התחבר

שווה קריאה

הכתבות האחרונות שפורסמו

טמפלרים בארץ ישראל בני ההיכל 2

מחנה ברגן בלזן ,ספור החלפת היהודים בגרמניה בטמפלרים בארץ ישראל
הקדמה
בשנת 1942 החליטו השלטונות הנאצים בראשותו של הימלר ,על אסטרטגיה חדשה שבה חלק ממחנה ברגן בלזן, יהפוך למחנה מעבר בעבור יהודיים ברי החלפה, עם מדינות שהחזיקו בנתינים בעלי אזרחות גרמנית ,כאשר בשלב הראשון ניתן הדגש באמצעות משרד החוץ הגרמני ,להחלפת הטמפלרים העצורים בארץ ישראל ,באזרחים יהודיים שיש להם קרובי משפחה בארץ ישראל ,מהמדינות צרפת,הונגריה ורומניה .

בהוראת השלטון הנאצי, נאמר כי יש לפעול להחלפת האזרחים הגרמניים ,בכול האמצעים הדרושים לפעולה זאת , עוד הוסכם ,כי מספר העצורים שיכלאו בחלק של ההחלפה במחנה ברגן בלזן ,יהיה בסדר גודל של כשלושים אלף עצורים , אך הצורר הימלר ,צמצם את המספר לעשרת אלפים ,אגף הכליאה ליהודי ברי ההחלפה נקרא Aufenthaltslager.
הקריטריון להחלפה כללה את הפרמטרים הבאים:
1 . בני הדת היהודית שיש להם קרובים במדינות שונות ושניתן לקבל תמורתם אזרחים בעלי דרכונים גרמניים .
2 . בני הדת היהודים שידוע שיש להם קרובים בעלי מעמד והשפעה מדינית או כלכלית במיוחד באמריקה .
3 . בני הדת היהודית שהיו בעלי קשרים פוליטיים במדינות בעולם שיוכלו לשמש כקלף בדעת הקהל העולמי.
4 . בני הדת היהודית אשר שימשו כמנהיגים בהנהגה היהודית ובהנהגה הדתית.
תחילת תהליך המשא ומתן להחלפה
התוכנית למעצר היהודים במחנה ברגן בלזן יצאה אל הדרך במחצית 1943 ,במשלוח הראשון הגיעו למחנה ברגן בלזן כלל מעל לאלפים ושלוש מאות יהודים בעלי אזרחות פולנית,אזרחות פלסטינית, אזרחות אמריקאית  וחלקם בעלי תעודות מעבר לארצות דרום אמריקה ,בסכום הכללי נערכו חמש פעולות החלפת יהודים בבעלי אזרחות גרמנית ,עד סיום מלחמת העולם השנייה .
חלק מתוכנית ההחלפה שבוצעה בשלושה שלבים ,הייתה החלפת כשלוש מאות עצורים יהודיים בעצורים בעלי אזרחות גרמנית (בעיקר הטמפלרים) ולמשלוח לגרמניה צורפו מספר נשים פולניות שלא הייתה להם אזרחות של מדינת פלשתינה .
פעולת החלפה נוספת נערכה בחודש מרץ 1945 שבה הוחלפו כמאה יהודים בעלי נתינות תורכית שהיו במחנה ברגן בלזן ,בתוספת כארבעים יהודים בעלי נתינות תורכיים שנכלאו במחנה רונסבריק ,מוחלפים יהודים אלו הועברו לשוודיה ומשם הועלו על אונייה והפליגו לתורכיה ומשם הועברו לארץ ישראל .
תחילת שורשי הרעיון להחלפה של יהודים בשטחי גרמניה הנאצית החל מתחילת המלחמה בספטמבר 1939 ועד לשנת 1941,את הרעיון להחלפה בפניה לשלטון הבריטי שיתחיל בתהליך דיפלומטי להחלפה, הגו יהודים בעזרת המוסדות הלאומיים בעיקר בארץ ישראל ומנגד בני משפחות של אזרחים גרמניים שדאגו לקרוביהם הטמפלרים שנעצרו בידי הבריטים בארץ ישראל.
