ירושלים סיפור מגרש הרוסים 2

תקופת השלטון הבריטי במגרש הרוסים
כיוון ששלטונות המנדט בארץ ישראל ,סירבו להכיר בבעלות הממשלה הרוסית סובייטית שהוקמה ברוסייה , הם חוקקו חוק מנדטורי בשנת 1926 ,בחוק הוסמך המושל הבריטי בירושלים לטפל בכול הרכוש הרוסי בארץ ישראל.
כול המבנים שהיו ברשות הרוסים ושלא שימשו לצרכיי הדת , נלקחו בידי השלטונות לאכלוס מוסדות ממשל מנדטוריים,תמורת תשלום שכר השכרה, בכספים אלו תמכו הרוסים בכשלוש מאות נזירות ונזירים שנשארו בארץ ישראל ושרובם סירבו לחזור לרוסיה הקומוניסטית.
בעת השלטון הבריטי בירושלים לאחר מלחמת העולם הראשונה , תפס הצבא הבריטי ששילם דמי שכירות לראשי הכנסייה הרוסית הפרבוסלאבית הקיסרית , למתחם נכנסו  מוסדות השלטון והמשטרה,בתחילה הוצב במקום הכוח ההודי שפינה את המבנים במתחם בעת שעבר למחנה סרפנד, למחלקת החקירה והפשעים במבנה של אכסניית סרגי, המפקדה העליונה של המשטרה, מחלקת ההגירה והעלייה מחלקת העבודות הציבוריות ומחסני האספקה , עוד מוסדות שלטוניים שהתיישבו במקום : מפקדת המשטרה,בית החולים הממשלתי,בית הסוהר המרכזי, משרדי ההגירה משרדי ממשל מחוזיים.
בשנת 1947 ביקר בארץ ויקטור חונגולוב נציג הממשלה הסובייטית ששימש כאיש הקונסוליה בבירות ונפגש עם נציגי המנדט בקשר לקבלת רכוש הרוסיים בחזרה לידיהם הרכוש הוערך בלמעלה מכמה מיליוני  לא"י ,הרכוש כלל אדמות,כנסיות ומבנים בירושלים ובעין כרם בנוסף לרכוש באזור יריחו,יפו,חיפה ,בית לחם ונצרת , הביקור היה בהמשך למשא ומתן שנמשך כשנתיים.
למעשה השלטון הסובייטי ,לאחר עלייתו לשלטון ולאחר מלחמת העולם הראשונה, החרים כשני מיליון לא"י שהיו בקופות הכנסייה במרכזה ברוסייה,אך מכספי השכירות מהשלטון הבריטי ,המשיכו להתקיים האנשים של הכנסייה הרוסית הפרבוסלאבית הקיסרית ולשלם לאנשיהם דמי מחייה המגורים סופקו בחינם .
חלק מהמבנים שימשו כמחסני אספקה לצבא הבריטי בראשות מנהל המחסנים אבון וולש שהחל לפרסם מכרזי קנייה לרכישת מוצרים וציוד לתקופות קצובות של זמן שנעו בין חצי שנה לשנה או מכרזים ייעודיים לציוד בעבור מחנות הצבא הבריטי בארץ ישראל .
הסחורות והציוד שנצרכו במכרזים כללו : ,ביגוד והנעלה,  ירקות, מיטות לבתי החולים, מזון לבתי הסוהר,עדשים, נפט ומזוט,חלב טרי,אלכוהול, סיגריות ,שמן מאכל,בשר בקר וכבשים, קמח ועוד ועוד, חלק מהמכרזים היו לרכישה בחזרה סחורה ממחסני הצבא במגרש הרוסים שהתקלקלה כמו קמח ועוד.
משרד ההוצאה לפועל שהחל לפרסם ,רכוש שנתפס לאחר משפטים וסכסוכים בין אנשים פרטיים לכיסוי חובות החייבים, לאחר שגבה 10 אחוז מס בעבור המכירה ,כמו כן סחורות שהוחרמו במכס , קטע משעשע מבחינתי ,היה מכירת רכוש של סולל בונה לכיסוי חובותיה לברוך  גולדפרב , המכירה כללה, קופת ברזל, שלוש עשר שולחנות מכונת כתיבה ושמונה ארונות של שש מגירות, לא הייתה תספורת לבעלי הון.
