התחבר
משכנות שאננים דירה 11 דלתות מספר ט"ז – י"ז
תחילתה של השושלת משפחת זמרו הרדב"ז
סיפרה של משפחת זמרו ,מתחיל בתקופת ספור גרוש יהודי ספרד, משפחת זמרו (זמורה –זמרה ) בראשה אביו של רבי דוד בן שלמה אבן זמרא ( שכונה הרדב"ז ) דוד אבן זמרא נולד בשנת 1487 בעיר זמרא שבספרד, לאחר גרוש ספרד הגיעה המשפחה והתיישבה בעיר פאז במרוקו.
חלק ממשפחת זמרו נבחרה בידי מלך מרוקו לשמש כמשמר האישי שלו עקב אמונתו שהם לא יבגדו בו ,בניגוד לשומריו המוסלמיים, , דוד בן שלמה אבן זמרא הבן ,נולד בשנת 1479 כאשר מלאו 13 שנה, בעת שגורשה המשפחה מספרד ,עד אז למד דוד בן שלמה אבן זמרא ,אצל רבי יוסף סאראגוס בספרד.
לאחר שהייה בעיר פאז במרוקו ,נדדה חלקה של המשפחה והתיישבה בעיר צפת , דוד בן זמרא עבר ללמוד בירושלים ,בישיבת הרב רבי לוי בן חביב (שכונה הרלב"ח) בעת ששימש גם כרבה הספרדי של ירושלים .
בשנת 1513 ירדה המשפחה למצרים ,עקב בעיות של מחלות ופרעות של המוסלמים , לאחר ירידתה למצרים, התיישבה המשפחה בעיר קהיר שם שימש רבי דוד בן שלמה אבן זמרא כאב בית הדין הרבני וכמורה בישיבה ,לאחר כיבוש מצרים בשנת 1517 בידי העותמאניים ,מונה הרדב"ז בידי המושל מחמד עלי פאשה לשמש כראש הקהילה היהודית תפקיד שבו פעל במשך 30 שנה.
בתקופה ששרת את הקהילה היהודית במצרים הן בבית הכנסת שלו ובתלמוד התורה ,כמו כן היה אב בבית הדין הרבני הוציא תחת ידו מעל לחמשת אלפים פסקי הלכה ותשובות הלכתיות , ביאורים ופרושים להתנהלות יום יומית לפי ערכי הדת היהודית .
יהודים מרחבי העולם העתיק ,הפנו אליו שאלות לדיני תורה וחיי היום יום,הרב דוד בן שלמה אבן זמרא,נהג להשיב לפונים אליו בצורה קצרה ועניינית ללא פלפולים מיותרים בבחינת עשה ואל תעשה.
הרב דוד בן שלמה אבן זמרא, שינה וביאר מנהגים שונים בקהילות השונות שנהגו כול אחת לפעול על פי המסורות הישנות , בדרכו ניסה ליצור דפוס הליכות אחיד ואחדות במנהגי הקהילות השונות,כמו שיטת ספירת מועדים ומתי הם חלים ,על פי מנהג ירושלים וארץ ישראל לקביעת מועד בריאת העולם .
עוד קבע והחליט הרב דוד בן שלמה אבן זמרא ,כי התושבים הפלשים שגרים בחבש הם יהודים צאצאי בני השבט דן ,על סמך החלטה זאת קבעה הרבנות הראשית בארץ ישראל כי אכן הם יהודיים .
ספרו "יקר תפארת" שיצא שנים רבות לאחר מותו בהוצאה מחודשת , בידי הוצאת הספרים מוסד הרב קוק ,כללו חידושים בפרשנות הלכתיות כמשנה לתורת הרמב"ם ,שכללו אף הליכות שלוחין ושותפין והלכות עבדים.
ספרים נוספים שכתב היו : מגן דוד – ספר קבלה אשר מבאר את אותיות הא"ב, מצודות דוד – באור לתרי"ג מצוות, אשר פרש את המצוות בדרש הפשט והסוד מגדל דוד שכלל פירושים לספר שיר השירים ועוד.
בנוסף לתפקידיו הציבוריים הנוספים בקהילה היהודית, למחייתו התפרנס רבי דוד בן שלמה אבן זמרה ממסחר בחיטה ושעורה וגם במסחר של עורות עשייתו במסחר העשירה את המשפחה, באגדות המשפחה קיים סיפור כי הוא מצא מטמון זהב ענק ומכאן הגיע לעושרו הרב.
בשנת 1553 החליט רבי דוד בן שלמה אבן זמרה ,לחזור לארץ ישראל לירושלים העתיקה לאחר שלא הסתדר כיאה למעמדו בין חומות העיר העתיקה, עברה המשפחה לגור בצפת, בתחילה שימש על פי האגדות המשפחתיות כמורהו הרוחני של האר"י שתיפקד בצפת כראש המקובלים.
