תיאור המוצר

המושב ממוקם על כביש 75 בכביש היוצא מצומת אלונים ,מושב שיושב בשנת 1934 על אדמות שיך אבריק בעמק יזרעאל בסמוך לכפר יהושוע, שקיבל את שמו על שם מייסד הסתדרות תנועת הדתית לאומית   המזרחי יצחק יעקב ריינס ז"ל .

החלוצים אשר התארגנו בגרעין לעלייה על הקרקע בעמק יזרעאל ,החלו את המסע בשנת 1924 בכפר סבא ,לאחר מכן עברו לעמק והתיישבו על אדמות ווארקאני בשנת 1927 , אלא שהקק"ל סירבה לתת להם להמשיך ולהקים את יישובם בנקודה ,נאלצו החברים לרדת ולאחר המתנה רבה, קבלו החלוצים בני מפלגת הפועל המזרחי ,את אישור הקק"ל להתיישב באדמות שיך אבריק.

בטרם התיישבו משפחות המייסדים על הקרקע שנקבע להם בנקודת הקמת הכפר , עלו עשרה החלוצים הראשונים והתיישבו ליד בית משפחת זייד באדמות שיך אבריק, ביחד עם שני צריפים רעועים שבאחד פתחו בחלקו בית כנסת, שם המתינו כשלוש וחצי שנים, בטרם אושר להם התקציב הראשוני להקמת יישובם.

אחת האגדות לתקופת מגוריהם בעוני מחפיר וברעב תמידי מספרת כי באחד מביקוריו של לנדאי   ששימש כאחד ממנהיגי מפלגת הפועל המזרחי בשיח אבריק ,רצו המארחים לכבדו במזון וככול שהעלו לידם היה לחם מעופש , גם בביקור זה שמעו גדולות ונצורות למפעל הציוני שהם מגשמיו, אך מעבר למילים הכסף בושש לבוא.

לקרקע של ישוב הקבע ,עלו כעשרים מתיישבים ראשונים ,שהחלו להכשיר את האדמה לקראת עיבודה, היישוב סבל מחוסר תקציב פיתוח מראשיתו דבר שמנע את פיתוחו והרחבתו להגדלת מספר החברים, למרות כול ההבטחות אשר ניתנו לו מידי המוסדות המיישבים.

בשנת 1936 כאשר הכפר כלל כבר 40 משפחות ,החלו להבנות הבתים הראשונים בידי הקק"ל ,חוברו צינורות מים על מנת למנוע את סחיבת דליי המים וחביות שמולאו במים במעיין יצחקיה ,מים שהועמסו על עגלות הפרדים לתצרוכת האישית ולהשקיית השדות ,בשנה זאת גם נערך הכפר לקליטת נערים יתומים מגרמניה והולנד שהגיעו בעליית הנוער של הנרייטה סולד .

לנערים נקבע כי סדר יומם ,יחולק לחצי יום עבודה וחצי יום לימודים, בתחילה חששו המוסדות כי הנערים שהגיעו ושאינם אמונים על עבודת כפים חקלאית וקשיי השפה יערמו מכשולים בקליטתם ,אך המציאות הוכיחה את ההפך.

לאחר ששלושים נערים חולקו בבתי האיכרים ,הנערים השתלבו במהירות בעבודה ,אמנם השפה נקלטה יותר לאט אך בסך הכול הניסוי הצליח ,בעקבות זאת נקלטה קבוצה נוספת שהגיע באוניה בירושלים, מתוך קבוצה של 70 נערים ונערות שהגיעו.
נערים ממוצא גרמני הולנדי אלו ,שהתיישבו בכפר שדה יעקב הקימו בהמשך את גרעין הזורעים ,החלו לקלוט חברים נוספים לגרעינם שעברו הכשרות בישובים אחרים וחברים שהגיעו מהולנד לאחר הכשרה , בתחילת ינואר 1938 התיישבו 25 חברי גרעין הזורעים הראשונים ,על אדמת הקק"ל בנחלת יהודה שליד ראשון לציון והחלו מיד בעבודת החקלאות.

מרבית חברי הכפר כשלושים גברים ,עבדו לפרנסתם כשומרי שדות וגפירים בלילות ,חלקם עובדים בנטיעת יער שמואל חיים לאנדוי באזור, יער שכלל 80.000 עצים על שטח של 350 דונם, אך המציאות של ההתיישבות והפיתוח בעמק יזרעאל בראשית ההתיישבות ,בנושא התקצוב ומיקומם ברשימת היישובים ,הזכאים לעזרה במרכז החקלאי .

חברי הכפר כחברי תנועת המזרחי מהיותם בודדים וקטנים וחסרי כוח פוליטי, מיקומם היה בתחתית הרשימה על סף הקיפוח, דוגמה מיוחדת למחסור מובעת בשאלת אחד התושבים (מושב דתי) מדוע אין מתקינים חנוכייה חשמלית מעל למגדל המים, נעמה כי ישנם נושאים יותר חשובים למושב.

