התחבר
שוק מחנה יהודה החמארות
החמארות בשוק מחנה יהודה בעבר ובהווה
האגדות טוענות כי בעלי החמארות בשוק מחנה יהודה ,היו בוגרי האוניברסיטה של חוכמת החיים, בחמארה היו מילים בסלנג ששולבו במשפטים בעת הדיונים, הרמות כוסיות ללחיים שנושא הכבוד היה בראש ובראשונה ,ולפעמים שמי שידו הורמה מעל לאיש בעל מעמד גבוה יותר, גרמו לדברי נאצה ,קרבות אגרופים ,ולבסוף נשיקות חיבוקים במעיין אקט של סולחה וקדימה להמשך הלגימה בצוותא, כיום זהו עולם שהולך ונעלם מן הנוף של השוק.
החמארה או בית המרזח פרושה בערבית יין כצבעו האדום של היין, או התסיסה והעלאת הקצף של הבירה או היין ,פרוש נוסף הוא חמרה ,פרושו הצבע האדום בערבית ,לציון צבעו של היין, בחמארות צרכו הלקוחות אלכוהול, שמעו מוזיקה בערבית וממדינות ערביות ,מקום שאליו הין מגיעים לעישון נרגילות, למשחקי קלפים וקוביות זקנים ,לגימת משקאות חריפים, שכונו בשפת הצרכנים שארב ,מהמילה שתייה בערבית.
קהל המתארחים בחמארות שכונו העצפורים ( שפרושה מערבית הציפורים החיות בשוק) אנשים שבילו בחמארות על בסיס יומי והשתייכו למעגל השוק , לעומתם היו החסכנים שהיו קופצים לקניות ועל הדרך נכנסו להרמת כוסית בהיחבא ,אליהם נוספו שתיינים שתירוצם היה שיש להם כאבי שינים סוחרים ספקים ועוברי אורח ,בהמשך ככול שהתארכו שעות הפעילות, החלו בעלי החמארה להפעיל כירת אש ,לצליית חתיכות בשר ודגים, בתוספת חמוצים וירקות .
החמארות והבאים בקרבם נחלקו גם על פי המשקאות החריפים שנמזגו בכוסות והכוסיות, כול לקוח על פי השיוך לחובבי המדיצנל, הערק ,אקסטרא פין, 777 , וויסקי לנכבדים והמיוחסים ,קהל המהמרים במשחקי הקלפים והקוביות בחמרות היה מגוון סוחרים שגמרו את יום העבודה והגיעו להמר, עובדי ניקיון, פועלים ,סבלים ועמך ישראל, כול חמארה התמחתה בסוג של משקה אלכוהולי והיו חמארות למיוחסים ולשארית העם.
בדרך כלל סוחרי הבשר והדגים ובעלי המרכוליות ,מביאים עמם בסוף היום חתיכות וסחורה מדוכניהם ,סלטים ודגים מלוחים מוצרים אלו ניצלו על מנגלים של פחמים וניתנו לשחקני המזלות בחמארות, לפעמים הגיעו נשות הקלפנים וניסו למשוך את הבעלים בטרם יבזבז ויפסיד את פדיון הסחורות שמכר בדוכנים, אלא שהכבוד הגברי שיחק כאן , ולא מעט התנגשויות וריבים משפחתיים היו על רקע ההימורים.
חמארת דוד איצר
חמרה ששכנה ברחוב השזיף ,בחלקה הקדמי יכלו הבאים בין קירותיה ליהנות מלגימת משקה חריף ,וליהנות משרותיו של מרקו שהיה מעיין אורתופד פיזיותרפיסט , שסיים את לימודיו באוניברסיטה של החיים, והיה מחזיר אברים שפרקו או עברו נקע למקומם הנכון, מרקו שבסיסו היה בחמארה, נהג לקבל את שכרו בתשלום החולה לבעלי המקום בעבור כוסית משקה או קפה , בחלקה הפנימי הייתה מועדון קלפים.
חמארת תורגמן בשוק
חמארה שהפעיל מוריס תורגמן ובהמשך בנו ממשיך בהפעלתה ,כיום המשיך תורגמן ברחוב בית יעקוב 5 , אביו מוריס של שחקה הכדור סל של הפועל בעבר פפי תורגמן, בחמארה הזאת היו מתנקזים אוהבי הטיפה המרה הכרוניים, חלקם מהעלייה הרוסית , שהגיעו כול אחד וצרותיו, השיטה בייתה בכוסות עם מדידה .
חנות היין טפרברג
בעל חנות היין טפרברג ,שיצר יין עוד ביקבו שבעיר העתיקה , בחנותו שמוקמה ברחוב מחנה יהודה ,צמוד לבית המרקחת בקאשי, והיקב שכן מאחורי מאפיית שוובאר , אל חנותו זרמו אוהבי הטיפה המרה והיין ,ששימח בעת שנלגמו או כמו שליצני השוק אמרו : תודלקו בכוסיות לשמחת לבבות הלקוחות .
