התחבר
גליל עליון ימיו הראשונים של מחנה עולים חלסה והאגדות
מנהלה הראשון של מחנה העולים חלסה
מיד לאחר הגעת הקבוצה התימנית הראשונה לחלסה , נשלח ברוח ההגשמה הציונית ,נשלח אליעזר קרול מכפר גלעדי איש העלייה השנייה וחבר השומר שהקים את משרדו בביתו של מוכתר הכפר כמאל חוסיין אפנדי , אליעזר קרול כונה בבדיחות בשם מושל האי חלסה ,מכוון שלאחר שסיים את עבודתו היומית חזר ללינה בביתו שבקבוץ כפר גלעדי.
אליעזר קרול ניסה לגשר, להקים יסודות של התיישבות , להקים מוסדות ובעיקר שחק את נעליו במאבקו הבלתי נדלה אל מול המוסדות הממלכתיים והמיישבים לקבלת כספים להגשמת החלום.
אחרי שנה של עבודה מאומצת, כנגד הקיר של הביורוקרטיה הארצית הרים קרול את ידיו ,ופרש בייאוש מתפקידו כמנהל מחנה העולים חלסה , אך זקני הגליל טוענים ,כי החלטת המדינה להפוך את מחנה חלסה ,לישוב עירוני בניגוד לדעתו שיש להפכו לישוב כפרי ,שמשה טריגר להרמת ידיו לנוכח ניהול המחנה.
חלקם של הזקנים טוענים כי אנשי העלייה התימנית גרמו לעזיבתו מכוון שלא הצליח להתחבב עליהם בגין התנהגותו המתנשאת של וותיק עברי כלפי העלייה התימנית ,כמו כישלונו למצוא להם מקורות תעסוקה ופרנסה וממחשבתם כי אין קשר בינם לבין איש העלייה השנייה המנוגד לדעותיהם .
עוד טענו העולים כנגדו ,שלא הצליח להביא חשמל לתאורה למחנה ,אל מול הישובים מסביב שהחשמל הגיע אליהם והם היו מוארים והם חיו החושך טענה נוספת הייתה ,כנגד פעילות משאבת המים לשאיבת מי המעיין ,שכשלה והתקלקלה לעתים תכופות , והתושבים החדשים נאלצו כמו התושבים הערבים הקודמים בחלסה לשאת על כתפם כדי מים ופחים לתצרוכת אישית.
במחנה חלסה שרתה צרכנייה אחת ששמה היה "יחדיו " מטעם המשביר את 1300 הנפשות במחנה , שהיו המחנה בשנת 1950-1 ,מצב בלתי אפשרי הן מבחינת המלאי האוזל , הטורים הבלתי נגמרים לרכישה והעדר הכסף מחוסר עבודה שגררה אי קבלת כסף לקניות , לכן אחת לכמה זמן , נהפכו מדפים ושולחנות בצרכנייה שבהם הושלכו קופסאות שימורים של כרוב חמוץ (זה מה שהיה) מחוץ לחנות.
זעמם של הקונים ,שלא מצאו אוכל במכולת תמורת תלושי המזון או אפילו מוצרים שאינם נרכשים בתלושים ,גרם להכאת מנהל החנות וזבניו ,שהיה מזעיק את המשטרה ממטולה אלו היו מגיעים מפליאים מכותייהם במתמרדים וחוזרים למושבה .
בקיצור כול הטענות כלפי קרול מנהל מחנה העולים חלסה ,ואזלת ידו להשגת תקציבים למחנה , וחוסר חיבור בינם לבינו ,שגעו ועלו גרמו לקרול לעזוב לאחר שנת שרות התנדבותית.
אגדת חלוקת החלב היומית לתושבי המעברה ,שתחילתה כמעשה טוב שכשלה בבצוע ועמידה בעומסים , לפעולה מחפירה של טורי ילדים ונשים הנעמדות בעמדת החלוקה , הזועקים חלב חלב ומושיטים בידיהם ,כלים , צנצנות וכוסות לקבל מנת החלב המוקצבת מהכמות שנשלחה למחנה ,אך לא הספיקה לחלוקה היומית לנצרכים דבר שגרם בטור הממתינים ,לצעקות, קללות ובכי הילדים כלפי המחלק המסכן .
