ישראל רחל בלובשטיין (המשוררת) חלק 1

סיפורה של רחל בארץ ישראל בעת שמלאו לה 19 שנה,בעת שעלתה לארץ ישראל ביחד עם אחותה שושנה בשנת 1909,לאחר תקופה קצרה הצטרפה אחותם בת שבע ועלו לארץ ישראל בערוב ימיה והתגוררו אחיותיה ואביה שעלה עמה בתל אביב.
לאחר עלייתם לארץ ישראל בשנת 1909 ,התיישבו בשכירות שלושת האחיות בבית יעקב ברוידא ששימש כראש אגודת "מנוחה ונחלה ," הבית קיבל מאז את הכינוי בית שלושת האחיות במושבה רחובות ,שם החלו את דרכן כחלוצות שרצו לעבוד בחקלאות ובעבודת האדמה כחבריה החלוצים,ברחובות החל הרומן עם נקדימון אלטשולר שהיה צעיר ממנה רומן שהתנהל עם הפסקות .
בעת שרחל גרה ברחובות ,החלה ההתיידדות עם אהרון דוד גורדון וחלוצים נוספים,כמו : נח נפתולסקי, הרצפלד וקושניר , כיוון שנושא עבודת האדמה זרם בעורקיה ,הצטרפה רחל ואחותה לחוות העלמות שהקימה חנה מייזל בשטח אדמה ששכרה ליד חוות כנרת ,בעקבות אספה שארגנה חנה מייזל בקרב חלוצות ברחובות,כמו שנוהגים לומר הגיעה לביקור והתאהבה בחצר כנרת והסביבה.
בעבודתה בגן הירק בחוות העלמות בכנרת ,התגלתה רחל כעובדת שהעבודה משכה אותה אליה בחבלי עבותות , הצטיינותה בעבודה החקלאית (כשרון מלידה) משכה את תשומת ליבה של חנה מייזל וחברותיה ,הוחלט לשלוח את רחל ללמוד אגרונומיה וחקלאות בבית ספר גבוה בעיר טולוז בצרפת, לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה,לצורך זה למדה את השפה הצרפתית.
האגדות מספרות על אהבת אמת שפרצה בין התלמידים, רחל והסטודנט להנדסה מיכאל ברנשטיין ,ומכיוון שגבולות ארץ ישראל נחסמו בפני השבים ונושאי הדרכונים הזרים בתקופת מלחמת העולם הראשונה,ביחד עם סגירת בית הספר הצרפתי לאגרונומיה בטולוז ,חזרה רחל לבית הוריה ברוסיה ושם החלה לעבוד בבית יתומים יהודי כמטפלת,על פי המקובל בסיפורת של אותה תקופה,עבודה זאת בקרב ילדים חולים גרמה לרחל להידבק במחלת השחפת.
בניגוד לסברות לגבי נושא ההדבקות במחלת השחפת,מתברר מעדויות בני המשפחה ,כי סופיה אמא של רחל הייתה נגועה במחלת השחפת ,מחלה שממנה נפטרה ברוסיה,עוד בהיותה רחל נערה בגיל 14, נתגלו סימני מחלת ראות ברחל,משפחתה שלחה אותה לכפר על מנת שתבריא באמצעות שתיית חלב נאקות,לאחר שהראות נרפאו מעט ,חזרה רחל לביתה וללימודיה ברוסיה.
מחלת השחפת שנדבקה בה ,בתאים הסניטריים הקשים בעת עבודתה בעבודות החקלאות שהחמירו עד שנתגלתה מחלת השחפת במלוא חומרתה ,בעת שעבדה כגננת בגן הילדים בקבוצת דגניה,שבעטייה סולקה בבושת פנים מהקבוצה לאחר שנאמר לה כי חבריה בריאים ואלו היא חולה.
בעת עלייתה לארץ ישראל כחלוצה בעלייה השנייה ,שורבב שמה של רחל בלובשטיין (המשוררת) למספר עלילות אהבים ,כיאה לנפש רומנטית שגדלה לערכי האומנות ,נפש ציורית שמחלתה גרמה לה לכתוב שירים עצובים ,של כמיהה לחיים פשוטים ורגילים ,בלא הסבל הכרוך במחלתה ומלחמתה לידידות של חבריה שחלקם נטשו אותה ברגעיה הקשים.