באגדות המקום מסופר על השומר זייד, שנתמנה בידי חברי המושב לשמור על השדות כי בעוברו ליד השדות בישוב קריית חרושת ,הבחין בשני יהודים הבונים את בתיהם בעזרת פועלים ערביים ,כאשר ניגש להעיר להם שמוטב שייקחו פועלים יהודיים לבניית ביתם ויעברו לעבודה עברית, ספג מהם קללות ומכות.

שנה לאחר היווסדו ,כבר נשרפה הקמה שבשטחיו החקלאיים הסמוכים לקו רכבת העמק, בידי ערבים שהשליכו חומר דליק על השדות בנסיעתם ברכבת, חברי הכפר הצטרפו לקניות והמכירות המרכזיות שניהלה תנובה בעמק יזרעאל.

בכניסה לכפר הדתי הוצבו השלט שבו כתוב הפסוק זה השער חרדים יבואו בו , על השלט השני נכתב כי חל איסור לנסיעה של רכבים בכפר בימי שבת ומועדי חג , בשלב הזה נשאב מים מבאר שנחצבה בכביש לכפר יהושוע , קצבת מים שבקושי הספיקה לשתייה וצרכי הבית.

אך משהתגלה בריכת אגירה עתיקה ולידה מעיין מבעבע בתחומי הכפר , נוקתה הבריכה הישנה היא דופנה ושאבו לתוכה את מימי המעיין ,שהכפיל ושילש את כמות המים למושב לצורך פיתוח הבריכה נלקחה הלוואה מחברת המים של העמק ובכסף השתמשו להרחבת הבריכה ולבניה נוספת של חדר שאיבה וכמובן מקווה.

בסוף שנת 1938 חובר הכפר לצנרת חברת מקורות ממאגר המים של העמק המערבי, מפעל שהוקם ממש לפני תחילת המאורעות בשנת 1939 ,והקל על מחסור המים התמידי לחקלאות ושתייה בעמק.

בשנת 1943 רכשו חברי הכפר ,עוד מניות של חברת מקורות , דבר שאפשר להם להכפיל את מכסת המים שעמדה לרשותם עד ל 400 ממ"ק , רכישה זאת סיימה את בעיית המים בבתים שבה סבלו המשקים שהתגוררו בראש הגבעה ממחסור במים בעת שמשקים שמוקמו בתחתית הגבעה זכו להשתמש בכול שעות היום במים, לצורך פתרון הבעיה לקח המושב הלוואה והקים קו צינורות להולכת מים חדש ממגדל המים לבתי המשקים.

הלוואה זאת שימשה גם לבניית אולם לקירור ואחסנת פרי גדול יותר שצמודים אליו המכולת והמחלבה לחלב הפרות, כפר יעקב הפך לאגודה שיתופית בע"מ ,על מנת לנהל את עניני הציבור ,בוועד שאליו נבחרו בבחירות איכרים מהמושבה.
למרות זאת בשנת 1938 עבר על העמק משבר חקלאי שלא פסח על המושב.

אומנם בכפר עובדו כששת אלפים ומאה דונם של פלחה שמתוכם מעל למאה דונם מטעי עצי פרי ומעל לארבעים דונם של כרמים, ענפי הרפת ולולי המטילות הכניסו כספים במכירות התוצרת, נבנו בכפר מבני ציבור מעץ שכללו :בית כנסת, גן ילדים, מרפאה , חנות מכול ומבנה מאבן לבית הספר, ומכון המים.

אך כרגיל המחסור בכסף ומימון ממוסדי, מנע אפשרות להתפתחות כלכלית והכנסת עזרים לעבודה חקלאית משוכללים ,ובעיקר השקעות שנדרשו להם הלוואות ארוכות טווח על מנת שיגבירו את כמות השטחים והגידולים החקלאיים, כארבעים מבני בטון משמשים את משפחות המתיישבים ,ועוד כששה צריפים .

ערב פרוץ מאורעות שנת 1939 ,התנכלו פורעים וניתקו את קו הטלפון לכפר ואף השמידו 12 מעמודי קו הטלפון, לאחר מכן החלו התקפות ירי של פורעים מיישובי הסביבה הערביים והתנכלויות לעובדים בשטחי הפלחה וכתוספת החלו להיפגע מכוניות ממוקשים בדרך העפר אל הכפר שנותר בשנת 1939 היחידי בעמק יזרעאל ללא כביש סלול .

כיוון שכפר שדה יעקב נימנה על הזרם הדתי שבו נמנעה עבודה בשבת החלה מלחמה בין הישוב כפר יהושוע לבין חברי הכפר על נושא קציר שדות החיטה בשדות בעזרת טרקטורים, במחאתם ,השתוממו חברי כפר יעקב הדתיים ,איך חבריהם מהישוב הסמוך ,יכולים לפגוע ברגשותיהם ולעבוד בשבת בשדות השייכות ללאום היהודי, ואף לפגוע במעשיהם כחילול השבת המקודשת ליהודים, הנושא שכול כך כאב להם ,עד שראו צורך להתלונן בהלשנה למוסדות הלאומיים הציוניים, צא ולמד מאיפה צמחה הכפייה הדתית בתקופת החלוצים .