בחלק ממבני מגרש הרוסים שכן גדוד בריטי שהיה מוחלף מדי פעם על פי תוכנית חילופין שהיו בצבא הבריטי , למשל בשנת 1929 שכן במבנים אנשי הגדוד סאוט וולס שהוחלפו סידי גדוד נורת המפשר שהגיע ממלטה.
בשנת 1925 נערך טקס זיכרון לחללי הגדוד העברי ברחבת הכיכר במגרש הרוסים ,בידי חיילי וקציני הגדוד העברי המשוחררים ובהשתתפות כארבעת אלפים מתושביה הירושלמיים של העיר , בטקס בשעה 11 נורו בשעה שלושה מטחי תותחים והושמעה צפירת דומיה במשך שתי דקות לזכרם של החללים,רבים כיבדו את הצפירה בעמידת דומיה פרט ל : חלקים מהעיר העתיקה כמו הבטראק,רחוב היהודים, שכונת מאה שערים .
לאחר הטקס נערכו החיילים המשוחררים וצעדו פלוגה אחר פלוגה ,לבית הקברות הצבאי על מנת להניח זרים על קברות חבריהם שנפלו בלחימה על כיבוש ארץ ישראל ובקרב גליפולי מידי התורכים, בטקס נוכחה צמרת הצבא והמשטרה הבריטיים בארץ ישראל.
אולם מגרש הרוסים בתקופה המנדטורית
במתחם פעל גם אולם שנקרא אולם מגרש הרוסים ,הכניסה אליו ברחוב שממול לבית פיינגולד במעלה הרחוב למגרש הרוסים, שבו נערכו נשפים של צעירי ירושלים בפורים והסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית בשנים 1926-7 .
אפילו אוסישקין והנרייטה סולד בשנת 1928 ,נתנו חסות לנשף הסתדרות המורים בארץ ישראל שחגגה את שנת העשרים וחמש להיווסדה,לאירוע הודפס ספר היובל להסתדרות המורים, האולם כוסה בדגלים כחול לבן ובדגלי בתי הספר השונים.
באולם מגרש הרוסים החלו לערוך מסיבות ונשפי פורים לצעירי ירושלים על מנת שיישארו בעיר לחגוג את חג הפורים ולא יצאו לחגוג בתל אביב,אפילו חברת מספרו לסיגריות נתנה חסות כספית לנשפים הללו, ואף חלקה פרסים לתחפושות הקשורות לתצוגת תוצרת בית החרושת, נציג החברה בעיר מ. אליהו הציג את הפרסים בחלון הראווה של הסוכנות ברחוב יפו ממול לראינוע ציון .
עוד על מגרש הרוסים הקמת המתחמים הצבאיים הבויינגרדים
בשנת 1927 אישרה ועדת המנדט לבינוי במושבות ,ליוסף ברסיכאן ( חיימוף) לממש את הזיכיון שנמסר לו לבניית מבנים חדשים במתחם מגרש הרוסים ולידו ,לאחר שבנה מבנים החל להציע חנויות במבנים להשכרה .
בשנת 1930 נפתח ונסלל הרחוב החדש המקשר בין מגרש הרוסים רחוב יפו מימין לבית ג'נראלי  לכוון תחנת הרכבת ומלון פאסט שיקרא רחוב פרינסס מרי-המלכה מרי .
מעט חומר על הסוכנים היהודים ( המלשינים) במבנה הבולשת הבריטית
כן היו גם כאלה בייננו , אנשים אלו שפוטו באמצעות שלמונים,נקמה,או שנסחטו בידי סוכני המודיעין של המנדט , חלקם הגיע למבנה הבולשת במבנה ששימש בעבר את האכסניה לגברים רוסיים בעת שהוקם מתחם הרוסים.
