התחבר
תודה ליושבי הקרנות ,לג'פרי הלפר ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ומקורות שונים שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
שכונה המשויכת למכלול שכונת נחלאות , שהוקמה בשנת 1893 , בידי אלברט ענתבי יליד העיר חאלב שבסוריה, במעבר שבין שוק מחנה יהודה לרחוב בצלאל , על שתהיה שכונה שתאכלס פועלים ובעלי מלאכה לבני העדה החלבית.
בשנת 1933 התאחדו מספר השכונות שלידם לשכונה אחת שכללה את השכונות: זיכרון טוביה ,נווה שלום, שבת אחים, ונחלת ציון ,השכונה המאוחדת נקראה נחלת ציון .
בעת הביקור והמעבר בסמטאות הקטנות בשכונה , נינתן לראות מספר בתי כנסת המשויכים לעדות שונות : כורדים, עירקים, אורפלים, חלבים, פרסים, וספרדים ,בית הכנסת "אבו נתן" שהוקם בשנת 1890 בעבור העדה הצ'רמוקולים, לאחריו הוקמו בית הכנסת" בטיש " ,ובית הכנסת "עדש" בשנת 1901 בעבור העדה החלבית,
עליית בני העדה האורפלית לארץ ישראל ,התבצעה מחששם הגדול של היהודים הארפולים מטבח של הטורקים בהם במולדתם, הם החלו לצעוד ברגל או על גבי בעלי חיים ממקום מושבם לעבר הארץ, תוך שהם עברו תלאות ושוד בדרכם, בני העדה חלפו דרך העיר חלאב בסוריה, ומשם המשיכו לארץ .
חלקם התיישבו בראשון לציון ועבדו ביקב ובכרמים, אך רובם המשיכו והתיישבו בירושלים והקימו את אוהליהם למרגלות שכונת נחלת ציון ,שכונה של יוצאי העיר חאלב ,שנוסדה בשנת 1893 , המגורים של האורפלים באוהלים שהקימו היו בתנאי דלות ועוני ,בני העדה היו מאורגנים בחמולות תחת הנהגת האדם החזק אבו יוסף.
בשנת 1908 נשרפו חלק גדול מהאוהלים בשריפה שפרצה במשכנם, שלמרגלות שכונת נחלת ציון הממוקמת בנחלאות ,בקרבה לרחוב בצלאל, שכונה שנבנתה בידי חלבים באדמות שרכשו מערביי ליפתא .
לאחר שריפת האוהלים נותרו בני העדה בחוסר כול, אנשי שכונת נחלת ציון התארגנו ואספו למענם מצרכים, מזון בגדים ועזרה רפואית לנכווים בדלקה , לעזרתם עמד אלברט ענתבי הספרדי ואפילו בני העדה האשכנזית, בעזרתם אותר ונרכש שטח ליד שכונת ציון ,ועלייה נבנתה השכונה שכונתה שכונת האורפלים על אדמה זאת, בנו בני העדה את בתי האבן שלהם, שרחובה הראשי הוא רחוב באר שבע, אליהם הצטרפו עולים מתימן מיוון ואפילו מספר אשכנזים.
החצר היוותה את מרכז החברתי לדיירים שגרו מעדות שונות, שם נערכו המפגשים , כול עדה הגישה את מאכליה האופייניים ,האנשים עזרו אחד לרעהו שם גם ניצב בית השירותים החיצוני ה משותף, דלתות הבתים לא ננעלו אך שער החצר ננעל בלילות.
מקור המים בחבית (דוד) מרכזית ,ששימשה לרחצה וכביסה ניצבה בחצר, חבית שאותה מלאו במים מהבור, ימי הכביסה היו קבועים לכול משפחה, ליד ניצב כד חרס גדול ,שבו אוכסנו מי השתייה הצוננים וספלים לידו .
בשכונה פעל תנור שכונתי שכונה פורון בידי החלאבים, שבו נאפו מאכלי המשפחה ביום חול וחגים, ובימי שישי ושבת , הוכנסו סירי החמין המשפחתיים שסומנו בסימן משפחתי, לתוכו ונאספו לאחר תפילת הבוקר בשבת .
בפקודת שלטונות המנדט (המשטרה) בשנת 1915 , נקבע כי כול שכונה חייבת למנות מוכתר מטעמה שייצג את השכונה אל מול השלטונות, בעלי זכות הבחירה לבחור את מוכתרי השכונה, צריכים היו לשלשל 50 גרוש לקופת העירייה כמס לעירייה, ואילו החפצים במשרת המוכתר שילמו כמאה גרוש תמורת הזכות להיות מועמדים למשרה.