לאחר מלחמת העולם הראשונה ,חזרה רחל המשוררת לחבריה במסגרת העלייה השלישית, חברה מיכאל ברנשטיין שחזר עמה ,נשאר ברוסיה בקרב חבריו למהפכה הרוסית.
בתחילה חזרה רחל לעבוד בחצר חוות כנרת בעבודה בגן הירק, ומכיוון שהייתה חולה וחלשה ,לא הצליחה לעמוד במטלות החקלאיות הקשות בחוות כנרת ,נאלצה רחל לעבור ולעבוד בגן הילדים בקבוץ דגניה .
האגדה מספרת כי רחל האמינה שהילדים הקטנים, שרכשו את שפת העברית במקור, ללא השפעות של השפות שבהם דברו החלוצים והחלוצות,הייתה אחת הסיבות שגרמה לרחל לעבוד בגן הילדים ,על מנת ללמוד מהילדים את השפה העברית הטהורה,לאותה תקופה האגדה מייחסת את השיר "מפי עוללים ינקתי את שפתי".
בדגניה החמירה מחלתה ,וחברי קבוץ דגניה מפחד להדבקת ילדי הגן במחלת השחפת , נאלצו לשלח אותה מהקיבוץ ומעבודתה בגן הילדים,הדרך שבחרו חלק מהחברים הייתה בפשטות לומר לה : את חולה ואנו בריאים ולכן עליך לעזוב.
מדגניה נאלצה רחל לעבור לאשפוז במחלקת השחפת שנפתחה בבית החולים היהודי רוטשילד (הדסה) בעיר צפת בשנת 1922, לאחר אשפוזה השני בשנת 1925 ,של רחל בבית החולים בצפת , החליטה רחל לעבור לירושלים כיוון שהאמינה כי האוויר של הרי ירושלים, ייטיב למחלת השחפת שלקתה בה,רחל שכרה צריף ברחוב הנביאים בחצר ביתה של הרופאה כגן הלנה
אך למרות רצונה להשתלב בחיי חבריה החלוצים והחלוצות , מהעלייה השנייה והשלישית שהתגוררו בירושלים,העדיפו אלו כול אחד מסיבותיו שלו, להתרחק ממנה (ברור שחלק מהסיבות המרכזיות היו מחלת השחפת ),תקופה קשה זאת גרמו לה לכתוב את שיריה הנוגים והיפים ביותר .
רחל בתיאוריה מבית החולים בצפת
כאשר הגיעה רחל לעיר צפת, על מנת להתאשפז בבית החולים הדסה (רוטשילד) בפעם השנייה, לא מצאה מקום בבית החולים ביומיים הראשונים,את זמנה בלתה בשכיבה במיטה תוך השתעלות לאורך זמן,אומנם חומה ירד והיא חשה במעט טוב יותר.
לאחר שאושפזה רחל בבית החולים בצפת,החלה רחל להתלונן על שעמום וחיי יום יום ,שהיו חד גוונים,הווי חולי המחלקה כללו צחוק אדיר ומקברי,כאשר אחד החולים ייבב מכאב כתגובה מוחצנת לצד המגוחך של המחלה ,אל מול החיים האמתיים שבחוץ, אל מול הבדידות ,חלפו במוחה של רחל המחשבה מי מבין ידידיה עדיין זוכר אותה .
על מיטתה החלה רחל לכתוב שירים ,שהראשון שבהם היה "בית החולים",שאחד מהמשפטים היה : אי הנשכח מלב אלוהים,לעולמי עד ,זמנם שונה הוא מהזמנים,בשאר המקומות,בשעה פה מאה ועשרים רגעים ,לכול הפחות.
לקראת שחרורה מבית החולים ,שבו רק הקלו מעט על מחלתה,מספרת רחל לחבריה כי כנפיה שוקמו ,למרות שנוצות הכנפיים נשרו בחלקם,אך בעייתה העיקרית לאן להמשיך מכן ומאחר וזכרה את בדידותה בירושלים ,החליטה לעבור לתל אביב למרות שידעה כי מזג האוויר אינו טוב עבורה.
