לטרון חכירת שטחי עמק אילון המפורזים אחרי מלחמת ששת הימים

תודה לזקני קבוץ נחשון לעזרה בהכנת מאמר זה
בעיית החכירה של השטחים בעמק איילון, שלאחר מלחמת ששת הימים ,נתקלה במחסום לא צפוי שהעמידה הסוכנות (מחלקת ההתיישבות) ביחד עם מנהל מקרקעי ישראל שהאדמה הועברה לידיו למשמורת, בידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים (כשטח שנכבש בזמן ממלחמה) ושאין אפשרות להחיל על השטח את החוק היהודי, כיוון ששטחים אלו בניגוד לשטחים שסופחו בידי ישראל לדוגמא בגולן ובשומרון ולכן אין אפשרות להחזיר לקונים את רכושם.
מבחינה חוקית בישראל ,אין אפשרות לרשום או להחזיר השטח לטובת אנשי מנזר השתקנים (למרות הקושאנים וההוכחות לבעלות על השטח שהיה מפורז עד ששת הימים) ,אי לכך אנשי מנהל ישראל שנתמנו ביחד עם הסוכנות לנהל שטחים אלו ,שכחו מאנשי הקיבוצים שעיבדו חלק מאדמות אלו תחת אש של הלגיון הירדני ,במשך 17 שנים ,תוך סיכון חייהם ונפגעים, באנשיהם שכחו את שנות הסבל והמצוקה הכלכלית , בעת שמאבק זה הותיר את השטח בידי המדינה, והחליטו שרירותית על חלוקתו מחדש.
אני מזכיר גם את היהודים ,שרכשו אדמה ראס אבו מטרה בלטרון ,מידי המתווך היהודי מאיר גצל שפירא , בשנות השלושים של המאה הקודמת ,על מנת להקים יישוב יהודי ליד מנזר השתקנים מלטרון, רכישות אדמה שנותרו בעייתיות גם ליורשים, עקב העברת השטח לאחר מלחמת ששת הימים ,לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים (עקב היותו שטח כבוש) ואין אפשרות להחיל על השטח את החוק היהודי ,אין אפשרות להחזיר לקונים את רכושם.
התפיסה החדשה של מנהל מקרקעי ישראל, גרסה כי בשטח של עמק איילון ,המשתרע על קרוב לחמש עשר אלף דונם של קרקע חקלאית , יש להעביר כשני שליש משטחו ,לידי חברי המושבים שבסביבה ,בלא להתחשב בנקודות הזכות שעמדו לרצונם של שלושת הקיבוצים להחכיר את כול השטח לצרכי החקלאות של משקיהם .
למרות זאת כאשר הסתיימה מלחמת ששת הימים החלו שלושת הקיבוצים לחרוש את האדמה בקו השטח המפורז ועמק איילון ,כנגדם התייצב מנהל מקרקעי המדינה, הסוכנות ותנועת המושבים ,שלא בחלו בכול עזרה שקיבלו במאבקם בקיבוצים, על אדמות שעובדו על ידם בחלקה בטרם המלחמה, חברי שלושת הקיבוצים ,הגישו ערער על החלטת מסירת כשליש מהשטח לידיהם , והגיעו עד שר החקלאות דאז שיפסוק.
ההתייחסות בעיתונות שהודגשה "מטעם" המתנגדים לקיבוצים, נטען כי הקיבוצים עשירים ויש לתמוך במושבים, זרם של תנועה ארצית מכוונת כנגד הקיבוצים בארץ ככלל, יש לציין כי להצעות שהוגשו לשלושת הקיבוצים הייתה התנגדות גורפת מצדם ובסוף נותרו הקיבוצים עם מחצית מהשטח שהוחכר להם.