בעיר צפת חי והתגורר עד שנת 1573 על פי אגדות המשפחה היה בן 110 שנים במותו חלק מהזקנים טוענים שהיה בן 95 שנה בלכתו ,על שמו ולזכרו נקרא הישוב ליד צפת כרם בן זמרה .
צאצאים ידועים לדוד בן שלמה אבן זמרה
בנו של הרדב"ז היה משה אבן זמרא ונכדו של הרדב"ז היה אפרים אבן אבי זמרא , שהיה ידוע כאספן ובעל ספרייה גדולה של נושאים דתים ופרושים מרחבי העולם העתיק, העסיק את הסופר וכותב הסתם משה מטרוטיל , שערך וניקד 24 ספרים בספרייתו של אפרים בעיר פאז שלשם עברו לאחר גרוש ספרד , את עבודתו סיים משה טרוטיל בבמאה השמונה עשר לבריאת העולם, רבנים נוספים ידועים מצאצאיו היו : זכריה זמירו, ויוסף זמירו שמשו כשדרי"ם (שליחים דרבנן) לקהילות יהודיות בתפוצות.
סיפורה של משפחת זמרו במשכנות שאננים משנת 1860
חכם נתן זמרו
צאצאו של רבי דוד בן שלמה אבן זמרה ,שחי בירושלים במחצית המאה התשע עשר ,היה חכם נתן זמרו שנתמנה בידי מועצת החכמים כרב הראשי של הכותל בעת שמונטיפיורי חיפש אנשים שיגורו במשכנות שאננים בשנת 1860 נתן זמרו היה אחד הראשונים שהתנדב והתיישבו במבנה משכנות שאננים הארוך , הוא קבל את דירה י"א בחלק הספרדי מתחת לכתובת וטבלת טורא שנקבעה בחזית מבנה משכנות שאננים הארוך לכוון הר ציון וחומות העיר העתיקה .
כאשר נפטר חכם זמרו ,החליט בנו אליהו זמרו שגר במבנה משכנות שאננים הקצר ,לבנות בית נוסף למגורים בחזית ביתו במבנה משכנות שאננים הארוך, בית זה שנבנה הושכר ושימש למגוריו של הצייר הירושלמי הנודע קורט זינגר ובתו חנה לאורך שנים .
אחריתו של המבנה בחזית משכנות שאננים הארוך ,להיות נהרס בידי דחפוריו של הקבלן בעת הקמת בית האירוח לאומנים בידי טדי קולק בשנת 1968 , אשתו מרגלית של אברהם זמרו שהתנגדה לרעיון הריסת ביתם החדש ,ניסתה לעצור בגופה את פעולת הדחפור ,אך נכשלה והמבנה נהרס תוך זריקת פיצוי של מעות מעטות בעבורו, שריד למבנה הם שני עצי הברוש שנטעו בידי אברהם זמרו בחצר הבית ,המתנשאים לשמים כעדות למבנה .
הרב אליהו זמרו
בנו של חכם נתן זמרו , הרב אליהו זמרו שהתגורר אף הוא בעיר העתיקה שימש כרב מערת שמעון הצדיק בשיח ג'ארח ,ששימשה לעלייה לרגל את הירושלמים ,אחת לשנה כמו קבר רבי שמעון במירון , אף הוא נענה לקריאתו של מונטיפיורי והתיישב מאוחר יותר לאחר שנבנה ,במבנה משכנות שאננים הקצר (בית המוזיקה כיום).
הסבתא רבקה זמרו ,לבית טרגן ואבו שדיד ,שהייתה נשואה לאליהו זמרו לאחר שילדה את בנה אברהם בשנת 1907 ,שימשה הסבתא רבקה כמינקת של איתמר בן אב"י בנו של אליעזר בן יהודה,האגדות מספרות שבעת שהניקה את איתמר בן אב"י , עברה המשפחה לתקופה קצרה ,לגור בחצרו של אליעזר בן יהודה ברחוב החבשים , בעת שהתגורר אברהם זמרו הבן בביתו של אליעזר בן יהודה ,רכש את אהבתו לשפה העברית.
מרגלית ילידת צפת הייתה רעייתו של אליהו זמרו ,היא הייתה בתו של הרב הידוע חכם משה בן ברוך, לאחר שנישאו בשכונה נולדו להם במשכנות שאננים חמישה ילדים. המשפחה היחידה בשכונה שדברה בבית אך ורק עברית, בעקבות השפעתו של אליעזר בן יהודה.
