תיאור המוצר

חברת המלח הארצישראלית שהוקמה לקבלת זיכיון להפקת מלחים מים המלח ,נרשמה בבורסה בלונדון באוקטובר 1929, בינואר 1930 קבלה החברה את הזיכיון לתקופה של 75 שנים, בטרם קבלה החברה את הזיכיון ,לכריית מלחים בחלקו המערבי של ים המלח בצפון הים ובדרומו .

בטרם הקמת החברה ובקשת הזיכיון ,ערך המהנדס משה נובומייסקי משנת 1925 ,שורה של ניסיונות בעזרת מתנדבים ובדיקות מעבדות תוך מציאת פתרונות להפקה יעילה של הקורנליט והפיכתו לאשלג ולברום ויתר המלחים אשר הופקו..

להצלחת זיהוי המרכיבים של מימי ים המלח , מצא מייסד המפעלים משה נובומייסקי ,את פרופסור בובטלסקי  במעבדה בברלין שערכה בדיקות למפעל אשלג , הקשר היהודי והאישי ביניהם גרם לפרופסור לנטוש את המעבדה בברלין, לטובת המפעל הציוני לכריית אשלג מים המלח.

הרעיון להגשמת חזונו של משה נובומייסקי ,דבק בפרופסור בובטלסקי , גרם לו לעלות לארץ ישראל בשנת 1925 ,ולחבור ולהקים מעבדה לחקר המינרלים ,הקיימים בחום הנורא של ים המלח, על פי ממצאי בדיקותיו החלו להפיק את המינראליים במפעל המלח הראשון בקליה.

גדולתו של פרופסור בובטלסקי הייתה בתגליתו ובפיתוח שיטה שבה ניתן למצוא בתהליך שאורכו כחמש עשר דקות , פעולת הרכבי חומרים וכמותם בחומר הנבדק , שלא כמו בשיטות הישנות שדרשו פרוק החומר הנבדק לגורמים שונים, בתהליך שארך כחודש בטרם קבלת התוצאות.

על פי שיטתו ,ניתן לערוך בדיקה כזאת אפילו בכמות מזערית של חומר נבדק, למציאת מתכות או חומרים שונים אחרים, והמודד את באותו פרק זמן קצר, מהלכים כימים בחומר הנבדק ,בתהליך מדידה פיזיקאלית אופטית ,ללא פרוק החומר לגורמים בשיטה הקלאסית שבה השתמשו באותם הזמנים, כול זאת במכשיר שהמציא שנקרא "הטרומטר" .

לאחר הקמת האוניברסיטה העברית בהר הצופים, הקים הפרופסור , את המחלקה לכימיה אנאורגנית ואנליטית , והמשיך לנהל אותה לאורך שנים רבות, תוך הכשרת מדענים כימאים בישראל וברחבי העולם.

מנהלי חברת המלח  שהוקמה היו :
ירושלים רחוב הנביאים משה נובומייסקי אנגליה : הלורד לייטון ,קולונל דוד לייל, הרי סקר ,א,ו,טננטאנט , מיג'ור טולק , אמריקה : ישראל ב, ברודי, ברנרד פלקסטר, אדוארד פרידמן, פליקס מ, ורבורג .

הון מניות החברה שנרשמו הייתה בסכום של 4000,000 לא"י, 370,000 מתוכם היו מניות בכורה שהניבו מעל לשבעה אחוז רווחים שנתיים למייסדים והמנהלים , והיתרה נמכרו בהגרלה לציבור במחיר של לירה אחת .

בעבור הזיכיון התחייבה החברה לשלם דמי זיכיון שנתיים של לירה אחת, ועוד מאה חמישים לא"י שכר עבודה ,ולחלק מרווחיה לממשל המנדט ולממלכה הירדנית , כמו כן נקבעו כמויות המינימום לאשלג והברום ברמה של 80% ,שהחברה חייבת להפיק בשנה.

לאחר הקמת החברה ,הגישו מספר אנשים תביעה כנגד החברה, בטענה כי יש בידם זיכיון מתקופת השלטון העותומאני לכריית מלח מהים, לאחר דיונים משפטיים נדחו תביעות אלו והחברה המשיכה לעבוד ולהתרחב.

בשנת 1931 הרחיבה המפעל הצפוני בים, את שטחם של ברכות האידוי על מנת להגדיל את התפוקה שנחטפה בשווקי העולם , בכדי להפיק כעשרת אלפי טון ושמונת אלפי ליטר ברום, בשנה זאת אף סללה וקיצרה ממשלת המנדט ,כביש בין ים המלח ותחנת רכבת ירושלים שישמש את קופראטיב התובלה הירושלמי לשנע את התוצרת.

במטרה להתנכל לתחבורה היהודית בכביש החדש שאמור היה לקצר את הדרך לשינוע התוצרת מים המלח ,שעליו נעו מכוניות יהודיות וערביות, החליט מנהיג הכנופיות הערביות קאדר אל אחמד חוסייני ,לפוצץ את הגשר בקילומטר ה 32 בין ירושלים לים המלח , על מנת להסיט את התחבורה לדרך הישנה שעברה בוואדי קלט ליריחו ,ולגרום לתחבורה היהודית לנסוע בדרך מסוכנת זאת שהייתה חשופה להתקפות ומארבים לרכבים היהודיים.

תכניתו זאת של קאדר אל אחמד חוסייני , נכשלה כיוון שהמידע הגיע לידיעת ההגנה, שהקדימה ופוצצה את הגשר בכביש הישן ליריחו ,בתחילת מרץ 1948 ,ובזאת כפתה להמשיך ולהשתמש בכביש החדש שנסלל.

לצורך סלילת הכביש נתנה חברת המלח הלוואה של 5,000 לא"י לשלטונות ,החזר ההלוואה יהיה בהורדת מכספי התמלוגים שהיה עליה לשלם בעבור הזיכיון ,החברה גם הגיעה להסדר תשלום נוח לחברת הרכבות לשינוע האשלג והברום לנמלי יפו, חיפה ופורט סעיד .