התחבר

שווה קריאה

הכתבות האחרונות שפורסמו

חלוצים וחלוצות בארץ ישראל ובמושבות

חלוצים וחלוצות בארץ ישראל ובמושבות

בקצרה סיפור אנשי הגדוד העברי
הרעיון הפשוט לכאורה עלה מההבנה עצמית , שהעולים בעלייה השנייה ובשלישית לארץ ישראל כיהודים ,ירצו לבנות לעצמם חיים חדשים , על כן כול אחד מהעולים, ימסור את נפשו וידיו ,למען הכלל המאמין כמוהו בהגשמה זאת, ולכן כול אדם בקבוצה הוא שווה זכויות.על כן במסגרת זאת, יתקיים חופש הפרט (אמונתו) והשוואת התנאים והזכויות , בקומונה כלכלית בלבד , בעת קבלת העולה לקומונה ,הוא נשאל רק שאלה אחת : האם יסכים לחיים משותפים ולהשוואת תנאי החיים , המצטרפים לא נשאלו לדעתם ולאני המאמין הפרטי שלהם.

רצונם של העולים להצטרף לגדוד העבודה העברי שדגל בעבודה עברית של חבריו, גרם לגדוד לגדול ולפתוח פלוגות עבודה שונות שעבדו בכול עבודה שקבלו, אך אי העמקת השורשיות ואי התעמקות וביטול האני יגרמו בהמשך למערבולות , משום שלגדוד התכנסו התכנסות זרמים אידאולוגיים שבאו מתנועת השומר, מחברי המפלגות הסוציאליסטיות השונות ,ומבעלי ההשקפה המשקית של משק חקלאי סגור המפרנס את עצמו והמחויב לניהול כספי סדור ביישובו ,ואי חלוקת ההכנסות עם הגופים הארציים ,השוני בדעות החלו לבקע במהרה את הבסיס של הבייחד הבסיסי.

בקיעים אלו בין האידאליים השמאליים והימניים בתוך הגדוד , כאשר הנוטים שמאלה החלו להתקרב גם לישות המפלגתית ובכך הרחיבו את הבקיעים, שאליהם חדרו מטיפים אידאולוגיים מפלגתיים שגרמו לפילוגים ,כך נוצר מצב שפלגים שונים מאותו מקום לא יכלו לגור בכפיפה אחת ,כמו בהתחלה בעת הקמת יישובם .

שדות של קוצים ,סלעים ואבנים וביצות מים , אלו היו המראות שקבלו את פני חברי פלוגות העבודה של הגדוד העברי בעת שהגיעו לנקודת ההתיישבות, הרחוקה מכול ישוב יהודי בנקודה זאת הוקמו האוהלים הראשונים למגורים.

בשנת 1921 נתקבלה בגדוד העברי ,החלטה להקים את הקבוץ עין חרוד (עין ג'אלוד) למרגלות הגלבוע ,ביחד עם חלק מפלוגה מראש העין , פלוגת מגדל שלחה מאנשיה קבוצה שמנתה כארבעים חלוצים, שכללה גם אנשי מפלגת השומר הצעיר .בעזרת סירתם הפליגו ממגדל חברי הקבוצה לצמח ומשם נסעו ברכבת עד עפולה ומשם הלכו לנקודת ההתיישבות החדשה ליד ביצות מעיין עין חרוד ,אלא שהו הגיעו יממה לאחר הפלוגה מראש העין.

בנקודת ההקמה להתיישבות עין חרוד ,אדמה שנרכשה בידי יהושוע חנקין והקק"ל התגוררו בשרידי הכפר הערבי כשמונה משפחות ערביות של אריסים , מקבוצת החלוץ שמנתה כחמש עשר מתיישבים, צמחה הקבוצה לשלוש מאות חברים תוך חודשים ספורים.

