על פי הסברות ,תחילתה של ההתיישבות בסיציליה ,הייתה בידי שבטים נודדים שנמנו על שבטי הסיקאנים ,האלימים והסיקולים שהגיעו דרך הים,בדרך זאת הגיעו גם הסוחרים הימיים הפניקים,אך ההתיישבות הגדולה הראשונה החלה במאה השמינית שלפני הספירה בידי היוונים שהקימו בה את ההתיישבויות במושבה נאקסוס בכפרים שהפכו לערים סירקוזה (סירקוז),קאטניה,מסינה ואגרינ'נטו.
במאה השנייה לפני הספירה כבשו הרומאים את האי,אך החיכוכים בין הממלכות ,גרמו לתחרות ואפילו הממלכה הקרתאגית הקימה מושבות באי,שנמשכה בזחילה יבשתית ובהקמת ישובים חדשים משלהם על האי,עד אשר הגיעו לצפונו של האי לעיר מסינה,שמשם החלו לאיים על המעבר מהיבשת האיטלקית לקצה המגף באי, כתוצאה מכך נשלח כוח צבאי רומאי,שכבש את העיר מסינה ומשם את יתרת האי וסילק את כוחות קרתגו מהאי ובהמשך פרצה מלחמת הפונים שנמשכה בין המאה השניה לראשונה וגרמה להחרבת ממלכת קרתגו והיעלמותה מהעולם.
לאחר כיבוש האי בשלמותו בידי הרומאים ,האי שימש כאסם התבואה של רומא ,בלא להעניק לתושביו עזרה או טיפוח ,אל האי נכנסו כוחות ממלכות גרמניות ושלטו בעיר לאחר שקיעת שלטון רומא.
לאחר מכן במחצית המאה השישית ,עברה השליטה באי לידי הביזנטיים ,שאיבדו את השליטה באי לערבים שהגיעו מצפון אפריקה במאה התשיעית ,כיבוש האי בידי הנורמנים החל במאה העשירית והאחד עשר,השלטון עבר לידי השואבים (גרמניה) במאה השתיים עשר בתקופת הקיסר פרידריך השני (הגדול), כאשר החליפו אותם בשלטון בני שושלת אנג'ו הצרפתים ,עבר האי טלטלה של שלטון מבולגן, והכבדה על התושבים בגביית מסים ,סיבות שגרמו, למרד בשנת 1282 שנקרא המרד הסיציליאני הערבי שבראשה עמד, פטר השלישי בנו של פרידריך הגדול.
כתוצאה מהמרד שושלת אנג'ו הצרפתים ,עבר השלטון באי לשושלת אראגון הספרדי והועבר לידי המלוכה הספרדית לאחר שנחלשה הועבר השלטון באי,לידי הקיסרות האוסטרית,משם עבר שלטון האי במחצית המאה השמונה עשר,לידי שושלת בורבון ששלטה בעיר הנמל נאפולי ,בתהליך הזה צורפה לממלכה הדרומית באיטליה .
המהפך הגדול להגשמת השלטון האיטלקי על האי ,התרחש בשנת 1860 ,כאשר החל מסעו של גריבאלדי ,לאחד את נסיכויות איטליה לממלכה אחת תחת הדגל האיטלקי,מסעו החל בנחיתתו על אדמת האי, בראש כוח של כאלף מתומכיו בחופי מרסלה,שהעביר את השלטון לידיו של המלך עמנואל השני מלך איטליה.
אלא שהמהלך של ההשתלטות על האי גרם להרעת תנאי המחיה באי ,מהלך שגרם לעזיבת כמילון תושבי האי בסוף המאה התשע עשר תחילת המאה העשרים,לחיפוש עתיד טוב יותר בארצות הנכר בעיקר לאמריקה.
בתקופת מלחמת העולם השנייה נכבש האי בידי הצבא הגרמני ,אך הוא סולק ממנו בעת שכמאה וארבעים אלף מחיילי ארצות הברית וכוח בריטי ,פלשו אל האי בשנת 1943 על מנת לכבשו,למרות התנגדות קשה של הצבא האיטלקי של מוסליני והצבא הגרמני,הצליחו כוחות הפלישה,להגיע עד העיר הצפונית מסינה ובהמשך לסלק את הגרמנים מהאי.
בשנת 1948 בתקופה שלאחר המלחמה ,הוכרז האי סיציליה כישות עצמאית למחצה במדינה האיטלקית שהוקמה ,בעלת בית נבחרים משלה וסמכויות שלטוניות וחוקיות משלה, הדבר היחידי שמעיק על האי ,הם אגודות המאפיה ,ששלטו ללא מייצרים במקביל באי,בעזרת אנשי האצולה בעלי החוות החקלאיות שבאי ,לאחר לחימה קשה במאפיה,בידי השלטון המקומי שנעזר בשלטון האיטלקי, ומעצרים של מפקדים וראשייה הרגיעה מעט את האווירה.
כאשר חזרה איטליה להוות מדינה מאוחדת על ממלכותיה מהעבר,חברה לארגון החדש גם סיציליה למרות רצונם להוות ישות עצמאית לחלוטין,כלכלת האי נשלטה בעבר ובחלקה גם כיום בידי אגודות המאפיה השונות באי,מכיוון שהשלטון האיטלקי לא ידע לגשר על ההבדלים בין צפון איטליה המודרני התעשייתי ,לבין החלק הדרומי של איטליה ואי סיציליה,שבו הקדמה עמדה מלכת.
האחיזה של אגודות המאפייה בכלכל ובחוזי העבודה נסמכה גם על ארגוני המאפיה שהוקמו באמריקה עם בואם של גלי המהגרים מסיציליה במאה התשע עשר,ארגונים אלו מאמריקה חברו ותמכו באגודות המקומיות שיתפו פעולה בעולם הפשע שהפך להיות בין לאומי.
המאפייה המקומית בסיציליה ,נלחמה באנשי החוק והשופטים שנשלחו מרומא על מנת לטהר את האי מההגמוניה של הארגון,אלא שאנשי המאפיה ,החלו להרוג אנשים אלו,מעשה שסחף גל התנגדות למעשיהם ולדרכם,שניכר כיום בשלטו האי (לפחות כלפי חוץ).
כיום כלכלת האי סיציליה מסתמכת על ענף התיירות והחקלאות ,שיש הטוענים כי ירקות האי נחשבים לטעימים במיוחד כמו המאכלים האיטלקים ,אלא שבאי מכינים אותם בסגנון מסורתי שונה במקצת.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.