אנשים אלו היו מגיעים לפתח הכניסה למבנה , הוכרחו לכתוב על פתק את הסיבה לבואם ולמי הוזמנו וחתמו על הפתק בכינוי שהוצמד להם, לדוגמא אחת האותיות ומספרם במערכת : א 6 , הפתק הועבר לקצין המודיעין שהיה אחראי עליהם והם הוזמנו לחדרו, כאשר חלפו על פרוזדור שהיה מלא בחדרים בקומה השנייה ,על כול דלת הוצמד פתק ובו שמו של הקצין הממונה.
כאשר נכנסו לחדר והחלו למסור את החומר,היה ליד רגלו של הקצין לחצן, שיכול היה בלחיצה עליו, להעביר את השיחה לרמקול בחדרו של הממונה ,על מנת שגם הוא יאזין באם החומר היה חשוב ודחוף.
מטה הבולשת היה מחולק למדורים שונים כמו : המחלקה הפוליטית, מחלקת איסוף מידע,מחלקת המזימות והמרמה,אגף תוכניות ההפרד ומשול, כאשר סיים המודיע את דבריו הוא היה יוצא החוצה דרך פתח שער מוסווה בחומה ,לכוון רחוב מליסנה (הלני המלכה ) .
ממול למבנה הבולשת ,בבניין חצר פיינגולד ,שימשו הדירות והמפעלים בקומה השנייה ,שצפו  לכוון רחוב יפו ובית הבולשת ,לאיסוף מידע ומודיעין בטרם ניגשו אנשי האצל לפוצץ את המבנה , לאחר מכן במפעלו של חביליו ממתקים, השתמשו חלק מהחוליה של האצל שבצעה את הפיצוץ , כמקום מסתור לאחר הפעולה בשנת 1945 שאר החוליה ברחו בסמטאות שכונת נחלת שבעה.
שנת 1947 בסיום המנדט והשליטה במתחם מגרש הרוסים
בשנת 1947 נחסם הרחוב בסלילי תיל כמו שאר הרחובות בקרבת מגרש הרוסים כמו רחוב מלסינדה ( הלני המלכה ),בעקבות ניסיון בריחת אסירים מבית הכלא במגרש הרוסים,האסיר היהודי אריה סודית מאצל ,נמלט כפי הנראה בתחפושת שוטר בריטי ועל כך פוטרו שני סוהרים יהודיים מהכלא לאחר הבריחה,בתגובה של הממשל נתפסו בתים סמוכים לחומת בית הכלא ,ונפתחה דרך רגלית מכוון רחוב הלני המלכה ,לנדרשים להגיע בעיני משרד ההגירה , במדרכה ממול לגדר המתחם.
למעשה בעת שהוקם באזור המבצר –בויינגרד הוקף כול האזור בגדרי תייל ושיני דרקון כולל מגרש הרוסים ומבני הממשל המחוזי ,שכללו את : בנין גנרלי,הדואר,בית אפ"ק, גן דניאל אוסטר, ומתחם מגרש הרוסים,בפעולה זאת גורשו כול בעלי החנויות ,בעלי בתי המסחר,דיירים ובעלי מלאכה .
מסביב למתחם המבוצר,נחסמה הגישה למעבר לאזרחים בירושלים למברקה ובית הדואר, לבית החולים הממשלתי במגרש הרוסים,לביתי הדין למשרדי המחוז ובעצם לכול משרדי הממשל, בהמשך נפתח שער מעבר ממול למלון דורטי למעבר לבית החולים הממשלתי ולבתי המשפט וגם לאפשר לחלק מהפקידות היהודית להגיע למקום עבודתם במשרדים הממשלתיים .
כתגובה החלו אנשי המחתרות להציק לבריטים המתבצרים באזור מתחם הרוסים ,מרה אחד היה בירי שתי פצצות מרגמה מעל גג בנק עותמאן , ירי של נק"ל ,עוד נקודות צבא ומשטרה בירושלים נפגעו הן מירי והן מיידוי רימוני יד,לעבר מכוניות שלטון בריטי נפתחו צרורות ירי תתי מקלע , השלכות מטענים על מכוניות ומבנים ועוד ,בקיצור ירושלים ומרכזה הפכו לזירות קרב .
