התחבר
הישוב בלפוריה ממוקם (שלושה קילומטר צפונית לעפולה) על כביש 60 בחלק המערבי של עמק יזרעאל.
לקראת סיום מלחמת העולם השנייה פעלה חברת קהילת ציון בראשות ב. רוזנבלט , "חברת קהילת ציון האמריקאית " שהוקמה בשנת 1914 , פעלה לרכישת אדמות מערבים בארץ ישראל ,בעבור יהודים מאמריקה ,חברה זאת הקימה חברת בת שנקראה "משק" שרכשה בארץ ישראל אדמות בעבור יהודים ממזרח אירופה.
חברת קהילת ציון ,פרסמה כרוז קורא לחיילים משוחררים מהגדוד העברי ששרת בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה ומהגדוד היהודי האמריקאי ,שהיא מעמידה קרקע בתל עדס (תל עדשים) במרחביה ובבלפוריה ,חברת קהילת ציון הכריזה שבישוב בלפוריה היא מתעתדת ליישב רק כמאה חיילים יהודיים משוחררים .
ספור חפירת באר המים
כבר בסוף שנת 1919 ושנת 1920 החלה בניית היישוב החדש בלפוריה, מאחר וספור המים היווה בעיה ,הוחלט מיד בשנת 1919 לחפור באר על ציר מימי הגשמים בעבור בלפוריה כדוגמת בורות המים בתל עדשים וביישובים הסמוכים ,העבודה נמסרה לקבלן שהחל את החפירה בנקודה שבה האדמה כללה סלעים דבר שהגדיל את ההוצאות ואת הקף העבודה.
חלה התמרמרות בין חברי ההתיישבות ,מכוון שבעבור העבודה נדרשו לשלם גם בעבור המתווך לעבודה 5% (לסרסור) מסך ההוצאות וגם למהנדס ולקבלן , כמובן שהדבר ייקר את העבודה ,את פינוי האדמה שנחצבה עשו במריצות במקום להעמיס על עגלות הרתומות לבעלי חיים דבר שייקר גם הוא את העבודה והאריך אותה.
כרגיל שכאשר נפגשים שני יהודים מתחיל נושא האגו והמחלוקות, ולכן החל סכסוך בין דרגי המנהלה הבכירים לאלה שמתחתיהם, ויכוחים בנושא המקצועי שגרמו לעזיבת מהנדס הפרויקט ,שאמנם עזב אך תבע את 5% מדמי ההוצאות על פי ההסכם השערורייתי.
כשהסתיים סוף סוף פרויקט חפירת באר המים ,התברר כי העבודה עלתה כפול כיוון שההוצאות התחלקו בין התשלום לפועלים ולציוד ,לבין ההוצאות של הפקידות ודמי התווך וההוצאות, והבאר עמדה וחיכתה למימי הגשמים על מנת שתתמלא.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.