תיאור המוצר

אל מול חומות העיר העתיקה באזור מבני משכנות שאננים ,ניצבת טבלת זיכרון לזכרו של הלוחם אברהם קירשנבאום ,אחד ממפקדי ההגנה ואצל על שכונת ימין משה בימי הקרבות בפברואר 1948 ,לתאר את לחימתו בגבורה ,למרות שהיה חשוף על אחד הגגות ,בירי במקלע על המון ערבי מוסת , ספור הגבורה המושרש בתולדות השכונה .
שמו המחתרתי של אברהם קירשנבאום צעיר בן 22 ,לימיו במחתרת היה תמיר ,שאף הוא היה מפקדה של כיתת ההגנה ,בחלקה הדרומי של שכונת ימין משה,אברהם היה איש מקלעים ובעזרת מקלע הברן שקיבל עשה מעשי אומץ רבים בלחימה.
אברהם קירשנבאום היה בן השכונה להוריו החרדים שגרו בשכונה  ,בצעירותו למד בבתי ספר דתיים אפילו בישיבתו של אלתר לוין ,בד בבד החל לעסוק בספורט ובפעילות מחתרתית , למד והשתלם בקורסי הכשרה צבאית של ארגון האצל , לאחר שהוכשר וסיים קורס מפקדי כיתות, בקש לשרת בהגנת שכונת מגוריו משכנות שאננים .
בתחילת פבואר 1948 ,החלו חיילי הלגיון והמון מוסת ערבי ,לנוע מאזור שער יפו לכוון השכונה ,על מנת לפוצץ את בתיה ולכבוש את פאתי השכונה, הם נשאו חביות חומר נפץ , במטרה למנוע את המעשה ,מיקם אברהם את עצמו על גג אחד הבתים השולטים בשטח והמטיר ירי ממקלעו על התוקפים,בירי זה גרם לפיצוץ חלק מהמטענים ולפגיעה בחלק מעשרות התוקפים.
כאשר הבחינו בעמדתו ,החלו התוקפים להמטיר אש על העמדה החשופה, אברהם קירשנבאום לחם מספר שעות וגרם לאבדות רבות לתוקפים ,כתוצאה מכך החלו התוקפים לסגת , אלא שאז חיילים בריטים שאבטחו את מלון המלך דוד , עמדו באחת ממרפסות המלון, והחלו לירות לעברו ומכיוון שעמדתם הייתה גבוהה משלו פגעו בו מספר פעמים .
בתחילה בעת ההמתנה לאמבולנס הפינוי הושכב בשולי כביש השכונה, אז נפגע שוב בידי חייל בריטי מטווח קצר בירי בידי חייל בריטי לפני שהועמס על האמבולנס ,אברהם פונה לבית החולים רוטשילד – הדסה ברחוב הנביאים ושם נפטר מפצעיו, לאחר מותו נקבר בהר הזיתים , רק לאחר מלחמת ששת הימים אותרה מצבתו שמכונה היום המצבה הבודדת , לזכרו מדינת ישראל הציבה מצבה הנושאת את שמו בבית הקברות בהר הרצל , בנוסף שמו של אברהם חקוק על מצבה לזכרם של חללי הרובע היהודי והלוחמים שנפלו בלחימה באזור העיר העתיקה.
על קיר המבנה שעליו נלחם ונפגע אברהם קירשנבאום הוצבה טבלת שיש לזכרו , בשנת 1982 הוצב ספסל לזכרו ממול לבית הוריו בשכונה, בטקס השתתף מנחם בגין שנשא דברים לזכרו בפעם השנייה כמו שנשא דברי הספד בעת מותו בשנת 1948,שלטי שיש נוספים תלויים על קירות ביתי הכנסת הספרדי והאשכנזי בשכונה.
תודה לצלם הני יורק טיימס בעבור השימוש בתמונה.
אגדת החלבנית חנה אלקה לרמן ( אייזיקמן ) הסבתא של אברהם
עלקא (חנה אייזקמן ) לרמן ,חייה בשנים 1959-1849 , עלקא נולדה בליטא ועלתה לארץ ישראל בשנת 1875 , מקום מגוריה הראשון של הנערה אלקה אייזקמן ,היה בתוך חומות העיר העתיקה ,אך מיד עברה וקיבלה את אחת משש עשר הדירות ושני בתי הכנסת , שנבנו במשכנות שאננים הארוך ,בעבור משפחות עניות שיצאו למגורים מחוץ לחומות העיר העתיקה ,בדירתה זאת מספר שלוש מימין, דירת חדר וחצי במשכנות שאננים הארוך, שם גרה עד שנה בטרם מותה לאחר הפינוי של תושבי השכונה בשנת 1948.