בעלי העסקים שנושלו ממקומם נאלצו להצטופף עוד יותר במבני המסחר הישנים באזור מחנה יהודה , אזור בית היתומים הספרדי,אזור תחנת אגד ועוד, כתוצאה מחסימת אזורי הביטחון ,תנועת התחבורה הציבורית שובשה ובעיקר בשיפולי רחוב יפו ועוד לא הזכרתי את שעות העוצר ועוד צרות כאלה ואחרות.
בחודש פברואר בשנת 1948 ,החלו להראות סימנים של תחילת פינוי ציוד ומסמכים בריטיים ממגרש הרוסים , בתחילת מאי 1948 החלו הבריטים לשכן במבנה בית הסוהר ובבתי המשפט חיילים מהלגיון הערבי למורת רוחם של היהודים והשלטון הסובייטי שדרש לקבל לידיו את הרכוש הרוסי, גם ממשלת איטליה הצטרפה בדרישה להחזיר לידיה את בנין ג'נראלי שעליו הוקמה עמדה חולשת של הצבא הבריטי .
בחודש מאי 48 נכנסו אנשי בטחון יהודיים למבנים שולטים בירושלים על מנת לקבוע נוכחות ושליטה על אזורים שונים בירושלים ,הכוחות נכנסו למתחם בויינגרד ב' ו א' למבנים : פרט למלון המלך דוד וימק"א שהיו בשליטת הצלב האדום ,כמו כן השתלטו על מתחם מגרש הרוסים, שבו התבצרה כנופיה חמושה של ערביים , לאחר שנורו מספר יריות ברחו הערבים והשטח כולו היה בשליטה יהודית .
כמו כן השתלטו הכוחות היהודיים על בנין אפ"ק וגנרלי שעליו הונף מיד דגל המדינה שבדרך,המבנים בני השבע ושמונה קומות,בנין האחים דוד ,בית הדואר בהמשך תקיפה ולחימה כבשו את בנק ברקליס ואת מבנה העירייה הישן בכיכר הצנחנים של היום ( כיכר אלנבי) כמו כן נכבשו בית החולים האיטלקי ותחנת המשטרה של מאה שערים וכן הלאה בתולדות כיבוש העיר.
בחודש אוגוסט 1948 נתקבלה החלטה להחזיר את בתי המשפט ובית הסוהר המרכזי לתפקידם במגרש הרוסים, את משרדי הרישוי לתחבורה ומשרד המפקח על התעבורה להחזיר את בית העירייה לשימושו בתחילה שהייה קלה בבית ג'נראלי,החלו גם בפעולות להחזרת הסוחרים ובעלי החנויות למקומם על מנת לעורר מרכז מסחרי בירושלים,במקום  משרד הבריאות ומחלקת העבודות הציבוריות הבריטיות ,במבנה שממול למגרש הרוסים ברחוב הלני המלכה (רחוב מליסנדרה),נפתחה מחלקת הנצחת החיילים שנפלו במלחמות ישראל .
בל"ג בעומר 1949 במבנה ממול לדואר ובנק הדואר ובאזור בית החולים הממשלתי ( לאחר המלחמה אביחיל) נפתח בית הספר לרפואה של הדסה ושופץ גן דניאל אוסטר ,בשנת 1949 הועברו כול מחלקות מגדא ( מד"א) למגרש הרוסים אוחדו למשרדים החדשים, המנהלה ,שרותי האמבולנסים,בנק הדם,חדרי הלימוד, חדר המיטות לזמן חרום,שופץ חדר הגשת העזרה הראשונה ונוסף לו חדר צילומי רנטגן,מעבדות וחדר ניתוח לניתוחים קלים ודחופים.
לקראת השנה החדשה בשנת 1948 ,נערכו תפילות חג המולד ,של הכנסייה הלבנה הרוסית הפרבוסלאבית ,בחסות הציר הרוסי סרגייב במדינת ישראל ובהשתתפות צמרת הצבאית הירושלמית ואישי ציבור שאף ברכו באירוע .