את הזרז לפעולת החלפה זאת ,יש הקושרים במדיניות הבריטים לגרש אזרחים גרמניים אלו לאוסטרליה , במיוחד לאחר שהקונסול הספרדי בארץ ישראל (שייצג את גרמניה בארץ) הודיע לגרמנים כי השלטון המנדטורי ,החליט לשלוח כשבע מאות בני משפחות גרמניות לגלות באוסטרליה,אז גבר הלחץ של קרובי המשפחה בגרמניה ,על השלטון הגרמני לזרז את ההחלפה בארץ ישראל ,אך החשדנות ההדדית גרמה לעיכובים וטמפלרים אלו הועברו בסופו של דבר לאוסטרליה .
פועל בתקופה בין השנים 1941-1943 נשבר מעטה הקרח והחל ביצוע ההחלפות יהודים תמורת גרמנים בארץ ישראל  ,בדצמבר 1941 הגיעו ארבעים ושש יהודים תמורת 69 אזרחים גרמניים,
ב-14 בנובמבר 1942, הגיעה לתחנת הרכבת בעפולה רכבת שיצאה מווינה וחלפה בדרכה בהונגריה, בולגריה, טורקיה וסוריה ומשם בקו השלוחה של הרכבת החיג'אזית המכונה רכבת העמק ובה קבוצה של נתיני ארץ ישראל בעלי פספורט בריטי שהוחלפו על ידי הנאצים כנגד טמפלרים מארץ ישראל שהושבו על ידי הבריטים הקבוצה כללה 69 יהודים ו-45 בריטים.
בנובמבר 1942 הגיעה לארץ 137 אזרחים, בקבוצה היו יהודים בעלי נתינות בריטית וכשבעים בעלי אזרחות פלסטינית , כנגד שחררו הבריטים כשלוש מאות וחמשה אזרחים גרמניים , עיקרם של היהודים המשוחררים הגיעו ממחנות ריכוז ומגטאות בפולין בשלב הזה הגיעה עוד קבוצה בת חמש עשר יהודים ובזאת נסתיימה תקופת ההחלפות הראשונה
עם האוכל הגיע  התיאבון ונוצרה תוכנית להחלפת יהודים מסיבית של מאות אלפים,בשנים 1943-5 בתמורה לאזרחים גרמניים במדינות שונות ברחבי העולם שתמכו ברעיון ההתיישבות הציונית בארץ ישראל ,מוסדות יהודיים בעיקר בשוויץ ,החלו לנפק מאות אישורים ליהודים ,בעיקר בהולנד ובלגיה ,שאישרו שאכן שמם של היהודים מופיע ברשימות ההחלפה.
בנוסף החלו משפחות יהודיות בהולנד בעיקר ,לבקש יהודי אישורי עלייה (סרטיפיקטים )מידי השלטון המנדטורי באמצעות המוסדות הציוניים בשוויץ ,חלקם של היהודים ,אף קיבל אישורי עלייה ואזרחות פלסטינית מידי ארגונים אלו לאחר שהשלטון המנדטורי כלל אותם במכסת העלייה היהודית לארץ ישראל.