תודה למשפחת בלובשטיין ולארכיון המדינה למילות השיר של רחל
רשמים מביקור שערכתי בתוך הצריף ברחוב הנביאים 64 בירושלים
לאחר שעזבה רחל את הצריף ,עבר לגור בצריף אזרח גרמני ,אשר טיפח את עץ האגס שבזכותו כתבה רחל בעת שהתגוררה במקום את השיר עץ האגס , כאשר העץ קרס ב 1990 נטע הגרמני עץ חדש במקומו.
בעת ביקורי בחצר הבית ובצריף ,את עץ האגס לא מצאתי אך עץ לימון קיים בגינה קטנה ומטופחת כיום משכירים את המבנה הכנסייה הרוסית לעובדים רוסיים העובדים בישראל הם מתגוררים כארבעה בחדר ,המבנה כולל שלושה חדרי שינה ,מטבח,שירותיים וסלון .
בעת שכתבתי מאמר על רופאת הילדים הלנה כגן,זכיתי להיכנס לצריף ,לצערי העירייה או הבעלים הכנסייה הרוסית הלבנה , לא שימרו את פנים הצריף,כיון נראה הצריף כבית שעבר שיפוץ בשנות השבעים עם ארונות פורמייקה במטבח,כלים
סניטריים עכשוויים ומוזנח כיאה למגורי פועלים זרים,אשר ההיסטוריה אינה ידועה להם והצריף משמש למגורים בלבד.
רחל סבלה מבדידות מכאיבה הן מריחוקה מחבריה בכנרת והן מהנתק מהחלוצים הירושלמיים,הבדידות שברה אותה, ולאחר שנה של מגורים לבד בצריף בחצרה של הרופאה הלנה כגן בירושלים ,אספה את מעט מטלטליה ועברה לתל אביב ,שבה חיה לאורך כשש שנים ונפטרה בבית החולים הדסה בתל אביב בחודש אפריל בשנת 1931 בגיל 41 שנה.
ספור מפורסם להדחקתה מבין חבריה ,הוא סיפורה של רחל המשוררת שהגיעה לירושלים וניסתה להתקבל כעובדת במשתלת של נוח נפטולסקי ,שהיה ידידה בעבודתם בחוות כנרת נוח היה אחד מאנשי גדוד העבודה בפלוגת מנזר רטיסבון, שהקים זמן קצר לאחר בואו לגדוד העברי שהתיישב במנזר רטיסבון ,
משתלת לעצי מחט ושיחים, חלק מהצמחייה והעצים שניטעו ברחובות רחביה הגיעה ממשתלתו , נח נפטולסקי סרב לקבל את רחל לעבודה במשתלתו, כפי הנראה בשל מחלתה.
מעבר רחל לתל אביב וסיום חייה.
לאחר שנטשה את ירושלים ,העתיקה רחל את מגוריה לעיר תל אביב,למרות שידעה שהאוויר התל אביבי אינו מתאים למחלתה ,העדיפה רחל את החברותה עם חבריה ולא את הניכור והבדידות של החלוצים בירושלים.
בתל אביב שכרה רחל חדר למגוריה והחלה לעבוד מחדרה כמשוררת בחיבור שירים שהתפרסמו בעיתון דבר ,בזכות עורכו ברל כצנלסון שאיתו עבדה בחוות כנרת בעת עלייתם , למרות שגרה בתל אביב שנאה רחל את העיר האורבנית שבתיה בטון,לקראת סיום חייה כתוצאה מהמחלה ,כתבה רחל את שירייה "כנרת" ו "התיתניני כנרת לנוח בבית קברותייך" ששימש לקברניטי כנרת סימן ואות,כי רחל רצתה להיקבר באזור שכה אהבה בבית העלמין בכנרת שלשם הובאה ונקברה לאחר מותה בשנת 1931 .