החמרה של משפחת מני און ברחבת שוק העירקי
חמארה שנוהלה בידי הסבא יהודה און ,בנוסף לחנות הבשר (האטליז) באחד מרחובות הכניסה לשוק מרחוב מחנה יהודה, שני חלקים היו לחמארה בחלקה החיצוני היא שימשה כבית קפה , בחלקה הפנימי נערכו משחקי הקלפים ,הקוביות – שש בש ,דומינו , האגדות מספרות כי בחמארה זאת לא הוגשו משקאות חריפים.
אחיו נפתלי און כתב את ההצגה שנקראה "מעונן חלקית" שבה השתתפו שחקנים אנונימיים חלק מבני השוק.
חמארת חיימזון
חמרה שכונתה בידי ליצני השוק חמארת חיים אסון ,שהייתה ממוקמת מול בניין עיני ,שכן של מאפיית שראוור , ברחוב אגריפס ,במקום זוקק ספירט , שאותו מזגו לבקבוקים ומכרו לצריכה רפואית או להפעלת הפתיליות , ולשתיינים שלא הייתה מספיק כסף לערק ,רכשו ספירט ברמת זיקוק של 70% ללגימה והרסו את הכבד שלהם .
החמארה של ישראל שלח ברחבת השוק העירקי
בשוק העירקי הייתה גם החמארה של ישראל שלח ,שבה נמכרו בחלקה האחורי משקאות משאות חריפים , ובחלק הקדמי ניתן היה לקבל כוס קפה , ולשחק בקלפים דומינו ומשחקי קובייה.
החמארה של אלי אבוקסיס
אלי אבוקסיס היה בעל כבוד ,שעבד בפרך בשתי עבודות לפרנס את משפחתו שמנתה תשעה ילדים, המשפחה התגוררה בשכירות ,בדירת שני חדרים , האמין בעבודתו הקשה לפרנסה ובלבד לא להזדקק לעזרה הסוציאלית, את ילדיו שלח ללמוד אך הכנסותיו לא אפשרו לו לקנות דירה משל עצמו.
חמרה קטנה (כוך) שהופעלה בשעות הערב לאחר סגירת החנויות , עד שעייף וביקש בנימוס לסגור ,על מנת שיוכל לנום מעט ,בטרם יצא לעבודתו השנייה בשעות היום אלי היה מסתובב , בין חנויות השוק ומוכר לסוחרים כוסות תה
בחמארה התאספו חברים וסוחרים שבאו לנוח אחרי יום עבודה מפרך בחמארה נמזגו כוסות ערק וברנדי ,יחד עם ירקות שורש ושיפודי בשר שניצלו על מנגל קטן בחזית החמארה, שיפודים שהיו עוברים בין הלקוחות וכל אחד לקח חתיכת בשר ולאחריה לגם כוסית, עם נענע עוד הוגשו צנוניות ,פלפלים קלועים לבבות חסות שהיו נטבלות במימי ממלח , מקום קטן שהיו בו שני שולחנות קטנים ושרפרפים שהוצאו אל הרחוב .
החמארה של מיכה בשוק הגרוזיני
חמרה מפורסמת של מיכה, קיימת שנים רבות בשוק הגרוזיני , חמרה הפועלת בכול שעות היממה בעבור הקליינטים הקבועים ,חמרה שלה ארבעה שולחנות פורמייקה שעליהם נערכים משחקי קלפים ושש בש, ועל הדרך לוגמים משקאות חריפים (בעיקר עראק) וויסקי, וזוללים סלטים שהוכנו במקום, בשרים על האש שנצלו על כירה במקום.
החמרארה של ג'ימי אלבלק
חמרה מפורסמת נוספת ,הצמודה למסעדה של רחמו ברחוב האשכול 5 שנפתחה בשנות האלפים , שחבריה היו חברי הפרלמנט של ג'ימי , מעיין אגודת סתר לוותיקי השוק, בחמארה נלגמו כוסיות מעשרות סוגי עארק (קרוב לארבעים) חלקם הגדול הוכן בידיו של ג'ימי מפירות שונים על פי העונה.
החמארה או הטברנות של מוריס ביטון
האגדות מספרות על מוריס שהתמחה בבשרים לאורך 40 שנה ,שהיה מבין גדול בבשר ,וידע לרכוש את הנתחים הטובים וחלקים פנימיים משובחים , בעת שסייר בין קצבי השוק, , תחילת דרכו של מוריס למסעדנות החלה לפני עשרות שנים כאשר עבד במסעדת טרבלוס ברחוב יפו כטבח.
