התחבר
מודעה שפורסמה בשנת 1889 בשם חובבי ציון ,מודיעה כי השלטון העותומאני בארץ ישראל מאפשר לרכוש את אדמת אדמות דלייאקה, בחלק הדרום מערבי של הכנרת, כך תואר המקום אדמתו אדמת מישור שמנה ודשנה ונחלים מסביב האדמה והאוויר מסביב צח ונקי, הידיעה מספרת כי עוד בשנת 1885 ניסתה קבוצה שעלו מסלובקיה לרכוש את האדמה ורק האגרונום חיים קלווארסקי הצליח במשימתו .
עוד משבח בעל הידיעה מטעמו של דוקטור אבילה שהיה קניין אדמות ,כי אנשים רבים רכשו במקום אדמות במחיר של 10 פראנק ליחידת שטח,על פי הצהרתם השטח טוב לגידול חיטה וחלקו לכרמי ענבים, עוד הוסיפו כי על השטח נבנו בתים שהאנשים יתיישבו בהם בשנותיהם הראשונות ,עד שידם תהיה משגת לבניית בית משלהם על האדמה הדשנה שליד אגם הכנרת עוד מוסיף המהלל כי מים ישנם במעיינות נובעים שליד האדמה.
חלק מהאנשים שביקשו להגיע נרתעו מפאת סיפורי אנשי האזור על החום הכבד באזור ים הכנרת ,עוד מפרסמים סרסורי הקרקעות כי במקום תהיה קולוניה של מאתים משפחות דבר שימנע בעיות עם הפלאחים שבאזור.
בשנת 1905 סיפרו אנשי המושבה כנרת (אדמות דליקה ) כי החיים קשים ,בשנה זאת המתיישבים יוציאו רק חמישית תבואה ממה שתוכנן מאדמתם,, אין בית ספר ואין ילדים המדברים עברית למעשה הם טוענים כי המושבה איננה קיימת והמתיישבים תלויים בשכניהם הפלאחים שלו יעשו להם צרות ,
חברת הכשרת הישוב רכשה את אדמות מושבת כנרת ובעזרת יקא בנו בתים למתיישבים הראשונים מסרה לכול מתיישב מהראשונים מאה וחמישים דונם למשפחה לצרכי גידול גידולים חקלאיים,חומרי זריעה,כלי עבודה .
ספור הקמת חוות כנרת קשורה לרופין שעמד בראש המשרד הארץ ישראלי (הכשרת הישוב) ולדחיפתו לרכוש אדמות בעמק הירדן להתיישבות יהודית על שפת ים כנרת בתחילה ימי העלייה שנייה ,רכשה הקק"ל כמחצית משטח האדמה שרכשה מפיק"א , והחכירה אותה לחברת הכשרת הישוב, הרכישה כללה כאלף דונם אדמה מישורית וכאלפים דונם שטח בשיפולי ההרים, באותה העת אף רכשה כמחצית משטח הכפר אום גוני , על מנת להקים עליה את חוות כנרת.
הסביבות שהניעו אותה לרכוש את אדמות אום ג'וני היו :
הסיבה הראשונה : במרכזו של השטח ניצב מבנה של חאן הדרכים הישן, בעל הגג השטוח וקשתות במרפסת שהקיפה אותו, המצאות של המבנה שיכל היה לשמש כמקום מגורים לאחר השיפוץ ,בלא לבקש רשות בנייה של מבנה על השטח ,שהיה מאוד בעייתי בתקופה העותמאנית.
הסיבה השנייה : יכולת ההגנה על שטח החאן באמצעות חומה ועמדות הגנה המצוידות בחרכי ירי, שנתנו פתרון חלקי לבעיות ההגנה מפני בני השבטים הבדויים במיוחד בני השבט דחלייקה שמהם נרכשה האדמה, בני השבט היו תוקפים לפעמים לבד ולפעמים בעזרת שבטים סמוכים אחרים את החלוצים, פושטים על השדות וגנבים את התוצרת ולעתים אף רוצחים חלוצים שהתנגדו בשטח למעשי השוד.