רחל התפרסמה בשיריה שנשאו תג תוגה ,מתוך כאב , רחל נשאה את מטענה האישי ,אשה שאהבה את החיים ונלחמה בהם עקב מחלתה,אישה אמיצה שהגיעה מצפונה של רוסיה בגיל 19 ,עברה בארץ כשאר חבריה את תהליך החלוציות,בפרדסי המושבה רחובות,בחוות כנרת,ירושלים,צפת ולבסוף בתל אביב,שם סיימה את חייה.
בגיל 15 החלה רחל לכתוב שירים בשפה הרוסית בבית הוריה,רחל סיימה בית ספר לאומנות ברוסי בגיל 17 בטרם עלתה לארץ ישראל,בית ספר לגננות בצרפת,רכשה שפות כמו: רוסית,עברית,צרפתית,איטלקית.
אגדות הקשורות לשיריה של רחל המשוררת
האגדות העבריות העתיקות מצמידות הקדשת חלק משיריה בשפה העברית , לידידיה מבין חלוצי העלייה השנייה,כמו האגדה שאת שירה "גן נעול "הקדישה רחל המשוררת לנשיא המדינה לשעבר שז"ר עוד בהיותה עימו בעבודות החלוציות כאשר שמו היה עדיין זלמן רובשוב ,הרכילות טוענת כי היו חברים ולא רק ידידים ,אגדה אחרת מספרת כי ידידה המנהיג אברהם דוד גורדון זכה להקדשה בשירה "הלך נפש".
האגדות טוענות ,כי בעת מגוריה בתל אביב לאחר אשפוזה הראשון בצפת,כתבה רחל את מיטב שירייה ,בינם מוסיפה האגדה נכתב שירה "זמר נוגה" ,לחברה מיכאל ברנשטיין מימי לימודי החקלאות בצרפת ,כאשר הרגישה כי ימיה מתקרבים לקיצם כתבה רחל את שירה "אחרון ימי קרב אולי".
אגדת לימוד שפת העברית ,קשור להחלטה שהחליטו שתי האחיות לבית בלובשטיין ,לדבר רק עברית בחיי היום יום ,לשפת האם רוסית ,חזרו רחל ואחותה בעת שהצטרכו לכתוב מכתבים להוריהם שנותרו ברוסיה,לפני שרחל חזרה לרוסיה עקב מלחמת העולם הראשונה.
האגדה מספרת כי רחל האמינה שהילדים הקטנים, שרכשו את שפת העברית במקור, ללא השפעות של השפות שבהם דברו החלוצים והחלוצות,הייתה אחת הסיבות שגרמה לרחל לעבוד בגן הילדים ,על מנת ללמוד מהילדים את השפה העברית הטהורה,לאותה תקופה האגדה מייחסת את השיר "מפי עוללים ינקתי את שפתי".
אגדת אשפוז רחל (בלובשטיין) המשוררת
בעת שדוקטור קריגר ניהל את בית החולים רוטשילד (הדסה) בצפת, אושפזה בו רחל המשוררת לשתי תקופות בשנת 1921 ובשנת 1925 אשפוז נוסף לאחר מגוריה בירושלים,, בהמשך נפתח מועדון וספריה במחלקת חולי השחפת לזכרה, בבית החולים רוטשילד (הדסה) בצפת.
כאשר נפגשו הרופא ורחל בבית החולים בשנת 1921, לאחר חזרתה חולה מרוסיה ,סיפק לה הרופא בבית החולים,חדר פרטי לעצמה והוסיף אף שולחן כתיבה לחדרה,אך מתנתו המפורסמת, הייתה ספר שירים בצרפתית, כיוון שידע שרחל חזרה מבית הספר לגננות בצרפת, בקשתו לתרגום השירים הצרפתיים לעברית ,ממשיכה האגדה ומספרת כי תרגום ספר השירים הצרפתי , פתח את יצירתה כמשוררת עברית בכתיבת שירים,באשפוז זה החלה רחל לכתוב שירים בעיתון דבר שעורכו היה ברל קצנלסון.