היהודים שהחלו להיעצר בהולנד בשנת 1943-4 רוכזו תחילה במחנה המעצר ההולנדי ורסטרבורק, ממחנה זה החלו משלוחים למחנות מעצר אחרים ברחבי אירופה , כארבעת אלפים יהודים הולנדיים נשלחו למחנה טריזנשטט כאילו להחלפה ומשם נשלחו להשמדה באושוויץ,יהודים שרוכזו במחנה המעצר הפולני שכונה " הוטל פולסקי" להחלפה, נשלחו בהמשך להשמדה באושוויץ ,פרט למעטים שנשלחו למחנה ההחלפה בברגן בלזן ,
הבעיות העיקריות בקושי בהחלפה של המועמדים הגרמניים, בשנים 1944-5, ביהודים ברי החלפה ,נבעה מהצלחות בנות הברית ,בתחילת המיגור הצבא הגרמני בזירות הלחימה, בנוסף להפצצות המסיביות והאדירות ,על ערי גרמניה בידי מטוסי בנות הברית ושגרמו להחרבתם , סיבות אלו הוציאו את החשק של האזרחים הגרמניים לחזור למולדתם , עוד טעה השלטון הגרמני במחשבתו,כשחשב שהשלטון הבריטי יצא מגדרו ,במשא ומתן למען הצלת יהודי אירופה תחת הכיבוש הגרמני.
מעשי ההונאה הגרמניים כנגד היהודים שרוכזו להחלפה
באוגוסט 1943 החל מעשה ההונאה הגרמני , ביוני 1943 הובאו למחנה המעצר למוחלפים כאלפים וארבע מאות יהודים יהודים מהערים קרקוב, לבוב וורשה בפולין , מעשה ההונאה התרחש באוקטובר 1943, כאשר הועמסו על הרכבת במחנה ברגן בלזן , מעל ל 1700 יהודים פולניים , מאגף היהודים בעלי התעודות Promesas (תעודות מעבר למדינות בעיקר מדרום אמריקה) מאגף Sonderlager שלכאורה נשלחו להחלפה בשוויץ , בעת שעצרה הרכבת במחנה הריכוז בירקנאו ,בדרכה לאושוויץ הוברר ליהודים כי הם מובלים להשמדה באושוויץ ולא יועברו לשוויץ.
בשלב הזה החל מיני מרד קטן ,שבו אחת העצורות התנפלה על חייל גרמני לקחה ממנו את הנשק וירתה בו למוות,בעקבותיה הצטרפו עוד צעירים שחטפו גם נשק ופצעו עוד מספר חיילים גרמניים מהשומרים ,אך מיני מרד זה דוכא מידית במקום נורו עשרות יהודים והשאר הועמסו והועברו לאושוויץ להשמדה שאכן בוצעה ,משלוח נוסף של כארבע מאות יהודים פולנים נשלח אחריהם בתחילת שנת 1944 להשמדה באושוויץ .
יתרת כשלוש מאות האסירים היהודים הפולנים שנותרה באגף Sonderlager , היו ברובם בעלי תעודות סרטיפיקטים לעלייה לארץ ישאל ,כארבעים יהודים בעלי אזרחות אמריקנית והיתר בעלי סרטיפיקטים לדרום אמריקה, אליהם צורפו מעל ארבע מאות וארבעים עצורים יהודיים שהגיעו מסלוניקי חלקם בעלי נתינות יוונית .
אגף נוסף שהוקם ושהיה בשטח מחנה  Sonderlager ,נקרא אגף הניטרליים Neutralenlager , שבו רוכזו מעל לשלוש מאות עצורים יהודיים בתוך מספר צריפים בודדים,שבו שהו מחודש יולי 1944 עד מרץ 1945 זמן השחרור של המחנה,ממדינות כמו ספרד,פורטוגל,תורכיה וארגנטינה ,אסירים אלו היו מבודדים ולא הוכרחו לעבוד בעבודות כפייה.
שאר העצורים שהובאו היו בעלי נתינות ספרדית שהוחלפו בהמשך עם ממשלת ספרד אך הועברו למושבה ספרדית ביבשת אפריקה לשהייה במחנה בתקופת המלחמה, למחנה הוזרמו גם מעל למאה ושלושים יהודים מספרד וכעשרים יהודים פורטוגזיים שהתגוררו במדינות הכבושות האירופאיות בעיקר מצרפת יהודים אלו מפאת הקשרים הטובים עם ספרד ופורטוגל הוכנסו לאגף אחר ושרדו ברובם את המלחמה.
