תיאור המוצר

הגישה למצדית הדרכים שבחורבת חרסיס ,מצדית שהוקמה בתקופת השלטון העותומאני בשנת 1860 , המצדית ממוקמת בכניסה לשער הגיא, וממקומה היא שלטה , על הנתיב היורד והעולה מירושלים לתל אביב, ניתן להיכנס אליה

דרך הכניסה מתחנת הדלק בשער הגיא, כיום בחורבות חרסיס  נמצאים ממצאים קדומים ובורות מים, שרידים של מבנים, חלק חצוב של מתקן ליצור שמן, בחלק של החורבות נטוע יער, אך בחלקו הדרום מערביים של החורבות במרחק 50 מטר מכביש ירושלים תל אביב,

מיקומה מאחורי תחנת הדלק ומעליה, כיום עצי האיקליפטוס והאורן ,המקיפים את שרידי המצדית , שכיום מסתירים הנוף שנשקף ממרפסת התצפית ששימשה כנקודת צפיה ושמירה לשומרים העותומאניים, בעת שצפו בשיירות ובהולכי הרגל המגיעים מהשפלה, תצפית זאת סיפקה אפשרות להבחין מבעוד מועד התקפת כנופיות , ולהגיש לשיירות עזרה והגנה בעת ההתקפה .

המצדית נבנתה בידי סוראיה פאשה מושל ירושלים באותה תקופה בהוראת הסולטאן עבדול חמיט השני (ספור השעון בשער יפו בירושלים העתיקה) ,המצד נבנה כאחד משבע עשר המצדיות שהוקמו לשמירה והאבטחה על הדרך בין יפו לירושלים ,כאשר המטרה הראשונה להגן על הדרך מפני כנופיות שודדים בדואיות שרחשו לאורך הדרך , (כיום נותרו רק ארבע מצדיות ).

סיבה שנייה להקמת המצדיות, הייתה אבטחת הדרך החדשה שנסללה לכרכרות מהשפלה לירושלים, שהזרז להרחבתה ,הייתה הזמנתו בידי השלטון העותומאני ,של הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף בדרכו לאחר ביקורו לחנוכת תעלת סואץ ,ובהמשך לביקורו בארץ ישראל ובירושלים.

הביקור בארץ ישראל ובירושלים בפרט,  לאחר הזמנתו של יורש העצר הפרוסי ,הנסיך פרדיננד בשנת 1857, בעקבות התהדקות הקשרים הטובים ,של הממלכה העותומאנית עם הממלכה הפרוסית , המצדיות ומגדלי השמירה , סיפקו מקומות לינה ואורוות לסוסים ולחיילים של חיל הפרשים העותומאניים ולחיילים השומרים .

בפועל מתוך שבע עשר המצדיות שהוקמו לאורך הדרך נותרו ארבעה מהמצדיות השאר נהרסו ,המצד הראשון ששימש לאחר מכן כתחנת המשטרה במחנה יהודה בירושלים, המצד השני הינו שער הגיא (מצדית חורבת חרסיס),המצד השלישי בלטרון והמצד הרביעי ,נמצא בבית דגן והינו חלק ממוסך ממש ליד המכון המטולוגי.

בחלק המערבי של מצדית שער הגיא (מצדית חורבת חרסיס), ניתן להבחין ,בשרידי עמדת השמירה והלחימה המכונה "משיקולי" ,עוד ניתן לראות את עיטורי האבן מעל לעמדה , על קיר המצד מבחינים בטבעת באבן ,ששימשה לקשירת סוסים ליד העמדה, אל גג עמדת התצפית ,מוליכה שורת מדרגות ,הגג שימש כנקודת תצפית לשומרים, בעת התצפית לכוון השפלה .

אולם המצד שתקרתו מקומרת ,שימש את החיילים להתנהלות היום יומית ולארוחות, ובערב הפך לחדר שינה שבה הונחו מזרוני השינה , בחזית המצד נחפרה באר מים , שאליה נותבו  מי הגשמים בתקופת החורף ושמשו לצרכי החיילים ובעלי החיים.

יחידת פרשי באשי בוזוק שהגנה על חאן שער הגיא

האגדות מתארות את יחידת הפרשים העותומאניים ,שכונו "יחידת פרשי באשי בוזוק " ,או בידי היהודים "חלולי הראש" , בפועל תרגום השם מתורכית "חסרי ההנהגה .

האגדה מספרת את מנהגם היומי ,של יחידת פרשי באשי בוזוק , שישבה במצד שער הגיא (מצדית חורבת חרסיס),בבוקר ערכו פרשיה מסע יומי הלוך וחזור לעבר חרבת עלקת ,הממוקמת במורד מצד שער הגיא, מנהג שהמשיך עד מלחמת העולם הראשונה.

חיילי באשי בוזוק , נמנו על כוחות שאינם כוחות סדירים של הצבא העותומאני , אלא מליציות שכירי חרב שגויסו מכול רחבי הממלכה העותומאנית, יש הטוענים ,כי חלק גדול מהם ,הגיע משבטי מדינת אפגניסטן של היום, חיילים אלו לא קיבלו את משכורתם מהשלטונות והתפרנסו מעושק וגזל, ומהמוסד הידוע התורכי בקשיש בנקודות שהוצבו ברחבי הממלכה .

כיוון שחיילים אלו היו שכירי חרב אכזריים ,בגיבוי אדוניהם העותומאניים שמשלו בעזרתם על השטחים העצומים בממלכתם , והשליטים הניחו להם להתפרנס משללם ,חיילים שכירים אלו ,נדרשו למלחמות הרבות שנערכו בשטחים הכבושים ,ובעיקר כנגד מרידות של עמים וחבלי ארץ בממלכה ,שנכבשו ונשלטו בתקופה העותומאנית מרדו בעיקר תושבים ,שנמאס להם משלטון העריצות והעושק.

העותומאניים שלחו כנגדם  את שכירי החרב חיילי הבאשי בוזוק שהצליחו לדכא את המרידות, בזכות האכזריות וההרג שביצעו במורדים, נקודת מגע נוספת של חיילים אלו, מספרת על אכזריותם בקרב בחצי האי קרים כנגד הצבא הבריטי  .

לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה , צידית חרסיס שימשה את חיילי הצבא הבריטי ,שהתמקמו בנקודה בתקופת המרד הערבי בשנת 1936 ,במטרה להסיר את האיום של ניתוק הדרך לירושלים ,בידי כנופיות ערביות כפי שזה נעשה בתקופת מלחמת השחרור.

חאן באב אל וואד, הופעל אז כקנטינה צבאית לשימוש החיילים הבריטים שעלו לירושלים, בעת המרד הערבי שהיה בין השנים 1925 ובמרד הגדול בשנת 1936 , אז נפתחה תחנת משמר של נוטרים בחאן שאף לנו במקום.

תודה לוותיקים שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , תודה לספריה הלאומית  ולמקורות השונים  שעזרו ביצירת מאמר זה.

באם שכחתי מפאת גילי המבוגר לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.