בשנת 1974 פתח מוריס את הסטיקייה הראשונה ברחוב מזכרת משה 1 ,בחנות של אביו החייט שנפטר, מסעדה שנסגרה לאחר שנתיים, שלאחריה מכן פתח את סטיקיית שיפודי השוק ,שעל פי האגדות הייתה מחלוצות הסטיקיות בשוק.
מסעדה זאת שפעלה כחמש עשר שנים ,במקביל לסטיקיות מפורסמות כמו :אבו שאול ,אבו שבי, סטיקיית מיקי ועוד .
באגדות שוק מחנה יהודה מסופר על המסעדה הקטנה ,של מוריס ביטון ברחוב האגס 1 במסעדה שאותה פתח בשנות השבעים שהייתה שייכת למשפחת בנאי ,שבה נצלו בשרים במבחר שיפודים מכול הסוגים, ודגים רק עם תבלון מלח, מנת הדגל במסעדה הייתה מנת הטחול ,לבשר היה מוריס מוסיף ירקות, ומטבלים כמו : סחוג אסלי, עמבה ריחנית וטחינה סמיכה, וכמובן כוסיות ערק שנמזגו לצלילי מוזיקה יוונית מבקבוק ערק שאותו היה מגיש ובמיוחד לחבריו עם המשפט "קח בקבוק שלא תצטרך לבקש בכול פעם כוסית נוספת ,במקום הקטן היו כארבעה שולחנות קטנים ,נמזגו כוסיות ישר בכניסה ,ונהנו ממוזיקה ערבית ויוונית של זמרים ידועים מאותה תקופה.
לאחריה עבר ופתח את סטיקיית מוריס ברחוב השקמה שם פעלה המסעדה כשנתיים , ולאחריה פתח עם בנו דודו מסעדה בפינת רחוב התות ורחוב החרוב 12, שם התקיימה המסעדה כחמש עשר שנים, מוריס נהג לקבל את אורחיו במסעדה טברנה כאשר הוא יושב על כיסא מוגבה הצמוד לכירת הצלייה סטיקייה שפעלה גם לתוך שעות הלילה המאוחרות ומסעדה נוספת גם כן בשם מוריס ברחוב בית יעקב.
במסעדה הוגשו בשרים משובחים ונקניקיות בצלחת או בפיתה עם תוספות סלטים, וטחינה טרייה ומטבלים חריפים ,את המסעדה ניהל מעל משגיח על האוכל והלקוחות ,בהמשך הצטרפו אליו שני ילדיו דודו ונועם, הישיבה במסעדה היית כמו במפגש חברים מוזיקת רקע או שירה של מוריס ונגינתו על עוד וכוסית משקה ביד .
לקוחותיו חבריו מהעיר ומחוצה לה, בסטיקיית מוריס , נמנים אוהבי מוזיקה מזרחית ויוונית חברים שבסוף יום העבודה נהנים להגיע לבלוס משהו ולהרים כוסיות, בתחילה כללה הסטיקייה מקום עם שני שולחנות ולאחר מכן כאשר הצטרפו ילדיו החל המקום להתפתח.
מוריס לא דגל בקינוחים כאלו או אחרים, מבחינתו כבד צלוי על שיפוד הוא הקינוח, לימים אחיו של מוריס ללו פתח בחצר פינגוולד בר משקאות בשם ללוס.
החאמרה של אליהו וחביבה פרץ
בשוק א של מחנה יהודה ,בכניסה לרחוב מחנה יהודה 5 ,התקיימה החמראת האשכנזית הוותיקה של אליהו וחביבה פרץ , אליהו חבש מגבעת ,ואשתו חביבה הסתובבה עם חלוק של מפעל אתא. שעות פעילותה היו משעות הבוקר עד אחר הצהרים בשעה שהסוחרים סגרו את עיסוקיהם, לחמארה הזאת היו מתנקזים אוהבי הטיפה המרה הכרוניים שהגיעו כול אחד וצרותיו.
תודה ליושבי הקרנות ,לקשישים שעמם שוחחתי בשוק ומחוצה לו, שזיכרונם עדיין עמם, לעוזרים במלאכה ,לעיתונות ההיסטורית של ארץ ישראל , הספרייה הלאומית ,ומקורות שונים שעזרו ביצירת מאמרים אלו ואישים שאנו הירושלמים זוכרים, אך מפאת גילי המבוגר ,באם שכחתי לציין את שמם ולתת להם את הקרדיט ,אבקש סליחה כי זה נעשה בשגגה ,ואשמח להוסיף את הערות ולתיקונים שישלחו אלינו, להזכירכם זהו אתר ללא רווח ,אלא כלי למידע כללי לאוהבי ההיסטוריה של ארץ ישראל.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.