מעבר לחזון של ההתעוררות הלאומית, בתחילת המאה ה 19 באירופה,החלו לנשב רוחות לאומניות , של לאומים שונים , בני משה הבינו כי הגיע הרגע להגשים את חזונם,צורך זה הוא אשר הביא אותם לרעיון הקמת המדינה והגשמת הרעיון הציני והעבודה היהודית למען הרעיון בישוב הארץ , חלקם הגדול של אנשי העלייה הראשונה והשנייה לאר עלו לישראל מטעמים דתיים , מה שמשך אותם הוא רעיון השיבה לישראל .

נדרשה לעלייה זאת ,אשר הגיעה מתפזורות העולם הגדול ובעיקר מארצות מזרח אירופה, אך מעבר לחזון היה צריך גם לדאוג לכלכלה ,כי לא רק על החזון יחיה האדם, הם נחלקו לדעות שונות ,לזרמי הרעיונות של התקופה החדשים , שנשבו בערב המהפכות הרעיוניות שהתחוללו באירופה באותה עת.

סביב הרעיון של הרצל בתקופת הקונגרס הציוני ,לפניו ומאחוריו , נהרו צעירים יהודים רבים
אסור גם לשכוח את משוב האנטישמיות שעלה וצץ כמו פטריות לאחר הגשם ,שהווה גם כן קטליזאטור רציני לרעיון הגשמת המדינה היהודית.

למרות ריבוי הקבוצות שהשתייכו לזרמים שונים , נאספו בתחילה עשרות צעירים סביב מנהיגים כריזמטיים ,אשר דחפו להגשים את הרעיון הציוני ,של השיבה הציונית ולחזור למקורות של החקלאות ,כפי שהייתה נהוגה מימים ימימה בארצנו, כאשר אדם יושב על אדמתו ומעבדה לצרכיו , משמע שהוא קיים שם.

יסוד המעלה ספור תחילת המושבה יסוד המעלה ספור תחילת המושבה
את שמה מי מרום קיבלה מושבת יסוד המעלה מהשם של העיר הכנענית בגליל, שעל פי סיפורי התנך שימש כמקום כינוס לצבאם של הכנענים בדרכם למלחמה עם יהושוע בן נון, במלחמה ניגפו הכנענים שנסו עד לצידון בלבנון מרדיפת הצבא היהודי, על פי האגדות טוענים כי העיר שכנה על גדות ים סובכי (אולי סבך קני הגומא) מביב לימת החולה .

כיוון שתחילת חמש החוות החקלאיות, שיצאו מתוך המושבה עצמה בחלק הדרום מערבי של הימה ,כמו חוות אמיתי שעלתה באש בשנת 1929,חוות צוף של מתיישב מזיכרון יעקב, חוות מיכאל פפו שהגיע על מנת לגדל כותנה , חווה זאת שננטשה לאחר זמן ועברה למושבה מטולה,חוות אייזנברג,חוות משפחת ניסים בכור אלחדף,שייכים לסיפור הקמת יסוד המעלה מעט סיפורת על התחלת ההתיישבות היהודית בעמק החולה השזורה בסיפורה של החווה
נהוג לתארך את העלייה השנייה.

בין השנים 1904-1914 , בעלייה זאת הגיעו בין 30.000 ל 40000 עולים, רובם של העולים בעלייה הזאת הגיעו מרוסיה ,הם הגיעו לישראל על מנת ליצור חברה חדשה בארץ אחרת, הם האמינו שבכוחם לחולל מהפכה בהתיישבות היהודית בארץ ישראל,יעדם היה כיבוש העבודה העברית בארץ ישראל.

כיוון שעולים אלו התפרנסו מעבודה חקלאית כשכירים במושבות וקשיי הפרנסה הגדולים בנוסף לאי רצונם של בעלי המשקים החקלאיים מהעלייה הראשונה להעסיקם , כיוון שהפועל הערבי היה זול ומיומן מהם, גרמו להם להתפכח מחזונם,העלייה השנייה גם יצרה ירידה גדולה בחזרה של חלק גדול מאנשיה, חלקם התאבד, מהתנגשות המציאות היום יומית, אל מול האידיאליים,לטענת בן גוריון רק כעשרה אחוזים מהם נשארו, בסך הכול במושבות בישראל היו כאלף איש.
קבוצת כנרת סיפור ההקמה קבוצת כנרת סיפור ההקמה.

