תיאור המוצר

רחוב יפו נוצר עקב הצורך בחיבור נוח ועביר בין העיר ירושלים בשער יפו ולבין העיר יפו , רחוב יפו חולק למקטעים הקטע הראשון היה בין שער יפו למבנה העיריה הנוכחי, הקטע השני היה בואכה לשוק מחנה יהודה, והקטע השלישי הגיע עד ליציאה מירושלים .

סיפור סלילת הנתיב הנקרא היום רחוב יפו ,המחבר את העיר יפו עם העיר העתיקה לירושלים טמון בפתיחת דרך העפר בשנת 1861 בתקופת השלטון העותומאנית  – התורכית בעת שהוקמו שכונות חדשות מחוץ לתחומי חומות העיר העתיקה .

משני צדדיו של הרחוב הוקמו מבנים לאורך השנים ,מוסדות שלטוניים ,חנויות למסחר ושכונות חדשות ,הוקמו מתחם מגרש הרוסים על מנת שישמש מקום שהייה ולינה לצליינים שהגיעו לביקור בארץ ישראל, שכונת נחלת שבעה ,שכונת מחנה יהודה ועוד ועוד .

זקני העיר טוענים כי כאשר ברצונך להבין את ההיסטוריה של העיר ירושלים, מחוץ לחומות  יש להבין ולהתבונן על התפתחות רחוב יפו המבנים שהוקמו לצדדיו והשכונות משני צדדיו שמחוץ לחומות .

בתחילה שמשה הדרך למעבר שיירות של בעלי חיים ומשא ורוכבים, להולכי רגל ולאחר מכן החלו לשדרגה למעבר עגלות וכרכרות בתחילה בידי הקהילה הטמפלרים , אך עד מהרה בידי בעלי עגלות למשא ותיירות ולעולי הרגל.

בהמשך שופרה שוב הדרך כאשר הגיעו הרכבים הראשונים לארץ ישראל בתחילה לרכבים פרטיים, לתיירות ובמהרה הגיעו המשאיות והאוטובוסים ,באזור שער יפו הוקמה תחנה מרכזית ,ששימשה הן את בעלי העגלות הכרכרות והתחבורה הציבורית.

בתקופת השלטון הבריטי עלתה חשיבות הדרך והיא אף רוצפה ונסללה על מנת להקל את מעבר הרכבים, בשנת 1923 החלו בסלילת ציר התנועה ברחוב יפו מכיכר אלנבי לכוון היציאה מהעיר , שטחי האדמה שבהם עבר הכביש נלקחו מבעליהם היהודיים בצו ממשלת המנדט חלק מהאדמות ללא תשלום.

הכביש הראשון המשני שנסלל החל מכיכר ציון דרך רחוב בן יהודה עד בית הספר בצלאל הכביש הראשי דרך יפו יחבר את השכונות זיכרון משה ,כנסת ישראל ושאר השכונות יעבור בבית הספר כי"ח אליאנס בצורה שתפריד מאגף לימוד המקצועות ימשיך על שטחו של חצר וולירו לפני משטרת מחנה יהודה .

לקראת שנות השלושים של המאה העשרים החלו להופיע על ציר תחילת רחוב יפו בואך לכוון רחוב המלך גורג ,נספרו כששה דוכנים וחנויות של מצחצחי נעלים ,חנויות אלו היו בידי ארמנים ומוסלמים, עיקר פרנסתם מיהודים שצחצחו את נעליהם בעיקר בסופי השבוע לקראת יום השישי והשבת ,עוד נפתחו על הציר של רחוב יפו ,דוכני הגרלות אשר התמלאו למקווים לניסים במיוחד בשעות הערב .

לאחר מלחמת השחרור ,החל דיון במועצת העיר ירושלים להחלפת שמו של רחוב יפו לרחוב הרצל, חלק גדול מחברי המועצה התנגדו להחלפת השם בטענה כי שמה של העיר יפו הוא קדום ומופיע בתנך, אלא שלדעת חלק מתושבי ירושלים מצא חן השם החדש תיאודור הרצל ,וחלקם החלו לקרוא לרחוב בשמו המוצא לשינוי, והגדילו לעשות הקיצונים ,שהדביקו על שלטי הרחוב את שמו החדש שאימצו רחוב הרצל.

