ירושלים רחוב סלומון 2 מספרת בריסקר חזית כיכר ציון

סיפורו של הספר שמואל האזרחי בריסקר
סיפורו של הספר שמואל אזרחי בריסקר הסיפור שמכונה בהומור הירושלמי הבית העומד על חוט השער ברחוב קק"ל 19 בשכונת רחביה.
הסיפור חמוד לשכונת רחביה ,הקשור לספר שמואל האזרחי בריסקר,שחיי  בשנים 1888-1964 ,היה חבר העלייה השנייה ,שעלה לישראל בשנת 1911, כאשר הגיע לישראל השתכן תחילה בעיר יפו ועבד כספר ,לאחר מכן עבר לירושלים ושכר פינה של מחסן במכולת בכיכר ציון ליד ראינוע ציון.
כיוון שהמבנה שבו שכר פינה , היה שייך לכמורה הרוסית ,כעסו עליו כמרים אלו , כאשר תלה שלט הכתוב בעברית בחזית המבנה, שבו נכתב : מספרה עברית מודרנית ,  לקחו את השלט והעבירו ותלו מעל לאורווה שממול .
העברת השלט למיקומו מעל האורווה, הכעיס את איתמר בן אבי בנו של אליעזר בן יהודה ומכיוון שאיתמר עבד כעורך עיתון האור העברי,כתב מאמר בגנות מעשי הכמרים בתליית השלט מעל לאורווה .
למעשה בעת שבריסקר רצה לתלות את השלט ,חסר היה לו כסף למימוש רצונו לפתוח מספרה עברית עם שלט עברי , אי לכך פנה לבקש הלוואה מבנק אפק , על מנת לקבל את הלוואה , בכתב הבקשה הזכיר בריסקר לבנק כי אביו רכש בעבר חמש מניות של הבנק.
בנימוקי הבנק לתשובה השלילית למספרה העברית , כתבה הנהלת הבנק , כי ירושלים איננה זקוקה למספרה עברית, לבסוף ההלוואה ניתנה לו מהאגודה הספרדית עזרת אחים, ובריסקר יסד את המספרה בירושלים במבנה של קולנוע ציון , ליד הקונדיטוריה קפולסקי המפורסמת בכיכר ציון בנק הפועלים של היום .
בעת מלחמת העולם הראשונה , התנכלו לו השלטונות התורכיים ,אי לכך נאלץ לגלות לעיר טבריה , בגמר המלחמה חזר לירושלים למספרתו, בשיא כוחה העסיקה המספרה תשעה ספרים שכירים,הוא המשיך בפעילות ציבורית עד יום מותו .
קוריוז לעקשנותו מספר על הצטרפותו למרד בעלי עסקים כנגד המחיר שדרשה חברת חשמל מבעלי העסקים, באפריל 1929 ביחד עם בעלי עסקים ברחבי השכונות החדשות שמואל בריסקר קנה חלקה ברחביה ,למרות שחישב את כספו , נתברר לו כי אין לו מספיק ממון לבניית בייתו .
אי לכך עלה בראשו הקודח רעיון , הוא פנה לחברי גדוד העבודה ובידו הצעת החלפה , הוא יספר את חברי הגדוד ובתמורה יבנו את בייתו , כל חבר הצטייד בשובר מן הגזבר , ניגש למספרה הגיש את הפתק וזכה בתספורת , כמובן שלגזבר לא היה כסף לשלם בעבור פתקאות התספורת וחשבונו של בריסקר לטובת בניית ביתו צמח.
לאחר גמר הבנייה, ערך בריסקר ,חשבונאות של יתרה וחובה, עם הגזבר ונתברר כי בריסקר עדיין חייב כסף לפלוגת העבודה בעבור בניית בייתו, אי לכך סוכם ,כי עדיין יש שערות של אנשי פלוגות העבודה ,הנדרשות לתספורת כתשלום בעבור חובו ,אי לכך סוכם עם הגזבר שלקוחות חברי הגדוד ,ימשיכו להסתפר עד שיכוסה החוב .
תאור ביתו של בריסקר
בחזית הבית מצד שמאל ,חקוקה באבן הכתובת בית אזרחי- בריסקר תרפד.
בשנת 1931 נבנתה מעל למבנה קומה נוספת ואז גם נפתחו בקומה הראשונה שלוש חנויות אחת מהם של הסנדלר נקאש, החנות השנייה שנפתחה הייתה מגדנייה גיל שבעליה עבדו עד שנת 1980 , בשנה זאת התחלפו הבעלים שהשאירו על כנו את שמה של המגדנייה, כיום במגדנייה עובדים ההורים ובת הדור השני, בשנת 1935 התגוררו במבנה : מזובסקי שרה שעבדה כתופרת ובעל הסנדלרייה נאקש .נ לאחר מכן התווספה למבנה קומה נוספת השלישית , בשנות השמונים התווסף למבנה בחלקו האחורי אגף של ארבע קומות .בנו של בעל הבית אילן ,ממשיך להתגורר במבנה עד היום ואף כתב ספר המספר על השכונה והבית.

מיקום