תיאור המוצר

ירושלים הר הזיתים ספור הקבורה היהודית

על פי האגדות הירושלמיות כיוון שחל איסור על יהודים להיקבר בתחום חומות העיר העתיקה עוד בימי בית ראשון ,נערכו חיפושים למקום קבורה ,שהוא מחוץ לחומות ושאינו רחוק מהם מרחק רב והעיקר,שמלאכת חציבת הקברים תהיה בסלע ואדמה רכים להקלת החציבה .

כרגיל לאחר שהחלה הקבורה על פי המסורת התקדש המקום,נוספו לו מנהגים וחוקי הליכות בהיסטוריה היהודית ,שבהר הזיתים נערכה קבורה מימי בית ראשון ועד עצם היום הזה, בתחילה החלה הקבורה במורדות הקרובים לסילוואן ולשילוח,אך השלטון הממלוכי בארץ ישראל, דחק את היהודים ,לקבור במדרונות של הר הזיתים שמעל לחלקות הקבורה הקדומות, ולמקום שהיה בית הקברות היהודי, נכנס בית הקברות המוסלמי .

על הקבורה בהר הזיתים שלטו עד המאה התשע עשר , משפחות ממוצא ספרדי, בדרך כלל בעלי החזקה על הקבורה התחלקו בין משפחת פרנס ומשפחת בילו ,כאשר במשפחת פרנס פעלו חכם מושון, בן ציון נסים ויוסף ,המשפחה טיפלה ברכישת הקרקעות ובהכנתם למטרת הקבורה בהקמת טרסות ,סיקול האבנים וחציבת בורות הקבורה ובנוסף הצבת המצבות והחריטה עליהם.

בני המשפחה שדיברו ערבית רהוטה כמנהג האזור, העסיקו פועלים ממוצא ערבי מכפרי הסביבה, להכין את השטח ,לסקל ולהכין את המקום לחפירת הקברים, מלאכה שנעשתה בידיהם ,בזמן טקס הקבורה ניצבו הפועלים הערבים במרחק מה, בני משפחת פרנס , נטלו את המת והכניסו אותה לקבר, בעת הקבורה פניהם היו חתומים ולא הזילו דמעה גם שנקברו רבנים חשובים.

בעת טקס הקבורה היה נהוג להקיף את הקבר ולהשליך מטבעות על מנת לרצות את הרוחות לקבלת המתים, אך היו נוהגים מי ראשיי להשתתף בהקפה על פי המנהגים והסייגים של העדות, יש והיו נושאים תפילות ומזמורים דתיים בעת הקבורה.

בנושא הטהרה של גופות הנפטרים עסקה משפחת בילו, ורוחציי המתים היו :  הצורפים  דוד מזרחי ובניו אליהו ומשה מזרחי, ובעלי חזקה אחרים מאנשי העדה הספרדית הירושלמית ,בעלי החזקה גבו מחירים גבוהים תמורת הזכות להיקבר בהר הזיתים ובעלי החזקות הללו התפרנסו ברווחה מנושא הקבורה ,למזלם של הדורות הבאים במשפחת פרנס ,נערך רישום די טוב לתקופתם לשמות הנפטרים ומספור חלקתם , רישום זה נמסר בשנים האחרונות לשימור לידי הארכיב העירוני וחברת קדישא הספרדית  .

רכישת החלקות החדשות בהר הזיתים נבעה מתמותה מוגברת מרעב של תושביה היהודיים של העיר העתיקה ,כתוצאה מעיכוב כספי החלוקה שלא הגיעו במועדם ,וממחסור בחלקות קבורה שנבע מרצונם של יהודים בנכר להיקבר בהר הזיתים על מנת להיות הראשונים לקום לתחייה  על פי ספר זכריה , בתקופת עליית הרגל לירושלים היו מגיעות שיירות של עצמות נפטרים יהודיים מקהילת היהודים במצרים ומארצות אירופה.

מחלות ובראשם מחלת הכולרע כתוצאה מתנאי ההיגיינה הקשים של העיר העתיקה גרמו למשל בשנת 1865 למותם של קרוב לאלף יהודים בעיר העתיקה עצמה, שתי תקופות בצורת ומכת ארבה חיסלו עוד חלקים נכבדים מתושביה של ירושלים וגרמו לצורך דחוף בשטח קבורה בהר הזיתים.