הסיבה השלישית : היה רצונה של פיק"א – יק"א לבנות ליד החווה מושבת איכרים על המחצית של השטח שנותר בידה לאחר רכישת המחצית בידי הקקל, על מנת לעבותו במתיישבים חלוצים ציוניים ולקביעת עובדות בהתיישבות על השטחים שנרכשו.
לאחר שהתחברו שלושת סיבות אלו לרכישת הקרקע ולהקמת החווה ,החלו הפעילות לאכלוסה , הרצון להצליח במשימה הצריך השקעת משאבים גדולים לראות את הנדרש ולהקים וליצור התיישבות עברית סדורה ובעת ציות לצורכי החווה ,החקלאות וההתפרנסות מהגידולים החקלאיים בשטחיה.
בפועל הבעיה העיקרית הייתה השלטון העותמאני ,מהפקיד והשוטר הזוטר עד לאחרון אנשי צמרת הניהול והפיקוד ,שדרשו וקיבלו דמי לא יחרץ כשמן הנדרש לשמן את גלגלי ההינע כיוון שחל איסור בנייה על הקרקעות, הקימו החלוצים מבנים (ככסות לבניה) מבנים לבעלי חיים כמו רפתות, שנבנו בשעות הלילה ונתגלו עם גג בבוקר לפקידים ולשוטרים ,כיוון שעל פי החוק העותמאני אין להרוס מבנה עם גג ,נאלצו המבקרים העותמאניים לסעוד את לבם במזון טוב ,להצטייד בשמן לשימון המערכת ולנוע הלאה בתקווה שהבניה תימשך והשמן ימשיך לזרום לכיסים .
בראש החווה מטעם הכשרת הישוב ורופין נתמנה האגרונום ברמן ,שהלשונות הגדירו אותו כאיש ריב וחם מזג, זקני העלייה ספרו כיצד נתמנה לפני כן להיות מנהל הנטיעות ביער הרצל ליד קבוץ חולדה ,ששם הצליח לעורר את חמתם של החלוצים הנוטעים ,עד שעקרו את כול הנטיעות ונטעו אותם על פי דרכם מחדש.
תחילת הדרך והיחסים בים ברמן לחלוצים הייתה טובים, אלא שבמהרה קם לו יצרו והחלו המריבות ,השביתות והתסיסה הגדולה עד אשר הוזעק רופין ואנשיו מספר פעמים לכבות את הדלקות שפרצו לעתים ,למעשה ההתפוצצות הגדולה ארעה בשנת 1910 שאז הוכרז מרד ושביתה גדולה של העובדים למול שלטונו של ברמן המשגיח.
קבוצה של עובדים שכולם היו בני העלייה השנייה מאותה העיר רומני ברומניה , שקיבלו לסקל על עצמם ולהכין את שטחיה החקלאיים של החווה בעבודת קבלנית , עצמאותה של הקבוצה ובראשם האיש שייצג אותם ,גרם לברמן לנסות ולכופפם ולנהל את העבודה בדרכו, כשניסיונו זה לא צלח , מהר והזעיק את רופין שלאחר ברור העניין קבע רופין שאנשי הקבוצה צודקים ,לכן חתמו מולו אנשי הקבוצה ,על חוזה שכירות עצמאי לעיבוד חקלאי, בחלק משטחה של החווה ולשלם לחברת הכשרת הישוב סכום כסף לשימוש בקרקע.
למרות שהוזה נחתם עם כול חלוץ בחוזה אישי, חברו חברי הקבוצה ועיבדו את הקרקע וגידלו גידולים במשותף, תוך התחלקות פנימית בהוצאות ובהכנסות, בפועל חלק גדול מהחותמים יצאו לחפש ועבדו בעבודות מזדמנות מחוץ לחלקותיהם החקלאיות שחכרו.
בתנאים החדשים שנוצרו לאחר שנת חכירה ,התלכדו מספר חברים ויצרו את גרעין ההתיישבות שיתופי חדש להקמת קבוצת כנרת, את הכשרתם קיבלו מהתיישבות במושבה סג'רה לאורך שנת עבודה במקום.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.