ירושלים אגדת ארנונה ירושלמית משנת 1930

פסיקה שנקבעה במשפט שערכה העירייה נגד חייב ארנונה לעירייה משנת 1930-1
בשנת 1931 קבע השופט הבריטי בודילי ,בתביעה שהגיש העורך דין בן אהרון בשם לקוחו על דרישת העירייה לקבל מס ארנונה על ביתו של הנתבע, לאחר שבדק השופט את סמכויות העירייה המנדטורית והעותומאנית על שכונות ובתים שמחוץ לחומות העיר העתיקה , השופט בודילי קבע כי העירייה חרגה מסמכויותיה ולא הסדירה את הריבונות העירונית על נכסים בתים ושכונות ואפילו שטחים ללא בנייה ,שמחוץ לחומת העיר העתיקה.
בפועל רק בנובמבר 1931 ,הוצא צו מטעם הנציב העליון המפרט את השטחים השייכים ריבונית לעיריית ירושלים והחייבים במס ארנונה לעירייה, למעשה בחקיקה העותומאנית נתגלו אי דיוקים וחסרון של הוראות חוקיות להסדרת חוקים אלו או שמה נעלמו הוראות כתובות אלו במהלך מלחמת העולם הראשונה.
חטא אף השלטון הבריטי בנושא מחוסר תשומת לב לחקיקה כזאת, שבוצעה למען האמת בעקבות פסיקת השופט בודילי ושנתנה פתח לכול המתגוררים מחוץ לחומות העיר העתיקה להימלט ולהימנע מתשלום ארנונה לעירייה.
מאידך גיסא צדקה העירייה בדרישתה להרוויח כסף בעבור קופת העיר מנכסים אלו ,אך החוסר בפקודות והוראות חתומות יצרו מצב של אי בהירות וחוקיות ומנעו את דרישתם לקבלת מיסי ארנונה,כספים שאמורים לשרת את הציבור ולא את כיסם הפרטי של חברי המועצה, אך מחוסר כסות חוקית ,נכשלה העירייה בדרישתה והפסידה במשפט .

מיקום