הנאצים המשיכו לשגר יהודים ברי החלפה למחנות ההשמדה ממחנה העבודה ברגן בלזן,בתחילת שנת 1944 עד חודש ספטמבר 1944 ,הגיעה שמונה משלוחים שכללו קבוצת יהודים עד שנאספו כשלושת אלפים ושבע מאות יהודים מהולנד ברי החלפה .
היהודים ההולנדיים רוכזו במחנה נפרד ,שכלל כעשרים צריפים ושנקרא מחנה הכוכבים (משום הטלאי הצהוב שהיו על בגדיהם בצורת כוכב)  – Sternlager , העצורים ההולנדיים הורשו ללבוש את בגדיהם האישיים אך נאלצו לשאת את הטלאי הצהוב על הבגדים,למרות שגרו בצריפים מופרדים לגברים ונשים בני המשפחה הורשו להיפגש .
מתחילת שנת 1944 ,נוספו אליהם יהודים בעלי אזרחות איטלקית מתוניסיה ,מאות יהודים מיוגוסלביה וכמאתיים נשים יהודיות שהיו נשואות לאזרחים צרפתיים, בנוסף לכשלוש מאות עצורים בעלי דרכונים מדרום אמריקה שהגיעו בשנת 1944 ,שמחציתם שוחררו בשוויץ לאחר משא ומתן בין המדינות השאר נותרו במחנה עד השחרור.
בל נשכח את 1680 יהודי הונגריה ברי ההחלפה שהגיעו ביולי 1944 , לאגף ההונגרי שנקרא Ungarnlager שבמחנה ברגן בלזן, שם הורשו להשאר בבגדיהם האישיים וטלאי צהוב עליהם, בעת ששהו המחנה ההונגרי,התקיים מה שאנו מכנים עסקת בכר – קסטנר ,בדפי ההיסטוריה מכונה ההחלפה "סחורה בעבור דם" ,מתוכם בשלב הראשון שוחררו ביולי 1944 למדינת שוויץ, קבוצה של כשלוש מאות יהודים ממוצא הונגרי , לאחר המשך המשא ומתן שוחררו עוד 1,365 היהודים הנותרים בחודש דצמבר 1944 , עצורים נוספים מהונגריה שהגיעו לברגן בלזן לא שוחררו ונותרו במחנה.
מתוך עשרת האלפים היהודיים שאושרו בידי הימלר להיכלא במחנה ההחלפה בברגן בלזן, נותרו בסוף 1944 כארבעת אלפים יהודיים שעבדו למען המכונה הנאצית בעבודות שונות,רובם נשלחו בסוף 1944 ובמחצית הראשונה של שנת  1945 למחנות ההשמדה , בשנת 1945 לקראת סוף מלחמת העולם השנייה נותרו כשבע מאות יהודים במחנה שחלקם מתו במחלות וברעב עד סיום המלחמה .
תהליך ההחלפה עם הטמפלרים בארץ ישראל והסיפור האנושי של גנט פויכטונג
ההחלפה הקשורה לטמפלרים הגרמניים שנעצרו בארץ ישראל ,קשורה להחלפה שבוצעה ביולי 1944, בין יהודיים שהיו בעלי אישורים כנתינים פלסטינאים ,או שמשפחותיהן היהודיות גרו בארץ ישראל וביקשו מהשלטון הבריטי אישורי עלייה לארץ ישראל ואף לצרפם לרשימת היהודים המוחלפים כנגד הטמפלרים הגרמניים בארץ ישראל.
בעסקה הזאת הועלו על רכבת 222 יהודים כלואים מברגן בלזן ,הוסעו ברכבת לוינה דרך שטח גרמניה וערים גרמניות כמו : ניינמברג,ריגנסבורג,לינץ לוינה  ,שם הועמסו על רכבת עוד 61 יהודים ,שנעצרו ונכלאו במחנה ויטל בצרפת והובאו לרכבת ההחלפה בוינה, משם נסעה הרכבת במסילה היבשתית לבודפשט בהונגריה, משם המשיכה הרכבת לבלגרד לסופיה בבולגריה ומשם לאיסטנבול.
