פתח תקווה סיפורו של שיך אברהים אל רבאח

השייח אברהים נתגלה כאיש חמדן , יעיד על כך מנהגו לגבות כעשרים אחוז דמי טחינה מהפלאחים שהביאו את יבולם לטחינה ,בעוד שהתשלום המקובל היה עשרה אחוז מעשר, בנוסף בכדי למנוע תחרות של תחנת מיר ופרוחיה שלח את עובדיו לחבל בתחנות אלו, השייח אבו רבח  גם התנכל לחוות קאסר ומנע ממנו לשאוב מים לצורך השקיית חלקתו והבריח אותו מן השטח,את אדמותיו מכר קאסר למקימי המושבה פתח תקווה.
כיוון שבזכות קשריו עם השלטון העותומאני מינה את עצמו כבורר בסכסוכים תמורת שלמונים גבוהים ,בין הפלאחים הערבים בינם לבין עצמם ובין המתיישבים היהודים לערביים.
מהמתיישבים החדשים היהודים בפתח תקווה שאדמותיהם גבלו באדמותיו ,הוא נהג לגבות דמי חסות – שמירה ,שאל כלים חקלאיים אך שכח להחזירם, פקיד הברון אוסוביצקי נהג על מנת למנוע התנכלות נרחבת שלו לתושבי פתח תקווה , נהג לשלוח לו מתנות ובהם ארגזי יין למרות שעל פי הדת המוסלמית אסור ללגום יין.
השייח רבאח אף הגדיל לעשות ובשנת 1889 השתלט על חלק מאדמות פתח תקווה ואנשיו החלו לעבדם, השתלטות זאת גרמה לסכסוך גדול ולהפסקת תשלום ומשלוח המתנות לשייך על מנת לנקום בתושבים היהודים ,ביים התקפה על תחנת הקמח שלו והאשים את תושבי פתח תקווה בהתקפה .
בתווך מושל ירושלים המושל ראשיד, נערכה סולחה , שבה ויתרו התושבים על שטח של מאתיים דונם ,שהשייח השתלט עליהם ובתמורה הוא הבטיח להגן על תושביה היהודים של פתח תקווה כמובן בשכר חודשי, למרות שתושבי פתח תקווה הציעו בסולחה סכום כסף גדול מכספו של הנדיב לקניית תחנת הקמח, סרב אבו ראבח להפרד מנזיד העדשים .

מיקום