בסיסה של הקמת קבוצת כנרת התהווה בחצר כנרת ,לאחר ניסיונות לקבוע את מסלולה של החווה ולאחר החילוף השלישי של גרעיני החלוצים ועזיבת הקבוצה האמריקאנית בראשותו של אליעזר יפה כפי שכונתה בשנת 1912-3 ,נקראו לדגל חברי קבוצת החלוצים בני העלייה השנייה ,שהכשירו את מושבת ההר כפר אוריה לבוא ולקחת את חוות כנרת שעמדה כעזובה
בראש הקבוצה (הקומונה) עמד בן ציון ישראלי,קבוצתו מנתה שש עשר חברים וחברות,הייתה זאת קבוצה מגובשת ברעיון העבודה העברית ובהגשמת יישוב ארץ ישראל ביהודים, חברי הקבוצה צברו ניסיון חקלאי וארגוני בעבודת כפים ובהכשרת שטחים לחקלאות.

בימי המאורעות וכפי שוותיקי האזור קראו לו המצור על כנרת, יצאה ההתיישבות של קבוצת כנרת מיסודם של חברי השומר הצעיר שאכלסו את חצר כנרת כמחזור השני ,אל החצר נכנסו אנשי המחזור השלישי האנשים שיועדו להקים לאחר הכשרתם החקלאית את קבוץ תלם, להתיישבות בחצר כנרת , בעצם יצאו אנשי המחזור השני של ההכשרה,להקמת קבוצת כנרת רק עם תקווה וחזון ,כי הרי נותר להם להקים יש מאין , התיישבות חדשה ולהכין את הקרקע לעיבוד חקלאי ובעיקר להילחם בחום המתיש.

בהיסטוריה היהודית קיימת מחלוקת להיווצרות תופעת הפועל היהודי העובד בשדה החקלאי לאחר שנטש את בית המדרש והתפילה,יש הטוענים כי רוחות המהפכה הרוסית שהחלה בשנת 1905 ברוסיה והווצרות תנועת הקדמה ברחבי אירופה ,הביאו את צעירי העולם היהודי להצטרף לזרם החדש ,בעת שהרימו את ראשם מעל דפי הגמרא.

הדבקות של היהודים אחד ברעהו ,לאור הרדיפות והשוני בצורת האמונה , הביאו את צורת המחשבה ליצור את הקבוצה ואת התנועה,שנוצרו בדרך כלל על פי עיר המוצא והשפה המשותפת,צורת מחשבה זאת עוררה את הכמיהה לעזוב את ארצם ולהגשים את החלום לחזור לארץ ישראל וליישובה ביהודים.

גם השלטון הקיסרי ברוסיה שאף להוציא את היהודים מבתי המדרש ולהפכם ליצרנים חקלאיים בחלקות חקלאות פרטיות משלהם,ואולי במחשבה חדשה יש לראות את תרומתם של הברון הירש וחברו הברון רוטשילד, יוזמי ומגשימי הישוב החדש בארץ ישראל , כמחשבתם ליצור מעמד חדש של בורגנות זעירה של איכרים יהודיים, המתפרנסים מפרי עמלם,אלא שהצעירים שזרמו לארץ חפצו בצורת התיישבות חדשה, של הקבוצה והביחד שהתאימו לתנאי המחיה בארץ.

זרם החלוצים בני העלייה השנייה לא היה רב מבחינה מספרית והבעיה האקוטית של חלוצים אלו שאין להם הכשרה וידע לעבודת החקלאות , הם לא היו מעולם עובדי אדמה,חלקם הגיעו לארץ ישראל משום שנחשפו לרעיון הסוציאליסטי (תורת השוויון הקומוניסטי) ,ומכיוון שלא יכלו להגשימו ברוסיה מפחד הרדיפה של השלטון הצארי,לכן חלקם של החלוצים היהודים שעלו בגלי העלייה השנייה והשלישית,לא פנו לדרך העמל ולכוון ההתיישבות והעבודה העברית,חלקם לא הכירו את קצה הידית של הטורייה.