ירושלים אגדת מצחצחי הנעלים מרחוב יפו

לקראת שנות השלושים של המאה העשרים ,החלו להופיע על בתחילת רחוב יפו בואך לכוון רחוב המלך גורג , כששה דוכנים וחנויות של מצחצחי נעלים ,שהופעלו בידי ארמנים ומוסלמים, עיקר פרנסתם הייתה מיהודים שצחצחו את נעליהם ,בעיקר בסופי השבוע לקראת יום השישי והשבת ,עוד נפתחו ברחוב יפו ,דוכני הגרלות שנתמלאו במקווים לניסים במיוחד בשעות הערב בסופו של היום.

מספרים על חבורת הדתיים (מזרזי השבת ) ,שהיו מסתובבים בערב השבת ברחוב יפו ,ומזרזים את בעלי החנויות לסגרן מפאת קדושת השבת, בפעילותם זאת ,הציקו גם למצחצחי הנעלים המוסלמים ,שהפעילו דוכני צחצוח לאורך הרחוב שעיקר פרנסתם הייתה בימי שישי ,כאשר היהודים עמדו בתור לצחצוח נעליהם ,בטרם יסורו לבתי הכנסת בימי השישי.

יום אחד החליט אחד הישמעאלים, לנקום בתגרנים הצעקניים מסולסלי הפאות, שהציקו לו בכול סוף שבוע, בצעקות שיסגור את עסקו (למרות שאיננו יהודי ) מפאת קרבת השבת, זממו של הישמעאלי עלה בידו, כאשר אחד הצעקנים התיישב בכיסא שבדוכנו, מיד החל הישמעאלי במלאכת הצחצוח כאילו עולם ומלואו בידיו.

כך ישב הישמעאלי ופיו בתפילותיו, הבריש מברשת כלפי למעלה הוסיף מספר וישים של המברשת כלפי מטה ,כך בניחותא ובשלווה כאילו אין השבת קרבה ובאה, והיהודי הרגזן משומרי השבת יושב על הסיכות ,מניף המצחצח מברשתו עוד ועוד, מרביץ יריקה עסיסית על הנעל ושוב מבריש וטרח בהברקתם, עד שדמו הנעלים למראות וכך ממשיך וממשיך עד שיצאה נשמתו של היהודי על מושב הצחצוח ,והמצחצח שחררו רק שהגיעה צפירת כניסת השבת.

למד והבן ,המברשת עובדת לשני הכוונים.

נתיב רחוב יפו לא השתנה מאז הקמתו , תווי הבתים והמוסדות משני צדדיו נשאר פרט למקומות שנאלצו להרחיבו על מנת לקלוט את הרכבת הקלה העירונית.

קטעיי רחוב יפו

הקטע הראשון משער יפו ועד לבית העירייה הישן ,(כיכר צהל) ,קטע שהיה הומה מאדם וחיות בשעות היום , קטע שבו נהגו ללון אורחים שהגיעו לשערי העיר העתיקה לאחר שקיעת השמש, או שלא לנו באכסניות או בחצרות מנזרים.

עולי רגל אלו וסוחרים ,נהגו היו לישון תחת כיפת השמים או באוהלים שהקימו, עד שהשחר הפציע ושערי העיר נפתחו לאחר שננעלו בלילות, לאורך החומות הוקמו דוכנים ,חנויות ובתים קטנים ,שהרוח נשאם בתקופת המנדט הבריטי, לאחר שהושל ציווה לפנותם.

הקטע השני מתחיל בכיכר צהל ומסתיים בשוק מחנה יהודה , ליצני ירושלים מספרים ,כי שטחי האדמה בצד אחד של הרחוב צדו המערבי , היו שייכים למשפחת ולירו ,ואילו האדמות בצדו המזרחי השני של הרחוב היו שייכים למשפחת קוקיה .

הבתים באזור הזה משכונת נחלת שבעה לאזור שוק מחנה יהודה בשני צדדי הרחוב נחלקו לבתיי בני קומה אחת, בתיי אחוזות לעשירי ירושלים , כמו : הפחה מושל העיר ובהמשך בייתו של יוסף ביי נבון,  הגביר בנקאי בנין ,ובהמשך חתנו פנחס טוקטלי, משפחת בורוכוב הבית עם האריות כיום בנק דיסקונט ,מלון קמניץ, ובהמשך בייתו של האדמור טברסקי , בתי הספר לבנים ולבנות אליאנס, בית משפחת ולרו ,ועוד.