התופעה הגועלית חזרה על עצמה בשעות הערב ,כולל הדחיפות הקללות והבכי כאשר החלה חלוקת ככרות הלחם לתושבי המעברה, כמובן שהלחם לא הגיע לתחנת החלוקה בשעה היעודה מכוון שהגיע ממאפיה בצפת הרחוקה , אך היו ימים שנקראו פנצ'ר שבהם לא הגיעו משאית הלחם בכלל ,אך האנשים שנאספו בטור לחלוקתו , נאלצו להמתין זמן רב בטרם החלה החלוקה שבסופו של יום נגמרו כיכרות הלחם בטרם חולקה המנה לכול הנזקקים.
העולים בחלסה זעקו ,כי הם רוצים לחם ולא מכות באלות מידי השוטרים ,מכוון שתופעת המחסור והאיחור בהבאת הלחם התמידה , במקום לשפר את שרות חלוקת הלחם והבאתו , תוגבר מספרם של השוטרים שהובאו ממטולה, על מנת שיטפלו ביד קשה בעולים הממורמרים המייחלים ללחם, הטיפול כלל מחוץ למכות גם מעצרים למען יראו וירעו , אלא שהרעב מעביר על דעתו את העולה לפרקים ערכו אלו פשיטות על מכונית הלחם ושדדו את תוצרתו כאלפים כיכרות כמובן שהחלשים נותרו ללא כלום .
ואחרונה אחרונה לשכת העבודה שנדרשה לעמוד בעומס בקשות העולים לעבודה ,אל מול המציאות המספרית הקטנה של מקומות עבודה לתושבי המחנה, ששלחה את העולים לעבודות דחק בייעור ,בעבודה במחצבת כפר גלעדי מהלך הליכה של ארבעה קילומטר למקום העבודה, ובקיבוצים הסמוכים שהתווספה אליהם ,תופעת עיכוב המשכורות ,הן מצד המוסדות הממשלתיים והן מהקיבוצים יצרו מרמור רב ומהומות בלתי נפסקות .
על מנת לקבל את שכר עבודתם ,נאלצו העולים שעבדו להתחיל את יומם בחמש בבוקר בעמידה בתור , אלא שלרוב לא קבלו העובדים את שכרם אלא מפרעה בת 2-5 לירות על חשבון שכרם.
אני מציין כי נשים לא יצאו לעבודה מכוון שלא הייתה עבודה לנשים כתוצאה מכך ולמעשה המחסור בעבודה לנשים מנע מהן לעבוד על מנת לעזור לפרנסת המשפחה , על פי התפיסה השוביניסטית מקומה של האישה בבית על מנת לטפל בילדים, אך לפעמים נמצאה עבודה עונתית בעבור חלק מהנשים במחנה של קטיף או איסוף ירקות שהבשילו לקראת משלוחם לשווקים .
באחד מסיורי העיתונאים בשנת 1951 ,נשאל מנהל המחנה החדש איש עין חרוד , מדוע ישנם תורים ארוכים במחנה של עולים, השיב המנהל כי זהו יום חמישי שבו חלקו דגים לעולים לארוחת השבת, לכן עמדו האנשים על מנת לקבל תלושים לחלוקת תלושי המזון.
כאשר ניגשו העיתונאים לתור , התנפלו עליו הנשים בצווחות וסיפרו כי הן עומדות בתור מהשעה שלוש בבוקר על מנת לנסות ולקבל את התלוש הנכסף הרשו לי לספר מעט על הפקידים שנשלחו לשלם את משכורות העובדים .
נתחיל בבדיחה ,ששלושה פקידים מגיעים לטפל בתשלום אל מול תור ענק של עולים , פקיד אחד עובד ומצליח בשעה לקבל חמישה עובדים , שני הפקידים האחרים אינם במשרד העבודה לטפל בעולים ,אלא מתענגים על קרניה של השמש ועיסוקם בדברים אחרים .
אבל נניח שפקידים אלו ,היו מכינים את מעטפות הכסף במשרדם הראשי בעיר הסמוכה , ורק מגיעים ליום החלוקה, נעמדים מול התור ומחלקים מעטפה על פי שמו ופנקסו של העובד ,איזה תפוקה היו יכולים לעשות, ואיזה רף נמוך היה לעצביהם ומרירותם של העולים.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.