הצריף הלבן שרחל המשוררת גרה בו ברחוב הנביאים 64
בחלקה המזרחי של החצר ניצב צריף קטן בצבע לבן שהיה שייך לכנסייה הרוסית הלבנה כיום מבנה מצופה טיט לבן בחוץ , בצריף התגוררה רחל המשוררת בשנת 1925 לאורך שנה עקב מחלת השחפת , את הצריף עזבה רחל לאחר שנה כסבלה מהבדידות, בעת שגרה במקום נכתבו בידה שירים רבים בגוון עצבות .
לאחר שעזבה עבר לגור בצריף אזרח גרמני ,אשר טיפח את עץ האגס שבזכותו כתבה רחל בעת שהתגוררה במקום את השיר עץ האגס , כאשר העץ קרס ב 1990 נטע הגרמני עץ חדש במקומו, את עץ האגס לא מצאתי אך עץ לימון קיים בגינה קטנה ומטופחת כיום משכירים את המבנה הכנסייה הרוסית לעובדים רוסיים העובדים בישראל הם מתגוררים כארבעה בחדר ,המבנה כולל שלושה חדרי שינה ,מטבח,שירותים וסלון .
סיפורו הנעלם של ספרה של רחל המשוררת "בבית ובחוץ "
תודה למשפחת בלובשטיין ,לאורי מילשטיין,ולסופרת שולמית לפיד בעבור העזרה בכתיבת המאמר.
הקדמה
שיריה של רחל בלובשטיין (המשוררת ) קובצו בשלושת הספרים : "הספר ספיח " שיצא בשנת 1927,את האוסף תרגם הנשיא לשעבר זלמן שז"ר (זלמן רובושוב) ליידיש , " הספר מנגד " שיצא בשנת 1930 שנה לפני מותה,הספר "נבו "משנת 1932 שיצא שנה לאחר מותה, בשנת 1935 קובצו רוב שיריה כולל אלו שלא פורסמו בשלושת הספרים הראשונים בקובץ שנקרא "שירת רחל".
שלושה משיריה שנכתבו ברוסית כפי הנראה מתקופת שהייתה בזמן מלחמת העולם הראשונה בעת שנתקעה ברוסיה , שלושת השירים הללו תורגמו לעברית מרוסית בידי רנה ליטווין ,לאחר שהתגלו בתקופתנו.
ספור התעלומה הנעלמת של ספר הילדים "בפנים ובחוץ "
ספרה של רחל "בבית ובחוץ " שהודפס במהדורה בודדת ובתפוצה קטנה ,הינו ספר של שירי ילדים שחרוזיו נכתבו בידי רחל בלובשטיין (המשוררת ) ואיוריו נעשו בידי וילהלם שכט הגרמני ,החרוזים העבריים נוספו בספר בשנת חייה האחרונה של רחל בשנת 1931.
רחל סבלה ממחלת השחפת ,שלא אפשרה לה להתפרנס כראוי ,לצרתה סרב אביה לתמוך בה כספית בעת שחלתה והוגבלה לשהייה בבתי חולים או בבדידות בביתה, אביה העדיף להעביר את כספו ורכושו למוסדות דת,ובהקמת ואחזקת שני בתי יתומים בתל אביב ורמת גן כתוצאה מכך נאלצה רחל להסתייע לפרנסתה בידי חבריה ,שאפשרו לה לכתוב שירים לדוגמא העיתון דבר בעריכת עורכו ברל כצנלסון ועוד.
סיפור ספר חרוזי הילדים "בפנים ובחוץ " .
סיפורו של ספר הילדים,קשור לסוחר הגלנטריה והצעצועים ,ראובן גולדברג בעל חנות בתל אביב , שייבא כמות גדולה של חוברות מחברת לווינזון בגרמניה ,שבהם הופיעו איורים של חיות בית ובהמות,מתוך הכמות הגדולה של האיורים בחר הסוחר ראובן גולדברג כחמש עשר איורים שנראו לו ,ובעצת רואה החשבון שלו שמעון סבוראי להוסיף כיתוב עברי בחרוזים על תמונות הללו ולפרסמם כספר ילדים.