המצב הכלכלי והקושי הקיומי בארץ ישראל, גרם לחלקם שדגלו ברעיונות ולא בעמל ובעבודה כדרך חיים,לעזוב את הארץ למקומות שלפי דעתם הזהב התגולל ברחובות ,או לשים קץ לחייהם כאשר הבינו כי עתידם אינו ברור, כאשר הדאגה בחיי היום יום לחסרונה של פת לחם להשביע רעבונם ולקיומם עמד כרועץ להמשך היאחזותם בארץ ישראל .

החלוצים שהבינו כי הדרך להתקיים בארץ ישראל, בעבודה לשם הפרנסה ,היא שיתוף והקמת קומונות של עזרה ושמירה הדדית אחד על השני , חלקם הגיעו להכרה כי בארץ ישראל ,הם לא יוכלו להגשים ,את האידיאל והקו הסוציאליסטי שנחשפו אליו בדרכם להגשמתו שנכשלה 0כמו שכול בר דעת יודע כי עם אידיאליים לא הולכים למכולת).

על מנת להבין במעט את הסיבה שאיכרים שעיבדו את אדמתם והתמחו בענף בודד של התמחות חקלאית,שהייתה תלויה במזג האוויר או בתנאי הקרקע שרכשו ,נטשו את נחלותיהם בהמשך או מכרו אותם ועברו לפרנסות כלכליות מניבות יותר ,יש להפנות את המבט למושבה גדרה שהייתה בידי חלוצים מתנועת חובבי ציון שהגיעו מאודסה במושבה מכרו את חלקתם ואדמתם ששה חלוצים מתוך שלוש עשר החלוצים שרכשו אדמות בנקודה .

המחשבה שאיכרים בעלי נחלות, שנסמכו על כספים שהגיעו מהנדבנים היהודיים לצרכי משקיהם אולי יצרו את המשבר ,שהיה נחוץ לדבקות להיצמד לקרקע ,ולכן אולי הרעיון הקולקטיבי של הביחד שבו חלוץ עוזר לרעהו ושותף לו בצורה שוויונית, היה הרעיון הנכון להתיישבות באותם הזמנים ושהיה לו את הסיכוי להצליח, (כמובן שההשתייכות הרעיונית מפלגתית היה חשוב באותה מידה) .

כאשר החלו עולי העלייה השנייה ,לדרוש את שינוי שיטת העבודה, בנקודות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל,לעבודה עצמאית שכירה של קבוצה ולנטוש את השיטה המקובלת בהסתמכות על תמיכה של כסף הברונים ששליחיהם הפקידים ,גם קבעו את סוג הגידול וצורת חייהם של האיכרים,דרישות אלו נתנו את הדרך לשינוי היסודי והמהפך בדרך המחשבה לעתידו של החלוץ היהודי.

המהפכה החדשה כללה התיישבות על האדמות של יהודים שכירים אל מול שיטת האיכרים והאיכרות הקודמת של פיק"א ולאחריה יק"א, גם התפכחות הנדיבים במחשבה ,כי לדרך של הוצאת כספם למען הרעיון הציוני , על פי דרכם יש בה חסרונות ,למרות שלדעתי חלק גדול מהחסרונות ,נבע מדרך ניהולם של שליחיהם הייתה כושלת ומתנשאת .

