תיאור המוצר

הווי הצעקות בשוק

כבר בשנת 1938 קמו התארגנויות של צעירים בני תנועת עקיבא  ,וחברי הארגון גורי יהודה להגיע בימי שישי לזירוז הסוחרים בשוק ממחנה יהודה בצעקות ,לסגור את עסקיהם בטרם תגיע השבת, בפשקווילים נאמר שכולם חייבים להופיע למקום הכינוס ובשעת הכינות על מנת לצאת בצורה מאורגנת לשמור על השבת.

צעירים נוספים מישיבת גור "שפת אמת ",הגיעו לבושים במחלצות השבת של הקפוטות ממשי, נהגו להגיע לשוק מחנה יהודה ,בכול יום שישי קרוב לזמן הדלקת נרות האברכים הסתובבו בקבוצות ולא היססו ,להרים ידם על צעירים חילונים משועממים שהגיעו והלכו אחריהם ולעגו להם.

לאורך השנים צעקו סוחרים בשוק מחנה יהודה , בתקוה למשוך לקוחות לדוכנים , רק היום (כוונה למחיר) יאללה ירד ירד,  בעל הבית השתגע, סחורה טרייה ,או מוכרי החומוס הירוק ,שצעקו חמאלה מלאן (מלאנה) ,כלומר התרמילים מלאים בגרגרים , מוכרי האבטיחים שאגו על הסכין על הסכין ,כלומר ניתן לראות את צבעו האדום ולרכוש מחצית האבטיח, בדרך כלל משהחל סוחר לצעוק , הצטרפו סוחרים מסביבו בתשבחות משלהם, נוצר הווי ושירים בסלסולים במלוא הגרונות, תופעות הנמשכות גם כיום בעת שהמכירות נחלשות.

תופעת צעקות נוספת הייתה השימוש בכורזים שהיו עוברים בחנויות של רחובות השוק, ומשכירים את עצמם כמזרזי קונים לקול צעקותיהם לקהל הקונים ,שעברו ליד החנות שהשתמשה בשירותם, הסוחרים גם נהגו לשכור צעקנים אלו ,לקראת שעות אחר הצהרים, בזמן שלא הצליחו למכור את הסחורה ופחדו שהיא תתקלקל בחנותם ויגרם להם הפסד כספי.

סוחרים שהיו אוהדי ביתר ,נהגו לצעוק משמש מלמיליאן ,שהפך לשסק  ובהמשך לאפרסק, גם מוכרי הדסקית צעקו בפתח החנויות הכול בלירה והגדילו לעשות מוכרי התמר הינדיאי , או משקה הלוז ,הלא הוא משקה השקדים המרים, אך אלא יש להוסיף את הברכות ,הניחוחות הטעמים וריח התבלינים.

לעומתם יש הצועקים חרוזים כמו : גיברת קנית – בחיים לעולם לא בכית ,ולגברים הוא צעק לעידוד הקניה : מנגו מנגו אכלת – כל-היום כל- היום יכלת (און גברי) ,למי שמבקשים תרומות שגור המשפט :מהשוק יוצאים לאחר נתינה לחולים, ואברכים המחפשים תרומות בקופות הצדקה שגור המשפט :  בחודש כסליו פותחים את הלב.

סבלי השוק נוהגים לצעוק לעוברים והשבים לסור מדרכם בעת שהם מעבירים סחורות לחנויות מהמשאיות לבל יפגעו, הגדילה לעשות אחת הקונות, שבעת הביקור ופילוס הדרך בין הקונים ,על מנת שיפנו את הדרך בעבורה , הייתה צועקת עגלה עגלה ,והאנשים היו סרים הצידה מפחד שירמסו אותם והיא הייתה עוברת ביניהם כדין סבלי השוק.

מאמרותיו של איציק הירקן :אגס ותפוח תן לרופא לנוח, קנה ענבים תאריך בימים, מי שאוהב לחיות קונה לחמניות, קנה אוכמניות תרצה לחיות ועוד ( חרוזן אמתי ) , שבעים שבעים קישואים.

תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים  שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.