התחבר
קריית ענבים ספור המים בקבוץ
למעשה תחילת ההתיישבות בשטחי הקבוץ הייתה באזור הסככות הנמצא בכניסה למשק המגורים היו באוהלים לאחר מכן בצריפים ובסככות ולאחר מכן הגיעו לתקופת האבן .
חברי המשק החלוצים נתקלו בבעיית המים לאורך כל שנות ההתיישבות ,פשוט במקום לא היו מקורות מים ,וכמובן שהגידולים החקלאיים המבוססים על השקיה נידונו מלכתחילה לייבוש והמשק נאלץ למצוא חלופות לעבודת החקלאות .
בתחילה ניסו אנשי הקבוץ לקנות מים מהישוב עין רפא ובית נקובה הסמוכים , אך סכסוך בין חמולות הכפרים,על הרווחים גרמו לחריצת דין של השלטונות הבריטיים במחלוקת , שמותר לחברי הקבוץ לשתות מן המים ,אך לא לרכשם בכסף.
מאחר והמים המשיכו להוות בעיה ,רעיון נוסף צץ לאנשי הקיבוץ ,כאשר החלו בהקמת הרפת בקיבוץ ,נשלחה התוצרת על עגלות רתומות לסוסים בכדים לירושלים עלה רעיון לקחת מים בנסיעה בחזרה ממעיינות מוצא מתקצוב מי המעיינות של דוד ילין במוצא תחתית ,הרעיון עבד ,אלא משנודע לתושבי בית נקובה על קבלת המים ולא ברכישה דרכם עצרו את העגלות בחוזרם מירושלים ושפכו את המים , אז הופסקה דרך אספקת המים הזאת.
בשנת 1921 בישיבה בקק"ל הוחלט לטפל ולעזור בנושא הסדרת המים של קבוץ קריית ענבים ,לצורך זה מחלקת ההתיישבות של הקק"ל עומדת במגעים ומומחים ולאחר הדיונים והסיכומים העבודה תחל,כמו כן נרכשו בעבור משק החלב והרפת של קריית ענבים פרות ממושבות הטמפלרים שרונה והמושבה ווילהלמה על מנת שענף הרפת יהפוך לאחד הענפים העיקריים לפרנסת הקבוץ.
בסוף פבואר 1948 פוצץ בית הבאר של קבוץ קריית ענבים בידי ערביים,תגובת התגמול המידית שנעשתה למחרת החריבה את מעין הכפר הערבי הסמוך בית נקובה .
תוספת לספור אנשי גדוד העבודה וקריית ענבים
תוספת לספרו קריית ענבים הינה סיפורם של אנשי העלייה בשנת 1920 שהועסקו בידי ועד הצירים ביעור וחקלאות וסלילת כבישים בין טבריה לסמך ותיקון הכביש בין חיפה לנצרת חלקם של אנשי העבודה כמאה שבעים עולים מגליצייה ופולין מתוכם כשלושים נערות, מגדוד העבודה גר במחנה אוהלים ליד גבעת יערים ,שעבדו בסיקול,בניית טרסות סלילת דרכים ועקירת עשבי בר ,על מנת להכשיר חלקות לחקלאות בקבוץ קריית ענבים ,ובישובי הסביבה .
בשנת 1925 נחצבה בריכת המים הראשונה הוקמו שתי ברכות אגירה ,את הבריכה העגולה משנת 1928 שכללה סכר לאיסוף המים ממימי הגשמים ומערכת שאיבה לאיסוף המים לבריכה אך פתרון זה שהיה תלוי בכמות הגשם שירד לא היווה פתרון מושלם והבריכה התחתונה .
אני זוכר כאשר כל המשק בשבתות היה רוחץ במימיה של הבריכה העגולה ,עומק המים היה מספר מטרים והלימוד שחייה היה פשוט נזרקת למים אם לא טבעתה יידעת לשחות חשבו על ילד ממש קטן המושלך למים , הפחד בהתגשמותו בבריכה הענקית לעיניו ובצבעה האפור של הבטון .
אז פנו התושבים ורכשו מים מאזור מנזר השתקנים בלטרון,כאשר החליטו הבריטים לפלס קו מים לירושלים ממעיינות ראש העין הם יצרו שלוחה עם שעון בכניסה ותקצבו כמות מים מסוימת לטובת הקבוץ .
ספור שעון המים היה סוד של חברי הקבוץ,כי כאשר הוקם קבוץ מעלה החמישה כישוב של חומה ומגדל ,והבריטים לא רצו לספק לו מים היו מתגנבים אנשי הקבוץ בלילה לשעון המים מסובבים אותו אחורה שאבו מים לבריכת האגירה והחזירו אותו למצבו וכך חלקו במים עם קבוץ מעלה החמישה.
בשנת 1940 החליטו המייסדים לחפש מים בשטח הקיבוץ לצורך זה נשכר הגאולוג פיקר שחקר וחיפש והחליט ,כי נקודת הקידוח מתאימה בכניסה לבית הקברות,מובן שקידוח אכזב זה לה פתר את הבעיה,קידוח זה של באר האכזב משנת 1940 בכניסה לבית הקברות לא השאיר סימן למיקומו אולי עם מגלה מתכות ניתן למצוא את צינור הקידוח.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.