בתים אלו הוקפו בחומות ובשערים, בעיקר בשטח שבין הצטלבות רחוב  המלך גורג ויפו בהמשך הדרך למחנה יהודה ,מבני מגורים גבוהי בני שלושה וארבע קומות , מאחורי בתים אלו וביניהם חלק מהשטחים הפתוחים גודלה חיטה  שעורה ואף ירקות , בתקופה התורכית שימשו שטחים אלו גם לאימוני פרשים וחיל רגלים.

הקטע השלישי של רחוב הוליך משוק מחנה יהודה ליציאה מירושלים לכוון העיר יפו במערב, בצדדי הרחוב נבנו : בית הקונסול הבריטי (משטרת מחנה יהודה בהמשך) ,ישיבת עץ חיים, בית הזקנים לזקנים וזקנות ספרדיים ,בית החולים עזרת נשים, שכונת סעידוף ( סיידוף) ,

בשנת 1925 החל היזם ראובן חסידוף ( אחיו של אברהם חסידוף –בית מצפה) לבנות חנויות ברחוב יפו ,העבודה בוצעה בידי הקבלן משה גורל , את היסודות , החציבה וחפירת תעלות להנחת צינורות הניקוז והתיעול ,עושים רק עובדים ערביים תוך החרמת הפועל היהודי במטרה לחסוך כספים לשכר, מובן שהחרמת העבודה העברית גרמה להכרזת חרם כנגד היזם והקבלן בידי הציבור היהודי בירושלים.

בשנות השלושים פנו כעשרים וחמש בעלי חנויות לעירייה , שבין כיכר ציון לכיכר שלפני בית ג'נראלי על מנת שיתקינו מדרכות בחזית החנויות שלהם .

אגדת גן המושל

ההתלהבות מהקמת אגודת האילנות בארץ ישראל ,השפיעה  על הנציב העליון סר ג'ון  צ'נסלור שעמד בראשה, גרמה לו להחליט במאי 1929, להקים גן שיקרא "גן המושל בירושלים" ,הגן המרכזי הגדול באזור רחוב כורש של היום שאמור היה להיות מוקם בעזרת ראש העיר החדש ראג'וב ביי ,לראשות העירייה בירושלים .

כך לפחות הצהיר הנבחר בטרם נבחר, אך התוצאה הייתה שלאחר בחירתו נשכחה ההבטחה, לא חסכו עיתוני ירושלים בכתבותיהם להזכיר לראש העיר החדש שנבחר גם בקולות תושבי ירושלים היהודיים, לקיים את הבטחתו ,הגדיל לעשור איתמר בן אבי בהצקותיו בנושא.

בייאושם פנו העיתונאים  לכנסייה הארמנית, בכדי לסייע לקבל מהם חלק מהאדמה שבאזור רחוב כורש בחינם ,על מנת להקים עליה, את  הגן המרכזי בירושלים, בפנייה זאת בקשו מראשי הכנסייה הארמנית שאדמה זאת הייתה בבעלותם, לוותר על חלקה לטובת הקמת הגן המרכזי.

להצעה זאת הוסיפו העיתונאים כי הגן יקרא אולי גן אררט ,לזכר ההר המפורסם שלמרגלותיו התקיימה קהילה ארמנית גדולה ולזכרם של הנופלים בטבח הארמני ,על מנת ליצור אחוות עמים בין הציבור בירושלים לבין העדה הארמנית. למרות שהכנסייה הארמנית מילאה את פייה במים ולא השיבה להצעה .

עמד הנציב העליון סר ג'ון  צ'נסלור והצהיר כי ינסה לעזור לרעיון הקמת הגן, אך משבוששה העשייה, קמו אנשי העיתונות לנציב הבריטי ,שאולי כדאי שייקח פטרונות כשם שנתן לאגודת האילנות זמן קצר לפני זה ,עוד הוסיפו שאולי רעיית הנציב, תיתן חסות על הקמת הגן ,ותעמוד בראש וועדת הקמה שתקום להקמת גן המושל, אך כמו שנאמר הכלבים נבחו והשיירה עוברת.

תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים  שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.