תקופת השלטון הישראלי על מגרש הרוסים
לאחר מהפיכת אוקטובר ברוסיה ובסיום מלחמת העולם הראשונה ,מונו בראש הנהלת הכנסיות הפרבוסלאביות עמד הכומר אנטוניו, בראש הרכוש הפרבוסלאבי החילוני ( בתים, חנויות ואדמות ) הועמד הכומר אנטיפוב, שני כמרים אלו ברחו בתקופת מלחמת השחרור ונטשו כמאה ועשרים נזירות בתחומי ירושלים, ללא כסף או מקורות מחייה, הסוכנות היהודית הטילה על המהנדס יצחק רבינוביץ שהיה ממוצא רוסי לטפל ברכוש הכנסייה ובנזירות, גם בימי הלחימה דאג רבינוביץ לספק לנזירות מזון , הוא אף דאג להשגת הלוואה על חשבון דמי השכירות שישלמו השלטונות היהודים כשכיבוש ירושלים יושלם.
לאחר פתיחת המעבר מירושלים בדרך בורמה לשפלה, את האחריות לנושא הרכוש הרוסי לקחה הקריה בתל אביב ומינתה את רבינוביץ כאפוטרופוס הישראלי על רכוש הכנסייה הרוסית,בשנת 1948 לאחר המלחמה הגיעה משלחת רוסית סובייטית לקבל לידיה את הטיפול ברכוש הרוסי ולשלם את ההלוואה , במשלחת נשלח הארכימנדריט ליאוניד ואנשי צוות לעזרה , בשלב הזה הסכימה מדינת ישראל שהצוות הרוסי שהגיע ,יטפל רק בנושא המבנים הדתיים ( הכנסיות והמנזרים) .
את ההכרה בזכותם ובבעלותם של הרוסים על חלק מהרכוש הכירה רק מדינת ישראל לאחר שקמה ,כתוצאה מכך הפך הרכוש של הכנסייה האורתודוקסית הפלשתינית לישראל בכפוף לפטריארך של מוסקווה והרכוש היה שייך לשלטון הסובייטי הרוסי בתיאוריה .
בנוסף הגיעו לארץ משלחת של הכנסייה הפרבוסלאבית הפלשתינית שליד האקדמיה למדעים בפטרבורג ונכנסו למבני הכנסייה במגרש הרוסים,הם ניסו לקבל מידי השלטונות הישראלים את רכושם , אך רק בשנת 1951 כאשר הגיעה משלחת הארכאולוגית של הכנסייה הפרבוסלאבית הפלשתינית בראשות קלוגין וזייצב , שדרשו לקבל לידם את הרכוש הרוסי , הסכימה מדינת ישראל למסור לידם רק מבנים שהיו רשומים על שם הצאר סרגיי ניקולאי , מן הסיבה שישראל טענה כי שאר הרכוש שייך לשלטונות רוסייה החדשים כמו גן העיר,בית הקונסולים , שאר הרכוש הועבר לשליטת האפוטרופוס לענייני רכוש נטוש בארץ ישראל.
הנציגות הרוסית סובייטית סרבה לקבל את הפתרון, אי לכך קבע הממשל הישראלי כי הנושא יועבר לבית המשפט ובעת המשפט חייבים להיות נציגים של בני משפחות היורשים ( הצאר ובני המשפחה שחוסלו), כיוון שכל ועקב ניתוק היחסים בין מדינת ישראל והשלטון הסובייטי נתקע הנושא, עוד בעיה נוצרה כיוון שבעת בניתוק הדיפלומטי נשלחו הכמרים בחזרה לברית המועצות ,בלית ברירה הושארו מספר כמרים לטפל בנושא הרוחני והדת של הכנסייה הפרבוסלאבית.
החל משנות השישים נערכו פגישות על מנת לרכוש חלק מהרכוש מידי השלטונות הרוסיים,מגעים אלו אפילו הביאו להגעת משלחות מרוסיה לשיחות אלו , כולל משלחת רמת דרג שהגיעה , משלחת זאת הביאה להסכם מכירת ברטר , בשנת 1964 בתקופת שרת החוץ גולדה מאיר, הוסכם שרוסיה תמכור לישראל את מגרש הרוסים, כאשר חלק מהתשלום היה בתפוזים. העסקה ידועה בשמה – עסקת התפוזים, כנסיית השילוש הקדוש, אזור המשלחת הרוסית ובנין סרגיי לא נכללו בהסכם,ולמעשה בשנת 2018 הועברו לידיים רוסיות לאחר משא ומתן.

מיקום