לאחר שעברה למגורים במשכנות שאננים הארוך ,הצטרפו לאחר עלייתם מוילנה אביה הרב אברהם מיכאל אייזקמן-פלונגר ) (כך נרשם בעת מותו בשנת 1907 על מצבתו "אברומיכאל " ואחיה יוסף אייזיקמן האופטיקאי המפורסם , שיצא לאחר תקופה קצרה ללימודיי האופטיקה באוסטרליה לאחר סיום לימודיו חזר לארץ ישראל התיישב בתל אביב וחזר לירושלים שם פתח חנות לאופטיקה ברחוב שטראוס.
לאחר שבגרה מעט נישאה עלקא לבנימין לרמן,( בן למשפחת אופים בשכונת שערי פינה בירושלים ) ובדירתם במשכנות שאננים הביאו בני הזוג ארבעה ילדים (בנימין לרמן בעלה נפטר בגיל צעיר ממחלת דלקת ראות ) הילדים : יצחק לרמן שירד לאוסטרליה ,הבת מרים שהמשיכה לגור בדירה ,הבן יוסף והבת טובה .
בתה מרים שגרה עמה בדירה במשכנות שאננים הארוך ,נישאה לניסן קירשנבאום יליד העיר צפת ,לאחר נישואיה לניסן גם הוא הצטרף למגורים בדירה , בבית זה ילדה מרים ששה ילדים ,בדירת החדר וחצי הצטופפות שעת בני המשפחה , הסבתא עלקא , הבת מרים ובעלה ניסן וששת הילדים שנולדו.
לאחר מותו של בנימין לרמן בעלה של עלקא , קשיי הפרנסה והמחסור בממון ,גרמו לעלקא לשלוח את שני ילדיה יצחק ויוסף לישיבה בפתח תקווה ,שתי הבנות מרים וטובה (גיטל נותרו לגור בדירה באותה תקופה החלה הסבתא עלקא לעסוק בחלבנות למחייתה ולפרנסת המשפחה במכירת חלב וגבינות בשכונה.
כאשר החל לפעול המוסד אלקה לרמן החלבנית, עלקא נהגה בכול בוקר בעת שהשחר הפציע, להתפלל בבית הכנסת האשכנזי ובתום תפילת שחרית , לרדת לכוון שכונת התימנים היהודיים ,ששכנה מתחת לשכונת שמעא שנעלמה , ממש לפני הכפר הערבי שילוח ( סילוואן) .
לאחר שהגיעה לכפר השילוח רכשה אלקה את תוצרת החלב ומוצרי הגבינות ,של התושבים התימנים שחלבו מעדרי הכבשים שלהם , העמיסה את מיכל החלב על כתפה ועלתה לשכונת ימין משה , שם נהגה לעבור בין בתי התושבים להשאיר בפתח את החלב שהזמינו והגבינה , רשמה בגיר את חובם של הדיירים והמשיכה לביתה , אחת ממשוגעות השכונה ,נהגה למחוק את סימני הגיר מעל משקופי הדירות .
ששת ילדיהם של מרים וניסן קירשנבאום היו : הבכורה חייה ( שהחליפה את שמה לאילנה) כיוון שנולדה בחג האילנות ט"ו בשבט ,אשר בשנת 1948 עברה להתגורר באמריקה,הבן השני אברהם מיכאל (גיבור ימין משה) שכונה בידי חבריו הספרדיים, "איז'ו דה לה ליג'ארה שפירושו בן החלבנית,הבן בנימין שעבד במשרד הבריאות ששימש כחובש בימי המחתרות, הבן שמעון שעבד בדואר במרכזיות הטלפונים,הבת פנינה שעבדה במשרד הביטחון ובלשכת נשיא המדינה והבת הצעירה יוכבד (יוכי) שעבדה במשרד החוץ.
בין ששת ילידיה של מרים קירשנבאום , התפרסמו הבן אברהם קירשנבאום גיבור השכונה בנפל בעת ההגנה על השכונה מירי חיילים בריטים בעת שהן על השכונה מכניסת המון מוסת ערבי לשכונה .הבת פנינה קירשנבאום עובדת לשעבר במשרד הביטחון ויוכבד (יוכי) אשת משרד החוץ.
לאחר מותו של בנימין בעלה של עלקא ,המשיכו להתגורר בדירה במשכנות שאננים הארוך, הסבתא חנה אלקה וששת הילדים בחדר הגדול וההורים מרים וניסן בחדר הקטן ,בני המשפחה המשיכו להתגורר במבנה עד שנת 1948 וכאשר פונו עברו משכונת ימין משה בתקופת מלחמת העצמאות ,עברה המשפחה להתגורר בבית שרכשו ברחוב החשמונאים 15 במקור ברוך.