לפני שנתיים משפחת פרנס מסרה את פנקסי הקבורה הישנים שהיו ברשותה לועד העדה ספרדית ולארכיון העירוני של ירושלים. המסירה של המסמכים האלה לגורמים הרשמיים פתחה פתח של תקווה לכל המשפחות שיקיריהם קבורים בחלקות הספרדיות שטרם שוקמו. איציק בן דב מהיחידה לאיתור נעדרים, חברו הטוב של יודלה, עקב בדריכות אחר ההתקדמות בפענוח הפנקסים, והוא זה שהודיע למשפחה על מציאת הקבר של שמואל ברשומות.

מצב החזקה על הקבורה בהר הזיתים השתנה בתחילת המאה התשע עשר , כאשר החל העלייה הגדולה של יהודים ממוצא אשכנזי שקבורה בנוסח הספרדי היה שונה ממנהיגיהם,לכן קמה חברת קדישא האשכנזית החסידית בשנת 1856 ,חברה בהנהגת ישראל בק ובנו ניסן ובמימון הנדבנית דבורה פולק שרכשה חלקות מידי הערבים והחלה לדאוג למתים מהמוצא האשכנזי, גם חברת קדישא זאת התפצלה על פי מפתח הכוללים האשכנזיים השונים.

בנוסף ריבוי העדות הספרדיות ומנהיגיהם השונים בנושאי ההלכה והקבורה יצר מצב שכול עדה רכשה חלקה והחלה לקבור בה את בני עדתה, אבל באופן כללי עד שנת 1868 המשיכו בעלי החזקה לשלוט בקבורה ,אלא שאז החלו בני העדות הספרדיות כמו: הפרסים,הבבלים,התימנים ועוד, לרכוש חלקות ולקבור את מתיהם על פי מנהיגיהם .

כאן החלה הבעיה להתגבר ביתר שאת, 28 חברות קבורה יהודיות עדתיות שונות פעלו במתחם הר הזיתים,לכול אחת מהן הייתה חלקה משלה לקבורה,וכול עניני הקבורה,הטהרה והמצבות הייתה תחת פיקוחם וחזקתם, כוחם זה סנוור את עיניהם ,עד שהתעללו במשפחות הנפטרים בנוקבם במחירים שלא מן העולם הזה ,אלא מן האגדות בעבור הזכות להיקבר בהר הזיתים,בעיקר בנושא הטהרה והמצבות.

בעיות נוספות הקשורות לקבורה היהודית בהר הזיתים, נבעו מסכסוך עם גורמים נוצריים מהכנסייה האורתודוכסית ,שטענה שחלק מההר שייך להם, על פי אמונתם שבעמק יהושפט שמתחת להר הזיתים ,יתבצע תהליך אחרית הימים על פי ספר זכריה ובספרי הברית החדשה זאת הסיבה שבמורדות הר הזיתים הוקמו מספר כנסיות ומנזרים הקיימים עד עצם היום הזה כנגד איום זה נעמדה העדה היהודית על רגליה ולא נכנעה לדרישות של העדה הנוצרית .

התושבים הערביים שמסביב להר הזיתים ראו הזדמנות לעשות פרנסה ממתן חסות והימנעות ממעשי שוד של יהודים ,העולים לפקוד את קברי יקיריהם הקבורים בהר , או הנמצאים בהר הזיתים לצורך קבורה ,מפורסמת בנושא השוד ,הייתה חמולה מהכפר סילוואן שהיו בעלי גוף ושמצאה פטנט להשתכר במתן חסות ושמירה בסחיטת כסף ששולמו להם מקרן הצדקה היהודית לעניים.

לבעיות הקבורה נוספו נושאי משרות רמות בממשל העותומאני ,שגבו כסף בעבור רישיון הקבורה בהר הזיתים, אגדות זקני ירושלים מספרות שיהודי שהגיע לגור בירושלים נהג כמעשה ראשון לפנות למשרדי הממשל העותמאני ולרכוש רישיון לקבורה ואישור לרכישת החלקה .

על פי האגדות הירושלמיות כיוון שחל איסור על יהודים להיקבר בתחום חומות העיר העתיקה עוד בימי בית ראשון נערכו חיפושים למקום קבורה שהוא מחוץ לחומות ושאינו רחוק מהם מרחק רב והעיקר שמלאכת חציבת הקברים תהיה בסלע ואדמה רכים להקלת החציבה .