כאשר יק"א הבינה שאולי יש לשנות את צורת התנהלותה הישנה,ולהתנהל בצורה חדשה של תמיכתה ובהטלת האחריות האישית על החלוצים החדשים שיגיעו לנקודות ההתיישבות ,שם הם יצברו ניסיון חקלאי ועיבוד והכנת הקרקע לחקלאות, ולאחר מכן חתמה עמם יק"א , על חוזי החכרה כפרט בתוך קבוצה, לתקופה זמן קצרה על שטחי אדמה יק"א המשיכה את חלקה השני של התוכנית כאשר הלוותה להם כספים לרכישת בהמות ,ציוד חקלאי ,זרעים ושתילים וכסף לבנות בתים.

האחריות של החלוצים למשקם ולציוד ,לצורת הגידול ולסוגיו , משום שלקחו הלוואות שאותם צריך להחזיר,יצרה מוטיבציה גדולה יותר של החוכרים ,לעבודה מאומצת ואחראית משום שחתמו על חוזי החכירה ,ולא רק מן הסיבה שאין כספים נוספים לתמיכה בנוסף למה שניתן בהלוואה , כיוון שהכול מושתת על כתפי החוכרים.

התוצאות של האחריות ההדדית והפרטית של החלוצים בצורת החיים החקלאית החדשה , לאור הניסיון שנצבר בסג'רה ,הביא לתוצאות טובות יותר להגשמת הרעיון הציוני להתיישבות בארץ ישראל תוצאות הניסוי בסג'רה ,הביאו גם את ההסתדרות הציונית, לשנות את סדרי עבודתם במושבה בכנרת ,בבן שמן ובחולדה .

בהמשך הרעיון הקיבוצי החל קורם עור וגידים ,ביצירת משקים גדולים שיתופיים,שבהם עסקו בענפי משק רבים על פי הכשרתם והתמחותם של החלוצים ולמען הרעיון השוויוני שנרקם ,תוך לקיחת עצמאות ואחריות.

עמק החולה החל לעורר את תשומת לב המנהיגות היהודית במיישבת כבר בתחילת המאה העשרים כבר בשנת 1908 ביקש פרופסור וינברג מרכשיי הקרקע הציוניים לגאול קרקעות אלו אך נכשל עקב סירובם של ראשי הציונות לרכוש את הקרקעות, רוב הקרקעות בעמק החולה היו שייכים לשלטון וחלקם עקב הביצות והמלריה ניתן היה לרכשם בסוף המאה התשע עשר במחיר מוזל .

על המציאה של רכישת זיכיון לקבלת אדמות ביצות החולה ,מידי השלטון העותומאני נכנסה משפחת סורסוק הלבנונית שהעסיקה עריסים רבים לעבד את אדמותיה לאחר ששלטה בשטחי אדמות רבים בצפון המדינה ,בזיכיון שתמורתו שלמה המשפחה כארבע מאות לירות תורכיות , בעבור שטח של כעשרים אלף דונם ,לעיבוד אדמות החולה נכלל גם חוזה ליבש את הביצות.

משפחת סורסוק החכירה חלק מהשטח לאריסים שהשתמשו בצמחי הפפירוס שצמח בימת החולה על מנת לייצר מחצלות , בהמשך נכנס יצרן אנגלי למחצלות ,וחכר ונכנס לשותפות עם משפחת סורסוק ,בחוזה לחמש שנים על מנת להשתמש בפפירוס.

לאחר עליית משפחת חנקין בתנועת חובבי ציון לישראל בשנת 1882 ,התיישבה המשפחה בתחילה ביפו,שם הקים אביו את ועד חלוצי העלייה ,על מנת לרכוש אדמות באזור יפו, כאשר ניסיון זה לא צלח עברה המשפחה למושבה ראשון לציון והאגדות מספרות שהם הקימו את המבנה הראשון במושבה.

באותה הזדמנות בשנת 1890 רכשה המשפחה כעשרת אלפים דונם שעליהם צמחה המושבה רחובות, כיוון שלא הסכין לרודנות פקידי המושבות בעת שעבד את חלקותיו בניסיונו החקלאי שעזר לו להצליח בעמלו, סרב להישמע לפקודותיהם של פקידי הברון,כיוון שהתמרדה המשפחה עם עוד איכרים בראשון .

