התחבר
העיר הנבטית חלוצה ממוקמת בצפון הנגב באזור שפך נחל הבשור ,בנסיעה על כביש 40 בדרך למצפה רמון , וכשמגיעים לצומת משאבים, כקילומטר צפונה מקיבוץ משאבי שדה, פונים ימינה לכיוון צאלים ורביבים , ובין אבני הסימון לקילומטר 166 ולקילומטר 167, יורדים מהכביש בפניה שמאלה לדרך עפר ,המסומנת בסימון דרכים כחול המובילה את המבקרים לאורך כקילומטר עד למגרש החניה של גן הלאומי חורבת חלוצה.
עיר ששימשה לשיירות הנבטים בדרך הקלאסית למנוחה אחרונה בטרם פנו השיירות לנמל עזה במסלול שאורכו כחמישים קילומטר ,עיר נמל ששימשה כאחת התחנות האחרונות במסע הבשמים והתבלינים, למשלוח הסחורות ליוון העתיקה ולממלכה הרומאית .
עיר שהחלה כאחת מששת ערי הנבטים בערבה במצפה רמון ובנגב הצפוני ששימשו את השיירות הנבטיות בדרך הבשמים שהחלה בפטרה והסתיימה לרוב בנמל עזה , מסלול הליכה שנמשך כחמישה ימים מפרכים והפסקות הן לאנשים והן לחיות העמוסות בסחורה.
העיר חלוצה החלה את פריחתה ומרכזיותה בתקופת הנבטים בין המאה הראשונה לשלישית ולאחריה בתקופת הרומאים והביזנטיים, עד הסוף המאה השישית שביעת ,שאז ננטשה בעת הכיבוש המוסלמי ,בתקופת שיא זוהרה שלטה העיר על כאלף דונם ,שבהם נבנו שכונות מגורים, מבני ציבור ,מקדשים ,מספר כנסיות ביזנטיות ותיאטרון , נטעו כרמים לייצור יין פתחו חקלאות מדברית ואף בנו מחסנים למסחר .
בעיר העתיקה בתקופת המאה הראשונה לשישית ,נחפרו כחמש בארות מים שחלקם אף חודשו בתקופת השלטון המנדטורי ,על מנת לשמש את כוחות הצבא שהתפרשו באזור למניעת מעשי ביזה השתלטות על שטחי אדמה ומרדנות של בדויים בנגב , הרס נוסף ושדדת חומרים ואבנים ממבניה העתיקים נעשה בידי הערבים המוסלמים בתקופה העותומאנית.
השיא לגנבת חומרי הבניין והאבנים הגיע בתקופה המנדטורית ,שבה יישבו הבריטים ערבים בדואיים בכפר אל חלסה,אלו שלקחו אבני מצבות לבניית בתיהם מבית הכנסת הנבטי שליד העיר , העיר חלוצה הוכרזה בתחילת המאה העשרים ואחת כמקום מורשת לאומית בידי אונסקו .
בקיץ 2018 נערכו חפירות ארכאולוגיות בידי משלחת ארכאולוגית מהעיר קלן שבגרמניה, חפירות שנעשו בשרידי העיר חלוצה הנבטית , בחפירות אלו נתגלתה כתובת ביוונית שעליה כתוב חלוצה, זאת העדות הארכאולוגית הראשונה המציינת את שמה של העיר ,עוד נתגלו בחפירות שרידי בית מרחץ וכנסייה , העיר שנהרסה בפלישה הערבית הראשונה במאה השביעית קבלה את השם הערבי אל חלסה.
מחקר חדש של אוניברסיטת חיפה שפורסם בתחילת שנת 2019 , מחקר שנערך לאורך חמש שנים , משיבה לשאלה ומציג אפשרות שלישית לשאלה מדוע קרסו הערים הביזנטיות ואלו שהוקמו על בסיסם ,במאה השביעית לספירה בעת הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל.
עד פרסום מחקר זה ,ההנחות להעלמות הערים הנבטיות שישבו על דרך הבשמים והתבלינים היו ,כי שינויי מזג האוויר גרמו לנטישה בתוספת הרס הערים עקב התפוררות התלכיד החברתי וכיבושם ,בידי המוסלמים בעת שהארץ נכבשה במאה השביעית אך המחקר טוען כי הערים קרסו בעקבות הקריסה הכלכלית .
המחקר חיפש את בפתרון לשאלה בסינון האשפה שהצטברה בישובים ושלא פונו מהישובים עקב הזנחה המעידה לדעת החוקרים על קריסת השלטון המוניציפלי של הערים והזנחתם.
אל סיבות אלו צריך להוסיף כי במדינות הצרכניות של התבלינים והבשמים התחוללה מגפת הדבר במאות השישית ,שעקב התמותה הרבה חדלו הצרכנים באירופה לרכוש את הסחורה , דבר שפגע במסחר של הערים שעל דרך הבשמים.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.