אברהם זמרו
אברהם זמרו בנו של הרב אליהו זמרו נולד בשכונת משכנות שאננים שנת 1907 חיי וגדל בשכונה , כאשר התחתן אברהם בשנת 1936 ,הקים ובנה את ביתו בחזית משכנות שאננים הקצר, בחזית ביתו של אביו אליהו זמרו,בית זה שימש למגוריו עד שנת 1948 שאז נאלצה המשפחה לעזוב את השכונה עקב המצב הביטחוני ערב מלחמת השחרור .
אחרית בית זה שאוכלס בידי העולים מאיזמיר שבתורכיה ,כיוון שהמשפחה לא הורשתה לחזור אליו ,אך דרשה וקיבלה שכר דמי מפתח בעבור השימוש בבית מידי המשפחה התורכית שהתיישבה בו ,בשנת 1968 בעת שהחליט טדי קולק לשנות את אופי התושבים בשכונה ופינה את השכונה מתושביה העולים החדשים התורכיים ונישל את בעלי הבתים בשכונה למרות שהיו להם קושאנים על המבנים.
ביתו של אברהם זמרו ,שנבנה בשנת 1936 בחזית משכנות שאננים הקצר, נהרס בשנת 1968 בעת ששופץ מה שאנו קוראים היום מרכז המוזיקה, מן הבית נותר המחסן הקדמי בעל התקרה המקומרת ,שהפך בעת חיבורו למרכז המוזיקה למשרדי המרכז, מהגינה של המבנה נותר עץ הדקל שניתן להבחין בו מאחורי מרכז המוזיקה .
בביתו של אברהם, היה סליק בתוך ספת הבית בסליק נטמנה מרגמה שני אינטש,אקדחים ותחמושת ,באחד החיפושים של אנשי צבא המנדט בבית ,הם שברו וחיפשו נשק בתוך הקיר שמעל לספה , אך את הסליק לא גילו .
אברהם זמרו ,עבד כל חייו בדואר בימי המנדט הבריטי ואחר כך בדואר ישראל לאחר הקמתו מקום עבודתו היה בבניין הדואר המרכזי בירושלים, אברהם בעת צעירותו בשכונה היה חבר באגודת מגני ימין משה ,חבורה של צעירים בני המקום, שהקימו ארגון להגנת השכונה מפני שודדים וכנופיות ערבים .
בצעירותו שרת אברהם כנוטר, בעת מלחמת השחרור שירת במחרת הלח"י כאלחוטן, אז זכה בכינוי שבחר " בן חרות" ,לאחר המלחמה רצה האב לשנות את שם משפחתו לבן חרות ואף שינה את שמו ,בנו הצעיר אלוני התנגד להחלפת שם המשפחה ונשאר נושא את השם זמרו (על שם העיר הספרדית זמרא שממנה גורשו בגרוש ספרד) ועל שם מייסד השושלת רבי דוד בן שלמה אבן זמרא שעלה לארץ ישראל.
בתקופת המאורעות ובעת ההתנכלויות לשכונה ,חסרה השכונה דרך כניסה מכוון רחוב יוליאן ( מה שנקרא כיום רחוב דוד המלך) , אי לכך החליט אברהם זמרו לסלול דרך מקשרת בין שכונת משכנות שאננים וימין משה על חשבונו, עד אז היה שביל והמצרכים וחומרי הבנייה הועברו על גבות בעלי חיים או תושבי הבתים לתוך השכונה.
כביש עליון זה בשכונה ,שימש את התושבים בתקופת המגורים , כיוון שהכביש התחתון לשכונה , לאורך הגדה של בריכת השולטאן ומכוון בית עבדאללה ושכונת גוראת אל ענב היה חשוף להתנכלות וירי של פורעים , בכביש התחתון גם הוחדרה מכונית התופת בידי חלבן השכונה הערבי .
תושבי השכונה כינו את הדרך שסלל אברהם זמרו בשם "דרך אברהם זמרו" לאחר שפונתה השכונה מידי תושביה התורכיים בשנת 1968 ,פנה בנו של אברהם זמרו ,לטדי קולק שיעניק להנצחה את שם כביש הכניסה לשכונה, על שם אביו אברהם , אך בקשה זאת נדחתה מטעמיו הוא.
החלק המשעשע והעצוב היה שימושם של הכוחות הבריטים ,בעת נהגו להיכנס לשכונה לביקורות פתע וחיפושי נשק , עד שנמאס לתושבי השכונה ,הם מתחו חוט תיל ותלו עליו כדים ,שדמו לכדים שפוצצו את האגף במלון המלך דוד , הכדים הללו שהבריטים חשבו שהם מוקשים, מנעו מהם מהפחד להיכנס לשכונה בדרך זאת.