כרגיל לאחר שהחלה הקבורה על פי המסורת התקדש המקום,נוספו לו מנהגים וחוקי הליכות ההיסטוריה היהודית שבהר הזיתים נערכה קבורה מימי בית ראשון ועד עצם היום הזה בתחילה החלה הקבורה במורדות הקרובים לסילוואן ולשילוח,אך השלטון הממלוכי בארץ ישראל, דחק את היהודים לקבור במדרונות של הר הזיתים שמעל לחלקות הקבורה הקדומות, ולמקום שהיה בית הקברות היהודי, נכנס בית הקברות המוסלמי .

הקבורה בהר הזיתים בתקופת המנדט
חברת קדישא "קהילת ירושלים " הייתה החברה האחרונה שרכשה את החלקה הנותרת לקבורה בהר הזיתים בשנת 1935 ,מידי בעלי החלקה מנזר האחיות ציון של המומר היהודי רטיסבון, חלקה שיועדה לכול כלל היהודים בלי קשר והתייחסות לעדות או זרמים שונים בדת או מפלגתיות, הקבורה בחלקה החלה רק לאחר שכוך הפרעות בשנת 1939 של ההמון המוסלמי.

הקבורה בזמן מלחמת השחרור
כאשר פרצה מלחמת השחרור ,הסתלקו חברות אלו מקבורה בהר הזיתים, על הקבורה בירושלים התמנו חברות הקדישא של העדה הפרושים האשכנזית (אגודת ישראל)  שקברו בשטח הזמני שהוכשר בסנהדריה  , השטח לקבורה השני הוכשר מאחורי בית החולים שערי צדק הישן,כאשר מחמת הירי הבלתי פוסק בחלקה בסנהדריה ,הוכשר שטח נוסף בשכונת בשייך באדר הערבית הנטושה בקרבה לנחלאות והמבנה הכנסת מאחור.

כאשר נסתיימה מלחמת השחרור, נקבע כי בית הקברות הזמני,שהוכשר בעת הקרבות בסנהדריה ,יהפוך לבית הקברות הראשי של ירושלים,אלא שהשטח שהיה מיועד לקבורה היה מצומצם והקברים שהיו בשכונת באדר התמלאו והחללים נדרשו לקבורת קבע, ישבה העירייה בירושלים והחליטה ליצור שטח חדש לבית עלמין חדש עירוני המתאים לקבורה של עיר גדולה והנדרש על מנת לקבור את החללים ,שהיו בקבורה הזמנית של המלחמה והקרבות.

העירייה תקצבה למטרה זאת ,סכום כסף גדול ומיד הוחל להכשיר ולסלול כביש גישה , לחלקות הראשונות בעבור קבורת החללים מהמלחמה והאזרחים בשטח שקבע בגבעת שאול הקרוי הר המנוחות, אז גם נמסרו זכויות הקבורה לחברת הקדישה גחש"א ואת אגרת הרישוי לקבורה בידי העירייה,אלא שהרבנות דרשה כי הנושא יעבור אך ורק דרכה ועיכבה את העברת החללים משיך באדר בשנתיים עד שיושרו המחלוקות.

הסחטנות השתלמה לבסוף והוקם גוף שנקרא "מועצת בית העלמין" (ניחוש מי היו נציגיו) שתפקידו לשלוט על הנושא הכספי והמנהלי בבית העלמין ,על הטהרה ועל הנחת המצבות,כיוון שהדתיים היו מיוצגים כחזית אחידה וגדולה במועצת העיר, נדחו ההחלטות הקודמות למעורבות העירייה בתהליך הקבורה .

ההחלטה החדשה שנתקבלה ,סללה את חזרתם של חברות הקדישא העדתיות, להר המנוחות באותה מתכונת שהייתה בעבר בהר הזיתים, הדבר מונע שקיפות לציבור על קרקע עירונית ויותר מזה, אי הגשת דוחות כספיים כיאות, שאיננה מאפשרת לציבור לדעת מדוע כאשר ברצונו לרכוש חלקת קבורה, הוא נאלץ לקחת משכנתה שנייה בחייו בעבור החלקה, או להרגיש תגרן בשוק בעת המשא והמתן, איני מזכיר את המנהגים השונים של כול חברת קדישא עדתית, המנהיגה וכופה את מנהגיה ,על משפחות הנפטרים במהלך הכנת המת לקבורה ובעת הקבורה .