תוקף הבחירה הייתה לשנת כהונה אחת ,ולאחריה התהליך חזר שוב, בנוסף למוכתר פעל לצידו ועד נאמני קהילה ,שחתמו גם הם על המסמכים, שהוגשו לעירייה, בין השכונות שעדיין בשנת 1915 לא מונו מוכתרים בירושלים הייתה שכונת נחלת ציון שתושביה העניים לא יכלו לשלם את המיסים הנדרשים.
בתחילת שנת 1920 ירד שלג כבד על ירושלים, רחובות נחסמו והעיר הייתה נצורה, העירייה שלחה צוותי פועלים לשכונות על מנת לפלס דרך בשלג אליהם, ולחפור תעלות ניקוז ,על מנת להטות את השלג שנמס והפך למים ,שחלחלו לבורות המים ולמגורים ומרתפים של משפחות בשכונות , ולהסיר שלג מהגגות לבל יקרסו מעומס משקל השלג, במרתף אחד הבתים בשכונה לא הספיקו המחלצים להגיע ושני ילדים טבעו מהמים שהפשירו .
בבחירות מפלגתיות ,שנערכו בשכונות ירושלים במחצית שנת 1920 , לא לכול התושבים הייתה ברורה מטרת הבחירות ,חלקם חשבו שאלו בחירות לגבאים, ההתייחסות לפתקי הבחירות נמהלה ביראת כבוד, חלקם בעת שלשול הפתקאות ,נשאו תפילה בלא להבין לשם מה ההצבעה, והרבנים ואנשי הציבור עודדו את התושבים להצביע בשכונתם.
כדרכם של היהודים בחזית הקלפיות ניצבו המאכרים וניסו להשפיע על הבוחרים להצביע בעבור מפלגתם ,ואף החלו בריבים בינם לבין עצמם על חודו של כל קול, חלקם הציעו לבעלי זכות הבחירות ,עבודה והטבות שונות על מנת שיצביעו עבורם, חלקם פעלו בציניות, כאשר הסבירו לבוחר את ההשלכות שיהיו למצביעים ,באם לא יצביעו עבורם, בסיפורי אגדות שהם שולטים בחברות הקדישא ולא יקצו מקום קבורה לסרבנים.
בנקודת הקלפי השכונתי שבנחל ציון ,נאלצו להוסיף פח קלפי נוסף ,שאליו הוכנסו פתקי הבוחרים לאור מספרם הרב של הבוחרים בשכונה שמנה 781 בוחרים, בעלי החושים המפלגתיים צעקו סיסמאות עדתיות , שעל בני העדה התימנית או הכורדית או הארפולים להצביע בעבור המועמדים מטעמם.
בחצר הקלפי החלו תושבי שכונת נחלת ציון ,לקראת שעות הנעילה של הקלפיות, ליצור מעגלי ריקודים לשמחה של התושבים הכורדים והאורפלים , התימנים פצחו בתפילה והודיה לאלוהים, בקיצור יום שמחה ורינה .
במשך מגוריהם בירושלים של החלבים, לטענתם ועד הקהילה הספרדי ,לא טיפל כהלכה בבני עדה, אי לכך התכנסו נכבדי העדה , על מנת לדון באפשרות של ייצוג מכובד יותר בקהילה הספרדית ולהפגת הקיפוח ,ולהקמת וועד שידאג גם להטבת מצבם.
כתוצא מכך נוסד וועד לעדה החלבית בשנת 1933 ,שאיחד סביבן או השכונות : זיכרון טוביה, נווה שלום ,שבת אחים ונחלת ציון וכול אלה יצרו את שכונת נחלת ציון שאנו מכירים כיום.
עולים לארץ בני העלייה מחלאב ,שהתגוררו בשהייה קצרה במגורים שמחוץ לחומות, עברו לשכונתם החדשה בנחלת ציון (שנקראה השכונה החלבית) , שאת אדמותיה רכשו בשנת 1891 , מערביי הכפר ליפתא , בעזרתם של אברהם ענתבי, ובנק יק"א .
ארבעים הבתים הראשונים בשכונה בנו בשנת 1893 , תוך שימוש בהלוואות שקיבלו בסך כשלוש מאות ל"י הם ושילמו בתשלומים נמוכים לאורך זמן, הבתים שנבנו היו בני קומה אחת עד שתי קומות, עם מרפסות וחצרות הפתוחים לרחוב, עם חצר ובור מים שנחפר, בהמשך הצטרפו לשכונה אורפלים, פרסים כורדים ועוד.
בתחילת שנת 192הונחו צינורות להובלת מים לשכונה , העבודה נעשתה במימון התושבים לאחר משא ומתן שנמשך כשנה, ניתנה האפשרות למשפחות שחפצו בחיבור מהקו לבתיהם , לחברם בעבודה ששולמה בידי המשפחות בשכונה, אל הקו בשכונה חוברו ברזי מים משותפים על חשבון העירייה והמים הוזרמו לברזים ללא תשלום.
