ירושלים בית וגן אגודת (אגדת) בית וגן ירושלים

או בשמה השני אגודה הדדית בית וגן ירושלים
ראשי בוניה של השכונה היו אנשי המזרחי שהחליטו, באסיפה של ועד ההסתדרות מזרחי שערכו בשנת 1919 ,להקים שתי שכונות דתיות בשם בית וגן ,השכונה הראשונה הוקמה באזור בודד בירושלים והשנייה הוקמה בעיר יפו ( כיום העיר בת ים) השכונה שהתפתחה לעיר, השכונה הירושלמית נשארה באופייה שכונה גנים עירונית.
לאחר קבלת הרישיון לרכישת הקרקע מהשלטון המנדטורי בארץ ישראל, נרכשו כשש מאות דונם בשנת 1920 ,הרוכשים שני יהודים נציגי ארגון המזרחי  :הרבי יצחק דוד מן ורבי אלעזר פרלמן ,הקרקע נרכשה באמצעות מתווך ערבי על מנת לשמר את המחיר הנמוך של הקרקע השטח שנרכש ,השתרע בין מלחה לכפר הערבי עין כרם,באגודה הרוכשת נרשמו כמאתיים וחמישים חברים,לטובת הבנייה הציבורית הוחלט להקצות קרוב לארבעים אחוז משטח האדמה שנרכש.
שבע שנים לקח למייסדים שראשיה היו  : הרב אברהם חיים צוובנר-שאג, ירחמיאל אמדורסקי, הרב יוסף מרדכי הלוי, עורכי הדין אהרון מני ובנימין קוקיה, מתאריך הקנייה ,עד שנערך טקס אבן היסוד לשכונה ,לכן תחילת הבנייה החל בשנת 1927 הטכס  להנחת אבן היסוד לשכונה ולבית הראשון ,התקיים בתאריך 6.8.1926 , המבנה הראשון הוקם בעבור דוד חסון בידי קבלן ערבי.
ארבעת המבנים הראשונים בשכונה נבנו בעבור : רחמים שרם ( סוחר יהודי בשוק החדש בעיר העתיקה , דוד חסון ( בעל מסעדה בשוק החדש בעיר העתיקה)  כיוון שהמבנים הוקמו בידי פועלים ערביים, החלו תלונות רבות לזרום למשרדי אגודת הפועל המזרחי , שאין מעסיקים בבניה תושבים עבריים כדוגמת השכונות השכנות ,בית הכרם ומונטיפיורי שנבנות רק בידי פועליים יהודים.
בשנת 1924 נערכה האספה הראשונה ,של תושבי וחברי אגודת בית וגן,אספה זאת נערכה  לאחר האספה בשנת 1923 ,תחילה החלו הויכוחים כמו בכול כינוס של יהודים , לאחר הוויכוחים ,הוחלט להביע אמון בתוכנית שכונת הגנים של האדריכל ריכראד קויפמן ועבודתו של האדריכל אליעזר ילין, לכול דייר הוקצה מגרש של שני דונם.
בהמשך פורטו וחודשו תקנות אגודת בית וגן ונמסרו לדיירים להצבעה ,כיוון שהשלטונות דרשו הקמת חברה בע"מ לאגודה, חלק מהתקנות החדשות שהוגשו להצבעה היה הצורך לבנות את הבתים הראשונים בשטח מרוכז,מתן זכות לדיירים הראשונים לבחור את החלקות שרכשו,תשלום מס לסלילת כבישים בשכונה,האספה הסתיימה בקביעת פגישה לאסיפה חדשה בפרק זמן של חצי שנה.
בשנת 1927 ניצבו מעל לעשרים בתים, ובהמשך נמשכה הבנייה לשבעים בתים בשנים 1929-30 , במאורעות 1929 עזבו תושביה היהודים את השכונה וכאשר חזרו לאחר המאורעות נתגלה להם כי בתיהם ורכושם נשדד בידי תושבים ערביים מהסביבה,כתוצאה מכך החליטו חלק מהתושבים שבנו את בתיהם או עמדו לבנות להסתלק מהמקום לצמיתות.
טקס נטיעות עצים בט"ו בשבט בשנת 1929 ,נערך בשכונת בית וגן בנוכחות תלמידי בתי הספר והנציב העליון,במקום הוקם אוהל ובימה , בין המכובדים הנוספים : אוסישקין , הנרייטה סולד,אשר נטעו את העצים הראשונים, בנטיעה נאם גם צובנר ממייסדי השכונה.
המתיישבים הראשונים היו ממוצא ספרדי , מתיישבים אלו בנו את בית הכנסת הספרדי בצומת הרחובות הרב עוזיאל ורחוב בית וגן, ( בעברו נקרא רחוב הרב קוק) ,המבנים הראשונים שהוקמו היו בני קומה אחת או שתים, הגגות היו עם רעפים, ניתו עדיין לראות מעט שרידים לבתים אלו.
ישועה מעט להתיישבות בשכונה הגיעה בשנת 1930 , כאשר אגודת בני ברית החליטה לאמץ את השכונה  ,ורכשה כחמישים דונם להקמת אחוזת בני ברית שחולקו לשבעים חלקות אגודת בני ברית החליטה לחלק הלוואות  לאנשיה לתקופה החזר של שלוש שנים, למטרת בניית בתים על שבעים המגרשים שהוצאו למכירה ,בתחילה נבנו שבעה בתים,עוד ארבעה בתים היו בשלבי בניה ושלוש עשר בתים הוקמו לאחריהם .
בשנת 1935 החליט ועד השכונה לקרוא לרחובה הראשי של השכונה רחוב הרב קוק לזכרו של הרב קוק ששמו הוחלף מאוחר יותר לרחוב בית וגן .
אולם מאורעות שנת 1936  גרמו שוב לתושבים לנוס על חייהם עקב בדידותה וריחוקה של השכונה , חלקם מצאו מחסה בסמינר בית הכרם כתושבי שכונת בית הכרם,לאחר המאורעות חזרו שוב התושבים והחלו להגן על עצמם בנשק שהוטמן בסליק בביתו של הרב ח. בורנשטיין .
לאחר מלחמת השחרור ועמידת השכונה שמנתה כשלוש מאות נפשות כנגד התקפות הערבים, היא החלה להתפתח ואוכלוסייתה גדלה לכאלף נפשות מיד לאחר המלחמה , שכונת בית וגן סופחה לירושלים בשנת 1949 על פי הרשום ברשומות, בהחלטת שר הפנים
בשנת 1955 החליטה הממשלה לבנות בשטח שבין שכונת בית וגן לשכונת בית הכרם את קריית הממשלה שבה הוחלט לבנות את מבנה כנסת ישראל ומשרדי הממשלה , משרד האוצר , ארמון נשיא המדינה, מבנה בנייני האומה,את מבני האוניברסיטה העברית ומגרש הספורט אך מחוסר תקציבים למרות שנערכו תוכניות אדריכליות לא בוצעה התוכנית .

מיקום