לאחר עלייתו לשלטון של הסולטן Selim I בתחילת המאה השש עשר בתורכיה ,הוא החליט להרחיב את שלטונו במזרח האימפריה שלו , על ידי כיבוש סוריה ומצרים, להחלטה זאת היה חיוני לשלוט ,במסלול השיט בין קושטא אלכסנדריה ,אך התוואי היה מאוים על ידי אבירי רודוס, שפעלו לעתים קרובות כמו שודדי ים והתקיפו שיירות של אוניות מסחר עותמאניות.
בתגובה החליט הסולטן סולימן בחודש יוני 1522, להכריז מלחמה על אבירי רודוס (המצור השני) , לאחר ההכרזה נחת על האי צבא עותומאני שמנה מאה אלף חיילים , כנגד כשבעת אלפים חיילים ואבירים ,החיילים העותמאניים כבשו גבעה ממערב לעיר שכללה את האקרופוליס העתיק ברודוס.על גבעה זאת העמידו תותח והחלו יורים בכול עונת הקיץ על העיר העתיקה בניסיון למוטט אותה, הביצורים החזקים שנבנו בעקבות המצור הראשון ,עמדו כנגד ניסיונות הכיבוש והירי הבלתי פוסק.
בגמר הקיץ בחודש ספטמבר ,נוצרה הפוגה בלחימה ,בשלב הזה פנה האפיפיור אדריאן השישי ,לאומות הנוצריות בקריאה לעזרה לאבירי רודוס הנצורים,בקרבות נהרגו כאלפיים חיילים ואבירים בתוככי העיר הנצורה ואילו התורכים ספגו כחמישים אלף נפגעים, חודש לאחר ההתקפה מכוון גבעת האקרופוליס ,פרצו כוחות עותמאניים פרצה בחומות באזור שער St Athanasius Gate , והתכוננו להמשך הקרב.
הסולטאן העותמאני זכר כי במצור הקודם בשנת 1840, נחלו כוחות הצבא העותמאני מפלה באזור הזה, אלא שבשלב זה נותר הגרנד מאסטר הצלבני Philibert Villiers De l'Isle Adam עם 180 אבירים בלבד , מנהיגי הכוחות היריבים ערכו התייעצויות ,לנוכח מספר לוחמים אבירים שנותרו (בלא לקבל עזרה מהמדינות הנוצריות), אל מול האבדות הגדולות של העותמאניים , החליטו המנהיגים לפתוח במשא ומתן .
ההסכם בין היריבים ,הושג בסוף חודש ספטמבר ,הכוחות העותמאניים נכנסו לעיר וכעשרה ימים לאחר מכן ,עזבו הכוחות הנוצריים כחמשת אלפים איש, דרך מעבר חופשי לאוניות בנמל, ועזבו בלקחם עמם את הנשק ,תשמישי הדת ורכוש ככול שיכלו לשאת ,בהסכם גם נמסרו לידי העותמאניים המצודות באי קוס, רוב האבירים עברו לאי מלטה והתבססו שם .
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.