המקווה הוקם בבית אבן ברחוב התקווה 21,בידי ראש ועד השכונה יוסף מלכי ואשתו ,השימוש בו היה בתשלום ,לאורך ימי השבוע פרט ליום שישי שימש המקווה את נשות השכונה ונוהל בידי אשת יוסף מלכי ביום שישי שימש המקווה לטבילת גברים.
ימי השלישי היו ימי הרחצה של הנשים, שקבל את השם : מארטיס נו כו דיאגו או דיאה דה באנייז, על פי האגדות סוד כמוס היה לנשים ,ביום הזה יצאו הנשים בקבוצות קטנות לטהר את גופם ,על מנת שיוכלו לקבל את בעליהם על יצואן, מאחר והתהליך היה כרוך בסוד, והמוטו היה להתרחק מלשון הרכלניות ,לגבי הרגלי הסקס של הזוג, אי לכך היו הנשים מגייסות את הילדים כאילו יצאו לקניות ,, שמו בידיהם צרור בגדים ומגבות , הלכו עמם עד לשדה הסמוך לבית הרחצה, אמרו לילדים שחקו כאן עד שנחזור, נטלו את צרור הבגדים , וחמקו לרחצה וטיהור הגוף, לאחר הרחצה חזרו הנשים לילדים ששיחקו , הניחו בידם את צרור הבגדים משל היו קניות שקנו ,הילדים הלכו ראשונים ומאחוריהם הנשים בדרכם לביתם .
אגדה שכונתית מספר על דליקה שפרצה במקווה השכונה בתחילת שנת 1952 הבלן יצחק ניסה להימלט מחדר ההסקה , בדרכו נפגע ונפל לברכת מקווה המים וחולץ מעולף ובמצב קשה בידי מכבי האש לטיפול בבית החולים .
בית המרחץ של מלכי יוסף נפתח ברחוב התקווה,21 לאחר שנשרף בשנת 1953 שוקם מחדש בעזרת כסף שהשיג הרב פראנק האשכנזי.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.