מאיסטנבול המשיכה הרכבת וחצתה את כול תורכיה המשיכה לעיר בירות בלבנון ומשם לתחנתה האחרונה העיר חיפה,בעיר חיפה הורדו היהודים מהרכבת והוסעו למחנה המעצר עתלית , נוסעת אחת ג'נט (לבית דונר ) פויכטונג , קבלה אישור מהשלטון המנדטורי עקב מחלתה ,לעלות על מונית ולנסוע לאשפוז בבית החולים שערי צדק בירושלים.
בתמורה בהחלפה זאת ,קיבל השלטון הגרמני כמאה  וחמישים אזרחים ממוצא גרמני כמחציתם אזרחים גרמניים מבין הטמפלרים וחצי נתינים גרמניים שנעצרו בדרום אפריקה , המספר היחסי הנמוך של הגרמניים ,כנגד מספרם של היהודים שהוחלפו ,נובע מפעולה חשבונית של החלפה קודמת ,שבה שוחררו יותר גרמניים מיהודים.
סיפורה של ג'נט פויכטונג
הקדמה
סיפור זה הובא לידיעתי ,בעת שסיפרתי את תולדות הטמפלרים ,לקבוצה גדולה שהתאספה בחמשוש ירושלמי, בבית הקברות הטמפלרי בשכונה המושבה הגרמנית בירושלים,שבו קבורים רובם של הטמפלרים במושבות ארץ ישראל ומירושלים ,מתחילת עלייתם לארץ ישראל לאחר יסוד המושבה בירושלים.
נכדתה של ג'נט פויכטונג ,הגברת חווה זוהר ז"ל בתה של הנרייטה פויכטנגר ,שעלתה לארץ ישראל בשנת 1935 ממינכן בגרמניה , במה שאנו קוראים העלייה היקית לשכונת רחביה שהחליטה בסוף שנת 2013 לספר באוזני את הסיפור ואפשרה לי לספר את הסיפור המשפחתי, של משפחת פויכטונג המרגש ,על מנת לשמרו בכנפי ההיסטוריה.
ולאחר נישואיה של הנרייטה לרב דוד מאיר פויכטונג ,ששימש כרבה הראשי של העיר וינה ובהמשך רבה הראשי של העיר קלן והעיר ניקולסבורג בגרמניה , הסבא הרב דוד מאיר פויכטונג נפטר בשנת 1936 בגרמניה .
לאחר נישואיהם נולדו להם הילדים : הבן בנו שעלה לארץ ישראל בשנת 1935,הבן ווילהלם שעבר בהמשך לללונדון,הבת אריקה שלאחר נישואיה נקראה אריקה דוידס ועברה להתגורר עם בעלה ששימש כרבה הראשי של העיר רוטרדם ,הבת הנרייטה שעברה לאחר נישואיה וקבלת שם המשפחה פויכטנגר להתגורר במינכן  שעלתה בשנת 1935 לארץ ישראל .
ספור משפחת ג'נט פויכטונג ומשפחת דוידס במלחמת העולם השנייה
לאחר מותו של הסבא הרב דוד מאיר פויכטונג בשנת 1936 , עברה הסבתא ג'נט פויכטונג לגור בבית ביתה אריקה דוידס ברוטרדם שהייתה נשואה לרב הראשי של רוטרדם ברנרד דודיס,כאשר נאספו יהודי הולנד למחנה המעצר ורסטרבורק  בהולנד, בשנים 1943-4, הועברו חלק מהעצורים ההולנדיים למחנה המעצר ברגן בלזן .