הנגב בארץ ישראל ערב החלוקה בשנת 1937אחד המחקרים של הוועדה המלכותית הבריטית ,שערכה סקר בנגב הניב ספר שהכיל 400 עמודים ,במחקר טענו חוקרים רבים כי בעל הניסיון הרב לשטח, בעל וותק של כחמש עשר שנה שבהם שרת כמושל מיג'ור ג'ארויס הבריטי לנגב וסיני .

כמושל לא נטה לא לערבים ולא ליהודים, רעיונו העיקרי היה שיש לפתח וליישב בנגב מתיישבים, לחיזוק דבריו הביא ממצאים שהעידו שבעבר זכה האזור ,לכמות גשמים גבוהה יותר ולכן זכה בפיתוח חקלאי רב יותר .

עוד משבח מיג'ור ג'ארויס ,את ההתיישבות החלוצית היהודית בנגב ,שבעזרת כספים מבעלי הון יהודיים, רכשו אדמות והצליחו לגדל עלייהם גידולים חקלאיים ,הוויכוח בעיניו נבע לא מהדרישה של גורמים בריטיים למסור את הנגב לידיים ערביות ,אלא גודל השטח שיש למכור להתיישבות היהודית על מנת לפתח את הנגב הצחיח ,בלי להגביר את והיריבות בין הערבים ליהודיים בארץ ישראל ובנגב בפרט.

האגדות מספרות כי תחילת ההתיישבות של העלייה הכורדית בארץ ישראל ובמיוחד בירושלים ארעה בתחילת המאה התשע עשר, עלייה זאת התאפיינה מרדיפות היהודים הן על ידי הארמנים והן על ידי הכורדים בארצותיהם, לעלייה זאת יש לצרף את הכמיהה והכיסופים לארץ ישראל.

בסוף המאה התשע עשר התיישבו מספר משפחות יהודיות באזור סיוורק שבעירק ועבדו לפרנסתם בחקלאות, עד שהחלו ההצקות של התושבים האחרים ,דבר שגרם לחלק גדול של היהודים לעלות לארץ ישראל בסוף המאה התשע עשר ,ולהתיישב בערים שהייתה בהן קהילה יהודית יחסית גדולה, כמו : בירושלים והן בטבריה, יפו צפת ובית שאן, חלקם התפרנסו מעבודת כפים במושבות היהודיות .

בעת הקמת המושבה סג'רה הצטרפו כמה משפחות כורדיות למושבה בעזרת ארגון יק"א, לאחר מכן ביישוב כפר ברוך ,שהוקם בעזרת כספים לרכישת אדמות שתרם היהודי הרומני ברוך כהנא לקק"ל אל המתיישבים הרומנים ,הצטרפו בשנת 1927 ,חברי העדה הקווקזית שעלו מקודם לארץ ישראל ושתי משפחות כורדיות מכורדיסטן.

הארגונים הציונים המיישבים בארץ ישראל, עזרו בהקמת הכפרים לבני העדה הכורדית חברי האגודה הכורדית "קדם" כמו : דוד אלרועי, כפר עזריה ,כפר אוריה ,עין העמק (קדם בעבר) מעלייה מסיבית בעיקר של יהודים מעירק ,התבצעה לאחר שחרור עירק מהמלוכה, לאחר כעשרים שנים בתום מלחמת העולם הראשונה בשנות השלושים של המאה העשרים.

אנשי העלייה הראשונה לארץ ישראל , היו בדרך כלל אנשים דתיים שחיסלו את עסקיהם מכרו את בתיהם בארצות נכר והחליטו להתיישב בארץ ישראל ,הן מטעמים דתיים והן מטעמים ציוניים ,רובם עלו במטרה לרכוש חלקות אדמה ,להקים עלייהם את בתיהם ולפתח חקלאות לצרכיהם ולמקור פרנסה, רובם נטשו את הערים ופנו להקמת מושבות חקלאיות.

