תיאור המוצר

לפני פתיחת קפה וינה היה במקום בית הקפה והמחלבה של קראוס ,לאחר מכן היה בית הקפה והמחלבה פרבוב.
בעליו של בית הקפה וינה היה יהודה הויזנר (קיזר), כיוון שבשנת 1930 צר היה המקום מפאת המבקרים הרבים לקח יהודה הויזנר עוד חנות במבנה והרחיב את שטח בית הקפה,הוא אף הוסיף דוכן גלידה משובחת בבית הקפה בשנת 1931 הוסיף גינת קיץ לבית הקפה ביוצרו ברחוב ערוגות פרחים בעציצי עץ והוציא שולחנות וכיסאות לגינה העירונית .
בשנת 1932 נחתם הסכם עבודה מסודר לעשרת מלצרי בית הקפה,שהסדיר את המשכורות ואת שעות העבודה בבית הקפה הסכם של ההסתדרות.

לצורך הגברת התפוסה החליט  יהודה הויזנר (קיזר)להוסיף לבית הקפה תזמורת חיה שתנגן בגינה בשעות החל מהשעה תשע בערב ובלילה , בתזמורת של שנת 1938 ניגנו  שלישית מנגנים עם הנגן הראשי תאודור טרסקונוף .

בשנת 1935 החל לפעול קו המוניות של אגד ,בסמטה ליד בית הקפה וינה, המוניות יצאו בשעות היום בכול רבע שעה,בקו ירושלים תל אביב לתחנת לילינבלום , כתוצאה מכך הוזזו שתי תחנות האוטובוס במוך לבית הקפה והורחקו מעט המעלה הרחוב.

בשנת 1935 הגישו הבעלים קליין את אדלר בקשה לחידוש רישיון מכירת  המשקאות החריפים בבית הקפה.

בשנת 1938 הביא הבעלים אופה ממוצא הונגרי על מנת לפתוח בבית הקפה גם קונדיטוריה לבאי בית הקפה ולהזמנות, בעל בית הקפה יהודה הויזנר החליט בשנת 1932 כי כדאי לו לפתוח סניף נוסף אותו הוא פתח ברחוב נורדאו 31 בהדר הכרמל בחיפה , לטקס הפתיחה הביא את התזמורת הירושלמית המפורסמת בילנסקי – לבנון , בהמשך אף נפתח בית קפה וינה כסניף בתל אביב .

בשנת 1938 רכשה עיריית ירושלים שטח של מאתיים מטר מרובעים ,בסכום של קרוב לארבעת אלפים לירות ,מאחורי בית מני ובית הקפה, על מנת להקים עליו בית שימוש ציבורי בשנת 1939 הושלם בנייתו של בית השימוש הציבורי והעירייה שכרה ,שני גברים ושתי נשים לעבוד בו .

בשנת 1945 נסגר בצו בית הקפה וינה, מכיוון שנפס בביקורת כי מכר משקאות חריפים ללא היתר מהשלטונות , בשנת 1947 נעשה ניסיון לזרוק פצצת תבערה לבית הקפה וינה בידי ועדת שמירת השבת ( כמו בקפה אירופה ואימפיאר) הניסיון להבעירו נכשל .