שרה ושמעון סבוראי היו בני בייתה של רחל , שרה סבוראי בשנות השלושים חברת תיאטרון האוהל, ולכן עלה במוחו הרעיון לשדך לרעיון התמונות את כתיבת החרוזים לתמונות שהביא הסוחר ראובן גולדברג ,בעת שראובן ביקר בביתה של רחל ברחוב צ'לנוב בקומה השנייה , ראובן גולדברג ביקש מרחל שתחבר לתמונות בגלויות חרוזים בעברית.
בתחילה סירבה רחל כיוון שהחשיבה את עצמה כמשוררת למבוגרים ,אך בעיות פרנסה שינו את דעתה ,ולכן נאלצה רחל לכתוב את החרוזים על הגלויות בעבור שכר, בעת שביקש ראובן לשלם את שכרה בעת שהשלימה את עבודתה ,דרשה רחל ששכרה יהיה על פי המקובל ולא פרוטה מעבר לכך,הספר שהודפס תוך שימוש באיורי הגלויות והחרוזים,על הספר לפי בקשתה לא צוינה שנת ההוצאה ,שמו של בית הדפוס,או אמצעי זיהוי אחר.
גם ראובן גולדברג שסיפר את הסיפור בהיותו קשיש ,לא זכר את שם בית הדפוס שהספר הודפס במאות עותקים ,מיד נתן גולדברג כעשרים עותקים לרחל ,כול הספרים נמכרו כצעצועים ואפילו בידיו של ראובן גולדברג לא נותר עותק של הספר,הספר לא נמכר בחנויות ספרים אלא בחנויות לצעצועים ,כיוון שגולדברג התייחס לספר כצעצוע שהילד ישחק בו, אלה בהמשך סיפורו סיפר ראובן כי רחל פנתה אליו מעת לעת וביקשה מספר ספרים לחלקם לילדים של חברותיה .
להלן מספר חרוזים מספרה "בפנים ובחוץ"
חמורי הקטן ,מחכה לי מזמן,האוכף על הגב ,בא ורכב ,הי- הא הי- הא
סוס לבן וסוס אמוץ,על העשב קפוץ קפוץ ,זה בכך וזה בכך,צוהלים כל כך ,הו- הו-הו
התוכי במעיל ירוק ,הגיע אלינו מרחוק,מפטפט ומתנדנד,מה שמך הגד ? ,לורה לורה
תודה לבני משפחת בלובשטיין על השימוש בחרוזים
מעט על הספר
מחירו של הספר היה חמש פרוטות ,ולמרות הדעה הרווחת כי הוא הודפס במהדורת יחיד הוא הודפס בעוד ארבע עד חמש מהדורות לאורך שנה לאחר שהודפס בפעם הראשונה כיוון שהספר נמכר כמשחק , הסברה המקובלת כי זאת הסיבה שהספר לא נמצא בספריות ולא נרשם כספר מעולם, ולכן לא היה מידע עליו ,עד שהובא העותק להוצאת הספרים של העיתון דבר.
המשך החקירה לחשיפת ספר הילדים של רחל
האגדה מספרת כי בתחילת חקירת לאימות הידיעה שאכן ספר זה נכתב בידיה של רחל , נמצא בעותק ספר הילדים, הקדשה של רחל בכתב ידה ,על עמודו הראשון של הספר,שבו נכתבה ההקדשה לראש השנה של שנת 1931,ההקדשה נפתחה במילים: לרחלה הקטנה שהייתה בת דודתה של רחל המשוררת מאחותה,הלוא היא רחל סבוראי בתו של משה ושרה סבוראי , (בהמשך חברת קבוץ רביבים שלחצה בשנת 2011 ,להבאת עצמותיה של שושנה בלובשטיין ,אחותה של רחל מקברה בתל אביב, לחלקה הצמודה לקברה של רחל בבית העלמין כנרת).
כאשר נתגלה העותק הראשון לאחר ארבעים ושלוש שנים בשנת 1974 ,בידיה של הגננת רינה ש"ץ,בגן הילדים בעין חרוד, החלו לעבור בין חוקרי ספרות ילדים ומכריה של רחל מתקופת העלייה השנייה, על מנת לשמוע את דעתם לספר שנתגלה ולאמת את מקוריותו חוקרי ההיסטוריה וספרות הילדים, היו בעלי ספקות לאמיתות והמקוריות וההקשר לספר ילדים זה לרחל המשוררת.
