עמק יזרעאל היישוב זיכרון אברהם אדמות שיך אבריק

על אדמות שיך אבריק ,כביש 75 ,בסמיכות לנקודת התיישבות של גרעין הרועים ,עלו והתיישבו קבוצת חלוצים שהתארגנה בפולין בעיר לודז בשנת 1924 , האגודה שהתארגנה נמנתה על בני המעמד הבינוני והסוחרים ,הקבוצה נחלקה לשני חלקים חלק אחד היו בעלי הממון והחלק השני חברים חסרי אמצעים שהיו אמורים לעבוד במשקי רוכשי האדמות .
האגודה רכשה בכספי חברי הקבוצה בעלי היכולת ,ארבעת אלפים דונם בשטח של שיך אבריק ,מחברת משק חברת בת של קהילת ציון אמריקאית, החברה שהוקמה כחברה כלכלית ב-1923, על מנת לרכוש אדמות בארץ ישראל, חברת קהילת ציון האמריקאית התמחתה במכירת קרקעות בארץ ישראל ליהודים באמריקה ואילו חברת הבת משק התמחתה במכירת אדמות בארץ ישראל ליהודים ממזרח אירופה .
חברי האגודה זכרון אברהם השייכים לפועל המזרחי, רכשו כארבעת אלפים דונם , שילמה עליהם מעל לשמונת אלפים ליט"ש רק כשישים וחמישה אחוז מהשווי ואת היתר הבטיחה לשלם בתשלומים, בשנת 1924 עלו על הקרקע בעלייה הרביעית ,המשפחות הראשונות והחלו להכשיר ולסקל כארבע מאות דונם כחלק מהקרקע לעבודה חקלאית .
מכוון שכספם אזל והקבוצה לא הצליחה לעמוד בהחזר תשלום בעבור הקרקע ,החליטה בשנת 1927 חברת משק ,להפחית משטחם ולהחזירו לידייה חלק על חשבון חובם  ,בצר להם החליטו חברי הקבוצה להתחיל לחרוש את האדמה ולהכינם לזריעה .
אלא שקבוצת הרועים הסמוכה התריעה בפניהם כי הם עולים על שטח שהם חכרו מקק"ל אנשי האגודה זיכרון אברהם ,למרות שקק"ל התריעו בפניהם שהשטח אינו שלהם ,כיוון שעליו לא שילמו המשיכו לחרוש את השטח .
סכסוך האדמות החריף כאשר רועה בקבוצת הרועים הביא את עדר הכבשים ללגום מהמעיין שבגבול שבין הקבוצות, רגמו באבנים אנשי זיכרון אברהם את הרועה והכבשים של קבוצת הרועים כתוצאה מיידוי האבנים נפגעו ונהרגו מספר כבשים, ואז החל הסכסוך הגדול שאליו נכנסה המשטרה.
בעקבות הסכסוך התכנסה הסתדרות המועצה החקלאית והוציאה כתב גינוי לחברי אגודת זיכרון אברהם השייכים לפועל המזרחי, ואף פנתה לקק"ל שתקבע גבולות ברורים בחלקות של שתי הקבוצות , הסתדרות המועצה החקלאית אף ביקשה לקיים מגבית כספית ,מיישובי הסביבה על מנת להעניק מענק תמיכה לחברי קבוצות הרועים.
מכוון שחברי הקבוצה זכרון אברהם לא עברו הכשרה לעבודה חקלאית ,נדרשה מהם ללמוד תורה זאת על בשרם , חלקם התייאשו ועזבו (מוצאם ממשפחות סוחרים) ועברו להתגורר בערים , בעיקר בעת התחלת המאורעות של 1929 ,משפחות כץ, דובינסקי ורובינוביץ עברו לכפר יהושוע, שם חכרו מהמושב חלקות בנות שני דונם כמשק עזר
סיומו של הוויכוח על השטח של זיכרון אברהם, נותרו בשנת 1928-9 ארבע משפחות : משפחת שלמה ברוכוני ,זק,יודפרינד וכהן , בנחלות החלקיות שלהם ,לידם נותרה נחלת משפחתו של אלכסנדר זייד מאגודת השומר , ממש לפני תחילת הפרעות התיישב במקום האיכר רוז'ני מהפועל המזרחי חבר באגודת נחלת יוסף ,בנו של הרב מנרוכוב ,שחלם להקים על האדמה את ההתיישבות נחלת יוסף, אך נאלץ לבסוף לפנות את ביתו ולרדת מאדמות שיך אבריק בלחץ התנועה בזמן הפרעות.
בפועל בתקופת המאורעות בשנת 1929 נותרו בגבעות שיך אבריק רק אלכסנדר זייד ,רעייתו ציפורה ושני ילדיו ,שאר המתיישבים התפנו עד יעבור זעם ,במהלך המאורעות בעקבות התקפה על בית המשפחה של פורעים נתקלו בירי מבית המשפחה נסוגו חברי הכנופיה, והסתפקו בהצתת הגורן של המשפחה, לעזרתם הגיע חבר באגודת השומר וצעיר מצעירי קבוצת הרועים שנותרו לעזרה במיוחד כאשר אלכסנדר זייד הובהל לבית חולים עקב מחלה.
