצבא הישראלי.

סופו של הסיפור היה בנסיעה של שלמה גור אריה, ישראלי שיצא לטיול באוסטריה ,ובעת שנסע לסיור באוטובוס תיירים פנה אליו אדם שישב לידו שהציג את עצמו כרופא המצרי וסיפר את סיפור הניתוח ושלח דרישת שלום לפצוע נפתלי.

נפתלי הצליח להשיג את כתובתו של הרופא המצרי שעבד באחד מבתי החולים המדינה ערבית , הוא שלח לו מכתב כאשר ביקר נפתלי בארץ שעוני הקוקייה , מהדואר בשוויץ , הוא קבל מכתב תשובה מהיר ,אך למכתב התווספה בקשה שהרופא הנמצא בארץ עוינת לישראל ,עלול להיפגע ועל כן ביקש להפסיק לכתוב אליו.

במפגש של קרדיולוגים במצרים ,לאחר מלחמת ששת הימים ,אכן פגש רופא עמית מישראל את הרופא המצרי שאישר לו את הסיפור ואת הידיעה שהוא יודע שנפתלי נפטר ממחלת לב.

במחצית שנת 1953, נערכה האזכרה הראשונה הממלכתית והצבאית , בתום חמש שנים לקרב לזכרם של חברי קבוץ גזר והחיילים ,בעת נפילת הקבוץ גזר לידי חיילי הלגיון הערבי, בטקס השתתפו נציגי צה"ל ,ההורים השכולים ,חברי המשק וחברי מועצת גזר.

גילוי אישי
סיפור הסתרת הקרב של נפילת גזר במלחמת השחרור ,בעוד כוחות רבים חונים בסביבה ואינם חשים לעזרה , הגיעה לאוזני מהסמג"ד מיכה ליבנה שאביו לחם בקרב בגזר ונפל בשבי 34 שנה לפני קרב סולטן יעקב.

קרב סולטן יעקב ,שבו לחמתי כאחד ממפקדי הסיור, קרב שהסתיים בנפגעים רבים ובלא הגשת עזרה מאוגדה שלמה למרות הבקשות בקשר ,קרב שהסתיים במפגש בבוקר לאחר הנסיגה בחיילי האוגדה ,היושבים ליד הטנקים ואוכלים ארוחת בוקר ושותים קפה ,מחזה זה הזכיר לי את קרב כיבוש גזר, כאשר הכוחות מסביב לא הגיעו להושיט עזרה, מובן שגם קרב סולטן יעקב הוסתר שנים רבות .

בשנת 1884 ,הוענק פרס מגני גזר לאומנות ,לסרט אישי שנקרא אפיזודה קטנה וחולפת ,שהופק בידי מיכה ליבנה בוגר בית צבי , שחקר את קרב גזר בזכות אביו שלחם שם ונפל בשבי , הסרט דן במלחמתו של מיכה בקרב סולטן יעקב במלחמת לבנון הראשונה.

תכונות פילטר לוח

• מתאים לכל המשפחה
• מתאים לקבוצות

מיקום