את התעלומה פתר נשיא המדינה לשעבר זלמן שז"ר (זלמן רובושוב) ,חברה להתיישבות בחוות כנרת בעלייה השנייה ,כאשר אישר בשנת 1973 ,כי אכן הספר נכתב על ידי רחל הובא לדפוס עלום בשנת 1930,כיוון שזלמן שז"ר היה ידידה של רחל ,הוא הבטיח לה, כי לא תפורסם מהדורה נוספת לספר חרוזי הילדים.
למרות שרינה ש"ץ הגננת הייתה חברה של רחל, רינה לחצה לפרסום מהדורה נוספת בפועל על פי דבריו של ראובן גולדברג ולמרות הדעה הרווחת שהספר הודפס במהדורת יחיד , בפועל הוא הודפס בעוד ארבע עד חמש מהדורות לאורך השנה לאחר שהודפס בפעם הראשונה.
אישור נוסף הגיע לכתיבת החרוזים בידי רחל ,הגיע מהחוקר אורי מילשטיין שחקר את תולדות חייה של רחל דודתו ,ושאמו שרה הייתה בת אחותה של רחל ,אורי מילשטיין אישר שאכן הספר "בבית ובחוץ " נכתב בידי רחל ,כעדות הביא את עותק נוסף של הספר שנמצא בידי אימו.
הסיבות להיעלמותו של הספר בנבכי ההיסטוריה,נבעו מרחל שלא אהבה את הרעיון ,כי החרוזים נכתבו על רקע כלכלי ולא ספרותי ,לכן סיפרה רחל על הספר ולכן גם לא נכתב עליו מאומה.
מי שחשפה את תחילת התעלומה הייתה הגננת רינה ש"ץ שהביאה אותו לעיתון דבר,את העותק שבידיה ,לאחר חיפושים ,הצליחה רינה ש"ץ למצוא את העותק המקורי ,בכתב ידה של רחל של ספר הילדים "בפנים ובחוץ ",אצל אחותה שושנה שהגיע לשם אחרי מותה של רחל ממחלתה.
אגדות המשפחה מספרות, כי באחד מביקוריה של שרה אמא של רינה ש"ץ ,בביתה של דודתה רחל ,ראתה כי רחל עצובה על מנת לרומם את רוחה הבטיחה לה שרה ,כי כאשר תלד ילדה שמה יהיה רחל , אך גם רחל ביקשה על ערש דווי מחברותיה להנציח את שמה בשמות הבנות אשר ייוולדו להן.
פרקי האהבה של רחל כחלוצה בארץ ישראל
חלקו הראשון של הפרק הרומנטי בארץ ישראל התקיים במושבה רחובות,עם נקדימון אלטשולר בנו של האיכר אלטשולר בעל המשק בן העלייה הראשונה,נקדימון היה צעיר מרחל אך הרומן שהיו בו מורדות,עליות והפסקות.
ידידיה מבין החלוצים היו :אהרון דוד גורדון שממנו הושפעה מאוד,נוח נפתולסקי לימים איש הגדוד העברי,פועל בחוות כנרת וממייסדי קבוצת דגניה,המנהיג הרצפלד וקושניר.
לאחר שרחל עברה לחוות כנרת וחווות העלמות ,משך יופייה וקול שירתה את החלוצים כיונקי צוף אל הדבש,מפגשים ליריים כאלו התקיימו עם חברים בעת הפלגות ליליות בסירת הצי השחור של חוות כנרת שבמשך היום שימשה להעברת תוצרת חקלאית לשווקי טבריה ובערב להפלגות של מחזרים רומנטיים,בחלקם עם רחל שהייתה נוהגת לפצוח בשירה רוסית נוגה בלווי קולם המחוספס של חבריה.