בסוף שנת 1930 ,נערכה ישיבה שבה השתתפו למעלה מחמישים נציגים מרחבי ארץ ישראל של הוועד הפועל בקרב חברי ההתיישבות של הפועל המזרחי , הסיבה להתכנסות הייתה המשל התיישבות אנשי הפועל המזרחי על אדמות שיך אבריק, בוועידה הועלו טענות של פגיעה בציונות הדתית, מצד חברי הקונגרס היהודי בהחלטותיהם ליישב את שיך אבריק בסיום הפגישה נבחר וועד שיטפל ביישוב מחדש של האדמות בשיך אבריק והגדלת שטחו של יער לנדוי בנטיעות נוספות .
טענות רבות הועלו כנגד הסוכנות היהודית ,שעודדה לדברי חברי המזרחי ,את רכישת הקרקע והעלייה לאדמות שיך אבריק ,בידי הגרעין של הפועל המזרחי ולכאורה חזרה בה ופועלת להחרבת המקום, ללא הצגת תוכנית חילופית, להקמת יישוב חדש לחברי גרעין זיכרון אברהם שנטשו את המקום עקב הקשיים.
בתהליך דעיכת ההתיישבות מחוסר תקציב , לרכישת ציוד חדש חליפי לזה שהתקלקל, שיפוץ צריפי המגורים שסבלו מפגעי הטבע, ומשק החיי שהזדקן אך לא חודש במקומו כתוצאה ממחסור במזומנים או בהלוואות, שהגיעו עד שבירת רוב המתיישבים ועזיבתם בתקופת המאורעות.
הסוכנות שיגרה מכתב לנציגי המזרחי בחתימת רופין ,שבו התחייבה להחזיר את התושבים במועד אחר בעת חידוש ההתנחלות מחדש בעתיד, אך לא התחייבה בלוחות זמנים להחזרת תמיכתה ביישוב מחדש, או במציאת פתרונות חילופיים לאנשים שעזבו, בשלב הזה של הודעת סגירת הנקודה, סגרה הסוכנות את המימון לתמיכה (תקציב הכלכלה) לאנשי הגרעין עד שייושבו מחדש.
בסוף שנת 1930 נערך משא ומתן בין הנהגת הפועל המזרחי לבין הסוכנות על מנת להעלות שוב 17 משפחות ליישוב בתמיכה במקום 25 המשפחות המקוריות, עוד סוכם שהסוכנות תתרום כספים לשאת בהוצאות החריש של הקרקע ביישוב תנועת המזרחי בשיך אבריק.
בעקבות הסכם עלו כשתיים עשר משפחות בחזרה ליישוב זיכרון אברהם ,אך הם נידונו לחיי עוני ודלות נוראיים ,כיוון שהתקציב שהוענק לכול משפחה מהסוכנות ,לא הספיק אפילו למזון בסיסי, אנשי הנהגת המזרחי הגיעו לנקודה ,נשאו נאומים חוצבי להבות להישארות במקום בהבטיחם לכל מאזין בארץ שאם יתעייפו אנשי היישוב יחליפו אותם חברים אחרים מהתנועה.
בישוב לא הוקם אפילו מבנה אחד מאבן לקבע , נאסר או ממחסור בתקציב בנייתם של לולים ורפתות, שאלת התקציב והמימון נשארת רק בטלגרמות העפות באוויר בין הסוכנות לבין המזרחי ובין ארגונים יהודיים באנגליה ובארצות הברית התומכים בהתיישבות , אך ההישג היחידי שהושג מזרם הטלגרמות, שלכול מתיישב ניתנה כמות זרעים, שהספיקה רק לזריעת 50 דונם תבואת חורף .
בזרעים אלו מתכוונים המתיישבים לזרוע כשבעים דונם לתבואת הקיץ , וממה יתפרנסו או ירכשו מזון ,בהעדר תזרים מזומנים, ניצלו חברי הגרעין ,את טוב לבם של אנשי כפר יהושוע ורכשו מוצרי מזון בסיסיים ולפעמים עופות במכולת בהקפה, אבל גם נדיבות כזאת סופה להסתיים, בצר להם החלו התושבים לגדל תרנגולות מטילות בלדי המתרוצצות בחצרם, רכשו פרה או שתים שאותם הם חולבים לתצרוכת שלהם ויש אפילו המצליחים למכור מעט חלב לתנובה .
במחצית 1932 החליטה הסוכנות להוריד מעט את הרגל מהמעצור ולתת סוף סוף לחברי הישוב, כאלפים לירות ששוריינו בעבורם בקונגרס הציוני, אך סכום זה וההשעיה במסירתו גרמו ליישוב להרהר באפשרות לפירוקו הסופי והצטרפות החברים לכפר יעקב .
בשנת 1934 נערך קידוח למציאת מים למרגלות הגבעה בעבור כפר יעקב ,הקידוח נכשל לאחר קידוח לעומק של למעלה ממאה מטר ,ולכן הועברה נקודת הקידוח למקום אחר הקרוב יותר לכפר יעקב ,בשלב הזה כבר התגוררו 24 משפחות באישור הסוכנות השייכות לתנועת המזרחי ושתי משפחוות שאינן שייכות לתנועה ועל חשבונם, החלה להצטבר רשימת מועמדים להצטרפות, נבנה ביישוב צריף המשמש כבית ספר וכבית כנסת .
כאשר בבית הספר לימד מלמד את ילדי הגן ומורה לימד את עשרת תלמידי היישוב , השוחט שימש כרועה עד שבוטלה רעיית העדר בטבע ,את שרותי השוחט קבלו החברים בידי שוחט נודד מכפר יהושוע ,בכפר החלו לשווק ביצים מהלול לתנובה , ואת תנובת החלב שיווקו למחלבה שבכפר יהושוע ומשם לתנובה.