אגדת הנכד אלוני זמרו בשכונת ימין משה
שמו של אלוני נכדו של הרב אליהו זמרו ,נבחר בידי אביו אברהם מתוך ספרו של הרצל "אצבעוני ואלוני" , לאחר שקרא בו החליט לקרוא אברהם זמרו לקרוא לבנו אלוני.
הנכד אלוני זמרו נהג להתפלל בבית הכנסת הספרדי ,ליד בית סב סבו נתן זמרו ,בחדר האחרון שמספרו היה כ"ח במבנה של משכנות שאננים , באחת מהתפילות ביום שישי, נרדם אלוני על ספסל בית הכנסת , לאחר סיום התפילה נעל שמש בית הכנסת והלך לביתו.
כיוון שהגיעה סעודת ליל שישי נתגלה חסרונו של אלוני זמרו, מיד נעמדה השכונה על רגליה וכולם יצאו לחפשו, החיפושים הסתיימו לעת בוקר כאשר התעורר אלוני ממקום משכבו על ספסל בית הכנסת ופתח בצעקות שיבואו לשחררו מבית כלאו .
יתר אחיו של אברהם זמרו ילדיהם של אליהו ורבקה זמרו היו :
אחותו זהבה (אורו) (האחות הגדולה) לבית משפחת זמרו ,שהייתה נשואה לשמואל נחמה שעבד בקולנוע עדן בירושלים , נחשבת על פי האגדות כאחות הראשונה של בית החולים משגב לדך בעת שהיה עדיין בין חומות העיר העתיקה, כאשר התגוררה המשפחה בשכירות בשכונת ימין משה הם גרו ברחוב המבשר 14 ,עץ הזית שבחזית המבנה ברחוב מציין את מקומו, בהמשך דרכה פתחה זהבה ובעלה קיוסק מול חנות מעין שטוב רחוב יפו 55 פינת המלך גורג 2 , קיוסק זה שימש כיסוי למפגש והעברת ידיעות במחתרות אצל ולחי ,כאשר באו לרכוש באמתלה ממתקים , האגדות הירושלמיות מספרות כי טוב ליבה היה אבן מגנט ,לעניי העיר להגיע ולהשביע את בטנם מאוכל שהגניבה להם.
אחותו פנינה גם היא גרה בסמוך אליה ברחוב המבשר בימין משה ,פנינה שנישאה לגדעון אפסטדו (אריאל) ילדה את בתה בת שבע אשר נישאה ליצחק בן פנחס בנו של קוקיא , פנינה עצמה עבדה גם כן כאחות בבית החולים משגד לדך .
אחיו יעקב ואסתר זמרו (האשה ילידת האי רודוס) , התגורר ברחוב המבשר 18 , התגורר בשכירות במבנה שהוקדש כהקדש לבית יתומים ובבעלות משותפת של ההקדש עם בית החולים משגב לדך, במבנה התגוררה גם משפחת הנגר יעקב ורעייתו אסתר זמרו,במבנה אף גרו המשפחות : משפחת גמליאל ורעייתו עשירה מיוחס,הרפד יצחק ורעייתו שרה ארנהיים האלמנה ביה אמוזיג ומשפחת ארוך יצחק ורעייתו .
למחייתו עסק האח יעקב זמרו כנגר ובית מלאכתו (הנגרייה ) הייתה באחת מחנויות בתי סיידוף , (הנגריה איננה קיימת ונהרסה בעת שהוקמה המפלצת הנדלנית החדשה במקום).
אחרית דבר
משפחת זמרו הייתה בין המשפחות האחרונות שנטשו את ימין משה ערב פרוץ המלחמה גם אחיו יעקב של אברהם זמרו שהתגורר אף הוא בשכונה המשפחה פונתה למגורים בפרוזדור בית הכנסת של בתי סיידוף ,ליד שכונת מחנה יהודה שם חיו בחוסר תנאי מחייה ,במשך שמונת חודשי המצור על העיר ירושלים , בפרוזדור זה התגוררו ההורים וחמשת הילדים והאימא רבקה.
לאחר מלחמת השחרור בשנת 1948 ,לא שבה המשפחה להתגורר בבתיה במשכנות שאננים, כיוון שהשלטונות לא הניחו להם לחזור , בתים אלו אוכלסו בידי העולים מאיזמיר שבתורכיה , בני המשפחה פנו למתיישבים בשלושת בתיה ,דרשו וקיבלו שכר קבוע של דמי מפתח עד שהופקעה השכונה בשנת 1968 שאז נלקחו המבנים בידי החברה לפיתוח ימין משה .
תודה לאלוני זמרו על הענקת הזכות לפרסם ולהוסיף לתולדות המשפחה .
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.