עין חרוד וינגייט בקרב דבוריה

קרב דבוריה כנגד הכנופיות, הקרב שסימן את המפנה וראשית ההצלחה לרעיונו ללחימת גרילה בהתקפה ולא מגננה ,תוך תשומת הלב לתכנון והתקפה בנקודות חשופות בעורף האויב, תוך השמת יחידות מחייליו למארב בדרכי הנסיגה שלהם, ובעיקר פגיעה בראשי הכנופיות כמו אבו דורה ושייך נאיף זועבי.
קרב דבוריה נערך במחצית יוני שבו הנחילו כוחותיו של וינגייט מפלה לערבים, בקרב הזה נפצע וינגייט אך סרב להתפנות עד שהקרב תם, יומיים לאחר הקרב יצא סגנו ברדין עם שתי פלגות לסיור לאורך קו הנפט להבטחתו, בדרכו בעת שעבר בכפר בירה , נתקל בשרידי הכנופיה שהובסה המונהגת בידי שייך נאיף זועבי , בקרב שהתחולל הרגו אנשי הלילה 14 פורעים נוספים ,בעת הקרב החדש נפצע בורדין עצמו.
וינגייט עצמו שנפצע קודם לכן בקרב דבוריה , (והיה חבוש בעת שנמלט מבית החולים), למרות זאת החליט בתחילת יולי, לצאת למסע בכדי לפגוע במבריחי הנשק והציוד לכנופיות הערביות שבעמק, מכיוון שחקר את השטח לפני כן הבין וינגייט באיזה נקודות יבחרו המבריחים לעבור את הירדן ממזרח למערב.
לצורך זה ביצעו כוחותיו בראשותו ,מסע מפרך דרך ביצות ומעברים קשים ,על מנת להתייצב בנקודת המארב שתכנן, לאורך המסע נאלץ להחליף את חבישותיו שהזדהמו ממימי הביצות, למרות מגבלות הפציעה המשיך וינגייט להוליך את אנשיו ,בסופו של דבר הגיע הכוח בשעת ליל מאוחרת, ליעדו והניח מארב לכנופיה שמנתה מעל לארבעים אנשי כנופיות.
כאשר חידשה הכנופיה את מסעה לכוון העמק, היא נתקלה במארב והותירה אחד עשר הרוגים ומספר שבויים בידי אנשי הלילה, בתגובה שינו אנשי הכנופיות את שיטת עבודתם והחלו לטמון מוקשים בדרכים ראשיות וצדדיות בשטח .
זמן קצר לאחר מכן ,בעת שחיים שטורמן התלווה לשיירה של מנהיגי ההתיישבות לסיור באזור העמק ,עלה הרכב שבה נסע על מוקש שהטמינו הערביים, וינגייט שבאותו הזמן הרצה בקבוץ עין חרוד ,קבל את הידיעה המרה ופקד לאיסוף אנשי הפלוגה ,העמיסם על משאיות ופתח במסע לכוון נקודת המיקוש שליד בית שאן.
בהגיעו לנקודה נתן פקודה לתפוס את המטמינים ולהרגם, אלא שמחוסר מודיעין והפעולה החפוזה, נורו אזרחים שהתקהלו במקום מסקרנות ,כישלון יחיד של וינגייט בהתעלמו במשנתו להכות בפורעים בשקט בהסתר בלילה בנקודות שהוא קבע להכותם .
לאחר מספר פעולות הבין וינגייט כי בפעולות המארב והפגיעה הוא נחל הצלחה, אך במרדף שלאחר המארב הוא הצליח פחות, אי לכך הבין שכדאי לו לצרף כוח רכוב על סוסים ,שיתחיל במרדף מיד לאחר ההתקפה בתחילת אור היום ,בקשתו זאת הובאה בפניו של יצחק שדה ואפרים קרסנר (דקל) שאישרו את הבקשה.
אלא לאחר שהחל האימון ,שעל פיו היו הסוסים היו אמורים להיות שכובים במארב בהשקט, ורוכביהם היו משתמשים בגופם כעמדת ירי ,שלאחריה היו עולים על האוכפים ויוצאים להמשך המרדף, אלא שאימון הסוסים והצוות לקח זמן רב בוטל הרעיון לתוספת רוכבים לפלוגותיו.
עוד רעיון בנוסח סיפורי התנ"ך היה לוינגייט שהי מעריץ גדול של גדעון התנכי ,בקרב עם המידיינים , להכניס לשימוש שופרות שיכריזו על תחילת הקרב בפלוגותיו ,ויעוררו פחד ומורא בקרב חברי הכנופיות, אלא שאנשיו לא הצליחו להשיג שופרות והביאו במקומם חצוצרות כיוון שווינגייט שהתאכזב הרעיון לא הוגשם ונטמן בדפי ההיסטוריה .
ויכוחים אלו עם ההנהגה הצבאית הבריטית, גרמו למתנגדיו להצליח ולשלחו מארץ ישראל למשרת מפקד הגנה אווירית בבריטניה, כנגד ההתקפות הגרמניות על המדינה, אלא שאיש כמו וינגייט לא ישב על עכוזו ,ופעל לשלחו ללחימה עם רעיונותיו בחבש הכבושה בידי הצבא האיטלקי, אנשי פלוגות הלילה נתנו לוינגייט את הכינוי לורנס איש יהודה ,בהקבלה ללורנס איש ערב (שהקים את הצבא הערבי ונלחם עמו בערב הסעודית, על מנת למגר את הצבא העותומאני).

מיקום