ירושלים בית הספר למל

בית הספר שנוסד בשנת 1856 ,המבנה תוכנן בידי האדריכל הגרמני תיאודור סנדלר ,שתיכנן מבני ציבור נוספים בעיר כמו מבנה בית החולים לשעבר שערי צדק ברחוב יפו,  בית הספר למל הוקם בתפיסה חדשנית ובמתכונת שונה מהלימוד המסורתי הדתי ,בארץ בשנת 1885 בבית הספר הושתתו מקצועות כללים ומודרניים בנוסף ללימודי התורה , את הקמתו משייכים,  כיוזמת קרן יהודית בוינה ,שנעזרה בכספים שהגיעו מידי שמעון אדלר למל אציל יהודי אוסטרי אמיד , שהחליט לשלב רעיון מהפכני ללמד לימודי קודש בצד לימודי חילוניים במוסד לימוד בישראל על מנת שיהיו נאורים ולא רק דתיים .
הרבנות האשכנזית המקומית מזרם הפרושים, התנגדה בצורה נחרצת לרעיון, אך לודוויג קיבל תמיכה חלקית מראשי הרבנות הספרדית כמו הרב הראשון לציון,הרב ניסים אבולפיה מעט תמיכה הגיעה גם מקצוות הרבנות האשכנזית הנאורה  כיוון שכך הוחלט להקים למרות ההתנגדות את הרעיון ובית הספר למל והוא נפתח בשנת 1856 בירושלים.
הרעיון ללימוד חילוני בנוסף לשפה העברית, לא התקבל בברכה בקרב תושביה היהודיים של ירושלים,במיוחד בקרב הקהילה האשכנזית שאף החרימה את המוסד,הגדילו בני העדה החרדים בהכרזת חרם על משפחות ותלמידים שנשלחו ללמוד במוסד, כמו כן יעלו כנגדו הקללות הכתובות בספרי התורה , עוד הגדילו ופתחו את ארונות הקודש אל מול ספרי התורה תקעו בשופרות והדליקו נרות שחורים.
עוד הוסיפו אנשי כת הפרושים בעדה האשכנזית  לפרסום כרזות כנגד הרעיון וכנגד העדה הספרדית שאימצה את הרעיון ,בטענה העיקרית לשאלה ,על מהות הקשר בין היהדות הספרדית לאשכנזים ממזרח אירופה .
בניגוד לאשכנזים בני העדה הספרדית ,אימצו את בית הספר ושלחו את בנייה ללמוד בו,בתחילה פעל בית הספר בתוככי חומות העיר העתיקה ברובע היהודי ,בעשרים השנים הראשונות לפתיחת בית הספר לא הורגשה רוח החדשנות והלימוד היה די דומה ללימוד בחדר המסורתי.
משהחלה תנועת היציאה מבין חומות העיר העתיקה , החליטו ראשי המוסד להרחיבו ,אך רק בשנת 1903 נמצאה תרומה להקמת בית הספר מחוץ לחומות בשכונת זכרון משה , ברחוב ישעיהו פינת רחוב דוד ילין ,בחזית המבנה שנבנה בסגנון נאו קלאסי בעל גמלון,עם אבן הראשה, על אבן הראשה של המבנה חקוק ציור של עץ דקל מן הפסוק התנכי ( צדיק כתמר יפרח) ,עץ הדקל מופיע על רקע נוף חומות ירושלים ובל נשכח את ציור הבאר המתאר את נביעת ההשכלה כנביעת המים מן הבאר  , הכתובת שמעל לאבן הראשה נחרטה באותיות עבריות וגרמניות המשפט לתפארת האדם שתרם את הכסף לבנייתו במילים בית ספר להאציל לבית למל .
בקומה השנייה מעל לכתובת בחזית ,   הוצב חלון עגול רוזטה ובו מגן דוד משיש ,מעל לחלון הוצבו , שני חלונות קשתיים המזכירים את לוחות הברית ,מעל לחלונות הוצב גם שעון בעל אותיות עבריות ועל כן זכה בכינוי  הבית עם שעון האותיות העבריות .
את בית הספר ניהל אפרים כהן רייס, למרות שהשפה העברית נלמדה בו ,היא לא היית הדומיננטית ורק בסיום מלחמת העולם הראשונה החלה השפה העברית לדחוק את השפה הגרמנית השלטת .
מאגדות ירושלים ,משמש הוויכוח הגדול, שהתנהל בין דוד ילין וחבריו המורים כנגד שליטת השפה הגרמנית במוסד ומיעוט שעות הלימוד בעברית וכנגד מנהל סמינר המורים ובית הספר היסודי למל דבר שגרם בהמשך לעזיבת כשמונה עשר ממורי המוסד של רשת עזרה וכחמישים תלמידיו בהמשך המאבק, לאחר סיום המאבק התמנה בבית ספר ישעיהו פרס ל מנהל חדש למוסד .
לאחר תקופה הפך בית הספר לבית ספר לבנות והתחזקה בו הזיקה לעברית וללימודי הטבע ואהבה למרחבי ארץ ישראל , בית הספר המשיך במתכונת לימודיו עד שנת 1980 , כיוון שהסביבה החלה להתמלא בתושבים דתיים חרדים שעיבו מסביב את שכונת מאה שערים, מבנה בית הספר נמכר למוסד חרדי של חסידות סדיגורה שהחלה להפעילו כמוסד לימודי תורניים חרדי ולאחר מכן כמוסד של חסידות וויזין .
האגדה מספרת כי דוד ילין שהיה סגן המנהל של בית הספר למל, בנה את ביתו אל מול בית הספר למל, רחוב ישעיהו פינת ישעיהו פרס ,בחזית ביתו באבן הראשה חקק ילין את המלה לבנון , ( כיום משמש המקום למשרדים) , בבית ממול דוד ילין , ברחוב ישעיהו פינת פרי חדש , התגורר מנהל למל אפרים כהן רייס, וכיוון שהויכוח לשפת הלימוד עברית או גרמנית שימשה קלף מיקוח גדול בינם , נהגו השניים לעמוד במרפסות בתיהם ולנהל ויכוח בטונים גבוהים ששילבו לפרקים במילות גינוי וקללות שהוטחו זה כנגד זה.
עוד מאגדות המקום הנה האגדה המספרת את סיפור מחברות התלמידים הקרועות שנקרעו בידי תלמידי המוסד ביום ההולדת של הקיסר הגרמני באולם בית הספר, האולם קושט בדגלי גרמניה ואפילו לא סממן אחד יהודי, התלמידים נאלצו ללמוד את ההמנון הגרמני ועוד שירים בשפה הגרמנית .
בעת הטכס שנערך בנוכחות הכמורה הגרמנית,הקונסול הגרמני ונכבדים בני העדה הגרמנית פתחה התזמורת בנגינת ההמנון הגרמני, אך התלמידים נשארו יושבים ולא טרחו לזמר את ההמנון הגרמני, מעשה זה הרתיח את מנהל בית הספר רייס ואת נכבדי העדה והקונסול הגרמני, שהחלו לטעון כנגדם על כפיות טובה לתורמי ניהול בית הספר .
כאשר נמאס לתלמידים דברי התוכחה ,פרצו כולם החוצה ,נטלו את ספרי הלימוד והמחברות בשפה הגרמנית וקרעו אותם לקרעים, מן הקרעים יצרו שביל פתיתי נייר עד לפתח הקונסוליה הגרמנית ברחוב הנביאים , שלאחר מכן היה בית הספר אורט וכיום מדרשה טכנית.

מיקום