הרעיון הציוני ליישב את ארץ ישראל ביהודים בער בעצמותיהם של אנשי העלייה הראשונה והם חפשו מקומות שבם יוכלו לרכוש אדמות בעזרת קונסולים ,שלמונים ואנשים המעורים בשלטון העותומאני ,שדגל שהאדמות בשטחי הממלכה העותומאנית נמכרו רק למוסלמים.

הן בתקופת השלטון העותומאנית והן בתקופת השלטון המנדטורית לא נתקבלו אישורי התיישבות יהודית באזור ים המלח , הניסיון הראשון החל במאה התשע עשר ,כאשר ניסו אגודות יהודיות, לרכוש אדמות באזור יריחו (ניסיון שכשל).

אנשי "אגודת פתח תקווה" שהורכבה בעיקר מתושבי ירושלים העתיקה ,סיירו באזור צפון ים המלח ויריחו והחליטו כי המקום מתאים להקמת מושבה יהודית ,ומאחר והיו דתיים החליטו כי הפסוק המתאים לרצונם הוא המשפט בחזון הנביאים : והיה עמק עכור לפתח תקווה, לאחר שנכשלו אנשי האגודה לרכוש אדמה באזור, עקב סירוב השלטון העותומאני עברו והקימו תחת אותו פסוק את המושבה מלאבס הלוא היא פתח תקווה.

הניסיון השני התרחש בתקופה המנדטורית שהצליח ,הקמת הקבוץ בית הערבה ,אלא שהוא הוקם על אדמות במתחם של מפעל המלח הצפוני בקלייה ,במסווה של מחנה עובדים ואספקה חקלאית למפעל המלח .

שנת 1938 תיזכר כשנה שבה נעשה חשבון נפש אמיץ בקרב חברי התיישבות המושבים עקב קשיים גדולים בהמשך ההתפתחות המשק החקלאי הכפרי והקיום היום יום יומי, אמרה ידועה מאותם ימים הנכונה גם לימינו ,איך לשמר את כפות שיווי המשקל במאזן בין ההכנסות במאמץ לרסן את ההוצאות , במסגרת יחידה כלכלית סגורה, או כמו שנאמר בידי זקני כפר נהלל " בל נהיה פושטי יד או פושטי רגל" .

זעקתם של חברי המושבים הקטנים ,שהוקמו לאחר הקמת כפר נהלל ,כפר יהושוע או כפר יחזקאל ,שנחשבו לכפרים גדולים ומבוססים יחסית , הדירה את שנתה של ההתיישבות הכפרית הוותיקה , מכוון שאף כפרים אלו הוותיקים ,על שלל המשקים הגדולים שבהם והמבוססים יחסית , עדין סבלו מבעיות דומות להתיישבות הצעירה ,גם לאחר שנים רבות של התיישבות וביסוס.

כאשר גרדו את הקליפה של ההתיישבות הוותיקה והצעירה ,התברר כי לא הכול וורוד או בטעם דבש, בבחינה מדוקדקת של המצב, מתגלה כי ההכנסות אינן עומדות בציפיות, ההוצאות גדלות ,ומספיק שנה של בצורת או ירידת גשמי סחף ,שיגרמו למשקים לחזור אחורה, יש להוסיף לכך ,תחרות מסחרית ויבוא מארצות האימפריה הבריטית ,בעיות של תובלה ,מחסור בעובדים שדרשו שכר גבוה מהמקובל ברחבי ארץ ישראל ,הצקות של השכנים הערביים והרי לכם תמונה של אימפריה ורודה, שצבעה בעצם במקרה הטוב אפור גבולי.

למרות הכול טענו המתכנסים ,כי החקלאות היא מאבני היסוד במערכת ובלעדיה ,לא תוכל להתקיים ארצם של היהודים בארץ ישראל , או אולי יתמוטט הבית הלאומי ,שהוקם בידי חלוצים ציונים ,שעזבו את ביתם הישן ,על מנת להקים עולם חדש, באדמתם הנצחית של היהודים.

מאמרים שעשויים לעניין אותך