בין אלו שהועברו למחנה הייתה משפחת הרב ברנרד דוידס הרב של העיר רוטרדם למחנה הועברו היהודים שהיו בעלי הסרטיפיקטים הפלסטיניים ובעלי מסמכי ההחלפה והבקשות להחלפה גרמנים ביהודים בארץ ישראל, שנתקבלו מהמוסדות הציוניים בשוויץ .
במחנה ברגן בלזן שבה נכלאו בני המשפחה ,שמנתה : האב ורעייתו הבן ושתי הבנות והסבתא ג'נט שגרה עמם ברוטרדם,הסבתא ג'נט אחזה בתעודת אזרחות פלסטינית ויתר בני המשפחה אחזו בתעודת החלפה בתושבים גרמניים בארץ ישראל .
בשנות הכליאה במחנה ברגן בלזן כתוצאה מהרעב והמחלות ,נפטרו אב המשפחה הרב ברנרד דודיס ובנו אלייה,במחנה המעצר נותרה הסבתא ,בתה אריקה ושתי בנותיה מרים ושולמית , לאחר שהסבתא ג'נט פויכטונג ,הועלתה לרכבת ההחלפות ביולי 1944, נותרה הבת אריקה ושתי בנותיה מרים ושולמית במחנה ברגן בלזן,כאשר הריחו הגרמנים כי מלחמת העולם השנייה עומדת להיגמר בתבוסתם ,הם החלו לשלוח ביתר שאת את היהודים למחנות ההשמדה , על רכבת כזאת הועלו אריקה ובנותיה בדרכם לאושוויץ , למזלם הרכבת הופצצה בידי מטוסי בנות הברית.
ברגעי ההפצצה והבלבול כאשר היה עדיין שניתן היה לקפוץ מהרכבת הפגועה להימלט , זנקו אריקה והבנות מקרון הרכבת וברחו לחורשה הקרובה ,בדרך לא דרך הצליחו פליטי משפחת דוידס ובזכות כיבוש השטח בידי כוחות הברית להגיע לביתם , רכושם שהופקד למשמורת בידי הכומר השכונתי ,נמסר להם כולו בחזרה לאחר שחזרו לביתם.
לאחר המלחמה בשנת 1945 החליטו בלחצן של הבנות, האם אריקה והבנות מרים ושולמית לעלות לארץ ישראל , למרות שאחזו ברישיונות לעלייה לארץ ישראל ,הם בחרו לעלות באוניית מעפילים ,כאשר הגיעה המשפחה לארץ ישראל ,הם התגוררו בבית המשפחה ברחביה ,אך לאחר תקופת מה עברו לתל אביב שם התמנתה האם אריקה לתפקיד אם הבית של בית הספר מזרחי לבנות.
לאחר תקופת מה יצאה האם אריקה לרוטרדם והביא חלק גדול מהרכוש שנותר ומכרה את ביתם ,ושבה לישראל ,בתה שולמית החלה ללמוד בבית הספר לסיעוד בבית החולים בלינסון ובאחד הנסיעות ברכבת הכירה צעיר הולנדי גוי ,הכרות זאת הביאה לנישואים וללידת שלושה ילדים, כיוון שהיו עניים התגוררה המשפחה הצעירה בצריף בפרדס שמאחורי בית החרושת עלית ברמת גן .
לאחר זמן נפטר בעלה של שולמית , והיא ירדה מהארץ עם ילדיה וחזרה להולנד, שם הכירה שוב בחור גוי ונישאה בשנית , באגדות המשפחה הובעה תרעומת כלפי שולמית כיצד היא העזה ונישאה כבת של רב מפורסם שסבא שלה היה גם כן רב ראשי ולכן הקשר בין שולמית למשפחה ניתק .
סיפור המסע ברכבת של הסבתא ג'נט פויכטונג לארץ ישראל
כיוון שהסבתא ג'נט הייתה בעלת דרכון פלסטיני ,היא הועלתה על רכבת יהודי ההחלפה בטמפלרים בארץ ישראל ,שיצאה ממחנה ברגן בלזן ביולי 1944 בדרכה היבשתית ממחנה ברגן בלזן לעיר חיפה .