מיקום השכונה במרכז העיר והפיתוי להקמת מבני מפלצות , גרם לעירייה לחשב את דרכה, ולפעול במתכונת של פינוי בינוי ,בשנות השבעים של המאה הקודמת, הטענות של העירייה היו: השכונה טעונה שינוי עקב אי ניצולת טובה של הקרקע במרכז העיר, הן מבחינה מסחרים והן גידול מספר התושבים בעיר, ובניסיון להגדיל את מספר מקומות המגורים.
הזרוע הביצועית של העיריה לפינוי בינוי הייתה חברת פרזות ,שהחלה את עבודתה בפינוי דירות בשכונה ,דירות שנעזבו נאטמו בפתחיהן בבטון ובלוקים, ושלטי איסור כניסה החלו להתרבות בשכונה.
אל אלה חברה מצבה הכלכלי של תושביה , צעירי השכונה שלא מצאו פרנסה ונשירה רבה ממוסדות לימוד, צעירים אלו נאלצו לחפש מקורות פרנסה ותעסוקה מחוץ לשכונה, והמרקם החברתי כלכלי נהרס בהדרגה, ויצרו חוסר תלות חברתית והתחייבות כלפי השכונה .
כיוון שהרכב האוכלוסייה לאורך הזמן, השתנה ונוספו אליו דיירים מעדות שונות לא הצליח התלכיד החברתי משפחתי ומסורתי בעיצוב דרכה של שכונת נווה ציון, היחסים בין הוותיקים לדיירים החדשים ,לא היו משופעי חיבה או אורח חיים המשותפים .
התלכיד שבין עדות שונות, אינו שווה ופגע באורך החיים המסורתי , התבססות הצעירים ,ונטישת השכונה בחיפוש תנאי מגורים טובים יותר ,המשולב בפרנסה טובה יותר, והעדר הרצון ליצירת קהילה כפי שהייתה בעבר .
לאור המצב שנוצר בעקבות תהליך הבינוי והפינוי, תוך פיזור ושילובם של התושבים הוותיקים והצעירים בשכונות חדשות הביאו לאובדן דרכם הקהילתית של התושבים.
אומנם חלפה בראשם של המתנגדים לתהליך העתקת האוכלוסייה , המחשבה שאולי כדאי לעשות שיפוץ ושימור העבר על מנת להחזיר את המגורים המסורתיים כפי שהיה בקהילה בעבר, תוך מתן הלוואות לדיירים החפצים לשקם את בתיהם, לעומתם גרסו אחרים שיש לטפל בשיפוץ השכונה כולה ולא להתייחס לתושב הבודד.
הבעייתיות בפתרון השיקום השכונתי הכללי, כלל את מיזוג ותמהיל נכון של עדות במגורים השכונתיים, בתכנון נכון של הפיתוח ,והבעייתיות של האזרח אל מול הרשות השלטונית ומאווייה.
אלא שהקולות בעירייה גרסו שמצוקת הדיור העירוני גוברת ,אך ניתנה הדעה שיש לשמר, ולוא במעט את חלק מהמבנים והמוסדות ,ולשלבם בבניה החדשה בשכונה.
בית הכנסת עדס
בית הכנסת נבנה בשכונת נחלת ציון ,בשנת 1901 ברחוב באר שבע 25 , בעבור העדה החלבית , ובשנה זאת ,מציין 120 שנים להקמתו בשנה זאת, בעבר בין המתפללים בבקרים בטרם יצאו לעבודה ,היו הסתתים והפועלים הסבלים בני העדה האורפלית, הקמתו התאפשרה בזכות תרומה של יוסף יצחק עדס ואחיו עובדיה ממשפחת עדס,
למרות שהמתחננים רצו להקימו בסגנון פשוט, הוא הפך לאחד מבית הכנסת היפים בירושלים ,בזכות ציור הקיר של 12 השבטים במדליונים ארבעה בכול קיר מקירות בית הכנסת, ,וסמלים ציוניים שאימצו בני הקהילה כמו מגן דוד מנורה ואותיות עבריות , על קירות בית הכנסת הונחו עבודות העץ ביצירות שונות ,תוך שימוש בצדפים בסגנון דמשקאי ובשימוש בעיטורים גאומטריים .
בבית הכנסת הוקם ארון קודש מעץ אגוז משובץ בצדפת פנינה ,עשר שנים לאחר מכן הושלמו ציורי הקיר והתקרה ,בידי האמן יעקב שטרק בוגר האקדמיה לאומנות בצלאל, בני העדה החלבית הפכו את בית הכנסת למרכז חיי הקהילה בירושלים.
בשנת 2015 נערכו פעולות לשימור בית הכנסת ויצירותיו , תוך חזרה לצבעיו המקוריים ושמירת סגנון זה של שמירה על המסורת היהודית ,כבית כנסת ייחודי .
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.