לאחר פרוץ המאורעות בשנת 1939, החלו חברי הכפר להתלונן כי מערכת הכבישים המובילה לכפר בעייתית ובמיוחד בחודשי החורף שאז הדרכים הופכות למארג בוץ אין סופי עקב אי חלחול המים לאדמה, אנשי הכפר דרשו חיבורם לכביש הראשי בין חיפה לנצרת או אפילו דרך שתגיע לתחנת הרכבת בכפר יהושוע ,גם החיבור לכפר יהושוע היה גרוע למעבר למרות זאת השלטונות המנדטוריים לא התייחסו לצעקותיהם ולבעייתם ובדידותם בעת צרה.

לאחר מיקוש הדרך שעליה עברה משאית החלב של המושב בשנות הארבעים , נמצא תקציב לסלילת כביש בטחוני בתקציב של מוסדות יהודיים ציוניים בארץ ישראל ,אז כבר מנה הכפר כשלוש מאות נפשות של חברים וחברי אגודת הנוער שעברו הכשרה בכפר.

בשנות הארבעים התכנסו בכפר יעקב, הארגונים והישובים השייכים לתנועת הפועל המזרחי בארץ ישראל, על מנת שיאגד כגוף עצמאי את הארגונים והישובים הדתיים ,על מנת לטפל בבעיות החברתיות וההשכלה של האנשים ודתם במגזר הדתי ציוני ,אל מול ההתיישבות החילונית ,ובעיקר ליצור גושים של ישובים דתיים .

בכפר יעקב נדרשו למצוא פתרונות הלכתיים על פי המסורת היהודית וחוקי הדת ,בנושאי גידולים חקלאיים ,שנת שמיטה כהלכה, מעשר ,תרומות , חליבת הפרות והטיפול בלול בימי השבת ולקבוע נוהליים להמשך הטיפול בתוצרת , מכוון שעד תקופת החלוצים עסקה היהדות הדתית בענייניה הרוחניים והלימוד ולא ביישוב הארץ והחקלאות.

סכסוך קרקעות פרץ בשנת 1944 בין חברי התיישבות קבוצת זייד לבין אנשי כפר שדה יעקב כאשר אלה האחרונים גילו כי טרקטור של קבוצת זייד עלה על שטח של כמאה דונם והחל לחרשו בלילה ,על מנת לזרוע בו צמחים משלו ולתפוס חזקה על השטח, כמובן שאנשי שדה יעקב פנו למרכזי ההתיישבות, על מנת להחזיר את אדמתם בחזרה לבעלותם.

מנגד טענו חברי קבוצת זייד ,כי הקק"ל העניקה להם שטח של 1300 דונם לעיבוד חקלאי, אך בפועל הם מעבדים רק כשלוש מאות וחמישים דונם ,כיוון שאנשי הכפר השתלטו על הקרקע בעבר ולא הותירו להם את כול השטח שחכרו מהקק"ל.

למרות שנערכו מגעים בין הצדדים ובתווך המוסדות המיישבים ,שהיו אמונים לקבוע ולהחליט על הבעלות וחלוקת השטח , ומאחר והדבר התמהמה נקטו חבריי קבוצת זייד בפעולה לקביעת עובדות בשטח ,בעקבות עליית טרקטורים של שדה יעקב על השטח לפניהם .

הכפר שדה יעקב כיום 2017
ניהולו של הכפר הנחשב לאגודה שיתופית ציונית דתית, מתנהל בידי וועד האגודה השיתופית המרכזת את ניהול ענף החקלאות בכפר, הוועד השני מנהל מוניציפאלית את ענייני הכפר ורווחת התושבים שמתחתיו וועדות המטפלות גם בחינוך התורני ובנושאי הדת טיפול בתפקודם של המבנים הציבוריים וצרכי היום יום של התושבים.

בשולי הכפר הוקם מבוך פרטי ,המורכב מגדרות שיחים לבילוי בימי השבוע בשבת סגור, בעונות הפרי ניתן להשתתף במספר משקים בקטיף עצמי של פטל ,דובדבנים, אוכמניות ובעצי תות בחודשים מאי- יוני .

תודה לוותיקי יישובי עמק יזרעאל, לארכיב מוזיאון הרכבת , לוותיקי וצאצאי עובדי רכבת העמק ,לארכיון העיתונות, לוותיקי יישובי עמק יזרעאל, לארכיב מוזיאון הרכבת , לארכיון העיתונות העברית הישנה, המועצה לשימור אתרים ולעוזרים במלאכת הכנת הספור והארכיונים לתמונות הישנות ,המועצה לשימור אתרים ,ולעוזרים במלאכת הכנת הספור והארכיונים לתמונות הישנות ולצפייה בהם, מתנצל מראש ומבקש סליחה, למי ששמו נשמט כמקור ,ואשמח לצרפו לרשימת הקרדיטים ,לאחר שאקבל משוב