בעסקה הזאת הועלו על רכבת ההחלפה 222 יהודים, שנכלאו במחנה ההחלפות בברגן בלזן היהודים הוסעו ברכבת לווינה דרך שטח גרמניה וערים גרמניות כמו : ניינמברג,ריגנסבורג,לינץ לווינה ,שם הועמסו על רכבת עוד 61 יהודים ,שנעצרו ונכלאו במחנה ויטל בצרפת והובאו לרכבת ההחלפה בווינה, משם נסעה הרכבת במסילה היבשתית לבודפשט בהונגריה, משם המשיכה הרכבת לבלגרד לסופיה בבולגריה ומשם לאיסטנבול.
מאיסטנבול המשיכה הרכבת וחצתה את כול תורכיה המשיכה לעיר בירות בלבנון ומשם לתחנתה האחרונה העיר חיפה,בעיר חיפה הורדו היהודים מהרכבת והוסעו למחנה המעצר עתלית , פרט לנוסעת ג'נט (לבית דונר )פויכטונג , קבלה אישור מהשלטון המנדטורי עקב מחלתה ,לעלות על מונית ולנסוע לאשפוז בבית החולים שערי צדק בירושלים.
אגדת דוקטור וואלך הזקן מבית החולים שערי צדק בירושלים וג'נט פויכטונג.
מעט על דוקטור וואלך
כאשר מספרים את ספור הקמת בית החולים שערי צדק החדש שעבר מהעיר העתיקה לרחוב יפו מול שכונת שערי צדק,יש לקשור לרופא דוקטור וואלך היהודי הדתי הייקה מהעיר קלן הגרמני, שהקים ופתח את בית החולים (המודרני של אז) , קשריו הטובים עם בני העדה הגרמנית כולל הטמפלרים .
זקני העיר מכנים עד היום את בית החולים שערי צדק כבית החולים וואלך ,בנתינת כבוד למנהלו והרופא הראשון של בית החולים ,קבלת שמו של בית החולים כבית החולים שערי צדק ניתן בתקופה מאוחרת יותר משערים שהוא על שם השכונה הסמוכה שערי צדק .
מעבר לשיטותיו המודרניות לטיפול בחולים במגבלות ההלכה היהודית ,תוך שמירה על מנהגי וחוקי היהדות המחמירים אל מול דרישות הרפואה ומצבם של החולים ,בנוסף האמין דוקטור וואלך בסגולותיו הרפואיות הנוספות של החלב ומוצריו , גם לחלוקת כוס חלב טרי מדי יום לחוליו הילדים ,הרפת והמחלבה הפרטית הוקמו במבנה בחלק הדרומי ,מעבר לגדר בית החולים שערי צדק על מנת לשווק חלב טרי גבינות וחמאה לחולים בלא להיות תלויים באספקה חיצונית.
בית החולים שערי צדק הישן פעל בירושלים בין השנים 1902-1980 ,כיום נמסר המבנה לשיפוץ ושימור המשמש כמשרדי הנהלת רשות השידור, בחלקו הדרום מערבי בסוף החצר האחורית של המבנה,הוקם בית קברות קטן ,ששימש לקבורה בתקופת מלחמת השחרור והמצור על ירושלים כחלק מכמה בתי קברות שהשתמשו בהם בתקופת קום המדינה.
אגדת כוס החלב
סיפור שסיפרה לי זקנה באחד המפגשים,סיפור על אחיותיה היו מאושפזות בתחילת המאה ה 19 בבית החולים במחלקת הילדים ,אחיותיה היו ילדה בת ארבע וילדה בת שבע והיא הגדולה בת התשע נשלחה על בסיס יומי ברגל, נושאת עימה אוכל מהבית לאחותה הקטנה .