בתקופת מגוריה בכנרת ,האגדות מספרות את הקשר הרומנטי עם זלמן שז"ר (זלמן רובשוב)שהיה עורכו של עיתון דבר בהמשך ונשיאה לשעבר של מדינת ישראל, לאחר תקופת כנרת, כיוון שעלה בכוחו הפוליטי והמנהיגותי,סרב שז"ר להתייחס לרחל וסרב להמשך הקשר הרומנטי שלהם.
כאשר נשלחה בידי חנה מייזלס בשנת 1913, ללימוד אגרונומיה בטולוז שבצרפת , חלק מלימודיה מומנו בידי אביה,בטולוז החלה אהבת חייה של רחל,לסטודנט להנדסת חשמל היהודי רוסי מיכאל ברנשטיין שלמד אף הוא בטולוז.
כיוון שפרצה מלחמת העולם הראשונה בעת הלימודים,נפסקו הלימודים בבית הספר לאגרונומיה, הדרך לארץ ישראל נחסמה לבעלי פספורטים של מדינות אויב לתורכיה, נאלצו בני הזוג לחזור לרוסיה,רחל חזרה לבית אביה ,שם החלה לעבוד בבית יתומים יהודי,ואילו מיכאל החליט לקשור את גורלו עם המהפכה הרוסית,לא לעלות לארץ ישראל ולהישאר ברוסיה לאחר המלחמה.
רחל חזרה לארץ ישראל ב 1919 בגל העלייה החלוצית השלישי,ישירות לחוות כנרת ומשם לקבוצת דגניה שהוקמה,שם עקב שיעולה הבלתי פוסק , איבחן הרופא אצלה את מחלת השחפת, והיא הוכרחה לעזוב את דגניה ואת כינרת. רחל נפגעה קשה מיחס החברים, שאילצו אותה לעזוב את חיי הקבוצה
אביה שעלה לארץ ישראל ,הקים שני בתי יתומים לילדים ברמת גן ובתל אביב,כיוון שהגיע עם ממון,רכשו אביה איסר ורעייתו השלישית מאשה (האם החורגת המרשעת),שש דירות כאשר נפטר האב בשנת 1923,הוריש את רכושו לבתי היתומים,לאשתו ולחמשת בניו נתן דירה ,לבנותיו הנשואות הוריש איסר בלובשטיין חמישים ליט"ש ,וליתר בנותיו הרווקות הוריש חמש לירות,עוד בצוואתו מסר זכות לחדר מגורים לבנותיו הרווקות בדירות שהוריש לבניו.
חדר לבתו רחל הייה בבית אחיה הבכור יעקב,אלא שרעייתו לוטה של יעקב ,סירבה להכניסה למגורים בחדר המיועד ,עקב מחלת השחפת שבו חלתה רחל,האגדות מספרות כי בשלב הזה של חייה הצטרפה ללמד חקלאות במושבה פתח תקווה ,משם עברה למגורים בירושלים על מנת לעבוד בחוות העלמות של רחל ינאית בירושלים ,אך נאלצה לעזוב ולהתגורר בצריף של משפחת האנט ברחוב הנביאים.
כאשר התגוררה בתל אביב התקשרה על פי האגדות בקשר רומנטי עם משה בלינסון , לאחר שביקש ממנה ללמדו עברית ,משה בלינסון היה האדם שדאג לה לדירת מגורים בקומה השנייה ברחוב בוגרשוב 5, לאחר שעזבה את ירושלים עקב בדידותה והתרחקות חבריה הירושלמים עקב מחלתה.
חוף גן רחל
רצועת חוף חקלאי שאורכה 150 מטרים , בחלקה הדרומי של אגם הכנרת ,זהו קטע חוף קצר הנמצא ממש בסמוך לבית העלמין של כנרת, שם קבורה רחל המשוררת. זוהי בעצם פינת חמד בצל דקלים בסמוך לחוף שלדג הסמוך.
רצועת החוף ממוקמת בין החופים בצפונה בית הקברות של כנרת ובדרומה חוף שלדג אדמת החוף מורכבת מחלוקי אבן וסחף , החוף אינו מוכרז ,חוף טבעי ללא מתקנים, צמחיה במים .
תודה לארכיב חוות כנרת ודגניה לעזרה ולתמונות

מיקום