צריך להבין כי הנערה ,הלכה בכול יום מהעיר העתיקה לבית החולים שערי צדק בכניסה לירושלים לאורך רחוב יפו ברגל ,שעה וחצי לכול כוון מבלה עם אחותה החולה וחוזרת הביתה ,בבואה לבית החולים הייתה הנערה מקבלת כוס חלב טרי ועוגייה.
כך התנהל הסבב עד אשר הקטנה מתה והגדולה יותר הובאה בחזרה לבית, למרות זאת האחות הבוגרת המשיכה להגיע לבית החולים לקבל את כוס החלב ,עד אשר מנהל בית החולים הבחין בה, צעק עלייה ואמר לה שאחותה מתה ואין סיבה שתגיע להמשיך לקבל את כוס החלב, היא לגמה את כוס החלב ונסה לביתה כארנבת מבוהלת.
סיפור ההכרות של ג'נט פויכטונג ודוקטור וואלך
בעת שמשפחתה של ג'נט פויכטונג ואביה הרב הראשי של העיר קלן בגרמניה , בזמן הזה התגורר בקלן גם דוקטור וואלך , כאשר הכיר ד"ר וואלך את ג'נט הצעירה ,הוא החל לחזר אחריה ואף ביקש את ידה, סיפור החיזור הלוהט היה שיחת היום בקרב היהודים בקלן .
ג'נט החליטה העדיפה על פניו את הרב דוד מאיר פויכטונג של העיר וינה ונישאה לו,ד"ר וואלך המאוכזב ,עבר להתגורר בארץ בירושלים בארץ ישראל ונישאר בגפו עד יומו האחרון, הסוד הרומנטי המשפחתי ,של האהבה הנסתרת מהעבר התגלה במקרה בשלהי מלחמת העולם השנייה .
כאשר נודע לבני המשפחה בירושלים ,על העסקה המתגבשת להחלפת הטמפלרים בארץ ישראל ביהודים העצורים בברגן בלזן ,פנתה בתה הנרייטה לד"ר וואלך ובקשה שיפעל בזכות קשריו עם השלטון המנדטורי להכניסה לרשימת המוחלפים .
ד"ר וואלך הפעיל את קשריו וג'נט הוכנסה למשלוח ההחלפה , כאשר הרכבת עשתה את דרכה לארץ ישראל פנתה שוב בתה הנרייטה לד"ר וואלך בבקשה שיפעל בקרב השלטון המנדטורי ,על מנת שג'נט לא תכנס למחנה המעצר עתלית ,עקב גילה הגבוה ומצבה הבריאותי הירוד והנרייטה תוכל להביא אותה ישירות לטיפול בבית החולים .
בקשה זאת בוצעה והשלטון המנדטורי הנפיק תעודת מעבר לג'נט ,האגדה המשפחתית מספרת ,כי הבת הנרייטה שכרה מונית בירושלים ויצאה לתחנת הרכבת בחיפה לקבל את אמה ג'נט, מפקד המשלוח הבריטי העביר את הסבתא ג'נט למונית והן פנו לירושלים.
המשך האגדה המשפחתית מספרת כי ,ד"ר וואלך עמד בכניסה לבית החולים שערי צדק והמתין למונית לאחר הגעתה מלמל ד"ר וואלך את המשפט הבא : כאשר היית צעירה ובריאה לא רצית אותי אז קבלתי אותך מבוגרת וחולה ,אך אל תדאגי אני העמיד אותך על רגליך ואכן לאחר אשפוז וטיפול בבית החולים חזרה ג'נט להתגורר עם בתה בביתם ברחביה.
צאצאי המשפחה זוכרים את ההליכה ברגל מביתם ברחביה לביקורים יומיים בעת האשפוז עד אשר חזרה לביתם ,מאותה הרגע המשיכה הסבתא ג'נט להתפלל בכול יום שלחרור בתה אריקה ונכדותיה מרים ושולמית ממחנה ברגן בלזן .

מאמרים שעשויים לעניין אותך